מפלגת השמאל היתה ל"הפתעת הבחירות" שנערכו בשבוע שעבר בהמבורג שבגרמניה. המפלגה, שבבחירות הקודמות לא עברה את אחוז החסימה, קיבלה הפעם 6.5% מקולות הבוחרים, המצטרפים ל-7.1% להן זכתה בבחירות בחודש שעבר במדינת המחוז סקסוניה-התחתית ולכ-5.1% במדינת המחוז הסן. זו הפעם הראשונה שמפלגת השמאל זוכה לתמיכה במדינות מחוז מערב גרמניה לשעבר, אם כי במזרח גרמניה לשעבר היא הכוח האלקטוראלי השני או השלישי. על פי הסקרים שנערכו השבוע, אילו הבחירות היו מתקיימות היום, המפלגה היתה זוכה ל-12% מקולות הבוחרים. פרשנים מסבירים את התחזקותה ההדרגתית של המפלגה בתסכול הרב שחשים אזרחי גרמניה בשל התערערות מדינת הרווחה. גם כתב "הארץ" באירופה, אסף אוני, הצטרף לסברה זו ("הארץ", 25.2.08). מפלגת השמאל הפכה את ההגנה על מדינת הרווחה למצע הפוליטי שלה ואף דורשת להרחיבה על ידי הנהגת שכר מינימום בכל ענפי המשק. שכר מינימום שאינו קיים בכל מקצוע, ולו מתנגדת בנחישות הקנצלרית אנגלה מרקל.
מה קרה עם מדינת הרווחה? מדוע רבים מוכנים לתמוך במפלגה המוחרמת ביותר בנוף הפוליטי הגרמני? בשני העשורים האחרונים אנו עדים לתהליך הגלובליזציה, או בהגדרה מדויקת יותר: גלובליזציה קפיטליסטית או קפיטליזם גלובלי. הפיתוח המואץ של טכנולוגיות העילית וחדירת המחשב בכל תחומי החיים הם לכאורה מסימני ההיכר של העידן החדש. יחד עם זאת, אלה לא יותר מתופעות נלוות לתהליך עמוק יותר בכלכלה ובחברה, שהוא ביטוי ליחסי הכוחות בין המעמדות השונים.
יחד עם העצמת הגלובליזציה, ניכרת ירידת קרנה של מדינת הרווחה ויש הסבורים ש"מדינת הרווחה מתה", אם כי יש להגדיר את המצב שנוצר כקרב על עתידה של מדינת הרווחה. בכל אופן, מן הדין לבדוק אם קיים קשר בין יחסי הכוחות החברתיים המשתנים בעידן הגלובליזציה לבין "מותה" או הפגיעה הקשה במדינת הרווחה; ואיך המדיניות הממשלתית מאיצה או מעצימה תהליכים אלה. זאת, תוך הנחה שאחד מיסודות מדינת הרווחה הוא ההתערבות הגוברת של המדינה ומנגנוניה בנעשה בחברה ובכלכלה. התערבות שלא פסקה עם הגלובליזציה.
אך על מנת לבדוק את השלכות הגלובליזציה על מדינת הרווחה, מן ההכרח להגדיר את המושג "מדינת הרווחה", שרבים מחליפים אותו ב"מדיניות רווחה". במלים אחרות אין מדינת רווחה ללא מדיניות רווחה, אך ישנן מדינות ובהן ננקטת מדיניות רווחה מוגבלת אולם אין אנו יכולים להגדירן כ"מדינת רווחה". מדינת רווחה הוא המשטר החברתי שקם לאחר מלחמת העולם השנייה (אם כי שורשיו נטועים עוד בסוף המאה ה-19) במספר מדינות קפיטליסטיות אירופאיות ושהגיע לשיאו בין שנות ה-50 לשנות ה-70 של המאה שעברה – תקופה המוגדרת בצרפת כ"שלושים השנים המפוארות". אם כי יש להדגיש שמנגנוני מדינת רווחה ואף דגמי מדינות הרווחה השונים נפוצו גם במדינות באסיה, אמריקה הלטינית ואפריקה החל מסוף שנות ה-40 של המאה הקודמת – וגם במדינת ישראל.
כאמור, הקמת מדינת הרווחה היא תולדה של יחסי כוחות חברתיים מיוחדים שבאירופה הקפיטליסטית ("המערבית") שבתום מלחמת העולם השנייה בתקופה בה חל גידול מהיר בפריון העבודה ובייצור; השוק הפנימי התרחב אף הוא במהירות; האבטלה קטנה בצורה משמעותית (גם ביחס לשיעורים שנרשמו לפני מלחמת העולם השנייה) וחלוקת העבודה הקפיטליסטית הבינלאומית הבטיחה המשך אספקת כוח עבודה זול וסחורות מן המושבות, רבות מהן הפכו באותן השנים ל"מושבות לשעבר" – אך שמרו על דפוסי ניצול ניאו-קולוניאליים.
מנגנון מדינתי בחברה הקפיטליסטית המסוגל לספק תעסוקה (כמעט) מלאה, מוצרים ושירותים מסובסדים, חינוך, השכלה גבוהה, בריאות ודיור כחלק מהזכויות החברתיות של כלל האזרחים; בכוחו ליצור קונסנזוס חברתי נרחב. במסגרתו משתלבות גם תנועות פועלים מאורגנות הדואגות לחיזוקו ולאו דווקא להחלפתו במשטר אחר – צודק יותר. בעלי ההון, במסגרת מדינת הרווחה, המשיכו להרוויח (זו תפקידה של המדינה במשטר הקפיטליסטי) אבל נאלצו לשלם מחיר יקר בדמות חלוקה צודקת יותר של עוגת ההכנסות. ויתור זה, ללא תקדים בתולדות הקפיטליזם, על חלק מן הרווחים לטובת העובדים המאורגנים תורגם ב"עסקות חבילה", פחות או יותר קבועות, ולשורה של חוקים ונהלים. כך נוצר דגם של "קפיטליזם בעל פני אנוש" שאמור היה להוות אלטרנטיבה לברית המועצות שבאותן השנים זכתה לתמיכה פעילה של חלק לא מבוטל של תנועת העבודה המאורגנת ומפלגות העובדים.
אם מדינת הרווחה היא פשרה מסוימת של בעלי ההון בעידן הקפיטליזם; הגלובליזציה היא סופה של הפשרה. קריסת ברה"מ והנסיגה שחלה בעבודה המאורגנת במערב (וגם ברוב מדינות אירופה) מהוות תחילתו של עידן חדש: עידן הצבר ההון המוגדל בו אין יותר צורך במדינת רווחה. עם חלוף הסכנה "החיצונית" לקפיטליזם, ובייחוד ה"פנימית": מעמד עובדים מאורגן בעל שאיפות לשינוי חברתי מן היסודי; ניתן לשוב אל הליברליזם הישן מלפני עידן מדינת הרווחה. אבל מול קונסנזוס מדינת הרווחה שהיה קיים בשנות ה-50, ה-60 וה-70 (ושטרם חלף ברוב מדינות סקנדינביה ובמידה מסוימת בגרמניה) נוצר קונסנזוס חדש של העידן הניאו-ליברלי. קונסנזוס המוגדר על ידי העיתונאי והחוקר הצרפתי אינגסיו רמונה כ"המחשבה האחידה".
קונסנזוס זה בנוי על כמה הנחות יסוד: "המדינה אינה יעילה. השוק הוא התגלמות היעילות"; האינפלציה היא הסוגייה הכלכלית המרכזית"; "יש להוריד חסמים הפועלים כדי לרסן את השוק" ו"המדינה צריכה להיות ‘קטנה’ (לאו דווקא במובן הגיאוגרפי) ולפעול בהתמדה לריסון תקציבי". זהו קונסנזוס הנוצר באמצעות נאומי פוליטיקאים, כינוסים של בעלי הון, מאמרים בעיתונות, מחקרים כלכליים; ולא פעם כתוצאה מלחץ והכתבה של המוסדות הכלכליים הבינלאומיים. אבל באופן פרדוקסאלי דווקא לממשלה ולמדיניותה יש תפקיד מרכזי בהגשמתו. במלים אחרות: לא ניתן להשליט את הסדר החברתי החדש של הניאו-ליברליזם, בעידן הקפיטליזם הגלובלי, ללא עזרת המדינה ומנגנוניה. זאת, בניגוד לדעה הרווחת לפיה "המדינה נעלמה בעידן הגלובליזציה". המדינה אינה נעלמת, היא פשוט משנה את תפקידה כדי להאיץ את הצבר ההון בקרב שכבה מצומצמת של בעלי הון. יש סימנים רבים לכך, גם בצפון וגם בדרום, שקונסנזוס זה הולך ונסדק. תוצאות הבחירות בגרמניה בחודשים האחרונים הן הביטוי הפוליטי לשבירת הקונסנזוס הניאו-ליברלי.
מאמר יפה. אבל הייתי שמח אם היה מרחיב על המצב הספציפי בגרמניה, בה מדינת הרווחה מותקפת על ידי תכניות בסגנון Hartz IV ומיני "רפורמות" מאז שנות ה-80.
אפריים, אולי תכתוב משהו על המתיחות בין קולומביה לונצואלה?
הקורא המכונה "לנין" צודק. אולי תכתוב משהו על המצב בדרום אמריקה. ראיתי אותך אצל לונדון וקרשנבאום וגם שמעתי אותך ברדיו, ברשת ב’, ויש צורך להרחיב את המידע.
תודה,
יוסי ונטורה
לדעתי יש קשר הדוק בין תוצאות הבחירות הנ"ל לשכונת סט’ פאולי. הממוקמת בהמבורג ומהווה מאין קומונה גדולת היקף. ניתן ללמוד על אופי השכונה ע"י חקר קבוצת הכדורגל סט’ פאולי המנוהלת בצורה שיתופית ומהווה מוקד משיכה לקבוצות אוהדים ברחבי העולם.
האם אני צודק לדעתך?
???
אני חייב להשיג את זה. שמישהו\י י\תעלה ליוטוב מיד!
גם בהולנד יש עלייה של המפלגה הסוציאליסטית הרדיקלית ואחרי הבחירות האחרונות היא המפלגה השלישית בגודלה בהולנד אחרי הנוצרים-דמוקרטים ומפלגת העבודה ההולנדית.
אזרחי גרמניה מהמעמד הבינוני גם סובלים כבר מסימני הקפיטליזם הגלובלי והמדיניות של האיחוד האירופי. אם עד עכשיו רק מובטלים שרובם עדיין שייכים לשכבות הנמוכות ומרוכזים במזרח גרמניה לשעברנאלצו לחיות מ-Hartz VI הרי שגם בני המעמד הבינוני היום מאויימים. נוקיה סוגרת מפעל גדול בבוכום ומעבירה אותו לרומניה, והכל חוקי ובהתאם להסכמות של ממשלת גרמניה במסגרת האיחוד האירופי.
וגם אנשים שהאמינו לסיפור ש"כל מה שבבעלות המדינה הוא פחות יעיל" כבר פחות קונים את זה.
לפני שבועיים לערך נתפס Zumwinkel, שהיה עד לתפיסתו המנהל של הדואר המופרט. מסתבר שהעשירים המסכנים שצריך תמיד להתחנף אליהם כדי שישארו וישאירו את הונם במדינה, מעבירים את הונם ואת כספי המיסים מהם הם מתחמקים למקומות מאוד קרובים. הם לא בורחים רחוק, וזה סוד גלוי, אלא עד ליכטנשטיין ושוויץ. ממשלת גרמניה שילמה 5 מליון יורו למדליף מליכטנשטיין על המידע הזה.
מכיוון שהפערים גדלים והעשירים נהיים יותר עשירים בזמן שבני המעמד הבינוני מאויימים יותר ויותר, זה גם גורם לאנשים להצביע שמאלה יותר.
היום ברור שבהסן, שבה אי אפשר עוד להקים ממשלה, אנדריאה איפסילנטי תקים אותה כנראה עם מפלגת השמאל, שהיתה גם בשבילה מוקצית מחמת מיאוס.
ההצבעה למפלגות השמאל מושכת את כולם יותר שמאלה, וזה מבורך כשלעצמו.
ב-11.11.08 מתקיימות הבחירות המוניצפליות ברחבי ישראל. בערים שונות מתמודדות רשימות שמאל מאוחדות (ביניהן "עיר לכולנו" בתל אביב). חשוב ביותר לתאם מידע ופעילות לקראת יום הבחירות על מנת שנוכל למקסם את כוחנו בעיריות ובמועצות. בניגוד לבחירות לכנסת, בבחירות המוניציפליות הכל פתוח, ופעילי ופעילות השמאל יכולים להוות משקל נגד ממשי לכוחות ההון והטמטום.
תשובה: כי ב’גדה השמאלית’ לא רוצים לשמוע דעה אחרת.
רוזה לוקסמבורג בחיבורה על המהפכה הרוסית כתבה על כך ש"החרות היא תמיד חרותם של בעלי הדעה האחרת."
אבל ב’גדה השמאלית’ ה’חרות’ היא כמו בקומוניזם הסובייטי – חרותם של ‘אנשי שלומכם’ בלבד.
מדוע הכתב מדבר על "קריסת ברית המועצות"??? ואם היא אכן קרסה, מדוע?
אני תל אביבי ומעוניין לתמוך ב"עיר לכולנו", אבל בעל התגובה לא מסר כתובת או מספר טלפון להתקשרותץ פרסם כדי שתל אבי תהיה "עיר לכולנו".
דומני כי המאבק בניאו-ליברליזם תמיד יכשל אם יהיה מדובר במדינה אחת אל מול הגלובליזציה, ולכן נראה שייקח זמן רב אם בכלל עד שתתפתח חזית אחידה.
יש לאחרונה ויכוח סוציולוגי מרתק על האיחוד האירופי והאם הוא תגובה לניאו-ליברליזם או התגלמותו האירופאית. יש טענה האומרת שבראש ובראשונה כדי לעמוד אל מול הניאו-ליברליזם יש לעמוד מול ארה"ב וזה תפקידו של האיחוד האירופי. הרי יש הבדל עצום בין היונייטד סטייטס לאיחוד האירופי – שם מדובר בקולקטיב שהחלקים שמרכיבים אותו חסרי משמעות לחלוטין, ואילו באיחוד האירופי הדבר רחוק ביותר ממצב זה – כל חלק שונה.
לכן, נראה לי שכיום יש להסתכל גם בראייה היברידית וגם בראייה מקומית ולא לפסול חזית אחידה כמו האיחוד האירופי.
מדוע אתה אומר שהמדינות הבודדות בארה"ב הן "חסרות משמעות לחלוטין"? לסטייטס יש כוח רב מבחינת קביעת המדיניות הכלכלית והפוליטית הנהוגה בהן, ואכן זו משתנה רבות ממדינה למדינה. אם כבר, דווקא תופעת ההאחדה במדיניות הכלכלית נהיית בולטת יותר באיחוד האירופאי, עם האמנה האירופאית האולטרה-ניאו-ליברלית, אמנת מאסטרכיסט והכפפת הכלכלות האירופאיות לבנק מרכזי אחד.
על מה שי מברבר הפעם. מה בדיוק "חזית אחידה" באיחוד האירופאי? משמעות המבנה הפוליטי הזה הוא לאפשר לקבלנים צרפתים וגרמנים לעשוק ביעילות עובדים פולנים ולטביים ולאפס את חוקי העבודה המתקדמים במדינותיהם.
מדובר בגוף שנדחה על ידי רוב אזרחי המדינות החברות בו מאחר ומאז פתיחת השווקים באירופה הולך המעמד הבינוני האירופאי ונחלש, בזמן שתאגידי היצור כבר מזמן ברחו לסין.
מה שכן, יש להם תיאוריות פוסט-מודרניסטיות מאוד יפות על קבלת האחר והשונה. מה שבאמת מאוד עוזר להם מול ספקולציות פיננסיות ובנקים שקורסים.