יו"ר ההסתדרות, עופר עיני, הודיע בשבוע שעבר כי אם המשבר במערכת החינוך לא ייפתר בימים הקרובים הוא ישבית את המשק. לכאורה, זהו גילוי של סולידריות בין ארגוני עובדים בשעתם היפה. אבל רק לכאורה. האמת היא שבשבועות האחרונים לא נשמע קולה של ההסתדרות בנושא.

בפעם האחרונה שבה עיני עמד מאחורי שביתה במשק, היא זכתה לאמפתיה ציבורית גדולה – ובצדק. המשק הושבת מפני שרבבות עובדי הרשויות המקומיות לא קיבלו את שכרם וזכויות סוציאליות נוספות במשך חודשים רבים. אין שביתה צודקת מזו. עיני טען כי בחר להשבית את המשק באותה תקופה מפני שרצה למצות את המו"מ מול משרדי הממשלה, וכאשר דרך זו לא צלחה, לא נותרה דרך אחרת. אבל ההסכם לא קוים במלואו. עובדים רבים ברשויות המקומיות הערביות נותרו ללא שכר. ביום שישי האחרון, למשל, הסתיימה שביתה בת חודש בעיריית טייבה, בדרישה לתשלום שכר. העובדים תובעים הלנת שכר של כשנתיים! השובתים קיבלו את התמיכה של מרחב ההסתדרות במשולש הדרומי, והפגינו ומחו בעירם, בירושלים, בתל-אביב… אבל לא קיבלו כל תמיכה מוועדי העובדים בערים סמוכות: טירה, נתניה וכפר סבא.

לפני מספר חודשים איים יו"ר ההסתדרות להשבית את המשק בדצמבר "אם מצב עובדי הקבלן בישראל לא ישתפר". דצמבר בפתח ואין סימנים לשביתה בשטח. מישהו שאל מה הקשר בין מצוקת עובדי הקבלן ואי שמירה על זכויותיהם ובין חודש דצמבר? מי מפריע לעיני להשבית את המשק כבר עכשיו, או לפני חצי שנה, בעת ההכרזה? האם אין קשר בין העובדה שדצמבר הוא החודש בו חוק ההסדרים וחוק התקציב נכנסים להילוך הסופי ובין העובדה שאיום על שביתה למען זכויותיהם של עובדי הקבלן תיתפש כמוצדקת ביותר ותוכיח שוב מה רב כוחו של עיני בציבור? מי מפריע להסתדרות לטפל כבר כיום בעובדי הקבלן? הייתכן שגם בדצמבר "השביתה הגדולה למען עובדי הקבלן" לא תצא לפועל ושוב נשמע "על השביתה המתוכננת ל…" עוד מספר חודשים?

וכך עובדת השיטה: עיני מאיים בהשבתת המשק עבור קבוצת עובדים מקופחת (עובדי קבלן, מורים). קבוצות מקופחות בישראל לא חסרות. בינתיים הזמן חולף והקיפוח נמשך ועיני אינו מקיים את הבטחתו. זו סולידריות לכאורה. סולידריות במלים, והתעלמות ממאבקים קיימים במעשים. קל מאוד לדבר על תמיכה עתידית במורים השובתים. קשה לממש צעדים ברמה ארצית לתמיכה מעשית ברבבות העובדים הערבים שאינם מקבלים את שכרם מזה חודשים רבים ואף שנים – כגון בטייבה.

פורסם כי לראשונה מזה מספר שנים, תקציב ההסתדרות הולך ומתאזן – וזה טוב. בהסתדרות ציינו כי אחת הסיבות לשיפור מצבה הכלכלי היא מיעוט השביתות בשנים האחרונות שמקל על תקציבה. השאלה היא האם לא נותרו סיבות לשבות בגינן? האם ההסתדרות היא עסק שצריך לשמור על איזון תקציבי, או גוף ציבורי שצריך לשרת את חבריו, גם אם הוא בגירעון?

חשוב לנו להבהיר כי אנו תומכים בלב שלם במחויבותה של ההסתדרות במאבקי עובדים באשר הם, ומי ייתן וההסתדרות תיקח תחת כנפיה את כל מאבקי העובדים. השאלה היא את מי משרתים האיומים הקולניים להשבית את המשק – את העובדים או את העומד בראשה? מדוע במקום תמיכה במורים עיני היה ל"מתווך" בסכסוך. האם אין לו עמדה? האם כלל העובדים לא אמורים לפעול להבטחת חינוך ילדי העובדים, ילדיהם? וחמור מזה: האם עיני הוא נציג העובדים מול המעסיקים או הפך לנציג המעסיקים בקרב העובדים?

Share on Facebook