בקפריסין דגלים אומרים המון. הימין אימץ את דגל הצלב והפסים הכחול לבן של יוון, דגל המסמן הלניות-נוצרית אורתודוקסית. השמאל מאמץ את הדגל הלבן שבמרכזו מפת האי בכתום מוקפת בשני עלי זית. זהו דגל חילוני רפובליקני שאין בו שום סימן דתי ולכן יכול לאחד יוונים וטורקים כאחד.

ביום ראשון בחמש נסגרו הקלפיות של השלב השני בבחירות לנשיאות וסקרי היציאה מהקלפי הראו ניצחון ברור לקומוניסט דימיטרי קריסטופיאס המזכיר הכללי של אקל (מפלגת הקדמה של המעמדות העובדים). בשעה זו, בחמש, כבר התחילו המונים: צעירים חברי תנועת הנוער "אידון" של המפלגה, הורים וילדים על כתפיהם, משפחות על זקניהם, לזרום למטה הבחירות של המפלגה ששוכן במגדל איריס ברחוב צדדי ליד הרחוב המרכזי מקריו. הקהל הלך וגדל, יותר ויותר דגלים, ראיתי אולי דגל יווני אחד כחול לבן. הרבה דגלי קפריסין לבנים, הרבה דגלי מפלגה אדומים עם סמל השמש והפטיש. פה ושם דגלים עם דיוקנו של צ’ה גווארה, גם מספר דגלי עם סמל המגל והפטיש. היו גם דגלים ירוקים של האיגודים החקלאיים הקואופרטיביים, ראיתי אפילו דגל בודד של גרמניה העממית ז"ל. הרחוב הצדדי של מטה הבחירות הלך והתמלא, ים הדגלים והקריאות הקצובות התרבו והתגברו. רבים קנו במקום מיכלי צופר, כמו במשחקי כדורגל, התקיעות מחרישות אוזניים. עם רדת הערב מתחילים גם זיקוקים. רשתות טלוויזיה זרות בכל מקום. בגלל ריבוי הקהל סוגרת המשטרה את הרחוב הראשי שגם הוא מתחיל להתמלא. על מסך גדול בחזית הבניין מקרינים משדר טלוויזיה שמראה את מניין הקולות. הולך ומסתמן פער של 6%-7% בין קריסטופיאס לקסולידיס. הקהל יוצא מגדרו.

בו בזמן מתרכז קהל גדול עוד יותר בקצה העיר באצטדיון אפנטריה (אהבת המולדת) שם אמור להערך יותר מאוחר, בסביבות עשר בערב, נאום ההכתרה של קריסטופיאס. רק לפני שבוע נערכה באצטדיון העצרת המסכמת של הבחירות עם התזמורת של מיקיס תאודורקיס. שיירות מכוניות שעליהם מתנוססים דגלים לבנים ואדומים נוסעות בכל רחבי העיר, נהגיהם צופרים בהנאה ומקבלים צפצופים מאחרים, אווירת ניצחון ליגה בכדורגל. כבר בשש מודיעים שהאצטדיון מלא, שוטרים חוסמים את הגישה לסביבות מועדון קבוצת הכדורגל הפועל (הימנית קיצונית) אחרי שנזרקו משם אבנים על מכוניות חוגגות.

לא בכל יום רואים כאן מראות כאלה. אנשים אמרו לי: כל החיים הצבענו ולא ניצחנו – עד היום! ההתרגשות סוחפת גם את מי שלא בדיוק שייך לקומוניסטים של אקל, מי שקצת יודע את ההיסטוריה העגומה של האי אינו יכול להישאר אדיש. פה ושם אנשים מוחים דמעה מהתרגשות. גם זרים שהיו איתי נסחפים. יש ציפייה דרוכה לשינוי, לשבירת השיתוק שהביאה הממשלה הקודמת בראשות הנשיא היוצא פפדופולוס אחרי הצבעת ה"לא" ב-2004 לתוכנית קופי אנאן לפתרון הסכסוך.

תוכנית אנאן קראה למשטר פדרטיבי במסגרת מדינה אחת שתהיה חברה באיחוד האירופי. על סמך הציפייה שהתוכנית תתקבל במשאל, התקבלה הרפובליקה הקפריסאית לאיחוד והיא חברה בו מאז. בתחילת השנה הפך היורו למטבע החוקי. כל האי היה אמור להתקבל לאיחוד האירופי, האיחוד, ובעצם כל העולם זולת טורקיה, אינו מכיר ברפובליקה הטורקית של צפון קפריסין. המצב תקוע לאחר שהטורקים הצביעו בעד תוכנית אנאן והיוונים נגדה.

המשטר ברפובליקה של קפריסין הוא נשיאותי. הבחירות נכפו בזמן הזה ע"י "אקל" המפלגה הגדולה ביותר, מפלגה שהיתה מקודם בקואליציה עם מפלגת הנשיא היוצא. פרישת אקל מהקואליציה היתה על רקע הקיפאון שהשתרר במו"מ לפתרון הסכסוך אחרי סירוב הרוב היווני לתוכנית מזכיר האו"ם והאיחוד האירופי. קיפאון זה איים לקבע את המצב "דה פקטו" של חלוקת האי לשתי מדינות. "אקל" אמנם הצביעה ב-2004, לאחר היסוסים רבים, "לא" לתוכנית אנאן, אך שאפה לתיקון התוכנית ולא לקיפאון. המפלגה הפסידה קולות בגלל הצבעת ה"לא" שלה.

הבחירות התנהלו בשני שלבים, לשלב הראשון התייצבו שלושה מועמדים: פפדופולוס הנשיא, מנהיג מפלגת "דיקו" הלאומית קונסרבטיבית; קריסטופיאס מנהיג "אקל" – המפלגת הקומוניסטית; וקסולידיס מנהיג "דיסי" – מפלגה דמוקרטית נוצרית ליברלית שהיתה בעד תוכנית אנאן ב-2004. הנשיא פפדופולוס הפסיד במערכה הראשונה. הפרש הקולות בין קסולידיס שזכה במקום ראשון וקריסטופיאס היה מזערי – פחות מאלף קולות. קסולידיס וקריסטופיאס התייצבו לשלב הסופי. בשלב זה על המועמד המנצח לקבל לפחות מחצית מהקולות, ההצבעה בקפריסין היא חובה לכן אחוז ההצבעה גבוה מאוד. פתקים לבנים אינם נחשבים במניין.

מערכת הבחירות, בעיקר בשלב השני, היתה קשה. "אקל" היתה חייבת להתקשר בקואליציה עם מפלגות אחרות ע"י הבטחת תיקים בממשלתו של קריסטופיאס. "אדק" – המפלגה הסוציאליסטית הלאומית הקטנה שגם היתה בקואליציה עם פפדופולוס תמכה, אחרי שזה יצא מהמירוץ, בקריסטופיאס. למעלה מ-70% ממצביעיה הצביעו בשלב השני לקריסטופיאס. ההסכם הקשה יותר לעיכול היה בין קריסטופיאס ומפלגת "דיקו" של הנשיא היוצא פפדופולוס שאת הקואליציה איתו שברה "אקל" זה עתה והביאה לבחירות. הצבעת "דיקו" היתה הכרחית כדי לגבור על קסולידיס. לא היה גם ברור איזה שיעור מחברי "דיקו" הימניים יקבלו את קריאת מנהיגות "דיקו" להצביע קריסטופיאס בשלב הסופי, אחרי שמנהיגם יצא מהמירוץ. בסופו של יום התברר שלמעלה מ-60% מבוחרי "דיקו" הצביעו בעד קריסטופיאס. גם מפלגת הירוקים הקטנה תמכה בו.

מסע הבחירות של קסולידיס קיבל את ברכת הארכיבישופ של קפריסין למרות ההפרדה הרשמית של הדת מהמדינה. בקפריסין הלאומיות חופפת לדת במידה רבה. לעומת הארכיבישופ, תמך הבישוף של קורפו בקריסטופיאס. עיקר ה"ספינים" של קסולידיס היו בחירחור דמויים מתקופת המלחמה הקרה. חרושת שמועות על מה יעשו הקומוניסטים ועל חוסר הנאמנות שלהם למולדת. המטרה היתה לגרום לכך שהמערכה תתקטב על ציר ימין-שמאל. כל זה לא עזר, התוצאות הסופיות מראות 53.5% לקריסטופיאס ו-46.5% לקסולידיס.

בנאום ההכתרה הערב מיצב עצמו קריסטופיאס כנשיא. הוא הודה לכולם, קודם למפלגתו, למפלגות שתמכו בו אך גם ליריביו, גם לאזרחים הטורקים של קפריסין, גם לתמיכה שקיבל ביוון והבטיח לחדש את המגעים לשלום. כמו כן הבטיח שממשלתו תמשיך לדגול במשק מעורב ובצמיחה כלכלית אך תדאג לשכבות החלשות ולצדק חברתי. הוא הדגיש את השוויון למרות השוני בין יוונים אורתודוקסים למרונים, לטינים וארמנים. קריסטופיאס הבטיח להיות מנהיג של העם בשביל העם. האי חולק ב-1974 לאחר שטורקיה פלשה לחלקו הצפוני, וב-1983 ובעקבות הכיבוש הטורקי הכריז המיעוט הטורקי- קפריסאי על הקמת הרפובליקה של צפון קפריסין. אף מדינה בעולם לא הכירה את ה"רפובליקה" החדשה – פרט לטורקיה, כמובן. החלק היווני באי מוכר על ידי הקהילה הבינלאומית, ואף חבר באיחוד האירופי מאז 2004.

שני המועמדים הבטיחו כי יפעלו להמשך השיחות שהופסקו על איחודה של קפריסין היוונית עם המיעוט הטורקי בצפון. בנאום ההפסד שלו אמר קסולידס כי יתמוך בקריסטופיאס במאמציו לפתור את המחלוקת באי. לקריסטופיאס קשרים קרובים עם הטורקים-קפריסאים, יחסים הנוטעים את התקוות להתחלה מהירה של המגעים התקועים עם המיעוט הטורקי-קפריסאי. על הפרק בקפריסין עומדת גם רפורמה בחינוך שאמורה להפריד בין דת ומדינה ובשינוי הנרטיב ההיסטורי הנלמד על שתי הקהילות והסכסוך ביניהן. השאלה אם ההרכב הקואליציוני שמבטיח את שרי החוץ, הפנים והחינוך ל"דיקו" זה יתאפשר. התקופה של השנתיים הקרובות, לפני ההכרעה על התחלת תהליך הקבלה של טורקיה לאיחוד האירופי. היא מכרעת לגבי אפשרות השגת הסכם.

Share on Facebook