ערב התכנסות הוועידה העסיקה אותי המחשבה אם רבים יבואו לוועידה. אני שמח שחששותי התבדו בראותי את האלפים שגדשו את האולם כשרבים נותרו בחוץ. מושב הפתיחה היה בבחינת מפגן של אמון ציבורים גדולים בחד"ש. מרגשות מאוד היתה הופעתם של סאיב עריקאת ממנהיגי אש"ף, מוחמד ברכה יו"ר חד"ש, שאוקי חטיב יו"ר ועדת המעקב, רמזי גרסי ראש עיריית נצרת ותמר גוזנסקי חברת הנהגת חד"ש.
מרגע שנכנסתי לאולם הוועידה, חשתי שאני נמצא בתוך ציבור גדול, שמשדר עוצמות של אחווה יהודית ערבית מול גלים עכורים של לאומנות ואף גילוים מדאיגים עד מאוד של פאשיזם הפושט בחברה הישראלית.
לצערי, אווירת האחווה היהודית-ערבית היתה לצנינים בעיני העיתונות הישראלית. הפליא לעשות עיתון ה"ארץ" בדיווחים המסלפים את תוכן הדברים שהושמעו בוועידה.
קשה להבין מה הניע עיתון כמו "הארץ" להלעיז על יו"ר חד"ש מוחמד ברכה, וזאת תוך כדי התעלמות מדברים שאמר בפני קהל האלפים כמו: "דחייתה של חד"ש את ההתניה של הכרת הצד הפלשתינאי (במו"מ המדיני) באופיה היהודי של המדינה, אין משמעותה התנכרות לזכות העם היהודי הישראלי להגדרה עצמית, או ויתור על הסיסמה ההיסטורית בדבר שתי מדינות לשני עמים". ולעומת זאת ייחס לו העיתון דברים שלא נאמרו, רק כדי לצוד כותרת לפיה חד"ש החליטה לוותר על הישראלים ("הארץ", 11.12) וזאת בהסתמך על דיווח שיקרי (7.12).
אישית כואבת לי ההתעלמות של העיתונות ממפגן האחווה בין יהודים וערבים שאפיין את הוועידה. וזאת כאשר לצד הדיווח המסולף על הוועידה במיוחד ב"הארץ", אנחנו קוראים באותו עיתון ובאותו יום על עליה במספר האירועים הגזעניים כלפי הציבור הערבי. בציבור היהודי 55% תומכים תמיכה מוחלטת בטרנספר של האוכלוסייה הערבית, וכן יש גידול של 26% במספר האירועים הגזעניים.
ממצאים מדאיגים אלו מובילים אותי למסקנה שאנחנו חברי חד"ש לא עשינו הכל כדי למנוע תופעות לאומניות בממדים כה מדאיגים.
אנחנו עדים בימים אלו למעשי הרג של עשרות פלסטינים, וזאת תוך גילויי התלהמות של מנהיגים בממשלת ישראל הקוראים למלחמה. שרים מתבטאים בדבר הצורך לכבוש את עזה, כאשר באנאפוליס מוכרת ישראל הצהרות חסרות כיסוי בדבר שלום.
נשאלת השאלה כיצד אנחנו, חברי חד"ש, פועלים מול הגל העכור של לאומנות וקריאות גלויות למלחמה? לדעתי, אין מנוס מאשר הגברת השותפות עם מפלגות ותנועות שוחרות שלום. חייבים לחתור למיצוי מכנה משותף על בסיס של התנגדות לכיבוש. יש לנווט את המשותף לכלל חזית אחת נגד ממשלה שמעמידה את הנצחת הכיבוש כיעד ומשלה את הציבור שפניה לשלום.
* * *
אני מעודד מהברכות הרבות שהגיעו לוועידה מציבורים שונים. מבין שלל הברכות שבתה את לבי במיוחד ברכת מוסדות "אהל שרה" בניהולו של הרב אליהו קאופמן, רב בקהילה בבית שאן, שהדגיש בברכתו את הערכתו לחד"ש העומדת על משמר השלום והשוויון בין יהודים וערבים.
אי אפשר שלא להתרגש למשמע דברי הרב השולל כל קשר בין קיום מצוות לבין כיבוש והתנחלות על אדמות של פלסטינים, ומגנה את המגמות הלאומניות שפשטו בחברה היהודית. מפאת קוצר היריעה לא אתייחס לכלל הברכות, כמו הברכה של חברים בוועידת מפלגת מרצ-יח"ד, ברכות של ארגונים חברתיים, ארגוני שלום, מועצות מקומיות ועוד. אך כאן המקום לעורר את השאלה מדוע אין מקום למרכיבים נוספים בחד"ש כפי שקובע התקנון. לצד מקומה המבורך של מק"י כמרכיב משמעותי בחד"ש, יש מקום למרכיבים נוספים כמו: רשויות מקומיות, אנשי מדע, דרוזים, סטודנטים, ארגונים ופעילים חברתיים, ארגונים ופעילי שלום ועוד.
חובה לשקוד על שילובם של מרכיבים נוספים והם רבים, והדבר תלוי רק בנו. ייתכנו ויכוחים וחילוקי דעות אך זה האתגר העומד בפני חד"ש, איך לשמור על עצמאות אירגונית מלאה של חד"ש ושקידה על שילובם של מרכיבים נוספים. שילובם של מרכיבים נוספים עשוי להבטיח את מימוש היעד שכולנו מייחלים לו – התעצמותה של חד"ש.
* * *
חד"ש חייבת לחדד את המסרים ששלום צודק בין ישראל לארצות ערב ייתכן רק לאחר נסיגת ישראל מכל השטחים שישראל כבשה ביוני 1967. הכרה בזכותו של העם הפלסטיני להגדרה עצמית, שפירושה מדינה פלסטינית הכוללת את רצועת עזה, כאשר ירושלים המזרחית היא בירתה וירושלים המערבית היא בירתה של מדינת ישראל. פתרון צודק של מצוקת הפליטים הפלסטינים בהתאם להחלטות האו"ם. חד"ש חייבת להמשיך לעמוד בשורה הקדמית של ההגנה על זכויות העובדים במציאות של חברה המפריטה את עצמה לדעת. לכן אני מצפה שהמושב השני של הוועידה בצד חידוד המסרים הפוליטיים של חד"ש יבטיח את מימוש עצמאותה האירגונית המלאה של חד"ש.
ומיותר להדגיש שהמושב השני חייב לעמוד גם בסימן ההכנות לבחירות המוניציפאליות הקרובות.
טוב שעוד ישנם חברים אחראים,שיש להם ביקורת,אבל זו ביקורת בונה. להרוס אפשר בנקל. לשמור על הבית זה לעתים יותר קשה. מה שעושה עוזי, הוא נותן דוגמא כיצד לשמור על הבית.
שלום,
כאילו דבר לא השתנה. כנראה שקרני שמש העמים עדיין מסנוורת את הכותב גם אחרי שקיעתה.כאילו "מסמכיהחזון הערבי" הם ביטוי למגמת אחווה יהודית ערבית, ולא ביטוי ללאומנות ישנה "וטובה".
אין פלא שיהודי חד"ש הפכו ללא רלוונטיים.
"דחייתה של חד"ש את ההתניה של הכרת הצד הפלשתינאי (במו"מ המדיני) באופיה היהודי של המדינה, אין משמעותה התנכרות לזכות העם היהודי הישראלי להגדרה עצמית, או ויתור על הסיסמה ההיסטורית בדבר שתי מדינות לשני עמים". "
זה משפט מאוד מעניין.
הנה עוד משפט יפה לדוגמא –
"ההצהרה על משהו שהוא כדור, אין פירושו דחית הטענה שהוא קוביה".
בכל מקרה, תודה על ההבהרה. מזל שיש פה מישהו שמביא דברים על דיוקם.
אולי תוכל לספק גם פירוש לכתב החידה של האוראקל?
אם , לטענת ברכה, דחית ההתניה וגו’ לא אומרת מה שנדמה שהיא אומרת, אז מה היא כן אומרת בעצם?
תגובה לשואל שאלה.
אינני חבר חד"ש. תשובתי אליך היא מתוך הערכה לחד"ש. כמובן, שאינני יכול לדבר בשמה.
למרות שלא הצבעתי לחד"ש יש לי הערכה לעמדה של ברכה.
עמדתו היא שיש ליהודים החיים בישראל זכות להגדרה עצמית ומובן תמיכה ברעיון של שתי מדינות לשני עמים.
יש להדגיש שעמדה עקבית זו של שתי מדינות לשני עמים מקובלת היום על רוב הציבור בישראל, רק כאשר מק"י העלתה דרישה זו עוד
בימי האופוריה של מלחמת 67 , דובריה הוצגו כבוגדים.
אני בדעה שאין מקום לדרוש מהפלשתינאים במשא ומתן לשלום להכיר במדינת ישראל כישות ציונית. גם לעם הפלשתינאי שחי כאן מאות שנים יש מאוויים לאומיים היסטורים, ואין מקום שהם יכתיבו את מאווייהם, כשם שאין מקום שאני אכתיב את כל מאוויי.
הסכם שלום מחייב הכרה בזכות להגדרה עצמית של יהודים החיים בישראל. הסכם שלום מחייב הפסקת שליטה של עם אחד על זולתו.
יש חילוקי דעות ואתה נאחז רק באחוה יהודית ערבית.
למר "אני רק שאלה",
יש הבדל מאוד גדול בין לומר שליהודים בישראל אין זכות להגדרה עצמית (מה שח"כ ברכה לא אמר), ובין לומר שהכרה פלסטינית בהיות ישראל "מדינה יהודית" לא צריכה להיות תנאי למו"מ (מה שח"כ ברכה כן אמר).
ראשית, משום שמדובר באחד מ"נושאי הליבה", וההצעה (שהתחילה מליברמן והמשיכה לאולמרט) להפוך אותו לתנאי לקיום המו"מ, היא בבירור ניסיון להכשיל את ההידברות.
שנית, משום שעצם העובדה שהפלסטינים מכירים בריבונות של ישראל אומרת שהם מכירים בזכותה להגדיר את עצמה בעצמה. למה שהם יכירו בה בתנאי שהיא לובשת "אופי" מסויים? האם המוסדות הפלסטינים הם אלה שצריכים להכיר בישראל כ"מדינה יהודית"? האם הם גם צריכים לדון בשאלה "מיהו יהודי"? זה מגוחך, אנחנו אלה שצריכים להחליט מה אופי המדינה, לא הם.
שלישית, משום שההגדרה "מדינה יהודית" לא מקובלת לא על רוב הציבור הישראלי ולא על חד"ש בפרט. מרבית הציבור הישראלי מעוניין שישראל תוגדר בתור "מדינה יהודית ודמוקרטית", הגדרה שאמנם גם היא בעייתית ולוקה בחסר, אבל היא יותר מתקדמת מאשר סתם "מדינה יהודית".
חד"ש, כגוף יהודי-ערבי שתומך בשוויון וחירות, כמובן מעוניינת בהגדרה עמוקה, מפורטת, מתקדמת ודמוקרטית יותר. כפי שארה"ב לא מגדירה עצמה כ"מדינה אנגלוסכסית", כפי שצרפת לא מגדירה עצמה כ"מדינה לבנה" וכפי שאיטליה לא מגדירה עצמה כ"מדינה נוצרית" (על אף שהן הוקמו על ידי הקבוצות האלה, המהוות בהן עד היום את רוב האוכלוסייה), כך ישראל לא צריכה להגדיר עצמה כ"מדינה יהודית".
הנושא של הגדרה עצמית צריך לעניין אותנו, אנשים התומכים בחופש ובשוויון, ככלי לשחרור מכיבוש – מק"י תמכה בזמנו בהקמת ישראל כחלק מסילוק הכיבוש הבריטי מהארץ, ותומכת היום בהקמת מדינה פלסטינית כחלק מסילוק הכיבוש הישראלי מהשטחים.
לאחר הקמת המדינה היא צריכה להיות מנוהלת בידי ולטובת אזרחיה בצורה דמוקרטית, וללא אפלייה גזענית. הגדרה עצמית לא יכולה להוות תירוץ למדיניות גזענית של אפליית ערבים במקומות עבודה, של "ייהוד" הנגב והגליל, של רדיפת ההנהגה הפוליטית של האזרחים הערבים ושל הסתה גזענית.
אין לחד"ש כמובן כל התנגדות להכרה בזכויותיו הלאומיות והתרבותיות של הרוב היהודי בישראל, כל עוד היא לא באה כפריבילגיות גזעניות וכל עוד מתלווה אליה הכרה בזכויותיו הלאומיות והתרבותיות של המיעוט הלאומי הערבי בישראל.
אני שם יהבי בכם שתפתרו לנו את כל הבעיות ושכולנו נוכל לחיות זה לצד זה בגבולות 67′, בירושלים מחולקת ובחזרת פליטי 48′. עלינו להבהיר לציבור הציוני שאלו התנאים המינימליים ההכרחיים להסדר שלום וקבוע.
חד"ש החליטה להחרים את ההפגנה
— קישור —
אם אמנם אמת בדבר, אם חד"ש ניצבת לצד הבובה האימפריאליסטית פיאד ומשום-כך(!!) מחרימה את ההפגנה הזאת – או אז חד"ש היא פושעת ויש לנדותה, להחרימה ולהביא לכך, שבבחירות הבאות, תיוותר מחוץ לכנסת – אחת ולתמיד.
שהבורגנים ה"""מרקסיסטיים""" של מק"י יצביעו לעצמם!!
קדם כל, יש לעשות את כל המאמצים על מנת להגיע להפגנה בכדי להיות שותפים בה.
אנג’לו איידן
קודם כל, יש לעשות את כל המאמצים על מנת להגיע להפגנה בכדי להיות שותפים בה.
**** ההתחשבנויות אחר כך. ****
רק שתבינו אותי כהלכה:
מבחינת השמאל העקבי, המטרה להיות שותפים בהפגנה לא כוללת מפגן של נוכחות יהודית (כפי שנהוג בשמאל הבלתי עקבי). המטרה היא השותפות במאבק בינלאומי בעד הסרה המצור על עזה. יש לפעול למען מפגן הרבה יותר חשוב של הזדהות עם הפלסטינים האמיצים והנהגתם האמיצה בכלל והפלסטינים והנהגתם האמיצים בעזה בפרט.
אנג’לו איידן
"מדינה יהודית" אינו ביטוי מקביל ל"מדינה איסלאמית" אלא קיצור לא מוצלח לביטוי המסורבל "ביתו הלאומי של העם היהודי".
"יהודית" במובן לאום ולא במובן דת.
כפל המשמעות משמש תועמלנים אנטי ישראלים בפניה לקהל זר, כשהם מנצלים את בורותו של קהל היעד בכדי ליצור דיסאינפורמציה. אותם תועמלנים כל כך נסחפו בשקריהם עד כדי לטעון אפילו ש"הציונים" דורשים מדינה "יהודית טהורה" בנסיון דמגוגי ליצור הקשרים היסטוריים ידועים.
כישראלי, אתה אמור לדעת במה מדובר ולא לקחת חלק במשחק במכוער הזה.
לעניין תנאים למו"מ ונושאי ליבה –
הסיכסוך הישראלי ערבי כולו מתמקד בדיוק בעניין הזה.
אור, ישראל כבר הגדירה את עצמה כבית הלאומי של העם היהודי – אולי כדאי שתקרא פעם את מגילת העצמאות – המסמך המכונן של המדינה. אנחנו לא צריכים את ההסכמה של הערבים להגדרה העצמית שלנו.
אנחנו צריכים את ההסכמה שלהם לכך שההגדרה הזו לא תהיה עילה לגיטימית למלחמה!!!!
מצב המלחמה נובע מהסירוב של הערבים להכיר בהגדרה הזו – במדינת ישראל כבית הלאומי של העם היהודי, והנסיון שלהם להכחיד את הישות הזו בכל דרך אפשרית, בשדה הקרב ובמלחמות תעמולה, מנציח את הסיכסוך.
הדרישה להכיר בישראל כבית הלאומי של העם היהודי איננה מופרכת יותר מהדרישה של הפלסטינים להקמת מדינה *ערבית* בשטח שבין הים לנהר.
זה אינו נושא למשא ומתן, כמו שהכרה בעיקרון בזכות קיומה של מדינה פלסטינית-ערבית אינו נושא למשא ומתן.
מה שנתון למשא ומתן זה איך להגיע למצב של שתי מדינות שיתקיימו בשלום זו לצד זו וזו עם זו.
אנחנו מכירים ב"מאוויים" שלהם ובזכות שלהם. הם לא מכירים במאוויים שלנו ובזכות שלנו. זה מצב לא הוגן ולא מאוזן.
בכדי ליצור שוויון בעמדות אפשר או שאנחנו נפסיק להכיר בזכות שלהם, או שהם יתחילו להכיר בזכות שלנו.
האופציה הראשונה אומרת שהמלחמה תמשיך, והשניה שתיפתח דלת לשלום.
לא יכול להיות משא ומתן כשצד אחד כלל אינו מכיר ב*זכות* קיומו של הצד השני.
תבינו, נוצר פה מצב פרדוקסלי שדווקא הצד ההגון יותר – זה שאינו מערער על הלגיטימיות של השני, מעמיד את עצמו בעמדת פתיחה חלשה. זאת אומרת שלפי חוקי המשחק שלכם, אסור להיות הגון.
ציונות אינה מילה גסה. בוודאי שלא יותר מהלאומנות הפלסטינית.
כל המשמעויות השליליות שהדבקתם לה – כולם סרחים עודפים ולא אינהרנטיים.
כן, אנחנו דורשים כתנאי פתיחה שהערבים יכירו לא רק בנוכחות הפיסית הממשית שלנו, אלא גם ב*זכות* שלנו להיות נוכחים. כמו שאנחנו מכירים לא רק בנוכחותם הממשית אלא גם בזכות שלהם להיות נוכחים.
זה עניין של הדדיות פשוטה. מה יותר הגון מזה?
"מבין שלל הברכות שבתה את לבי במיוחד ברכת מוסדות "אהל שרה" בניהולו של הרב אליהו קאופמן, רב בקהילה בבית שאן, שהדגיש בברכתו את הערכתו לחד"ש העומדת על משמר השלום והשוויון בין יהודים וערבים."
האם ייתכן שזהו אותו ר’ אליהו קאופמן המוזכר בכתבת "הארץ"
— קישור —
וגם נזכר בגדה השמאלית בעבר?
אם זהו רב אחר בשם אליהו קאופמן, נא להבהיר לו שהשם עשוי להיות "טעון" ואולי כדאי לתבלו באיזשהו כינוי נוסף.
השואל את אביב מדגיש ש"אנחנו מכירים במאוויים שלהם ובזכויות שלהם, הם אינם מכירים במאווים שלנו…".
לצערי, הוא אינו נותן תשובה לשאלה כיצד מתישבת עובדה של כיבוש הנמשך 40 שנה עם הכרה במאוויים שלהם ובזכויות שלהם ???
הרב המדובר אומר בסיום הראיון איתו:
"מצדי שתקום כאן מדינה מוסלמית. אולי כך יבוא המשיח יותר מהר". האם ניתן להסיק מכך שברכה לועידת חד"ש עשויה לזרז את ביאת המשיח?
צ?י?ו?נ?י מדבר על הדדיות… צ?י?ו?נ?י…
מה השלב הבא? פורז מדבר על חברתיות? או אולמרט על נקיון-כפיים?
בהפגנה השתתפו פעילי כל המפלגות והתנועות הפוליטיות הערביות לבד מחד"ש
— קישור —
— קישור —
— קישור —
— קישור —
אתמול בהפגנה, הינו צריכים להיות 10 או יותר.
ההפגנה הזו חושפת שוב, בפעם המי יודע כמה, את ערכה הירוד של הנהגת השמאל באזורנו.
גם במספר מפגינים, גם בעמדות הפוליטיות, נוכחנו בפעם נוספת כי אין בקיים כל מפלגה קומוניסטית שהי.
ואל תגידו לי שהשמאל בולט בהפגנות אחרות.
בהפגנה הזו, הבלטת אי-אונות השמאלית הייתה פשוט יותר חשופה.
אחר כך, באים ומאשימים את הפונדמנטליזם: לכו לישון!
אנג’לו
המרואיין בכתבת "הארץ" שמופיעה בקישור למעלה? מדוע אין לכך כל התייחסות?
גם אני השתתפתי ואכן הברכה של מוסדות "אהל שרה" בניהולו של הרב אליהו קאופמן, רב בקהילה בבית שאן, שהדגישה את ההערכה לחד"ש העומדת על משמר השלום והשוויון בין יהודים וערבים, היתה מרגשת ומלבבת.
לגבי המצור בעזה, חשבתי שאולי זה המקום להציע משלוחי אופניים במקום דלק, או פנסים עם דינמו שאפשר לסובב במקום סוללות?
אני לא מבינה מה ההתעקשות לגבי הר’ אליהו קאופמן. שלח ברכה, אז זהו. הלואי ועוד ועוד ישלחו ברכות לכינוסי חד"ש ומק"י, ולא נתחיל לחקור מי ומה הם, לבקש שימציאו "תעודת יושר", שפיות, אילן יוחסין וכיו"ב.
חבר’ה יש דברים דחופים יותר לעסוק בהם!