האמן דוד טרטקובר יזם בגלריה בינט בתל-אביב תערוכה מיצירותיו שנפתחה ב-19.11.2007 לרגל מלאת 30 שנים לביקורו של הנשיא המצרי אנואר סאדאת בישראל. ביקרתי בתערוכה שהחזירה אותי אחוז התרגשות 30 שנים אחורה. ישבתי אז ב-19.11.1977 בדירתי השכורה בירושלים (אני זוכר את הכתובת, רחוב עין רוגל 16) יחד עם בת זוגי מול הטלוויזיה, מוקסם כמו ילד מהאגדות אל מול התמונה הבלתי נשכחת של מטוס הנשיא המצרי נוחת בנמל התעופה בן גוריון, נעצר מול משמר הכבוד של הצבא, דלת המטוס נפתחת ודמותו האצילה של הנשיא סאדאת עומדת בפתח. הביטוי "היינו כחולמים" מבטא היטב את מה שחשו אז רבים, ואני בתוכם.
עד לביקורו של הנשיא הספקתי לצבור לא מעט תיקים בגין פעילותי נגד הכיבוש, וברגע שראיתי את הנשיא סאדאת יורד בכבש המטוס כאשר תזמורת צה"ל מנגנת את ההימנון המצרי, אמרתי לעצמי, זהו, הנה נפתח עידן חדש שיהפוך את פעילותי נגד הכיבוש והמלחמה למיותרת. איך אמר אז ראש הממשלה מנחם בגין? No More War.
בתי נולדה אך חודש לפני הביקור ואני כבר ראיתי בעיני רוחי דור חדש של ילדים שגדלים לתוך שלום ישראלי- ערבי, שביקור הנשיא המצרי הוא צעד ראשון לעידן שישחרר אותנו אחת ולתמיד מהאלימות והמלחמות.
עברו 30 שנים וכגודל התקווה, גודל האכזבה.
ישראלים רבים מתלוננים היום על השלום הקר השורר בין ישראל למצרים, אבל מתקשים להבין כי ישראל היא האשמה העיקרית לקור השורר בין שתי המדינות.
ישראל העמידה את מצרים בפני פרובוקציות כמעט קשות מנשוא. בקושי יבשה הדיו על הסכם השלום הישראלי מצרי, וה-no more war של בגין הפך למלחמה יזומה בדמות מלחמת לבנון הראשונה על פשעיה הקשים. מלחמה שנמשכה 18 שנים. במקביל המשיכה ישראל בתנופת ההתנחלויות, העמיקה את הכיבוש והדיכוי, בניגוד מוחלט לרוחו וכתבו של הסכם השלום הישראלי מצרי. בשנה שעברה שוב העמידה ישראל את הסכם השלום במבחן עם מלחמת לבנון השנייה.
ב-30 השנים מאז ביקור סאדאת החמיצה ומחמיצה ישראל הזדמנויות רבות להסכמי שלום הן עם הפלסטינים והן עם סוריה. סרבנות השלום הישראלית לא איפשרה לפעילי השלום בישראל לנוח על זרי הדפנה של ביקור סאדאת.
שביתת המורים
שביתת המורים מתקרבת ליומה ה-40, ולא זו בלבד שהם עדיין מחזיקים מעמד, הציבור אפילו תומך בהם.
דרישותיהם כולן צודקות: הגדלת השכר, הקטנת מספר התלמידים בכיתות, החזרת שעות שקוצצו.
אולם בכל המהומה הזו נעדר דיון בנושא החשוב ביותר: מה מלמדים בבתי הספר? אלו תכנים? אלו ערכים? העובדה שבסוף 12 שנות לימוד מספר גדול של בוגרי החינוך התיכוני מתגייסים לצבא ומתנדבים ליחידות קרביות, מעלה אצל שוחר זכויות אדם ספקות קשים באשר לאיכות המזון הרוחני המסופק לתלמידים.
נכון שנרשמה לאחרונה ירידה בנכונות צעירים להתגייס לצבא, אולם עדיין מדובר במיעוט. הרוב הגדול אץ רץ לצבא, מוכן לקחת חלק בפעולות הדיכוי של צבא הכיבוש, וחלקם מתבהם בתוך האלימות שהם מפעילים ברשות ובסמכות נגד האוכלוסייה הפלסטינית בשטחים הכבושים.
יש להערכתי קשר ברור בין נכונותם להתגייס לצבא לבין הערכים שהם סופגים ממוריהם בבתי הספר בשיעורי ההיסטוריה, הספרות, האזרחות, התנ"ך ושיעורי מחנך. מי שלומד בספר יהושע על השמדת העמים שהתרחשה בכיבוש הארץ, וסופג באמצעות הספר הזה את רעיון "זכותנו על הארץ", מקבל את מנת הרעל הראשונה להפיכתו לקלגס כיבוש. על הבסיס הזה קל מאוד לקציני הצבא לבוא לכתות הלימוד ולשטוף את מוחם של התלמידים למען הצבא, שהרי בתי הספר פותחים שעריהם בפני הצבא ל"הכשרת הלבבות".
כמובן, לא כל המורים שותפים למזימת גיוס תלמידים לצבא, יש כאלה שמנסים להקנות ערכים הומניסטים, אולם הם מיעוט קטן.
המגמה הימנית לאומנית דתית חדרה גם לבתי הספר החילונים. על אחת כמה וכמה בבתי הספר בהתנחלויות שבשטחים הכבושים, שם חוגג החינוך לשנאת הזר, לגזענות ולזילות חיי אדם. לא אתפלא אם בהתנחלויות גם המורים למתמטיקה מנצלים מקצוע לכאורה ניטרלי למטרותיהם הפאשיסטיות. מורה שמלמד חשבון לילדים בכתה א’ בשיטה של "חייל הרג שלושה ערבים ופצע שניים – בכמה ערבים פגע בסך הכל?" לא נשמע באזני בלתי מתקבל על הדעת.
היתרון הגדול של ימי השביתה, שמנות רעל גדולות נמנעות מהתלמידים, ונקווה שמה שהוחסר לא יושלם עם החזרה ללימודים.
יחד עם ניזאר חסן
מכללת ספיר בדרום סוערת. ניזאר חסן, מרצה לקולנוע ביקש מהסטודנט אייל כהן לצאת מהכתה. מתברר כי אייל כהן, קצין במילואים, נכנס לכתה עם מדיו ולניזאר חסן זה מאוד הפריע. הפרשה חרגה מעבר למכללה. באתר ynet הגיבו מאות טוקבקיסטים נגד המרצה. אזרחים "פטריוטים" יזמו עצומה שמתרוצצת בימים אלה באינטרנט הדורשת מראשי המכללה לפטר את המרצה, ש"לא מכבד את מדי צה"ל".
מטורי הצנוע אני מבקש לחזק את ידי המרצה. אפשר בהחלט להבין מרצה פלסטיני שמדי צבא הכיבוש מוציאים אותו משלוותו. המדים האלה מייצגים את ההתעללות וההתעמרות בבני עמו. יתכן כי גם בני משפחתו נמנים עם הנפגעים הישירים מפעולות הדיכוי. האם מישהו היה בא בטענות למרצה יהודי במקום כלשהו בעולם אם היה מבקש מסטודנט הנושא סמלים אנטישמים לעזוב את הכתה? עבור הפלסטינים מדי צבא הכיבוש במציאות העימות הישראלי-פלסטיני הפכו לסמל הרוע המביא בעקבותיו מוות, גזענות, נישול והשפלה. אילו היה אייל כהן ניחן במעט רגישות לא היה נכנס לבוש במדיו לכתה בה מלמד מרצה פלסטיני. אבל ממתי התחשבות ברגישות של פלסטיני הוא נתון בעל חשיבות במוסדות ציבור ישראלים? ובאמת הקצין נשאר לשבת בכתה וסירב לצאת. הוא הראה לפלסטיני מי כאן בעל הבית.
עכשיו נותר לצפות כיצד תגיב הנהלת המכללה: האם תיכנע להמון המשתולל הדורש את ראשו של המרצה, או תשכיל להבין שניזאר חסן נהג כמו שאדם רגיש אמור לנהוג בהתחשב בנסיבות החיים בישראל-פלסטין.
מלבד האחריות לחינוך מלטנטי,אחראית מערכת החינוך לדיכויי ולנחשול,של החברה המזרחית.
שיטת ההקבצות- כך נמנע קידומם של תלמידים מזרחים רבים
שיטת ההסללה-אשר סללה את דרכם של מזרחים רבים לבתי ספר מקצועיים,ובעצם אל שולי החברה הישראלית.
הסקר-שבעצם היה רגולאטור למניעת חינוך,והשכלה באזורי עוני.
רמת חינוך ירודה במיוחד באזורי פיתוח.
I, too, watched Saadat get off the plane, and I listened to his speech in the Knesset, and then I thought about it for five minutes. And then I wrote that a. Saadat has moved demonstratively into the US camp, and b. Saadat has made it crystal clear that he is allied with Israel in its war AGAINST THE PALESTINIANS.
That is all.
No illusions about peace.
Very soon after Saadat’s visit to Jerusalem, Israel launced the Litani search-and-destroy operation
Egypt was silent.
There used to be a joke about Nasser. It is said that he instructed his driver to always signal to the left, even when turning to the right. That was Nasser’s policy. Saadat’s policy was signal to the right when turning to the right
The question many Israeli peaceniks have
to ask is:
Why do we always look at the signal and not at the direction the wheels are turning
?
שטיפת המוח הציונית מתחילה עוד לפני בית הספר, ממשיכה במלוא הקיטור במשך כל שנות ביה"ס, ואח"כ, כשהם כבר אזרחים "בוגרים", הם הולכים לצבא, שאחריו הילדים שלנו בשלים לחלוטין לחגיגה הציונית שבכל אמצעי התקשורת.זכרו סביב מה מתארגן סדר היום בגן הילדים – אלו הם חגי ישראל: מלחמות היהודים ביוונים; מלחמות היהודים בפרסים; מלחמות היהודים במצרים; מלחמות היהודים ברומאים; מלחמות היהודים בפלסטינים; השואה; חורבן בית המקדש וירושלים. אין בכך לומר שלא היו דברים מעולם, אולם זהו החינוך הציוני לבני השלוש ומעלה. מה הפלא שישראלים מיליטנטים כל כך?
גדעון שלום,
בנוגע להתייחסותך לפרשה של נזהאר חסן וחיל המילואים, סבורתני שהתאור שלך על קשת שיקולי המכללה בבואה לדון במקרה – בין ההמון המשתולל לבין נסיבות החיים בסביבותינו אין לה קשר לתחומי האקדמיה ודרכי פעולתה. המכללה נוהגת בהתאם לכללים ולנורמות הנהוגים במוסדות להשכלה גבוהה. ערך כבוד האדם, הפלורליזם וחופש הדעות נשמר בקפדנות. אין להפלות אדם בשל מוצאו, הופעתו, אמונתו, מינו, דתו, עיסוקו, דעותיו וכיו"ב. המרצים אנשי הסגל נבחרים אך ורק בזכות יכולותיהם המקצועיות והמדעיות ולא בשל עמדתם האישית ודעותיהם הפוליטיות ומוצאם. חובה עליהם להקפיד בכללים אלו ורגישותם האישית לעניינים כאלה ואחרים אסור שתשפיע על דרך ההתנהלות בשיעורים בדיוק באותה מידה שההמון המשתולל אסור שישפיע על שיקולי המכללה. במכללה קיים חופש דעות מוחלט והיא מעודדת את חופש ביטוי אף במהלך השיעורים,כל זמן שהבעת דעות אלו קשורות לעניין הנלמד, ואין בהם כדי לפגוע ברגשות הזולת ובודאי שלא להפלותו.
בעקבות תלונתו של הסטודנט ובעקבות ברור שנערך עם המרצה לגבי נכונות הארוע, הועבר הענין לטיפול בועדת שימוע בראשות פרופ. אורי רגב. הליכי השימוע ילוו ביעוץ משפטי תוך הקפדה על הכללים וההוגנות המתבקשים.
אתה פשוט מקשקש
אין אף אדם שסותמים לו את הפה ומגרשים אותו
כפי שעשה המרצה הערבי לסטודנט היהודי
הפלסטינים אזרחי ישראל פשוט הקצינו מאוד
את העמדות הפוליטיות שלהם והתנהגות המרצה
הערבי היא רק סימפטום לדרך ללא מוצא
עליה מוסטים חלק מערביי ישראל
הטיעונים על קיפוח אינם מצדיקים התנהגות
עברינית
לידיעתך
במאה ה-19 קוד ההתנהגות באימפריה האוסטרו
הונגרית קבע שלובש מדים זכאי להרוג כל אזרח
שמעליב אותו מבלי לבוא על עונשו
נו, עלי, ועכשיו תפעיל את הדימיון שלך: כמה זה משפיל שאדם אוסר עליך לחיות חיים מלאים ומספקים במקום בו נולדת (אני מדבר על אזרחי ישראל). אתה צריך אישור של השב"כ כדי להיות מורה; אתה צריך אישור שלעולם לא יינתן לך מוועדת השכונה כדי לגור במקום בו אתה חפץ; תחומים שלמים בחיים המקצועיים סגורים בפניך; המדינה עושה ככל יכולתה להדיר אותך מן החיים הציבוריים
המזרחיים בחינוך זוכים לאין סוף שעות טיפוח
ממש מדהימה כמות האנרגיה שמושקעת בבני עירות הפיתוח במטרה להביאם לאוניברסיטה
מדהים היחס שאתה מגלה כלפי בתי הספר המקצועיים
העלית כיום באה מבוגרי יד סינגלובסקי ורשת
אורט (שולי החברה הישראלית ??)
ברשת עמל שנחשבה לפני עשרות שנים לשוליים ישנה מערכת הכשרה
שניתן להגיד עליה "ללקק את האצבעות"
החינוך אשם באלימות החברה, החינוך אשם בפשיעה, בתי הספר מחנכים לשרת ביחידות קרביות…
זאת ראייה שטחית של המציאות. ישראל היא מדינה בעלת משטר קולוניאלי קפיטליסטי-נאו ליברלי. הענין הוא שהמשטר הזה הוא מצליח ומתפקד בצורה טובה ללא משברים אמיתיים שמאיימים עליו. ולכן הוא יכול להנחיל את ערכיו לציבור אשר רובו תומך בו עקב עמידותו. ברגע שהמשטר הזה יתמוטט, קודם כל מהעדר תמיכה של ארה"ב (אם משום שתשתנה מדיניותה במזרח התיכון או משום שתסתבך בסתירותיה שלה), אז יתמוטטו כל "ערכיה" ולא יועילו החינוך ושטיפת המוח התקשורתית כביכול.
בלי שמץ אירוניה: מצאת אנלוגיה קולעת מאוד לתרבות הישראלית.
"במאה ה-19 קוד ההתנהגות באימפריה האוסטרו
הונגרית קבע שלובש מדים זכאי להרוג כל אזרח
שמעליב אותו מבלי לבוא על עונשו"
אכן דמיון מעניין לחברה הישראלית שגם בה קיימת חסינות למעשה ללובשי מדים (יצחק מרדכי כמשל..). החוסן והיציבות שקוד התנהגות הזה הקנה לאימפריה הודגם בשעת המבחן במלחמת העולם הראשונה. אצלנו הודגמה יכולתם של לובשי המדים החסינים במלחמת לבנון.
אם מערכת החינוך היתה שיוויונית לתושבי המרכז האשכנזים כמו לגבי תושבי הפריפריות השחורות.
אז לא היינו מגיעים למצב ש50 אחוז מתושבי המדינה נותנים רק 9 אחוז באקדמיה.
כל מי שיטען שאין כאן ניחשול מכוון, יטען למעשה שקיימת נחיתות גזעית בפריפריות .
אז איך יסביר את ההצלחות של אקדמאים מזרחים שנאלצים בהמוניהם לנטוש לחו’ל כדי להגיע למימוש הפוטנציאל האינטלקטואלי שלהם.
מדיניות בת היענה של הממסד היא למעשה אישור למדיניות הגזענית של ניחשול היסטורי של בעלי אותו פוטנציאל, כדי לשמר מערכת של פערים וזכויות יתר לבני מוצא מסוים על בני מוצא שונה וכהה יותר. "השקט הוא רפש"- כל מי שמתעלם מכך הוא למעשה שותף לכך.. האנוסים