העיתונים המדווחים על סיום שביתת המורים מלאים בתיאורים ציוריים נחמדים, אך מבלבלים ומסולפים. הסכם קיבוצי כלל לא נחתם עדיין, ורק בשבוע הבא הוא אמור להיסגר. המסמך הזמני שבכל זאת נחתם מופיע בקישור כאן. למי ששכח הנה מה היו דרישות ארגון המורים כלפי משרד החינוך והאוצר לפני דיון ברפורמה עתידית:
1. 20% תוספת מיידית לשכר הקיים לכלל המורים בארגון, וזאת לפני כל שינוי בשעות העבודה ולפני דיון ברפורמה על מבנה העסקה. זאת, בנוסף לתוספת של 4% לשכר המורים – תוספת שעדיין לא ניתנה בפועל למרות שהדבר כבר נקבע בבוררות, כפיצוי על שחיקת שכר מאז שנת 2001.
2. 30 תלמידים בכתה לכל היותר.
3. החזרת 110,000 שעות הוראה שנגזלו מהתלמידים והמורים בשנים האחרונות בקיצוצים שנעשו ללא החלטת ממשלה (בממוצע כ-8.5 שעות שבועיות שנלקחו מכל תלמיד).
מה הושג בהסכם המתגבש עליו חתם רן ארז שהפסיק את השביתה?
1. המורים יקבלו כעת 4% שכבר נקבעו לפני השביתה בגין שחיקת שכר מ-2001. בנוסף יקבלו 5% תוספת שכר בדיוק כפי שיקבלו ממילא כל העובדים במגזר הציבורי (בעקבות סיכום שהשיג ראש הסתדרות העובדים הכללית עם האוצר). כלומר, בסה"כ תוספת של 9% לכלל המורים שתתפרס על פני השנתיים הקרובות. זה הכל.
2. אין התחייבות כלשהי של האוצר כחלק מההסכם הקיבוצי בקשר להקטנת מספר התלמידים בכתה. ראש הממשלה התחייב לצמצם את מספר התלמידים בכיתות בהדרגה ל-32 תלמידים אך לא הוגדר לכך תקציב מחייב ולא לוח זמנים אמיתי, והתוכנית לצמצום תלויה במסגרות התקציב ובוועדה עתידית שתקום.
3. יוחזרו רק 17,000 שעות מתוך 110,000 שקוצצו. לגבי השאר אין כל התחייבות בהסכם הקיבוצי ואין שום מחויבות תקציבית ליתר השעות.
בנוסף, סוכם על אפשרות לתוספת שכר של מקסימום 8.5% עוד לפני שתתקבל רפורמה, ובתנאי שאכן תתקבל כזו בחצי השנה הקרובה ובידיעה שהתוספת הזו תקוזז ממה שהאוצר מקצה לרפורמה הכוללת (הוא מקצה 26%).
איך יכולים לזכות מורים בעוד 8.5% בשנתיים הקרובות?
1. האוצר ישלם כבר מהחודש הבא עוד 4.5% תוספת למורים שיעבדו שעה שבועית נוספת עם קבוצה קטנה של תלמידים. מדובר בתוספת על תנאי למשך 5 חודשים. אם תוך חצי שנה לא תתקבל רפורמה כוללת המוסכמת על ארגון המורים והממשלה, יפסיק האוצר לשלם את התוספת.
2. אם תעבור שנה נוספת (כלומר מינואר 2009) וטרם תיושם רפורמה כוללת, יוכלו המורים להוסיף עוד שעת הוראה בקבוצה קטנה ולזכות עקב כך ב-4% נוספים בשכר.
כל זה כאמור בתנאי שהארגון, האוצר ומשרד החינוך סיכמו על רפורמה כוללת בחודשים הקרובים ואותם 8.5% יופחתו מהתוספת של 26% המתוכננת על ידי האוצר ברפורמה (שתכלול כמובן תוספת של שעות עבודה נוספות).
* * *
קראו ושפטו בעצמכם, אם בשביל זה היתה מוצדקת שביתה של 60 יום שהופסקה ברגע על יד אדם אחד (רן ארז) בלי שהמורים ראו בכלל את ההסכם (ההבנות נחתמו אגב רק ב-13:00 ולא בשבע בבוקר כשהכריזו על סיום השביתה), בלי שהמורים דנו על ההסכם או אישרו את תוכנו. אנשים חזרו לכיתות בפקודת היו"ר ב-7:45 אחרי שאלפים מהם עמדו לסרב לצווי המניעה ועשו דרכם להפגנות מול משרד החינוך. ארז תיכנן עם הממשלה את התרגיל שהרס את המחאה בשיאה, ובעיקר מנע כל אפשרות לביקורת ומחאה נגד ארז עצמו. כך היה ברגע שמורים חזרו אוטומטית לכתות ולשגרה בלי לשאול שאלות ולראות מה נחתם ומה פירוש הדבר ואם בשביל זה נערכה השביתה.
הלקח המרכזי הוא לדעתי שאסור לאפשר לאיש אחד לסיים שביתה ולחתום על הסכם בלי דיון ואישור של השובתים עצמם. יוסי וסרמן מזכ"ל הסתדרות המורים סגר עסקה גרועה לבתי הספר היסודיים בלי לשתף את המורים ועשה זאת למרות שרובם לא היו מאשרים אותה. רן ארז עשה השבוע את אותו הדבר למורי התיכונים.
מי שמאוכזב מההסכם (ולא יהיה להערכתי איש שיתמוך בהסכם בתוך מספר שבועות) חייב לחשוב לא רק על החלפתו של ארז שבגד בבוחריו, הרס את המחאה של השטח והתייחס אל ציבור המורים בצורה אנטי דמוקרטית, אלא לחשוב על דפוס פעולה אחר להמשך המאבק.
לא יתכן שאיש אחד, או קומץ ראשי הארגון (שאגב אישרו טלפונית! את ההבנות של ארז בלי דיון ובלי לחזור לבוחרים) יקבעו לבדם את עתיד המאבק והשביתה. זה מוליד שוב ושוב תוצאות עלובות של שורה מגוחכת בתלוש השכר, של התחייבויות והסכמות שאין בינן לבין דרישות השובתים דבר. זה מוליד תסכול בתוך הארגון וגם ייאוש בלתי מוצדק של מורים שמסיקים בטעות שאין טעם להיאבק בממשלה ולא מבחינים במבנה הרקוב של ארגוני המורים והעומדים בראשם שאחראים לא פחות מהממשלה למצבם העגום של המורים.
את המאבק למען החינוך ולמען מצבנו כמורים חובה להמשיך והגיע הזמן להפיק לקחים.
נוצר דפוס שביתה מדהים וחסר תקדים של מורים שאינם מחכים בבית לשמוע בחדשות מה עשו ראשי הארגון אלא יוצאים לשטח, פוגשים תלמידים והורים ואת הציבור ונאבקים בצורה יצירתית ומדברים על החינוך ברצינות ומשתנים תוך כדי המאבק.
דפוס זה עלינו להרחיב ולפתח והוא הבשורה הגדולה של השביתה. אבל, אנחנו חייבים לפעול גם לדמוקרטיה של המאבק ושל הארגונים ולהבהיר מראש שאנחנו המורים חייבים להיות מעורבים בקביעת המטרות למאבק ובדרכי המאבק והחשוב מכל, לדרוש שכל חתימה על הסכם עם הממשלה או החלטה על סיום שביתה יתקבלו רק לאחר דיון ואישור של כלל המורים. זה יבטיח מאבק אמיתי. אפשר ללחוץ אדם אחד בחדר ולהכניעו כפי שהאוצר יודע לעשות מצוין, אך קשה הרבה יותר להכניע עשרות אלפי מורים שצריכים לאשר הסכם.
אני מעריך שאפילו 10% מהמורים לא היו מאשרים את ההסכם שרן ארז חתם עליו לו היו קוראים אותו ודנים עליו יחד, ולבסוף מצביעים. דרישה להבאת ההסכם לאישור היא דמוקרטית, חינוכית ואפקטיבית יותר להצלחת המאבק.
עלינו להתארגן ברוח זאת לקראת הדיונים על הרפורמה הכוללת כדי שהמחדל הנוכחי לא יחזור.
אירגוני העובדים בישראל הם הם אירגונים בלתי דמוקרטים נשלטים ע"י "ראשי ועדים" מושחתים ששלטונם מובטח ע"י שיטה אנטי דמוקרטית לכל החיים, שריד לשלטון מפא"י שאחראי לשיטה. כך נראית גם ההסתדרות ולכן ישראל הפכה במהירות שיא למדינה הקפיטליסטית הפרועה ביותר בעולם שבה הכל מופרט וזכויות העובדים נרמסות. כל זה לא מפריע למפלגות הפועלים השמאליות לשבת שם ואפילו להצטרף לקואליציה של עופר עיני גיבור הפרשה האחרונה
אז מה עושים כדי למנוע מהדורה נוספת של
חיסול שביתה בידי מנהיגיה ?
יש לנו כיום אמצעי תיקשורת אלקטרונית שלא
היו קיימים בעבר.
צריך להשתמש בהם כדי למנוע חיסול שביתות בידי מנהיגיהן.
יש להקים אתר אינטרנט מוכר ואמין שיערוך משאל בקרב השובתים בכל שביתה וידווח בכל אמצעי התקשורת על תוצאות המשאל.
יש לחוקק בכל איגוד מקצועי חוק הקובע כי כל הסבם שעושים נציגי עובדים במהלך שביתה אשר לא קיבל רוב בקרב השובתים בסקר שנערך על ידי אתר האינטרנט הוא חסר תוקף ואינו מחייב את השובתים להפסיק את השביתה.
אין הפסקת שביתה בלי שהשובתים עצמם לא דנו בהסכם המוצע ולא אישרו אותו.
בלי חוק כזה ימשיכו הנציגים לבגוד באלה שבחרו בהם וגורל השביתה הבאה יהיה כגורל קודמותיה
לא החלפת נציגים אלא החלפת השיטה המעניקה להם סמכות לסיים שביתה בלי לקבל אישור השובתים היא הדרך למנוע חיסול שביתות בעתיד.
עקיבא אור
נגמר, זהו. אם שביתה כל כך ארוכה ומרכזית לא מגיעה להישגים משמעותיים אז באמת אין יותר מה לעשות.
אני בעד לעוף לחו"ל, אבל גם שם המצב הולך ונהיה גרוע יותר. הפתרון הפוליטי הריאלי הוא להתאבד. אין עתיד.
כל מי שבקיא במקצת,קל וחומר מעורב,בנעשה בארגוני העובדים,צריך להכיר בוודעות שהאירגונים הנ"ל אינם מתנהלים באופן דמוקרטי.
התנהלותם היא כוחנית ומשרתת את העומדים בראשם והאחרים הנהנים מתנאי שכר ועבודה טובים
לצערי,גם המפלגות השמלאליות כולן,משתפות פעולה מתוך ענין לנצול ציני של משאבי הארגון והצבת פעילהן בעמדות כוח.העצוב שהפעילים עושים שקר בליבם ולא מדווחים אמת על הנעשה בארגון בו הם עובדים,וחמור מזה,מהדירים את הנעשה בו ובעקר את העומד בראש,מטיבם .חובת הנאמנות לשולחיהם נעלמה זה מכבר וכל נאמנותם לקובע שכרם ומעמדם.כך עובדת לה השיטה ולפיכך יש ענין לשתף בקואלציה ובשלטון את כולן.
הפתרון הוא להתיר את הקשר(והשקר) במכת חרב אחת לפרוש מהאירגונים ולהקים אירגונים מתחרים על אף האנרכיה שתיווצר.המתכונת הנוכחית משרתת את השלטון ואת בעלי ההון והכוח.