נפגשנו עם אריק רולו בכנס של FIPP (ארגון בין לאומי של אקדמאים הפועל כנגד הכיבוש) שנערך בתחילת יולי באוניברסיטת אלקודס . התוכן ובעיקר הטון של דבריו בפני הקהל היו פסימיים למדי ונראה היה שהוא לא רואה בזמן הקרוב שום פיתרון לסכסוך. ישבנו איתו אחרי הכנס במרפסת של מלון נוטרדאם ובין היתר שאלנו אותו גם על קורותיו במלחמת 67. הרי עיקרי דבריו כפי שהספקתי לרשום אותם:
"הייתי בקהיר באותם ימים שלפני המלחמה. כל מה שידעתי על כוונותיו של נאצר שמעתי מחסנין היכל שהיה ידיד אישי שלי והייתי איתו בקשר יום יומי. נאצר ערך אז מסיבת עיתונאים וניכר שהוא היה בבעיה אבל הוא לא רצה במלחמה.
כמה חודשים אח"כ פגשתי את רבין בשגרירות הישראלית בפריז. הוא היה אז עדיין הרמטכ"ל והתעכב יומיים בפריז בדרכו לוושינגטון. שאלתי אותו האם נאצר התכוון אכן לפתוח במלחמה? תשובתו הייתה "ידענו שהוא לא יתקיף." "כיצד", שאלתי אותו, "היו לו בסיני שתי דיביזיות קטנות וידענו שהכוחות הללו לא מספיקים כדי לפלוש לישראל. הוא גם נתן לנו סימן בכך שקני התותחים של הטנקים המצרים היו מורדים וזהו סימן מוסכם בין הצבאות המסמן שאין כוונה להתקיף." הדפסנו את הדברים הללו ב"למונד" בכותרת הראשית והשגריר הישראלי כעס אז ולא רצה שנדפיס את הדברים כיוון שהפרסום הזה מפיו של רבין הפריך את התעמולה הישראלית אז שהציגה את ישראל כמדינה קטנה שנלחמה כדי להגן עצמה כנגד "העולם הערבי" ששאף להשמידה. רבין לעומת זאת, היה איש צבא ישר וכנה ולא חש שום צורך להצדיק את המלחמה.
נאצר היה תחת לחץ כיוון שכל העולם הערבי היה נגדו. בועידות הפסגה הערבית האשימו אותו שהוא מפחד להלחם נגד ישראל והוא דווקא כדי להימנע ממלחמה כוללת הציע אז לבצע פעולות קומנדו.
באפריל 1967 לאחר הפלת המטוסים הסורים כל שידורי הרדיו הערבים הסיתו נגדו " היה לך הסכם הגנה עם סוריה. איפה אתה?!" היו גם דוחות מודיעין שישראל שולחת כוחות צבא לחזית הסורית. אני ידעתי, אבל, מהיכל שנאצר רצה רק לעשות הצגה. הוא שלח אז אמנם כוחות לסיני אולם העביר אותם במצעד עם חצוצרות דרך רחובות קהיר. בנוסף לכך, הוא דרש מיו טאנט להוציא את כוחות האו"ם מהגבול עם ישראל כדי להראות שהוא רציני. אולם הוא ציפה שיו טאנט ידבר איתו וינסה לשכנע אותו לשנות את החלטתו. אולם יו טאנט מסיבות שלו הסיג מיד את הכוחות.
ישראל כעסה בגלל שהוא סגר את המייצרים. כך, הוא שם את עצמו במצב שבו ישראל יכולה להתקיף אותו והוא יוכל להגיד אז שהסורים דחפו אותו להלחם.
ב-3 ליוני פגשתי נציג של ג’ונסון שנשלח כדי להיפגש עם נאצר. היו שם כ-350 עיתונאים והוא נפגש רק איתי, שוב הודות להמלצתו של היכל. הוא ביקש ממני לחכות ולא לפרסם כרגע אף מילה מדבריו. הוא נשמע מאוד מרוצה מהפגישה עם נאצר. לדבריו נאצר הבטיח שהוא יפתח מיד את המייצרים מבלי להודיע על כך. הוא היה מוכן למו"מ עם ישראל. הוא ישלח מיד את ראש הממשלה שלו לוושינגטון ומשה דיין הסכים לנסוע ב-7 ביוני. הנציג אמר לבסוף "אני חושב שמנענו כרגע את המלחמה, אולם אין ביטחון ויתכן שהשיחות יכשלו ותוך חודש המתח יתחדש."
כשחזרתי מהפגישה כל יתר העיתונאים חיכו לי וכולם שאלו רק דבר אחד "האם תהיה מלחמה או לא?" התחייבתי לא לספר דבר מהשיחה ואמרתי להם רק שלדעתי לא תהיה. הם מיד עזבו את החדר ארזו את חפציהם וחזרו לארצותיהם. שנים אח"כ הם עדיין כעסו עלי על כך שרימיתי אותם כביכול ובגללי הם החמיצו את המלחמה.
היכל במאמר שלו באלאהראם יומיים לפני המלחמה, כתב שתהיה מלחמה כיוון שישראל צירפה את דיין ובגין לממשלה ואל לנו להיות טיפשים ועלינו להיות מוכנים. הוא טען עוד שבשביל ישראל מלחמת סיני נשארה ‘עסק לא גמור’ ושהם רוצים לחסל את נאצר.
בלילה ערב המלחמה נערכה מסיבה גדולה של קציני הצבא וחיל האוויר וכל המטוסים היו על הקרקע . אני אמרתי לעצמי שאני לוקח חופש ואז ב-5 ליוני, בשעת הקפה של הבוקר, אני שומע פיצוצים וברדיו הודיעו שפרצה המלחמה.
אבן בא לפני המלחמה לפריז ובפגישה שלו עם דה גול הוא הזהיר אותו שמי שיתחיל צרפת תטיל עליו חרם צבאי. כמו כן, הוא אמר לאבן שאתם יוצרים בעיה נוספת שלעולם לא תוכלו לפתור. תהיה לכם עכשיו בעיה עם הפלסטינים. הוא ידע שהמדינות יפסידו במלחמה ואז PLO יעלה.
אבן נסע אח"כ לוושינגטון ושם ג’ונסון אמר לו "אנחנו לא רוצים להיות מעורבים כי זה יביא את הסובייטים". אולם וויליאם קוונט כתב בזכרונותיו שבמקביל ביקר אז ראש המודיעין הישראלי בCIA ובפנטגון והם התרשמו מאוד מהדו"ח שלו ונתנו לו אור ירוק לצאת למלחמה. ג’ונסון היה עד אז תחת ההשפעה של המזרחנים של משרד החוץ ומאז מעמדם של ראשי הצבא והCIA עלה ומעמדו של משרד החוץ ירד. כמה שנים אח"כ הם איבדו את אירן שתחת שלטון השאה הייתה בעלת הברית הטובה ביותר שלהם במזה"ת. ישראל הפכה, אפוא, אחרי מלחמת 67, ובמיוחד לאחר נפילת השאה, לבעלת הברית האמריקאית בעלת הכוח הצבאי החזק ביותר באזור. כך, היא הגנה על חוסיין ב-1970. זאת הסיבה לתמיכה האמריקאית בישראל ולא, כפי שרבים חושבים, שזהו הלובי היהודי."
הסיפור עם קני הטנקים שמופנים למטה גובל בכונה לגרימת נזק מוחי בלתי הפיך
לגבי רבין
כולם יודעים שרבין התמוטט ביום הראשון למלחמה וזה בהחלט מעיד שרבין לא רצה את המלחמה הזו
יש מספיק ידיעות ועדויות ממתוכים רבים
כולל אנדרסון המתוך האמריקאי
שנפגשו עם נאצר ומעידים שנאצר שש אלי קרב
נאצר לא הסכים לדון בפתיחת המיצרים
נאצר נתן תנאי שאם ישראל רוצה למנוע את המלחמה עליה להחזיר את כל הפליטים הפלשתינים
לתוך מדינת ישראל (אז מליון ורבע פליטים)
האוכלוסיה בישראל מנתה אז (1867)
שניים וחצי מליון יהודים ו300 אלף ערבים
סגירת המייצרים איננה פעולה סימלית אלא נסיון לחנוק את הקשר הימי-מסחרי של ישראל. ישראל עשתה ועושה דברים גרועים במיוחד ביחס לכיבוש בגדה המערבית, אך אין שום צורך לעוות את ההיסטוריה.
באופן היסטורי המדינה הכוזרית של ב’ג וממשיכיו חיפשו תירוצים להרחבת הגבולות.כמו גם שהחשיבה המרחבית של המדינה הציונית היא לפי אמות המידה של החשיבה הקולוניאליסטית המרכז ארופית הרואה בנייטיבס יצורים נחותים שניתן לעשות בהם כחומר ביד היוצר.ההסתמכות על קבלת האור הירוק מהאימםריאליזם האמריקני מוכיחה יותר מכל את הכוונות השליליות של הנוכחות הכוזרו/ציונית במזה’ת ואת כוונותיה ליצירת בסיס אמריקני שיביא לערעור מתמשך של היציבות האזורית.ניצחון קל לטווח הקרוב ובכיה לדורות רחוקים.מה גם שזה עזר לאשכנזים לטפח את מיתוס העליונות היהודית של "עם אחד עם גורל אחד" ובאמצעותו לשעבד חברתית כלכלית ופוליטית את הרוב הספרדו/מיזרחי לאותו מיעוט אשכנזי גזעני המשת’פ של החזירות הקפיטליסטית האמריקאית…בחורבן הציונות ננוחם
נאצר סגר את המיצרים המובילים לנמל הקטן והבלתי חשוב ביותר של ישראל – נמל אילת – רק לאוניות הנושאות דגל ישראל, צי סוחר חסר חשיבות במסחר הישראלי. זהו לא "חנק" של שום קשר ימי מסחרי. מרבית האוניות שבאמצעותן מתקיים הסחר של ישראל הן אוניות של ציי סוחר זרים. מלבד זאת, אילת הוא בסה"כ הקשר לאסיה, שב-1967 היה חסר כל חשיבות לישראל. המסחר עם כל העולם, אירופה, צפון ודרום אמריקה, וכן חלקים מאפריקה נעשה בנמלי חיפה ואשדוד (עד היום).
ולחלקים אחרים של אפריקה, המסחר נעשה מאילת. נפט מאיראן יובא דרך אילת. הזלזול, יקירי, הוא שורש כל רע.
המגיב הראשון ("קנים למטה") מגלה בורות מוחלטת. ה"התמוטטות" של רבין אירעה ב-23 במאי וניטרלה אותו ליום אחד בלבד. לא היה לה שום קשר לרצונו או אי-רצונו במלחמה. רבין היה איש צבא שממלא פקודות, והפקודות שקיבל היו להכין את הצבא למלחמה. זאת עשה, ובהצלחה – כפי שהוכיחו תוצאות המלחמה.
לעומת זאת, הסיפור של רולו על הקנים השמוטים כסימן מוסכם הוא קישקוש חסר שחר.
כנראה שהאקדמאי המלומד לא הקשיב לשידורי קול הרעם מקהיר שאיימו במלחמה, לא היה נוכח בסגירת מיצרי טיראן ובטח שלא שמע את איומי הערבים כולל ההצהרה האלמותית " לא לשלום ולא להידברות". האם יש אפשרות לבצע ביקורת על המאמרים כך שלמרות הסילופים ההיסטוריים באתר זה תהיה טיפת כבוד לאינטיליגנציה? בהמשך לשטויות הכתובות, ניתן להזכיר את הרכבת האווירית שהגיעה לישראל מארה"ב לאחר מלחמת יום כיפור, כמה שנים לפני נפילת השאה. רכבת אווירית מעידה על ברית שהתגבשה טרם נפילת השאה.כמו כן מומלץ לקרוא את זיכרונותיו של שאזלי, רמטכ"ל מיצרים בתקופת מלחמת יוה"כ, שהיה במלחמת ששת הימים מבכירי המטכ"ל המצרי. בהתחלת הזיכרונות מובאת סקירה על אכזבת המיצרים ושאר מדינות ערב על כך שחרף התכנון לא הצליחו להגיע להישגים במלחמת ששת הימים והרצון לשקם את הכבוד הערבי לאחר מכן. אשמח גם אם תצליח לעבור על הפרוטוקולים המפורסמים של ההנהגה המיצרית טרם ששת הימים שמשובצים בתיאורים גראפיים של מה הם יעשו לנשות תל אביב לאחר שיכבשו את ישראל. אם זה נשמע כמו הצהרת מלחמה, הולך כמו הצהרת מלחמה ומתנהג כמו הצהרת מלחמה אז שווה לתקוף קודם. ודרך אגב, אולי לא מלמדים באוניברסיטה שקנה של טנק מתרומם תוך 6 שניות למצב ירי מקסימאלי….רמזים צריך לקרוא וגם הונאות)
נאצר סגר את הכניסה לאילת לכל האניות ולא רק לישראליות. גם ישראל סוגרת את הכניסה לאניות לנמל קטן ולא חשוב בעזה. מענין למה כולם מיללים.יכול להיות שכשחונקים את ישראל זה לא חשוב אבל כשמונעים טרור זה פשע מלחמה?
להחזיר את פליטי 48 ו-67. לפנות ההתנחלויות בכוח. לפצות את תושבי הגדה על ההתעמרות שניגרמה להם. לפצות את פליטי 48. להזהיר את הקהילה הבינ"ל שבישראל פותחה תרבות שקר המאשימה את הקורבן, מתעמרת בו ומנאצת את דתו. ליידע את העולם לשחיתות הנוראה וגניבות הכספים בישראל. בתקופת אובמה יש להציע שבהתערבות הצי הששי, יאסרו ראשי האליטה הישראלית, מאות המליארדים שגנבו מאזרחי ישראל ומהסיוע הבינ"ל הנימצאים בבנקים בשוויץ, לונדון וניו יורק יופקעו. למנות זמנית אדמיניסטרציה שתורכב מגורמים בינ"ל.
חשוב: קרא על הארועים שקדמו למלחמת 67 ברשימה 10 במוסף לכתבה הבאה:
— קישור —
ישראל כשכירת החרב של האימפריאליזם המלחמה הראשונה בשרות האימפריאליזם, בלוויית צילומים נדירים. ומידע שלא ידוע כמעט לציבור, אודות מלחמת ששת הימים,
ראה ברשימה 10 בקישור למעלה. בשרות האימפריאליזם, 1967. רבין: המטרה – המשטר בסוריה.
הכתבה: שכירי חרב האימפריאליזם
— קישור —
קרא זאת ביתר פרוט בפרק: רבין – בין הלם קרב למורשת אינטלקטואלית
הגרסה הראשונה והמלאה של הפרק שכתבתי שהופיע בספר: תיק רבין – מיתוס ושברו, מאת ד"ר אורי מילשטיין (בהשתתפות: סא"ל ארייה טפר-עמית ז"ל; ד"ר מיכאל ברונשטיין; אבייתר בן צדף – עורך "מערכות" לשעבר; מיכאל שרון). הוצאת "שרידות", 2005
— קישור —
הנושא מתחיל בחלק ג כדלהלן:
"כך, בגיליון ערב ראש השנה תשכ"ו (ספטמבר 1966) של שבועון צה"ל "במחנה" פורסם ראיון עם רבין. הוא אמר: התגובה על פעולות סוריה בין אם הן מתבטאות בחבלה בהטיה או בתוקפנות בגבול צריכה להיות נגד מבצעי החבלות ונגד השלטון התומך בחבלות אלה… פה צריכה המטרה להיות שינוי החלטות השלטון וסילוק מניעי הפעולות. הבעיה עם סוריה היא איפוא במהותה התנגשות עם השלטון".
לקוראים "הרציניים" נאמר רק שיהיו אשר יהיו כוונותיו של נאצר לפני המלחמה, כפי שמגלה לנו אריק רולו, אין זה משנה כלל את העובדה ההיסטורית שישראל היא זו שפתחה במלחמה והתכוונה לה מלכתחילה. בתור חייל בחטיבת הצנחנים שכבשה את ירושלים, אני יכול גם להוסיף עדות אישית, שלא היה קצין או חייל בחטיבה הזו שלא שמע את כל דברי הרהב וההבל של רפול ומוטה גור ולא האמין להבטחה שלהם ששוב לא יוציאו לנו את האוויר מהבלון.
אולם ההוכחה הניצחת לכוונותיה של ישראל לפני (ואחרי) המלחמה הרי היא רשומה בכל מעלליה מאז המלחמה, לאחר הכיבוש של השטחים.
פירסום הראיון עם אריק רולו לא נעשה, עלכן, כדי לגלות ו\או להוכיח שישראל היא זו שפתחה במלחמה. הכוונה הייתה בעיקר להציג את דמותו של נאצר, כמודל של מנהיג שקול ואחראי המנסה בכל כוחו למנוע את המלחמה. דמות הסותרת לחלוטין את הדימוי האידיאולוגי המאיים שלו כפי שהוא מופיע בתקשורת ובאקדמיה הישראלית. יתר על כן, ההיסטוריה של הפלתו של נאצר ב-67 חוזרת על עצמה ביחסה של ישראל לערפאת.בשני המקרים הפלתו של מנהיג לאומי נאור מאפשרת, ביודעין או בלא יודעין, את עלייתם של הכוחות הריאקציוניים הדתיים. כך גם, אריק רולו מספר שבמצרים יום לאחר התבוסה המסגדים התחילו להתמלא. התבוסה של נאצר במלחמת 67 הייתה, אפוא, הצעד הראשון וירית הפתיחה במסע הניצחון של התנועות הפונדמנטליסיות באזור.
יריית הפתיחה לניצחון של הפונדמנטליזם הייתה דווקא הרבה לפני.עוד בהקמת תנועת האחים המוסלמים (במצרים דווקא9 אותם אלו שנאצר פחד להתעסק איתם ולכן דאג לאפשר להם בעצימת עיניים. ישנם מספר אקטים המובילים לפריצת מלחמה, סגירת מיצרי טיראן כמוה כהכרזת מלחמה על מדינה התלוייה בייבוא וייצוא. נאצר הוכיח את עצמו כמנהיג שקול לכאורה כאשר בחר להתגרות בישראל בחושבו שאין למדינה שום סיכוי כנגד שתי מדינות יחד עם כמה צבאות שונים אולם הוא התגלה כמנהיג שקול אך בעל שיקול דעת מוטעה. החל מקום המדינה מסע ההתגרות הערבי לא השאיר לישראל ברירה אלא לפתוח במלחמה כך שההצהרות על האחריות לפתיחת המלחמה המבוססות על אקט של יריה ראשונה אינן ברות תוקף כמו שאינך יכול לתבוע אדם שירה באדם שפרץ לביתו מספר פעמים וצירף לכך איומים על חייו. נאצר גם היה מנהיג כל כך שקול שהדבר הראשון שעשה לאחר שהוכה שוק על ירך וחלקים נרחבים מצבאו נפלו שלל או הושמדו היה להתארגן למלחמה נוספת תוך העסקת האויב בגיזרה קטנה ככל האפשר בכדי לשמר שגרת ירי שתאפשר לו להרדים את האוייב (תרגיל צבאי מיושן אבל תמיד עובד ע"ע חזבאללה). שאלה מעניינת היא מה היית מציע למדינה הניצבת בסכנת השמדה לעשות מול התארגנות למלחמה של צבאות המקיפים אותה תחת הסיסמה לא לשלום ולא להידברות…מילא לא לשלום אבל לא להידברות לא משאיר הרבה מרווח פעולה אצל אנשים שבניגוד לך גם משתדלים לחשוב לפני שהם מעבירים ביקורת (או לפחות נותנים למציאות קצת לבלבל להם את התיאוריה).
ראשית לישראל אין מייכליות נפט, ונפט אם נקנה באיראן מובל בידי ציי סוחר זרים.
שנית, נאצר במפורש סגר את המייצרים רק לאוניות נושאות דגל ישראלי, ראה ספרו של ההיסטוריון תום שגב על 1967 – עמוד 259. אם ישראל היתה סוגרת את נמל עזה רק לסירות פלסטיניות, זה היה דומה.
זו היתה פעולה סמלית, כמו בקשת נאצר מכוחות האו"ם לעזוב, כמו העובדה שבקושי הזרים כוחות לסיני.
אם יותר לי להעיר במלוא הנימוס, אף לא הייתי מעלה בדעתי – שלא לומר, בחלומותי הפרועים – שיתכן כלל ועיקר שמתקיים אתר שכזה, בו מעלה אודי אדיב סברות-כרס מלומדות באשר לאופיו שוחר-השלום מיסודו של נאצר החביב, ורשעותם המבהילה של הסאיונין.
אך כוונתי אינה, חלילה, למתוח ביקורת. אדרבא: הביטו, גויים חשוכים, ובמיוחד אלה הסובבים אותנו כצרעות – הביטו וראו כיצד במדינת ישראל שטופת השמש מותר אפילו ל… נו, רבותי הנערצים, גבירותי נודפות הניחוח, אודי אדיב! לפרסם את דיעותיו המדהימות ברבים, ואין פוצה פה ומצפצף.
(טוב, כאמור, אני למשל לא ידעתי שזה קיים. מה זה לא ידעתי? לא העליתי בדעתי. אולי צריך לעשות קמפיין או משהו)
(והאמת? לא נראה לי שתפרסמו את זה. אבל לפחות את/ה, העורכ/ת עגול/ת המשקפיים עבי הזגוגיות, לפחות את/ה תקרא/י את מחמאותי, ויערב לך)
אף אחד לא שם לב לשם של המראיין?
אהוד אדיב, זה אותו אודי אדיב שהואשם בריגול לטובת סוריה קצת לפני מלחמת יום הכיפורים?