מ’ הגיע לישראל מסין על מנת לעבוד בה בבניין. בתחילת השנה נפצע העובד במהלך עבודתו באתר הבנייה בו עבד בפתח תקווה. מ’ הגיע אל משרדי "קו לעובד" וביקש את עזרתנו בקבלת כספי הביטוח הלאומי כמו גם עזרה בקבלת אישור על כך שהוא פצוע ואינו כשיר לעבוד. הוא הופנה אל עו"ד אהובה זלצברג, העובדת עם "קו לעובד" ומתמחה בתאונות עבודה והיא סייעה למ’ לקבל את כספיו מהביטוח הלאומי כמו גם לקבל אישור מחלה עד לחודש מאי.

במהלך חודש אוגוסט 2008 שב העובד ל "קו לעובד" ועתה התלונן כי אינו מצליח להסדיר את מעמדו שכן משרד הפנים מסרב לאפשר לו לקבל אשרת עבודה בטענה כי הוא לא היה מועסק למעלה משלושים יום ולכן איבד את זכאותו לעבוד בישראל. תאגיד כוח אדם שהעסיק את מ’ בזמן פציעתו, פיטר אותו ביום בו הסתיימה חופשת המחלה שלו בתואנה כי העובד אינו כשיר לעבוד.

המקרה של מ’, שעדיין לא נפתר, מהווה דוגמא מני רבות לבעיות בהן נתקלים עובדים סינים המועסקים בישראל. אזלת יד ואטימותן של רשויות המדינה בהתמודדות עם בעיות אלה הפכה את "קו לעובד" לגוף היחידי בישראל שנותן מענה לעשרות אלפי מהגרי עבודה מסין.

מידי יום שני בערב, בין השעות שש לתשע בערב, פוקדים את משרדי "קו לעובד" עשרות עובדי בניין ממוצא סיני הבאים לבקש את סיועינו בתחומים שונים. בעמותה עומד לרשותם צוות של כ-10 מתנדבים ורכזת עובדים סינים, כולם דוברי סינית שוטפת.

דו"ח זה נועד לתת תמונת מצב של הבעיות איתן מתמודדים מהגרי העבודה הסינים בישראל על בסיס פעילותה היומיומית של העמותה. דוח זה יפתח בסקירה היסטורית קצרה ובלתי ממצה על העובדים הסינים בישראל, לרבות שיטות העסקתם ונתונים כלליים על מספרם בישראל. בהמשך יפרט הדו"ח את הבעיות השונות בהן נתקלים העובדים הסינים בישראל והדרכים בהן "קו לעובד" מסייע להם. כמו כן, הדוח יציג את הבעיות השונות בהם נתקלים עובדי ומתנדבי "קו לעובד" בבואם לסייע לעובדים הסינים.

העובדים הסינים החלו להגיע לארץ כבר בשנת 1994 ומספרם עמד אז על 465 עובדים. בשנת 2001 דווח על כ 10,000 עובדים סינים השוהים בארץ. על פי סקירה של משרד התמ"ת מחודש יולי 2005, למעלה מ 30,000 עובדים סינים בהיתר נכנסו לישראל וכ- 24.5 אלף עזבו את הארץ בין השנים 1995 ל 2004. נכון ליולי 2008, ישנם 11,000 עובדים סינים בהיתר, לא כולל היתרים מיוחדים (דוגמת מנהרת הכרמל בחיפה). בין השנים 1994-2005 הועסקו העובדים הסינים בבניין ישירות על ידי קבלנים שקיבלו היתר להעסיקם. מנתונים שנאספו על ידי "קו לעובד", מספר מקבלי האשרות ממעסיקים מוכרים לשירות התעסוקה עמד בין השנים 1995-2001 על כ- 12,500 עובדים. מספר המעסיקים אשר קיבלו אשרות בין השנים הללו ולא הופיעו ברשימה השמית של שירות התעסוקה הגיע לכ-1000. מספר המעסיקים הגדול והעדר פיקוח ואכיפה של רשויות המדינה כנגד אותם מעסיקים, הוביל לכך שזכויותיהם של העובדים בבניין ושל הסינים בפרט, נדרסו באופן שיטתי. תנאי העסקה ירודים, אי תשלום שכר, מגורים בלתי הולמים, מקרי אלימות מצד מעסיקים ועיכוב דרכונים הפכו לבעיות שבשגרה.

העובדים הסינים בישראל-כוח עבודה ייחודי

העובדים הסינים מגיעים לישראל במטרה אחת ויחידה: לעבוד קשה כדי לשפר את מצבם הכלכלי. כל אחד מאלפי העובדים המגיעים לישראל שילם בסין דמי תיווך העומדים היום על כ 25,000$!. זהו הסכום הגבוה ביותר אותו משלמים מהגרי עבודה הבאים לישראל על מנת לעבוד בה. העובדים עושים כל שביכולתם על מנת לגייס את הכסף החל מלקיחת הלוואות מהבנק (באם ניתן) דרך הלוואות בשוק האפור בריבית עצומה וכלה בהתגייסות כללית של כל תושבי הכפר באיסוף הכסף. מדוע מבקשים רבים מהם להגיע לכאן?

ובכן, שכר ממוצע של עובד סיני המתגורר בכפר בסין עומד על כ 100$ לחודש. באם הוא מצליח להגיע אל העיר ולמצוא עבודה בבניין, שכרו יעמוד על כ 150$ בחודש.

שכרם הממוצע של עובדים סינים המועסקים בישראל עומד כל כ 5,000 ₪ בחודש. הסיפורים על סינים שחזרו אל הכפר בסין ובנו בו בתים מהשכר אותו הרוויחו בישראל גורמים לרבים מהם להגיע לכאן ולנסות את מזלם. דמי התיווך הגבוהים המשולמים בחו"ל נחלקים בין חברת כוח האדם המגייסת או האדם המגייס בסין ובין התאגיד בישראל. 70% מדמי התיווך מגיעים לישראל וההשערה היא כי הכסף מגיע לידי התאגידים.

אם כך, עובד סיני המגיע ארצה, ושילם דמי תיווך גבוהים כל כך מעוניין לעבוד כמה שיותר שעות על מנת להחזיר את ההלוואה אותה לקח, ולהרוויח כסף. עובד שנמצא בישראל על פי חוק, 63 חודשים, מצליח להחזיר את סכום הכסף אותו לווה לאחר כשנתיים של עבודה מאומצת ורציפה שאינה כוללת כמובן פיטורים, הלנת שכר ועוד. הלחץ המופעל על העובד הוא קשה מנשוא. על העובד להחזיר את הכסף אותו לווה בסין כמו גם לממן את מחייתה של משפחתו אותה השאיר מאחור. במהלך שהותו בארץ על העובד לעבוד עבודה פיסית, קשה, שעות ארוכות על מנת להרוויח את כספו. באם שכרו מולן, או כל זכות אחרת של העובד נרמסת הוא מוצא עצמו בחוסר אונים מוחלט והחשש לגורלו ולגורל משפחתו עצום.

הסדר ה"כבילה"

בדומה לענפים אחרים, בענף הבניין התקיים הסדר "הכבילה" של העובד למעסיקו לפיו לעובד הונפקה אשרת עבודה ובה הוטבע שמו של המעביד היחיד עבורו היה רשאי לעבוד. עובד אשר פוטר, התפטר, ביקש לעבוד אצל מעסיק אחר או שמעסיקו נפטר מצא עצמו מפר את תנאי האשרה ואם לא הצליח להסדיר עבודה אצל מעסיק חלופי תוך זמן קצר, נעצר וגורש מישראל. בשנת 2002 הוגשה עתירה על ידי "קו לעובד" ביחד עם שישה ארגוני זכויות אדם נוספים, נגד הסדר הכבילה ולאחר 4 שנים, במרץ 2006, נתן בג"צ פסק דין פה אחד הקובע כי ‘הסדר הכבילה’ הכובל את מהגר העבודה למעסיק מסוים הינו בלתי חוקתי ופוגע פגיעה חמורה בזכויות האדם של מהגרי העבודה בישראל. כמו כן, הורה למדינה לגבש הסדר חלופי להעסקת מהגרי עבודה אשר לא יכבול את העובד למעסיק מסוים.

ההסדר החלופי, בצורת "שיטת התאגידים", יצא לדרך בחודש מאי 2005 כאשר 43 תאגידים זכו לקבל רישיונות והיתרים לשמש כקבלני כוח אדם לשם העסקת עובדים זרים בענף הבניין. (בשנת 2008 39 תאגידים בלבד קיבלו רישיונות להעסקת עובדים זרים בענף הבניין).

נוהל התאגידים, על פיו נקבעו עקרונות הסדר ההעסקה, קובע את שיטת הקצאת מספר ההיתרים לתאגידי כוח האדם תוך מתן עדיפות לתאגידים המעוניינים להעסיק מספר גדול של עובדים. תאגידי כוח האדם הם שאחראים לתשלום שכרם של העובדים וזכויותיהם הסוציאליות, והם שאחראים להסדרת ביטוח רפואי עבור העובדים. במקרים בהם התאגידים אינם ממלאים את חובותיהם כלפי העובדים מוטלת גם על המעסיק בפועל האחריות להבטיח את זכויות העובדים. בהתאם לנוהל, על תאגיד כוח האדם לאתר עבור מהגר העבודה מקומות עבודה אצל קבלני בניין, למסור לו מידע אודותם ולאפשר לו לבחור היכן יעבוד בפועל. על תאגיד כוח האדם לשלם שכר עבודה לעובד לפי היקף עבודתו ובכל מקרה, עליו לשלם שכר לפי היקף שלא יפחת מ 211 שעות.

נדמה כי הסדר התאגידים אמור היה לפתור את בעיית העובדים הזרים המועסקים בענף הבניין, או לפחות להקל במידה רבה על מצוקותיהם ובעיותיהם השונות. אך המציאות טפחה על פני כולנו. העובדים הזרים המועסקים בבניין עדיין נתקלים באין ספור בעיות שברובן נגזרות מבעית הסדר הכבילה. רק לאחרונה הגישה עמותת "קו לעובד" ביחד עם ארבעה ארגוני זכויות אדם נוספים בקשה לפי פקודת בזיון בית המשפט בדרישה לכפות את המדינה לקיים את פסק דינו של בית המשפט העליון בעניין הסדר הכבילה.

דמי תיווך

בעיה נוספת, חמורה לא פחות, שלמעשה החמירה עם יישומו של הסדר התאגידים, הינה דמי התיווך. כפי שצוין בפרק הקודם, דמי התיווך אותם משלמים העובדים הסינים המגיעים לישראל עומדים היום על כ 25,000$. דמי התיווך נסקו עם יישומו של הסדר התאגידים מאחר והמדינה הטילה סדרה של ערבויות ואגרות על התאגידים. דו"ח אנדורן, בו גובשו עיקרי ההסדר, מציין בבירור כי אחת ממטרות ההסדר היא העלאת עלות ההעסקה של מהגרי העבודה בבניין על מנת לצמצם את מספרם. הדרך בה ביקשו להשיג מטרה זו היא באמצעות הטלת אותן אגרות וערבויות על התאגידים שנועדו כמובן להגדיל את רווחי המדינה

נכון לשנת 2008, משלמים התאגידים סכום העומד על כ 27,394 ₪ עבור כל עובד אותו הם מעסיקים. סכום זה כולל גם ערבות בלתי מוגבלת עבור כל עובד, ערבות שנועדה להיחלט במקרה של הפרת זכויות העובד מצד התאגיד. עד ליום זה, מדינת ישראל לא מצאה לנכון להשתמש בסכומי עתק אלה על מנת להבטיח את זכויותיהם של עובדים שנפגעו מהלנת שכר. כמו כן, עד ליום זה, מדינת ישראל לא חילטה ערובה ולו של תאגיד אחד שהפר את זכויות עובדיו (כפי שיפורט בהמשך, רק בימים אלה מתכנסת ועדה מייעצת לשקול חילוט ערבות של תאגיד "בניין מהיר").

חשוב לציין כי אומנם מספרם של מהגרי העבודה בבניין צומצם אך לא כתוצאה מהטלת האגרות והערבויות הגבוהות (עובדה שהעובדים מוכנים לשלם סכומי עתק כדי להגיע לישראל), אלא משום שהממשלה עמדה במכסות אותן קבעה בהחלטותיה.

תאגידי כוח אדם

מתוך 39 תאגידים שקיבלו רישיונות להעסקת עובדים זרים בענף הבניין לשנת 2008, נתקבלו ב"קו לעובד" תלונות כנגד 27 תאגידים בתקופה שבין 1 בינואר ל-15 באוגוסט 2008. התאגידים כנגדם הוגשו המספר הרב ביותר של תלונות הם "איתן אמי", "בניין מהיר", "תירגב", "סטון" ו"טלרום" ו"כ.א.ז". התלונות הללו משקפות תופעה רחבה ונפוצה של פגיעה בזכויותיהם הבסיסיות של העובדים הסינים בענף הבניין. מניתוח הנתונים עולה כי 70% מהתאגידים הפרו את זכויותיהם של העובדים כמו גם את התחייבויותיהם כלפי המדינה. אומנם לאחרונה, בעקבות פעולות "קו לעובד", נשלל הרישיון וההיתר להעסיק עובדים זרים של התאגיד "בניין מהיר" ותאגיד "טלרום" הודיע על פירוק עצמי, אך ראוי היה כי משרד התמ"ת יבדוק לעומק את אותם תאגידים המבקשים להעסיק עובדי בניין וישלול היתרים באופן נרחב יותר.

מהות התלונות של העובדים
 
בין החודשים ינואר-יולי 2008 התקבלו במשרדי "קו לעובד" 116 תלונות מ 221 עובדים סינים. מתוך אותן 116 תלונות, הוגשו 17 תביעות לבתי הדין לעבודה בתל אביב ובאר שבע. תהליך קבלת התלונה נעשה תוך תשאול מלא של העובד, בשפה הסינית, על תנאי העסקתו לרבות שכר, תנאים סוציאליים, תנאי מגורים ומחייה. כפי שניתן לראות מהתרשים שלעיל, הבעיה השכיחה ביותר היא סוגיית הלנת השכר. נדמה כי התאגידים הפכו להם למנהג להלין את שכר העובדים על בסיס קבוע. אם בעבר, טרום הסדר התאגידים, נהגו המעסיקים להלין את שכרם של העובדים חודש בחודשו, עתה מצאו התאגידים דרך מקורית אחרת. עתה, מלינים התאגידים רק את שכר החודש האחרון בו הועסקו העובדים. כלומר, עובד שהחליט כי הוא מעוניין להחליף תאגיד ולעבור לעבוד בתאגיד אחר או עובד שפוטר מוצא עצמו ללא שכר החודש האחרון בו הועסק.

כיצד מתאפשרת תופעה כזו ומדוע היא כל כך נפוצה? ובכן, התשובה מורכבת למעשה משני הסברים, בהם תופעת ניצול תמימותו ובורותו של העובד הזר עוברת כחוט השני: בהתאם לשיטת ההעסקה החדשה, רשאי עובד זר לעבור מתאגיד מורשה אחד לתאגיד מורשה אחר אחת לרבעון, בסיומו של הרבעון. המעבר במהלך רבעון מותר רק במקרה בו העובד, התאגיד המעביר והתאגיד הקולט נתנו את הסכמתם לכך בכתב. מאחר והמעבר בין התאגידים, אחת לרבעון, נפוץ מאוד, מנצלים התאגידים את חוסר בקיאותם של העובדים הסינים בנהלי הבירוקרטיה, אי ידיעתם ברזי השפה העברית ובזכויות המגיעות להם ומלינים את שכר חודש האחרון של העובד לפני המעבר.

ואכן, בסיום כל רבעון, עולה אחוז הפונים מקרב פועלי הבניין הסינים אל "קו לעובד" מאחר ושכר חודש עבודה אחרון שבו עבדו לפני המעבר, מולן.

ועוד: על פי סעיף 5.2 לנוהל העסקת עובדים זרים בענף הבניין לשנת 2008: "עובד שהחליט לעבור לעבוד אצל תאגיד מורשה אחר, חייב ליתן לתאגיד אצלו הוא מועסק הודעה מוקדמת כחוק." מאחר וגם כאן, בדומה למעבר הרבעוני, העובדים הסינים אינם מעורים בחוקי העבודה בישראל, על אחת כמה וכמה בחוק הודעה מוקדמת, הם אינם מודיעים מראש, פעמים רבות, על התפטרותם. גם כאשר עובד מודיע מראש על כוונתו להתפטר, אין הוא יודע כי נדרש להודיע על כך בכתב והדבר מאפשר לתאגיד להתעלם מהודעתו ולקזז משכרו האחרון את תקופת ההודעה המוקדמת כאילו שלא הודיע כלל. למרות שחוק הודעה מוקדמת מתיר למעסיק לקזז שכר של חודש מלא רק אם העובד הועסק למעלה משנה, תאגידים רבים נוטים לקזז שכר חודש מלא גם במקרים בהם העובדים הועסקו חודשים ספורים בלבד. חשוב לציין, כי על פי נוהל התאגידים, אותו פרסם משרד התמ"ת, חלה על התאגיד אחריות ליידע את העובדים בדבר זכויותיהם. על התאגיד להעביר לידי העובד זכותון בשפתו המפרט את זכויותיו. ככל שידוע לנו, הגוף היחיד בישראל המספק לעובדים זכותון שכזה הוא "קו לעובד". העובדים כלל אינם מודעים לחובת מסירת ההודעה המוקדמת.

אנשי כוח אדם סינים

חוסר האונים של העובדים הרבים המגיעים לישראל, כמו גם קשיי התקשורת בינם ובין מעסיקיהם הישראלים, יצרו תופעה ייחודית של צמיחת אנשי כוח אדם סינים, "בוסים סינים" המהווים גורם מקשר בין המעסיק בפועל (הקבלן בשטח) ובין העובד. כמובן שאותם בוסים סינים נהנים מיתרונות כספיים מעצם תפקידם וכך למעשה נוצרת תלות בין העובד לבין הבוס הסיני. אותם אנשי כוח אדם סינים נוטים לאיים על העובד כי יגרשו אותו מאתר העבודה וכך הוא יוותר למעשה ללא אשרה. במקרים אחרים מאיימים כי ישלחו את העובד חזרה לסין מבלי שהספיק להרוויח די לצורך החזרת ההלוואה. תופעות נוספות בהן נתקלנו היא סחיטה של העובד לתשלום גבוה עבור אשרה, עבור כרטיסי טיסה ואף דרישה לקבלת אחוז מסוים משכרו של העובד על מנת להמשיך להעסיקו. באם מתקבלת תלונה על בוס סיני שכזה, נוטים התאגידים להתנער מהאחריות כלפיו וטוענים כי הבוס הסיני אינו מוסמך לפעול בשמם. במידה ותשלום שכר העובד נעשה במזומן על ידי אותו בוס סיני, ללא מתן קבלה או אישור כלשהו על קבלת הכסף, קשה פעמים רבות להוכיח את קיומו של אותו איש כוח אדם סיני.

מיותר לציין כי תלונות על אנשי כוח אדם סינים מופנות אל המשטרה אך הטיפול בתיקים אלה בדרך כלל אינו מניב פרי. לאור העובדה שאותם אנשי כוח אדם סינים נמצאים בארץ שלא כדין שכן רובם שוהים כאן למעלה מחמש שנים, אין דרך לאתר אותם. שמם אינו עולה במערכת מת"ש הממוחשבת והם נעים ממקום למקום, אינם שוהים זמן רב דיו במקום אחד וכך לא ניתן לאתרם. במקרים אחרים תיקים אלה נוטים להסגר בתואנה של "חוסר עניין לציבור".

תפקידו של משרד התמ"ת

משרד התמ"ת הוא הרשות המרכזית מולה עובד "קו לעובד". כל תלונת עובד בניין המגיעה למשרדינו הנוגעת להלנת שכר, אי חידוש אשרה והחזקת דרכון מטופלת מול התאגיד המפר את זכויות העובד ובמקביל מדווחת גם למשרד התמ"ת, לממונה על זכויות עובדים זרים, עו"ד איריס מעיין. הממונה היא צומת קריטית בכל הנוגע לצמצום מאפייני "כבילה" של הסדר התאגידים, כמו גם הגוף היחידי המורשה לאשר לעובד להחליף תאגיד המעסיק אותו במהלך רבעון. במהלך שלוש השנים האחרונות הופנו אל הממונה מאות תלונות. חלק גדול מהן אינו מטופל.

דו"ח זה נועד לתאר על קצה המזלג את תופעת העובדים הסינים בישראל. מטרתו הייתה להציג את הגורמים השונים איתם עובד "קו לעובד" בעת טיפולו בתלונותיהם של אותם עובדים. מטרת הדו"ח העיקרית היא להדגיש את העובדה כי מאות עובדים סינים הנמצאים בישראל עדיין נתקלים כדרך קבע בבעיות הכוללות הלנת שכר, אי קבלת זכויות סוציאליות, אי מתן עבודה ואלימות. מעבר לכך, הוכיח הדוח כי הסדר התאגידים, שנועד להגן על העובדים הזרים, אינו חף מפגמים, בלשון המעטה. מלבד הביקורת המופנית כלפי תאגידי כוח האדם המפרים את זכויותיהם של העובדים הסינים, הדגיש הדוח את הפגמים באכיפה מצד משרד התמ"ת. משרד התמ"ת נכשל בתפקיד הפיקוח שלו על התאגידים ומשתמש בסנקציה של ביטול רשיונות לתאגידים במקרים מעטים מדי ורק לאחר הפעלת לחצים מצד "קו לעובד" (כדוגמת "בניין מהיר"). לכשל זה מצטרפים גם הפגמים בעבודת הממונה על זכויות העובדים הזרים במשרד התמ"ת אשר כלל לא ערוכה לקבל את תלונות העובדים.

* מתוך דו"ח על מצבם של העובדים הסינים בישראל שכתבה דנה שקד, רכזת עובדים סינים בעמותה להגנה על זכויות העובדים "קו לעובד".

Share on Facebook