מעטים הם קוראי העיתונות או אתרי האינטרנט העוקבים אחר ידיעות הכלכלה. עבור רוב הקוראים ידיעות הכלכלה הן מסורבלות, ובהן רב הנסתר על הגלוי. שפתן של ידיעות אלה "כלכלנית", שזהו ניב שהתפתח מתוך השפה העברית בעידן הגלובליזציה. כך, שרבים סבורים שהכלכלה היא "עניין למומחים". ה"מומחים", יהיו אלה פוליטיקאים, בעלי הון או עיתונאים אינם תורמים להבהרת הסוגיות הכלכליות שבחדשות. "מלחמה באינפלציה", "מדיניות אנטי-מחזורית", "ירידת מדד הנאסד"ק" (או מדד ה"דאו ג’ונס"), "עסקה ממונפת" ועוד ביטוים נזרקים אל חלל האוויר, ולרוב מתקשה הקורא למצוא את הקשר בינם לביו חיי היום-יום.
כך, אנו מקבלים הסברים מעורפלים למדי על המצב הכלכלה הריאלית ופוליטיקאים, נגידים, ראשי הבנקים ובעלי הון מרגיעים אותנו מדי פעם בדברים בנוסח "זהו משבר חולף", "בכל בורסה יש עליות וירידות" וקיים טיעון המחץ: "כך עובדים השווקים הבינלאומיים. היד הנעלמה של השוק תסדר את הכול בסופו של יום". זהו גם המצב עם אחד המשברים החריפים במשק הקפיטליסטי העולמי שהחל בחודשי הקיץ עם משבר שוק המשכנתאות בארה"ב, ובאיטיות אך בהתמדה הגיע גם אלינו, אל ישראל הרחוקה. שלושה מיליון בתי "משפחות העובדים" (זהו המונח באנגלית אמריקאית: משפחות העובדים) עניים החייבים קרוב ל-200 מיליארד דולר היו למקור האיום למיתון של המשק האמריקאי. אלה אותם עובדים עניים אמריקאיים שכדי לשמור על רמת החיים ואף לרכוש בית, נאלצו לשקוע בחובות שאין ביכולתם, או ביכולת המשכורת הצנוע שהם מקבלים תמורת עבודתם, להחזירם.
200 מיליארד דולר זה הרבה כסף. אבל לאיש אין מושג מהו הגודל האמיתי של ההפסדים שנגרמו למערכת הפיננסית. ראשי הבנקים המרכזיים בארצות הקפיטליסטיות הגדולות כבר הזרימו מאות מיליארדי דולרים אל המערכת הבנקאית כדי למנוע מחנק אשראי, אבל לא ברור האם זו התרופה למחלה. אמנם הם הצילו כמה בנקים מסחריים מפשיטת רגל, אבל הורדת הריבית של השבוע האחרון על ידי נגיד הבנק המרכזי של ארה"ב מוכיחה שאין די בהזרמת כספים. המשבר שהחל בקיץ בארה"ב מאיים להפוך למשבר הכלכלי המרכזי של העשורים האחרונים. משבר ההולך ומתעצם בגלל שבעידן הגלובליזציה המשקים משולבים יותר מאשר בעשורים הקודמים.
לכאורה, מדובר על משבר שהמומחים אמורים לטפל בו. אבל המומחים המטפלים במשבר מודים שלעת עתה, הם לא מצליחים למצוא לו פתרון. ועוד הם לוחשים שמשבר עלול להפוך למיתון. מדוע לוחשים? כי אילו היו צועקים שהמיתון מתקרב, יתכן ורבים שבין קוראי העיתונות והאינטרנט היו מבינים לפתע שאין לתת למומחים לפתור את בעיות הכלכלה ושהמשבר עלול להגיע לפתח ביתם. על פי תחזית לשוק העבודה העולמי שנערך על ידי ארגון העבודה הבינלאומי שמקום מושבו בג’נבה ושפורסמו בסוף השבוע, חמישה מיליון עובדים עלולים למצוא את עצמם מפוטרים בעקבות המשבר הקפיטליסטי הגלובלי. מדובר על לפחות חמישה מיליון עובדים העלולים לאבד את פרנסתם עוד השנה. ומה יקרה אם המיתון יימשך הלאה? לאיש אין תשובה. ייתכן שמספר המפוטרים יהיה כפול. במילים אחרות מעבר למדדי הבורסות בעולם ולתנודות בשווקים הפיננסים; מי שישלם את מחיר המשבר העולמי והמיתון המתקרב יהיו העובדים ובני משפחותיהם.
מעז יצא מתוק ומרעב חמור – מזון?
קרי: אולי המשבר הזה, על זוועותיו הצפויות, יפקח, סוף-כל-סוף, את עיני-ההמונים, תתחולל המהפיכה – ויגיע, סוף-כל-סוף, האידיאל הסוציאליסטי?
לפעמים, כמו במחלה, או במערכת-יחסים פגומה, צריך לרדת לשפל מסויים, על-מנת לעלות מחדש… ואז, מרוב שיהיה רע – אחריו, הטוב יגיע.
קצר ולעניין. כול הכבוד. כל מילה בסלע.
נו באמת, מה זה הסיפור הזה.
ובכל זאת, מוזר שהקוראים לא מבינים דברים בעצמם. רק בשנת 2000 התרחשה מה שכינו "התפוצצות בועת ההי-טק" – טריליונים של דולרים בהשקעות ברחבי העולם פשוט נמחקו. והמשבר בשוקי אסיה. והקריסה העולמית הגדולה של 1987. ומשבר המניות של הבנקים הישראלים. ועוד ועוד – משבר כלכלי עולמי או מקומי כל 5 שנים או לפחות פעם בעשור, מאז 1929.
ובכל זאת, הקוראים המדומיינים הנ"ל לא רואים שהמשברים האלה הם חלק מהמערכת הקפיטליסטית, שהם בנויים לתוכה, ובמובן מסוים מזינים אותה (בין היתר על ידי כך שהם עוזרים לריכוז ההון בידי המעטים שהם עשירים מספיק לשרוד את המשברים).
ובכל זאת המדינות ה"קפיטליסטיות" השיגו יותר ביטחון כלכלי לפרט מכל שיטה אחרת.
זה קיצור של יוסי ביילין?
בכל מקרה, תשאל את 50 מליוני העובדים חסרי ביטוח הבריאת בארה"ב כמה בטחון כלכלי פרטי יש להם. שאל גם את מליוני חסרי קורת הגג, ואת עשרות מליוני העובדים העניים שפעם החזיקו מעצמם מעמד בינוני והיום נאלצים למכור את עצמם לרשתות כמו "וולמרט".
אה, וגם את מליוני העיראקים שקיבלו המון בטחון כלכלי מאז הפלישה האמריקאית.
עדיף להיות עני וחסר ביטוח בריאות בארה"ב (והמספר 50 מליון הוא כמובן מופרך וחסר שחר, המספרים קטנים יותר, וכמו כן דווקא לעניים ביותר הממשלה מעניקה שירותי בריאות ללא תשלום כאשר הבעיה היא דווקא עם כאלו שעובדים במשכורות מינימום ועוברים את סף הזכאות) מאשר אזרח מצוי בקובה של היום שמקבל כביכול הכל מהשלטון או בבריה"מ ומזרח אירופה זכרונם לא לברכה.
ואת זה לא אני אומר אלא עשרות מליוני מהגרים בלתי חוקיים שמנסים להיכנס לארה"ב מדי שנה ביודעם מראש שלא מובטח להם כלום.
לא מקבלים שום סוג של ביטוח בריאות, לא מהממשלה ובטח שלא מהמעסיק. אם הם נהיים חולים, מה שקורה לרוב בגלל טבען הפיזי הקשה של העבודות בהן הם מועסקים, הם נבעטים ממקום העבודה לרחוב ובמקרה הטוב מצליחים למצוא טרמפ חזרה הביתה (פרקטיקה שאינה שונה בהרבה במקרה של מהגרי העבודה בישראל, אגב).
בכל מקרה, סיכוייו של עני בקובה לזכות בהכשרה מקצועית (רפואה, הנדסה, משפטים…) גבוהים לאין שיעור מאלו של עני בארה"ב, שלא יוכל אפילו לשלם על ארוחה בקפיטריה באחת האוניברסיטאות הפרטיות. לא יודע מה זה אומר על מצבו.
דרך אגב, להביא את קובה כדוגמא למדינה סוציאליסטית זה בערך כמו להביא את צ’ילה של פינושה כדוגמא למדינה קפיטליסטית. לכולם ברור שיש הרבה מודלים וגרסאות לסוציאליזם, ורק דמגוגים מביאים את המקרים הקיצוניים ביותר.
איפה גלי ההגירה מנורבגיה ומדנמרק לארה"ב ?…
במקרה יצא לי להכיר את הנושא לאחרונה ומקרוב מאוד. אני אזרח אמריקאי ולומד בקליפורניה. אישתי לומדת כאן ויש לה גרין קארד. לא מכבר היא הרתה (הריון ראשון-מרגש מאוד וכו’) מבלי שיהיה לה ביטוח רפואי. כסטודנטים אמצעינו מוגבלים מאוד.
פנינו לרשויות הרווחה כאן והסתבר שלכל אישה בקליפורניה, אזרחית כמהגרת, מגיע ביטוח רפואי חינם כשהיא נכנסת להריון. במידה ואמצעיה מוגבלים מאוד, היא (וגם בעלה וכל עני אחר) בביטוח רפואי כללי מעבר להריון. השירותים הרפואיים, אגב, אינם נופלים מאלו של הביטוחים הפרטיים.
מי שהכנסתו גבוהה יותר ידרש לשלם עבור ביטוח רפואי וזה אכן עשוי להיות עול לא קטן בהנחה שהמעסיק איננו משלם עבורך (כמו במקרה שלי ושל מועסקים רבים אחרים). המצב כמובן רחוק מלהיות מושלם אבל הוא בוודאי טוב בהרבה ממה שמנסים לציין פה ועדיף להיות עני וחלה בארה"ב מאשר ברוב מדינות העולם.
לגבי סיכוייו של עני לקבל הכשרה מקצועית/אקדמית בארה"ב: הם דווקא לא רעים בהנחה שהוא מוכן לקחת הלוואות שכר לימוד שאותן יהיה עליו להחזיר בתנאים טובים למדי.
ולבסוף לגבי גלי הגירה לארה"ב מדנמרק ונורבגיה: ובכן, ממדינות שפע יש בדרך כלל פחות אינטרס להגר ובכל זאת ניתן לראות בארה"ב לא מעט מהגרים ממדינות אלו שמוותרים על התנאים הסוציאלים העדיפים לטובת הזדמנויות טובות יותר-בוודאי בזירה האקדמית.
עמי כהן
בברה"מ קיבלו חינוך,דיור,רפואה בחינם.
לעניים זה מאוד עזר, מה לעשות.
היום במזרח אירופה פועלים רבים רוצים לחזור לסוציאליזם.
אני לא מנסה לשכנע אותך "לעבור לצד הנכון", אתה בצד של המדכאים, כל הכבוד לך, אבל לא כל האנשים בעולם הם מעמד ביניים תל-אביבי.
בתוכנית בבריטניה מראיין ריאיין זונה ממזרח אירופה, ושאל אותה אם היא קורבן של הצד הרע של טבע האדם וכו’, והיא השיבה שלא, היא קורבן של התפרקות בריה"מ, שנתנה חינוך,דיר בחינם.
אתה צודק, בריה"מ באמת נתנה "דיר" בחינם.
השאלה איננה רק אם שירות מסוים ניתן בחינם אלא גם מה רמתו. עני בארה"ב (לפחות בחלק מהמדינות) יקבל בחינם שירות רפואי טוב כמה מונים מזה שניתן בבריה"מ ז"ל.
הכל טוב ויפה אבל לא ענית על השאלה הפשוטה:
אם היה כל כך טוב בבריה"מ ומזרח אירופה, מדוע בעצם היה שם כל כך רע ?
מדוע מאות מליוני אזרחים, שלא לדבר על 30 מליוני חברי מפלגה, לא נקפו אצבע להצלת המשטר שכביכול כה היטיב עימם ?
נחמד להיטפל לטעות כתיב, זה היה צריך להיות "דיור".
אתה כמובן מתעלם ממה שנוח לך.
לפני כ-10 שנים שיחק בבית"ר ירושליים שחקן הונגרי (סטפן שאלוי) ומשום מה אני זוכר ראיון איתו ששאלו אותו על יחסו לסוציאליזם בהונגריה.
הוא אמר שהמשפחה של אישתו,שהיתה עשירה, שנאה את המשטר, והמשפחה שלו,שהיתה ענייה,אהבה את המשטר.
אני לא חסיד של המשטר הבירוקרטי שהתפתח בבריה"מ, אבל גם הוא היה עדיף לפועלים בהרבה על המצב הקיים כיום במזרח אירופה.
בקשר לדיור, נוהגים להצביע על הבלוקים האדירים במזרח אירופה,לצקצק בלשון ולמלמל משהו על הקומוניזם המרושע.
בניגוד לטענה הנפוצה,הבלוקים הם לא מרצון לשיתופיות (המרקסיזם הוא לא קיבוציזם, ולא מדבר על צריכה שיתופית) אלא מצורך.
כשבנו אותם היתה הגירה אדירה לערים והיה צורך למצוא למהגרים פתרונות דיור,וכמובן שזה לא היה ריאלי לבנות לכולם וילות.
זה הרבה יותר ממה שכל מדינה אחרת בהסטוריה עשתה למען המהגרים לערים- שזה כלום.
המצב של המהגרים לערים באירופה הנאורה (או ה"נאורה") היה מחפיר, הרבה יותר קרוב למצבם של המהגרים בהודו היום מאשר בבריה"מ, אז בבקשה, מספיק עם השטויות.
גם החינוך לא היה כזה נורא.
רק בשבוע שעבר פורסם בעיתון על מתמטיקאי שהגיע לארץ מרוסיה,ובגלל שהתארים בבריה"מ הם זבל, הוא מצא עבודה בתור מנקה,אבל הצליח לפתור בעיה מפורסמת שהעסיקה מתמטיקאים רבים (בעיית המוניות).
זה כנראה בגלל החינוך הנורא שהיה בבריה"מ.
אני אמנם גר בתל-אביב אבל לא ידעתי שאני "מדכא" מישהו. ניחא, אתעלם מהסגנון "המהפכני" שלך שנשמע היום רלוונטי בערך כמו התספורת של טריפונס בימיו הגדולים.
נשים לרגע בצד גם את טיבם של אותם "שירותים בחינם" שהעניקה בריה"מ. תשאל עולים שחיים כיום בארץ על טיב ה"דיור" שסיפקה המדינה (רוב המשפחות גרו בדיור קומונלי – הווה אומר 2-3 משפחות בדירת 3 חדרים וזה כולל גם שירותים משותפים וכו’).
רק שאלה לי קטנה אליך: אם היה בבריה"מ כל כך טוב, מדוע היה שם כל כך רע ? מדוע משטר המופת הזה הינו בר מינן היום ?
מדוע יותר מ – 30 מליוני חברי מפלגה לא נקפו אצבע להצלתו ?
סלח לי מכובדי, איפה בדיוק היית בחודשים האחרונים בהם המערכת הכלכלית כמעט התפצפצה לנו מול העיניים?
לטעמי כל העיסוק בהעלאת טיעונים בעד צורת חיים שפגה מהעולם ומתוארת כזוהרת יותר היא תולדה של געגוע לעולם פחות מהיר, יותר עוטף, יותר הוגן. געגוע לעולם של אמת ברורה, של "השגחה עליונה".
הצורך בשיוויון לא נובע בהכרח מהרעת תנאי החיים, אולי אפילו דווקא עקב שיפורם (בליווי תחושת הבטחה שלא קוימה בחיים הצרכניים), חרף הנתונים והמספרים שמספקים בסיס לטיעונים על עוול פה ועוול שם. הקושי האמיתי, או נקרא לזה- המתסיס העיקרי- הוא תחושת חוסר ההוגנות שמכרסמת בליבם של אלו שרואים שפע סביבם. מדובר ברצון להפחית קנאה ולאו דווקא להרגיע מצפון דואב. מתוך שנאת המן ולא מתוך אהבת מרדכי.
אלא שעצם האמירה שהמצב אינו כה נורא, מהווה חריגה מכללי השיח של קיפוח, דיכוי, ושאר מזימות.
באין משבר כלכלי מרחף מעל ראשנו קשה לייצר את אפקט הפחד והטיעון הופך ליבבה.
כל דבר חייב להיצבע בטוב או ברע, בצודק או לא צודק. אם אתה לא בעד אתה נגד. אם אתה לא מדוכא אתה בהכרח מדכא. מה שגורם לי לתהות על מקור הסיפוק שבצדקנות יללנית. במקום לעלות עוד טיעון ועוד עובדה מפוקפקת לכאן או לכאן מוטב להתעסק עם השאלה- על איזה צורך עונה אצלי ההאיחזות באידאולוגיה כזו או אחרת?