המיליארדר האמריקאי וורן באפט הביע בסוף השבוע תמיכה נלהבת בהחלטתו של שר האוצר האמריקאי, הנרי פולסון להלאים את ענקיות המשכנתאות פאני מיי ופרדי מאק. לדבריו ההלאמה היא "בדיוק הדבר הנכון". "לא הייתי משנה כלום בתוכנית הזאת", אמר באפט בריאיון לרשת הטלוויזיה הכלכלית סי.אן.בי.סי. לדברי באפט, ההלאמה תתרום רבות להרגעת השוק ולהפגת האי וודאות בנוגע לשתי החברות. "זו העסקה הטובה ביותר שהיה אשר להגיע אליה, והיא גם הנבונה ביותר בתנאים הכלכליים הנוכחיים", אמר באפט.
באפט דחה את הטענה, שנשמעה בימים האחרונים בתקשורת האמריקאית, כאילו ההצלה באה מאוחר מדי: "כמובן שאפשר לומר שניתן היה לתקן תקנות שונות לפני כמה עשורים, ואז המצב לא היה מידרדר עד כדי כך". עוד אמר באפט, "אם התמוטטות הבנק בר סטרנס הייתה אירוע בעוצמה של 8.5 בסולם ריכטר הפיננסי, האירוע הזה שווה לרעידה בעוצמה של 9.9. לממשלה באמת לא הייתה ברירה אלא לעשות דבר מה. השאלה שצריכה להישאל היא אם הם עשו את הדבר הנבון, והם אכן עשו אותו".
באפט, האיש העשיר בעולם, שהונו נאמד ב־62 מיליארד דולר, הוסיף כי לא ניתן לפי שעה לאמוד את נזקי החילוץ למשקיעים. הוא הוסיף כי עומקו של המשבר בשוק הנדל"ן הכניס את משרד האוצר האמריקאי למצב קשה, ולמעשה לא הותיר לו ברירה. אמנם באפט אינו יכול לאמוד את "נזקי החילוץ למשקיעים", אבל במשרד האוצר האמריקאי הודלף שמדובר על הוצאה של כ-300 מיליארד דולר מכספי משלם המסים. סכום השווה לתקציב מדינת ישראל, אבל לתקציב המדינה של שלוש שנים רצופות!
באפט חושש מאוד מחוסנו של המשטר הקפיטליסטי האמריקאי ולכן אין תרופה טובה יותר, בעת משבר, מאשר התערבות מהירה ועמוקה של הממשל בכלכלה. אבל לא כולם תמימי דעים עם בעל ההון הגדול בעולם. משקיע אחר, אמנם מליגה נמוכה מזו של באפט, ג’ים רוג’רס, מסר לאותה רשת טלוויזיה כי "הלאמת פאני מיי ופרדי מאק היא טירוף, אי שפיות של הממשל. הממשל הכפיל, ויותר מהכפיל, את החוב הלאומי של ארה"ב כדי לחלץ חבורה של נוכלים". לדברי רוג’רס אמריקה היא יותר קומוניסטית מסין, אולם הסוציאליזם של הממשל האמריקאי הוא סוציאליזם לעשירים. כל משלמי המסים יוציאו סכומים אדירים מכיסם כדי לחלץ חבורה של נוכלים העומדים בראש המוסדות הפיננסים". כך אמר מי שהיה שותפו של ג’ורג’ סורוס בפעילותו הספסרית הבינלאומית עוד בשנות ה-70 של המאה שעברה.
עתה ברור, שמותר להפר את אחד היסודות המקודשים של הקפיטליזם הניאו-ליברלי: אי התערבות המדינה בכלכלה. זאת, כאשר הקפיטליזם בסכנה. שנית, שהתערבות זו לא נעשית למען האזרחים מן השורה, אלא "למען הנוכלים היושבים בראש המוסדות הפיננסיים". השאלה הנשאלת היא מדוע כאשר נשיא ונצואלה הוגו צ’אבס החליט לפני מספר חודשים להלאים את אחד הבנקים הגדולים במדינה, בבעלות זרה, דובר הממשל האמריקאי מסר כי "מדובר בפופוליזם זול". האם כאשר ההלאמה היא טובת חבורת נוכלים מדובר במעשה נבון; וכאשר ההלאמה היא לטובת רווחת האזרחים היא לא יותר מ"פופוליזם זול"?
אני לא מאמין – הקדמתי את דוידי!
— קישור —
זה לא קורה הרבה…
בארץ הלאימו את רוב הבנקים כשאלה קרסו בנפילת מניות הבנקים ב-1982, וכשהם כבר עמדו על רגליהם החלו כמובן להפריט אותם בחצי חינם.
דומני שגרעין השליטה של "בנק לאומי", הבנק השני בגודלו במדינה, לא הופרט עד היום מסיבות טכניות.
האירועים בעולם מעניקים לנו הזדמנות לערוך קמפיין למען הפיכתו של "בנק לאומי" לבנק לאומי ממש: מוסד פיננסי בבעלות ממלכתית שמדיניותו מכוונת לא למקסום רווחים, אלא לצמצום פערים. בנק זה כלי מעולה לקידום מטרות כאלו.
אני לא מאמין – הקדמתי את דוידי, וגם את כל הפרשנים! לפני שהם כתבו את דברי הפרשנות הצפויים שלהם על משבר הקפיטליזם, עשיתי מעשה והכנסתימאות מיליארדי דולרים אל המערכת!
אין שום קשר בין בעלות "ממלכתית" לבין סוציאליזם. אלא אם כן ההגדרה שלך לסוציאליזם היא זו של מזרח אירופה עד שנות ה-90.
כפי שניסח זאת אנגלס: "גם בית בושת בבעלות המדינה לא יהיה בית בושת סוציאליסטי".
סוציאליזם הוא שליטה של העובדים, ולא של המדינה. המדינה היא תמיד, תמיד, תמיד מוסד של ההון. הלאמת הבנקים בשנות השמונים היתה על מנת לשמר את רווחיהם, על חשבון ציבור החוסכים ומשלמי המיסים. כי הלאמה היא לא סוציאליזם ולא בטיח.
אנגלס העיר את ההערה הזאת בציניות, במאמר "התפתחות הסוציאליזם מאוטופיה למדע", כלפי מי שמצמצמים את משמעות הסוציאליזם אך ורק להלאמה.
במניפסט הקומוניסטי, מסמך היסוד של המרכסיזם, שעליו חתומים מרכס ואנגלס כמחברים, מדובר בפירוש על הלאמה כתנאי הכרחי לסוציאליזם, גם אם לא מספיק.
"הפרוליטריון ינצל את שלטונו המדיני כדי להוציא בהדרגה מידי הבורגנות את כל הונה, כדי לרכז את כל מכשירי הייצור בידי המדינה…"
ובעשרת הצעדים הראשונים שעל הפועלים לעשות כשיתפסו את השלטון כתוב בפירוש:
"5. ריכוז האשראי בידי המדינה באמצעותו של בנק לאומי אשר הונו שייך למדינה ולו מונופול בלעדי."
(דומה קצת למה שאני הצעתי כאן).
מרכס ואנגלס, לא מאו ולא לנין, עמדו על כך שיש לדרוש בפירוש הלאמה של אמצעי ייצור, והם שדרשו שההלאמה (נציונאליזציה) תהיה הדרישה המרכזית של תנועת הפועלים.
לפניהם דיברו על "ה?חברה" (סוציאליזציה), ובהשפעתם הישירה של מרכס ואנגלס המירו את ה"החברה" ב"הלאמה" (נאציונאליזציה).
בנוסף, המסורת הסוציאליסטית, לא רק במזרח אירופה אלא של כל המפלגות הקומוניסטיות והסוציאליסטיות המתונות יותר, דרשה במפורש הלאמה של אמצעי ייצור, כולם או חלקם, גם במסגרת המשטר הקפיטליסטי.
אנגלס ניסה להסביר שסוציאליזם אינו חופף להלאמה, לא להכחיש את הקשר ההדוק בין השניים.
בישראל, כמו במדינות רבות בעולם, הכלכלה היתה מרוכזת שנים רבות בסקטור הממלכתי. ישראל כמובן לא היתה סוציאליסטית מעולם. הלאמה במסגרת הקפיטליזם אינה מהלך שמוביל לסוציאליזם, במיוחד לא במצבים משבריים שבהם ההלאמה נועדה לשמר את שורת הרווח אצל בעלי ההון, ואולי למנוע התמוטטות כלכלית טוטאלית.
שתי הערות למאמר :
א)הממשלות במדינות קפיטליסטיות תמיד התערבו ומתערבות בכלכלה.כל הסיפור על "שוק חופשי"
ו"כוחות השוק" הוא אגדה שאין לה כל בסיס.
ממשלות אלה מנהלות את כללי המשחק,כמובן לטובת בעלי ההון,שהם,למעשה,המחזיקים אותם בשלטון למענם.הדוגמאות לכך רבות=קביעת שער הריבית,"רגולציות",מערכת המיסוי,סיוע ל"משקיעים" ועוד ועוד.כך גם עכשיו=פעולות הממשל בארה"ב מיועדות להציל את המשטר המאפשר המשך התעשרות של מעטים ועוני להמונים.
ב)הבדל של יום ולילה בין הלאמת חברות בונצואלה לבין "הלאמות" בארה"ב או בישראל=
ההבדל הוא במי מייצגת הממשלה המאלימה.
בונצואלה,חברות עוברות לבעלות העובדים,ובישראל ובארה"ב,רק כשלב ביניים לידי הממשלה למסירתן לקומץ ספקולנטים ופרזיטים(החברה לישראל,צים,ועוד),לאחר שהממשלה מבריאה אותן על חשבון העובדים.
כמו כן, מקומוניסט וותיק (לשעבר?) שכמותך ציפיתי לדעת שהמניפסט הקומוניסטי הוא מה שנקרא "פרוגרמת מעבר".