משחלפה הסערה של שביתת הסגל הבכיר באוניברסיטאות, יש סיכוי לקריאה להתבונן בעניין עצמו שהוא מצב ההשכלה הגבוהה בישראל. מערכת ההשכלה הגבוהה ממלאת תפקיד חיוני בחברה בת זמננו בפיתוח אופני חשיבה ודיון וביצירת ידע חדש והפצתו, ועל ידי כך מעשירה את חיי הקהילה ומפתחת את יכולותיהם של חבריה. קידום המחקר וההוראה הוא, לפיכך, אינטרס ציבורי מהמעלה הראשונה, ואין להשאירו בידי הסקטור הפרטי, המונע ע"י שיקולי-רווח קצרי-מועד. בכל העולם ובפרט בישראל מובילים מוסדות אקדמיים ציבוריים את המחקר המדעי ואת ההשכלה הגבוהה, והאינטרס הציבורי דורש את ביסוסם וחיזוקם.
בעשור האחרון כפתה ממשלת ישראל שינויים מהפכניים על מערכת ההשכלה הגבוהה. שינויים אלו קודמו ע"י משרד האוצר בשם עקרונות של יעילות כלכלית, ואילו הגורמים המקצועיים המופקדים על המערכת אולצו לממש את השינויים ללא שתהא להם השפעה של ממש על התוויתם. ראוי להדגיש שרמת המחקר וההוראה בישראל, לפני גל השינויים הנ"ל, היו מהגבוהות בעולם, ובפרט ביחס למשאבים שהוקצו להם. כתוצאה משינויים אלה נפגעה רמת המחקר וההוראה באופן חמור. השינויים המתוכננים (ברוח ועדת שוחט) צפויים להחריף עוד יותר את הפגיעה וכן לצמצם באופן חמור את הנגישות של כל שכבות האוכלוסייה להשכלה אקדמית. על מנת למנוע את התדרדרות המצב, עד כדי בכייה לדורות, יש להפוך את המגמה של המדיניות הממשלתית ולבסס אותה על הבנה של מהות ההשכלה הגבוהה. להלן תמצית הצעדים החיוניים בטווח המיידי לצורך הצלת מערכת ההשכלה הגבוהה הישראלית.
שורש המשבר במערכת ההשכלה הגבוהה הוא הקיצוץ הנרחב בתקצוב הממשלתי של המערכת בעשור האחרון, שהתרחש במקביל לעלייה במספר התלמידים. ביטול מלא ומיידי של הקיצוץ חיוני להבראה ממשית של המערכת וליכולתה לשמור על הסטנדרטים המקובלים במערכות השכלה גבוהה ומחקר במדינות אחרות. למעשה, יש להעלות באופן משמעותי את התקציב מעבר לרמתו לפני הקיצוץ כדי לממן את הצעדים המפורטים בהמשך.
לא רק שאין להעלות את שכר הלימוד (כמוצע ע"י ועדת שוחט), אלא שיש להפחיתו לרמה שהוצעה ע"י ועדת וינוגרד. לשכר לימוד נמוך יש חשיבות מכרעת לגבי מידת נגישותה של ההשכלה הגבוהה לשכבות אוכלוסייה מעוטת הכנסה. שכר לימוד מסובסד ע"י המדינה הוא הפיתרון הנכון מבחינת צדק חלוקתי, שכן הוא ימומן ע"י כספי המסים של אלו שלמדו במוסדות להשכלה גבוהה בעבר והתבססו כלכלית.
בשנים האחרונות, בתגובה למחנק התקציבי, נאלצו כמה מן המוסדות להשכלה גבוהה לצמצם באופן ניכר את מספר חברי הסגל האקדמי הבכיר. צמצום זה, שנעשה תוך בלימה כמעט מוחלטת של קליטת סגל צעיר, הוא אסון של ממש, שאם לא יתוקן במהרה יהיו לו השלכות הרות גורל לשנים רבות. יש ליצור באופן מיידי תקנים חדשים לקליטת סגל צעיר, בעיקר באותם תחומים אשר סובלים מהקפאה עמוקה של תקנים. המטרה צריכה להיות להגיע ליחס ראוי בין מספר חברי הסגל למספר הסטודנטים.
משרת ה"מורה מן החוץ" אמורה להוות פיתרון זמני למחסור בכוח הוראה תקני וכלי למתן קורסים מתקדמים ע"י מומחים שעיסוקם המרכזי הוא מחוץ לאקדמיה. בעידן המחנק התקציבי של השנים האחרונות נהפכה משרת המורה מן החוץ לתחליף זול להעסקת מרצים במסלול התקני. יש להפסיק לאלתר צורת העסקה זו, שאינה מאפשרת למרצה להקדיש את הזמן הנדרש להוראה איכותית ולמחקר לצד ההוראה. לצורך כך יש להגדיל את מספר חברי הסגל באוניברסיטאות ובמכללות, ולבחון את התאמתם של מי ששימשו עד כה כ"מורים מן החוץ" למשרות הוראה תקניות.
צעדי תיקון נדרשים אחרים כוללים חזרה להעסקה נאותה של סטודנטים לתארים מתקדמים באופן הנגזר מטובתם ומטובת מערך ההוראה, חזרה להשקעה בחידוש ציוד מעבדה וספריות, ועיון מחדש בהחלטות אקדמיות אשר התקבלו על בסיס שיקולים כלכליים (כגון צמצום דרישות אקדמיות במסלולי לימוד מסוימים, ביטול קורסים מסוימים, שינוי נורמות לגבי מספר הסטודנטים הרצוי בקורסים שונים, ביטול או מיזוג חוגים, ופריחת "תוכניות חוץ-תקציביות).
דוגמא נוספת להשתלטות הרוח העסקית על מוסדות ההשכלה הגבוהה היא ההחלטה, הסותרת את מהות האקדמיה, להתנות את גישת הציבור הרחב לקורסים (כשומעים חופשים) ולספריות בתשלום למוסד האקדמי. היבט אבסורדי במיוחד של החלטה זו הוא מניעת גישה לספריות האוניברסיטאיות ממרצים ומסטודנטים במכללות. יש לבטל החלטה זו לאלתר ולפתוח את הקמפוסים מחדש לציבור הרחב.
הגנה ושיפור של איכות המחקר וההוראה מחייבים את החזרת הניהול האקדמי של המוסדות להשכלה גבוהה לידי הקהילה האקדמית העוסקת במחקר והוראה בפועל. הפקעת הניהול האקדמי מידי הסגל האקדמי והעברתו לידי הדרג המנהלי חשפה את תהליך קבלת ההחלטות האקדמיות ללחצים חיצוניים של הממשלה ושל הסקטור הפרטי, דבר שאפשר את התגברותם של שיקולים מסחריים וכלכליים על שיקולים אקדמאים וחברתיים. עמידות המוסדות להשכלה גבוהה כנגד לחצים חיצוניים מחייבת גם התנגדות לפיצול המוסד האקדמי לחוגים מבודדים ולחוקרים מבודדים ובפרט התנגדות לכל ניסיון דיפרנציאליות בשכר הסגל על פי דיסציפלינות שונות או על פי "כוכבות" אינדיווידואלית (שיטה שתגרום לחשדנות הדדית ובזבוז משאבים לשם הוכחת מצוינות כביכול במקום להתמקד במחקר ובהוראה).
לסיום, המחויבות של המוסדות להשכלה גבוהה לערכים אוניברסאליים והומניסטיים אינה יכולה לדור בכפיפה אחת עם חוסר מחויבות מוסרית וחברתית. דרישת המינימום של מחויבות מוסרית וחברתית הינה כיבוד זכויות כל העובדים במוסד, והימנעות מהתקשרות עם גורמים חיצוניים אשר מבוססים על הפרת זכויות אדם בסיסיות.
