ספרו העיוני של ההסטוריון שלמה זנד עורר תשומת לב רבה וזכה לתגובות רבות. במיוחד עוררה את תשומת לבו של הקורא הקביעה בדבר מקורו של העם היהודי.
שלמה זנד מצביע על קשר בין הכוזרים לבין עובדת התפתחותו של העם היהודי.
טרם קריאת ספרו של שלמה זנד הייתי מודע לעובדה , שהיתה ישות מדינית בשם ממלכת כוזר , שהתקימה בין המאה ה-7 לתחילת המאה ה-11. ממלכת כוזר השתרעה מנהר הוולגה והרי הקוקז עד הים השחור והים הכספי , כללה גם את חצי האי קרים. במאה ה-9 התרחבה עד לנהר הדנובה ואף העיר קייב נכללה בתוכה. השפה המדוברת בממלכה היתה כוזרית.
אין בכונתי להרחיב על ההסטוריה של הכוזרים, שהיו לפני כן שבטים נודדים. אך ראוי לציין שרבי סעדיה גאון (882-942) מזכיר את הכוזרים. חסדאי אבן שפרוט, מנהיג יהדות ספרד במאה ה-10, שלח מכתב ליוסף מלך כוזר , ואף מצויה תשובתו של יוסף מלך כוזר לחסדאי אבן שפרוט. מצוי בידינו "ספר הכוזרי" , ספר הגות של המשורר יהודה הלוי שנכתב בשנת 1140, המציין את עובדת התגירותה של ממלכת כוזר בעקבות ויכוח תאולוגי . כך שטרם כתיבת הספר של שלמה זנד היינו מודעים לקשר יהודי לכוזרים , אבל החידוש בספר הזה הוא בעובדה שהמחבר מתמקד במוצאם של היהודים מהכוזרים.
*
שלמה זנד כותב בעמוד 28 – "מיהו יהודי ? ההסטוריונים הישראלים לא הוטרדו מכך , הם תמיד ידעו מראש את התשובה – כל מי שהוא צאצא לעם אשר הוגלה לפני אלפים שנה הוא יהודי". תשובה זו אינה מניחה את דעתו של שלמה זנד , שמושך את חוטי קשר המוצא של היהודים לכוזרים . מסקנה זו עוררה תגובות רבות .רובן נזעמות. אינני שותף לתגובות , יתכן ושלמה זנד צודק בדבר הקשר בין הכוזרים והתפתחות העם היהודי. אני אינני שותף להנחה שזה המקור היחידי.
כאשר אני קראתי את הספר ואת שלל התגובות הנזעמות , הטרידה אותי הבעיה של המבקשים באיזמל מנתחים היסטורי להגיע לשורשי "טהרת גזע" ו"טהרת העם". שהם עבורי יסודות של תורות גזעניות שזרות לי . גם אלו שביקשו לְשַמֵּר את "טהרת הגזע" לעם הגרמני התעלמו מהעובדה שהעם הגרמני עבר במרוצת ההסטוריה תהליך של עירוב גזעים , אותו הדין גם כלפי העם היהודי.
ראוי לציין ששלמה זנד אינו דן רק בשאלת מקורו של העם היהודי. בהתיחסו לנושא עם ואומה בעת האחרונה מתייחס זנד ללנין. בעמוד 42 אנחנו קוראים – "הראשונים שהחלו באמת למלא את החסר התאורטי היו הוגים ומנהיגים מארקסיסטיים בתחילת המאה ה-20. ".
אני מצר על כך שהמחבר בבואו לדון בעת האחרונה מסתפק בהערה שולית זו , ואין בספרו התייחסות לתפקיד של לנין כמורה דרך לשחרור לאומי מעול האימפריאליזם .
בדיון בשאלות העם היהודי במאה העשרים הוא מתעלם מהתפתחויות הסטוריות , שהתחוללו בקרב הפרולטריון היהודי במזרח אירופה. הוא אינו מתיחס לתפקיד שמילאה תנועת פועלים יהודית המונית בשם ה"בונד", שהיתה חלק מתנועת הפועלים הבינלאומית , שראתה את הפתרון לשאלה הלאומית עם ניצחון הסוציאליזם .
אני מצר על כך שהדיון בנושא של התנועה הציונית היה סלחני מדי. אני מעלה את החשד, ששלמה זנד צפה את הביקורת הקשה שתבוא מצד כל אלו , שלא יקבלו את ההנחה של קשרי מוצאו של העם היהודי הנעוצים בכוזרים , לכן כנראה ביקש לא לפתוח חזית נוספת נגדו.
אני צפיתי לקביעה נחרצת ולא מגומגמת כלפי התנועה הציונית. כי תנועה אינה יכולה להתהדר בהיותה תנועה לשחרור לאומי , כשהיא שוללת שלילה מוחלטת את שחרורו הלאומי של האחר, וקשורה בעבותות במרוצת התפתחותה עם אינטרסים זרים של מעצמות אימפריאליות. בדיון בנושא הציונות אין בכלל אזכור לתופעות מצמררות של נישול והתנכלו לאוכלוסיה הערבית וגזל קרקעות .
קבלתי בתמיהה שבכל הסקירה ההסטורית של העת האחרונה התעלם המחבר מקיומה של תנועה מפוארת של יהודים וערבים , שפועלת כבר תשעים שנה נגד תופעות של דיכוי ונישול של אוכלוסיה ערבית. בתמיהה רבה קראתי בעמוד 277 את השורות הבאות "הליברליזציה והאתנַניזציה של שנות ה-80 הביאו בין היתר ללידתה של מפלגה ערבית-יהודית חדשה, רדיקלית יותר בהשגותיה מהמפלגה הקומוניסטית המסורתית…הרשימה המתקדמת לשלום בראשות מוחמד מיערי … הקוראים לד-ציוניזציה" .
קשה לקבל שמדיון כזה ישנה התעלמות מוחלטת מקיומה של המפלגה הקומונסטית , בה חברו יהודים וערבים למאבק למען יקרום עור וגידים העיקרון הצודק שתי מדינות לשני העמים.
ועם סורי כן היה קיים? ועם ירדני כן? ועם לבנוני? ועם סעודי? העמים האלה הם תוצר של חלוקה ללאומים על ידי הקולוניאליזם הצרפתי והאנגלי. הפלסטינים לא שונים בהרבה. בדיוק כמו שלא היה קיים עם יהודי עד המאה ה-19 וההתעוררות הלאומית במזרח אירופה, כך גם לא היה עם פלסטיני עד שעבר גורל משותף ב-36′ ו-48′.
עמים עם תמיד תוצר של פיברוק. ומי שחושב אחרת – מדמיין קהילות.
השקר "עם ללא ארץ לארץ ללא עם"
צריך לבחון כל תופעה בראי תקופתה , במאה ה 19 העולם כולו היה ברמת התפתחות שונה וירודה מהיום, החברה הפלסטינית האזרחית שכלל בני דתות שונות היתה ברמת התפתחות זהה למקביל בארצות השכנות במרחב המזרח תיכוני, האוכלוסיה הפלסטינית כללה בתוכה את צאצאי הפלישתים והכנענים ושאר העממים שחיו מקידמת דנא ובהם גם יהודים שהתאסלמו עם הכיבוש המוסלמי, הטיעון של שמות פלסטינים בעיקר עירוניים שכבייכול מעידים על פלישה ערבית לארץ כנען הם חסרי רלוונטיות כיוון שאיש אינו מכחיש שברחבי האימפריה העותומנית היתה מוביליות בין חלקיה השונים. פלסטיני מעוספיה מצא לו בחירת לב מדמשק והחליט לעבור לגור ליד משפחתה ולהיפך.
אוכלוסיות חקלאיות יכלו לעבור בעת בצורת לחלק אחר של המרחב כדי שלא למות ברעב ולהיפך , אלו היו מעברים טיבעיים ללא כל קונוטציות פוליטיות או קולוניאליסטיות, הנסיון להפוך אלמנטים זניחים אלו למרכזה של תופעה פוליטית הוא בבחינת "הפוסל במומו פוסל" כי לא הרי הפלישה האשכנזו קולוניאליסטית הבילתי טיבעית שהחלה במאה ה 19 והיתה בעלת משמעות פוליטית ברורה של ציבור שמעולם לא היה לו קשר למרחב הגאוגרפי סוציולוגי בו מדובר.כדי לנכס לעצמו בטענות שווא שיקריות המבוססות על טקסטים דתיים חסרי כל רלוונטיות מולדת שלמעשה כבר בחזקת מולדתו של עם אחררק ליהודים המזרחיים תושבי המרחב היה קשר אורגני קיומי באזור וגם הם היגרוונעו במרחב הזה בהתאם לדרישות סוציו אקונומיות ואינם נטע זר שבא מערבות רוסיה או מארופה המרכזית המרוחקת שנות אור.
העדויות הנוצריות של טיילים במאה ה 19 שכביכול הארץ היתה שממה היו עדויות בעלות קונוטציות גזעניות כיוון שהם לא התייחסו ללובשי הגלביות כאל בני אדם וכיוון שראו בעיקר לובשי גלביות החליטו שאין בני אדם והארץ שוממה , להסתמך על כך- טיעון חלש וטיפשי.
בורשטיין מרחף. או שלא קרא את הספר, או שלא הבין את תוכנו. "החידוש בספר הזה", מציין בורשטיין, "הוא בעובדה שהמחבר מתמקד במוצאם של היהודים מהכוזרים". ובכן, לא זו בלבד ששלמה זנד לא "מתמקד" בכך, אלא שאינו טוען כך כלל. זנד בסה"כ משער שב"דמם" של האשכנזים (בלבד) יש תרומה כוזרית, השערה אחת מיני רבות במסכת המרתקת שהוא פורש לפנינו. זנד מונה קבוצות נוספות של יהודים, ומציע פתרונות לשאלת מקורן האתני. בורשטיין ישמח בוודאי לשמוע שלדברי זנד עם ישראל אינו "עם גזע" אלא ערב רב של צאצאי אוכלוסיות שונות (ומשונות) שקיבלו עליהן את היהדות בזמן העתיק.
מי שחיפש בספר "מתי ואיך הומצא העם היהודי" את לנין, את הבונד, או את המפלגה הקומוניסטית, פשוט שלף מהמדף את הספר הלא נכון. לעומת זאת לא התאפק זנד וכלל בספרו השערה מעניינת במיוחד על מוצאם של הפלסטינים. ספר מומלץ ביותר.
אש"ף מכיר בזכותו של העם היהודי לבית לאומי בגבולות 1967. מכיר בירושלים המערבית כבירת ישראל וירושלים המזרחית כבירת מדינת פלשתין.
תנועה אינה יכולה להתהדר בהיותה תנועה לשחרור לאומי כשהיא שוללת שלילה מוחלטת את שחרורו הלאומי של האחר? ממתי עוזי בורשטין חושב שהתנועה הלאומית הפלשתינית אינה תנועת שחרור לאומי כי היא שוללת שלילה מוחלטת את זכות קיומה של ישראל כמדינה יהודית? ועוד הערה קטנה – נא לא לסלף את ההיסטוריה. המפלגה הקומוניסטית לא היתה בעד פתרון של שתי מדינות לשני עמים עד 1967. היא התנגדה (בהיותה פ.ק.פ.)להחלטת החלוקה ולהקמת מדינה יהודית בארץ ישראל. עד שסטלין הורה אחרת כמובן.
הבעיה שכרגיל עם הפלשתינים, אתה צריך לדבר איתם אחד אחד, כי כקולקטיב הם לא מסוגלים להסכים על כלום. ככה שגם אם אש"ף מכיר (זמנית), החמאס לא. בדיוק כמונו, היהודים.
הספר המרתק של זנד נוגע בקצרה בפרק הכוזרי משום שיש בהעמקתו את האלמנט של שבירת התאוריה הציונית כולה המבוססת על חזרה לארץ אבות.
אם לא הייתה הגירה משמעותית ומרבית האשכנזים הם צאצאי הגיור של המאה ה 8 אז אין מה לדבר על חזרה לארץ אבות אלא מניפולציה שיקרית של עובדות היסטוריות להצדקת ציונות גזענית מנשלת העם הפלסטיני ממולדתו ההיסטורית .
מי שכתב את התגובה להפוך…שוגה בדמיונות שוא. אש"פ מעולם לא הכיר במדינה יהודית בארץ ישראל. אפילו בהסכם אוסלו אין הכרה כזו. אש"פ פרסם אחרי הסכם אוסלו שהוא ישנה את האמנה הפלשתינית כך שתכיר בזכות קיומה של ישראל. כמו שקרים אחרים גם את זה ערפאת לא קיים.
עוזי שגה ביחסו לזנד את כוזר כמקום מוצאו של העם היהודי. זנד תחם זאת רק לחלק מהעם היהודי.
אני מסכימה עם עוזי שהטיפול של זנד בתנועה הציונית היה סלחני מדי. כן אני מסכימה איתו שזנד ייחס לפלג לא משמעותי בציבור הערבי עשיה ערכית, בעוד שהוא מתעלם לחלוטין מהעשיה הערכית של כוחות בציבור הערבי, שהמפלגה הקומוניסטית היא חלק משמעותי בתוכם, ועשיתה משתרעת על פני תשעים שנה.
לא פיברוק כלל. ויעידו הפלשתינים ששמם מעיד על המקומות מהם באו. ותעיד האמנה הפלשתינית שמכירה בכל מי שישב בארץ כ"פלשתיני", אם הוא ישב בארץ מ-1945. בתנאי שהוא לא יהודי, כמובן.
שוב פעם אותו "טיעון כוזרי" מנוצל כארגומנט אנטי ציוני…
מה יהיה? אתה לא רואה שהטיעון הזה חוזר כמו בומרנג היישר לפרצופם של האנטי ציונים?
אם אוכיח לך שהרוב המוחץ של הפלסטינים הגיעו לשטחי ארץ ישראל במאה ה-19, ומקורם כלל לא באדמה הזו עליה הם טוענים לבעלות –
מה תאמר אז? האם זה יהפוך את הדרישה שלהם לעצמאות ללא לגיטימית?
תאוריה הפלסטינים על "חזרה לארץ אבות" היא שבירה וחלשה בדיוק כמו זו הציונית, לכן היזהר והישמר כאשר אתה מחליט שדברים שקרו במאה ה-8 יכולים לקבוע גורלות בימינו.
פועל שחור לבני.
מה זאת אומרת " אם אוכיח לך…" תוכיח לי רק אם תשקר כי במאה ה19 הארץ היתה מיושבת ע’י אוכלוסיה מסוימת כמו יפן שהיתה מיושבת ע’י אוכלוסיה מסויימת, וגם אם היתה תחלופה בין ארצות המרחב זו היתה שולית ומיזערית וטיבעית זו לא הייתה הגירה קולוניאליסטית מיסודה שבאה לנכס לעצמה מולדת לא לה.
אני מבין שזה לא נח אבל יש עדויות של נוסעים נוצרים שלא חשודים באהבת ישראל מאמצע המאה ה-19 שהארץ היתה שוממת מאדם. גם מפקד אוכלוסיה של השלטון העותומני מסוף המאה ה-19 העלה לא יותר משש מאות אלף ערבים יהודים ונוצרים בין הירדן לים. תוסיף לזה שאין שום שפה פלשתינית יחודית אין תרבות פלשתינית יחודית לא היה עד אמצע המאה ה-20 משורר/סופר פלשתיני ותוסיף לכך שעד מלחמת השחרור וגם קצת אח"כ הם הגדירו עצמם שתושבי דרום סוריה ותקבל שלא רק שלא היה עם פלשתיני מעולם עד אמצע המאה ה-20 אלא שאפילו ערב רב של נוודים זו מחמאה גדולה לאוסף האנשים שהיו בארץ ישראל עד שהגיעו לכאן היהודים. בקצור, הסיסמא הציונית – ארץ ללא עם לעם ללא ארץ אינה סיסמה אלא מציאות כואבת מבחינת הערבים כי היא העובדות משמיטות מתחת רגלי הערבים והאנטי ציונים את כל הממבו גמבו הקולוניאלי.
זה טוב ויפה, רק שהפלסטינים לא הגיעו הנה במאה ה-19. הפלסטינים ישבו כאן כבר מאז העידן הרומאי, וסביר להניח שחלקם הגדול צאצאים ליהודים שנשארו באזור. המיתוס של הפלסטינים כערב רב של נוודים הוא לא יותר מאשר פיברוק.
אתה טוען שהייתה קבוצה של אנשים שכינתה את עצמה פלסטינים וחיה כאן עוד מאז תקופת הרומאים? יש לך מקורות או תיעודים לטענה שלך? כי הפלשתינאים המקוריים היו פולשים אדומיי שיער מאיזור יוון/רומא , ולא ערבים , ובטח שלא מוסלמים – שעברו כאן רק במהלך הכיבוש המוסלמי אבל הנוכחות שלהם במשך חילופיי השלטונות פחתה . וסופרים כמו מאק טווין (ועוד ספרדי או צרפתי אחד ששחכתי את שמו) תיארו ממסעותיהם ארץ כמעט שוממה לגמריי .
רק במאה ה19 – התחילו להגר לכאן ערבים ביגלל סיבות עבודה , וגם אז מספרם היה קרוב למשהו כמו 300 אלף . ורק לאחר שהגיעו הבריטים והציונים (ויש תיעודים מספריים של כמות הערבים בארץ!) פתאום מספרם התחיל לצמוח בפתאומיות – ותוך כשלושים שנה מספרם שולש!
שלא לדבר על כמות האדמות בידיהם – שאני בספק אם נקנו או נלקחו "חינם" . ועכשיו , פחות מ60 שנה לאחר מכן , מספרם הוכפל אפילו פי 10 והמספרים מדברים על 10 מיליון פלסטינים! נראה לך
הגיוני שנהיה כזה גידול בכזה זמן קצר?
נראה לך שלכולם יש שורשים כאן? תבדוק את שמות המשפחה שלהם – ואולי תזהה כמה שמות משפחה מצריים למשל .ואם כבר עם פלסטיני – אז תסביר לי מה מאפיין אותם? מבחינת מראה , לבוש , שפה , סמלים (כאלה שהיו קיימים לפניי 1920) משהו?
לטענות שלי לפחות יש הסתמכות הסטורית ותיעודית – הטענה של "הפלסטינים הם בעצם יהודים שהתאסלמו" חסרת כל בסיס והיא סוג של השארה שמבוססת על מקרה וחצי .
אז פתאום לא היה עם פלסטיני? ושוב – לטענות שהם צאצאי הפלישתים , הכנענים ויהודים שהתגיירו זה שקר חסר בסיס . אי אפשר להיות הכל על סמך מה הטענה הזאת? השערות? עשו מחקר רציני בנושא? מצאו שרידים? לי זה נראה כמו מיתוס שמנסה להוכיח שהם "התושבים המקוריים".
אתה מתעלם מהתיעודים שהיו באיזור – בין אם של סופרים שטיילו בארץ , ובין אם מסמכים רשמיים של תיאוריי אוכלוסיה במהלך השלטונות השונים שהיו כאן. הם לא תיארו שום קבוצה גדולה מסויימת של ערבים. והטענה שהתעלמו ממספרם ביגלל גזענות , היא נסיון להתחמק מהעובדות .
אתה יודע כמה שינויים דמוגרפים היו כאן? לא רק חילופיי שלטון , אלא של אוכלוסיות שלמות . בין אם מסיבות מלחמה או כלכליות .
לא טענתי שלא היה אותם בכלל – אלא שמספרם של הערבים בארץ היה יחסית קטן ולא קבוע , והם לא החשיבו את עצמם כעם , ובטח שלא עם פלסטיני .
אני מקבל את העובדה שהם עם עכשיו – שקיים היום , לא משנה מה הנסיבות . אבל אני מתנגד לעובדה שמנסים להציג אותם בתור "ילידים" ו"הבעלים החוקיים של השטח" מה שהוא שקר אחד גדול .
בנוגע ל"מיתוס הארץ השוממה" שוב – אותם סופרים שהזכרתי . אבל בוא נוסיף גם את האחד העם שכתב משהו מעניין – הוא כתב שאין אדמות חקלאיות פנויות בארץ ושכולן היו שייכות לערבים – שזו אמת . הם עסקו בעיקר בחקלאות , והם היו מחזיקי האדמות העיקריים .
אבל מה שבדרך כלל מדלגים עליו זה ההמשך של מה שהוא אמר – הוא גם תיאר את שאר האדמות בארץ – חול , אבנים , שהערבים לא מעבדים אותן . ויש לא מעט תמונות שמוכיחות את את זה .
אז ליהודים לא הייתה ברירה אלא להפוך חול ואבנים לאדמות שאפשר להשתמש בהן – וגם לקנות מערבים אדמות .
אבל רגע – מה היה גודל כל האדמות החקלאיות של הערבים? תיבדקו ותשוו לגודל של כל האיזור ותבינו שהם היוו אחוז קטן מאוד מהשטח ולא "89 אחוז" כמו שחלקכם כאן טוענים .
ודבר אחרון , בנוגע להתעוררות הלאומית – הנה טעות , להשוות את המקרה של הפלסטינים לזה של היהודים .
מסביב , לאחר פירוק האימפרייה העותמאנית , האוכלוסיות הערביות מסביב , החליטו לבקש עצמאות – שלטון עצמי . וככה הם התחילו לפתח לעצמם סוג של לאום (כלומר – כינו את עצמם עם) ובינהם – גם תושביי האיזור הזה . אבל התוכניות שלהם השתבשו , כי גם היהודים רצו את האזור הזה .
בניגוד אליהם , היהודים היו לאום כבר אלפיי שנים לפניי כן . כמובן שההתעוררות והגיבוש שלהם קרו רק בסוף המאה ה19 אבל לטעון שרק אז הם נוצרו? זה פשוט מגוכח .
ברור שעם מומצא בנקודה כלשהי – הבעיה היא כשזה נעשה בצורה שבה הפלסטינים עושים אותה – כדי לטעון שהם ילידי המקום מזה דורות , כדי שליהודים לא תהיה ארץ – כשלהם (בתור ערבים) יש 22 מדינות עצומות – אז הטענה שלהם על העלות הארץ פשוט לא מוצדקת .
באמת באמת.
אם חוזרים על שקר אלף פעמים הוא יהפוך לאמת ???
אם אתה לא משתמש בשני חדרים בבית שלך זה מקנה זכות כל שהיא למישהו אפילו חסר בית להתנחבל בהם ואח’כ לגרש אותך משאר החדרים ???
כמו בכל העולם העמים הילידים בשלבי מעברם ללאומיות העממית עברו שלבים שוניםהעם הפלסטיני מורכב רובו בתקופה זו משכבה גדולה של פלחים עובדי אדמה שמרביתם יהודים שהתאסלמו כמו גם שאר עממי כנען שעברו טרנספורמציות דתיות. היה מיעוט שהלך לטייל ברחבי האימפריה העותומנית והיו שבאו להסתפח כדי להנות מהכנאפה המעולה בשכם וחברון.
זה לא משנה בדבר או בחצי דבר שעובדות אלו אינן מקנות לפולש ארופאי את הזכות לכבוש ולהשתלט על קרקעות אם מעובדות ואם נשמרות כעתודה לעיבוד בעתיד, כל עם ילידי יש לו את הזכות חסרת העוררין לנהוג באדמותיו כראות עצמו.ההתיימרות להצדקת העוולות ב "קניית אדמות" היא ילדותית ומטופשת ,כי גם אם היתה קניית אדמות בקנה מידה מיזערי היא היתה פיקטיבית בקנוניות עם אפנדים שבעלותם פיקציה עותומנית , מה גם שקניית אדמות אינה משנה את הייעוד הלאומי טריטוריאלי.
ציבור ילידי אינו צריך להכניס עצמו לקטגוריות של הכובש כדי להיות זכאי ללאומיותו ומולדתו. כמו גם הטיעון הילדותי שערבי מיפו או עכו יש לו 22 מדינות ערביות עצומות . לפי הגיון זה לאשכנזים יש 27 מדינות ארופיות בקירבן שכנו 1200 שנה מאז ההתגיירות הכוזרית והם לא "עם ללא ארץ"
מה להם ולפלישה זדונית לארץ לא להם ???
עצם קיום הוויכוח חסר התוחלת שהתפתח כאן מוכיח את הנקודה שלי.
צריך להיות חכמים במקום להיות צודקים,
כי הרי בלתי אפשרי להוכיח בצורה חד משמעית עד כמה שורשי הפלסטינים נטועים עמוק בא"י,
כמו שבלתי אפשרי להוכיח איזה אחוז מהיהודים של היום הם היהודים "המקראיים" של פעם.
חבל על הזמן והמאמץ, יש כאן היום שני עמים על ארץ אחת, ואף אחד מהם לא מתכוון להיעלם (לאכזבתו הרבה של השני), המאמצים של כל מיני חכמולוגים כמוך להעלים את היהודים מכאן או לפחות לתת ליהודים הרגשה שגם כאן הם לא היו אף פעם – הם פשוט בזבוז זמן והליכה לאחור בכל מה שקשור לתהליך נורמליזציה.
עמים לא קיימים בכוח ולא בפועל. זה בערך כמו לומר שהשבטים שישבו על גדות הריין היו "צרפתים" עוד במאה החמישית, לפני שידעו זאת. בהיסטוריה ובמדעי החברה בכלל חוקרים רק תופעות נצפות, ולא אידיאלים טראנס-היסטוריים מומצאים.
לבני ושאר מצדיקי הפלישה האשכנזית.
למה אתה מנסה בחוסר חוכמה להכתיב קיומם של שני עמים מי שמך ? אולי שלושה עמים ? למה אשכנזים כופים על הפרענקים אחדות לאומית מזוייפת ע’ס השייכות לדת כבייכול משותפת שאלתם אותנו???
אחדות לאומית מזוייפת זו לא הפריעה לאשכנזים לתכנן הסללה גזענית שהפכה את המזרחים לעם משנה
שמאוחדים איתו נגד האויב הערבי ומנצלים אותו
בחזיריות קפיטליסטית בחיי היום יום. אז יש שלושה עמים שניים הפלסטינים והפרענקים בני המרחב השמי והשלישי עמם של האשכנזים צאצאי הכוזרים שאינם שמיים ואינם בני המרחב אלא פולשים זרים ומוזרים שפלשו מארופה ויש להם 27 מדינות עתירות עודפי קרקע לקליטתם…בתיאבון
גם העם היהודי(מוכר גם כ"בני ישראל") וגם הפלסטינאים "נולדו" כעם באיזשהו רגע.
לנו זה קרה ביציאת מצריים. אצלם התודעה הלאומית עוד מתגבשת.
הפלסטינים התחילו לזהות את עצמם כקבוצה נבדלת בתוך האומה הערבית, עם שם נפרד ומיוחד להם בלבד, רק ב 1964.
ב 1936 הם עוד קראו להתקוממות שלהם נגד הבריטים "המרד הערבי".
בדו"ח קינג-קריין – ב 1919 – שנתיים אחרי הצהרת בלפור, חלק מכריע מהערבים המקומיים (או מהנציגים שלהם)עוד רואים עצמם חלק מסוריה הגדולה (א-שאם).
התודעה הלאומית הפלסטינית התעוררה כתגובה לציונות המעשית.
למעשה אין שום סימן לתודעה כזו לפני הצהרת בלפור.
אפשר לטעון בביטחון מלא שאילמלי התנועה הציונית לא היתה מתעוררת תודעה לאומית פלסטינית.
סביר להניח שהטריטוריה היתה נבלעת על ידי המדינות הערביות השכנות, והתושבים שלה היו נהפכים לסורים, מצרים, או ירדנים.
לעניין ה"ילידיות" –
ראשית, חלק נכבד מהפלסטינים הם בעצמם בנים למהגרי עבודה/נישואין ממאה וחמישים השנים האחרונות, כך שה"ילידיות" שלהם איננה חזקה יותר מהילידיות של בני מהגרים יהודים.
שנית, בעין אובייקטיבית, יהודי דור שני בארץ הוא "יליד" בעוד שפלסטיני דור שני בקנדה איננו "יליד" (הוא יליד קנדה, למתקשים).
נכון שהניתוק "לא באשמתו" של אותו קנדי ממוצא פלסטיני, אבל גם הניתוק של עם ישראל מאדמתו לא היה "באשמתי".
"ילידיות" יכולה להקבע או בנקודת הזמן הנוכחית או בפרספקטיבה היסטורית, אבל אם הולכים על פרספקטיבה היסטורית, אי אפשר לעצור איפה שנוח לאחד הצדדים.
ההיסטוריה לא התחילה ב 1948. (אולי אצל הפלסטינים היא התחילה ב 1948, אבל הם לא לבד פה, כמו שידוע…)
אני מקדם בברכה הערות ותגובות למאמרי, שדן בספרו של פרופסור שלמה זנד.אני מתייחס בחיוב לתשומת הלב שגילו המגיבים למאמר, בין אם גילו תמיכה בדברי ובין אם חלקו על דעותי אותן בטאתי במאמרי.
אני מצר על כך,שתגובות רבות העלו נושאים, שאינן קשורות למאמרי. כוונתי למגיבים שדנו ממתי התישבו ערבים בפלשתין.
למגיבים אלו אני מוצא לנכון להעיר, בפלשתינה כמו בשאר ארצות ערב חיו ערבים במשך דורות רבים .
העובדה שחיו בפלשתין ערבים אינה סותרת את העובדה,שקהילות יהודיות חיו כאן ובמרוצת הדורות למדו לכונן יחסי שכנות טובה .
למרבה הצער, דפוסי החיים השתנו, כאשר התנועה הציונית לא בחלה במעשי נישול של פלחים ערבים מאדמתם כדי להכשיר את הקרקע למעשה ההתישבות היהודית.
קהילות יהודיות לא מעטות היו בארץ – בירושלים, בצפת, בטבריה, בחברון, בפקיעין ועוד.
המעשה הציוני שלא בחל בנישול ערבים מאדמתם האיץ את העימות הבלתי נמנע, שגבר עם כינונו של המנדט הבריטי והצהרת בלפור ב-2.11.1917.
מדיניות נישול מטבעה מעוררת תגובה פלשתינאית של עם הנאבק נגד מדכאיו.
וכשמעשי הנישול וההתנכלות למאוויו של העם הפלשתינאי לעצמאות לאומית הם שמכתיבים את הישות הציונית, אנחנו עדים לעימותים קשים מנשוא של העם הפלשתינאי הנאבק לעצמאותו נגד
מי שמבצע מדיניות של כיבוש ודיכוי.
צדק רב בדבריך, אלא שהתופעה אותה אתה מתאר, אינה ייחודית לניגוד הין הציונות והערביות; זו תופעה המתקיימת, לאורך כל שנות ההסטוריה, בין קבוצות אתניות ותרבותיות שונות, בכל העולם, בו שורדת הקבוצה החזקה, המתמידה והנחושה, על חשבון הקבוצה החלשה, אשר אינה מתקדמת ואינה מתאימה את עצמה לשינויים. כך היה וכך יהיה ואין מה לעשות כי זה בנפש היצור הקרוי, אדם.
גם העם הפלסטיני הוא המצאה, לא היה דבר כזה עם פלסטיני, הייתה חברה חמולתית שבטית ואנשים הגדירו את עצמם כשייכים לחמולה לשבט לדת או כערבים, אף אחד לא חשב שהוא פלסטיני או כנעני, בטח לא בחברה שרוב חבריה לא יודעים לקרוא ולכתוב, סתם בורים ונבערים שקמו בבוקר השכם לעבוד באדמה וחזרו בשעות הערב, אפילו לא התפללו ולא הכירו את האיסלאם, גם ברמדאן לא צמו כי הקציר יותר חשוב מהצום, העם הפלסטיני מחולק ומפולג, הפלאחים למשל בזים לבדואים ואפשר לראות בפירוש שהם שונים מבחינת ניב צבע עור מנהגים ואפילו מאכלים, הנוצרים והמוסלמים גם כן שונים ויש נוצרים שרואים במוסלמים ככובשים שבאו מהמדבר של מוחמד, המפלגה הקומוניסטית לא תרמה שום דבר לחברה הערבית פלסטינית בתוך ישראל, מנעה את הנכבה?, החזירה את הפליטים?<, רק סיסמאות וסיסמאות והערבים אוכלים את הקלישאות של הסומוד והגבורה, ולמעשה מי שתרמו רבות לשיפור מצבנו הם אותם אנשים שהחליטו לשתף פעולה עם הממסד הציוני כי אין ולא היו הרבה ברירות במיוחד עם הבריחה של האליטה הפלסטינית, ואם הפלסטינים כמו הירדנים והעיראקים לא עם ברור כשמש שהיהודים הם בכלל לא עם.
ברור לאור השמש שאין חיה שנקראת "עם יהודי"
ישדת יהודית אשכנזית ודת יהודית מזרחו/ספרדית
ויש בעולם בארצות שונות יהודים בני דתות אלו שהם אזרחים נאמנים לארצות מושבם.
הנסיון האשכנזו ציוני שהחל עם בורוכוב לכפות
אחדות לאומית בשל שייכות דתית הוא מעשה שקר
וכפיה שהצליח במרבית אך לא בכל המקרים.
הוא נסיון שהביא להרס הקהילות של יהודי ארצות ערב שבתמורה הפכו לפרולטריון של המדינה
הציונית והופלו בשל מוצאם הלא אשכנזי עד עצם היום הזה. על כל הלא אשכנזים ללא הבדל דת גזע
ומין להתאחד נגד הקנוניה הכוזרו/אשכנזית
ולהביא לשלום בין כל חלקי האוכלוסיה .
יש להבין כי האשכנזים שמהוים את שלושת העשירונים העליונים אינם מעונינים ואינם מסוגלים להידברות על שלום שכן מצב של שלום יביא לאובדן כל הפריבילגיות שבנו לעצמם
במצב של מדינת מצור הנלחמת באויב חיצוני.
במצב של שלום יוסרו כל הכבלים של אויב חיצוני
ההופכים אותנו ל "עם אחד גורל אחד".
והפרולטריון השחור יהודי המזרח והערבים
יעמדו על קיום של משטר שלום וצדק דמוקרטי ושוה לכל.