הסיבה שכלל הנשים והגברים בישראל אינן/ם מצטרפות/ים למאבק המורות היא כיוון שהן/ם תקועות/ים באיזה גירסת פלזנטוויל של המציאות.
גירסת פלזנטוויל: תתחתני, תעשי תואר בחינוך, תהיי מורה, תעשי שני ילדים, תגדלי כלב/חתול. תחזרי הביתה ב-13:00, תכיני לילדים ארוחה חמה, חכי להם בזרועות פתוחות. תקשיבי לסיפוריהם על "איך היה היום בבית הספר". שבי איתם על שיעורי הבית, למדי אותם עוד שיטה בחשבון (הלא לשם כך עשית תואר, לא?). בזמן שהם משחקים בחצר, יש לך פנאי לצחצח את הבית, אולי אפילו לעשות קצת קניות של מצרכים, הרי יש לך כרטיס אשראי כי את תורמת מעט למשק הבית (את הרי מורה עם עשר שנות ותק ואת מרוויחה את הסכום האדיר של: 4,057.89 שקל בחודש). כשבעלך יחזור מהעבודה, תאכלו כולכם יחד ארוחת ערב ותשמעי באריכות עם חיוך על פנייך את כל קורותיו מהרגע שיצא מהבית. וחוזר חלילה.
המציאות: את מזרחית/רוסיה/אתיופית שבגלל ההסללה בבית הספר נתקעה במגמה ההומאנית שאיפשרה לך להתקבל למכללה להוראה בלבד. את לקוית למידה (דיסלקטית / דיסקלקולית / דיסגראפית) אשר לא הגיעה לציוני הסף בפסיכומטרי בקבלה לאוניברסיטה, את אשה שעברה תהליך של סוציאליזציה בו נשים אמורות להשתכר מעט ו"לעזור" לתקציב הבית, את אידיאליסטית בלתי נלאית שרוצה לשנות את העולם (וגם מזרחית / רוסיה / אתיופית / אשכנזייה / לקוית למידה?), את גרושה, אם חד הורית, רווקה, לסבית, בן זוגך מורה, בת זוגתך מורה. ה-4,057.89 בחודש היא סך כל ההכנסה של משק הבית שלך.
גירסת פלזנטוויל: את מגיעה לכתה קטנה בה יושבים/ות 20 תלמידים ותלמידות, עם ידיים משולבות על השולחנות, לבושים/ות בצניעות עם ברק בעיניים, דרוכים וממתינים למוצא פיך. על השולחנות פתוחים ספרי הלימוד בעמוד שיעורי הבית. השיעור מתנהל בכבוד הדדי, הדיון מצמיח שאלות מאתגרות, בועות של חשיבה מרחפות מעל ראשי התלמידים. בנות מתבטאות בחופשיות, הבנים מקשיבים ומהנהנים. כולם מחייכים. בהפסקה את נכנסת לחדר המורים, שותה קפה ומתדיינת עם הקולגות.
המציאות: את מגיעה לכתה בקומה השלישית / במקלט / במשהו שהיה פעם מחסן, בדרכך מרימה כמה פחיות כדי שהתלמידים לא יפלו עליהן. צלצול. בחמש-עשר הדקות הבאות טיפין טיפין יגיעו תלמידים/ות. דוחפים אחד את השני בדרך. כל הכסאות כבר תפוסים, אבל הם עוד ממשיכים להגיע. מכניסים עוד כסאות. שלושה על כל שולחן. מאכלסים גם את השולחן שלך. "חם לי", "צפוף לי", "לא לומדת ככה", נשמעות קריאות. את מרגיעה אותם, אומרת שהמצב עוד ישתנה, שיהיה בסדר. מתחילה ללמד. התלמידים מאחור לא שומעים, משועממים, מציקים אחד לשני. את מעוררת דיון שירתק גם אותם. שלושה בנים משתתפים. הבנות המבריקות ביותר בכתה, עדיין שותקות, מרגישות חוסר נוחות להתבטא בכתה הגדולה. את רוצה לפנות לילדה העצובה שבסוף הכתה, צלצול. את מקווה שהיא בסדר. את צריכה לרוץ לשמור במסדרון של כיתה ז’. עומדת שם בהפסקה ובוחנת את התלמידים. אל תיגע בה, אל תיגע בו, תרים את מה שזרקת. מקווה שבפינות שאת לא רואה לא תוקפים מישהי/ו מילולית/פיזית/מינית.
רשימה מעולה,
ואל תצייתו לצווי מניעה.
לא משמה מה,
אל תצייתו לצווי מניעה.
זה יהיה השיעור הטוב ביותר של המורות,
לכל ציבור העובדים והעובדות.
הגיעה עת הכרעה:
יבוא צו מניעה, תזרקו אותו לאשפה.
מורה יקרה
מורה ענייה,
תכתבי מאה פעם
בקצב הכתבה:
לעולם אתעלם מצווי מניעה.
תתנהגי כמו תלמיד מצוי
כשאת נותנת לו הוראה.
אחרת יהיה לכולנו רע.
דברי הקוזאקית הנגזלת.
לאיש/ לא אכפת מהילדים האלה, מהתלמידות ומן התלמידים, גם לא לך – מלבד כ"רקע" בתפאורה. לא מעניין אותך באלפית-המיל, שכליאתם בכיתות האלה, במחנות-הריכוז המכונים "בתי-""ספר""" (כאילו, שנועדו בכלל להקניית-השכלה… חנטריש), היא כליאה בכפייה, אשר אינה שונה במאום, מכליאה בכל מחנה-מעצר/עבודה/ריכוז אחר. והם נכלאים שם, אך ורק, למטרה אחת: שהוריהם ה"""אוהבים""" (עם אהבה הורית כ??ז?את… נו, מוטב כבר להיות יתום ובודד), יוכלו לשכוח מעצם-קיומם ולצאת לעבוד, במנותק לחלוטין מילדיהם כמובן, על-מנת שיהיה להם כסף, להיות יצרנים-צרכנים טובים, המשרתים בנאמנות את החברה הבורגנית-קפיטליסטית, את שלטהון-תאגידי הג-לא-בא-לי-זציה האמריקקית. וכמובן, לבתי-ה"""ספר""" חלק נכבד וגדול ומשמעותי וקובע, בהמשך הג-לא-בא-לי-זציה הפשיסטית: אחרי-הכל, אחרי שתיים-עשרה שנה(!!!) במחנות-המתת-הנשמה הנתעבים האלה, גושי-הבשר הטחונים-יפה, היוצאים מן המטחנה, צועדים בסך, מתוכנתים תכנת-היטב, לשלוש שנותיהם בצבא-הרצח ואז – הידד!! עבודה בשכר-מינימום, בטלמרקטינג ובשירות-לקוחות, למען התאגידים!! שוואו, אולי אפילו נוכל לנסוע לאמריקה!!! בלאט.
רוצה לשנות באמת, יא-סלבה? הפגיני למען *ביטול* בתי-ה"""ספר""" האלה, למען חיסול שלטהון תאגידי אמריקה והג-לא-בא-לי-זציה הקפיטליסטית. הפגיני *נגד* כליאת ילדים במחנות הארורים והנתעבים-מכל הללו ו*בעד* חברה, הקיימת למען לימוד תמידי – לא במסגרת פרונטאלית-הייררכית, כי-אם שהלימוד – לא בהתאם לשום "תכנית-לימוד" מאחידה ופשיסטית, המוכתבת מלמעלה ע"י פיהררונגיה, כזו או אחרת, כי-אם חברה, בה הלימוד טבעי הוא, כאכילה, כשתייה וכנשימה.
כמורה, את שותפה דומיננטית ואינטגראלית בדיכוי, שהוא מן המחרידים ביותר: דיכוי הילדים ואונס-נשמתם, להתאימה לשלטהון-תאגידי-ארה"ב. על הילדים ובני-הנוער לאהוב ללמוד את שיבחרו – וללמוד גם, לאהוב איש את רעהו ורעותו.
ומה זה בדיוק ה"לבושים/ות בצניעות" המחליא הזה?!?
שלך, בזעם מהפכני, דני.
מאמר יפה!
צווי מניעה הפכו להיות בשנים החרונות דבר שמוצא כמעט באופן אוטומטי נגד שובתים. כקוריוז היסטורי – מניעת התערבות של מערכת המשפט בסכסוכי עבודה היתה אחד מהסעיפים המרכזיים של קואלציית ארגוני שמאל שנקראה המפלגה הפרוגרסיבית בארה"ב בבחירות לנשיאות של 1924.
מסכים עם דניאל, חבל לבזבז זמן על "השבחת" החינוך בישראל שהוא גם ככה חינוך לקפיטליזם וציונות. אין לי משהו נגד המורים, אבל יש לי משהו נגד העבודה שלהם.
אין לי הרבה סימפטיה למאבקם של המורים והמורות.להיפך אני די מתעב אותם כיוון שהם מתעוררים למאבקים כמו הסטודנטים רק כשמדובר בכיס שלהם, לא שמעתי פעם אחת על המורים שעלו על בריקדות כדי למחות על התכנים הלאומניים פשיסטיים שהם מנחילים לקהל תלמידיהם. עד היו לימודים עיוניים מלאים בחומר בילתי מאוזן שמציג את הציבור הספרדו/מזרחי באור שלילי.
לא נשמעה שום מחאה רצינית על העברת תקציבים למרכז עם הרוב האשכנזי כדי לתת חינוך על ללבנים ,בעוד שבפריפריות יש חינוך תחתית שבעולם הרביעי היו מתביישים בו ואין מחשה.
אז מצידי שיקצצו בשכרם ושילכו למכור פלפל ברחוב, כי הם לא מורי אמת ולא מחנכי אמת….בחורבן הציונות המחנכת לגזענות ננוחם.
לדניאל.
יש אכו מדינות בעולם שאין בהן בתי ספר והלימוד בהן הוא כדברייך "… הלימוד טבעי הוא, כאכילה, כשתייה וכנשימה…"
יש רק בעיה אחת, מיליונים מתושבי המדינות הללו מסכנים את חייהם מידי יום, בים ביבשה באויר ומתחת ליבשה על מנת להכנס בכל אמצעי ודרך אל מדינות העולם המערבי ששם דוקא יש בתי ספר.
יש לא מעט התפנקות (דוחה ואופינית לשמאל הרדיקלי-פלצני), בדברייך.
הדבר דומה לכך ששרי אריסון היתה כותבת על הרעות החולות שבהון ובכסף.
ולחשוב על זה שאני רוצה להיות מורה לתקשורת בחיפה.
ווא וואה, איזה פחד.
ראשית לדניאל: דבריך נישמעים לך ראליים? והרי אין לך כל דרך לאופרציונליזצייה של רעיונותיך, אלה כותרות בלבד, כותרות לטקסט מפרט, שהבעייה היחידה שלו שהוא לא ניכתב ולא יכתב לעולם. המלל הזה הוא פן אחר של מציאות לא קבילה – אותו פן שנועד לנסוך בליבות החפצים שינוי יאוש ותשישות כבדה: "והרי אין כל אלטרנטיבה ממשית, שימעו את דניאל, זה מה שמציעים לנו לחפצי השינוי – דיקלומים שאין כל ממשות מאחוריהם.
כיתות פתוחות – העניין לא עובד – אלא רק כשהמורה הוא באמת איש חכם ומשכיל והמצאתי. זהו תרגום לעולם הפדגוגיה של רעיונות דמוקרטיים ליברליים מסויימים, שהוקצנו. ורעיונות של תורוו. אבל אין כאן כל מתודה כללית ליישום. והעניין תלוי לחלוטין בכישוריו ותבונתו של המורה. לרוב יוצאים מהכיתות הפתוחות צעירים חסרי סבלנות, בעלי אוסף של גינונים וקצת רטוריקה, אך אין להם שום יכולת ממשית לפתור בעיות.
איפוא להתחיל
אם תקרא את ספרו של פירסיג "זן ואמנות תחזוק האופנוע" תראה שבעיית הבעיות כאן היא: איפוא להתחיל. "חשוב באופן עצמאי על נושא X, בנה פרוייקט עצמאי".
"רגע, אבל איפוא להתחיל"?
אלא ש:
הנקודה היא בדיוק זאת שהמציאות היא בוטה, יש מאות נקודות התחלה, אך הצעיר למוד הססמאות אינו אדם חושב עוד, אינו קשוב עוד לאופי הבעייתי של המציאות, הבעיות קרסו כולם לפסידו-בעיות וכעסים מדומים, שקיומם הוא רק בהתגודדות הדומים לו, שאולפו על אותן סכמות מנטליות, ועל אותה זריזות של שליפה מהזכרון של מידע קיים ומושגים קיימים.
כוון לפתרון וידע אזוטרי תעשייתי-טכנולוגי
מה רע בבתי הספר בקובה? לא חינוך פתוח, אבל מורים מסורים. אבל אין להם דרך שם לייצור מספק של אמצעי מחייה והרחבת קיום אנושי, והם מנותקים מהכלכלה ובפרט מטכנולוגיה מתקדמת, ולא מעבירים להם את אותו ידע ספציפי, זה שבגדר "בינינו – זה הפתרון לבעייה שלא למדנו, ושגילינו מניסיוננו" הנידרש לייצור מתקדם בתחום כלשהו. הידע המשמעותי הדרוש על מנת להיות בחזית המחקר והפיתוח הוא ידע כמעט איזוטרי, שזמין רק ל"בני בריתנו". אתה בקובה, עבוד לפי הספר, ועד מהרה תתייאש בסבך בעיות לא פתורות.
הפתרונות בישראל
אבל דניאל, השמעת לנו ססמאות ממציאות אחרת. במערב. שוב הטעית אותנו. בישראל אין גם את המינימום, זו חברה מושחתת ובעיקר לא נורמלית.
בתי הספר ברוב המקומות בישראל, אלה בתי ספר בהם יש אלימות, כסף לא מוזרם לריהוט ואירגון המערך הלמידתי, המנהלת היא זבל אנושי צדקתני שאין לה כלל ראש מארגן ויוזם באמת, ורק פתרונות זבל בטון נימרץ וענייני, והמורות ברמה ירודה שבירודות.
הפיתרון הוא קבוצות משימה שתקים יולי תמיר, שיעברו בבתי ספר, יאתרו את הבעיות הבוטות (אין בעיות דקות עוד), ויאכפו שינו בכמה בתי ספר לדוגמא, תוך ניטרול המנהלת ולא שיתוף פעולה איתה, כפי שמטיפים. התערבות חיצונית בוטה מבחוץ, לא שיתוף גורמים בביה"ס.
הפיתרון הוא קונספציות חדשות במערכי הלמידה. ומורים טובים, גם בפריפרייה, תוך העלאת שכר המורים, ופיטורי מורים גרועים בהמוניהם, תוך מציאת פתרונות תעסוקתיים להם.
סביבת ההוראה כיום ברוב בתי הספר בישראל זה זבל.
וכן, כוחות משטרה חמושים שיסלקו את סוחרי הסמים מגדר בית הספר, ויאסרו תלמידים שהם מנהיגים שליליים אלימים (הפועלים מתוך בסיס כלכלת הסמים), תוך הפנייה למוסדות לעבריינים צעירים. כך היו עושים בקובה, וכך יש לעשות כאן.
האנרכיסטים לא דוגלים בביטול בתי הספר ומעבר לחינוך של הורים-ילדיהם, האנרכיסטים דוגלים בשינוי האופי של בתי הספר מבתי כלא לבתי ספר אמיתיים שבו התלמידים יוכלו ללמוד באופן חופשי כמה שהם רוצים ומתי שהם רוצים, והעבודה של המורים תיהיה לתמוך בהם ולא לרדות בהם ולחסל כל זקיק של סקרנות והנאה מלימוד.
לשי – ככה זה כשלא טורחים להתעמק, בטרם מגיבים.
אני כבר שנים כותב כאן, ששינוי חיובי הוא *אפשרי*, בכלל, אך ורק באמצעות שינוי כ?ו?ל?ל של החברה, במסגרתו י?ב?ט??ל, עצם-מושג-הרכוש, באופן סופי ומוחלט.
ללא ביטול זה, כל שינוי שהוא, שתנסה לעשות, יהיה קוסמטי בלבד – ולפיכך חסר כל ערך ואף מזיק ח?מו?רו?ת, לטווח הארוך.
ולתיכוניסט – "אנארכיסטים" דוגלים בהרבה דברים; תלוי א?ילו. א?ין בנמצא ‘אדמו"ר אנארכיסטי’ (גם אם יש אי-אלו אדמו"רי-אנארכיסטים מטעם-עצמם שכאלה…).
בית ספר זה לא חנטריש אחד גדול, מה שכן הערכים שמועברים בו הם משובשים ויותר מכך היעדר תשומת הלב לחשיבה חופשית ואינדיבידואליות (כחלק מעוד דברים רבים) הם חלק מהגורמים למערכת המנוונת.
כמובן שהמורים צריכים להיות ברמה גבוהה יותר אבל מערכת החינוך משקפת את המדינה ולכן לא ניתן לצפות למערכת חינוכית ברמה גבוהה.
מה שבטוח זה שעם שינויים בתפיסה של בית הספר יהיה ניתן לעשות שינוי מאוד יסודי. הדגש צריך להיות על דיונים בכיתה, פיתוח חשיבה עצמית, דמוקרטיה ומתן מענה לכל תלמיד כאינדיבידואל. אבל בשביל זה צריכים להשתנות תנאים רבים ולהזרים כסף רב למערכת החינוך.
לדעתי אחת מהמטרות העיקריות של בית הספר צריכה להיות – פיתוח הכיוון הייחודי של כל ילד כדי שהוא יוכל להפיק מעצמו את המיטב וכך גם לביא מקסימום תועלת לחברה. תפקיד בית הספר זה לעזור לילד לכוון את עצמו כדי להגיע לדרך האינדיבידואליות שתפתח אותו. לכל אחד יש דרך אחרת.
אחד ימצא מענה באומנות, השני במדע אבל בעיקר בכל התחומים האלה צריכה להיות פריצה של הגבולות – לקדם סקרנות, לקדם חשיבה לא קונבנציונאלית ולשאוף שכל תלמיד יקבל הזדמנות לפתח את עצמו בכיוונו הייחודי.
זה עתה הבחנתי, בתגובתך המשעשעת.
אתה מודע, כמובן, לעובדה, שבטיעון שלך, ניתן להשתמש להרבה מטרות ונושאים. לדוגמא (ואני משתמש בכוונה בניסוח שלך), "יש אכו מדינות בעולם שאין בהן קפיטליזם חזירי ומשתולל.
"יש רק בעיה אחת, מיליונים מתושבי המדינות הללו מסכנים את חייהם מידי יום, בים ביבשה באויר ומתחת ליבשה על מנת להכנס בכל אמצעי ודרך אל מדינות העולם המערבי ששם דוקא יש קפיטליזם כזה".
דוגמא אחרת: "יש אכו מדינות בעולם שאין בהן הרס-סביבתי אינטנסיבי ובני-האדם בהן אכן "… קרובים אל הטבע…"
"יש רק בעיה אחת, מיליונים מתושבי המדינות הללו מסכנים את חייהם מידי יום, בים ביבשה באויר ומתחת ליבשה על מנת להכנס בכל אמצעי ודרך אל מדינות העולם המערבי ששם דוקא יש הרס סביבתי כזה"…
הבנת את טעותך?
היי דניאל,
חינוך ציבורי לא הומצא בארה"ב התאגידית. אולי מעמדך החברתי מאפשר לימוד בבית, אך יש זוגות הנאלצים לעבוד שעות רבות מחוץ לבית לא על מנת לשרת תאגיד כלשהו אלא על מנת להאכיל את עצמם. אחותי היא אם חד הורית העובדת בבית (אמנית) ואם לא היה בית ספר, שלושת ילדיה היו נשארים בבית וצופים בטלוויזיה מכיוון שאין לה דרך לטפל בהם 16 שעות ביממה אלא רק 8, וזה גם בא על חשבון כל זמנה הפנוי. אנא, אידאלים אנרכיסטים נשגבים לחוד ומציאות לחוד. בליל השטויות שכתבת לא מועיל לא למורים (שמרוויחים משכורות מצחיקות גם עם ותק של 20 שנים, אבל היי, בוא נבטל גם את הכסף! זה אמריקה המציאה!) ולא לרוב התלמידים שבהיעדר מסגרת חינוכית ציבורית הוריהם לא יוכלו לחנכם והם יהיו בערים, בורים ועזובים. בוא נבטל גם את מוסד ההורות על הדרך, טוב?
ברור ששינויים כמו לשנות את בתי הספר, לשנות את צורת הנישואין, לשנות את האמנות, לשנות את המוסר של האנשים וכו’ וכו’ לא יכולים לקרות עלבסיס החברה הרכושנית.
יש חברה עם צרכים מסויימים וגבולות מאוד ברורים ומוגדרים, ובתי הספר בסך הכל ממלאים תפקיד מסויים בשיטה הרכושנית.
אין כזה דבר "אבל בתי הספר היו יכולים להיות מקום קסום ונפלא…", יש רק בתי ספר היסטוריים ספציפיים שמתאימים לתקופה מסויימת וממלאים תפקיד ספציפי במערכת הקפיטליסטית.
הקפיטליזם צריך לגדל סוג מסויים של אנשים ובתי הספר עוזרים לו לסגל את האנשים לשיטה (מעניין לקרוא בעניין זה את אריך פרום, אני לא זוכר איזה מספריו בדיוק).
כמו שהדבר נכון לגבי בתי ספר, הוא נכון לגבי כל פעילות אנושית.
לגבי רפואה, פסיכולוגיה (פרום, פסיכולוג במקצועו, טוען שהנירוטיות בימינו היא תוצאה של חוסר הסתגלות לחברה המערבית, תופעה שלא היתה קיימת אצל האינדיאנים כשהיו חיים בצורה העתיקה למשל. כמו כן הוא טוען שהפסיכולוגיה המודרנית לא "מרפאת" את המטופל, אלא עוזרת לו להסתגל למצב הקיים. במידה רבה אפשר לעשות אנלוגיה כזאת גם לגבי הרפואה הקונבנציונלית, שלא עוסקת במניעה, אלא בטישטוש הסימפטומים), זה נכון גם לגבי המדע, ההתפתחות הטכנולוגית, תרבות הפנאי (וכמובן תרבות הצריכה), המוסר הרווח, הדת וכו’ וכו’ וכו’.
ברור שהדרך היחידה לשנות את כל אלה היא ע"י שינוי כל יחסי הקניין והפיכת כל הקניין הבורגני לקניין חברתי, צעד שמצריך כיבוש פוליטי של השלטון ע"י מעמד הפועלים, מה שכנראה מחייב תנאים חברתיים מאוד מסויימים, תנאים שהיו אולי בין שתי מלחמות העולם, ויחזרו עם השלמת תהליך הפרולטריזציה של איכרי העולם השלישי ועליית השכר שלהם.
שוב אותו טיעון ריאקציוני טרוריסטי ידוע, שתמיד נאמר בזחיחות ויהירות טרוריסטיים לא פחות-
"אם אנחנו כלכך רעים, למה כל העולם רוצה להגר אלינו".
הטיעון הזה משמש הרבה פעמים לחשוף את ה"סתירה" של כל האנטי-אמריקאים, שהרי אותם צבועים(?) בוחרים לחיות באמריקה.
אבל כמובן שהטיעון הזה, כמו מרבית הטיעונים הבורגניים, הוא שטות גמורה.
ארה"ב שודדת את העולם השלישי (לא רק היא, בתור המעצמה הקפיטליסטית המובילה היא הבולטת בתחום, אבל כל הארצות הקפיטליסטיות המפותחות חוטאות באימפריאליזם, כולל ישראל כמובן), יוצאת למלחמות שבהן היא טובחת בעיקר איכרים ופבלאים (וייטנאם,עיראק,קוריאה,קמבודיה), מפילה ומנסה להפיל ממשלות שמתנגדות לשוד שלה (צ’ילה,קובה,ונצואלה).
בגלל כל המקרים הללו, מה לעשות אנשי העולם השלישי לא מטומטמים ושטופי מוח כמו אנשי המערב ומבינים מה קורה, יש התנגדות רבה לארה"ב בעולם השלישי ורבים שונאים אותה (כמובן שיש גם תגובות נגד חברתיות לאימפריאליזם, אבל זה כבר סיפור אחר).
זה צד אחד של המטבע.
ארצות העולם השלישי הן גם עניות.
הן עניות גם בגלל האופי החקלאי שלהן (שהופך יותר ויותר לאופי פרולטרי) וגם ב ג ל ל השוד האימפריאליסטי.
בגלל ההתפתחות הקפיטליסטית שהגיעה לשלבים מתקדמים כבר לפני יותר מ-100 שנה במערב, וגם בגלל השוד האימפריאליסטי, מדינות המערב עשירות יותר ואזרחיהן אכן בדר"כ צפויים לחיים טובים יותר.
לכן מפאת הפרולטריזציה שמתחוללת בעולם השלישי, עודפי אוכלוסין גדולים מהגרים למערב, ועוד עניים רבים חולמים לעשות את זה.
זה הצד השני של המטבע.
אין שום זכות מוסרית בכך שמדינה היא עשירה יותר, זה פשוט מצב חברתי, תלוי בגורמים הסטוריים (גם אין זכות מוסרית בכך שמדינה היא דמוקרטית, דמוקרטיה זה מצב חברתי של יחסי כוחות מעמדיים, ולא אידאת המוסר בהתגלמותה).
מכאן די ברור שאין שום סתירה בין שני הצדדים של המטבע.
אנשים יכולים לחשוב שארה"ב היא מדינה אימפריאליסטית,רעה ושודדת, ובכל זאת לרצות להימלט מהרעב והעוני ולבנות חיים טובים יותר.
השודד האימפריאליסטי, מחולל הפרולטריזציה הברברית וחסרת כל התכנון וההתחשבות האנושית עוד מעז להשתמש בכך שרבים מקורבנותיו רוצים להשיג חיים טובים יותר כנימוק לזכותו.
אכן עולם מוזר.
היי דניאל, דווקא התעמקתי מאוד בתגובתך. אני קורא באתר שנים רבות ובין היתר את תגובותיך. אני רוצה לשאול אותך מה צריך לעשות *עכשיו* מעבר למילים היפות האלה שאתה כותב. כמו שמר מיכאל שרון כותב – אופרציונליזציה של האידאלים שלך שהם אכן יפים. מי יבטל את עצם מושג הרכוש באופן סופי ומוחלט? מי מסוגל לעשות דבר כזה?
המאבק שמתקיים עכשיו בחוץ הוא מאבק של מורים מנוצלים, פרולטרים אמיתיים, שהתאגדו ותובעים את זכויותיהם כאיגוד מקצועי. בנוסף אליו הסגל הבכיר באוניברסיטאות תובע השכם שכר חדש. בנוסף, משרד האוצר וועד ראשי האוניברסיטאות רוצים להפוך את שכר הלימוד לגבוה ביותר בעולם. זה מאבק כולל של רוב אנשי החינוך באנשים שמייצגים אך ורק קפיטליזם דורסני.
רק רציתי לציין שפגשתי את הפעילה המסורה סלבה גרינברג בהפגנת המורות היום, ומדובר באדם מקסים ביותר, מלא חריפות וביקורתיות מול הממסד האקדמי והפדגוגי.
זהו זה.
ועוד על התבכיינות המורים…
— קישור —
איכשהו, זה לא ממש מפריע להם…
בלאט.
היי שי,
ברור, שלא ניתן להשיג הכל כאן ועכשיו. השאלה היא, איך פועלים. תמיכה במורים (דכאני-התלמידים) ובמרצים הבכירים (שאינם, בדיוק, פרולטריון רעב ללחם – ולמעט תל-אביב, גם פעלו *יחד* עם ור"ה, שכם אחד נגדנו) לא זו בלבד, שלא תקרבנו כהוא-זה אל מטרתנו – כי-אם להיפך: תרחיקנה עוד ועוד מע?מנו.
יש מספר אפשרויות ריאליות, לפעילות כעת. האחת – מארגנים קבוצה, תנועה, ארגון, מספר אנשים, המבינים, מה ב?א?מ?ת צריך לעשות ומהי הדרך הנכונה, יוצאים לרחובות ומפגינים בתביעה, לביטול הרכוש ולמשק סוציאליסטי ב??א?מ?ת עכשיו. מגיעים לכל הפגנות המורים, המרצים ועוד – לא כהזדהות ריקה מתוכן וחסרת כל טעם, כי-אם בלוויית אמירה ביקורתית, בנוסח: רוצים באמת לשנות? בואו עמנו, השתנו גם אתם – זו הדרך!! קשטו עצמכם תחילה – והיו לחלק מוביל במהפיכה!! אי-אפשר, יום אחד לדכא ובמשנהו לדרוש זכויות! אי-אפשר, לשכור עוכרת-דין, המגינה על הנהלת "קופי טו-גו", ולדבר בשם זכויות-הפרולטריון!! ואי-אפשר, יום אחד לתמוך בהעלאת שכר-הלימוד ולסייע לור"ה לשבור, את שביתת-הסטודנטים – ובמשנהו, לשבות *בעצמכם*… זה פשוט לא עובד ככה. (ואני יודע, בתל-אביב תמכו המרצים בסטודנטים; ובכן, באוניברסיטאות האחרות – בירושלים, למשל – ממש לא זה היה המצב)
כעת – מנסיוני עם הישראלים, דרך זו היא די חסרת-סיכוי – בסדר, יש המאמינים בה, כחברי "מאבק סוציאליסטי" וכיו"ב – אנשים טובים, אופטימיים. כשלעצמי, אינני אופטימי כמותם.
דרך אחרת, היא לפרוש. להחליט – משאספנו די-אנשים – שאנו עוזבים את החברה הבורגנית, המושחתת, הרכושנית, הרקובה ומחרבת-הסביבה, עוברים ומקימים לנו יישוב אחר, משהו שונה במהותו – כפר אקולוגי, בו נחיה במשולב לחלוטין עם הטבע, לא נחזיק ברכוש פרטי – הכל יהיה של כולם, ללא יוצא מן הכלל – לא נחזיק, בשום חפץ מזהם, לא מכונית ולא מזגן ולא זבל סלולארי ולא שום דבר כזה, נשתמש אך ורק באנרגיה סולארית, נקיים עצמנו מחקלאות אורגנית בלבד – בלא "לסחור" כלל, עם הנותרים בעיר – לא נחזיק כלל בכסף, ננתק את כל קשרינו עם העיר (גם לא נחזיק מכשירי רדיו או טלוויזיה), נגדל את ילדינו בדרך טבעית ובריאה, בה ההורים אמונים, על גידול ילדיהם – ולא איזושהי "מורה", "גננת", "מטפלת", או כה – וכל הקהילה, פועלת ומתפקדת כמשפחה אחת (אך, כמובן, ללא "בתי-ילדים" מזעזעים, כפי ששגו הקיבוצים, לפצוע פעוטותיהם…) – ואז, עם הזמן, ימצאו האנשים את דרכם אלינו – ישראל היא ארץ קטנה מאד, הלא – יראו, עד כמה חיינו, טובים יותר מחייהם – ומעט-מעט, יצטרפו אלינו. החברה הבורגנית, כמובן, תלך ותקרוס (כבר עתה, הלא, היא הגיהנום בהתגלמותו) – וכך, עם הזמן, אנשים יראו, יבינו ויצטרפו אלינו. ומקץ כמה דורות – תגיע המהפיכה מאליה, כתהליך התפתחותי טבעי. אנו ההיפים, נירש את הבורגנים, ממש כפי שהבורגנים עצמם, ירשו – בשעתם – את הפיאודאלים. ואין טבעי מכך… פשוט, התפתחות טבעית ובריאה ונכונה ויפהפייה!
סלבה יקרה, נפלא לעקוב מהצד ולראות את מי שהיתה התלמידה שלי מובילה תהליך כה חשוב העושה למען המקום הזה ולמען הפנים של כל אחד מאיתנו. גאה בך כמו תמיד.
מסכים עם הנאמר, חי אותו באופן שגרתי ויום יומי.
וגאה במורתי על הפעילות שלה והנכונות שלה לא לקבל את המציאות ולהשאיר את הראש למטה.
אלא להרים אותו ולצעוק ולזעוק ולשנות.
כל הכבוד לך, וגאווה גדולה לי אלייך.
סלבה תתחתני איתי