אחד המובנים מאליהם השגויים הוא שכל התנועות הפמיניסטיות משתייכות גם למשפחת התנועות ההומניסטיות. הבדותה הזו מקורה בבערות או בחוסר אומץ לב לומר את האמת. והבדותה הזו מזיקה, שכן היא מעניקה לנשים פמיניסטיות כוח של לגיטימציה לקידום ערכים שוביניסטים, כמו שירות נשים בצבא.
את הבדותה, כי כל התנועות הפמיניסטיות הן הומניסטיות, ניתן להפריך בקלות. כך, למשל, תנועה פמיניסטית רחבה באיטליה דווקא שיתפה פעולה עם הפשיזם וראתה בפשיזם כלי להגשמת הפמיניזם. היא העדיפה את המפלגה הפשיסטית על פני המפלגה השמרנית, למשל, כיוון שזו הצהירה על תמיכתה במתן זכות הצבעה לנשים, בעוד זו התנגדה לה. גם במקומות אחרים היו פמיניסטיות שראו בפשיזם כתנועה שתגשים את הפמיניזם. כך, למשל, באנגליה הפמיניסטית מרי אלן טענה, כי האיחוד הפשיסטי הבריטי הוא שיוביל להגשמת הפמיניזם.
דרך אגב, בניגוד גמור להצהרות אותם פשיסטים איטלקים, דווקא מובילי המהפכה הצרפתית התנגדו בעוונותיהם הגדולים לזכות הצבעה לנשים, שכן הם חששו מהשפעת הכמרים על הצבעת הנשים. חשש זה התגשם בבחירות המשמעותיות ב-1933 בספרד, שבו הנשים, שהושפעו מהכנסייה, העלו לשלטון את האנטי-רפובליקנים.
קווזי-פמיניזם אנטי-הומניסטי ניתן למצוא גם בפלגים בחמאס שקוראים לאפשר גם לנשים להיות מחבלות מתאבדות ולבצע זוועות נגד אזרחים, לרבות ילדים ונשים, בישראל.
אך הפמיניזם השוביניסטי אינו רק נחלת איטליה הפשיסטית או החמאס. למעשה, גם בישראל רווח פמיניזם שוביניסטי. אחד מפסקי הדין החשובים בעיצוב הפמיניזם המשפטי בישראל הוא פסק דין אליס מילר. אליס מילר עתרה לבג"ץ בתביעה שיתאפשר לה לצבוא צבא בקורס טייס, לאחר שהצבא חסם אותה אוטומטית מחמת מינה (אני נוקט במילה "מין", ולא מגדר, שכן הצבא והממסד אינם מכירים בהבדל שבין זהות מינית לזהות מגדרית). למעשה, בג"ץ החליט, כי לאישה יש זכות להיות טייסת בחיל האוויר הישראלי, שמפציץ ילדים ונשים בלבנון ובפלשתין ומטיל עליהם משטרי אימים (פסק הדין ניתן עוד לפני נסיגת הצבא הישראלית מקרקע לבנון). פסק הדין הזה מזכיר את הקריאה בחמאס לאפשר גם לנשים להיות מחבלות מתאבדות.
מעניין, שגם בארה"ב אחד מפסקי הדין החשובים בעיצוב הפמיניזם המשפטי עסק בזכותן של נשים להתקבל לבית ספר צבאי.
הפמיניזם השוביניסטי הלז איננו קורא לפמיניזציה של הסדר החברתי. חלף זאת, הוא פמיניזם של קבוצת לחץ נשית, לעתים קרובות מליאום או מגזע מסוימים. ההבדל המרכזי בין הפמיניזם של הסדר לבין הפמיניזם השוביניסטי הוא שהפמיניזם של הסדר שואף לסדר חברתי שמבטל את יחסי ההיררכיה המגדרית, גזעית, מעמדית וכו’ ומשתית את היחסים האנושיים על עקרונות של שוויון, חירות, אחווה וכבוד האדם. לעומת זאת, הפמיניזם השוביניסטי רוצה לשחרר נשים או נשים מקבוצה מסוימת מעמדת הנחיתות ולהזניק אותן על עמדת העליונות. הפמיניזם השוביניסטי בישראל מניף את דגל שירות נשים ביחידות קרביות בצבא, וכל זאת אף על פי שמדובר בצבא דיכוי, שמדכא גם נשים וילדים, ובגוף שאחראי להפצת נשק לרבות לדיקטטורים ולמי שמצבעים בו מעשי אונס ורצח, ובגוף שאחראי במשך שנים לדיכוי נשים בשורותיו ולאלימות סימבולית גברית.
הפמיניזם השוביניסטי איננו מתמצה רק בצבאיות. הפמיניזם השוביניסטי הפסיאודו-ליברלי גם לוחם למען זכותן הגעתן של נשים לדרגות שתלטניות ונצלניות בשוק העבודה. הוא לוחם על זכותן של נשים להיות נוגסות-קפיטליסטיות. מדובר בתפקידים, שאינם יאים לא לגבר ולא לאישה.
חלף הפמיניזם השוביניסטי, יש לתמוך בפמיניזם הומניסטי-שמאלני, כזה שיוביל לפמניזציה של הסדר החברתי, לשוויון ולחירות לנשים, למיעוטים, למהגרי עבודה וכו’, כלומר לצדק לגר ליתום ולאלמנה. בישראל, הפמיניזם ההומניסטי-שמאלני מוצא את ביטויו בתנועת "פרופיל חדש".
בין הפמיניזם ההומניסטי-שמאלני לבין הפמיניזם השוביניסטי קיים גם פמיניזם שהוא אמנם מורכב מאנשים ששותקים נוכח זוועות כלפי קבוצות אחרות, וחלקם אף תומך בהם, אך הוא אינו תומך בהן או שותק מכוח הפמיניזם. כזו היא, למשל, תנועת "קולך", שאני רואה בה כפמיניזם המשמעותי ביותר בישראל. קולך איננו קורא להפסקת העוולות נגד הפלשתינים, וחלק מראשותיו הן גם מתנחלות. יחד עם זאת, הוא גם נאבק בשוביניזם בחברה הדתית, בבתי הדין הרבניים ובמסורת, וזהו מאבק חשוב מאין כמותו. זהו מאבק ייחודי לתיקון מסורת שתשרוד ומאבק שבמידה בלתי מבוטלת נאלץ להמציא את עצמו. זהו מאבק שפירותיו, בין מבורכים ובין מובאשים, יעמדו למשך דורות.
מאמר מ?ע?ל??ה – מסכים לחלוטין!!
ואישית, מפריע לי מ?א?ד גם שיתוף-הפעולה, החולני והמבעית, בין גורמים פמיניסטיים קיצוניים – לגורמים חרדו=טאליבאניים וחומייניסטיים, נגד עירום ומין…
שהרי, התעטפות בבגדים והתנגדות למין, הם מסממני הדת המונותאיסטית, החשוכה והאפילה, שדיכאה את מיניות-האישה!! ועל-כן, אין עלי-אדמות תופעה חולנית ומזעזעת יותר, מאשר שיתוף-הפעולה המזעזע, בין חרדים לפמיניסטיות, נגד הפורנו…
אז אורי וייס רוצה ללמד את הנשים מה זה פמיניזם. יפה מצדו.
פמיניזם במהותו הוא שחרור האשה מתפקידיה המסורתיים והשוואת זכויותיה הפוליטיות לאלו של הגברים. פמיניזם הוא לא הפיכת הנשים לנושאות דגל הצדק העולמי, בטח לא הפיכת הנשים לקול המוסר הפוליטי, ובעיקר לא "פמיניזציה של הסדר החברתי", כל אלו הן משימות נעלות שיכולים לקחת עליהם ארגונים פוליטיים ואחרים. הפמיניזם אומר בסך הכל, אשה היא אדם ככל האדם, יכולה להיות טובה, רעה, מנוולת או צדקת גמורה, יכולה להיות טייסת, רופאה, ראש ממשלה או עובדת נמל.
כש"פמיניזם" מנסה לאמר משהו מעבר לכך הוא מייד חוטא באפליית נשים, משום שהוא אומר שנשים צריכות להיות משהו מסויים ובכך מטיל תפקיד "מסורתי" חדש עליהן.
ישוחררו הנשים מהפמניסטים והכמרים, ויפה שעה אחת קודם.
לפי כל פמיניסטית שכתבה מאז שנות ה-50, הנשים דווקא כן אמורות לעשות את כל זה. ובכלל, ממתי גבר שובניסט יכול לקבוע מה הוא פמיניזם?
"הוא לוחם על זכותן של נשים להיות נוגסות-קפיטליסטיות."
הכותב הנכבד וודאי מתכוון "נוגשות" (בשין שמאלית). לא "נוגסות", כלומר נותנות ביסים.
יפה יפה. תשובה טובה לכל מי שרואה בבג"ץ אליס מילר נצחון למעמד האשה בישראל.
דניאל, אל תשכח את דיכוי מיניות הילד…
ביקום הפיקטיבי בו אתה חי, גם ילד עני מג’סר א-זרקה יכול להיות ביל גייטס. מבחינה חוקית הוא יכול, אין שום דבר שעוצר בו. לא יבוא שוטר ויעצור אותו אם הוא יכתוב איזה תוכנת מחשב גאונית (או לחילופין יוצא על אחת פאטנט). אז הוא יכול, אז מה? ילדי ג’יסר א-זרקה גדלים בביוב, אשה מרוויחה 60% מגבר, השנה נרצחו 15 נשים על ידי בן זוגן, רוב המובטלים הם מובטלות, רוב העניים הם עניות, אבל העיקר, אנחנו חיים בדמוקרטיה ליברלית.
מזל שקמים גברים כדי ללמדנו פמיניזם מהו. אורי וייס, לצד כל הביקורת הצודקת על הפמיניזם הליברלי, זו חוצפה מצד גבר לדרוש מנשים לוותר על שוויון בתוך המערכות הקיימות (הכלכליות הנצלניות, הפוליטיות המושחתות, והצבאיות נוטפות הדם) ולצפות מאיתנו להיאבק למען עולם טוב יותר (עם 2% מההון הגלובלי יש לנו באמת סיכוי מעולה!). כלל מספר 1 לגבר שמתיימר להבין בפמיניזם הוא לא ללמד נשים מהו פמיניזם. זו פשוט חוצפה.
כל הדיבור על כך שנשים אמורות לוותר מרצונן על נגישות לכח כלכלי לחלוטין לא מדברת אלי. כי בתור פמיניסטית רדיקלית שמאלנית ואנטי-קפיטליסטית, אני דווקא מאד חושקת בכסף וכח.
אחרי אלפי שנים של הדרת נשים ממוקדי כח באמצעות אלימות ומחסומים פיזיים, נפשיים ומנטליים, חוצפה גדולה מאד מצידך לעשות את זה עכשיו באמצעות הפניית האידיאולוגיה הפמיניסטית נגדנו. את הביקורת על הפמיניזם הליברלי (שמסיבה כלשהי בחרת להגדיר כ"שוביניסטי" על אף שיש לזרם שאתה מבקר שם ידוע ומוכר בספרות הפמיניסטית) אנחנו נעשה בלעדיך. אתה יכול להתמקד בדברים אחרים. למשל בחלוקה מחדש של כח ומשאבים ולא בניסיון למנוע מקבוצות מוחלשות להיאבק על גישה למוקדי כח, תוך ניצול ציני של אידיאולוגיות פסאודו-שמאלניות בגרסה גסה מאד.
דניאל, את המלה "מעולה" ניתן לנקד רק בקובוץ ולא בשורוק. יש לך עוד טעויות אבל אני לא נותנת שיעורים פרטיים בחינם.
אינה מיכאלי: "בתור פמיניסטית אנטי-קפיטליסטית, אני מאד חושקת בכסף".
האמת, חשבתי גם לתקוף אותך על הסקסיזם המצחין בתגובתך – מה גם, שמרבית הפמיניסטיות הרדיקאליות דהיום, דווקא מבטאות עמדה די-זהה לאורי וייס – ה-שומו שמיים!!!!-גבר, אלא שהמשפט האחד הזה שלך, כבר אומר הכל.
כי להיות אנטי-קפיטליסטית – ולחשוק בכסף, זה שווה-ערך ללהיות שמאלנית רדיקאלית – ולהתעלל בערבים במחסומים….או ללהיות חילונית מושבעת – ולשרוף מסעדות, הפתוחות בשבת.
לזה ייקרא: מאמר עם ביצים.
מעניין, את מי מלמדת המורה ללשון והיכן. מבדיקת תגובתו של דניאל עולה, כי הוא כתב "מ?ע?ל??ה" ולא, כטענתך, "מ?עו?ל?ה".
אם זוהי רמת ההוראה כיום, אין פלא, שהנוער אינו מרבה לקרוא…
אז כתבו, למה זה משנה משהו? כל אידיאולוגיה שאומרת שנשים צריכות להיות משהו מסויים(טוב או רע) היא אידיאולוגיה אנטי-נשית גם אם נשים מקדמות אותה. כפי שכל אידיאולוגיה שאומרת שיהודי צריך להיות משהו מסויים(טוב או רע) היא אנטישמיות גם אם יהודים מקדמים אותה. אגב, אני מסכים אתך, באמת ממתי גבר שוביניסט יכול לקבוע מהו פמיניזם…
ולשני(כולם אלמונים פה?). אני יכול להוסיף עד סטטיסטיקות על מצב הנשים, איך זה קשור למאמר או לתגובתי לו?
פמיניזצייה של הסדר החברתי, משמע, מערכים מטריארליים. משמע, ביטול מערכים היררכיים לטובת מערכים מבוזרים, משמע, ביטול הכוח הכופה coercive power, משמע עיקרון האהבה. מחקרים בתחילת שנות ה-70 בפסיכולוגיה שהוצגו בעבודות שכתבתי אז, הראו למשל מתאם שלילי בין רמת מצ’ואיזם (הניבדקת בשאלון מאצ’ואיזם) ובין יצירתיות. שעל כן, היצרנות של האדם בתורת בן מינו, משמע, זו ההמצאתית כרוכה איפוא בגישה מטריארכלית. זאת, תוך קיזוז הגישה האקסקוטיבית שכה רווחת בנאו ליברליזם, תוך משכורות עתק לכ"א אקסקוטיבי.
בישראל, פשטה עוד בשנות ה-50 ספרות הסטלגים, אודות פמיניזם נוגשני, עם אלמנטים כוחניים-רומסניים של סאדו-מאזו. זאת בשעה שבישראל השמרנית דאז, ספרות מין טיבעי היתה בבחינת בל יראה.
גדולי התוררמים היהודים בתחומי הרוח והמדע עשו זאת תוך התגברות עצמית על ערכי סביבתם האולטרה דתיים-פטריארכלים, כפי שהיבחינו כמה הוגים. בישראל, הדבר אינו מתאפשר, שכן זו חברה רוויה פטריארכליות נוגסנית, והיא שמאפננת את הפמיניזם הרווח כאן. וכך שכיחות ראשות לשכה היוצרות נישת נכלים פסיכופטית סביב המנכ"ל, שכיחות נשות עסקים קשוחות, שכיחות נשים בפריסה משקית רחבה בעמדות חולשות, שמעלתם העיקרית היא אכזריותן הכמו יעילה, במעין פיקחות ערמומית-זריזה, אך העדר חוכמה, וכך חרף מצג היעילות לכאורה, שכיחים דווקא שיבושים ותת-תפקוד מערכות, בהיעדר יכולת לפתרון יצירתי, אפקטיבי ואלגנטי של בעיות מורכבות..
כה רבות הנשים הישראליות, הטובלות עד צוואר בנוורוזה כוחנית מחליאה, תוך התכחשות לנשיות, למטריארכליות הרחומה-חמלתית האוהבת והיוצרת. אלה נשים סיזיפיות, רעות, המעצימות את מפלס הרשע העקר בישראל, תוך פריעה כלפי יוצרים ומקדמים חברתיים ומפלסי נתיבים. עוד וויליאם שייקספיר עמד על התופעה בתארו במדוייק את השיילוקיזם – התכחשות ופריעה בכל רוח רחבה ויצרנית, בדקדקנות נוראה ומדודה עד המיליגרם האחרון. ואין זאת אנטישמיות, זו הבחנה חדה בפתולוגיה של פטריארכליות מועצמת, כפי שהתקיימה בסביבה יהודית מדוכאת וחדורת תשוקות נקם.
קשה לי להטות כתף לקבוצה פמיניסטית יהודית, שמסתגרת בתביעות כלפי עוולות בחברה היהודית, אבל הן לא תטינה כתף נגד עוולות כלפי האישה הערביה הן על ידי הכיבוש והן על ידי אדוניה הערבים,
זו בדיוק טענתה של המורה.
מורה להבנת הנקרא אתה בטח לא.
כמובן, שהמשפט "שחורים לא צריכים לעבוד בשדות כותנה ללא תשלום" מבטא אידיאולוגיה נאצית גזענית.
צהרים טובים.
מספר שאלות ברשותך:
האם "עיקרון האהבה" (ההפוך של הכוח הכופה, לדבריך) ו"רמת מצ’ואיזם" הם מושגים מדעיים?
הצגת תמונת מצב עגומה לכאורה בישראל. ועם זאת קישרת זאת עם סביבה אותה הגדרת כ"אולטרה דתית-פטריארכלית". האם לדעתך המצב טוב יותר או רע יותר במדינות שהן יותר דתיות-פטריארכליות מאשר ישראל, כגון איראן, מצרים ואפגניסטן? שהרי שם אין לאשה אפילו את ההזדמנות לממש פמיניזם משום סוג שהוא.
בתגובות למאמר אחר טענת ששני אחוזים בלבד מהיהודים הם אכן יהודים "מקוריים" (בפרפראזה על חומוס אבו-שוקרי). כאן אתה טוען משהו על
"גדולי התורמים היהודים בתחומי הרוח והמדע".
אבקשך לנסח מחדש ולכתוב "גדולי התורמים היהודים בסבירות של 1 ל-50 בתחומי הרוח והמדע", ולסייג כך בכל פעם שביהודים עסקינן.
עם כבר "פיין שמקר" אז עד הסוף, לא?
[נא רק גרסה זו]
בתרבות האיסלאם קיימים גם מוטיבים מטריארכליים מובהקים, שמקורם אולי בפרה-איסלאם: בארכיטקטורה של המסגד למשל, יש סמל פאלי מובהק – הצריח, והעטרת לפני ראש הצריח. זאת בצד מוטיב מטריארכלי מובהק -הכיפה דמויית השד, עם סמל הפיטמה. סמל ערביה עצמו הוא המוטיב המובהק ביותר של דמות האלה הלבנה: הירח דמוי החרמש. והלילה הקסום, ליל הכוכבים.
האיסלאם עצמו מלא דמויות נשיות נפלאות, מסוג האם והאשה הקדושה, דמויות שיש בהם את האחריות, האומץ הקסום ואיתנות היופי של אמא אדמה, ודמות האלה הלבנה. הארכיטקטורה הערבית והים תיכונית היא מטריארכלית מובהקת, כולל הטורקיז, שהינו צבע מנוגד לתעוקות כוח (ראה פול קלה, היפה שבאמנות), אירגון החלל העירוני והכפרי הינו מבוזר ונעדר מוקדי כוח גרויטציוניים. עסקתי בנושא, שכן הוקסמתי ממנו, בשנת 1972. דמות האשה הערבית היא דמות רומנטית קסומה, הביטוי "יא חביבי" של נערה אוהבת, מצלצל באוזני כמוסיקת אגדות ניפלאה. האיסלאם בכלל היא תרבות מוכוונת אהבה.
כל אלה נעדרים באופן מעניין, תמוה, ויוצא דופן בישראליות ובחלקים מהיהדות, אין בהם איזון כזה בין מטריארכליות לפטריארכליות, ולכן יש כאן אולטרה פטריארכליות. תכופות יש גם מעט מאד מקום לחמלה וחסד קדוש. אין להבין איך קבוצה אנושית נורמלית יכולה לשאת זאת, אולי חלק מאי הנחת הישראלית והיהודית מתרגמת לאמביצייה חסרת רחם ובוערת, לנכס, לשלוט, לדכא, להכפיף, לביית את הטבע ולרדות בו, לצבור אמצעי פיננסים וכוח באופן עודף, אולי כמעין נקם על השבקה כלשהיא.
[בבקשה גרסה זאת]
Macho-scale הינו שאלון פסיכולוגי המודד הבדלים בין אישיים בעמדות סקסיסטיות, שפותח ב-1977 (Villemez & Touhey), וכפי שציינתי, נמצא מתאם שלילי מובהק וניכר למדי בין רמת "מאצ’ו" ובין תוצאות במבחני יצירתיות.
The "Macho" Scale (Villemez & Touhey, 1977) is a 28-item scale that measures individual differences in sexist attitudes. Each item is scored on a 5-point scale, from 0 (strongly disagree) to 4 (strongly agree), giving a range of possible scores from 0 to 112. High scores on the Macho scale indicate a more sexist belief about gender appropriate behavior. Test-retest correlations range from .89 to .94 (Villemez & Touhey, 1977). High correlations have been found with other gender-typed scales (Andersen, 1978). Mazer and Percival (1989) found that the Macho scale was strongly and positively related to their scores on the Sexual Harassment Attitude Scale. In this study, the alpha coefficient for the Macho scale was .84.
— קישור —
______________
עקרון האהבה לכאורה אינו מושג מדעי, דהיינו לא נעשתה עבורו עד כה אופרציונליזצייה אמפירית היוצרת ניתנות למדידה – אולי אעשה זאת פעם, הדבר הינו פשוט למדי, וכוונתי למישור הנוכחות הרגשית-פסיכולוגית ו/או במישור חקר עמדות ורכיבי ראיית עולם, בהיבטים אנתרופולוגיים של חקר תרבות דווקא.
ולמה פשוט? כיוון שזה מושג או עקרון מוגדר או ברור למדי, אפילו יותר מוגדר מהמושג "ילד" או זקן" או "משפחה", שגם הם, כמאות אלפי מושגים ועקרונות אחרים, אינם מושגים מדעיים, אך אנו יודעים מתי אפשר להחילם על מקטע כלשהו של המציאות, ומתי לא.
ניתן להגדיר את עקרון האהבה באופן אקסטנסיונאלי, על ידי הצבעה על קבוצת התופעות הנופלות תחתיו, וגם על ידי בידול ממושג אחר השייך לאותו מימד, אך מנוגד, כששניהם mutually exclusive עקרון השנאה, או העוינות. ניתן להגדיר או להנהיר explicate מושג זה גם באופן אינטנסיונאלי, על ידי פרוט משמעויות שונות הכרוכות בו.
יתכן ואתה צודק בעניין המוטיבים המטריארכליים בתרבות האיסלאם, אבל כך או אחרת אין זה משנה כלל.
מוטיבים מטריארכליים אינם יכולים להיות אפילו לא עלה תאנה ליחס המשפיל והמדכא לנשים במדינות ערביות ומוסלמיות.
האם לדעתך מעמד האישה בערב הסעודית או איראן טוב יותר מאשר בישראל?
נראה לי ששנינו יודעים שהתשובה היא "לא".
זה לא משנה אם דמות האישה המוסלמית היא דמות רומנטית קסומה כל עוד היא מדוכאת ומושפלת עד עפר.
לדוגמא (מתוך ויקיפדיה): בערב הסעודית אסור לאשה לצאת מביתה ללא אישור מהמופקד עליה (מחרם), אסור לה לנהוג במכונית ואסור לה לעבוד במחיצת גברים.
עכשיו תסביר לי איך בעיניך "דמויות נשיות נפלאות" בתרבות האיסלם זה בכלל משהו שראוי להיכתב בגדה השמאלית כאשר מעמד האישה שם הוא כל-כך מזעזע.
מלבד זאת, האמירה "האיסלאם בכלל היא תרבות מוכוונת אהבה" היא סובייקטיבית לחלוטין. בעיני אין דבר כזה כאשר מדובר באחת משלוש הדתות: יהדות, נצרות ואיסלם.
האהבה היא בליבו של המאמין ולא בספר שהוא קורא וכל נסיון לטעון אחרת הוא נואל .
עובדה שבשם שלושת הדתות בוצעו דברים נפלאים מחד ואיומים מאידך. הדת היא בסך הכל כלי בונה או הורס, תלוי מיהו המטיף ומיהם השומעים…
דניאל, ההשוואות שלך הזויות. נדמה לי כי מרבית האנשים שאין להם שום עניין בכסף, הם אנשים שנולדו עם כסף. אבל אם ההורים שלך בני 70 וחיים על פנסיה מזערית, אתה מאד תרצה כסף כדי לעזור להם. אם אין לך הורים שמממנים לך לימודים ואתה עובד מסביב לשעון, דווקא לא תתנגד שבמציאות המחפירה שבה צריך לשלם על לימודים, יהיה לך את הכסף. וכן הלאה וכן הלאה. נדמה לי שהרעיון מובן. אנשים עניים שרוצים לחיות בכבוד או חלילה בכיף, ולא לספור גרושים כל יום, הם לא חיילים שמתעללים במחסומים. נדמה לי שחוסר ההבנה הזה מאפיין לא מעט שמאלנים שמכירים עוני דרך סרטים דוקומנטריים בסינמטק. ואח"כ לבוא בטענות אם אני לא רוצה להיות אובייקט הצפייה שלך בסרטים האלה? נו באמת.
כנראה לא קראת את התגובה שלי כי כתבתי במפורש שהביקורת על הפמיניזם הליברלי היא בהחלט מוצדקת. רק שחלק מהביקורת הזו היא סוגיות של מודעות ליחסי כח, או במילים פשוטות: למי מותר להגיד מה ומתי ולמי. אז אם אורי וייס קלט את הביקורת אבל לא קלט את המודעות ליחסי כח ולא ידע ליישם אותה על עצמו סימן שהוא לא הבין כלום.
לדעתי אינה מיכאלי מאריכה בתגובתה שלא לצורך.
השאלה היא לא מידת שיתוף הפעולה בין זרמים שונים בפמיניזם, ולא אם לאורי וייס יש "זכות" לכתוב מה שכתב בשל היותו גבר.
השאלה העומדת לדיון פשוטה בהרבה:
צריך או לא צריך להיאבק למען נשים בגולני-גבעתי-צנחנים-אוויר-מג"ב-ים-הנדסה,
ואת מי או את מה זה משרת.
זו השאלה, והגבר אורי וייס נתן תשובה.
נא להפסיק לזרות חול בעינינו.
האם "האלה הלבנה" עליה אתה מדבר היא זו שנרצחה על רקע כבוד המשפחה?
אולי היא זו שעברה ברית מילה בילדותה או אולי הנערה הנאנסת עליה מסופר בלינק הבא:
— קישור —
חסוך מאיתנו "דמויות נשיות נפלאות" ו"רומנטיות קסומות" כל עוד מדינות איסלמיות נשלטות ע"י גברים שדואגים שנשים תשארנה עם הראש למטה.
טול קורה מבין עיניך וחפש בגוגל את מאות אלפי המאמרים על מצב הנשים באיראן, פקיסטן וסודן.
יובל
יש לי רעיון יותר טוב: בואי נחריב עד היסוד את מוקדי הכוח, בשביל שלא גברים ולא נשים ישבו בהם, וכך ניצור שוויון אמיתי בין גברים לנשים וגם בין נשים שנולדו בסביון לבין כאלה שנולדו ברהט. לדעתי, כותב המאמר היה תומך בתזה כזאת.
האם החתום מטה "יובל" הוא יובל הלפרין? הרי האיסלאם הוא מגוון ורב לאומים. בכפרי וערי ישראל של המגזר הערבי, כלל לא היבחנתי ב"יחס האימים" לנשים שכה מבליטה אותו הנאצה כנגד האיסלאם. בכפר קאסם, בו שולטת התנועה האיסלאמית, תוכל לראות נשים עם צעיף לראשם נוהגות, יש נשים בעלות הכינוי "חאג’ה" בדומה לחאג’. במצרים ולבנון וסוריה ובמדינות רבות הם תכופות בעמדות רמות. לא הבחנתי ביחס רע, באפלייה, נהפוך הוא. אשה שהמעביד מתעמר בה, המשפחה מתקוממת ומגינה עליה
יש ידיעות בכל מקום על התאכזרות לנשים, גם בישראל, פשוט משום שלעיתים ולא תמיד, גברים חזקים פיזית מהם. ולעיתים, אשה הנחשבת "מופקרת" יכולה לגרום נזק כלכלי ואחר למשפחתה, עקב פגיעה במה שנקרא "כבוד" חברי המשפחה.
אין עלינו לאכוף ולהגרר אחר אמות מידה ליברליות-מערביות, המפקיעות נשים מהתחום המשפחתי לתחום הניצול הכלכלי, תוך הענקת חרויות חסרות ערך תכופות. במקרים רבים אין כאן, אלא העברת האשה מתחום הכפיפות לסנטימנט המשפחתי, לתחום הכפיפות לסנטימנט של הקפיטליסט חסר הלב, אך גם האדיש והקר הן לרע והן לטוב.
האם המגיב כלפי הוא יובל הלפרין?
מקרי רציחות נשים בכל הארצות שנימנו, כולל ישראל, הוא מזערי, ומטופל על ידי החוק, בדומה למקרי רצח או התעמרות אחרים.
ועדיין, יש לתמוך בחירות האשה בכל מובן, בדומה לקובה, וונצואלה, בריה"מ לשעבר, וארצות סקנדינביה.
אינה צודקת לחלוטין, אבל זו בעיה מבנית באתר הגדה השמאלית והקבוצה שהוא מדברר. "מודעות ליחסי כוח" דורשת קודם כל רצון פוליטי לשנות את יחסי הכוח. עיון עקבי באתר השמאל העקבי מגלה באופן עקבי אי רצון כזה, וכל שאר ההתבטאויות, העוטפות ומכסות את הטפח הזה, הן "שאר ירקות", כלומר חבל"ז להתייחס לתוכן המזדמן, אלא לאופן שבו הוא משרת יפה את המטרה המוסווית.
אורי וייס יוכל לכתוב מאמרזה בזכות, אחרי שיפעל ליצירת שוויון,למשל, בפירסומים בגדה השמאלית, מה שרחוק מאד מהישג יד. בקיצור, חבל להתייחס, עדיף להימנע מתגובות באתר, עד שיבינו שנשים לא יחזרו לכאן ללא שינוי מבני עמוק ב"יחסי הכוח". חרם, רצוי היה שנשים יינעו גם מלפרסם פוסטים בתקופה מסויימת עד שייכנס שינוי לתוקף. וייס מתנצח, זה מתיש ומסיח.
האם מישהו\י יואיל\תואיל לנקוט בצעדים ולהסביר לנו למה התכוונה גב. (ד"ר?) אינה מיכאלי בהודעתה? לא ברור מה השורה התחתונה של הביקורת שלה, מה הפריע לה במאמר או בכלל מה רצתה המשוררת לומר.
אין לי מושג, אם באמת לא הבנת מה שכתבתי, או שאת סתם עושה את עצמך. ותאמיני לי, שאני יודע טוב מאד (יותר מדי טוב, לצערי הרב), מה זה לספור גרושים כל יום – יותר מכל מגיב אחר פה, זה בוודאי. ובמיוחד בימים אלה, כאשר – מששני מעברי-דירה כמעט רצופים, רסקו ל?ח?לו?ט?ין את כלכלתי, עם כל המחירים הנוסקים, לעומת השכר המוקפא ועוד ועוד.
כעת, במציאות הארורה הזאת – כן, אני בהחלט *אשמח* לעוד קצת כסף, בהחלט *אשמח* להתבסס קצת! בהחלט *אשמח* להגיע למצב, שבו אני מסוגל לקנות ג??ם חומוס – ו?ג?ם גבינה, ואפילו יישאר לי מספיק כסף אחר-כך, לכרטיס-האוטובוס (דרך ארוכה, מרחובות עצמה עד לכפר גבירול). ועל קולנוע, או בית-קפה – כבר אינני מדבר כלל. מהם שכחתי מראש.
בעד זה גם אינני יכול להגיע לכנס היום בגדה: פשוט, אין לי כסף לנסיעה לת"א. מחר כבר יהיה לי עם מי לנסוע, כך שדי-ודאי שאגיע.
ובלי לדעת, מה יקרה הקיץ. אם אמצא עבודה ממשית – או שלא אוכל, אפילו, לשלם שכר-דירה. ואזרק לרחוב. אבל מה אכפת לך. מה אכפת לכם בכלל. אתם טובים רק באידיאולוגיות.
כך שכפי שאת רואה, אני – בשונה ממרבית החברים כאן, שאצלם, באמת, העוני הוא משהו תיאורטי בלבד, לדיונים על רטרוספקטיבה פרטיקולרית סטרפטוקוקית, לסרטי-קולנוע נסיוניים מדרום-אמריקה המערבית – בהחלט יודע יפה מאד, לצערי, מה זה עוני ומה זה לספור כל גרוש. אני בערך האחרון פה, שאת יכולה להגיד לו, שחי בתיאוריות סינמטקיות – למעשה, אני מתעב את המגמה הזאת, של כל אותם "פעילים חברתיים", המתברברים שנתיים על תיאוריות שונות, של מרקס וטרוצקי – אבל אינם מסוגלים לראות, את השכן הגווע-ברעב, כאן מעבר לפינה. זוהי, לדעתי, אחת הרעות החולות החמורות ביותר, בשמאל כיום.
יחד עם זאת!! אני בוודאי ובשום-פנים-ואופן לא אומר, שאני "חושק" בכסף, או "מתאווה" לו, או דבר-מה כגון דא!! אני צריך אותו, פרקטית, כל עוד לא עברתי לגור בקומונה (מה שבהחלט אשמח מאד לעשות – אם תהיה, אי-פעם, קומונה אמיתית כלשהי, פה בעמק הבכא, הקרוי "ישראל"…). ומכיוון שאני צריך אותו, אני מקווה למצוא עבודה עם משכורת סבירה, ממוצעת, לא גבוהה במיוחד אך גם לא "מינימום" – פשוט, פרקטיות גרידא.
להגיד "אני דווקא מאד חושקת בכסף", שם אותך במשבצת אחת, למשל, עם הרפגון. *הו?א* חשק בכסף ל?ש???מו?: "הו, קופתי, קופתי!!" ;-))
אז – לא יודע, תהיי קומוניסטית או קפיטליסטית או מה שבא לך – פשוט, מבחינתי, אם אני מתנגד לקפיטליזם ותומך – לא באי-אלו רפורמות עלובות, אלא בביטול עצם מושג ה"רכוש" – אני אומר, כן, כל עוד חברתנו מתבססת, למרבה-הצער, על כסף, יהיה נחמד לי, אם יהיה לי יותר – ואפילו (אינשאללה!!!!!!!!) אוכל סוף-כל-סוף לבקר בבלקנים, לראשונה מזה-עשור, אבל – עדיף בעיניי, לבטל את כל המערכת הזאת לחלוטין ולחיות כולנו באחוות-פרולטארים, בלי רכוש ובלי שום כספים!!
תודה שחיזקת את טענותיי:
המצב בכפרי וערי ישראל של המגזר הערבי הוא סביר אך ורק מפני שההשפעה של מעמד האישה במגזר היהודי חילחלה לאותם כפרים וערים על חשבון התפיסה המוסלמית המסורתית,
וכך ישנו שם מצב שהוא טוב מאשר במדינות המוסלמיות עליהן אני והמגיב יובל מדברים.
מדינת ישראל מודה לך על המחמאה.
דיברת גם על מצרים, לבנון וסוריה כמקומות בהם מצב הנשים סביר , ולא בכדי:
מדובר בשלוש מדינות בהן השלטון אינו מוחזק ע"י האיסלם הקיצוני: במצרים האחים המוסלמים הם אופוזיציה נצחית, השלטון בסוריה הוא בעל אוריינטציה עלאווית (מתון מבחינה דתית) ולבנון תמיד היתה קשורה ומושפעת תרבותית מן המערב בגלל ריבוי הקבוצות בה.
אתה בעצם מודה שככל שהאיסלם חלש יותר בהשפעתו כך מעמד האישה טוב יותר, ולכן אתה בעצם מסכים איתי שוב.
האמירה שלך ש"אשה שהמעביד מתעמר בה, המשפחה מתקוממת ומגינה עליה" תמוהה משהו.
חוקי המדינה הם אלו האמורים להגן על עובדים ולא "החמולה", שמן הסתם רואה באישה רכוש שיש להגן עליו.
אותה משפחה תהיה גם הראשונה להוקיע ולפגוע באותה אישה במידה והתנהגותה אינה עולה בקנה אחד עם עקרונות "הכבוד" הידועים לשמצה, כפי שהזכרת בעצמך.
התפיסה של הכבוד המשפחתי כדבר קדוש היא עוד כלי לדיכוי האישה המוסלמית ולא פעם נרצחת אישה על רקע זה והמעשה אפילו זוכה לתהודה חיובית וחיזוק בתוך החמולה, רחמנא לצלן.
אני לא מבין את אמירתך על הקפיטליזם ש"מפקיע נשים מהתחום המשפחתי לתחום הניצול הכלכלי".
למה אתה אומר זאת לגבי נשים? מסתמנת החנה מובלעת בדבריך כאילו התחום המשפחתי הוא מקומן הטבעי של נשים…
הקפיטליזם חוטא בדברים אחרים כמו ניצול עובדים בכלל (גברים, נשים וילדים), אך זה שנשים הן חלק אינטגרלי מכח העבודה הוא דווקא נקודה לזכותו של הקפיטליזם ולא לגנותו.
זה, עירן והפה הגדול שלו, לא מאנייק? מלכלך על מיכאל שרון בשקרים, איך הוא לא מתבייש. אין שום כבוד, איש שפל בלי בושה בלב.
יש פה עלי מחשבון, אז אני מתקתק ככה: שרון כתב אלפי מאמרים, מה הרבה אומרים, בשום מקום לא נקבל ככה את האמת בלי ששרון דופק חשבון לאף אחד. מה שאצלו אנחנו קוראים, יא רבאק, לא נקבל בשום מקום בעיתון. בשום מקום, אתה שומע, יא חתיכת רבע עוף שיכור?
כתב ספרים, מדען. איך מאנייקים מלכלכים ככה על חוקר, איש מדע. כתב על שחיתות, פשע, סמים. בלי פחד, ללא משוא פנים.
אז עכשו אני מכניס במחשבון, לאט לאט, שיהיה ברור – אלפי מאמרים, ניתן 7 אלף (ראו בגוגל) – וואלה, חרוץ זה, שד. ספר מה 330 עמוד, 240 ספרים ומאמרים קרא זה, בעמודים האחרונים מופיע, 680 אנשים בדק. עוד ספר באנגלית על רגשות. חוברות מדעיות. וזה כלום לעומת מה שמספרים שאצלו בתיקים, אלפי עמודים, מה קוראים, חומר מחקר ופיתוח.
כתב על שחיתות, למה מה, לא ייתן גם חומר, עדות על שחיתות שאכל על הבשר שלו? לא יתן עדות, לא יספר, יהיה כבש לבן? אבל כמה כתב על זה, אולי 30 אולי 60 מתוך 10 אלף. אז אני מתקתק במחשבון, 60 מתוך עשר אלף, מה נותן? 0.006 שש אלפיות אחוז.
וואלה, מאנייק עירן, מה כותב בלי בושה, "כל מה ששרון כתב זה על פרשת השחיתות שאכלה לו קצת ת’לב, ת’כסף, והרבה זמן מהחיים שלו. גם שם היה עניין עם מאנייקים.
שקרן בן שקרן, איך הוא לא מתבייש?
והנה חלק קטן ממה ששרון כתב.
— קישור —
אבל תראו, יא באבא: ביטחון, אסטרטגייה, כלכלה, תרבות. זה שרון כותב מה זה טוב, ופה המאנייק השקרן גיבור בפה, עובד עם הלשון
____
בחיאת דינאק, פאדיחה, 6 עשיריות אחוז, ולא 6 אלפיות. אבל אני רק עצמאי, בעל בית באיטליז בעפולה, מה אצלי קופות עם התמונות של הצדיקים זצ"ל ממראקש, היום כבר קונים יותר גרונות עוף מה 6 שקל קילו, ופחות שניצל עוף והודו שווארמה, מה עלה ל-37 לקילו (בסופר – 40). אז פה אצלי, הקופה הרושמת מתקתקת, וחוצמזה לא רגיל לחלקי אחוז, מה, אני מהאלה ממס הכנסה ומע"מ?
תודה על התגובות המעניינות.
לדניאל – תודה רבה על התמיכה. באשר לדעתך על שיתוף פעולה עם גורמים דתיים: לא הבנתי אם אתה מלין על עצם שיתוף פעולה עם גורמים דתיים או על הנושאים שמשתפים בהם פעולה. דעתי היא שמה שבולט הוא דווקא חוסר שיתוף פעולה. ערכים הומניסטים שמקורם בדת נרמסים בידי חילונים מתוך שנאה עיוורת. למשל, מי שתומך בסטנדרטים מינימלים של זכויות עובדים צריך לתמוך באכיפת אחת הזכויות הראשוניות של העובד – הזכות ליום מנוחה – ולתמוך בסגירת חנויות בשבת. לצערי, החילונים אינם משתפים פעולה בעניין עם החרדים.
לחיים, אתה כותב: "פמיניזם במהותו הוא שחרור האישה מתפקידיה המסורתיים והשוואת זכויותיה הפוליטיות לאלו של הגברים". האם, לדעתך, הענקת זכות הן לנשים והן לגברים להיות אלימים כלפי בני זוגם היא בגדר פמיניזם, כפי שיוצא מדבריך? אם המענה הוא בחיוב, הרי שכמובן, מדובר בפמיניזם שוביניסטי נפסד ביותר. אם המענה הוא בשלילה, הרי שהגדרתך לפמיניזם אינה מונה את התנאים המספיקים.
לרבקה לבנון – אינני מחזיק בגישה שאין להטות כתף למדוכאים עד שיצטרפו למחאה על דיכוי קבוצות אחרות. וכך כי: ראשית, נראה לי שכך נוכל להצדיק שתיקה כמעט נוכח כל דיכוי. שנית, גם אנשים מן המניין זכאים לא להיות חשופים לעוולות. שלישית, הדבר יוביל לאי מחאה נגד עוולות שגם ילדים וילדות סובלות וסובלים מהן, והרי הן בכלל לאו ברות עונשין.
לאינה מיכאלי – את כותבת: "את הביקורת על הפמיניזם הליברלי (שמסיבה כלשהי בחרת להגדיר כ"שוביניסטי" על אף שיש לזרם שאתה מבקר שם ידוע ומוכר בספרות הפמיניסטית)… ". אבל, הפמיניזם שתובע את זכותן של נשים לשרת בצבא כיבוש איננו פמיניזם ליברלי, אלא פמיניזם שוביניסטי. כך כיוון שהליברלית תומכת בחירות, והיא מתנגדת לשירות בצבא דיכוי. לצערי, את תקועה במיפוי הרווח של הפמיניזם לליברלי, לתרבותי ולרדיקלי תוך החמצת קיומם של זרמים אחרים, כמו פמיניזם פאשיסטי. הפמיניזם הליברלי שונה בתכלית מהפמיניזם הפאשיסטי או השוביניסטי. הפמיניזם של אליס מילא איננו רדיקלי או תרבותי, אבל הוא גם איננו פמיניזם ליברלי, אלא הוא פמיניזם שוביניסטי. טעותך חידדה לי עד כמה חשוב לתקן את הטעות הרווחת במיפוי הפמיניזם.
טענתך – "מזל שקמים גברים כדי ללמדנו פמיניזם מהו" היא בגדר ארגומנטום אד הומינם – טיעון לגופו של אדם. במקום להסביר, מדוע דבריי שגויים לגופו של טיעון, את מדברת לגופו של טוען. טיעון מעין זה היא טקטיקה דיאלקטית דמגוגית ידועה ובלתי תקפה.
אבל את מרחיקה יותר ואומרת: "שחלק מהביקורת הזו היא סוגיות של מודעות ליחסי כח, או במילים פשוטות: למי מותר להגיד מה ומתי ולמי." מותר/לא מותר? אני לתומי חשבתי שאני זכאי לחופש ביטוי… גם האמירה הזו שלך רחוקה מאוד מפמיניזם-ליברלי. היא כבר בגדר שוביניזם-צנזוריזם.
למיכאל, הקורא החתום באחת התגובות הקודמות "יובל" אינו יובל הלפרין.
אפשר היה להבין זאת מהתוכן. "יובל" יש הרבה.
יובל הלפרין
אורי – לתשומת ליבך – התייחסות לגופו של הכותב היא דווקא מאד רלבנטית ואקטואלית מאז הטביע הפמיניזם את ההבנה שהאישי הוא הפוליטי, ושעמדת הכותב ביחסי הכח מאד קשורה לשדה הראייה שלו. אני מפנה אותך לעשות גוגל על standpoint theory – דרך סוציולוגית בסיסית למדי להסביר את הרעיון הזה.
פמיניזם שתובע שוויון לנשים בתוך מסגרות קיימות הוא בהחלט פמיניזם ליברלי. היות וכל מערכת קיימת היא די רקובה מן היסוד (כפי שגם כתבתי בתגובה הראשונה שלי – הן הפוליטית, הן הכלכלית, הן הצבאית, וכיו"ב) – לכל תביעה לשוויון פורמלי אפשר לעשות דה-לגיטימציה על בסיס האג’נדה השמאלנית שאתה מציע. ראייה פמיניסטית רדיקלית, איך שאני רואה אותה, מתבססת על רגישות – לדעת מתי מתאים ומתי לא מתאים לעשות זאת. רגישות פוליטית, אגב קפיטליזם, זה לא דבר שקונים בסופר וגם בקושי בחנות ספרים.
ושוב, כשאני אומרת "למי מותר", חבל מאד שאתה לוקח את זה להתנצחות על זכותך לחופש ביטוי שממילא שמורה לך עם אופציית התגובות של הגדה השמאלית, במקום לקחת את זה למחשבה על הקשר בין עמדתך החברתית לבין הדברים שאתה אומר, והמשמעות של היותך זה שאומר אותם.
אלוהים, מתי גברים ילמדו שכשפמיניסטיות טורחות להשקיע מזמנן היקר ולהציע להם תובנות בסוגיות פמיניסטיות (למרות שפעם אחת פעם זה מוכיח את עצמו חסר תועלת), צריך פשוט להגיד תודה ולחשוב על זה. בסוף פשוט נוותר על המלאכה המייגעת הזאת לגמרי וההפסד יהיה כולו שלכם.
בחברה אולטרה פטריארכלית, נשים מתועלות לתפעל ולהעצים את ישום הכוח הגס, השרירותי, בצורתו המעורטלת והבוטה ביותר. זהו ה"פמיניזם" בחברה אולטרה פטריארכלית, לא ביטול תפעול כוח כפייה עריץ, אלא הפיכת הנשים לכלי ראשוני במעלה בישומו. מדובר איפוא בשילוח עדרי נשים חדורות אמביצייה קשה כשאול ורצונות נקם ורשע דיפוזיים, במסגרת נוורוזה עמוקה נרכשת, נשים שעקב זנחם תפעול יכולות מוחיות גבוהות ומורכבות, הן הופכות לחקייניות ומעתיקות זריזות של תוצרים ותצורות שליטה פטריארכליים, במקום לתרום לממשות ייצרנית.
בחברה אולטרה פטריארכלית קפיטליסטית, נשים הופכות את אברי מינם לכלי דומינצייה ראשוני, תוך שילוח גבריהם למסעות ביזה וניכוס, במקום יצרנות, במסגרת מדיניות חיזוק ומניעה של חסדי משגל וטיפוח או הורדת הערכה עצמית של הגבר. כל אלה מעצימים את הנכלים.
בחברה אולטרה פטריארכלית, נשים הופכות למעין עבד כי ימלוך, מעין ווסאל אכזר ודכאן, מעין משתפות פעולה נאלחות בשרות תפעול הכוח הפטריארכלי, השלולות את הנדיבות הפטרנליסטית היחסית שיש בגבר הפועל תוך הלימה עם טיבו הפטריארכלי. אלה הופכות לנשים אכזריות, נוכליות וגנבות זריזות של תוצרים ותצורות שליטה.
שעל כן, ישראל כחברה אולטרה פטריארכלית קפיטליסטית הנה מהמדינות המושחתות בעולם.
כבר אמרתי לאלה המדברים על כמה חברות המוסלמיות, שהפיתרון אינו פטריארכיזצייה קפיטליסטית בשרות הגלובליזציה והליברליזם של החברה הערבית, אלא הענקת חרויות ממשיות מכוח ומשעבוד, תוך העצמת המטריאכליות וסלוק מציאות הדומינצייה ההיררכית נצלנית.
ליוסף שכה חרד לגורל הנשים בחברה הערבית, נאה דורש חייב להיות נאה מקיים, ועל כן הוא מוזמן לתת לנשים פלשתינאיות (ולגבריהם) את זכות השיבה, במסגרת בניית חברה דמוקרטית מתקדמת בפלשתין.
למר וויס, כתבת, "האם, לדעתך, הענקת זכות הן לנשים והן לגברים להיות אלימים כלפי בני זוגם היא בגדר פמיניזם, כפי שיוצא מדבריך?". עלי להודות, הפתעת אותי. נדמה היה לי שברור לכולם כאן שלגברים *אין זכות* להיות אלימים כלפי בנות זוגן ולכן אין שום מקום להשוואה זכויות כלשהי בעניין האלימות כלפי בן הזוג, זה אסור אוניברסלית.
האמת היא שזה קצת טריוויאלי ולכן אני מסיק שפספסתי דקות כלשהי בשאלה שלך. אולי מפאת קוצר הזמן והיריעה קצרת ולמעה התכוונת לשאול, האם שוויון זכויות שווה משהו אם משווים גם את הזכות לעשות רע, למשל טייסת שמפציצה שכונה בלבנון. התשובה הפשוטה היא כן, התשובה היותר קולעת היא, מי אתה בכלל שתקבע או שתתבטא בכלל על מה משווים ומה לא, זכותה של אשה להחליט על הגבולות המוסריים, הפוליטיים והאישיים שלה בלי שום עזרה מכמרים שילמדו אותה את המוסר הנכון. אני אחזור לדוגמת האנטישמיות, קבוצה נוצרית אוונג’ליסטית הרואה ביהודים עם נבחר היא אנטישמית בדיוק כמו קבוצה נאו-נאצית הרואה בהם עם נחות, שתי הצדדים לאותו מטבע. יהודים ונשים הם בני אדם וכאלו הם זכאים לכל המנעד האינושי הכולל גם רוע וגזל ותאוות בצע וקנאה וטפשות, מי ששולל זאת גם אם מן הצד ה"חיובי" הוא שובינסט או אנטישמי או גזען תבחר אתה את המינוח שמתאים לך.
האם ישנה זכות דיבור גם לאמירות גזעניות, כן, מוגבלת מאד, אל תופתע אם אשה למשל אינה מיכאלי, תעיר לך על כך.
אירית – אני דווקא רוצה שגברים יצטרפו כשותפים שווים לתנועה הפמיניסטית. זה רק יעזור לנו.
אז למה את פשוט לא אומרת "אתה גבר וזהו" ומסיימת את הטיעון? הרי לפי הסטנדפוינדתיאורי וכל מיני מילים יפות כאלה של האקדמיה, כנראה שזה מספיק בשביל לשכנע (וגם בשביל לכתוב מאמר מדעי מסתבר)
לא הבנתי אינה, האם לטענתך לגבר אין שום זכות דיבור וזכות לדעה עצמאית וכל מה שפמיניסטית אומרת לו הוא צריך לקבל כאמת מוחלטת?
אגב רציתי לשאול מה דעתך על פמיניזם מדינתי כמו זה שקיים בסקנדינביה, בו ההנחה שהמדינה היא כלי כדי להשיג מטרות ולכן יש להשתמש בה ולא להיאבק בה וזאת בניגוד לפמיניזם הליברלי שגורס (כמו כל תאוריה ליברלית) מדינה קטנה ולא מתערבת ככל שניתן והסתמכות על כוחות השוק.
אני עם אבי! במדינות סקנדינביה לא רק שמתקבל כאזרח שווה זכויות בן הזוג הזר הנשוי לאזרח סקנדינביה אלא גם הצהרה על חיים משותפים מזכה את בן הזוג בקורסים מטעם המדינה ללימודי השפה ועזרה במציאת עבודה. אותו הדבר לגבי בני זוג הומואים ולסביות זרים.
— קישור —
המאמר הכי מפגר שקראתי היום.
מה לעזאזל הקשר בין פמיניזם, אליס מילר וצבא כיבוש? אתה אומר שנשים לא צריכות לשרת בצבא כי הוא צבא כיבוש? אז למה שגברים ישרתו בו? או שמא נשים חלשות מדי אבל הרי כולנו יודעים שהן לא. אז מה אתה רוצה בכלל? מי ששוביניסט כאן זה אתה! רצוי שתקרא קצת על פמיניזם לפני שתבקר אותו.
שאלה לאורי וייס, והערה:
אם במדינה כולשהי שצבאה מעולם לא ביצע ולא יבצע פשעי מלחמה, והשתתף וישתתף רק במלחמות צודקות יתקבל בג"ץ שיאפשר לנשים להשתתף בקורס טיס של הצבא מה תהיה דעתך אז?
והערה:
אם (וזה אם גדול מאוד אני יודע) נתעלם מהממשמעויות המוסריות של שירות קרבי בצה"ל הרי בעיניין אליס מילר יש שני דברים שונים:
מצד אחד היתה העובדה שתפקיד שקודם היה חסום בפני נשים הפסיק להיות חסום בפני נשים.
אבל השמחה של לפחות חלק מהארגונים הפמיניסטיים לא היתה רק בגלל זה, אלא היא היתה בגלל החשיבה שהשירות בצבא בישראל הוא דבר שקובע בהרבה את אפשרויות הקידום בחברה הישראלית, אולם בכך יש בעצם הסכמה עם אפליה של לפחות מליון אזרחים ערבים בישראל (מחציתם נשים) וזה פשוט לא מוסרי.
הגדה השמאלית מפרסמת כל מה ששולחים אליה. אי אפשר להאשים אותה בסינון או בסתימת פיות. הדברים האלה קיימים בראשך בלבד. איך אפשר לתקן את היחס הזה, לאסור על פרסום מאמרים שנכתבו על ידי זכרים? להחיל נומרוס קלאוזוס? מספיק עם הברברת. אם את\ה רוצה מאמרים שנכתבים על ידי נשים, תכתבי אחד או תמצא מישהי שתכתוב.
נועה, את כניראה בתפקיד הפקידה הפלוגתית. בואי נתחיל בזה שהגדה השמאלית תכיר בתביעה לשוויון האשה, נמשיך בהצגת הפמיניזם להגדה השמאלית, ואחרי כן נשמח לכל ממצטרף. כרגע באינדקס של האתר יש כותבת אחת על 13 גברים וזה עוד טוב, בדרך כלל זה 1 לשלושים. זה אתר שמאל רדיקלי ? באתרים החרדים יש יותר נשים. באחריות. אבל בכל מקום כזה מוצאים את הפקידה הפלוגתית שנהנית להיות הילדה הטובה של הבנים, ומתפקדת כגננת וכ"שומרת הסף". סחטיין על התפקיד. אורי וייס לא "מצטרף לתנועה הפמיניסטית" הוא מבקש להיבנות מחיסולה, על ידי תעלול לשוני ומחשבתי לא מתוחכם, כלומר, הפניית הטענה של המופלה בחזרה אליו. תנועות שחרור ושוויון שונות נתקלות בזה, כולל בטענה של סופרמסיסטים לבנים למשל, שגם השחורים גזענים זה נגד זה, ולכן שלא יבואו בטענות. היה אולי מקום למאמר כזה (אולי) בימים טובים יותר, או על ידי אשה, או אם באתר הגדה הכללית היה ייצוג לנשים.
בהקשר הנוכחי זו תעמולה שמרנית המבקשת להחזיר את הנשים למטבח ולתת לאורי וייס לדברר אותן.
שימי לב מי "כוכבי האתר ?" גברים קשישים שמתמחים בסתימת פיות (ברעם, אבנרי, אמיר, ספירו, ו…נועה המזכירה החמודה שלהם) להמשיך ?
איזו היתממות. וגם לא נכון עובדתית. יכול/ה להראות לפחות 2 הצעות מנשים ועל נשים שלא זכו לשום התייחסות אפילו לא דחייה מנומסת. ועכשיו נשמע שזה כנראה בעיה של איכות…
"מספיק עם הברברת" אכן טיעון מנצח. איפה הפקידה הפלוגתית שתדביק את הבול
מי שתומך בשחרור האשה על חשבון דיכוי אלים של העם הפלסטיני לא תומך בשוויון, לא לנשים ולא לאף אחד אחר. נקודה.
קודם כל עשה לי טובה ורד מעניין ה"ישראל כחברה אולטרה פטריארכלית קפיטליסטית הנה מהמדינות המושחתות בעולם".
כבר הראיתי לך בדיון קודם שבין מדינות העולם נמצאת ישראל במקום טוב מבחינת רמת שחיתות,
מקום 34 כמדומני (כאשר במקום הראשון מדורגת המדינה הכי פחות מושחתת)
ולכן התאוריה שלך נשענת על כרעי תרנגולת
בהינתן שישראל עובדתית אינה כל-כך מושחתת כפי שאתה טוען.
נשגב מבינתי כיצד נשים קוראות את תגובתך האחרונה ולא סומרות שערותיהן.
משפט כמו "שילוח עדרי נשים חדורות אמביצייה קשה כשאול ורצונות נקם ורשע דיפוזיים, במסגרת נוורוזה עמוקה נרכשת" נשמעים כאילו כתב אותם אחרון המיסוגניסטים.
מה עם קצת עידון?
לא ממש הבנתי את כוונתך לגבי חברות מוסלמיות. הפתרון לפי דבריך הוא משהו כמו "הענקת חרויות ממשיות מכוח ומשעבוד, תוך העצמת המטריאכליות וסלוק מציאות הדומינצייה ההיררכית נצלנית"
חרויות למי? לנשים מוסלמיות? למוסלמים בכלל?
היכן יש "מציאות דומינצייה ההיררכית נצלנית"? בישראל או אצל מוסלמים?
האם יש סיכוי שתוכל אי פעם להוציא ממקלדתך מילת ביקורת ברורה על החברה המוסלמית, או שזה מבחינתך כמו להוציא מים מן הסלע?
בעניין זכות השיבה: טענת "לתת לנשים פלשתינאיות (ולגבריהם) את זכות השיבה במסגרת בניית חברה דמוקרטית מתקדמת בפלשתין".
ובכן, אם לא אמרת זאת בציניות הרי ששוב אתה רואה בחברה הישראלית "אור לגויים, שכן אתה בעצם מודה שעם זכות השיבה (והערבוב בין האוכלוסיות, היהודית והערבית) גדלים הסיכויים שלפלשתינים תהיה "חברה דמוקרטית מתקדמת", כנראה בהשפעתנו המבורכת עליהם.
מדינת ישראל והחברה הישראלית מודות לך (שוב!) על המחמאה.
תגובה שיאה לתואר "ביצ’ית".
יש לנו, הנשים, מספיק אויבים מבחוץ גם בלי למרוט שערות זו לזו.
גם בתוך התנועה הפמיניסטית רצוי שיהיה פלורליזם של דעות. דעה שונה היא לא בהכרח "גייס חמישי" בשירות בעלי כרומוזום Y.
וספירו, ברעם ואבנרי, על כל פגמיהם המרובים, לא אשמים שיש מעט מאמרים של נשים בגדה השמאלית.
סביר יותר להניח שהשטאנץ המקובל באתר – לקלל את השטן הגדול והשטן הקטן והתעללותם בקורבנות הפלסטינים החפים מכל שבב אחריות למצבם, לא עומד במרכז העניין הפמיניסטי-מיליטנטי, אלא לכל היותר נמצא בשוליו.
השיח הפמיניסטי-מיליטנטי מרוכז יותר בקורבן הנשי מול המדכא הגברי…
אם תכתבי מאמר הנוגע לדיכוי הפלסטינים בידי הקולוניאליסטים האימפריאליסטים, או לחילופין, לדיכוי הפועלים בידי הקפיטליסטים, אני בטוחה שהגדה השמאלית תשמח לפרסם.
לנועה,
גם אני אשמח לראות יותר גברים בשורות התנועה הפמיניסטית, אבל לא בטוח שאורי וייס ראוי לתואר גבר, כך שאולי רצוי לחפש קנדידטים עם ביצים קצת יותר מרשימות (וגם קצת יותר שכל לא היה מזיק, למרות שזה עניין משני. את השכל אנחנו יכולות לתרום).
על פי החשיבה של אינה מיכאלי ואירית – לאף שר לא היה מותר להתנגד בממשלה לגולדה.