אין זה מקרי שאיש הדת הלאומני ביותר במדינת ישראל, הרב מרדכי אליהו, החליט לתמוך בניר ברקת לראשות העיר. יש כאן שותפות רעיונית ברורה וחד-משמעית בין שני אישים שחולקים השקפה נצית בלתי מתפשרת. הדבר לגיטימי, כמובן, אבל הרומן הלוהט בין השניים מהווה גם תמרור אזהרה לירושלמים מהזן הליברלי. ברקת יכול להיות בן-ברית נאמן של אליהו, ללמוד ממנו תורה ולהסיק מלימודיו לקחים פוליטיים שעלולים לגרום לעיר ולמדינה נזק בלתי הפיך, אבל הקשר ההדוק הזה ימנע ממנו את תמיכתם של בני עירנו המבקשים למצוא פתרון פוליטי הוגן ומציאותי לשאלת ירושלים. ייתכן שברקת סומך על כך שהפחד מפני החרדים ישכנע את כולנו להצטרף לקואליציה הבלתי קדושה שהוא רוקם בין חילונים לדתיים לאומנים, אבל הוא טועה.
האישרור (endorsement) שאליהו העניק לברקת נבע מדו-שיח ארוך, שבמהלכו נהג בו ברקת בהערצה עיוורת שחסיד רוחש כלפי רבו. הרב אליהו הוא בוגר המחתרת החרדית "ברית הקנאים" בתחילת שנות החמישים, איש מחמיר גם מבחינה הלכתית וגם מבחינה פוליטית, מגן המתנחלים והאיש שייעץ לחיילים לא לפנות אותם מרצועת עזה באמתלה שהם "אינם יכולים". הפוליטיקה הימנית-קיצונית הזאת מקובלת על אנשים רבים במדינה, חרף העובדה שלדעתי הן מנוגדות לצדק הטבעי. עתה אימץ אותה גם ברקת. בשנה האחרונה הוא קיבל על עצמו החלטה, שנובעת לדעתי מקריאה לא נכונה של דעת הקהל הירושלמית. מקובל לחשוב שעירנו היא "ימנית" ולא רק דתית וחרדית, אבל האזרחים שמסכימים לדעות של האגף הימני הקיצוני של הדתיים הלאומנים והמתחרד"לים מהווים רק חלק מציבור הבוחרים הפוטנציאלי של המועמד החילוני המוביל בעיר. לחרדים ולדתיים יהיו כתובות אחרות, ואולי גם הנחיות ברורות מהרבנים שלהם להצביע בעד מועמדים חובשי כיפות ומקיימי מצוות. חלק מהלאומנים החילונים יבזבזו את קולותיהם על ארקדי גיאדמק, בלי קשר לעמדותיו של ברקת בנושאים מדיניים או חברתיים. לכן האיש תלוי גם באנשים כמונו, חילונים מהמרכז ומהשמאל, שיש להם תדמית עצמית נאורה במובן הרחב והפחות מוגדר פוליטית של המונח הזה. ברקת לא איבד את קולי, כיוון שממילא לא הייתי מצביע בעדו אחרי שחבר לאנשי ימין קיצוניים בהצהרות מתלהמות בנושא עתיד העיר. אבל הוא בהחלט איבד את תמיכתם של אלפי בני אדם, שמעדיפים עמימות עם נופך של שמאל לייט בעניינים פוליטיים שיש להם גם השלכות ביטחוניות.
ברקת טעה גם באסטרטגיה האלקטוראלית הרחבה שלו. אחרי שקרא בעיתונים על תמיכתו של הרב אליהו במועמדותו, מיהרו אנשיו להפיץ את הבשורה באינטרנט בפרט ובתקשורת בכלל. כך הסגיר את העובדה שהוא רואה ברב אליהו נכס, ולא מבין כלל שהוא מהווה נטל אדיר. לא רק שאליהו הבריח אלפי מצביעים; הוא גם איפשר למועמדים חלופיים מהמחנה החילוני לרוץ לבחירות מבלי שאיש יאשים אותם ב"עריקה" מהמאבק נגד התחרדות העיר.
כמה תומכים טבעיים של ברקת, בהם גם אברום בורג והאדריכל זאב שטיינברג המקורב לתנועת העבודה, כבר הכריזו על תמיכתם במאיר פרוש מתוך רתיעה מימניותו המדינית של ברקת. גם העמדה הזאת היא בעייתית. בבחירות הקודמות קראתי כאן להצביע בעד אורי לופוליאנסקי, איש עדין ונעים הליכות שעשה כמיטב יכולתו להימנע מעימותים עם הציבור החילוני. עם זאת, גישתו לתושבים הערבים איכזבה אותי, וכך גם תמיכתו בהריסת בתים של בני משפחות מבצעי הפיגועים, בניגוד גמור לכללי המשפט הבינלאומי. גם יחסו להומואים ביטא את ההתלבטות הכמעט טראגית שלו בין צורכי העיר והנורמות המקובלות בעולם המערבי לבין הצווים החשוכים שקיבל מהרבנים, ולא ניתן לשכוח את הילדות הקטנות שנאלצו להתלבש בסגנון חומייניסטי בטקס חנוכת גשר המיתרים. כך נחסמה למעשה האפשרות שחילונים שרוצים להמשיך ולחיות בעיר יצביעו אפילו בעד מועמד סימפטי כמו לופוליאנסקי. יורשו במחנה החרדי, פרוש, הוא איש מוכשר אבל מאוד מיליטאנטי בעמדותיו ובעיקר לאומן שמשפחתו עשתה כבר לפני שנים את הסינתזה בין לאומנות אנטי-ערבית לחרדיות בלתי ציונית. לכן האופציה של פרוש איננה מקובלת עלי.
אריה דרעי? כאן ההתלבטות היא אמיתית וקשה. ברור שהוא המועמד המוכשר ביותר לתפקיד ראש העיר, איש שמשלב מוח חריף במיוחד עם כושר עשייה בנוסף על יכולת תמרון שאין לה מתחרים בזירה הפוליטית בארץ. נכון שדרעי חרדי וכפוף למשמעת רבנית, אבל הוא מייצג בעיקר את הציבור המסורתי בעיר, אלפי אנשים ששומרים מצוות רק באורח חלקי (בעיקר בנושא הכשרות) ותומכים בש"ס על רקע חברתי ובשל סבל ממושך מאפליה עדתית בתוך הציבור החרדי, אבל גם מצד הממסד החילוני. הוא תמיד היה יותר מתון מבחינה מדינית אפילו מהרב עובדיה יוסף בעידן הנאור שלו. כיוון שהציבור המסורתי חשוב בעינינו, מן הראוי לחזק את דרעי על חשבונו של המנהיג הנוכחי אלי ישי, שהוא סמן ימני-לאומני בכל הנושאים העולים לדיון בציבור, בכנסת ובממשלה. עם זאת, על רקע השחיתות המשתוללת עתה בממסד קשה להמליץ על הצבעה בעד פוליטיקאי שהורשע בעברות הקשורות בטוהר המידות. דרעי עדיף עשרות מונים גם על ברקת וגם על פרוש, אבל כל מי שהצטרף בשנים האחרונות למלחמת החורמה נגד השחיתות שפשתה בפוליטיקה ניצב בפני דילמה קשה, כמעט בלתי אפשרית. אם הדבר יתאפשר מבחינה חוקית (כלומר, תקופת הקלון תפקע) ואם הרב דרעי יתנצל בפומבי על מעשיו בעבר ועל גבהות לבו, נוכל לשקול על הצבעתנו שנית.
בינתיים לא נותר לנו אלא לסמן את קווי המתאר של האפשרי והרצוי לקראת הבחירות האלה. בבחירות למועצה אין לנו בעיה: סיעת הפנתרים של איילה סבאג-מרציאנו זכאית לצפות לתמיכתו של כל ירושלמי שיש לו מצפון חברתי ורצון כן לתקן עוולות על רקע עדתי. סבאג-מרציאנו וחבריה החליטו לא לרוץ לראשות העיר כדי להתרכז בסיכוי הגדול שיש להם להכניס למועצת העיר חבורה לוחמת, חדורת אידיאולוגיה חברתית שוויונית וגם עם יכולת להתמקד בבעיות ספציפיות ומעשיות של הציבור הגדול שאותו הם מייצגים, מעבר לתמיכה בבחירות האלה. הפעם השמאל בעיר לא יחזור על שגיאותיו מתחילת שנות השבעים, יימנע מחיבוק דוב וגם מהצטרפות אקטיבית לרשימה, ויגייס תמיכה בפנתרים בלי שום שיקול אישי או סקטוריאלי. אשר לראשות העיר לא נותר לנו אלא להפציר בפפה אללו להציג את מועמדותו מבלי להתחשב בדמגוגיה על בזבוז קולות. ממילא איננו יכולים להצביע בעד האיש של הרב אליהו בפוליטיקה (ומעדיפים בגלוי חסידים של הרב עובדיה או הרב אלישיב) ובהתגייסות למען פפה נביע את דעתנו האמיתית על העיר ועל עתידה.
*התפרסם ב"כל העיר"
אנני ירושלמי אך מכמה מחברי הטובים ביותר הם ירושלמים. ירושלים היא עיר ימנית, ואפילו לא עם רוב חילוני אם ניקח בחשבון את הציבור המזרחי שרובו מסורתי הרבה יותר משאר החלקים בארץ.
כל המועמדים יהיו אנשי ימין מבחינה מדינית. לכן ירושלמים שמאלנים כמו חברי צריכים להצביע למרצ שיש בה חברי מועצה מסורים, ולניר ברקת כראש עיר. פרוש אף יותר מסוכן מלופוליאנסקי משום שהוא מוקרב לחב"ד, ובתור שר שיכון דאג לבנות התנחלויות, ולראשונה ערים חרדיות בתוך השטחים. לגבי אירועים כמו מצעד הגאווה ברקת אולי לא יבוא להפגין תמיכה, אבל לפחות לא ינהל מסע הסתה.
ללא כל ספק- מבין ארבעת המועמדים הלא ראויים-אריה דרעי הוא הרע במיעוטו.
על גאידמק אין באמת טעם להרחיב.
ניר ברקת הוא אסון לעיר- תאומו החברתי של חולדאי רק לאומן ממנו ופחות סובלני. כל ניסיון לקרוא לציבור החילוני להצביע לברקת, כאילו מדובר בציבור הומוגני שכל רצונו הוא להאבק בחרדים, הוא נסיון נאלח ומדרדר את הפוליטיקה למקום של קרב זהויות דבילי.
יש לבחון אותו על-פי עמדותיו והן רעות לכל מי שמעמיד בראש את צרכי התושב הממוצע.
פורוש הוא אדם חשוך המייצג את הסלט של דת-מדינה, לאומנות-חרדיות-, והומופוביה-סקסיזם בצורה הבוטה ביותר.
דרעי רחוק מלהיות בחירה ראויה, במיוחד לאור המאבק החשוב על מצעד הגאווה, אבל לפחות הוא פרגמטיסט- לא בעל חזון בלהות קפיטליסטי לעיר ולא לאומן השואף לטרנספר שקט.
הכי חשוב- בהצלחה לאיילה ולרשימתה. הייתי רוצה לשמוע את דעתה לגבי המועמדים לראשות העיר.
ירושלים מוצגת במאמר כבעלת פוטנציאל, כמציעה אפשרות גדולה לא ממומשת. כרגע זו תקופת שילטונות תל אביב, ונאכף ניוון קשה על ירושלים מבחינת מכתיבה הקיום הממשי והרוחני, כמציבה את הרוח קובעת התרבות הגבוהה לה נועדה. ואכן, ביזיון הדלות הרוחנית של המועמדים לעיריית ירושלים, הגרועים בהרבה ממועמדי חצור הגלילית, ירוחם, או קריית אולגה, ממחיש באופן החד ביותר את אמיתות מאמרי. כשתל אביב חולשת, ירושלים מדורדרת לאשפתות. הדבר ממחיש עוד היבט של השילטון התל אביבי: זה שילטון של עבד כי ימלוך, תרועת נובו רישים של הרוח והנשמה, שכשהם בשילטון, הם יוצרים אדמה חרוכה כלפי כל כוח רוחני שיכול להבליט את דלותם.
לא לחינם מזכיר פול מקרתני בראיון בידיעות אחרונות כי ב-1965 אסרה ממשלת תל אביב על הביטלס לבוא לישראל. שכן הביטלס יצגו התעוררות רנסנס רוחני, את רוח שנות ה-60 התוססות והמהפכניות באמת, ולכן הוו איום רוחני ממשי על שליטי תל אביב.
אבל גם ברקת הוא איש סימפאטי, אולי תשקול להצביע גם לו? למרות שהוא לא חרדי אנדר דוג, כזה שאם קוראים להצביע לו אז מצטיירים נורא נאורים וחובבי מיעוטים?
ובבחירות לכנסת, מה דעתך להריץ את בני בגין, גם הוא איש באמת מאד מאד סימפאטי. עוד באירופה הוא היה סימפאטי. למרות שיחסו לערבים ביטא את ההתלבטות הטראגית שלו בין הנורמות ההומניות המקובלות בעולם המערבי, לבין ההוראות החשוכות שהוא קיבל בתנועת "חירות".
שתהיה שבת סימפאטית לכולנו!
עכשיו נראה המאמר של מיכאל שרון ("עיר התבונה ושלטונות מישור החוף") הזוי מתמיד,
שהרי איך יתכן שכל המועמדים לראשות עריית ירושלים הם בבחינת "זו נבלה וזו טריפה"?
להזכירכם, ירושלים היא עיר שלפי מיכאל שרון "פורחת בה החוכמה והתרבות הגבוהה", והיא גם "עיר התבונה והעומק הקיומי".
הבה נראה מיהם המועמדים לראשות "אתונה הישראלית" הנ"ל:
הראשון נץ ימני המתרועע בחצרות רבנים רדיקלים,
השני חרדי לאומן מיליטנט,
השלישי עבריין שהורשע בפלילים
והרביעי אוליגרך סוחר נשק.
אז היכן "התבונה והעומק הקיומי"?
האם הכל קנוניה שמקורה בשרב המטמטם התל-אביבי?
"איכה", שואל הנביא (ישעיהו), "איכה היתה לזונה קריה נאמנה?" את התשובה יש לחפש ביוני 67. כבשנו את העיר ו"סיפחנו אותה" אבל את תושביה השלכנו ככלי אין חפץ, כביכול "ככר העיר ריקה". 41 שנה אנו מתעללים בהם ולא רק שמנענו מהם אזרחות (השופט ברק אומר בפסק דין "מוברק עווד" שמי מהם שיבקש אזרחות יקבלה, אך בפועל נדחות הבקשות בתואנות מאוד משונות), אלא גם שללנו מרבים את הזכות לגור בביתם (השופטת מרים בן פורת בכהונתה כמבקרת המדינה התלוננה על משרד הפנים שאינו אוכף מספיק את הסנקציה הגירושית על מי שעזבו את העיר לפרק, ולו גם מחוסר דיור לשכונה פרוורית). והתוצאה: "שריך סוררים חברי גנבים כולו אוהב שוחד ורודף שלמונים". עכשיו תבחרו לכם ראש בין לאומן חילוני שהוא גם תואם חולדאי ובין לוקח שוחד מורשע ובין אוליגרך שאינו דובר עברית (ויש להניח שגם הרוסית שלו דלה וכוללת בעיקר מילים כמו רובל ופסקוניאק) או אולי אולי חרד פנאט מזוקן עד ברכיים שישגר לשכונותיכם משגיחי צניעות. זה עונשם של מי ששרים בערגה על ירושלים של זהב ובפועל מבוססים בירושלים של חרא. רמי
אם בורג מצביע פורוש אז אני מצביע ברקת.בורג נראה לי אחד המושחתים שיש ותקנו אותי אם אני טועה.
בבחירה למועצה אין לי התלבטות – אצביע בעד רשימת הפנתרים מתוך תקוה שתיכנס נציגות משמעותית , שתוכל לא רק לצעוק את צעקת השכונות והאוכלוסיה הערבית שקיפוחה זועק מכל פינה, אלא תהיה לשון מאזנים בבנית קואליציה במועצה, שיהיו לה תנאייסוד, כמו -עיר לכולנו – כולנו – יהודים וערבים, מזרחיים ואשכנזים , מרכז העיר ושכונותיה. עיר שאינה מפריטה עצמה לדעת.
לראשות העיר אסור להצביע לניר ברקת.
ניר ברקת מחובר לימין הקיצוני הגזעני.
מורהו הרוחני הוא פאנט, הנושא תואר של רב, אך הוא גם בוגר הטרור היהודי המזויע ביותר שבוצע כלפי ערבים במסגרת "ברית הקנאים".
אני מעדיף את אריה דרעי, שיש לו יכולות מוכחות ובנושא היהודי ערבי, אני יכול לצפות ממנו ליותר מאשר מהלאומן חסר הבלמים העונה לשם ניר ברקת.
אין לי שנאה לדתיים. אינני רוצה בשם החרדה כביכול מנציגו של הרב עובדיה להצביע ללאומנות זולה, גסה ומסוכנת.
אסור להצביע לניר ברקת.
אם יאושר דרעי , אני אצביע בעדו.
אם לא יאושר דרעי, אתלבט בין פרוש ובין פתק לבן. ביודעי שמפורוש אני עלול להתאכזב כמו שהתאכזבתי מראש העיר הנוכחי, שבחירתי בו היתה בעיקר בהשפעת….מאמר של חיים ברעם
לאנשים נורמלים: דרעי והפנתרים. כל היגוג על דבר אחר פרושו עזרה אקטיבית לימין הגזעני.
דרעי הוא חרדי. סוף ההתלבטות.
חרדים זו מילה מכובסת לפונדמנטליסטים יהודים. מי שרוצה להשליט על המדינה את חוקי הדת במלואם מעוניין לנעול כל אפשרות למאבק מעמדי אי שם בעתיד; וכמו כן להעניק לאפליית הנשים, הערבים וקבוצות נוספות – הקיימת כיום בפועל – מימד של קדושה, של ציווי אלוהי, כלומר לחסנה מביקורת.
"חרדים" זה לא ציבור.
אופנת ה"פוליטיקלי קורקט" הפוסט מודרנית הרגילה אותנו להתייחס ל"חרדים" במונחים של ציבור:
ערבים, מזרחיים, אשכנזים, חרדים…
ולא היא, חרדים היא תנועה פוליטית ימנית קיצונית.
הפחד מהחרדים מצד המחנה הציוני המתון מוצדק, ומי שניצב שמאלה ממחנה זה צריך להבליטו ולהדגישו, ולא למתנו.
אין מי שמבטא פחד מוצדק זה טוב יותר מלנין, במאמרו על היחס הסוציאליזם אל הדת.
דומני שאין שם מילה אחת על "סובלנות" ועל "קבלת האחר" בעניין זה.
ססמת הקרב במאמר היא "הדת היא אופיום לעם" חוזרת בו שוב ושוב, תוך קטיעת התוספת שהיא גם "שוועת הנדכאים" (המופיעה אצל מרכס).
חיים ברעם שוכח שיחס כלשהו לנושאים סוציאליים הופיע בש"ס מיד אחרי דרעי, ודווקא על ידי אלי ישי.
דרעי, כבוגר ישיבה אשכנזית, העדיף להתמקד באפליית הספרדים אך ורק ב"עולם התורה". בזמנו, או מעט אחר כך, התנגדה ש"ס לחוק הדיור הציבורי.
חיים ברעם גם אינו מזכיר במילה את עברות השחיתות שבהן הואשם דרעי. כסוציאליסטים אנחנו צריכים להיות רגישים לעברות מסוג זה יותר מהליברלים ומאנשי "איכות השלטון".
הטשטוש בין רכוש פרטי לציבורי, בין בעלות לניהול, הוא שמונע כל אפשרות לסוציאליזם.
אבי שיחיה נוהג לומר:
הכול בבעלות פרטית, רק שלפעמים הבעלים מכונה "פקיד".
זה לא נכון, אבל אנשים כדרעי, כאולמרט וכרבים מהפקידים ומהמנהלים בברית המועצות ובמדינות הסוציאליסטיות חיזקו בעיני רבים תחושה זו, ויש לנהוג כלפיהם ואפס סובלנות.
מדובר למעשה בהפרטה פלילית: איש ציבור שולח ידו בכספי ציבור והופך אותם לשלו. אישית איני זקוק למקווה, אבל אדם דתי שגונב כספים שנועדו למקווה ובונה לו ג’קוזי הוא אדם נתעב מעצם מהותו שאין לסמוך עליו בכלום.
לגבי השאר אני לא מביע כאן דעה. פעם חד"ש העמידה רשימה למועצת עיריית ירושלים בשם "ירושלים שתיים". חבל שעכשיו אין כזו.
סליחה, חיים, טעיתי, כן התייחסת למעשי השחיתות של דרעי.
אם ההמלצה של חיים ברעם לבחירות לעירייה הן ללחוץ על פפה אללו שיתבזה בכך שינסה לרוץ לראשות העיר ויכשל ביג טיים, ורשימה – על הפנתרים השחורים ההזויים לחלוטין (עם כל הכבוד שלי לאיילה סבאג – בחיית!)
אגב חיים – לאיזו רשימת פנתרים שחורים אתה מתכוון? כי מסתבר שהם רצים בשתי רשימות, "הפנתרים השחורים הותיקים" עם צ’ארלי ביטון ו"הפנתרים השחורים החדשים" עם איילה סבאג, איך נוכל לדעת מי הפנתרים הטובים ומי הרעים?
פשוט בדיחה גרועה כל הרשימה הזו.
על מה אתה מדבר. היית בכלל בתל אביב בזמן האחרון? אתה יודע כמה קשה לאדם ממוצע להתפרנס בתל אביב? אתה יודע כמה תל אביבים סובלים ממחירי הדיור הגבוהים? לא כל התל אביבים ספסרי מקרקעין. חוץ מזה שהאליטה הישראלית תמיד התרכזה בירושלים – הפקידות הגבוהה, האדמיניסטרציה, המשפטנים, העסקנים למיניהם ומוסדות הפוליטיקה, הדת והתרבות.
מוקדי הכוח התל אביבים מרוכזים במוסדות הפיננסיים ששוכנים בה, בעיקר באזור רחוב יהודה הלוי. אבל חוץ מזה יש לך בעיר רק משפחות צעירות וסטודנטים, לא בדיוק החומר ממנו מרכיבים אליטה.
אריה דרעי פחות ימני מברקת? ממתי?
את הבחירות הקודמות ברקת הפסיד בגלל תדמית שמאלנית ושמועות טורדניות על עבר בשלום עכשיו.
אז בגלל כותרת אחת בעיתון, ספין של אנשיו שיודעים שבעיר ימנית כמו ירושלים צריך לשנות תדמית, הוא תלמידו משכבר הימים של הרב מרדכי אליהו?
אריה דרעי יטפל טוב יותר באוכלוסיה הערבית, בעניים, בקריית יובל המתחרדת, בירושלים כולה המתחרדת, בתרבות וספורט, במצעד הגאווה, מברקת?
אם התשובה כן תצביעו אריה דרעי, זאת תהיה הבחירה המוסרית.
אכן, התלבטות. איזה מזל, שכבר אינני בגלות-ירושלים!! אבל, אילו הייתי…
מטבע-הדברים, כל מועמד חרדי (או דתי במובהק), פסול בעיניי אוטומטית. אדם קרוב אצל קהילתו ואני, בתור דו-מיני, טראנסית-למחצה (או על הגבול, או בערך) ומבטל/ת-מגדר, לא הייתי יכול, כמובן, להצביע בעד אדם, המתנגד – או שיש מקום להניח, בוודאות גבוהה, שיתנגד – לקיום מצעדי-קהילתנו בבירה. הומופוביה היא, בעיניי, פשע בל-יכופר, חמור אף יותר, מפשע התמיכה בהמשך הכיבוש. דבר זה, פוסל אוטומטית, כאמור, גם את פורוש יורש-לופוליאנסקי וגם את דרעי – שמלבד-זאת, גם הורשע בעבר במספר סעיפי-שחיתות חמורים וגם אם יוסר קלונו, באמצעות איזשהו טריק משפטי-פ??ר?סי-קואליציוני (הרי בממשלה, ירצו את ש"ס בפנים אחרי הבחירות, אם לא לפניהן…) – מבחינתי, יהיה הדבר כשר-אך-מסריח – ולמעשה, טמא. גם להתנצלות מן-הפה-ולחוץ, של ערב-בחירות, אין, בעיניי, ערך אמיתי. ואולם, הסיבה המרכזית, מבחינתי, לפסול את דרעי, היא עויינותו הצפויה, למצעדי-קהילתנו.
מנגד, ניר ברקת – המצוי, מן הבחינה המדינית, בין הליכוד למולדת – אינו יכול, כמובן, להיות אופציה סבירה – לא אחרי שהיה ממובילי הקמפיין, בעד המשך כיבושה, של העיר המזרחית. הדבר הוא, כמובן, מן הנמנע.
כך, שכאדם מן החוץ, אין לי אלא לשאול, את מר"צ+"הפנתרים"+חד"ש+"עלה ירוק": האם השמאל ירוץ בלי ראש???
ולשמוח, שוב, על שאני פטור מלהכריע, באופן מעשי, בהתלבטות זו…
אתה טועה. זה באמת מפתה מאוד, אבל ככל שזה מפתה כך זו טעות. "מלכודת דבש" שהפלסטינים לא נופלים בה.
לא במקרה העניקו להם אוטומטית את זכות הבחירה לעירייה אך לא לכנסת.
סמכויות העיריות בישראל מוגבלות מאוד, והצבעה של הפלסטינים תושבי ירושלים תביא להכרה בסיפוח מצד אחד, אך לא תמנע את אפליית ערביי העיר, שרובה ככולה היא מעשה של השלטון המרכזי, וכל מה שהעירייה עושה הממשלה יכולה לעשות במקומה.
ו-ב. רוב הפלסטינים בירושלים לא רוצים כנראה מדינה אחת בכל ישראסטין. חלק רוצים מדינה פלסטינית בצד ישראל, חלק רוצים מדינה ערבית-פלסטנית בכל פלסטין וחלק רוצים מדינה אסלאמית בכל פלסטין. התמיכה באופציית "ישראסטין" נמוכה מאוד כיום.
שים לב שהמהלך שאתה אומר יכול לפעול לחיוב , אם בכלל, רק אם הוא ייעשה בתזמון אחיד.
אם לא כל הפלסטינים תושבי מזרח ירושלים המזרחית יקומו ויצביעו, אלא רק אלה שתשכנע אותם – הדבר ממילא יהיה גרוע כי הוא יפלג את עמדתם האחידה, וכשאתה מצוי במגננה מפני דחיקה ונישול עדיפה עמדה אחידה "מוטעית" מאשר פילוג שבא מתוך אמונה בצדקת הדרך.
לגבי "שתי" רשימות הפנתרים. צרלי ביטון תושב מבשרת ואם יתמודד יתמודד שם. ובנתיים לא נראה שירוץ לא שם ולא כאן.
לעומת זאת יחש רשימה של הפנתרים החדשים, שנמצאת בשטח, מתרוצצת בין חוגי בית, אוספת פעילים בשכונות ומוכנה באמת להאבק ולא רק לדבר.
חבל שאנשים מעדיפים להתחבא מאחורי מקלדת במקום לבצע.
אני מבקש להזכיר, כי בהיעדר מועמד ראוי, גם פתק לבן הוא אופציה סבירה. ההצבעה לעירייה היא בשני פתקים: פתק אחד לבן, ועל הפתק השני אפשר לרשום ד"ש לועדת הקלפי.
כשאנשים קטנים (כמו דרעי, פרוש וברקת) עושים צל גדול, סימן שהשמש שוקעת.
רמי הוד, בקשתה לקרוא את דעתי לגבי המועמדים לראשות העיר.
גאידמק – איש שעשה את הונו באמצעות מכירת נשק לארגונים וגרילות אשר רצחו חפים מפשע אין לו מקום בראשות העיר.
ניר ברקת -התגלה כאיש ימני קיצוני אשר קיבל את ברכת הרב מרדכי אליהו אבי ההתנחלויות הם חברו להם יחדיו זוהי סכנה אמיתית לכל החילוניים הירושלמים. חוץ מזה שניר ברקת כבר ישב במועצת העיר ומה הוא עשה למען שכונות המצוקה? דלתו הייתה נעולה! ישבנו 4 חודשים בגן בור שיבר 30 משפחות מחוסרות דיור אפילו פעם אחת הוא לא הגיע לשאול ולא התקשר לשלומם של תושבי וילדי ירושלים מחוסרי הדיור.
פורוש – הוא ההמשך של לופוליאנסקי הוא ישים את פעמיו בבניית בתי כנסת וישיבות זו השליחות שלו כאיש חרדי ואין סיכוי שהוא לא ילך בדרכי הרבי.
אריה דרעי – למעשה הוא מייצג גם את הדתיים המסורתיים הירושלמים. הוא שילם את חובו וישב בבית הכלא לעומת מושחתים אחרים שפשעו ולא שילמו את חובם. אני חושבת שלא במקרה ריתצו של דרעי לראשות העיר מתקיימת בימים אלה לפני ראש השנה ויום הכיפורים ימי הסליחה. אפשר לתת לו צ’אנס לעומת המועצדים האחרים שאנו יודעים שהם יכולים להיות סכנה גדולה לעיר.
הערה כללית לגבי התנועות אשר רצות למועצת העיר. צצו להם כל כך הרבה תנועות וכל תנועה שומרת על עצמה כאילו היא הסגן של אלוהים ולא מוכנים להתחבר עם תנועות אחרות מתוך מחשבה אולי שגויה שהם לבדם יצליחו להכניס כך כוך חברים למועצה, אז להם אני רוצה לומר שזו טעות גדולה והיא כתובה בכל "ספרי הילדים" הקולות יתחלקו בצורה כזו שכל תנועה תקבל מעט קולות ואף תנועה באמת לא תכניס חברי מועצה וזה לרעת התושבים. יש לאחד כוחות, יש להתחבר, יש להגיע להבנות ולראות את התמונה כפי שהיא מצויירת ולא כפי שהיו רוצים לראות אותה.
חיים ברעם כתב יפה יפה וניתח את המצב הקיים להיום לדעתי יש להקשיב לו.
הפוטנציאל של ירושלים במאמר שלך מסתכם במזג האויר שבה, וזהו כאמור פוטנציאל מפוקפק מאוד בבסיסיות והגולמיות שבו,
או בקיצור – מדובר ברעיון מגוחך.
איני מבין מדוע "כשתל-אביב חולשת, ירושלים מדורדרת לאשפתות"?
אם כבר אז להיפך – הדרדור של ירושלים גרם לזרימת מוחות, הון ותרבות במורד ההר עד לתל-אביב ותרם להפיכתה למה שהיא היום.
אגב, ת"א היא העיר הפלורליסטית והסובלנית בישראל ומהווה מוקד משיכה לכל המגזרים.
אני ממש לא מבין היכן בדיוק הבעיה שלך איתה מבחינה תרבותית. הבעיה שלך היא כנראה כללית לגבי ישראל אבל תשתדל לזכור שת"א היא בכל זאת העיר היחידה בארץ שראויה לתואר "עיר מערבית" (בקושי רב, יש לציין).
עניין פול מקרטני לחלוטין לא שייך לנושא
ולא ברור מדוע כתבת ש"לא לחינם מזכיר פול מקרתני" את סרוב הממשלה להופעת החיפושיות בישראל.
מה זאת אומרת "לא לחינם"? האם מקרטני קרא את המאמר שלך והחליט להגיב?
זה שבשנת 65 הופעה כזו לא היתה מקובלת על קברניטי המדינה לא קשורה כלל לתל-אביב,
אתה עושה כאן קישור עקום, תמוה ומיותר.
לנו באמת הגזמתם לגמרי: קודם כל אין רעים יש רק טובים כולנו טובים וכולם טובים כולל אותך איש מרץ שקורה לנו הזויים, אתה מאוד מבובל מצד אחד כל הכבוד לך שאתה חולק לי כבוד? ומצד שני אנחנו הזויים, מה באמת רציתה לומר? מדוע אתה לא אמיץ וכותב את אשר אתה חושב אמת? מה ניסיתה להיות עדין? אתה נשמע גזען בכל מקרה. זהו המחיר כאשר לא אומרים את האמת כמות שהיא!
לדעתי על השמאל העקבי (כביטויו הנכון של ברעם) לעשות כל מאמץ לשכנע את סרי נוסייבה לרוץ לבחירות בראש רשימה ערבית. כניסתם של ערביי ירושלים לזירה הפוליטית המקומית (א) תקדם מאוד את האינטרסים המוזנחים של אוכלוסייה ענקית הסובלת מאפלייה ודיכוי מתמשכים וכן (ב) תאותת לכיוון של מדינה אחת לשני עמים בכל שטחי ישרפלסטין, מה שיגרום לזעזוע בציבור הישראלי הזחוח, שיתחיל לעשות את חשבון הנפש שלו. הואיל ולאחרונה נוסייבה מתבטא בעקביות הנושא של מדינת כל אזרחיה, אפשר שהוא ועמו "בשלים" למהלך הזה ויש לעודד אותם לעשות את הצעד הנחשוני ולהבטיח לו תמיכה מוסרית ולוגיסטית.
כן כן. צריך לבלוע את הצפרדע הזאת, ולו רק בשביל לא לתת לאדון גאידמק, לפרוש הפונדומנטליסט או לניר ברקת הקפיטליסט להנות מההפקר. הבחירות האלה חשובות מכדי שיהיה אפשר להחרים אותן או לקרוא להצביע פתק לבן.
כשהוא פונדמנטליזם של דת מיעוט אפשר ורצוי לשתף אתם פעולה במכלול רחב של עניינים.
לא שמעת על הפתגם הרומי העתיק to use one barbarien against the other?
תראה את הקתולים כשהם רוב ואת הקתולים שהם מיעוט.
את היהודים כשהם רוב ואת היהודים (כולל הפונדמנטליסטים) כשהם מיעוט.
צר לי, אבל אין סימטריה.
למערכת: נא להביא רק גרסה זאת]
תשובה לבני ולמגיב השני:
ראשית, כתבתי מאמר תשובה על התרוששות הרוח והקיום בתל אביב ובעטייה, "תל אביב כמשל"
הנהירה הגדולה כיום לתל אביב מקורה בדיוק בכך שזהו מרכז פיננסי ומרכז הכוח. היא קורצת לרבים בחלומות אודות נגישות אישית למוקדי הכוח והפיננסים. הנהירה הגדולה לתל אביב דומה לנהירת איכרות שהתרוששה לערים הגדולות בתקופת התפתחות הקפיטליזם, ומייצגת באורח דומה את תחושת ההתרוששות במימדי כוח ומשאבים של האדם מחוץ למרחב התל אביבי ואת עוצמת ההגמוניה התל אביבית, המתבטאת בחלומות שחולמים רבים על נסיקה ושידרוג מעמדם בתל אביב, חלומות שלא מתגשמים אגב, כשם שלא כל אחד הינו "כוכב נולד" בניגוד לפנטזיית הנסיקה שמפיצה התקשורת של שילטונות תל אביב – הנגישות למרכזי הכוח והפיננסים היא זכות יתר אליטיסטית.
בתל אביב יש אכן איי פתיחות, אך כך גם בפריפריה – ברחובות, גדרה, באר שבע, קריית שמונה – שם נימצאים "עמך" שאף הם כלל אינם פנטיים ועניינם בעמל וקיום אישי ומשפחתי סביר בכוח עמל זה. אך זאת בלי לעשות מכך עניין גדול, ובלי הפנטיות המיליטריסטית וההיסטרית שאף מקורה בתל אביב – המצמיחה גם את מצג הסובלנות ביחס לפנטיות הזאת – וכך היא עיר ניגודים וגוזמאות היסטריות.
לא ראינו ש"פונדמנטליזם" גורם לך להתנגדות כה עזה כשהוא איסלאמי.
אם תעצום עיניים יהיה לך יותר קל לחשוב על דרעי כעל "ערבי" ואז יהיה לך יותר קל לבלוע.
חוץ מזה, אל תשכח שמדובר בנציג המדוכאים והמקופחים, קורבנות האימפריאליזם האירופי הלבן. לכן, כמו שהסברת יפה בטור על יפו, הדוקטרינה מחייבת שתתמוך בו, כי כל המדוכאים חייבים קודם להיות פשיסטים לפני שהם נהיים קומוניסטים, או משהו כזה… מין שלב בהתבגרות, כנראה. (אצל מוסוליני זה עבד הפוך. מעניין).
או-קיי, אז אני מניח שצריך לשתף פעולה עם הפרוטסטנטים באירלנד, עם הקתולים ברוסיה, עם המוסלמים בהודו ועוד.
כפי שנאמר, אתה מנותק לחלוטין מהמרקסיזם ומכל תפיסה מעמדית. אתה מדבר על "דת מדוכאת" כאילו יש איזה ישות אורגנית שנקראת עדה ולאום, שעליה צריך להגן מפני ישות אורגנית אחרת. אין לך שום תפיסה דיאלקטית, מטריאליסטית, מרקסיסטית או אחרת. אתה מוזמן להצטרף לבל"ד, תוכל בוודאי להרגיש שם בבית יותר מאשר בקרב "מספמטי הציונות" הארורים בחד"ש.
ב"כוכב נולד" דווקא משתתפים צעירים מהפריפריה, צר לי לאכזב אותך.
וכפי שנאמר, הנהירה לתל אביב היא של סטודנטים וצעירים מרוששים, ולא של אנשי כוח ושררה. רוב האליטה מרוכזת בירושלים, על מוסדות הפוליטיקה והמשפט. אהוד ברק במגדלי אקירוב הוא היוצא מהכלל שמעיד על הכלל.
חוץ מזה שתל אביב היא באמת העיר השפויה ביותר מכל מה שיש בישראל. לא סתם תקף אליעזר שטרן את התל אביבים על כך שהם לא מתגייסים (ומתים) מספיק.
אני לא מסכים איתך כלל.
עובדתית, מרכז עוצמת הקהילה ההומו-לסבית הוא בת"א, כל להקה צעירה או אומן הרוצה להתקדם עובר לת"א,
ובכלל, רוב הצעירים יוצאי הצבא שרוצים להנות מחיי רווקות במקום "הכי נכון" באים לת"א ללא קשר ל"פנטיות המיליטריסטית וההיסטרית" עליה אתה מדבר. הם באים כדי לחיות את החיים ולחיות אותם טוב כמו שכל צעיר רוצה.
כמובן שהיום זה קשה יותר מאשר לפני חמש או עשר שנים בגלל מחירי הדירות והשכירות, אבל זה כוחה האמיתי של ת"א – היותה עיר צעירה ותוססת המציעה את מגוון האנשים, התרבות (גם התרבות "האמיתית" וגם תרבות הצריכה) והקולינריה הגדול בארץ, ובעצם היחיד בארץ.
לגבי "איי הפתיחות" – אתה ממש מציג תמונה הפוכה למציאות:
ת"א היא עצמה המקום הפתוח והפלורליסטי היחיד האמיתי בישראל ולו רק מפני שהיא כרך חילוני מספיק גדול ומערבי בכדי להציע מכל טוב לכולם. במקום בו אין כמעט "טווח ציבורי" ותרבות רחוב כמו בת"א אין שום משמעות למושג "פתיחות".
"פלורליזם" בעיר כמו רחובות הוא סתם מילה חסרת משמעות, היכן מתרחש הפלורליזת הזה? ברחוב הראשי? בקניון?
היכן הוא מתרחש בקריית-שמונה?
ובמילא אם אתה טרנסג’נדר או קרוס-דרסר המתגורר בלית ברירה ברחובות –
הדבר הראשון שתעשה בערב הוא לתפוס מונית לת"א…
סתם קוריוז, להזכירך, היכן נמצא מטה מפלגת חד"ש המכונה "הגדה השמאלית"? …
עכשיו רד כמה מאות מטרים באותו רחוב ותמצא את עצמך בלב הפיננסי הישראלי, זה בדיוק יופיו של הכרך הגדול.
רחובות וקריית שמונה אינן מספיק גדולות בכדי להוות בכלל איזושהי אלטרנטיבה או תחרות לת"א בשום מימד.
נראה שהבעיה שלך היא עם ערים גדולות באופן כללי (קודם חשבתי שהבעיה שלך היא עם ישראל – אתה מאוד מבלבל!) כמו גם ניו-יורק ולונדון, שמי כמותן מציעות את "פנטזיית הנסיקה"…
אך אין מה לעשות, הכרך והנוף העירוני הם בבסיס התרבות המודרנית וכך ת"א בבסיס התרבות הישראלית כיום. האמן לי, ללא ת"א מצבנו התרבותי היה הרבה יותר קשה ולא היה לנו שום בסיס להתכתבות עם הערים גדולות בעולם – שהן מקור התרבות היום.
נ.ב. אני מייעץ לך לחדול מסגירות מחשבתית. טוב ורע יכולים לחיות זה לצד זה כפי שקורה בדרך כלל ובפרט בתל-אביב.
למגיב האנונימי:לגבי "כוכב נולד", אתה מאשר את מה שכתבתי. כתבתי על הנהירה לת אביב מהפריפריה, עקב חלום הנסיקה, והוספתי שהתקשורת מעודדת חלום זה. לכן אכן, מזמנים בעיקר בני הפריפריה ב"כוכב נולד", ואם איני טועה, לא מזמנים לשם כמעט תל אביבים צעירים..
וכך כתבתי: – "עוצמת ההגמוניה התל אביבית, המתבטאת בחלומות שחולמים רבים על נסיקה ושידרוג מעמדם בתל אביב, חלומות שלא מתגשמים אגב, כשם שלא כל אחד הינו "כוכב נולד".
לבני: הדברים שאתה כותב נכונים לכל כרך גדול בעולם. אלא שבמאמר "תל אביב כמשל" (יש לחכות לפירסומו) הצבעתי על בעיות יחודיות. גם טהרן קרוב לוודאי היא מקום פתוח יותר מעיר שדה באירן, וכך גם קאבול באפגניסטן, שלא לדבר על קהיר וביירות. ברור שחד מיניים וטרנסג’נדרים, ינהרו בלית ברירה לטהרן או לקהיר, הכרך הגדול, מכל מקום אחר במדינה, אף שכללית קיימים במדינות אלה חוקים כנגד פעילותם. בכל כרך גדול קיימת מידה יחסית גבוהה של חופש, עקב האנונימיות, הקושי היחסי לקיים בקרה חברתית, פוליטית ומשטרתית יעילה והדוקה, וכן עקב העובדה שזה המקום בעל המנטליות הכי פחות פרובינציאלית וסגורה במדינה.
אלא שתל אביב ניבדלת כמעט מכל כרך אחר בעולם בדבר אחד: אין בה רכבת תחתית וחשמליות, וכך התנועה בה פקוקה באופן בלתי אפשרי..
חיים,
איך זה שאין לך מילה טובה על אפשרות ההצבעה למרצ?
מרצ בירושלים טובים ממרצ הארצית, ולהזכירנו, פפה אללו הוא מותיקי מרצ בעיר.
הטור הבא יוקדש לנושאים האלה. עם זאת, ברור שלמועצת העיר הפנתרים קודמים.
חבל שפפה אללו לא רץ לראשות העיר כי זה היה מאפשר לירושלמים להצביע בלב שקט. אם השיקול הוא טקטי, כלומר לאפשר לחילונים מהשמאל המתון להצביע עבור הלאומן ברקת, אז זה חמור מאוד בעיני.
כמו שכבר כתבתי קודם – אני מסכים איתך לחלוטין בעניין היעדר רכבת תחתית בת"א.
זהו מחדל נוראי המראה שקברניטי העיר לדורותיה עסקו בזוטות ובקידומם האישי במקום בטובת התושבים.
כולנו משלמים על כך בכסף, בזמן, באויר מטונף שאנו נושמים וכיעור עירוני הולך וגובר בגלל פיח עשן ורעש.
אבל יש כאן נסיגה רצינית בטענותיך כנגד העיר, אם הכל מסתכם בהיעדר רכבת חתתית אז זה די רחוק מהמקום בו התחלת.
עוד דבר לגבי "כוכב נולד":
כצופה בשתי העונות האחרונות (הרמת עלתה, יש לציין) לא שמתי לב שיש הבדל בגישה בין מועמדים מהמרכז למועמדים מהפריפריה.
אין דבר כזה "מזמנים בעיקר בני הפריפריה", זה פשוט לא נכון, ואין שום סינון על בסיס מקום מגורים .
בעונה האחרונה למשל היו מתחרים ממקומות עם רמת חיים גבוהה כמו כפר-סבא תל-מונד ומבשרת ציון.
לבני ולמגיבים נוספים –
— קישור —
מיכאל שרון