פעם שנייה, תוך שנה, שביתה פרצה במפעל הטקסטיל הגדול במצרים. בשבוע האחרון של ספטמבר, שבתו 24 אלף העובדים המועסקים על ידי ענק הטקסטיל "מיסר" שבמחלא אל-קוברה, ואף ניצחו. כפי שקרה בפעם הראשונה בדצמבר אשתקד, העובדים השתלטו על מתקני המפעל הגדול וסרבו לקבל את מאמצי התיווך של המפלגה הלאומית הדמוקרטית השלטת. אך הפעם, השביתה היתה מיליטנטית יותר. בשביתה האחרונה העובדים הקימו משמר להגנת מתקני החברה וניסו להשתלט גם על בניין ההנהלה. השביתה במפעל הגדול רק המחישה, שבניגוד לטענות הממשלה והעיתונות מטעמה, גל השביתות שהחל בשנת 2004 טרם הסתיים.

יתר על כן, אם הממשלה תמלא אחר ההסכמים שהתקבלו בתום השביתה, עובדי מחלא למעשה רשמו ניצחון שיהיו לו השלכות על כלל העובדים ולא רק ברמה המפעלית. לאחר השביתה שארכה כשבוע, העובדים השיגו תשלום של תוספת חד-פעמית בגובה שלושה חודשי שכר. יתכן ובישיבת הנהלת המפעל הקרובה, תוספת זו תהיה גדולה יותר והיא תסתכם ביותר מארבעה חודשי שכר. ועוד: סוכם להקים ועדה מיוחדת שתטפל בתוספות שכר בקווי הייצור שבהם העבודה מסוכנת. כמו כן, סוכם שתוספות השכר בעתיד יהיו חלק משכר הבסיס ושלא יהיו נמוכות מתוספת של 7% לשנה. המדינה, בעלת המפעל, תפזר את מועצת המנהלים של התאגיד ותפטר את היו"ר מחמוד אל-ג’יבלי. ימי השביתה יקוזזו מתוך יתרת החופשה בתשלום של כל עובד.

כפי שהיה במקרים דומים במהלך שלוש השנים האחרונות, הסיבות המיידיות לשביתה במפעל "מיסר" הן חוסר שביעות הרצון של העובדים ואי-תשלום תוספות שכר, יחד עם האשמות בדבר שחיתות המנהלים. אבל השביתה האחרונה במפעל "מיסר" חשובה יותר כי היא נערכה במסגרת של מאבק ארוך יותר ובעל השלכות פוליטיות מרחיקות לכת. מאבק זה מאתגר את הנחות היסוד של המדיניות הכלכלית והחברתית של הנשיא חוסני מוברק ואף את הלגיטימיות של משטרו. בשינוי האווירה הפוליטית הניכרת במצרים, שובתי מחלא קיבלו את תמיכת בני עירם, אבל גם של העובדים בכפר אל-דוואר ושיבין אל-קום, עובדי הרכבת ואנשי רוח.

ההבטחות… ועוד הבטחות

כאמור, הסיבה לשביתה האחרונה במפעל "מיסר" היא הדרישה למילוי אחר הבטחות שניתנו בתום השביתה הקודמת בדצמבר 2006. אז, העובדים הסתפקו בתשלום של תוספת חד-פעמית השווה ל-45 ימי עבודה. זאת, בניגוד לדרישה קודמת: תשלום תוספת השווה ל-60 ימי עבודה. בתמורה לוויתור, הבטיח השר הממונה על ההשקעות, מחמוד מוחי אל-דין, שאם רווחי החברה יעלו על 60 מיליון לירות מצריות, 10% מרווחים אלה ייתוספו לתוספת השכר.

במצרים לא תמיד ניתן לסמוך על הנתונים הרשמיים, אבל תאגיד הטקסטיל רשם בשנה שעברה רווחים שבין 170 ל-217 מיליון לירות מצריות. כתוצאה מכך, העובדים אמורים היו לקבל תוספת שכר השווה לחמישה חודשי עבודה. אבל בפועל הם קיבלו תוספת שכר השווה ל-20 ימי עבודה. עוד הם דרשו תוספת ביגוד ופרמיות לעובדי הייצור. ועוד: העובדים שבו ודרשו את פיטורי היו"ר אל-ג’יבלי והצביעו על נסיעותיו הראוותניות לחו"ל, על בעיות הניהול הקיימות ועל שוד קופת התאגיד הממלכתי. לדעת העובדים, "זהו הכסף שלנו והוא (היו"ר) גונב אותו". בצילומים ששודרו על ידי תחנת אל-ג’זירה נראו עובדים המחזיקים כרזות ובהן נכתב "הצילו – הם גונבים את כספנו".

הדרישה השבה וחוזרת לתוספות שכר בכל סכסוכי העבודה של השנים האחרונות היא פועל יוצא מהפגיעה הקיימת ברמת החיים של רוב עובדי הייצור והפקידים (שלא לדבר על עובדים זמניים או על המועסקים מספר ימים בשבוע בעבודות מזדמנות) בעקבות האינפלציה הגוברת. במצרים, שבעבר הגדירה את עצמה כ"מדינה סוציאליסטית ערבית", הממשלה מעניקה סובסידיות לדלק ולמזון והמחירים של מוצרים אלה נמצאים תחת פיקוח. אבל למרות הסבסוד והפיקוח, המחירים עולים בהתמדה ואף בפרקי זמן קבועים. למשל, לקראת הקיץ המחירים עולים כי מיליוני העובדים במגזר הציבורי מקבלים את דמי ההבראה ביולי. יחד עם זאת, השנה נרשמה עלייה חריגה באינפלציה, 12% על פי נתוני הממשלה, ואף גבוהה יותר על פי מקורות לא-ממשלתיים. פירות וירקות מתוצרת מקומית, המגיעים ישר אל השווקים מן השדות, התייקרו השנה ביותר מ-37%. עליות המחירים נרשמו דווקא ערב תחילת הרמדאן. מיצרים רבים חוסכים במשך כל השנה כדי לקיים את סעודות שבירת הצום החגיגיות, והאינפלציה פגעה בהם קשות.

"תנו לנו זכויות"

בשביתה הקודמת, טענו דוברי הממשלה ששובתי מחלא "מוסתים" על ידי האחים המוסלמים ומפלגות האופוזיציה. לטענות אלה אין סימוכין במציאות. כאשר הוועדה הממלכתית לזכויות האדם (שבשליטת הממשלה) באה למחלא כדי לבדוק את דרישת העובדים, רבים מהם הניפו את כרטיסי החבר של מפלגתו של הנשיא מוברק. מנהיגי השובתים שבו ואמרו שאין להם כל קשר עם מפלגות האופוזיציה, שבלאו הכי אין להן מה להציע לעובדים. יתר על כן, לראשי המאבק אין עמדות פוליטיות אחידות. יש המצפים מחוסני מוברק לפעול כדי למלא אחר דרישות השובתים. אחרים הם בעלי עמדות רדיקליות יותר ורואים במשטר משטר עוין לאינטרסים של העובדים. עובד בן 23, כרים אל-בוכרי, עורך בלוג בשפה הערבית ששמו "עובדים מצריים" אמר "תנו לנו זכויות. תנו לנו חברה אחרת כדי לחיות בה או תנו לנו שליטים אחרים". בסרט וידאו המשודר בבלוג אחר העוסק בענייני עובדים נראים מפגינים הקוראים קריאות ובהן נאמר "אנו לא רוצים את השליטה של הבנק העולמי. אנחנו לא רוצים שוב את השליטה של הקולוניאליזם". בראיון ששודר בקול אמריקה בערבית אמר מנהיג העובדים הוותיק סעיד חביב: "אנו מאתגרים את המשטר".

ההתנגדות למשטר מוצאת גם ביטוי בהתנגדות הגוברת כלפי ראשי פדרציית האיגודים המקצועיים. הפדרציה אמורה להיות ארגון הגג של האיגודים המצריים, אבל למעשה היא זרוע של השלטון. השובתים במחלא דרשו להדיח את הנציגים המקומיים של הפדרציה שצידדה דווקא בעמדות ההנהלה במהלך שתי השביתות האחרונות. 14 אלף עובדים חתמו על עצומה הדורשת את ההדחה. יו"ר הוועד במפעל, נציג הפדרציה, אף התפטר לאחר שהותקף על ידי שובתים. מזכ"ל הפדרציה, חוסיין מוגוויר, הודיע שבכוונתו לבקר בעיר מחלא אל-קוברה "רק לאחר שהמשבר יסתיים".

שחרורם של שמונה פעילים שנעצרו ביום השלישי לשביתה, לאחר הפגנות של אלפים מול מתקני הכליאה של המשטרה, תרם רבות להעלאת המוטיבציה של השובתים. מוחמד אל-עטאר, אחד מהעצורים והפעיל במרכז להעצמת עובדים ולארגון איגודים מקצועיים (שנסגר בהוראת השלטונות בקיץ האחרון) מסר לאחר שחרורו לאחד העיתונים: "אנו רוצים להדיח את ראשי האיגודים ולשנות את המבנה של הפדרציה מן היסוד… צורת הארגון של האיגודים אינה נכונה. מבנה הפדרציה הוא כזה שנדמה שראשיה נבחרו באורח דמוקרטי. למעשה הם נבחרו לתפקיד על ידי הממשלה".

ממשל בוש המרבה לדבר בזכות הדמוקרטיה במצרים צריך להיות מודאג מן הקולות העולים מן השטח. באסיפה שנערכה לאחר שחרורו, אמר אל-עטאר "אני דורש את התפטרות כל הממשלה… אני דורש לשים קץ למשטרו של מוברק. זכויות עובדים ופוליטיקה הן שתי פנים לאותו מטבע. ההגנה על העבודה ועל ערך העבודה הוא מעשה פוליטי. ומה שאנו עושים עכשיו, באמצעות השביתה הגדולה, הוא לקיים מהלך פוליטי ודמוקרטי ממדרגה ראשונה".

Share on Facebook