חברי מתי שמואלוף בישר השבוע, שתושבי השכונות מקימים רשימה חדשה למועצת העיר שתיקרא "הפנתרים השחורים-תנועת השכונות לשינוי ירושלים". בראש הרשימה תתייצב איילה מרציאנו-סבאג, אחותו של סעדיה מרציאנו ז"ל ופעילה חברתית ידועה ונחשבת בזכות עצמה. אני בהחלט שוקל להצביע בעד הפנתרים, ומקווה שהם יכניסו למצע סעיפים שיעסקו באפליית ערביי מזרח העיר. התופעה עצמה היא חיובית ומשמחת. הגיע הזמן למסד את הנוכחות של פעילי השכונות גם במועצה ומרציאנו-סבאג היא אישה רהוטה ואמיצה שתשמיע את קולם של המקופחים בעיר בלי מורא ובלי משוא פנים. גם אינטלקטואלים כמו שמואלוף יכולים לתרום רבות.
המשימה של פעילי הרשימה החדשה היא קשה במיוחד. כמעט שלושים שנה עברו מאז שהתנועה המקורית של סעדיה מרציאנו וצ’ארלי ביטון הפציעה משכונת מוסררה, ואילצה את ראשי הממסד של מפלגת העבודה בראשות גולדה מאיר להתעמת עם הקיפוח ועם קורבנותיו. התגובה האכזרית והאלימה של הממסד נבעה גם מהתחושה שנערים אלמונים משכונות העוני התיימרו לגזול מתנועת העבודה את תפקידה המסורתי כמווסת הלאומי של השוויון החברתי במדינה. הפנתרים נאלצו להתמודד לא רק עם כוחניותו של הממסד, אלא גם עם מצפונו הרע. מאיר וחבריה התהדרו בתדמית עצמית סוציאל-דמוקרטית וראו במתקוממים נגדם מהשכונות טועים ומטעים, שנגררו אחרי הדמגוגיה הסוציאלית של מנחם בגין וחבריו. יש לזה רקע היסטורי: נציגי העבודה נאלצו להתמודד במשך שנים עם אנשיו של בגין בוועדת הכספים של הכנסת, בראשות הד"ר יוחנן באדר. אנשי חרות (או גח"ל) ניסו לטרפד כל הצעת חוק סוציאלית, שבאה להיטיב עם החלשים. בעת ובעונה אחת החלו אנשי העבודה עצמם להתברגן ולאמץ הוויה חדשה שיצרה תודעה "ממלכתית" והישגית, וזו דחקה את המושגים המיושנים כביכול אודות השוויון החברתי. בצמוד לתהליכים המעמדיים שררה בקרב רבים מראשי תנועת העבודה תודעה מתנשאת ומדירה, ששללה את תרבותם של המזרחים ושאפה לאשכנז חלק מהם לפני שיצטרפו לבגין ו"נוספו גם הם על שונאינו".
אנשי העבודה לא יכלו להיות כתובת פוליטית לנציגים הצעירים של שכבות המצוקה, והבהלה שתקפה אותם מעצם קיומה של התופעה (גם השם "הפנתרים השחורים" שנלקח מהמציאות האמריקאית הוסיף שמן על המדורה) גרמה להם לרתום את משטרת ישראל למתקפה אלימה, פוליטית וכוחנית, כדי לדכא הפגנות דמוקרטיות שבאו לבטא זעקה אמיתית לשוויון חברתי. למרבה האירוניה, המשטרה, בהשראת ממשלות של העבודה, פעלה כגוף פוליטי המתכחש לחוק גם בשנת 1976 (יום האדמה) וגם באוקטובר 2000, נגד האזרחים הערבים. כאשר מאיימים על זכויות היתר של הבורגנות השבעה התגובה היא תמיד אלימה, ואת החוק הם יודעים להכפיף לרצונם. המזרחים והערבים הם שותפים לאותו גורל, גם אם אינם מודעים לכך עדיין.
רגשות האשם בגלל הרחבת הפערים והתעשרותם המואצת של העשירונים העליונים נעלמו כמעט לגמרי בשנים האחרונות. בשנת 2008 מדובר בתופעה שולית, בעיקר בחוגי מרצ. שלוש המפלגות המובילות הן ניאו-ליברליות, בעצם שמרניות, בנושא הכלכלי-חברתי. המועמד המוביל לראשות הממשלה, אולי עוד השנה, הוא התאצ’ריסט הקיצוני ביותר בפוליטיקה הישראלית. אם בשנת 1971 עוד ביטא בגין את הזרם ה"חמלתי" בפוליטיקה הישראלית, ביבי נתניהו של היום הוא סמל האסכולה הרואה בהתעשרות המעטים סממן חיובי המחזק את הכלכלה. בהשפעת הגלובליזציה התמעטה האמונה שניתן לחולל שינוי חברתי של ממש, שלא לדבר על גישור רדיקלי על פני הפערים בין עשירים לעניים. הצביעות של תחילת שנות השבעים של המאה שעברה התחלפה בברוטאליות, בחיסול הדרגתי של רשתות הביטחון החברתיות, בהוקעת העניים כפרזיטים וסוחטי קצבאות.
כאשר הנשיא רונאלד רייגן החל לממש את תוכניותיו לקיצוצים בהוצאות הסוציאליות יצא "טיים מגזין" בסיפור שער ענק שבו המחיש למיליוני קוראיו שהנשיא החדש חיסל את תופעת "הבושה להיות עשיר" שציינה דורות קודמים של בורגנים, שחשבו שהסטטוס שלהם מחייב אותם לעזור לאחרים. אנשים כמו לוי אשכול ופנחס ספיר, שמכרו את עקרונות הסוציאל-דמוקרטיה לבורגנים, הזדהו בכל זאת עם מודלים של התערבות הממשלה בכלכלה, בעיקר עם הכלכלן מילטון קיינס ועם הנשיא פרנקלין דלאנו רוזבלט, שהציל את ארצות הברית מדעיכה חברתית מוחלטת באמצעות מדיניות הניו-דיל (1933) שיצרה מיליוני מקורות תעסוקה במימון ממשלתי וציבורי. כאשר אשכול חשב על מדיניות חברתית הוא ראה בעיני רוחו את רוזבלט; ביבי רואה בעיני רוחו את רייגן ומרגרט תאצ’ר.
הזירה הרעיונית עברה אפוא מהפך רדיקלי שבינתיים מצטייר כבלתי הפיך, ולכן העימות המעמדי-חברתי הוא יותר ברור, יותר חזיתי, יותר חד ופחות אמביוולנטי. התיאור הקודר של התרבות הפוליטית שבתוכה יפעלו הפנתרים השחורים של מרציאנו-סבאג מתאים למדינה כולה, בעיקר בשל כוונתם של ראשי התנועה להקים רשימות דומות בערים אחרות כדי לשנות את המציאות בשכונות העוני, בעיירות הפיתוח ואולי גם במגזר הערבי. אבל רבים בעירנו סבורים שירושלים הענייה היא כר אידיאלי לשגשוגה של תנועה חברתית הדוקה ומאורגנת. יש לבדוק את הדברים בדקדקנות רבה: ירושלים אולי דלה, אבל התודעה המעמדית איננה מפותחת במיוחד אצלנו. הזיקה הימנית של רוב תושבי העיר (לפחות היהודים שבהם) מושתתת על אדנים איתנים של לאומנות ודתיות, וגם החרדים נוטשים בהדרגה את ההתבדלות (במסווה קלוש של אנטי-ציונות) ומשתלבים היטב באווירה הלאומנית השוררת בעיר. ש"ס חזקה מאוד בעיר, אבל היא תמיד נטתה לשתף פעולה עם מפלגות בורגניות ולמכור את האינטרסים של מצביעיה בעבור טובות הנאה לעסקנים ותקציבים לרשתות החינוך של התנועה. יש להניח שדווקא פעילי ש"ס עלולים להתנכל לפנתרים ולפגוע בפעילותם, או לחילופין לחבק אותם חיבוק דב כדי שיצטרפו לתרבות המעטפות שאוכלת כל חלקה טובה במדינה. אני מאמין ביושרה של מרציאנו-סבאג ושל חבריה וסבור שיש להם עמוד שדרה רעיוני ולא רק שאיפות לעוצמה פוליטית ולהצלחה אישית. לפחות בשלב ההקמה ראויה רשימת הפנתרים לתמיכה רחבה לא רק של תושבי השכונות אלא גם של אנשי שמאל וסתם חילונים ודתיים שרוצים לראות כאן חברה צודקת יותר.
גם אנחנו (במובן הכי רחב של המונח "אנחנו") חייבים להישמר מחזרה על הטעויות של השמאל בשנות השבעים. עלינו לסייע לפנתרים בתקשורת ובכל במה ציבורית אבל להימנע בכל מחיר מחיבוק דב שרק יזיק להם. אני מקווה שלא נראה שוב את הטרמפיסטים הישנים מחפשים לעצמם מקום טוב בצמרת הרשימה החדשה. רצוי שהיא תהיה מאוישת באנשים חדשים לגמרי, שיש להם רקורד של פעילות חברתית, מסוגה של מרציאנו-סבאג עצמה. ניתן לסייע להם גם בדרך של הימנעות מתחרות מיותרת, ואני מקווה שמארגני רשימות שמאל דלות השפעה יחליטו הפעם להישאר בבית ולהעביר את תמיכתם לפנתרים החדשים.
אחרי שפתרנו בצורה יפה ומשמחת את שאלת ההצבעה למועצת העיר, לא נוכל להתחמק מדיון בשאלת ראשות העיר. אישית, אני לא מצטער במיוחד על כך שקראתי לציבור החילוני להצביע בעד אורי לופוליאנסקי בבחירות הקודמות. אבל לדאבון הלב ההצבעה הזאת לא הוכיחה את עצמה. התקרית החומייניסטית במהלך חנוכת גשר המיתרים בשבוע שעבר לימדה אותנו שלא נוכל לוותר עוד לכפייה הדתית. תמיד תמכתי בהידברות עם הציבור החרדי ולא חזרתי בי, אבל תמיכה פוליטית במועמד חרדי, שמאפשר לחבריו להתבטא בצורה קניבלית על משתתפי מצעד הגאווה או להלביש במדים איראניים את הילדות הצעירות מלהקת "מחולה", נעשתה עתה לבלתי אפשרית. ראש העיר הוא איש נעים, עדיף מכל הבחינות על קודמו אהוד אולמרט. זה מחייב אותנו לכבד אותו אבל לא בהכרח להצביע בעדו. כיוון שניר ברקת הסימפטי הצטרף למערכה הלאומנית למען המשך "איחוד" העיר (שכמוה כהכרזת מלחמה על מאות אלפי הפלסטינים בעיר) גם הצבעה בעדו היא בלתי אפשרית. לכן נמשיך להתחבט בסוגיית ראש העיר הבא אלא אם כן יימצא מועמד הולם חדש.
ייתכן שכדאי לשמאל המדיני להציג מועמד סמלי דווקא לראשות העיר ולהכריז על תמיכה בפנתרים למועצה. הייתי שמח מאוד להצביע בעד אנשים כמו פפה אללו, או נאזם באדר, או אודי ארנון, או אריה דיין.
מברוכ לרשימה החדשה, זה בטוח יותר טוב ממה שיש עד עכשיו גם כולל החריקות של ההתחלה וחוסר הניסיון הפוליטי. הבעיה היחידה תהיה שקומץ המיוחסים של רחביה שרואים עצמם "שמאל נאור" לא ירצו להצטרף לרשימה "ססגונית" כזו שאין לה הבנה מתודולוגית בכתבי מרקס או פוקו. ויש המושחתים של השמאל העקבי שהתרגלו לתת פקודות, ולהרגיש מאד מוסריים.
–
ירושלים חולה בצורה עמוקה מאד, מעבר לבעיות השסע עם חרדים וערבים, האוכלוסיה החילונית שלה, ואצולת הביורוקרטיה הממלשתית ו"הר הצופים" זה עונש יותר גדול. אני מאחלת לאיילה הצלחה ועור עבה ותחכום של נחש, בהתמודדות עם האויבים והחברים גם יחד.
את בטח יודעת, מחכמת הרחוב, שהמתיימרים לפעול למהן "הקהילה" כל העמותות והשמאל הלכאורי שניזון מתרומות אשכנזיות מפוקפקות מאד, ינסו לשים לך רגל ומקל איפה שרק אפשר, כדי שלא תראי שאפשר לעשות משהו באמת.
חייתי בעיר הזו שש שנים, ניסיתי לפעול שם (לא כפוליטיקאית אלא ברמה מקצועית), ונדהמתי ממה שקורה שם. הזהרי, השלטון המקומי הוא תמיד מושחת מאד ומסוכן, אך בירושלים, תשעה קבין של רשע ביחד עם היופי.
שאפו לחיים ברעם שכתב עליכם באהדה, נקווה שימשיך לעקוב אחרי "הדברים הקטנים" האלה שמשנים את החיים בפועל לאנשים בשר ודם.
העיריה, האוניברסיטה, הממשלה, ה"עמותות הנאורות" – חבורת הצבועים למיניהם, לא לאבד מולם את העשונות ולא להתבלבל, צריך לעבוד מולם כמו בשוק, ולשמור על עיניים פתוחות גם בגב, בעיקר בגב.
מאחת שהיתה שם, ומשלמת דוחות חניה עד היום גם על מה שלא היה ולא נברא, עונש על המלחמה בעיריה ובכוחות הדיכוי המקומיים. כאמור, הגרועים בהם זה המנכסים את המאבק החברתי כדי להרגיש "אין" בקפה ארומה, וממשיכים להתעשר על חשבון המצוקות, ולתעל תרומות ועסקים אליהם. אל תפלו גם ברשת של "תרומות" שהן חיבוק דוב, כל דבר בקפדנות, כמו אולמרט, לקחת כספת, ולשים הכסף בבלטות ולחלק ביד.
עד שיתפסו אתכם עוד עשר שנים כבר תהיו חזק בפנים.
כל הכבוד! מתי שמואלוף הוא הפוליטיקאי הכי טוב ומשופשף שאני מכיר! גם כל הכבוד לו שלמרות שהוא גדל בווילה על הכרמל להורים סופר עשירים, הוא מבין את העניים. מתי הוא דוגמא מצויינת לכך שלא צריך להיות עני כדי להבין את העניים. אפשר לגדול עם כפית זהב בפה, ובכל זאת להיות הפוליטיקאי שהכי דואג לעניים במדינה המחורבנת שלנו. כל הכבוד לך, סר מתי שמואלוף!
חיים ברעם "מקווה שהם יכניסו למצע סעיפים שיעסקו באפליית ערביי מזרח העיר."?
נראה לי שהתחברות צ’רלי ביטון לאיילה מרציאנו-סבג לא מבשרת טובות בכיוון הזה.
אבל הלואי שאתה הצודק ולא אני.
הידיעה המשמחת של השבוע. שמעתי את איילה סבאג מרציאנו בתוכנית בוקר ברדיו תל אביבי כלשהו והתרגשתי.
אגב, אסמא אגברייה זחאלקה תתמודד לראשות עיריית תל אביב מטעם מפלגת דע"ם, עוד ידיעה חשובה שמשום מה (ואולי בכוונה תחילה?) לא מתפרסמת ולא מובאת לידיעת הציבור, גם לא באתרי שמאל ובקרב אנשי שמאל.
שלום לך ע"ש, חשוב מאוד שתדע ושידעו כולם שצארלי ביטון לא במפלגה שלי, הוא לא ילך איתי וגם לא יתמוך בי. וזו החלטתי לא ללכת עם צארלי ביטון.
אכן כן, אנחנו נכניס עוד סעיפים שיעסקו באפליית ערביי מזרח העיר. ואם קראתה את המצע שלנו תמצא שם סעיף שמדבר כבר על שיוויון מלא ללא הבדלי גזע, מין, דת, לאום ומטיות.
שמו של הכלכלן המצוין במאמר הוא ג’ון מיינרד קיינס.
אני לא יודע איזה שמאל הוא אידיאלי בשבילך אבל ההיסטוריה מראה שהשמאל הוא כישלון אדיר וגם מדינות כמו שבדיה ודנמרק שהיו סוצילדמוקרטיות מתונות, הפכו להיות קפיטליסטיות כי השיטה פשוט לא עובדת. לכן אני מציע לכם השמאל הרדיקלי לחזור בכם מעמדותיכם ולקרוא לסוציאל דמוקרטיה מתונה ששמה דגש על רווחה אבל בשום פנים ואופן לא מבטלת את הכלכלה החופשית
1) לגבי ההתמודדות לקראת הבחירות הקרובות בירושלים יש עוד הרבה מה לראות, ועוד הרבה ישתנה עד נובמבר. אני בעיקר יודע שיש הרבה פרטים, והרבה בעיות לפתור. אני מקווה שכלל האירגונים, התנועות והמפלגות ידעו ליצור את המנגנון שייתן לנו מקסימום כוח.
2) אור, בבחירות האחרונות מול לופוליאנסקי התמודד ניר ברקת. ניר ברקת ידוע בתור תומך נלהב של עמותת אלע"ד ועטרת כהנים, והתוכניות שלהם להרחבת והעמקת ההתנחלויות בלב ירושלים המזרחית. הוא גם קפיטליסט ליברל מוצהר וגאה (בעושרו). אפשר לא לבחור, ואפשר לנסות לבחור בין צרעת וקדחת. בכל מקרה לא נראה לי שיש מי שהתלהב מאיזושהי בחירה. בסופו של דבר, דרך בג"ץ הצלחנו לכופף את לופוליאנסקי. אני בספק אם בג"ץ היה מונע בנייה בהתנחלויות.
3) לגבי האנומליה של הפלסטינים בירושלים המזרחית: זאת בעיה שישראל יצרה. זאת היתה מדינת ישראל שב-1967 סיפחה 28 כפרים מסביב לירושלים והחליטה לקרוא להם "ירושלים". רצו לספח את האדמה, נתקעו עם התושבים. גלגל 41 שנים קדימה, וקבל את "הבעיה הדמוגרפית". אי-אפשר לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה, וברבע שעה נסיעה אתה יכול לראות שאין שום דמוקרטיה בבירתה של הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון.
דע"מ? האם לא מדובר בחזית של קבוצת "דרך הניצוץ" שחבריה הורשעו בפעילות מטעם החזית הדמוקרטית לשחרור פלסטין? אם כן, האם לא יותר טוב לרוץ עם שם משמעותי וקונקרטי, כגון "החזית העממית לשחרור יפא"?
לאור שי,
קצת פחות קנאות לא תזיק גם לך. נכון שהצבעתי בעד לופוליאנסקי גם כדי להפגין נגד האנטי-חרדיות שמאפיינת חלקים ידועים בציונות המתונה. אבל הוא איכזב אותי בדיוק מהסיבות שציינת (אם כי לא הייתי נוקט בחלק מהמונחים שלך), ולכן החלטתי עתה שלא להצביע בעדו בבחירות הבאות.
אז מה עוד אתה רוצה? אם ירושלמי בן-חורין עושה חשבון נפש ומפיק לקחים, אז הוא חייב להצליף על בשרו בשוטים במצעד הבא?
אשר לנושא הפלסטיני, אנשי הרשימה קובעים את יחסם לכל נושא בעצמם, ואני קובע את יחסי לכל רשימה בהתאם למצע שלה ולמידת האמון שאני רוחש לאנשיה. במקרה של הפנתרים, אני מאמין להם.
ידיעה מרעננת, אולי בבחירות האלה יהיה לי (לשם שינוי) בעד מי להצביע, ואולי גם לשכנע.
באמת נדמה לך שהעלאת הפלסטינים על ראש שמחתה של הרשימה החדשה הוא הוא הצעד הנכון לגיוס תמיכה שתהפוך את אותה לגורם משמעותי?
לא רק מחיבוק דוב רצוי שתימנעו. גם מעצות אחיתופל.
דרך אגב, איך זה שאותם אנשים הם "פלסטינים" כשמדברים על הזהות, הנאמנות, הזיקה הלאומית שלהם, והזכות שלהם להשתתף ב"מאבק לשחרור לאומי", אבל "ערביי מזרח העיר" כשמדובר בהזרמת תקציבים?
כרגיל ההומואים רואים הכל דרך חור המנעול בארון. זה מדהים איך שמספיקה התבטאות אחת, לאו דווקא פוגענית במיוחד, בשביל שתורידו פוליטיקאים ישרים וטובים. הכל בשם האינטרס הסקטוריאלי הצר שלכם, כשזה מגובה בכוח האלקטורלי ובכוח הקניה הרב שלכם.
עוד זכורה לי התמיכה שלכם במפלגת שינוי על כי הבטיחה לכם הרים וגבעות, ובמפלגות חלולות ואנטי-חברתיות כמו מרצ של שולמית אלוני. אתם הרי גיבורי מדיניות ההפרטה, שתמיד הולכים עם מועמדים שמדברים על הנאורות והשוויון, ותמיד עושים למען העשירון העליון.
הרשימה החדשה איננה נמצאת בכיס של אף אחד, ולא עולה כלל על דעתי להכתיב לאיילה ולחבריה עמדות מדיניות כלשהן. בסך הכל הבעתי את דעתי, ואני מקווה שהפנתרים החדשים ימלאו את התקוות שחלק מתושבי השכונות תולים בהם.
אשר למתי שמואלוף, קיבלתי ממנו את המידע על הרשימה ועד עתה לא היה לי מושג שהוא מחיפה. עם זאת, הוא לוחם חברתי כן ואיש תרבות מבריק ורהוט.
כשם שאני לא פוסל את עצמי רק משום שגדלתי בבית של תנועת העבודה (שנגדה יצאו הפנתרים המקוריים) כך אינני פוסל את מתי שגדל, כפי שאתה טוען, בבית אמיד. טובי המתקנים החברתיים והוגי הרעיונות השוויוניים בהיסטוריה יצאו מבתים כאלה. אני מציע לך ולכל המגיבים כאן לנטוש את הרכילות ולעסוק ברעיונות.
לא הצלחתי להבין איך הפנתרים השחורים קשורים לישראל 2008 ואיזו חלופה כלכלית הם מסוגלים להציע למעט הגדלת תקציב הרווחה וחלוקתו
חוץ מזה אני קורא ליצוג הולם של פנתרים ורודים בפנתרים השחורים
ברעם היקר,
אני קורא כבר הרבה מאוד זמן את הטור השבועי שלך. לפעמים אני מסכים ולפעמים לא, אבל תמיד הבנתי את ההיגיון שעומד מאחורי הדברים, ואת הערכים שבשמם הם נכתבים.
תמיד? ובכן, עד שקראתי את המשפט הזה:
"אני לא מצטער במיוחד על כך שקראתי לציבור החילוני להצביע בעד אורי לופוליאנסקי בבחירות הקודמות".
?!
"לא מצטער במיוחד" על שקראת להצביע להומופוב ואויב הדמוקרטיה?
"לא מצטער במיוחד" שתמכת באדם שרמס את כבודם של אלפי לסביות, הומואים, טרנס ובי שחיים בעיר שהוא עומד בראשה?
"לא מצטער במיוחד" על התמיכה ב"איש נעים" שכזה (מה זה נעים, כמעט כמו גאולה עמיר), שהסית בצורה מזעזעת נגד מיעוט שבסה"כ רצה להפגין למען שוויון זכויות?
לא צריך להיתמם. לופליאנסקי לא סתם "מאפשר לחבריו להתבטא בצורה קניבלית על משתתפי מצעד הגאווה". לופליאנסקי הוביל מאבק דוחה של הסתה ונסיונות חוזרים ונשנים לשלול את חופש הביטוי של מיעוט הסובל מאפלייה ואלימות יומיומית. הוא עומד בראש מחנה פוליטי שהרטוריקה שלו כלפי הקהילה הגאה היא של אלימות ודה-הומאניזציה ("בהמות", "מלחמת עמלק" וכו’).
אילולא התנהגותו הציבורית של לופליאנסקי, לא היה מתרחש אירוע הדקירה במצעד של 2005. במובן זה, לופליאנסקי לא יותר טוב ממנהיגי הימין שעמדו על הבמה בכיכר ציון לצלילי הקריאות "בדם ואש את רבין נגרש".
מותר לבני אדם לטעות. מותר גם להודות בטעות. אני מוכן להודות בפירוש שהאופטימיות שלי כתוצאה מבחירתו של פרץ בזמנו, הייתה שגויה לחלוטין.
אבל להמשיך ולהגן על טעות, גם כשהיא ברורה כל כך? להציג את מסע ההסתה, האלימות והדה-הומאניזציה נגד הקהילה הגאה כאילו היה עוד פסיק בחילוקי הדעות בנושא דת ומדינה? אני לא מצליח להבין איפה כאן ההיגיון.
הגיע הזמן שנפנים אחת ולתמיד: הומופוביה היא לא גרועה פחות מכל סוג אחר של גזענות. פוליטיקאי המסית כנגד הקהילה הגאה הוא לא פחות גרוע מפוליטיקאי המסית נגד המיעוט הערבי. ההומופוביה והגזענות בישראל משרתות את אותם אינטרסים, והן מיוצגות על ידי אותו מחנה פוליטי. שתיהן האויבות שלנו באותה המידה.
ציטוט: "בהוקעת העניים כפרזיטים וסוחטי קצבאות". מוזר שאתה אומר זאת, רוב הקבוצה השמאלית-בורגנית וקצת ימינה ממנה עד למרכז הפוליטי תמיד הסכימה לאותה טענה שיטחית ומתנשאת, דווקא ש"ס הלא סימפטית, עוזרת יותר לשכבות החלשות אפילו בתחום הטכנולוגי, דוגמא טובה היא השר אטיאס. ש"ס תמיד הולכת כנגד הזרם של הכרישים-הבורגנים, זה טוב לעם ומוכח בקלפי כבר שנים, לא צריכים לקרוא את מרקס בשביל לבצע שינוי, במחשבה שנייה יש רעיונות ממשנתו שלא תואמות את המורכבות של האסכולות הדתיות והשבטיות במזרח.
בד"כ "מזרחיים" מסורתיים מצביעי ליכוד, בעלי 2-3 ילדים לא היו קוראים לעניים פרזיטים, הם מבינים את חשיבות שמירת אורח החיים היהודי. ההגדרה "מזרחיים" גם היא מוטעת,זו הגדרה שעושה הנחה לקיפוח בין כהי עור לבהירים, אפליה שאנחנו לא המצאנו אותה, היא כלל עולמית. רוב הסוציולוגים החברתיים טוענים שכהי עור תמיד יוצרים רתיעה חברתית מקבוצות בהירות יותר, אצלנו זה מתבטא בעדתיות, גם בין מזרחיים עצמם יש מקרי התנשאות לכהים ולא חסרות דוגמאות ראו דוגמא העדה האתיופית ויחס הישוב הישן כולל הספרדי ליהודי תימן בראשית המאה הקודמת. כמזרחי כהה, אני לא יכול להטיל את האשמה של הקיפוח רק על ה"אשכנזים", נכון שבעבר הקיפוח היה מצד הממסד האשכנזי אבל כיום לא חסרים בהירי עור ובני-תערובת שהתערו במעמד הבורגני ועדיין מפלים במועדונים בראיונות עבודה ועוד. בחברה המודרנית זו תופעה סוציולוגית חברתית ידועה, היא קיימת אפילו בין המוסלמים עצמם, לדוגמא באירן, ערבי-מוסלמי ירגיש רובד מסוים של התנשאות ואפליה כלפיו. ציטוט: "המזרחים והערבים הם שותפים לאותו גורל, גם אם אינם מודעים לכך עדיין", זו אמירה שיטחית ואפילו מתנשאת במעט , אנחנו כן מודעים היטב אחד לשני ויותר מזה ההיסטוריה מודעת כבר אלפי שנים, חוץ מצבע עור ו-DNA מסוים בגלל הקירבה המשפחתית, אין רגשות הכרה ולבביות שבטיים. נשארנו דתות שחלוקות כבר שנים בתפיסות חברתיות שונות, מהתא המשפחתי עד לחברתי, במיוחד באסכולה הפילוסופית והדתית.
ל"אחת משם" אף יהודי "מזרחי" בעל חשיבה מסורתית לא יסתדר עם מרקס, אפילו שמע את שמו בפעם הראשונה, אפשר לשער שמדובר באיש ששולל את ההויי היהודי המתבדל ובכך שולל את חז"ל והפילוסופיה היהודית המרכזית ותומך בהתערות עם העמים מסביבנו, מספיק בשבילנו לשמוע את דבריכם בשביל להבין מעט מהאיש, אפשר להתקדם לעבר המודרנה והעתיד בגישה שונה, היהדות לעולם לא הייתה דת כובלת מבחינת הגות ומחשבה.
אנו הפנתרים השחורים מניפים את הדגל החברתי.
עיר שתקציבה השנתי 3 מילארד וזה לא כולל כמה חברות עירוניות . חייבת להזרים כסף לתושבים המקופחים מזה 60 שנה. ללא הבדל צבע דת או מין. שהפנתרים יהיו בעיריה לא נבזבז שני מיליון על טקס של גשר. דבר ראשון שנבקש הוא הזרמת מאה מיליון שקל בשנה למתנסים בשכונות מצוקה. מוניות שירות בין השכונות בעיר.
הקמת בריכות עירוניות בשכונות. טיפוח הנוער הקצאת משאבים לעידוד סטודנטים להגיע לשכונות.
לא חסר משימות. הכיוון הוא לקחת חלק נכבד מהעוגה שהולכת לתשלומי מנגנון מיותר . למען הכלל. וכולם באמת כולם מוזמנים לבוא. בחירת החברים לרשימה תהיה בתחילת ספטמבר.
ואנו קוראים לכם לבוא להשפיע לכוון ואף להיתמודד. רק בתנאי אחד. אצלנו הניסיון הפוליטי הוא מכשלה. לא רוצים אנשים שהיו בפוליטיקה . רוצים דם חדש . אדיאלי. שי
לאור,
גם אני כמו חיים חושב שאתה ממש הגזמת בתגובה שלך לגבי לפוליאנסקי. אני לא בא לומר עליו שהוא איזשהו סוציאליסט ודמוקרטי מתקדם, אבל צריך לזכור שאנו עדיין מדברים על ירושלים, עיר חשוכה ביותר שעיקר הברירה בה הוא בין חרדים לימניים קיצוניים פשיסטיים. סלח לי אבל אני חושב שהחרדים הם יחסית פחות גרועים.
לאור שי,ציטוט: "הוא עומד בראש מחנה פוליטי שהרטוריקה שלו כלפי הקהילה הגאה היא של אלימות ודה-הומאניזציה ("בהמות", "מלחמת עמלק" וכו’).", כמה גוזמה ופרובוקטיביות יש בתגובה שלך.תופעת ההומוסקסואליזם ידועה ביהדות מזה אלפי שנים אתה טועה מבחינה תאולוגית ומטעה, היהדות תמיד בחרה להתעלם מנטייה זו או להחביא אותה בחדרי חדרים, יש רבנים אפילו שהיו מתירים לבצע דברים אלה בצינעה, אם האיש מגיע לחולי נפשי חמור. ההתנגדות אליכם נובעת מהצורך הפומפוזי והוולגרי מעט בשביל לבקש יחס שווה מכל העם, לא רק מחרדים, אתם כרגיל פשוט תמיד נופלים עלינו. תעבירו את המצעד לפורים, אולי אז נהיה שיכורים מספיק להתעלם מכם, ממילא זו אוירת החג.
אם כך ברעם, אין שום בעיות! נאמץ את ההיגיון שלך, ואז תהיה כאן "קצת פחות קנאות". מעתה:
אורי לופליאנסקי – איש נעים
אביגדור ליברמן – בן שיחה מרתק
אסתרינה טרטמן – אינטלקטואלית ואשת אשכולות
יחיאל חזן – אדם חם ולבבי
אריה אלדד – רופא מסור
ברוך מרזל – איש אמת ויירא שמיים
גאולה עמיר – גננת אוהבת
ובאשר למגיב האנונימי שדיבר על "הכח האלקטורלי" (?!) ועל "כח הקנייה הרב" (?!?!?!) של הקהילה הגאה: האשמת אותנו שאנחנו פוגעים ב"פוליטיקאים ישרים וטובים" (שלמה בניזרי? אורי לופליאנסקי?) בשם "האינטרס הסקטוריאלי הצר" שלנו (שמירה על הדמוקרטיה? שוויון חברתי? חופש הביטוי?). זה כמובן מגוחך, אבל ההאשמה הכי הזויה, היא בדבר היותנו "גיבורי מדיניות ההפרטה" (!) אשר "תמיד עושים למען העשירון העליון" (!!!).
הרשה לי להודיע לך בצורה הכי פשוטה: אם מחר הלסביות, ההומואים, הטרנס והבי מכריזים שביתה, אין שמאל רדיקאלי.
לא מפלגות, לא ארגונים לשינוי חברתי, לא תנועות נוער, לא מארגני הפגנות, לא ארגוני שלום או איכות סביבה, בטח לא עמותות פמיניסטיות.
בכל יתפרק בלעדינו. אין פייגעלך, אין שמאל.
ההומופביה של השמאל הקיצוני מתגלה כאן במלוא כיעורה. בשם נאורות מזוייפת שמאשימה את ההומואים עצמם בהיותם בורגנים נהתנים מנסה השמאל הקיצוני לגייס קולות הומופובים מהמעמדות הנמוכים.
תנו לי לנפץ לכם כמה מיתוסים חלקנו הגדול עני או מעמד בנוני נשחק שמתקיים בקושי. אנחנו בכל מקום בחברה: האמנים המרוששים, הסטודנטים של מדעי הרוח והחברה התפרנים, חסרי הבית שנזרקו מבית הוריהם ללא אגורה, ערבים, אשכנזים, מזרחים, עולי חדשים שנרדפים לפעמים אפילו כמיעוט כפול.
השמאל הקיצוני מאז מרקס רצה להפוך בכוח את ההומואים והלסביות לפועלים סטרייטים נאמנים. המאבקים למען הקהילה בעולם ובישראל נוהלו ע"י החדש שמחה נגד הדיקטטורה של ברה"מ והתורה המרקסטית בכלל שגם הדירה נשים ומיעוטים.
הקהילה ההומו לסבית נרתמת בכל, אבל בכל מערכת בחירות לטובת המפלגות המפריטות. בין אם מדובר בשינוי גיבורת זכויות האזרח והפרט, או במרצ מהצד הרצי הימני שלה, או ביוסי ביילין הנודד ועוד ועוד.
חוץ מזה שהקשקוש על "אין פייגעלך אין שמאל" מתאים אולי למרחב שינקין פינת קינג ג’ורג’. לא נראה לי שבהפגנות נגד תכנית ויסקונסין בנצרת ובשביתת הרכבת בשדרות היה ממש מצעד הגאווה. מדהים כמה אפשר להיות מנותק במעמד הבינוני הגבוה.
איפה בדיוק הסתירה כאן? הוא לא אמר שכל ההומואים והלסביות אוהדים של מדיניות ההפרטה אלא שככוח פוליטי מאורגן הקהילה נוטה לתמוך במועמדים שדופקים את השכבות הנמוכות ומצביעים מתוך אינטרס סקטוריאלי צר. לצערי בתור מי שמכיר את הקהילה בתל אביב וגם במקומות אחרים, כל גילוי של סולידריות רחוק ממנה כלילה מיום. זה אולי קשור לכך שבאמת רוב הפעילים והפעילות בקהילה באים מסטטוס חברתי חזק יחסית ולכן יש להם מה להרוויח מהורדות מיסים, ואולי קשור גם לאופי אגואיסטי מחורבן.
אם אתה רוצה דוגמא לפוליטיקאי חברתי אמיתי שהפסיד בעיקר בגלל העדר מצע הומו-לסבי מגובש קח לדוגמא את רן כהן, שהיה היחיד במרצ שלא מיתג את עצמו כגיי פרינדלי וליברל ולכן הוכה בפריימריס על ידי זהבה גלאון הקפיטליסטית.
תרומה צנועה לדיון על לופוליאנסקי:
מכתבה של טליה פלד קינן על אי חיבור בתים בירושלים המזרחית למיםhttp://news.nana10.co.il/Article/?ArticleID=560774&sid=126
לפי האגודה לזכויות האזרח חצי מהבתים בעיר המזרחית לא מחוברים למים, למרות שארנונה דווקא משלמים.
אורי לופוליאנסקי: "אין משפחה בירושלים שלא מחוברת למים. אין קשר, זה לא נכון, אין דבר כזה".
ואחר כך תגובה מתוקנת: "לא. יש לך טעות. את לא מבינה. הערבים מטבעם. זו שאלה של מנטליות. את תל אביבית זה קורה. זו שאלה של מנטליות. הערבים לא מוכנים להיות מחוברים לצינור עצמו. הם רוצים להיות מחוברים כשהם יודעים… גם יש להם איזה עניין שהמים יהיו קרים עם האוויר וכו’ וכו’. הסירקולציה של האויר. וגם הם אומרים: אנחנו רוצים להיות בטוחים שיש לנו כמות של מים שפתאום מישהו לא ינתק אותנו".
מה לעשות שרוב הפעילים ההומו-לסבים המקצועיים הם לא בדיוק תושבי שכונת הארגזים. אם הם באמת היו כאלה תפרנים הם היו עושים למען העובדים והמובטלים ולא למען מגזר קטן שגם רוב בעיותיו נפתרו או הולכות להפתר.
בהחלט מניפסט מאוד מרגש כתבת לנו כאן. אבל למען האמת, לא, כמעט ואין קהילה הומו-לסבית מאורגנת במגזר הערבי או בעיירות הפיתוח. הטיקט ההומו-לסבי הפך עצמו מזוהה עם הפוליטיקה ה(ניאו-)ליברלית, ולא בכדי. שהרי הקפיטליזם מעצים את חירות הפרט והחופש המיני, על חשבון זכויות חברתיות, סולידריות, שוויון ועוד.
הקפיטליזם אומר "לעזאזל החברה, רק העצמי חשוב" וזה מסתדר נהדר לבורגנים או לבעלי התודעה הבורגנית, שמקדשים את החופש האישי שלהם אבל לא ירימו אצבע לטובת השכן, במיוחד לא אם הוא ערבי\מרוקאי\דוס\עני.
ואפילו כשיש תמיכה בשכבות מוחלשות, הפוליטיקה הליברלית רואה זאת דרך המשקפיים המגזריות. שהרי הקפיטליזם טוען שאין חברה, יש רק אינדיבידואלים מופרטים וקבוצות קטנטנות. מכאן שגם אם הקהילה ההומו-לסבית הליברלית תביע תמיכה בקבוצות כמו ערביי ישראל או המזרחים, זה תמיד אבל תמיד יעשה דרך המשקפיים המגזריות, ותמיד אבל תמיד ביחסים שלהם עם המדינה, ולא עם המעסיק חלילה, שהרי הרכוש הפרטי קדוש.
בקיצור, התפיסה הבסיסית של הקהילה ההומו-לסבית נובעת מהשיח הליברלי האנטי-מעמדי, שרואה רק פרטים שמדוכאים על ידי המדינה ולא מעמדות שמנוצלים על ידי השיטה הכלכלית. תחת השיטה הניאו-ליברלית הדיכוי של הפרטים בידי המדינה הולך ונעלם, כי כוחה של המדינה באופן כללי הולך ונעלם (הפרטה). את מקומה של זו תופסות משפחות ההון והבנקים שאותם ממש לא מעניין מה הפרט עושה בחדר המיטות שלו, כל עוד אפשר להתעלל בו בעבודה.
אין דבר כזה "הומופוביה של השמאל הקיצוני", ואני מסכים להערה בדבר השתתפותם הערה וההמונית של הגאים בפעילויות השמאל באשר הן. עם זאת, לא נוכל להסכים לתכתיבים, וגם שאר אנשי השמאל זכאים לדעה משלהם.
אור שי ממשיך לצערי לסלף, ולהתעלם מהעובדה שאחד הנימוקים המכריעים שהבאתי למניעת התמיכה מלופוליאינסקי היא יחסו לקהילת הגאים. אבל הוא רוצה סיגוף ממושך, צום והלקאה על חטא ואת זה לא יקבל ממני. נתתי לאיש הזדמנות, אני מודה שגררתי גם אחרים, גם המועמדים האחרים לא היו טלית שכולה תכלת ועכשיו נפעל בהתאם למציאות ולהערכה שלנו כלפיה.
העירו לי כאן גם על ג’ון מיינארד קיינס שבהפוך על הפוך הדבקתי לו את שמו הפרטי של פרופ’ פרידמן. הערה צודקת, וטוב שיש תגובות כיוון שאף אחד מאיתנו איננו חסין טעויות.
הריני מודה מעומק ליבי למגיבי הגדה השמאלית. תודות לכם ולכן, אורו עיני ואני כעת רואה את האמת.
אנחנו, קהילת להט"ב, כולנו תל-אביבים צפונים אשכנזים מהמעמד הבינוני ומעלה. אין הומואים בנצרת, אין לסביות בשדרות, אין כמובן טרנסג’נדרס במגזר הדתי ולא קיימים ביסקסואלים מזרחים. אף אחד מאיתנו לא לוקח חלק במאבק החברתי, שהוא כידוע מונופול של הסטרייטים. אין להט"ב, בארון או מחוצה לו, הפעילים במאבקים נגד תכנית ויסקונסין ולמען זכויות העובדים. כלום. נאדה. גורנישט.
אני מניח ש"ההומוסקסואליזם" שלנו עבר אלינו דרך הגפילטע פיש בו האכילו אותנו הורינו האשכנזים, שהוא שהביא אותנו "לחולי נפשי חמור" שכזה. אולי הרב עובדיה יוסף יוכל לגאול אותנו מהחולי הזה (אגב, השמלה שלו הכי מהממת).
כמו כן, אנחנו בקהילת להט"ב המצאנו את התודעה הכוזבת. מעולם לא היה קיים הארגון "כביסה שחורה – לסביות נגד הכיבוש", והפורום האדום-ורוד של חד"ש הוא בסה"כ התארגנות של מרקסיסטים "ששוללים את ההויי היהודי", ולכן אין להתחשב בהם.
ולא רק שהמצאנו את התודעה הכוזבת, אלא שרשמנו עליה פטנט ויש לנו כיום מונופול עליה. אנחנו כיום "גיבורי מדיניות ההפרטה", והקהילה שלנו היא היחידה בה מצביעים למפלגות התומכות בהפרטה. אין תושבי עיירות פיתוח שמצביעים ליכוד, אין ערבים שמצביעים בל"ד, אין יוצאי בריה"מ לשעבר שמצביעים ליברמן ובוודאי שאין עניים שמצביעים ש"ס (שהיא כמובן מפלגה "חברתית" מאוד, שרק במקרה היו"ר שלה הוא השר האחראי על תכנית ויסקונסין הפוגעת בזכויות המובטלים). רק להט"ב שמצביעים למרצ, הקיצונית שבמפלגות הימין הכלכלי. אוי לבושה.
ולא רק שיש להט"ב שמצביעים מרצ, אלא שלמרות שאני לא מעורב בפוליטיקה הפנימית של מרצ (אני חד"שניק ומרקסיסט "ששולל את ההויי היהודי"), גונבה לאוזניי השמועה שהם לא תומכים בגנרליסימו רן כהן! אבל איך?! הוא כל כך חברתי, עד שהוא השתתף ב, נו, זה… והוא גם עשה את, הדבר הזה, נו…
טוב, לא רן כהן, אבל למה כזאת קפיטליסטית כמו זהבה גלאון? הרי העיסוק שלה בסחר בנשים כל כך נוגע רק לנשים עשירות צפוניות אשכנזיות מתל אביב, זה פשוט הימין של מרצ!
הפתרון הוא כמובן פשוט מאוד – לחזור לארון. לא להיאבק יותר על הזכויות שלנו, לא להתנגד להסתה נגדנו, לא לצאת נגד פוליטיקאים שמשתלחים בנו. מהם כבר "האינטרס הסקטוריאלי הצר" ו"הצורך הפומפוזי והוולגרי מעט בשביל לבקש יחס שווה" (!) של הקהילה הגאה, לעומת העתיד המזהיר שמעניקה העדפת לופליאנסקי על ברקת.
שהרי פוליטיקאי מיהדות התורה ששונא הומואים הוא סתם "חרדי", ואפילו "איש נעים", בעוד ליכודניק ששונא ערבים הוא "ימני קיצוני פשיסט". שזה קצת מוזר, בהתחשב בעובדה שגם לופליאנסקי הוא חולה בסינדרום "מאוחדת לנצח נצחים" ומקדם ההתנחלויות, וגם בהתחשב בעובדה שהפשיסטים ששלטו באירופה בשנות השלושים עסקו הרבה בלסמן הומואים בטלאי ורוד ולזרוק אותם למשרפות. אבל היי, אז מה אם זה מוזר? גם הומואים זה מוזר. וטרנסג’נדרס עוד יותר.
אז לסיכום:
נתראה במצעד הגאווה הבא (ולא, לא בפורים).
לשנה הבאה בירושלים הגאה (ואלקודס המשוחררת).
אני שמחה שטעיתי.
סליחה גב’ מרציאנו.
ישראל 2008:
רבע מליון מובטלים
מאתיים אלף ילדים מתחת לקו העוני
שלושה וחצי מליון פלסטינים תחת כיבוש מתוכם כמליון תחת מצור מתמשך
קסאמים יומיומיים על הנגב
מערכת חינוך מתרסקת
אוניברסיטאות מתפוררות
אינפלציית מוצרי יסוד דו ספרתית
אפליה קשה נגד האוכלוסיה הערבית
ואתם מתעסקים בלתת ליוסי להפוך ליוספה
כל הכבוד ממש
מה שנקרא להתלונן על הטפטים בטיטניק
אור, זה לא נכון שלופוליאנסקי הוא ממחנה "מאוחדת לנצח נצחים". ניר ברקת, שהתמודד מולו, גרוע פי כמה.
אני חוזר שוב על הסיבה שהצבעתי ללופוליאנסקי: על ההומופוביה שלו ניתן היה להתגבר. זה דרש מאבק ובג"ץ, אבל המצעד הרעים קולו, ודגלים של הקהילה נתלו לאורך כל המסלול. מצד שני, אין סיכוי שהיינו מצליחים לעצור את הבניה בסילואן ובראס אלעמוד, וגם את התוכניות ב-E1, שלא לדבר על עטרות והר חומה, חלומם של המוסקוביצים והאברמוביצים והקינגים — להם שותף ניר ברקת.
למה בכלל להצביע ללופוליאנסקי או לברקת? זו נבלה וזו טרפה.
ברעם היקר,
לא סילפתי כלום.
וגם לא דרשתי כלום.
בטח לא סיגוף או הלקאה עצמית.
רק תהיתי (בכתב): למה, בעצם, לא להצטער במיוחד על הקריאה להצביע לופוליאנסקי?
והאם היית מתייחס לגזענים מסוגים אחרים (שונאי ערבים, שונאי שחורים, שונאי מזרחים וכו’) כפי שאתה מתייחס להומופובים?
ואני לא חושב שהודעה בטעות דינה כדין צום ותענית.
גלעד היקר,
הבנייה בהתנחלויות, למיטב ידיעתי, מצויה באחריותו של ראש עיריית ירושלים לשעבר שלצערינו מכהן כרגע כראש הממשלה. אלע"ד ועטרת כהנים משתוללות גם היום, הממשלה בונה בהר חומה, לופליאנסקי הצהיר כי העיר "מאוחדת לנצח נצחים". מה ההבדל?
ולאנונימי הנכבד,
יש לך שתי טעויות:
1) הקפיטליזם לא באמת מעצים את חירויות הפרט, וגם לא את החירות המינית. תראה את קורבנות הסחר בנשים שנמכרות לזנות – יש להן את חופש הפרט? יש להן חירות מינית?
הקפיטליזם מעניק חירות רק לעשירים.
2) כל מאבק דמוקרטי מובל בתחילתו על ידי שכבות הביניים ומעלה, ומייצג אותן. הנשים שיכולות להקים ארגונים פמיניסטיים הן לרוב מהמעמדות המבוססים. אבל הנשים שהכי צריכות את הפמיניזם הן אלו מהשכבות החברתיות הנמוכות, וגם הלהט"ב מהשכבות המוחלשות הם אלו שהכי צריכים את המאבק הגאה.
אם אתה מסתכל על הקהילה הגאה של ישראל 2008 על מגוון ארגוניה, אתה רואה תמונה מגוונת: גם ארגונים שמשאירים את מי שמחוץ לגטו התל-אביבי שקופים, אבל גם ארגונים שמנסים לתת בית ופה ללהט"ב ערבים, להט"ב יוצאי אתיופיה ובריה"מ לשעבר, טרנסג’נדרס ולהט"ב משכבות סוציו-אקונומיות נמוכות.
העולם הוא לא שחור ולבן (וגם לא שחור או ורוד).
של הומואים ולסביות במגזר הערבי, זה הופך אותם ללא קיימים, את הדיכוי שלהם ללא רלוונטי, ואת הזכויות שלהם ללא מעניינות? אם אתה לא מאורגן אתה לא קיים?
רק אם הומואים ולסביות יצליחו להוציא מתוכם מחבל מתאבד שיתפוצץ במועדון של סטרייטים בכדי להדגיש את הנקודה, אפשר יהיה להתייחס למאבק שלהם ברצינות?
איכשהו נדמה שלדעת הגרעין הקשה פה, להומואים יש צרות של עשירים. הבעיות שלכם זה לוקסוס, עניין משני וטפל. נגיע אליכם אחרי שנפתור את הבעיות הרציניות באמת. עד אז שבו בשקט.
דרך אגב, בכדי להצדיק את הדרישה לסולידריות אנשים צריכים להצטדק שיש גם הומואים ולסביות ערבים? נניח שאין?
כמו פיקוח נפש דוחה שבת, העניין הפלסטיני דוחה כל דבר?
כן. בשיטה הקפיטליסטית לראשונה בהיסטוריה להומואים יש יותר זכויות מאשר אי פעם היה להם. אין כאן מקום לבושה. אתה רוצה לדעת מה היה גורל ההומוסקסואלים בברית המועצות או אפילו במדינות הרווחה האירופאיות של שנות ה-50? היו נותנים להם טיפולים כימיים וחשמליים בשביל שיפסיקו עם הסטיות. תבדוק את זה. ככה זה כשמסתמכים על פקידים ותכנון בירוקרטי.
רק בקפיטליזם יש משמעות להעדפותיו של הפרט. רק בקפיטליזם האדם יכול לעשות איזה בחירה שהוא רוצה בלי שהשכן או הממשלה תציץ לו בחדר המיטות. זו בדיוק המשמעות של חופש. סוציאליזם הוא שלטון המדינה בשם הקולקטיב (הסטרייטי) על הפרט, כאשר קפיטליזם הוא שלטון של היחיד ועדפותיו במדינה ובשוק. לא סתם מישל פוקו ושאר ההוגים הקווירים תקפו את הסוציאליזם על סוגיו – רק בשוק החופשי אין משמעות ל"נורמלי" ול"טבעי" המזויף של ההתערבות הפקידונית הממשלתית. אין פלא שמצעדי הגאווה הראשונים התחילו בקליפורניה ולא במינסק.
מאבקים דמוקרטיים מובלים על ידי המעמד הבינוני ומעלה אולי בספרי ההיסטוריה שאתה קורא. כל מאבק, בין אם סוציאליסטי או דמוקרטי או מה שלא יהיה, מובל על ידי רוב החברה, שרחוק מלהיות מעמד בינוני ומעלה. כמובן שאחר כך האליטות (רובספייר, לנין, מרתין לותר קינג, פידל קאסטרו, עראפת) משתלטות על ספרי ההיסטוריה ומשכתבות אותם בשביל להציג את עצמן כמהות הכל.
אבל לא, האליטות לרוב נכנסות רק אחרי שהעם מגבש את דרישותיו ויוצא למאבק. בשלב הזה האליטות רק יושבות לו על הגב ומרככות אותו, ובדרך כלל גם מוחצות אותו אחר כך.
כך גם האג’נדה ההומו-לסבית, שהיא ברובה שיח מפוברק של אליטות ליברליות. מה שמדאיג את רוב ההומואים הוא מה שמדאיג את רוב בני האדם- שכר מינימום, אבטלה, חינוך. האליטות של הקהילה גורמות למאבק הזה להתמקד רק בדברים משניים ואזוטריים בעליל כמו ניתוחים לשינוי מין (שרלוונטי אולי לעשירית אחוז מהאוכלוסיה).
אז כן תמשיכו לשחק לידי הפוליטיקאים שלכם. תמשיכו לשכוח מה מדאיג את רוב החברה ורוב הקהילה. הפוליטיקאים שלכם עושים רווח כשאתם עושים רוח.
למעשה סוציאליזם מגביר לרוב את זכויות הלהט"ב. כך, לדוגמה, נורבגיה שמתנהלת לפי הדגם הסקנדינבי המפורסם היא המדינה היחידה בעולם בה היה רה"מ שהוא הומוסקסואל מוצהר פר קריסטיאן פוס
— קישור —
וישנם חברי פרלמנט נוספים בעבר ובהווה בסקנדינביה שהם להט"ב מוצהרים: אוראס טינקינן הפיני, אנט טרטברגסטואן הנורבגית, יבון הרלוב אנדרסן הדנית, טורבן לונד הדני, ונסה לוווזו הנורבדית, אנדרס הורסליין הנורבגי (ראש ארגון הנוער של מפלגת העבודה הנורבגית לשעבר), וידר אובסה הנורבגי (מזכיר המדינה לשעבר), ארלינג לאה הנורבגי (ראש עיריית אוסלו הנוכחי), אליזבט מרקסטרום השבדית, אנדראס קרלגן השבדי (השר הנוכחי לפיתוח בר-קיימא) קלאוס בונדם הדני, טוביאס בילסטרום השבדי (ביסקסואל מוצהר ושר ההגירה כיום בשבדיה) וקייל אריק אוי הנורבגי (סגן השר לענייני ילדים ושוויון כיום). מתוכם רבים נשואים לבני זוגם.
לפי מה שידוע לי מעולם לא היה ראש מדינה אמריקני להט"ב מוצהר או חבר פרלמנט אחריקני להט"ב נשוי אזרחי או דתי לבן/בת זוגו, אה נזכרתי בארה"ב אין נישואים של להט"ב כמו בסקנדינביה.
לקח מעניין לכולנו,
שימו לב! פירסמתי כאן טור, אחד מתוך מאות מאז שעליתי לראשונה לאתר הזה, והוא עסק, רובו ככולו, בנושא החברתי-מזרחי. 90% מפיסקאות הטור תיארו את הופעת רשימת הפנתרים לעירית ירושלים על רקע האידיאולוגיות החברתיות המשתנות, מאז הפציעו לראשונה בשנת 1971.
אבל הרבה מגיבים כאן התעלמו לגמרי מהנושא הזה, ועסקו קצת בוויכוח הרגיל בין קפיטליזם לסוציאליזם והמון בנושא אורי לופוליאנסקי והגאים, שהיה שולי לגמרי בטור (סליחה, אור). אני מקווה שגדי טאוב ודומיו אינם צודקים, שהשמאל הישראלי לא התמכר לפוסט מודרניזם ואיננו מתעלם מבעיות תושבי השכונות ועיירות הפיתוח. כדאי להפיק לקחים פוליטיים ורעיוניים מהדיון הזה, מצורתו ומתכניו.
קפיטליסט יקר,
המדינה הראשונה שביטלה במאה ה- 20 את האיסור על משכב זכר היא רוסיה הסובייטית. פקודה של ממשלת לנין ב- 1917.
והאמת, שבקובה ומדינות הרווחה האירופאיות מצבם של הלהט"ב הרבה יותר מתקדם מאשר בישראל וארה"ב.
קודם כל, מה שפוגע בהומואים הוא לא שיטה כלכלית כזאת או אחרת אלא הדתיים על סוגיהם. לכן מפלגות חילוניות שמבטיחות הפרדה בין דת למדינה הן בעלות הברית הטבעיות של הציבור הגאה יותר מכל מפלגה אחרת. וזה כולל מפלגות כמו שינוי ואור.
חוץ מזה מה בדיוק הבעיה בזה שהם קבוצת אינטרס? בפוליטיקה כל אחד נאבק על ענייניו. ההומואים לא חייבים שום דבר לא לעניים ולא לערבים. הם יכולים לעסוק במה שהם רוצים בזמנם החופשי כמובן כפרטים אבל מבחינה ציבורית אין סיבה שהם ילחמו לטובת מה שלא נוגע להם ישירות. הבעיה היא לא עם הקהילה אלא עם כל מיני צדקנים יפי נפש כמו המגיב "הומו" ואולי גם אור שי (למרות שלא הבנתי עדיין מה הוא רוצה) שחושבים שעל ההומואים להרתם לטובת כל מיני מטרות אציליות. איכשהו יוצא שכל יפי הנפש האלה תמיד מתברגים בפוליטיקה בג’ובים יפים ולא עושים כלום לטובת מי ששלח אותם. אז חבר’ה, תאבקו רק למען עצמכם.
ב-1969 ארה"ב עוד היתה מלאה באשליות קולקטיביסטיות וסוציאליסטיות. להזכירך זו השנה בה לינדון ג’ונסון התחיל את תכניות הרווחה המאסיביות שלו, ועל ידי כך פרץ את הגרעון בצורה מדאיגה. כפי שנאמר כאן בצדק, יותר מעורבות ממשלתית משמעה יותר התערבות בחיי הפרט. בקפיטליזם הטהור הססמא היא "חיה ותן לחיות", עשה כרצונך כל עוד אתה ממלא את הצד שלך בחוזה ולא מארגן מונופולים מסחריים או קרטלים של עובדים ("איגודים").
לראיה, מאז נפילתו הברוכה של הקולקטיביזם המפא"יניקי מצב זכויות ההומואים בארץ השתפר לאין ערוך. תשאל כל הומו שהיה צריך להתחבא בשנות ה-60 וה-70 בגנים אפלוליים ומקומות מפוקפקים מהסוג הזה מחמת הפחד מהמשטרה או ממערכת החינוך הבולשביקית, או אפילו מפני שירותי הרווחה הפאטרנליסטים שראו בהם גורם מפיץ מחלות.
תודות לרוח זכויות הפרט והליברליזציה יש פריחה של תרבות הומוסקסואלית ולסבית, ורוב החוקים המפלים ("חברתיים") הם נחלת העבר. בניגוד למה שבולשביקים טיפוסיים חושבים, ההומואים דווקא יודעים בדיוק מה טוב להם כשהם מצביעים למפלגות ליברליות ומפריטות. פחות מדינה = יותר חופש. המשפט הזה נכון תמיד.
מצעד הגאווה הראשון נערך ב-1969 בניו-יורק, ולא בקליפוריה, כפי שכתבת.
הוא התקיים אחרי שמשטרת החופש האמריקאית תקפה באלימות הומואים, לסביות וטרנסים בבירת החופש של ממלכת החופש…
ב1969, ככל שידיעתי בהסטוריה מגעת, לינדון ג’ונסון היה מתקשה מאד להתחיל איזשהי תכנית רווחה, מהסיבה הפשוטה שהוא כבר לא היה נשיא ארה"ב. זו היתה שנתו הראשונה בתפקיד של ריצ’ארד ניקסון, שסוציאליסט ודאי הוא לא היה.
ניקסון המשיך באופן עקרוני את מדיניות הרווחה של קודמיו, ואף הרחיב אותה לנושאים כמו חוקי פנסיה ועוד. מדיניות החוץ שלו היתה קשוחה יותר אמנם (קיסנג’ר) אבל במדיניות הפנים הוא היה קיינסיאני לא פחות מקנדי וג’ונסון.
הברחת נשים אינה בעיה של שום שיטה כלכלית. הברחת נשים היא בעיה של הצבא המצרי שלא אוכף את הגבול ומאפשר הברחות ואולי גם של הבדווים שמשתפים איתו פעולה. בתור מי ששירת בגזרה הדרומית היו לנו כל חודש כמה תפיסות של הברחות סמים ונשים ומה לא בגבול מצרים, זה מה שתפסו אבל לך תדע מה עבר.
ניקסון אמר עם זאת We Are All Keynesians Now אם אינני טועה. כך שהטיעון עוד רלוונטי.
הערה קטנה לחיים ברעם:
מההצדקה שהעלית להצבעה ללופוליאנסקי כסוג של "הדברות" עם החרדים, עולה שבעצם נסחפת גם אתה בפוליטיקת הזהויות.
כדאי להזכיר שההצבעה שלך למועמד חרדי עדיין אינה "דיאלוג עם החרדים"- היא פשוט הצבעה לאדם כלשהו לא בגלל האידאולוגיה שהוא מחזיק בה אלא בגלל הזהות החברתית המדומיינת שלו, שאתה ורבים אחרים מבקשים לראות בה את האנדרדוג התורן של האליטות בישראל.
אינך נדרש להלקות את עצמך בשוטים. מי שמסוגל לקרוא בין השורות את הניסוח המתפתל ("לא מצטער במיוחד" לדאבון הלב" "תמיד תמכתי בהדברות", "נעשתה בלתי אפשרית", "איש נעים הליכות", "לכבד אך לא להצביע"), יכול להבין שעם קצת יותר כנות ואומץ, היית אכן מודה שאתה מצטער על הקריאה להצביע ללופוליאנסקי.
להיפך חיים.
עד כמה שאני מכיר את האתר הזה, ככל שלנושא מסויים יש יותר תגובות, סימן שהוא יותר במחלוקת. ככל שלנושא יש פחות תגובות, סימן שהוא יותר בקונצנזוס (של קוראי האתר).
מה שזה אומר, פחות או יותר, זה שבנושאים החברתיים והמזרחיים שהעלית בטור ההסכמה בין קוראי האתר רחבה. לעומת זאת, בנושאי הגאווה המחלוקת רבה וההומופוביה חוגגת, לצערי כי רב.
אור שי מאשים כל מי שלא מסכים איתו בהומופוביה. אין לזה שום קשר לטיעונים המופרכים שהציג ("כל השמאלנים הומואים", "יש המון הומואים בפריפריה לכן הקייס הלהט"בי הוא חברתי") ובחוסר יכולתו להגן על האג’נדה שלו עצמו. זה בגלל הומופוביה. ברור.
אור, החוצה מהבועה.