ההסלמה ברצועת עזה וסביבתה גורמת סבל נורא לאנשים – גברים, נשים וילדים, פלסטינים וישראלים כאחד.
המתקפה הצבאית שמנהלים הכוחות הצבאיים של מדינת ישראל גרמה למאות נפגעים פלסטינים, רבים מהם אזרחים בלתי חמושים. המצור הכלכלי דחף את מרבית אוכלוסיית הרצועה לעוני חמור, הרס את כלכלתם וגרם למותם של חולים אנושים שנמנעה מהם גישה לטיפול רפואי חיוני. בה בעת גרמו ההתקפות הפלסטיניות על שדרות לטראומה חמורה ונזק כלכלי לתושביה, הרבה מעבר למספר הנפגעים פיזית שבהם.
אין זה סכסוך בין שני כוחות שווים. הצבא החזק ביותר במזרח התיכון, אשר נתמך ע"י מעצמת העל היחידה בעולם, מפעיל מדי יום כוחות גדולים, טנקים, מטוסי קרב, מסוקים וספינות טילים – כנגד מיליציות החמושות בנשק קל, הפועלות מתוך אוכלוסייה צפופה, כלואה בתא שטח קטן, ואשר סבלה מכיבוש ומעוני עוד טרם המצור הנוכחי.
יחד עם זאת, האנשים לכודים וסובלים מהלחימה בשני צדדיה, בשני העמים. הכאב של חיים בפחד יומיומי, של פציעה ונכות לכל החיים ושל שכול על אבדן היקרים לך, הוא אותו הכאב, בין אם ארצך היא המדכאת או המדוכאת, הנכבשת או הכובשת, עשירה או ענייה, רבת עוצמה או חסרת כוח.
ההתקפות משני צידי הגבול מזינות ומעצימות אלה את אלה. פלסטינים בעזה, החשים בצדק כי עודם חיים תחת כיבוש, חרף "ההתנתקות" הישראלית, מבקשים להתנגד לכיבוש – אך כאשר אחדים מהם יורים טילים על אזרחים, הם מספקים הצדקה נוספת להידוק המצור על עזה ולהסלמת האלימות הישראלית.
מעגל האלימות ושפיכות הדמים נמשך ונמשך, והאיום של פלישה וכיבוש מחדש של רצועת עזה נשמע בגלוי ע"י מנהיגים פוליטיים וצבאיים בישראל, כאשר המחיר נאמד במאות או אלפי נפגעים.
אנו, ישראלים ופלסטינים, איננו מקבלים את המציאות הזאת כגזרה בלתי נמנעת. קיימת אלטרנטיבה פשוטה וברורה להסלמה עקובה מדם ולמצור חונק. זוהי אלטרנטיבה של תקווה: סיום המצור על עזה, הפסקת אש הדדית וסיום כל מעשי האיבה.
המצור על עזה והענישה הקולקטיבית של תושביה הם בלתי נסבלים. זוהי צורת לחימה של ימי הביניים, העומדת בניגוד מוחלט לנורמות המקובלות בימינו של זכויות האדם ושל החוק הבינלאומי – שאותו גם מדינת ישראל, בהיותה הכוח הכובש, חייבת לכבד. יש לשים קץ למצור מיד ובלי קשר לכל נושא אחר! רצועת עזה מוכרחה לקבל גישה חופשית אל העולם, למעבר חופשי של אנשים, מוצרים חיוניים ושאר סחורות.
הוכח כבר כי הסבל הנגרם לאזרחים הפלסטינים בעזה לא הביא – ואינו יכול להביא – פתרון לבעייתה של שדרות. הפתרון היחיד הוא הפסקת אש מוחלטת והדדית: מזה – קץ לכל התקפה של ישראל על הפלסטינים בעזה, כולל כל ירי בידי כוחות רגלים, טנקים, ארטילריה, כלי טייס וספינות מלחמה, כל התנקשות, כל חדירה חמושה וכל מעצר מעבר לגבול; ומזה – קץ לכל שיגור של רקטות, פצצות מרגמה או אש צלפים ע"י פלסטינים כנגד ישראלים. יתר על כן, על תהליך זה לכלול פתיחה של נושא השבויים, שיתחיל במו"מ על שחרור החייל הישראלי גלעד שליט תמורת אסירים פלסטינים.
אנו רואים הפסקת אש כזאת כצו השעה וכברת השגה, אשר תציל חיים, תקל על הסבל ותיצור תנאים טובים יותר לנסות ולהשיג שלום בין שני העמים – וזאת מתוך ההכרה שלא ייתכן פתרון לטווח ארוך, כל עוד ממשיכים הפלסטינים בגדה המערבית, במזרח ירושלים וברצועת עזה לחיות תחת כיבוש.
מדוע הגבול המצרי סגור? האם מצריים מטילה מצור על עזה?
אני בעד הפסקת אש בעזה במובן המילולי הפשוט של המילה :אנחנו נפסיק להפציץ ולסכל והם יפסיקו לירות קסאמים ורקטות.
הפסקת המצור ומעבר אל ומשטחי ישראל מותנית בויתורים מצד ממשלת החמאס ובראש וראשונה הכרה במדינת ישראל
הפסקת אש לא מחייבת שום "הכרה".
ב-1949 שום מדינה ערבית לא הכירה פורמאלית בזכות קיומה של ישראל, וישראל חתמה עם כל המדינות שהיא נלחמה בהן שביתת נשק.
כפי שאורי אבנרי כותב באתר זה, עצם חתימת הסכם כלשהו, ואפילו הסכמה בעל פה, היא בבחינת הכרה בצד שמולך.
לשאר פרטי הצעתך ממשלת ישראל הודיעה כמה פעמים שהיא מתנגדת, בטענה שזה "ייתן לחמאס שהות להתחמש". לפי הטענה הזאת צריך לשמור על מלחמה חמה כל הזמן עם כל גורם שהוא בחזקת אויב בפועל או אויב פוטנציאלי.
חוץ מזה, כשאין הפסקת אש אומרים לא פעם דבר כמעט הפוך:
עצם העימות גורם לחמאס להתחשל ולשפר את כושר הלחימה…
אז הבררה היא או הפסקת אש, או המשך המעגל
תגובה/נקמה-נקמה/תגובה וכו’.
המצור הוא ישראלי כי הוא מוטל על כל חוף הים, על הזכות להקים נמל ים ונמל תעופה בעזה, על "הסכם פריז" הכפי (הנספח הכלכלי להסכם אוסלו), המותיר לישראל את השליטה על הייבוא והייצוא מהשטחים הכבושים ומהם;
ועל הגבול המצרי הסגור בעיקר בשל "הסכם המעברים" מנובמבר 2005 שכפתה ממשלת ישראל על הפלסטינים, אשר מצרים מקיימת אותו בין השאר בשל היותה גרורה אמריקנית
— קישור —
אולי יובל יסביר לי מדוע הגבול המצרי סגור? ומדוע הוא קורא למצור "ישראלי" כאשר ישנו גבול בין עזה למצריים?
אולי לא הובנתי כהלכה. אני בד הפסקת אש מידית.
הפסקת אש זו אינה צריכה לכלול זכות מעבר של תושבי עזה דרך שטחי ישראל.
ב 1949 לא הוסכם על מעבר חופשי של אזרחים בין ישראל ומדינות ערב
סליחה על אי הבנת הנקרא.
לגופו של עניין, אני לא מסכים אתך.
במושג "מצור" אין מדובר רק על מעבר עובדים לתחומה של ישראל, אלא על כך שצה"ל חונק את הרצועה מכל עבריה (ים, יבשה, אוויר, צפון, מערב, דרום ומזרח)ומונע ממנה לרכוש מוצרי קיום חיוניים שלא דרך שטח ישראל ובהסכמתה.
המשמעות היא שהרצועה עדיין מהווה שטח כבוש, ושלשלטונות ישראל יש הכוח להרעיב או להמית מקור את תושבי הרצועה.
כשמדובר ב"הפסקת אש" המצור הוא "אש" לכל דבר.
תודה יובל,
אני מסכים בהחלט שהמצור *ה*ישראלי על עזה מוטל על הים, האויר ועל המעברים לישראל.
אבל בנוגע לגבול המצרי אני לא כלכך מבין אותך, הטקסט שקישרת אליו כלכך מופרך שקשה לי להבין מדוע קישרת אליו, זהו הסכם עם הרשות בחסות אירופאית ובשיתוף פעולה עם ישראל. מה לחמאס ולכל אלו? האם אתה מתכוון לאמר שהחמאס שפיצץ את החומה בגבול המצרי מקיים את הסכם המעברים כלשונו? זה קצת מוזר לא?
אמור מעתה, בנוסף למצור *ה*ישראלי על עזה ישנו מצור מצרי על עזה, שמצרים מקיימת מסיבותיה שלה.
ובמאמר מוסגר, מקריאת הודעתיך בשנים האחרונות כאן נדמה לי כי אדם עצמאי למדי בדעותיך(איתן ברוב המקרים אינני מסכים), מדוע אתה משתתף בהונאה העצמית הזו?
חיים ו. אינו נאיבי כפי שהיה רוצה שנחשוב. הוא יודע היטב שהמצור המצרי על עזה הוא חלק מההסכם שנכפה עליהם על ידי ישראל וארה"ב (ולא משנה אם הוא משרת גם את האינטרסים של שלטון מוברק). כשמצרים התירה לעולי הרגל לחזור דרך מעבר רפיח מיד הוטלו עליה סנקציות ע"י ארה"ב ובכך גם אוימה אם לא תמנע את המעבר לשטחה אחרי שנפרצו החומות.
אלא שחיים ו. רוצה שנאמין כאן בתעמולה הישראלית "שמשכנעת" את עמישראל כאילו יצאנו מעזה והכיבוש הסתיים.
שרון פינה את ההתנחלויות ברצועה מסיבות של עלות תועלת ולאחר ששוכנע שאין כל סיכוי שאילו ישארו בשליטת ישראל. הוא העדיף כפי שעשה בגין לפניו לוותר על מה שלא ניתן ממילא לספח ולהתרכז "בעיקר", יצירת עובדות בגדה שיחלקו אותה לשלושה קנטונים שבהם האוכלוסיה הפלסטינית הצפופה ואת השאר לספח לישראל (תכנית שרון).
הנסיגה מההתנחלויות בעזה נעשתה באופן חד צדדי משום שהיה ברור לשרון שכל הסכם לגבי השאלה הזאת תצטרך לכלול בהכרח גם הסכמים לגבי הגדה ופתיחת עזה לעולם החיצון.
אבל זו לא היתה הכוונה. בהתאם לכך ולכוונה שלא לתת לעזה אפשרות להתפתח על מנת שלא תשמש דוגמא למה שאפשר לעשות ללא הכיבוש הישראלי (ההיפך ממה שמתארת התעמולה הישראלית), החנק על עזה לא פסק לרגע אחד, בים ביבשה ובאויר וגם דרך הגבול עם מצרים. עזה לפי שרון וממשיכיו צריכה להשאר גוף מדולדל תלוי בחסדי ישראל, "חפשית" עפ"י ההסברה (התעמולה) ותחת כיבוש למעשה.
התוצאות של מדיניות זו לא אחרו לבוא. עכשיו הממשלה צריכה להחליט, הסכם הגיוני על פינוי עזה או כיבושה מחדש.
אפשר לומר כך, בנוסף למצור הישראלי קיים מצור מצרי, אך המצור הישראלי חל גם על גבול רצועת עזה-מצרים, כפי שנאמר בסעיף האחרון בקישור:
"במעבר קיים אמנם מסוף להעברת סחורות, אולם ההסכם מתיר העברת סחורות לייצוא בלבד, ולא הכנסת סחורות מיובאות. ייצוא הסחורות דרך מעבר רפיח הוא בעל חשיבות משנית, לכל היותר, שכן רובו המכריע של הייצוא מהרצועה מיועד לישראל או מתנהל דרך נמליה."
ההסכם, שישראל היא צד בו מייעד את מסוף רפיח, החוצץ בין רפיח הפלסטינית לרפיח המצרית, לייצוא בלבד, כלומר לא לרכישת מזון, תרופות, דלק וכד’ עבור האוכלוסייה הפלסטינית.
מכתבה באתר , שיצאה לאחר הפסקת האש האחרונה :
"הפסקת האש שהושגה בין הרשות הפלסטינית וארגוני ההתנגדות הפלסטינים לבין ממשלת ישראל לא תחזיק מעמד לאורך ימים אם לא תלווה בצעדים מדיניים משמעותיים לקראת סיום הכיבוש. להערכתי, ישראל לא תיזום מהלך מדיני משמעותי. דומה כי הצמרת המדינית והצבאית מפרשים את הפסקת האש ככניעה פלסטינית ללחץ הצבאי הישראלי. ואם כך, אין צורך בצעדים ממשיים, מעבר לרטוריקה מוליכת שולל. הפלסטינים לעומת זאת, מפרשים את הסכמת ישראל להפסקת אש כניצחון להתנגדות, כביטוי לעייפותה של ישראל וחוסר יכולתה לעמוד לאורך זמן במתקפת הקאסמים. הפלסטינים מצפים שהלחץ על ישראל יגבר למען תיסוג לגבולות שביתת הנשק של 1948 (שהם גבולות ה-4 ביוני 1967).
מאחר שממשלת ישראל בהרכבה הנוכחי היא ממשלת שיתוק שלא יכולה להגיע להסכמי שלום, לא עם סוריה ולא עם הפלסטינים, הדעת הנותנת שמדובר בהפסקת אש לתקופה מוגבלת. בינתיים הפלסטינים יחדשו מלאי, ישקמו את יכולתם הצבאית, ישפרו את ציודם, ויחדשו את ההתנגדות ברגע שיתברר להם כי ישראל מבקשת לשמור על סטאטוס קוו, כלומר להמשיך בכיבוש ובמצור.
כאשר זה יקרה, הימין הישראלי שוב יעוט על המצב, יצבור עוד נקודות בדעת הקהל ויחזור וידרוש את כיבוש עזה. בקיצור, בשלב זה אין אור בקצה המנהרה."
הכתבה עצמה : — קישור —
רגע אז תנו לי להבין – הפסקת אש לא תעצור תא הטרור? רק כניעה לתנאים שלהם כן? אם כן למה דוחפים את השקר?
אני מסכים שכיבוש צבאי של אוכלוסיה שאיננה אזרחית – הוא קשה וגורר בעיות , אבל ביינתים מאז שהחלו הסכמים שנתנו לאש"פ (שהוא ארגון שנוסד כדי למחוק את מדינת ישראל – נוסד לפני 1967) יכולת שליטה על תושבי עזה ואחרי כן גם בגדה המערבית, מעגל הדמים גבר, היציבות האזורית התערערה – כרגע נראה שכשהיה ממשל צבאי ישראלי – או מצרי (עד 1967) היה הרבה יותר יציב. נראה לי שעדיף להתחיל ממשל ישראלי,(או מצרי) בהדרגה לשקם את הכלכלה הפלסטינאית – שזה אינטרס ישראלי ופלסטיני שרמת החיים הכלכלית תהיה דומה.
רק אחר כך אפשר לבחון אפשרויות אחרות