זה היה סוף שבוע של ניגודים. בחדשות נמסר כי רוב אזרחי אירלנד הצביעו נגד אישור החוקה האירופאית החדשה, הניאו-ליברלית. מספר שעות לאחר פרסום התוצאות התברר כי ה"לאו" רשם שיאים בשכונות ובהן מתגוררים עובדים ובייחוד עובדים עניים (כן, יש כאלה באירלנד). אבל בכנס המיוחד על עתיד מדינת הרווחה שנערך בסטוקהולם, בירת שבדיה, הדוברים התחרו ביניהם במסירת ידיעות קשות. קשות בכל הנוגע לזכויות החברתיות ולזכויות העובדים במסגרת אירופה המאוחדת. כי ממש באותם הימים בהם נערך הכנס ובהם האירים שללו את החוקה הקפיטליסטית, מוסדות האיחוד האירופאי קידמו חקיקה לפיה שבוע העבודה ימשך עד 60 שעות (ועד 75 שעות עבור צוותי רפואה – כולל רופאים!) וניתן יהיה לעצור ללא משפט את המוגדרים מהגרי עבודה בלתי חוקיים עד 18 חודשים.
תחת הרושם הכבד של הבשורות הרעות וההתנגדות הגוברת לאיחוד וכל מה שהוא מייצג, נפגשו עשרות חוקרים, חברי הפרלמנט האירופאי ואנשי איגודים מקצועיים לכנס ובמרכזו עתידה של מדינת הרווחה האירופאית. הכנס התקיים על פי יוזמת רשת מכוני המחקר של השמאל האירופאי "טרנספורם" (לשנות), שהוקמה אשתקד על ידי קרן רוזה לוקסמבורג הגרמנית.
משתתפי הכנס דנו על השינויים שחלו במדינת הרווחה בעידן הניאו-ליברלי ועל האסטרטגיה שעל כוחות השמאל לנהוג כדי לשלב מאבק אנטי-קפיטליסטי עם ההגנה על אוכלוסיות הנפגעות מנסיגת מדינה הרווחה – בייחוד העובדים, המובטלים, הנשים והגמלאים. הייתי המשתתף הלא-אירופאי היחידי, אבל מה שנמסר בכנס לא היה זר לי. כל בוגרי המדיניות הכלכלית והחברתית הביביסטית בישראל מכירים היטב את הנעשה כעת באירופה המאוחדת. אבל עבור האירופאים רבים האצת המדיניות הניאו-ליברלית מהווה איום של ממש על אורחות חייהם, על מה שהם מגדירים "הדגם החברתי האירופאי". אם כי אנשי סקנדינביה הקפידו לכנותו "הדגם החברתי הנורדי" – קרי: הדגם החברתי הצפון אירופאי.
בקרב חוקרים ופעילים קיימת הסכמה כמעט כללית על מקור המתקפה המרוכזת על מדינת הרווחה והשלכותיה החברתיות. מקור המתקפה הוא הרצון להעמיק את הצבר ההון על ידי בעלי ההון והנכונות של מוסדות האיחוד והממשלות השונות ביבשת לשרת את האינטרסים של מתי מעט. אבל, ישנם חילוקי דעות על עתידה של מדינת הרווחה. משתתפי הכנס היו חלוקים בצעדים יש לנקוט להגן על מדינת הרווחה והישגיה, שבמדינה כמו שוודיה, מורגשים היטב כמעט בכל מקום. יש שסברו שניתן יהיה לשחזר את ההסדרים המוסדיים שאפשרו את הקמת מדינת הרווחה – באמצעות חקיקה מתקדמת יותר ברמה הלאומית (להבדיל מהרמה הכלל-אירופאית) או על ידי חיזוקן של מפלגות פוליטיות שבמרכז העשייה שלהן: הגנה על מדינת הרווחה, כגון מפלגת השמאל הגרמנית. אחרים סבורים שרק על ידי חיזוקם של האיגודים המקצועיים ובייחוד על ידי פוליטיזציה גוברת בפועלם ניתן יהיה לשוב אל הישגי מדינת הרווחה. יש מדינות ובהן האיגודים מקצועיים עמדו במרכז מערכה נגד הפרטה (אחד מראשי החץ בניסיון למוטט את מדינת הרווחה) והצליחו לחולל שינויים פוליטיים מרחיקי לכת בשנים האחרונות – כמו נורבגיה.
הסכמה נוספת בין משתתפי הכנס היא שאלת העבודה המאורגנת. במילים אחרות: ככל שעולה מספרם של העובדים הלא-מאורגנים, כך קל יותר לפרק מנגנוני רווחה. מנגנונים אלה נותרים "יתומים" ברגע שהעובדים מאבדים את חלקם המרכזי בעשייה המשקית. ללא התארגנות מעמדית, "עוגת" ההכנסות מתחלקת כל פעם בצורה פחות ופחות שוויונית. פירוק מנגנוני הרווחה מעניקים עוד יתרונות לבעלי ההון בדרכם להפוך את העובדים לכוח עבודה זול וכנוע. נשמע מוכר?
* קורס התארגנות עובדים נערך בימים אלה על ידי המכללה החברתית-כלכלית. כמו כן, הרצאה על עתיד מדינת הרווחה באירופה בהשתתפות המנהל האקדמי של המכללה החברתית-כלכלית, ד"ר אפרים דוידי, יתקיים ביום ג’, 8 ביולי, בשעה 20:00 בגדה השמאלית, רחוב אחד העם 70, תל-אביב. ההרצאה – בעקבות הכנס המיוחד בנושא שנערך בסטוקהולם.
מדינת רווחה בימים אלה או שעברה מן העולם או במצב של גסיסה סופנית.חסר בדיווח על כנס עם מומחים כל כך מכובדים,ניתוח רציני לסיבות של מחלה סופנית זאת ולא רק לסימפטומים שלה.אנו נמצאים בעיצומו של משבר כלכלי שיתכן שיגיע בזמן לא רחוק לתופעות דומות של זה של שנות ה30.
לא מדובר בהצטננות אלא בדלקת ריאות עם סכנת חיים.במצב זה,בעלי ההון ינקטו בכל צעד,אפילו קיצוניים יותר בהרבה מאלה שתוארו בכנס,כדי לשמור על הונם.
שלא תהינה אשליות: נגמרה החגיגה וירח הדבש של מדינת הרווח.הצדדים הולכים לפרידה,וכנראה,גם לגירושין לא סימפטיים.
מדינת הרווחה בצפון אירופה, וגם במרכז אירופה (גרמניה, הולנד) משגשגת. הנראטיב של "אין יותר סוציאל דמוקרטיה" חסר אחיזה במציאות.
אפריים בהחלט צודק בניתוחו את המאבק הפנים אירופאי.
ארצות סקנדינביה מצליחות למנוע את הכירסום במודל הסוציאל-דמוקרטי שלהן בעיקר הודות לכוחם האדיר של אירגוני העובדים. החל מאמצע השנה הם היצליחו להפוך את המגמה של השנה וחצי האחרונות ומספר חברי האיגודים בשבדיה גדל מחדש. כרגע בית הדין של האיחוד האירופאי מסתמן כיריב העיקרי לאחר שורה של פיסקי דין שערורייתים למדי. מנגד בחודש האחרון הספיקו האיגודים להפעיל חרם כנגד חברה צכית המנסה לפעול בשבדיה בניגוד לנורמות שוק העבודה השבדי תוך העברת מסר ברור לבית הדין האירופאי שאין להם כל כוונה להתקפל. במקביל הם קוראים להפללת המעסיק ולא העובד בעת העסקת "עובד ללא נירות" (המינוח המועדף על ידם על פני המונח "עובד לא חוקי"). בשבדיה הבעיה מינורית יחסית בגלל הקלות היחסית בהשגת אישור עבודה (הערכות מדברות על כך שרק כחצי אחוז מכוח העבודה בשבדיה מוכב מ"חסרי ניירות"). בגרמניה לעומת זאת הבעיה חריפה בהרבה.
בישראל כיום רק 25% מהשכירים חברים באירגוני עובדים ולכן כמו אפריים אני קורא לכל מי שיכול לפעול להגדלת מספר חברי האיגודים בין שמדובר בחברות בהסתדרות הכללית ובין שמדובר בחברות כוח לעובדים (שלשמחתי כבר קרוב מאוד ל 1000 חברים משלמים פחות מחצי שנה לאחר היווסדו). דרך טובה להתחיל יכולה בהחלט להיות הגעה לקורס התארגנות העובדים של המכללה החברתית כלכלית המתקיים בימי ג משעה 19:00 עד 21:00 ביגאל אלון 30
25% עובדים מאוגדים זה לא מעט. אחוז גבוה יותר מאשר בבריטניה ואף יותר מאשר בצרפת. התדרדרות מדינת הרווחה הישראלית יכולה להיות מוסברת רק על ידי כך כי הגוף שמתיימר לייצג את העובדים כלל אינו איגוד עובדים, אלא גוף עסקני-אטטיסטי למהדרין.
המאמר של החבר דוידי מעניין. יחד עם זאת הייתי רוצה להוסיף מספר הערות: הכיבוש האמריקאי בעיראק והתפנית הניאו-ליברלית של רוב המשטרים בארצות ערב (כולל בסוריה!) גרמו לאובדן הסממנים האחרונים של מדינת הרווחה שהתפתחה שם בשנות החמישים והששים של המאה שעברה.
נושא החברה והכלכלה במדינות המזה"ת מעניין מאוד. אתה מוזמן לכתוב או לתרגם מאמר העוסק בעניינים אלו.
לעמי וטורי
הבעיה אצלנו איננה אחוז העובדים המאוגד אלא טיבו של האיגוד המיקצועי- ההיסתדרות. האיגוד הזה חסר לחלוטין את האנרגיות הדמוקרטיות של ארגון עובדים כי הוא איננו דמוקרטי באופן מיבני. רמזים לאנרגיות החבויות הללו יכולנו לראות בשביתת המורים העל יסודיים: הפעילות מלמטה ואינני בטוח שהפעילות הזאת לא הפריעה לארז. אטנחנו רואים את מצב העניינים בהסתדרות המורים.רואים ארגון כמו הסתדרות האחיות שאמור להיות בעל עוצמה רבה והוא -לא.
אינני יודע מה קורא בקורס להתארגנות עובדים שבמכללה החברתית, אך בסיס העוצמה של העובדים היא ההתנהלות הדמוקרטית שלהם; האם בקורס מלמדים את זה?
אין לי כל התנגדות להגדלת מספר העובדים המאורגני,להיפך.אבל מזה לבנות אשליות בנוסח ארצות סקנדינביה או מדינת רווחה שכבר כמעט לא קיימת בעולם,המרחק הוא רב.
יש לראות את הדברים בצורה של תהליך,ולכל תהליך יש התחלה,התפתחות וסוף,כמו אצל בני אנוש וכל דבר בטבע.
מדינת הרווחה התאפשרה בתחילת שנות ה50 וה60 בתקופה של פריחה הקפיטליזם ואחרי הריסת התשתיות של המדינות התעשיתיות במלחמת העולם השנייה.תקופה זו,עם עליות וירידות נמשכה עד סוף שנות ה70 עם התחזקות המגמות הניאו-ליברליות (TACHER,REAGAN?).תופעה זו לא נבעה מסתם בחירות "דמוקרטיות".מאחורי תופעות אלה הסתתרה מחלה סופנית של הקפיטליזם=שיעור פוחת של רווח (% הרווח מכל יחידת השקעה).
בהתמדה אבל בטוח,זכויות העובדים בכל המדינות התעשיתיות הלכו וקוצצו ותהליך זה נמשך גם היום.
במדינות סקנדינביה תהליך זה גם התרחש אבל בצורה מתונה יותר,אבל הכוון ברור ובטוח.
מי שטוען להיפך פשוט לא רוצה לראות את המציאות ועדיין מעדיף לחלום אשליות שנמוגות,כולל בסקנדינביה.תבדקו את המגמות ואת התהליכים,ולא נתונים תלוים באוויר.
בכלכלה גלובאלית,אין סיכוי ל"איים בודדים" של מדינות רווחה אלא רק למערכת אכזרית של תחרות פראית ובלתי מתפשרת.ממש,ללא רחמים
איציק ביקורתי כלפי ההסתדרות הכללית אינה בגדר חידוש. עם זאת הקורס מיועד הן למי שרוצה לפעול דרך כוח לעובדים (ששואף במידה רבה להיות כל מה שכרגע נעדר בהסתדרות הכללית). והן למי שיבחר לפעול בדרכים אחרות ומאמין ביכולת לשנות את ההסתדרות מבפנים. במסגרת הקורס מוקדש כמובן חלק לא קטן להסבר על כיצד ראוי שיפעל אירגון עובדים דמוקרטי הצומח מלמטה.
אינני רוצה להיכנס לוויכוח סביב שאלת אחדות העובדים, אבל נדמה לי שתנאי לקידום העובדים ומעמד העובדים הוא איגודים מקצועיים מעמדיים, מאוחדים והמוניים. חרף הביקורת שיש לי כלפי עופר עיני (ויש לי בטן מלאה על כניעתו לבעלי ההון), אני מצדד בהפיכת ההסתדרות לארגון עובדים חזק והמוני ככל האפשר. מעטים יודעים זאת, אבל הקומוניסטים גורשו מן ההסתדרות מייד לאחר שהיא הוקמה בנשות ה-20 והעובדים בערבים לא יכלו להיות חברים בהסתתדרות (על פי תקנון!) עד לשנות ה-60. יחד עם זאת, הוצאת הקומוניסיטים והערבים משורות ההסתדרות רק החליש את מעמד העובדים ומאבקיו.אני סבור ש"כח לעובדים" ודומיהם חייבים לפעול במסגרת ההסתדרות ושם להציב אלטרנטיבה מעמדית להנהגה הכושלת של הארגון. אין לפצל, יש לאחד תחת הדגל האדום!
אתה צריך לדעת כי מדיניות הרווחה הייתה נחוצה לאימפריאליזם בכדי להתמודד עם התנועות הקומוניסטיות ועם אלה לשחרור לאומי. רק ככה הוא יכול היה להאזין את הפילוג בקרב מעמד הפועלים באמצעות זכויות היתר. זה למען חיזוקם של גישות לאומיות ופטריוטיזם בורגניים.
מדיניות הרווחה הפסיקה להיות החוצה לאימפריאליזם ברגע שהרוויזיוניזם בארצות סוציאליסטיות במזרח אירופה הוכיח כי פניו לקראת שיקומו של הקפיטליזם בארצות אלו. באותו הזמן האימפריאליזם התחזק ללא צורך בקולוניזציה.
אתה מציע אחדות בין הפועלים במאבקים כלכליים. אבל איזה תועלת יכולה להיות באחדות כזו? אחדות של פועלים בזרם לאומי של הבורגנות השולטת עם פועלים שחייבים להתנתק מן הזרמ הזה וללמוד לנהל מאבק פוליטי נגד השילטון.
אחדות המאבק במאבק מוגדר כן – אבל לא אחדות כוללת. זה לא, כי אחדות פוליטית כזו מאלצת את הפועלים להתחבר עם, ולשרת את, הבורגנות השולטת. בכדי לא להתדרדר לכך, על הפועלים לתקוף ללא רחמים את אלה שמזדהים עם המטרות הלאומניות המשותפות לבעלי ההון בדיכוי הלאומי של העם הפלסטיני.
זהו הפילוג של תנועת הפועלים. אנחנו חייבים להכיר בפילוג הזה ולא להיתעלם ממנו. זאת עובדה. ומהפכנים שלא קולטים את העובדות במציאות לא מסוגלים לזהות את האמצעים שהמצאות מגישה להם. הרי, מרקס אנגלס ולנין לימדו אותנו כי יש לגלות את הכלים המשרתים את מטרות הפועלים במציאות המוחשית.
אנג’לו
אם כך איך תסביר שהפגיעות הקשות במדינת הרווחה החלו בשנות ה-70 וה-80, בשנים היפות ביותר של האימפריה הסובייטית?
אה, ואגב בצפון קוריאה אין חשמל.
אני לא מבין למה אתה מציק עם זה. חשמל זה בורגני ואימפריאליסטי. אם יש חשמל זה אומר שאפשר לקרוא בחושך, אם אפשר לקרוא בחושך זה אומר שאפשר לקרוא טקסטים לא בשעות היום, כלומר בבתי ספר קומוניסטים עממיים. אם אפשר לקרוא טקטסים מחוץ למוסדות החינוך הפרולטרים זה אומר שאפשר לקרוא טקסטים בורגניים, בעיקר כאלה שלא נכתבו על ידי ההוגים הגאונים הנערצים מרקס, לנין, סטלין, מאו וקים. מ.ש.ל.
יש להבדיל בין אזרחים המעוניינים לשמור
על עצמאות מדינתם,הרי עוצמתם של האירים
לא דומה לזו של צרפת,אנגליה,גרמניה,איטליה,
לבין התנגדותם של העובדים לחזור למשטר
פאודלי ההולך ומתפתח,