בערב יום ראשון, ה-21 בספטמבר, ישבו שבעה עובדים פלסטינים שעבדו במפעל "א.ש. אקולוגיות טכנולוגיות" בפתח תקווה לארוחת שבירת צום הרמדאן כשלפתע חדרה לחדר אש גדולה. מרוב פחד, התבלבלו העובדים והסתגרו בחדר השירותים במפעל. אחרים הצליחו להימלט דקות ספורות לפני פיצוץ המפעל. האש התפשטה במהירות "כאילו שערי הגיהינום נפתחו בפנינו" סיפר אחד העובדים, שהתכסה באותו הרגע בשמיכה ובזכותה ניצל. שני עובדים נהרגו:
ח. ד., היה המפרנס היחידי למשפחה של 9 נפשות, הוא עבד במפעל כעשר שנים ונשרף למוות במפעל וע. עבד במפעל ואב לשלושה ילדים נפטר בבית החולים תל השומר מספר ימים לאחר הפיצוץ . עובד אחר, בן 23 עבד לתקופה של חודשיים בלבד ואושפז במצב קשה בבית החולים בילינסון. בחדר הסמוך לו אושפז עובד נוסף. העובד, אב לחמשה ילדים סיפר על הפתעתו מהשריפה: "לא יודע מאיפה האש באה. עדיין לא השלמתי חודש במפעל וזה קורה לי".
ס. שעבד במפעל תשע שנים, סיפר שהמפעל מקבל תוצרת רפואית מכל בתי החולים בישראל כדי לנקות אותם מחיידקים ולשלוח אותם לאתר הפסולת רמת חובב. בשלוש השנים האחרונות, סיפר, התחיל המפעל לעבוד עם חברה לחומרי הדברה ורמת הסיכון במפעל עלתה. לדבריו זהו לא הפיצוץ הראשון במפעל: "…עברתי ליד אחת המכונות שטחנה חומרים כימיים והמכונה פתאום התפוצצה, מצאתי את עצמי רוקד באש שש דקות. היו לי שריפות קשות ברגליים ובידיים. לקח לי ארבעה חודשים להתאושש. כשביקשתי לחזור לעבודה או לקבל פיצויים המנהל סירב ולעג לי".
העובדים תיארו את המזרקים על הרצפה וסיפרו כיצד ס. נפגע ממזרק וסבל מתופעות דלקתיות. העובדים אינם מקבלים כל לבוש מגן או מסיכות, אלא רק כפפות. הם לא קיבלו כל הדרכה ואינם יודעים את מידת הסכנה שיש בחומרים איתם הם עובדים.
כל העובדים מהשטחים המועסקים במפעל עובדים ללא אישורי עבודה. מאחר ופחדו להיתפס ישנו במפעל לפעמים שבועיים ברצף, זאת למרות שבתיהם נמצאים במרחק של כ-25 דקות נסיעה בלבד מהמפעל. אורך המשמרת הוא 12 שעות עבודה בממוצע, השכר הכולל הוא 5,000 ₪ ברוטו, ללא זכויות סוציאליות.
כששאלנו את העובדים מדוע הסכימו לעבוד במפעל נענינו כי ברשות הפלסטינית קשה למצוא עבודה עם שכר הוגן וכי קשה להם להשיג עבודה במקומות אחרים בישראל מאחר ואין להם אישורי עבודה. בידיעה על האירוע בעיתון "הארץ" שפורסמה כעבור שלושה ימים, נאמר כי המשטרה הכריזה כי היא פותחת בחקירה דווקא נגד העובדים הפצועים שעבדו ללא אישורי עבודה. כמו כן, נמסר כי המשרד לאיכות הסביבה חוקר את נסיבות התאונה. עמותת "קו לעובד" פנתה למנהל המפעל בכדי לקבל את תגובתו, אך הוא סירב לענות.
* סלוא עלינאת היא רכזת הפרויקט הפלסטיני בעמותה "קו לעובד" להגנת זכויות העובדים. המאמר פורסם באתר העמותה.
ליתר דיוק: ההסתדרות לא מייצגת את כלל העובדים הישראלים, אלא את האליטה האשכנזית המסודרת מביניהם. באותה מידה אפשר לשאול איפה עובדי הקבלן בהסתדרות, ואיפה עובדי תעשיית השירותים, ואיפה הקופאיות, ואיפה המרצים מן החוץ ועובדי הסיעוד ומהגרי העבודה ועובדי ההיי-טק.
ההסתדרות, במקום ליצג את כלל העובדים בישראל, בוחרת לייצג רק את אזרחי ישראל. בכך היא משתפת פעולה עם עקרון ה"פרק תסוד", ובסופו של דבר פוגעת גם בחבריה: מי שמאפשר למעסיקים להעסיק בתת תנאים עובדים "זרים", שלא יתפלא שהנורמות הפסולות האלה מגיעות בסוף גם להעסקת עובדים אזרחים.
עמית
ואיפה ההסתדרות בכל הסיפור הזה? האם היא לא אמורה להגן על העובדים, בריאותם ושכרם???
האסון אירע ב- 21 בספטמבר. מה עשתה עד כה המשטרה? האם מישהו נעצר? האם בעלי המפעל נחקרים? האם נערכת חקירה גם בבתח\י החולים המספקים את המוצרים הכל כך מסוכנים?
זהו סיפר מצמרר,
כנראה שאין גבול לקהות החושיים הישראלית!!
את בעל הפעל יש לעצור ולהעמיד לדין על פגיע בעובדיו!
זה נשמע כמו סיפור מעולם שלישי…
לקרוא ולא להאמין איך מעסיקים עובדים,
ועוד שמתעסקים עם חומריים כימיים מסוכנים.
היות שהמפעל מקבל מוצרים רפואיים להשמדה, אין ללקוח (בית החולים) אמצעי בקרה על תנאי העבודה, כי אין לו אינטרס בכך. בנסיבות אלו והואיל ומדובר במוצרים מסוכנים מאוד, על בתי החולים השולחים מוצריהם למפעל מוטלת חובה כלפי העובדים, לוודא שהם מועסקים בתנאים בטיחותיים. על העובדים לתבוע פיצויים גם מבתי החולים ולפרט את תנאי העבודה בצירוף חוות דעת מומחה בשאלה אם הם עומדים בתנאי הבטיחות והגהות הנדרשים.