הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-25 בפברואר, 2008 14 תגובות

בקפריסין דגלים אומרים המון. הימין אימץ את דגל הצלב והפסים הכחול לבן של יוון, דגל המסמן הלניות-נוצרית אורתודוקסית. השמאל מאמץ את הדגל הלבן שבמרכזו מפת האי בכתום מוקפת בשני עלי זית. זהו דגל חילוני רפובליקני שאין בו שום סימן דתי ולכן יכול לאחד יוונים וטורקים כאחד.

ביום ראשון בחמש נסגרו הקלפיות של השלב השני בבחירות לנשיאות וסקרי היציאה מהקלפי הראו ניצחון ברור לקומוניסט דימיטרי קריסטופיאס המזכיר הכללי של אקל (מפלגת הקדמה של המעמדות העובדים). בשעה זו, בחמש, כבר התחילו המונים: צעירים חברי תנועת הנוער "אידון" של המפלגה, הורים וילדים על כתפיהם, משפחות על זקניהם, לזרום למטה הבחירות של המפלגה ששוכן במגדל איריס ברחוב צדדי ליד הרחוב המרכזי מקריו. הקהל הלך וגדל, יותר ויותר דגלים, ראיתי אולי דגל יווני אחד כחול לבן. הרבה דגלי קפריסין לבנים, הרבה דגלי מפלגה אדומים עם סמל השמש והפטיש. פה ושם דגלים עם דיוקנו של צ’ה גווארה, גם מספר דגלי עם סמל המגל והפטיש. היו גם דגלים ירוקים של האיגודים החקלאיים הקואופרטיביים, ראיתי אפילו דגל בודד של גרמניה העממית ז"ל. הרחוב הצדדי של מטה הבחירות הלך והתמלא, ים הדגלים והקריאות הקצובות התרבו והתגברו. רבים קנו במקום מיכלי צופר, כמו במשחקי כדורגל, התקיעות מחרישות אוזניים. עם רדת הערב מתחילים גם זיקוקים. רשתות טלוויזיה זרות בכל מקום. בגלל ריבוי הקהל סוגרת המשטרה את הרחוב הראשי שגם הוא מתחיל להתמלא. על מסך גדול בחזית הבניין מקרינים משדר טלוויזיה שמראה את מניין הקולות. הולך ומסתמן פער של 6%-7% בין קריסטופיאס לקסולידיס. הקהל יוצא מגדרו.


בו בזמן מתרכז קהל גדול עוד יותר בקצה העיר באצטדיון אפנטריה (אהבת המולדת) שם אמור להערך יותר מאוחר, בסביבות עשר בערב, נאום ההכתרה של קריסטופיאס. רק לפני שבוע נערכה באצטדיון העצרת המסכמת של הבחירות עם התזמורת של מיקיס תאודורקיס. שיירות מכוניות שעליהם מתנוססים דגלים לבנים ואדומים נוסעות בכל רחבי העיר, נהגיהם צופרים בהנאה ומקבלים צפצופים מאחרים, אווירת ניצחון ליגה בכדורגל. כבר בשש מודיעים שהאצטדיון מלא, שוטרים חוסמים את הגישה לסביבות מועדון קבוצת הכדורגל הפועל (הימנית קיצונית) אחרי שנזרקו משם אבנים על מכוניות חוגגות.


לא בכל יום רואים כאן מראות כאלה. אנשים אמרו לי: כל החיים הצבענו ולא ניצחנו – עד היום! ההתרגשות סוחפת גם את מי שלא בדיוק שייך לקומוניסטים של אקל, מי שקצת יודע את ההיסטוריה העגומה של האי אינו יכול להישאר אדיש. פה ושם אנשים מוחים דמעה מהתרגשות. גם זרים שהיו איתי נסחפים. יש ציפייה דרוכה לשינוי, לשבירת השיתוק שהביאה הממשלה הקודמת בראשות הנשיא היוצא פפדופולוס אחרי הצבעת ה"לא" ב-2004 לתוכנית קופי אנאן לפתרון הסכסוך.


תוכנית אנאן קראה למשטר פדרטיבי במסגרת מדינה אחת שתהיה חברה באיחוד האירופי. על סמך הציפייה שהתוכנית תתקבל במשאל, התקבלה הרפובליקה הקפריסאית לאיחוד והיא חברה בו מאז. בתחילת השנה הפך היורו למטבע החוקי. כל האי היה אמור להתקבל לאיחוד האירופי, האיחוד, ובעצם כל העולם זולת טורקיה, אינו מכיר ברפובליקה הטורקית של צפון קפריסין. המצב תקוע לאחר שהטורקים הצביעו בעד תוכנית אנאן והיוונים נגדה.


המשטר ברפובליקה של קפריסין הוא נשיאותי. הבחירות נכפו בזמן הזה ע"י "אקל" המפלגה הגדולה ביותר, מפלגה שהיתה מקודם בקואליציה עם מפלגת הנשיא היוצא. פרישת אקל מהקואליציה היתה על רקע הקיפאון שהשתרר במו"מ לפתרון הסכסוך אחרי סירוב הרוב היווני לתוכנית מזכיר האו"ם והאיחוד האירופי. קיפאון זה איים לקבע את המצב "דה פקטו" של חלוקת האי לשתי מדינות. "אקל" אמנם הצביעה ב-2004, לאחר היסוסים רבים, "לא" לתוכנית אנאן, אך שאפה לתיקון התוכנית ולא לקיפאון. המפלגה הפסידה קולות בגלל הצבעת ה"לא" שלה.


הבחירות התנהלו בשני שלבים, לשלב הראשון התייצבו שלושה מועמדים: פפדופולוס הנשיא, מנהיג מפלגת "דיקו" הלאומית קונסרבטיבית; קריסטופיאס מנהיג "אקל" – המפלגת הקומוניסטית; וקסולידיס מנהיג "דיסי" – מפלגה דמוקרטית נוצרית ליברלית שהיתה בעד תוכנית אנאן ב-2004. הנשיא פפדופולוס הפסיד במערכה הראשונה. הפרש הקולות בין קסולידיס שזכה במקום ראשון וקריסטופיאס היה מזערי – פחות מאלף קולות. קסולידיס וקריסטופיאס התייצבו לשלב הסופי. בשלב זה על המועמד המנצח לקבל לפחות מחצית מהקולות, ההצבעה בקפריסין היא חובה לכן אחוז ההצבעה גבוה מאוד. פתקים לבנים אינם נחשבים במניין.


מערכת הבחירות, בעיקר בשלב השני, היתה קשה. "אקל" היתה חייבת להתקשר בקואליציה עם מפלגות אחרות ע"י הבטחת תיקים בממשלתו של קריסטופיאס. "אדק" – המפלגה הסוציאליסטית הלאומית הקטנה שגם היתה בקואליציה עם פפדופולוס תמכה, אחרי שזה יצא מהמירוץ, בקריסטופיאס. למעלה מ-70% ממצביעיה הצביעו בשלב השני לקריסטופיאס. ההסכם הקשה יותר לעיכול היה בין קריסטופיאס ומפלגת "דיקו" של הנשיא היוצא פפדופולוס שאת הקואליציה איתו שברה "אקל" זה עתה והביאה לבחירות. הצבעת "דיקו" היתה הכרחית כדי לגבור על קסולידיס. לא היה גם ברור איזה שיעור מחברי "דיקו" הימניים יקבלו את קריאת מנהיגות "דיקו" להצביע קריסטופיאס בשלב הסופי, אחרי שמנהיגם יצא מהמירוץ. בסופו של יום התברר שלמעלה מ-60% מבוחרי "דיקו" הצביעו בעד קריסטופיאס. גם מפלגת הירוקים הקטנה תמכה בו.


מסע הבחירות של קסולידיס קיבל את ברכת הארכיבישופ של קפריסין למרות ההפרדה הרשמית של הדת מהמדינה. בקפריסין הלאומיות חופפת לדת במידה רבה. לעומת הארכיבישופ, תמך הבישוף של קורפו בקריסטופיאס. עיקר ה"ספינים" של קסולידיס היו בחירחור דמויים מתקופת המלחמה הקרה. חרושת שמועות על מה יעשו הקומוניסטים ועל חוסר הנאמנות שלהם למולדת. המטרה היתה לגרום לכך שהמערכה תתקטב על ציר ימין-שמאל. כל זה לא עזר, התוצאות הסופיות מראות 53.5% לקריסטופיאס ו-46.5% לקסולידיס.


בנאום ההכתרה הערב מיצב עצמו קריסטופיאס כנשיא. הוא הודה לכולם, קודם למפלגתו, למפלגות שתמכו בו אך גם ליריביו, גם לאזרחים הטורקים של קפריסין, גם לתמיכה שקיבל ביוון והבטיח לחדש את המגעים לשלום. כמו כן הבטיח שממשלתו תמשיך לדגול במשק מעורב ובצמיחה כלכלית אך תדאג לשכבות החלשות ולצדק חברתי. הוא הדגיש את השוויון למרות השוני בין יוונים אורתודוקסים למרונים, לטינים וארמנים. קריסטופיאס הבטיח להיות מנהיג של העם בשביל העם. האי חולק ב-1974 לאחר שטורקיה פלשה לחלקו הצפוני, וב-1983 ובעקבות הכיבוש הטורקי הכריז המיעוט הטורקי- קפריסאי על הקמת הרפובליקה של צפון קפריסין. אף מדינה בעולם לא הכירה את ה"רפובליקה" החדשה – פרט לטורקיה, כמובן. החלק היווני באי מוכר על ידי הקהילה הבינלאומית, ואף חבר באיחוד האירופי מאז 2004.


שני המועמדים הבטיחו כי יפעלו להמשך השיחות שהופסקו על איחודה של קפריסין היוונית עם המיעוט הטורקי בצפון. בנאום ההפסד שלו אמר קסולידס כי יתמוך בקריסטופיאס במאמציו לפתור את המחלוקת באי. לקריסטופיאס קשרים קרובים עם הטורקים-קפריסאים, יחסים הנוטעים את התקוות להתחלה מהירה של המגעים התקועים עם המיעוט הטורקי-קפריסאי. על הפרק בקפריסין עומדת גם רפורמה בחינוך שאמורה להפריד בין דת ומדינה ובשינוי הנרטיב ההיסטורי הנלמד על שתי הקהילות והסכסוך ביניהן. השאלה אם ההרכב הקואליציוני שמבטיח את שרי החוץ, הפנים והחינוך ל"דיקו" זה יתאפשר. התקופה של השנתיים הקרובות, לפני ההכרעה על התחלת תהליך הקבלה של טורקיה לאיחוד האירופי. היא מכרעת לגבי אפשרות השגת הסכם.

תגובות
נושאים: מאמרים

14 תגובות

  1. מיכאל: ניפלא. וקרוב לכאן הגיב:

    אל תגידו שאין אלוהים…

    מ.ש.

  2. ד.ר הגיב:

    איזה כיף, איזה כיף. כמו שמארקס אמר: "דמוקרטיה היא הדרך המובילה באופן בלתי נמנע לסוציאליזם".

  3. רואה הגיב:

    קומניזים זה צרות.

  4. ה. גרינברג: מה זה דגל ‘גרמניה העממית ז"ל’? הגיב:

    האם זאת גרמניה של ‘העם’, ה-VOLK מלפני 1945? או אולי גרמניה ה’דמוקרטית’ שקרסה ב-1989?

    האם מישהו חמד לו לצון ורצה לרמוז לנשיא הקומוניסטי החדש שגורל שלטונו יהיה כגורל ‘גרמניה העממית ז"ל’?

  5. טרזן הגיב:

    אין מילים. ממש מעודד.
    הכנתי את הסנפירים והשנורקל. מחר שוחים לקפריסין כדי להשאר שם…

  6. קצת סמנטיקה הגיב:

    שמה של קבוצת הכדורגל המזוהה עם הימין הקיצוני בקפריסין הוא אפואל,ולא הפועל. בכל זאת מדובר בניקוסיה ולא בת"א או פ"ת.

  7. רונן הגיב:

    אין דאגה.
    למרות שהוא קומוניסט הוא לא יעז לשנות את השוק החופשי ולהפרד מהאיחוד האירופאי.
    מי שלא יהיה עם העולם הגלובלי ירד ברמת החיים.

  8. מיכאל לטרזן: תאודוראקיס והסנפירים הגיב:

    יא חביב, עם שנורקל לא תוכל לשמוע מיקיס תאודוראקיס.

    מתוככי הכתבה הנותנת טעם של עוד:

    "רק לפני שבוע נערכה באצטדיון העצרת המסכמת של הבחירות עם התזמורת של מיקיס תאודורקיס. שיירות מכוניות שעליהם מתנוססים דגלים לבנים ואדומים נוסעות בכל רחבי העיר, נהגיהם צופרים בהנאה ומקבלים צפצופים מאחרים, אווירת ניצחון ליגה בכדורגל. כבר בשש מודיעים שהאצטדיון מלא..

    ושאלה: למה תכף קופצים פה בזעקת שבר מייבבת, בגלל איזה דיגלון של מזרח גרמנייה?

    מה, לא היה כתוב שם גם עוד דברים כמו:

    "הרבה דגלי קפריסין לבנים, הרבה דגלי מפלגה אדומים עם סמל השמש והפטיש. פה ושם דגלים עם דיוקנו של צ’ה גווארה, גם מספר דגלי עם סמל המגל והפטיש. היו גם דגלים ירוקים של האיגודים החקלאיים הקואופרטיביים, ראיתי אפילו דגל בודד של גרמניה העממית ז"ל. הרחוב הצדדי של מטה הבחירות הלך והתמלא, ים הדגלים והקריאות הקצובות התרבו והתגברו. רבים קנו במקום מיכלי צופר, כמו במשחקי כדורגל, התקיעות מחרישות אוזניים. עם רדת הערב מתחילים גם זיקוקים".

    נ.ב. גם ג’יין צוהלת, ורק אתה עם סנפירים…

  9. יובל הלפרין הגיב:

    האי הקטן הזה קרוב אלינו כל כך, אבל לצערי אנחנו לא מגלים בו עניין רב.
    גם המפלגה הקומוניסטית הזאת עקבית במצע האידיאולוגי שלה, אם כי פרגמטית בהחלטותיה הפוליטיות השוטפות.
    גורם שלא מוזכר כאן הוא הקהילה הבינלאומית. הפעם הן המעצמות הקפיטליסטיות, הן ברית המועצות והן שאר הגושים לא הכירו ב"הכרזת העצמאות" של החבל הצפוני, ובכך תרמו לאיחודו בעתיד של האי, על בסיס הסכמה ולטובת כל תושביו.
    עקרון ההגדרה העצמאית אינו מוחלט ובלתי תלוי בנסיבות, והגשמתו אינה זהה בכל מקום.
    חבל שאותן מדינות לא גילו אחריות דומה בעניין קוסובו כיום, ובעניין קרואטיה ובוסניה לפני כמה שנים. מי שעשו זאת הם הם האחראים לאסונות שעליהם הועמד סלובודאן מילושביץ לדין בהאג, והם אלו שצריכים לשבת שם על ספסל הנאשמים.
    ראו עמדותיהן של מפלגות קומוניסטיות בעניין קוסובו:
    — קישור —

  10. צריך לזכור הגיב:

    מזרח גרמניה לא היתה רק מדינת השטאזי.
    במזרח גרמניה למדו וקבלו את השכלתם על חשבון המדינה אלפים מפעילי המפלגה ובניהם מהעולם השלישי לכן לא פלא שאלו מעלים את דגלה על ראש שמחתם

  11. חנן לבני הגיב:

    מתקשה להבין מדוע פתרון שתי מדינות לשני עמים
    לא ישים בקפריסין?
    מה גם שההפרדה הדמוגרפית שאמנם נכפתה ע"י כידוני התורכים ותגובת הנגד של היוונים כמעט מלאה לחלוטין.
    הייתי אומר על מצב כזה – הלוואי עליינו- אז מדוע לללכת על הצעת אנאן שלמעשה מחזירה (עם
    מעט שיפורים)את המצב לקדמותו טרם פלישת 1974.

  12. רמי הגיב:

    מה שלא מצאתי במאמר, אף לא בתגובות הקוראים המאושרים (עם ובלי סנפירים) הוא אילו לקחים נוכל אנו להפיק מן הנצחון החשוב של השמאל בקפריסין. אולי קצה חוט יש בדברי ארליך על נאומו של המנצח, נאום של שלום. של כבוד לצד האחר, הטורקי, של הדגשת רעיון השוויון (שבמקומותנו ובשיטתנו המשפטית הגיע לפשיטת רגל והיה למילה ריקה). גם אני העני מידע לא אתרום לנושא המועלה בתגובתי, אבל אני מקווה שבכל זאת ייאמרו דברים מועילים בנדון. לאחרונה, בתגובה למאמר של חיים ברעם, הצעתי להשיט מחדש את ספינת אייבי ולשדר את דברי השמאל העקבי ממרחק הגון ממשטרת החופים. אני רוצה להוסיף פרט להצעה: מעט מוזיקה והרבה דברים. הפצצת מידע והסברים ללא הפסקה, עד שגם העיתונות הישראלית לא תוכל עוד להסתיר מהעם את הקשר הגורדי שבין פיגועי הטרור הישראליים (=הכיבוש ומוראותיו) והפלסטינים, באופן שהדרך להפסקתם שניהם תעלה מאליה.

  13. YB הגיב:

    מהו המצע הכלכלי של ה"קומוניסט"?

  14. יובל הלפרין לחנן לבני הגיב:

    פתרון בנוסח "שתי מדינות לשני עמים" לא רצוי לקפריסין ואינו מתאים לקפריסין.
    הצפון לא היה קולוניה של הדרום ולא שטח כבוש על ידו (להפך, עכשיו הוא שטח כבוש בידי הצבא התורכי).
    היוונים לא הופיעו באי כדי לפנות את האי מתושביו התורכים ולמלאו ב"קיבוץ גלויות".

    התורכים והיוונים ניהלו מאבק הירואי משותף בקולוניאליזם הבריטי עד העצמאות ב-1960 (מאבק שלא הסתיים לדעתי. בריטניה מחזיקה עדיין בריבונותה המלאה כ-250 קמ"ר באקרוטירי ובדקליה. במובלעות אלה חונה צבא גדול למדי הערוך ומוכן לכל פלישה אימפריאליסטית לארץ מארצות המזרח התיכון. יחד עם ארצות הברית כמובן).
    השסע בין קהילות האי התפתח עקב חשדנות הדדית שהלכה והחמירה.

    מלכתחילה התורכים בקפריסין לא התנגדו לאי מאוחד. הם התנגדו לאיחוד קפריסין עם יוון, וחשדו בצדק שראשי ההפיכה ב-1974 אשר הדיחו את המנהיג הדגול מקאריוס עומדים לעשות זאת.
    ברור שראשי צבא הכיבוש התורכי דאגו לשים בפיהם דברים אחרים, ובמשך הזמן רבים מהם החלו להאמין בהם בעצמם.

    אגב, ממשלת ניקוסיה מעולם לא הסתלקה במפורש מרעיון האיחוד עם יוון ("אנוסיס"), ובזה (ואני מקווה שגם בעניינים נוספים) כריסטופיאס צפוי להיות שונה מהנשיאים והממשלים שכיהנו לפניו.

    כיום הדיכוי הלאומי (כמו גם המעמדי) האמיתי הוא מצד האימפריאליזם בלבושו המעודכן (הגלובליזציה הקפיטליסטית). אנו מצויים במצב שבו כמעט כל האומות מדוכאות, ולכן התפוררות אין סופית לרסיסי מדינות רק תנציח את דיכוי כולן וכולם בידי האימפריאליזם.
    לפיכך הכלל המנחה הוא כדלהלן:
    אם בזמן נתון קיימת מדינה רב לאומית או רב תרבותית, וידוע שהאיחוד לא נכפה על אחד הצדדים בכוח צבאי גרידא, אלא מבוסס על תחושת שותפות כלשהי – אין לעודד כוחות צנטרפוגאליים, ואין לראות בפרישתן של מיעוטים לאומיים או אתניים כאקט מתקדם (גם אם בנסיבות מסוימות רוב בני המיעוט מעוניינים בכך).

    האסטרטגיה של הציונות היא "ארץ ללא עם עבור עם ללא ארץ". לכן אני סבור שמדינה אחת כיום תהיה מדינת אפרטהייד (גם אם תינתן אזרחות פורמאלית לתושבי השטחים, תימצא הדרך לנטרלה). מסיבה זו ומסיבות נוספות, חלק מהפתרון בסכסוך המקומי הוא נסיגה צבאית של הצבא הציוני מרמת הגולן (שתוחזר לסוריה), וכן מהגדה המערבית ומרצועת עזה (שם תוקם מדינה פלסטינית) –
    אך אין לראות בזאת מודל מקודש הרצוי אוטומטית לכל סכסוך לאומי או אתני באשר הוא.

הגיבו כאן

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים