בתום מערכת הבחירות לעיריית תל אביב, פרסם דני רבינוביץ’, ממקימי רשימת "עיר לכולנו", מאמר ב"הארץ" (8.11.08) לסיכום מערכת הבחירות של רשימתו לעיריית תל אביב. במאמר זה משטח רבינוביץ’ לפני הקורא פוליטיקה חדשה לניהול מערכות פוליטיות בישראל:
"פריצת גבולות של מחנה פוליטי מתבססת תמיד על חיבורים פוליטיים ורעיוניים חדשים [….] על הרעיונות לחצות קבוצות ומחנות, לשכנע המונים שהבשורה החדשה עומדת לייצר מומנטום ולהביא לעולם ישות פוליטית גדולה מסכום כל חלקיה".
כך "עיר לכולנו", "יצרה חיבור פוליטי בין אג’נדה של שוויון וסולידאריות לבין חשיבה סביבתית".
רבינוביץ’ מסביר שרבים אינם מוצאים את עצמם כבר שנים בין "השרידים הדינוזאורים של המפלגות הפוליטיות היוניות בישראל". לטענתו: "כל עוד ההבטחה מסתכמת ברעיונות טובים לפתרון הסכסוך הישראלי-הפלשתיני, סיכוייהם לפרוץ קטנים. קדימה העבודה, מימד , חד"ש, רע"ם-תעל, מתוני הליכוד וחלק ממנהיגי ש"ס כבר מדברים בשפה דומה, (האומנם? חד"ש מדברת בשפה אחת עם כל אלה? ש.א.) אם זו תהיה חזות הכול, עלול המיזם שלהם להסתכם בגרירת קולות פנימית , ממינסק לפינסק הכול יישאר בתוך המחנה המצומק והיגע מצדקת דרכו המתארכת. מה שהיה הוא שיהיה".
אכן רבינוביץ’ הצליח במאמר קצר לפתח השקפה כוללת על כל הישן והמיותר לדעתו בפוליטיקה הישראלית ולהעמיד מולן את "תורתו".
"תורתו" מבוססת על ההצלחה הגדולה של "עיר לכולנו" לעיריית תל אביב. אמנם ידוע שעם הצלחה אין מתווכחים (והצלחת "עיר לכולנו" היא בהחלט מרשימה), אך אנסה בכל זאת להציב לה כמה סייגים.
ראשית, יש לזכור שבישראל היו לא פעם מפלגות ורשימות של "טרנדים", "אווירה" ו"מצב רוח". כך זכורות רשימות ד"ש ו"שינוי" ובבחירות האחרונות רשימת הגמלאים. רשימות מסוג זה צצו יש מאין והצליחו מעל למשוער. המשותף להן, היה השתייכותן לטרנד אופנתי שהתאים לאותה תקופה. ביסוד הרשימות האלה, התקיימה תחושת אי נוחות מן הקיים, רצון לשינוי – למשהו חדש ולא ממש מוגדר. לא היה כאן גל מרדני אמיתי ולכן הסתפקו ב"מחאה לייט", שהתפוגגה אחרי הבחירות.
"עיר לכולנו" נישאה גם היא במידה רבה על מצב רוח שכזה – ויש גם לזכור שבנוסף לחמשת נציגי "עיר לכולנו", נישאו על אותו גל עוד שלושה נציגים של תנועות "רוב העיר" ו"למען החיות" למועצת העירייה ויתכן שאף שני נציגי הירוקים הרוויחו מאווירת אי הנוחות.
ניצחונו של דב חנין בבחירות לראשות העיר היה הרבה יותר מרשים מכניסת תנועתו למועצת העירייה. יחד עם זאת, יש לשאול מהי למעשה המשמעות הפוליטית של הצלחה זו? הרי חנין לא נבחר בשל היותו קומוניסט, אלא למרות זאת. נאמנים עלי דברי רבינוביץ’, כי ב"עיר לכולנו" היו אנשים בדעות פוליטיות שונות – גם שמאל וגם ימין, אולם איזו משמעות פוליטית אפשר לייחס לכך? כמו כן, יש לזכור כמובן שמדובר בבחירות מוניציפאליות, השונות מאד מהבחירות לכנסת ואין כלל לדעת האם תוצאותיהן ישפיעו על הבחירות לכנסת בפברואר.
להצלחת "עיר לכולנו" ובפרט למערכה לכסא ראש העיר, עזרה לא במעט אישיותו הכובשת של המועמד עצמו; איש פתוח וסובלני שניצב מול תת-אלוף חולדאי חמור הסבר. אבל לא פחות מכך, הושגה ההצלחה משום שהרשימה בחרה להתמקד בנושאים פופולאריים ומקובלים, שאינם מעוררים מחלוקת. עם כל הכבוד, תחבורה משופרת, דירות זולות להשכרה ושבילי אופניים אינם נושאים מעוררי מחלוקת או אנטי קפיטליסטים ר"ל, מה עוד שרוב דרישות אלה הופיעו גם במצען של הרשימות המתחרות.
כל אלה, הובילו, ככל כנראה, למה שרבינוביץ’ מכנה בצורה מעט בומבסטית :
"שכנוע המונים שהבשורה החדשה עומדת לייצר מומנטום ולהביא לעולם ישות פוליטית גדולה מסכום כל חלקיה".
הדיון אותו אני מנהל על רשימת "עיר לכולנו", אינו על אילו שינויים תחולל או לא תחולל בעיר תל אביב יפו – אלא מה תרומתה לשמאל, או האם היינו עדים כאן ליישומה של "פוליטיקה חדשה", להלכה ולמעשה.
הטלת ספק באופייה המוצהר של הרשימה עלולה להכעיס רבים מהקוראים ואני מיצר על כך, אולם אני מוצא כי דיון נוקב בנושא הינו הכרחי לקראת הבחירות הקרובות לכנסת.
אתחיל בשרטוט קווים לדמותה של רשימה שמאלית ראויה בעיני לבחירות מוניציפאליות בתל אביב. בין הצהרותיה הראשונות של הרשימה, הייתי מציב את המשפט "אנחנו רשימה יהודית-ערבית". זו לדעתי לא רק דרך נכונה להציג רשימה שמאלית (בפרט בתל אביב יפו ) אלא גם חובה מצפונית המתאימה לאנשי שמאל. לתנועה זו צריכה להיות תכנית מפורטת שתמצא דרכים לחסום את החדירה של כרישי הנדל"ן המנשלים את תושבי יפו בכלל והערבים בפרט. רשימת השמאל תבחר להציג גם תכנית לאוטונומיה מוניציפאלית חלקית עבור ערבי יפו, בהתחשב בעוול שנעשה להם, עת גורשו רובם מבתיהם ב-48′. אלו הן רק מספר הצעות למאפיינים הנחוצים במצעה של רשימת שמאל בבחירות לעירייה, במיוחד בתקופה כמו זו של הבחירות האחרונות, בהן התרחשו מהומות נגד תושביה הערבים של עכו, בשכונת התקווה התחוללה סערה כי ביקשו לצרף ילדים ערבים לאחד מבית הספר, וסגן ראש העיר בתל אביב מכריז שמטרתו לייהד את יפו !
אני יודע שבפרוגראמה הכללית של "עיר לכולנו" יש גם סעיף המדבר על ערבי יפו – אך הוא חבוי היטב בין שאר הסעיפים. בתעמולה של הרשימה ושל דובריה הראשיים הוזכרה האוכלוסייה הערבית במשורה, אם בכלל. לא מצאתי שם את "השוויון והסולידאריות" אותם מציין רבינוביץ, כלפי ערבי יפו.
יגידו: שוב אתה מושך אותנו אל העבר הדוגמאטי, כאילו אין עניינים חשובים לעיר מלבד ערבים, כאילו אנחנו דואגים רק לערבים או כאילו היינו מפלגה ערבית. טענות מסוג זה אינן באות מן השמאל הרדיקלי, אך נשמעו בקול מלא מתוך רשימת "עיר לכולנו".
טענות אלה הן חסרות טעם. הרי כל רשימה שמאלית תתמודד כמובן בכל הנושאים הדורשים לטיפול בתל אביב, כפי שעשו בעבר כל רשימות חד"ש. יחד עם זאת, מבחינה "איכותית" מצוקת ערבי יפו היא אכן מרכזית. השמאל בכל העולם הוא תמיד הראשון להגן על מיעוטים לאומיים ובישראל זהו נושא חשוב במיוחד. הרי הסכסוך הלאומי, או יותר נכון הכיבוש וכל הכרוך בו (ועל כך קיבלנו שוב תזכורת בימים אלה ע"י השתוללות המתנחלים בחברון), הם המערערים את מכלול החיים הלאומיים – וגם את העיר תל אביב יפו. יפו מתקיימת גם בימינו כאחד הפצעים הפתוחים של הנכבה. רשימה שמאלית חייבת להקדיש תשומת לב מיוחדת לכך.
אלו הן הנקודות הבסיסיות להן צריכה להטיף רשימה הרוצה להיקרא "שמאלית". לשם כך יש לנהל מערכה קשה ולא להצניע את המאבק החיוני הזה. אני מעז לטעון שלאורך כל השנים אנשי שמאל בחרו ברשימות חד"ש ומק"י, קודם כל משום שרצו להפגין מול אנשי יפו הערבים את ההכרה בזכויותיהם ואת השותפות היהודית-ערבית. כן, הם אפילו העדיפו זאת על פני נושאים אחרים בעיר, ביודעם אולי, כי במצב הקיים, לא יוכלו לתרום במיוחד לרווחת תושבי יפו. גם בבחירות הנוכחיות פעלו כך המצביעים של השמאל ובכך עזרו בבחירתו של נציג אחד אותנטי של ערבי יפו.
עם זאת, חשיבות יחסנו אל הפלסטינים עולה בהרבה מעבר לכך. אחווה יהודית-ערבית, או אינטרנציונאליזם בשפה "המיושנת" הן אבני התשתית של ההשקפה הסוציאליסטית. טול את ה"פועלי כל הארצות התאחדו" מן השמאל ונטלת את נשמתו, את עמוד השדרה המצפוני-מוסרי שלו. הכלל הזה תקף לא רק לגבי בחירות לכנסת, אלא גם בבחירות לרשויות המקומיות, שכן בערים המעורבות קיים חיכוך מתמיד בין יהודים וערבים. עצם הופעתן של שתי רשימות שמאל נפרדות בעבור יהודים וערבים בתל אביב היה אסון, שהשלמה איתו עשויה להפוך לנורמה ואבוי אם תיהפך לנורמה גם לשמאל בישראל. לפחות בעיני, רשימה חד-לאומית, יהודית ,בערים מעורבות לא מצביעה על אמינות פוליטית, בעת בה הבחירות לכנסת הן במרחק חודשים ספורים.
רבינוביץ’ בוחר ללעוג לדבקות ב"פוליטיקה הישנה" וברדיפה אחרי פתרון שלום וכיוצא באלה, שהן כביכול "פוליטיקה אמיתית", כפי שהוא מגדיר זאת בלעג. ניתן לשאול את הדובר הנכבד, האם יש עוד נושא חשוב וראוי בפוליטיקה הישראלית, כמו גמר הסכסוך הישראלי ערבי על כל שלוחותיו? לפי האג’נדה של רבינוביץ’,
כיצד יבוצעו "החיבורים פוליטיים ורעיוניים חדשים" ואיך "יחצו הרעיונות קבוצות ומחנות"? יהיה מעניין לראות כיצד "הפוליטיקה החדשה" תאחד לנו את הדעות השונות, את השמאל והימין ותמציא לנו רשימה על מפלגתית המאוחדת ביחסה לירושלים, לגבולות 67′, לגמר הכיבוש, מו"מ עם החמאס, והס מלהזכיר את זכות השיבה לפליטי הנכבה? האם הוא מתכוון, כמו בנושא המוניציפאלי, פשוט להתרחק משאלות מסוג זה. הרי רק בהתעלמות "מהפוליטיקה האמיתית " הנלעגת הזו אפשר "להזיז המונים" ולזכות בהישגים אלקטוראליים.
השמאל מבין היטב שדבקות בנושאי השלום אינו נושא רווחים פוליטיים באווירה הלאומנית הדחוסה השוררת כיום בישראל. השאלה הפוליטית והמוסרית העומדת על הפרק היא, האם משום כך יש לנטוש את המערכה?
הנה שתי דוגמאות בהן עמד השמאל על דעתו מול סערת שנאה ובוז כללי: פעם אחת קרה הדבר לאחר מלחמת ששת הימים, כאשר קם מאיר וילנר, מזכיר חד"ש, כקול בודד במליאת הכנסת, ודרש לצאת מיד מכל השטחים שנכבשו במלחמה. הדוגמא השנייה קרובה יותר לימינו: עם פרוץ מלחמת לבנון השנייה, השמאל העקבי, כולל חד"ש וגוש שלום , לא היססו לרגע לפני שגינו בתקיפות את היציאה למלחמה.
למומחים מטעם עצמם לשמאל העקבי, אני רוצה לגלות שהשמאל מבין היטב מה פופולארי ומה איננו כזה – הוא מבין זאת אפילו בלי ההארות של רבינוביץ’. בשתי הדוגמאות האלה ניכר כי השמאל העקבי הבין היטב שעמדות מסוג זה בטווח הקצר ואולי אפילו הארוך יותר, לא יביאו לו קולות – אבל הוא הבין וודאי גם מהי נקיטת עמדה אחראית כלפי העם בישראל ומהו ההבדל בין אחריות זו לשליחותו, לבין פופולאריות מפוקפקת.
השמאל הרדיקלי גם יודע בדיוק כיצד ניתן לרכוש פופולאריות באווירה הדחוסה והלאומנית של ישראל בימינו. יש רק לוותר על כמה עמדות "דוגמאטיות" בנושאי הציונות, בעניין נסיגה לגבולות 67′ ולגבי חלוקת ירושלים. מספיק אפילו להתחיל ולטעון שהצדק לא בצד אחד והערבים בעצם אשמים בעצמם בכיבוש המתמשך ובאחיזת ישראל בשטחים– ובכלל, למען הפופולאריות, מטוב כלל לא לדבר על פלסטינים או ערבים.
בהיסטוריה הפוליטית של ישראל קיימת דוגמה טובה לאופן בו הוליכה "פוליטיקה חדשה", כלומר טשטוש עמדות פוליטיות והיפרדות מן הערבים, לאסון פוליטי עבור השמאל. היה זה בזמן פילוג המפלגה הקומוניסטית ב – 1965 . החלק היהודי, בהנהגת משה סנה, התפלג אז מן החלק הערבי וקיווה להיחלץ כך מן הבידוד הפוליטי שהטילו עליו כל המפלגות הציוניות. סנה החל לרכך את עמדותיו בכל הנוגע לסכסוך הישראלי ערבי. המהלך רכש אז למפלגה אהדה רבה, בתל אביב, שהגיעה לשיאה כאשר הכריז על מלחמת ששת הימים, שפרצה שנתיים לאחר הפילוג, כ"מלחמת הגנה לאומית". ובכל זאת למרות עמדותיה המרוככות, וההערכה לה זכה סנה, הלכה מק"י והתדרדרה וכעבור זמן נתפרקה ונעלמה. הסיבה לכך הייתה פשוטה, המשבצת הציונית סוציאליסטית הייתה כבר תפוסה ולא היה צורך במפלגה נוספת מסוג זה.
ישועתו של השמאל לא תבוא ע"י שימוש בטקטיקה של טרנדים, מצבי רוח ואווירה, לא ע"י הסתרת זהותו ובטח שלא ע"י היפרדות מערבים ופלסטינים, כפי שמציע לנו בעצם דני רבינוביץ’. זוהי הדרך בטוחה להיעלמותו של השמאל ברחוב היהודי.
השמאל לא שומר על עמדותיו כי הוא "אוהב" להיות עקבי או מבודד, אלא עושה זאת משום שהוא בטוח שאין תחליף זול לעמדותיו. אפילו בימים בהם החזרת כל השטחים והפסקה מוחלטת של הכיבוש אינן עמדות פופולאריות בציבור, השמאל מכיר בכך כי אין דרך אחרת להגיע לשלום ולהציל בכך את ישראל ואת האזור כולו ממלחמה מתמדת.
אם חלק גדול ממצביעי הרשימה היה רק חושד שהאג’נדה שלה דומה למה שכתבת כאן היא לא היתה עוברת את אחוז החסימה.זאת גם הסיבה ש"השמאל" בישראל יצטרך תמיד את השותפות עם מפלגות ערביות לאומניות – בלעדיהן אין לו חיים בלעדיו אין להן מסכה של מפלגות בעלות ענין משותף ערבי ישראלי
יאפא הדגישה את כל מה ששמואל אמר וכן עברה את אחוז החסימה.
לו אנשי חד"ש ואנשי השמאל ב"עיר לכולנו" היו דבקים בפוליטיקה הישנה והנכונה, היינו יכולים להעמיד רשימה יהודית-ערבית רחבה שהייתה מקבלת אולי רק מנדטנים – אבל שניים שהיו בעלי ערך פוליטי רב יותר, במיוחד לטווח ארוך, מאשר החמישה שקיבלה "עיר לכולנו" על בסיס מצע אמורפי שמשתמע לשתי פנים – אחת התופעות שאנו כאנשי שמאל מבקרים בדרך כלל אצל יריבנו.
אין קיצורי דרך בחדירה לציבור היהודי. מדובר בפוליטיקה ישנה, בלי מרכאות ובלי בושה, במסע ארוך ומייגע שאנו רק בתחילתו, והוא לא יתקדם אם נפנה לציבור זה רק במה שערב לאוזנו.
הבועה הפיננסית היא אחת השיטות המאפשרת לבעלי ההון ולנציגיהם להציג את הקפיטליזם כטוב לכולם. בחודשים האחרונים בועה כזאת מתפוצצת לקפיטליסטים בפנים.
בואו לא נלך שולל אחר בועות אלקטורליות למיניהן.
את כלל מתנגדי חולדאי אפשר היה לאחד סביב מועמדותו האישית של דב חנין לרשות העירייה.
אתם צודקים, תודה.
היחס שלי לציונות שונה מזה של ראאד סאלח במהות
ושונה מזה של דוב חנין בסדר העדיפויות ובמידת ההדגשה.
מה שכתבתי מקודם היה לעניין, כי הוא נועד להבהיר את ההבדל בין מחלוקות בתוך חד"ש למחלוקת בין חד"ש לראאד סאלח.
אני לא רואה בסכסוך כאן מלחמת דתות, אבי לא רואה בפלסטין "ווקף מוסלמי",
אבל אני כן בעד הצבת יעד פוליטי מעשי (ולא רק תיאורטי) למאבק בציונות ולשינוי הגדרות היסוד של המדינה שאני חי בה,
ואני נגד הקמת חזית פוליטית משותפת והליכה משותפת לבחירות בהרכב שרובו או חלקו הניכר ציוני.
אתה טועה, חד וחלק.
דב חנין עשה את מה שאתה וחבריך לעולם לא תצליחו לעשות וזאת משום שהוא היה חכם ולא נפנף בצדקת דרכו האולטרה-שמאלית בראש חוצות כמו שאתה עושה.
ראה מה אתה מציג לבוחר:
עוד פעם אוטונומיה ערבית ("אוטונומיה מוניציפאלית חלקית עבור ערבי יפו"),
עוד פעם הנאכבה ("בהתחשב בעוול שנעשה להם עת גורשו רובם מבתיהם ב-48′") ועוד אתה ממשיך ופורש את משנתך לרגלי איש השמאל המתלבט עם "המהומות נגד תושביה הערבים של עכו"…
והרי מה קשורה עכו לתל-אביב?
אתה בהחלט צודק בזה ששוב אתה מושך אותנו אל העבר הדוגמאטי ואכן יש לעיר דברים חשובים מלבד ערבים.
להזכירך, מדובר בבחירות מוניציפאליות!
מעטים הם היהודים (כולל אנשי שמאל) שיוותרו על טיפול בצרות העומדות על סף דלתם בכדי לטפל שוב (כמה מעייף…) בתלאותיהם של ערביי ישראל.
לידיעתך הצרות המוניציפאליות של ערביי יפו הן בדיוק הצרות של יהודי יפו ואל תכניס לי עכשיו את הנכבה ואת המהומות בעכו (בהן אגב היה לערבים יותר מאשר יד ורגל. ודי כבר עם החד-צדדיות המביכה והצבועה הזו).
עכשיו מטפלים בבעיות דיור, חניה, השתלטות קבלנים, נדל"ניסטים ופירסומאים על כל סנטימטר מחיינו – ערבים ויהודים כאחד, והאיחוד הזה בדיוק הביא לדב חנין הצלחה כה גדולה.
אתה תמשיך בשלך עם "זכות השיבה לפליטי הנכבה" ותן לאנשים רציניים יותר והזויים פחות לפתור אותנו מכרישי הנדל"ן ולפתור לנו את בעיות החניה והדיור.
‘אלו הן הנקודות הבסיסיות להן צריכה להטיף רשימה הרוצה להיקרא "שמאלית".’?
זאת היתה בדיוק נקודה אחת – הערבים ביפו וריצה ערבית יהודית משותפת.
אם בזה מתמצה השמאל שלך, אני בז לך. ועד שלא תבין שרוב המצביעים הם יהודים, ותמשיך להתעלם לחלוטין מהצרכים שלהם ולהתמקד רק בצרכים של שכניהם הערבים, לא תזכה לכוח רציני בכנסת.
לא ברור מה הג’סי הזה רוצה. הלא במאמר כתוב שרשימה שמאלית צריה לטפל ב-כ-ל בעיות העיר. הקורא הזה אינו קורא- אבל הוא שטוף שנאה..
רק (שתי) מנדטים
יובל הלפרין
שני* מנדטים
צ"ל שני מנדטים ולא שתי…
כדי שלערבים תושבי ישראל יהיו זכויות שוות
ליהודי המדינה – הם זקוקים למפלגת שמאל חזקה
ומשפיעה. הדפטיזם של חד"ש בנוי על נוסחת
CATCH 22 : רק 2000 יהודים הצביעוב2006 בתל אביב בעד חד"ש ורק אלפים ספורים בארץ כןלה:
לכן, ישובץ מועמד יהודי במקום השלישי בבחירות 2009 (ב2003 שובץ ה"יהודי" במקום הרביעי ובשלישי הושם אחמד טיבי שאינו חבר בחד"ש.)
לנין ותלמידיו קבעו שבראש המפלגה המהפכנית בכל מדינה, יש להעמיד מנהיג(ים) שהם בני הרוב
הלאומי במדינה הנתונה.חד"ש היא מפלגה ערבית-יהודית, אין לי כל ספק בכך, אלא שלא ניסתה
את הנוסחה הלניניסטית, שהצליחה בעוצמתה בבחירות לעירית תל אביב – על אף ההסתה המק-ארתיסטית של "השמאל הציוני" ועל אף סרובה של מרצ לקרוא לחבריה להצביע בעד דב חנין – זכה חבר הכנסת הקומוניסטי בקולותיהם של יותר משליש המצביעים והרשימה שעמד בראשה, היתה לסיעה הגדולה במועצה.
המסקנה המתבקשת: בראש רשימת חד"ש לבחירות 2009 יש להציב את דב חנין ובמקום הרביעי את
תמר גוז’נסקי. במקומות השני, רביעי וחמישי
יוצבו חברים/ות ערביים ובמקום השביעי שוב
יהודי(ת) – כך נזכה בשבעה חברי כנסת בבחירות הקרובות.
‘הרי כל רשימה שמאלית תתמודד כמובן בכל הנושאים הדורשים לטיפול בתל אביב, כפי שעשו בעבר כל רשימות חד"ש. יחד עם זאת, מבחינה "איכותית" מצוקת ערבי יפו היא אכן מרכזית.’
זה לא יותר ממס שפתיים. הרי זה בדיוק היחס שלו זוכה הנושא החשוב ביותר מבחינת אמיר, בעיות הערבים, במצע הנוכחי של עיר לכולנו. מוזכר כזה כבדרך אגב, כדי שאם מישהו אומר שמתעלמים מזה, יוכלו לצייר אותו כארכי נבל שטוף שנאה, כי זה הרבה יותר קל מאשר באמת להתמודד עם הטענות.
אתה צודק ,"דב חנין עשה את מה שאתה וחבריך לעולם לא תצליחו לעשות" אבל "הוא גם "לא נפנף בצדקת דרכו בראש חוצות". השאלה היא אם צריך (או אפילו הוגן) לא לומר את שבלבך ולומר רק מה שהקהל רוצה לשמוע. לפי דעתך זה "חכם" כי זה משיג קולות. האם זאת התנהגות של "פוליטיקה חדשה"? חשבתי שאתם שם מואסים בדרך כזאת? לא לומר לציבור את העמדות האמיתיות זו הלא דרכם של כל המפלגות הישנות בשטח אתה מבין לאן אתה נכנסת?
השאלה מה יקרה אם יציג חנין את העמדות המקובלות ב"חדש": גבולות 67′, חלוקת ירושלים, זכות השיבה, וכו’. האם גם אז לפי דעתך הוא יחזור על ההצלחות שאנחנו מעולם לא השגנו?
חד"ש תומכת גאה בסיום הכיבוש, בהקמת מדינה פלסטינית ובסיום המדיניות הישראלית הגזענית בתוך המדינה. מתי חד"ש מתביישת לומר את זה בדיוק?
העניין הוא שנושאים כאלו לא רלוונטים כמעט בכלל לבחירות המקומיות, ביחוד אלו בת"א-יפו. דב חנין הוא קומוניסט והוא לא-ציוני. הוא לא מסתיר את העובדה הזאת ודיבר על כך מספר פעמים במהלך הקמפיין. הסיבה להצלחת הרשימה היא פשוט שאנשים לא מטומטמים, ויודעים להצביע למען קידום האינטרסים הממשיים שלהם ולהתעלם מססמאות לאומניות.
אם נקבל לרגע את דבריו של המגיב "אני לא מבין" (יש עליהם ויכוח, אבל נניח לזה כרגע), למה יום אחרי הבחירות המקומיות ישר מציגים את "עיר לכולנו" כדוגמה ומופת גם לרמה הארצית?
ב"זו הדרך", ב"גדה השמאלית" ובמועצת חד"ש.
יובל הלפרין
מתברר שחנין הזכיר כמה פעמים משך הקמפיין שהוא קומוניסט ואני שאלה: יש או אין צורך להזכיר עובדה זו. (אגב היכן ומתי זה קרה – בכל הספרות שאני קראתי לא מצאתי אזכור כזה)
אני לא חושב שחנין אמר דברים שהוא לא מאמין בהם או הסתיר משהו מהותי בעמדותיו כאשר נשאל לגביהן.
יש כאן שני עניינים:
1. מהי האג’דנה שהמועמד מגבש לעצמו.
2. איך להציג את האג’נדה הזו לציבור.
בשתי הנקודות עשה חנין את מה שמכעיס את שמואל אמיר: האג’נדה שלו היתה בראש ובראשונה מוניציפאלית ולא פוליטית כמו של אמיר שמדבר על "אוטונומיה חלקית עבור ערבי יפו", "הנאכבה", המהומות בעכו ושאר ירקות.
ומלבד זאת הוא חנין גם לשדר זאת כלפי חוץ ולומר לאנשים, בצדק גמור: בואו נטפל בבעיות היום-יום במישור המקומי ונשים בצד את מישנתי הפוליטית.
אני אישית מכיר אנשי מרכז ואפילו ימין שהצביעו עבורו בידיעה ברורה שהוא קומוניסט וחבר בחד"ש.
אנשים הרי לא מטומטמים ואף אחד לא חושב שחנין נחת עלינו מהירח.
השאלה היא האם אתה לוקח את החלק השנוי במחלוקת בראיית עולמך והופך אותו לדגל הקמפיין שלך או בוחר להתמקד, כפי שעשה חנין, בדברים המקרבים והמשותפים לציבור רחב –
עניין לגיטימי לחלוטין ואף חשוב.
שוב אני אומר: מדובר בבחירות מוניציפאליות והיותו של חנין אנטי-ציוני (אגב, אני לא ממש משוכנע שזה נכון) היא עניין לחלוטין לא רלוונטי לבחירות הללו ולעבודתו כחבר מועצה.
כי עיר לכולנו גרפו שישה מנדטים, כלומר חמישית מהקולות, והמועמד שלהם זכה בשליש מהקולות.
נשמע לי כמו סיבה מספיק טובה.
אבל שכחתי, אנחנו בשמאל האותנטי רוצים להשאר מיעוט קטנטן לנצח. כי הרי כידוע זה שאתה חלש וחסר כוח אומר אוטומטית שכל מה שאתה עושה הוא תכלית האמת והצדק.
כדאי לקרוא בעניין את מה שכתב עודד גולדרייך
נצטרף לקדימה יהיו לנו 20.
נצטרף לליכוד אולי 40.
זו סיבה מספיק טובה.
אם נצטרף לקדימה לא יתווספו לנו שום קולות, וגם לא לליכוד סביר להניח.
דמגוגיה זולה.
הלאה.
בני (אמנם בסוגרים), לא בטוח שחנין הוא אנטי-ציוני.כנראה שכך היה סבור גם רוב תומכיו.
המגיב "בני" נשמע לי קצת הזוי, ולא דוגמת לכלום. בכל מקרה יש הבדל בין האנטי-ציונות של חנין לבין זו של ראאד סלאח. האנטי-ציונות של חנין נמצאת יותר ברמה התיאורתית וברור לו לדעתי שאין מה לדבר, לפחות בעשור הקרוב, על מחיקת המלה "יהודית" מהגדרתה של ישראל. כרגע זאת כמובן אנטי-ציונות שעומדת לו לרועץ בלבד, כי היהודים לא אוהבים אותו בגלל זה, וגם חלק מהערבים והיובל-הלפרינים לא אוהבים אותו, בגלל שהוא לא מספיק מקלל את הכלבים הציונים.
ניכר שאתה לא מבין את הניתוק בין פוליטיקה במקרו לבין הנושא המוניציפלי.
הרי כל נושא ה"מועמדים מטעם" כבר מזמן לא רלוונטי, המועמדים הם פרטיים עם אג’נדות פרטיות (גם להיות חבר מושחת של קבלנים ולעשות הון על חשבון התושבים זו אג’נדה) ואין כבר את השטות שהיתה פעם לפיה המפלגות הגדולות נלחמות על השפעה גם במועצות המקומיות, לפחות בתל-אביב.
לצערי "עיר לכולנו" לא ממש יכולה להיות "דוגמה ומופת גם לרמה הארצית" מלבד אולי העניין הפשוט של סחיפת ההמונים –
וכאן בדיוק הבעיה, מפני שברמה הארצית כל האג’נדות הפוליטיות עליהן דיבר אמיר מקבלות משנה תוקף ונהיות יותר רלוונטיות
וכך באופן הפוך תרד התמיכה הציבורית באדם כמו חנין.
העניין המתסכל הוא שבשמאל יש אנשים טובים באמת כמו דב חנין שיכולים לזכות לתמיכה גורפת בזכות אישיותם ולאו דווקא (או יותר במדויק: למרות) דעותיהם…. חבל, אבל נכון.
אנחנו חלוקים בעמדותינו הפוליטיות, אבל מסכימים לחלוטין עם טענתך:
"עיר לכולנו" לא ממש יכולה להיות "דוגמה ומופת גם לרמה הארצית" מלבד אולי העניין הפשוט של סחיפת ההמונים –
וכאן בדיוק הבעיה, מפני שברמה הארצית כל האג’נדות הפוליטיות עליהן דיבר אמיר מקבלות משנה תוקף
לעומת זאת, טענתך:
כל נושא ה"מועמדים מטעם" כבר מזמן לא רלוונטי, המועמדים הם פרטיים עם אג’נדות פרטיות (גם להיות חבר מושחת של קבלנים ולעשות הון על חשבון התושבים זו אג’נדה) ואין כבר את השטות שהיתה פעם לפיה המפלגות הגדולות נלחמות על השפעה גם במועצות המקומיות, לפחות בתל-אביב.
היא הגזמה פרועה. לא כל מגמה או טרנד הם כבר תהליך היסטורי שהושלם. אפילו בתל אביב יש במועצת העיר, או על סף מועצת העיר, ליכוד, מרץ, ש"ס, חד"ש (במסגרת יאפא), בל"ד (במסגרת יאפא), ירוקים (גם הם מפלגה ארצית) –
הכול רשמית ו"מטעם" בלי תחפושות "עצמאיות".
על שאר חלקי הארץ אין בכלל מה לדבר, כשבבת ים אני מסתובב לפני הבחירות העירוניות ורואה שם תמונות של פעילי השכונות הידועים, ותיקי בת ים ומייסדיה, מנחם בגין ובנימין נתניהו.
מועמדים רבים של מפלגת העבודה והליכוד הפכו "עצמאיים" ברבות השנים, אבל רבים אחרים, לראשות ולמועצות, הזדהו ומזדהים בגלוי ורשמית כליכוד, קדימה, חד"ש, ש"ס, מרצ, ישראל ביתנו, ירוקים ועוד ועוד מפלגות ארציות.
האם אתה תומך בתכניתו של בנימין נתניהו להפריט את מנהל מקרקעי ישראל, ואם לא למה לא?
1. אני נגד הפרטות, ודאי לא של משאב חיוני כמו קרקע.
2. מדיניותו של המינהל היא גזענית, כי מטרתו העיקרית היא "גאולת הקרקע", כלומר כמה שפחות ערבים על כמה שיותר קרקע, אבל הפרטה תנציח את אותה הגזענות. רק בעלות ציבורית יכולה לתקן מה שבעלות ציבורית יצרה.
הניסיון האחרון להפרטת קרקעות בקנה מידה רחב היה תוכנית לרשום את הקרקע שהוקצתה לקיבוצים ולמושבים כקרקע חקלאית על שמם, במסגרת מה שנקרא "שינוי ייעוד", והדבר נעצר בעקבות בג"ץ שהגישה הקשת הדמוקרטית המזרחית.
אני מאוד אוהב אותו, גם מפני שהוא לא מקלל.
כל מה שאני אומר וטוען זה במסגרת חד"ש, מסורתה ומוסדותיה.
נכון שאנחנו (אנחנו במובן אנשי חד"ש) לפעמים אומרים זה על זה בלהט הוויכוח, "נשמע כמו בל"ד", "נשמע כמו מרצ" וכו’, אבל זה תמיד רק "נשמע כמו".
כולנו מתנגדים להחרמת הבחירות, כולנו נגד "מדינה אחת" כפתרון פוליטי, כולנו חושבים שעדיף שכולנו נישאר תחת גג אחד, ואני מקווה ומאמין שכך זה יימשך עוד זמן רב.
ובכלל, למה לערבב דעות פוליטיות עם אהבה או אי אהבה?
יובל
אנא הגב לעניין. היחס של דב חנין לציונות שונה לחלוטין מזו של ראאד סלאח והתנועה האיסלמית. הוא לא מעלה את חורבן הציונות על ראש שמחתו ונראה לי שהוא גם לא ממש תומך בשיבת הפליטים, בטווח הקצר או הבינוני. גם עניין דה-יהודיזציה של מדינת ישראל לא נמצא בראש מעייניו. בגדול הוא כמובן צודק- אין הרי תקווה כרגע להפיכת ישראל לרפובליקה אזרחית לחלוטין, לכן צריך להתמקד במאבקים נקודתיים כדוגמת סיום האפליה בתעסוקה ובקרקעות ועוד. את רוב הדברים האלה אפשר לעשות דרך בית המשפט וממש אין צורך בארועים מתלהמים דוגמת "יום האדמה".
שינוי יעוד הוא שינוי יעוד. הפרטה פרושה שערבי יוכל לקנות בית היכן שירצה ולהסתובב היכן שירצה. רק בעלות פרטית תוכל לנצח מה שבעלות קולקטיביסטית-כפויה יצרה.
המילים "אוטונומיה מוניציפאלית" קצת מבלבלות, כי הן רומזות לאוטונומיה במסגרת תל אביב רבתי. אבל סבורני שאמיר מתכוון להפרדה של שתי הערים זו מזו והקמה מחדש של היישות הקהילתית של העיר בת 5000 שנה שנמחקה בהנף קולמוס בנגוריוני ממפת הארץ והעולם. התוצאה של ביטול עיריית יפו היתה שלתושבי העיר, יהודים וערבים כאחד, אין קול ואין השפעה כקהילה. רחובותיהם המוזנחים נושאים שמות של רבנים וצדיקים, עיריית תל אביב וממשלת ישראל משתפים פעולה בנישול מסיבי של ערביי יפו והפיכתה לעיר של עשירים יהודים שהשם "יפו" יוסיפו ערך לנדל"ן שלהם ולרזומה שלהם, ההיסטוריה הקרובה של העיר מושכחת לטובת ההיסטוריה העתיקה הפחות מאיימת,ולאחרונה החלו לזרוע בה ישיבות מתנחלים ועת קציר הסופות בו יבוא כמו בעכו. באיזו זכות מחקו עיר עתיקה ששמה נישא בעולם עוד בימי הומרוס? מי שחושב שהנכבה וגירוש ערביי יפו (בגין בספרו המרד מתאר איך לוחמי אצ"ל הפציצו את יפו יום ולילה עד שתושביה עלו על סירות וחסקות בבריחתם צפונה ודרומה) זה עניין אבוד וישן שניתן להתעלם ממנו ולהשכיחו טועה. שמואל אמיר העלה על סדר היום עניין שהוא גם חשוב כשלעצמו וגם כמקרה מבחן למאבק בלאומנות הציונית ואני מסכים אתו בהחלט.
בעקבות רמי,
אני שמח על דבריו של רמי, הם מציגים עמדה נגדית לאמירה הנפוצה של תומכי "עיר לכולנו : " תעזוב אותך מן הנאכבה והערבים". אנשים אלה לא מבינים כלל כמה עמוק הם שקועים בביצה הלאומנית של דעת הקהל הישראלית. הם מתנחמים בכך שהם עוסקים ב"עשייה". הם באמת חושבים שתחבורה ציבורית היא המצאה נפלאה של "הפוליטיקה החדשה". למעשה לא היה הבדל גדול, אם בכלל, בין המצע של "עיר לכולנו" לבין זו של רוב הרשימות האחרות. ש.א.
טוב, כנראה שלא קראת את המצע של הרשימות האחרות. וגם לא של עיר לכולנו for that matter.
אם הייתי ב-48′ הייתי מתנגד לנכבה, תאמין לי. אבל מה אפשר לעשות עכשיו, להפגין למען חזרת הפליטים, נושא שאני לא תומך בו ושלא שייך במאומה לבחירות המקומיות? האם אסור לדבר בבחירות המקומיות בסידני, אוסטרליה על תחבורה ציבורית ועל דיור מסובסד בלי להזכיר כל הזמן ואך ורק את חיסול האבוריג’נים במאה ה-19?
אתה פשוט אוהב קבוצות קטנות ואקסקלוסיביות, זה העניין. כנראה שיש לך פחד מאנשים חדשים. לא נורא, יש טיפולים שעוזרים להתמודד עם זה.
אז למה לא להזכיר בבחירות המוניציפליות גם את המצור על עזה, ואת ירי הקסאמים, ואת הפלישה ללבנון, ואת המחסומים, ואת ההתעללויות של מג"ב ואת הישובים הלא מוכרים בנגב? ואולי בכלל להפוך את הבחירות להפגנה מול הקרייה וזהו? או ליום האדמה? מה, יא אסקפיסטים, יש נושאים יותר חשובים מהאוטובוסים שלכם! אנשים פאקינג מתים בעזה!
למגיב "בני וההגזמות":
האמנם "הגזמה פרועה"? בעיר מגורי (גבעתיים) לא ראיתי ולו שם אחד של מפלגה בכל שלטי הפרסומת לקראת הבחירות, מלבד הירוקים שחברו למועמד מסוים (אבל הוא לא רץ מטעמם).
גם בירושלים רצו כל המועמדים ברשימות עצמאיות.
אגב ירושלים – עצם הדיון על מועמדותו הפוטנציאלית של אריה דרעי מחזק את טענתי, שהרי אפילו כאן בגדה השמאלית היו מי שתמכו בו כפרסונה למרות התהום האידאולוגית.
לדעתי בחיבור בין מפלגה למועמד מקומי גילה כל צד שהאחר הוא ריחיים על צווארו:
המפלגות לא רוצות לבזבז תקציב על עשרות ומאות קמפיינים מקומיים,
ואילו המועמדים הבינו שזיהוי עם מפלגה מסויימת הוא מיותר וגורם להם לאבד קולות.
תוסיף לזה את העובדה שהמצביעים עצמם הבינו שאין קשר בין זיהוי מפלגתי לניהול עיר
מלבד כמובן הדברים השליליים כגון חלוקת ג’ובים לחברי מרכז ומקורביהם וכד’ – כפי שאמרתי – זהו אך ורק עול מיותר.
לפי דעתי זה לא טרנד חולף אלא מגמה ברוכה, וימים יגידו.
למגיב "לא יודע":
זו הפעם הראשונה שמישהו מכנה אותי "הזוי"
ותודה על המחמאה. אני מעדיף להיות הזוי מאשר צפוי.
בכל אופן לא היה שום דבר הזוי בתגובתי, הכל מציאותי ומתבסס על עובדות ברורות.
דב חנין, בין עם האנטי-ציוניות שלו היא תיאורטית או מעשית – זכה לתמיכה גורפת גם בקרב הציונים, ואני חושב שלא תתווכח איתי עם אומר שרוב המצביעים שלו הם ציונים
לאור ההפרש העצום בין ההצלחה הארצית של חד"ש להצלחה של חנין בת"א.
לשמואל אמיר: זה נכון שתכל’ס "לא היה הבדל גדול בין המצע של "עיר לכולנו" לבין זו של רוב הרשימות האחרות". העניין הוא שחנין הצליח לשכנע שאצלו זה לא רק מס שפתיים.
הרי אף מועמד לראשות עיר לא יאמר "אני מחפש לחלק ג’ובים לחבריי, לנדל"ן כל פיסת קרקע פנויה ולא פנויה ולעשוק אתכם כדי לכסות גרעונות תפעוליים", כולם מדברים על להחזיר את העיר לתושבים כפי שכולם מדברים על שלום ובטחון.
העניין הוא להבחין מי מתכוון לזה ומי סתם שקרן.
אף אחד לא מציע ברצינות, להעתיק את דרך הפעולה של עיר לכולנו למישור הארצי.
אבל מהפעולה המוצלחת של עיר לכולנו, ניתן ללמוד מספר דברים שיש להם השלכה גם בבחירות לכנסת.
ראשית, ניתן ללמד שהציבור היהודי במדינה איינו מקשה אחת של עדר עיזים. יש אנשים המוכנים לפתוח אוזניים, לפקוח עיניים, ולגלות שהאינטרס האישי שלהם, שונה מהאינטרס של בעלי ההון.
שנית, אנו רואים, שרבים מוכנים גם להרתם לפעולה, ולצאת מהדישדוש ביאוש.
דב חינין והפעילים בעיר לכוחנו הציגו מצע עניני נכון, ושמאלי לתל אביב יפו. מי שחושב שתושבי תל אביב יפו צריכים לפעול לבדלנות לאומית של יפו, אינו מציג עמדה שמאלית סוציאליסטית, אלא שקוע בבעיות לאומיות. האינטרס של תושבי יפו כמו שאר תושבי תל אביב יפו, הוא לאחדות יהודית ערבית, ולשיויון שיושג במאבק לשיויון, ולא במאבק להפרדות.
כך גם בבחירות הארציות, חד"ש בניגוד למפלגות הערביות, נאבקת לשיויון לאוכלוסיה הערבית בישראל. ובשום אופן לא לבדלנות שתשחק לידי הימין. חד"ש נאבקת גם לאינטרסים נוספים של רוב אזרחי המדינה. לשלום, להגנת השכר והפנסיה, למקומות עבודה, לשיויון לנשים ולגברים, ועוד.
חד"ש צריכה לפנות לציבור היהודי והערבי, ולצאת מנקודת הנחה, שניתן לשכנע את האנשים אם נראה להם שקול לחד"ש זה האינטרס שלהם.
אנשים אינם מצביעים בעד עקרונות נעלים, הם מצביעים, בעד מי שמשכנע אותם שהוא בצד שלהם.
לעמי
כתבת:
"האינטרס של תושבי יפו כמו שאר תושבי תל אביב יפו, הוא לאחדות יהודית ערבית, ולשיווין שיושג במאבק לשיווין, ולא במאבק להפרדות"
עכשיו אפשר להבין למה עיר לכולנו לחמה נגד רשימת יאפא (הבדלנית!), הלכה ברשימה נפרדת, לא הציגה מועמדים ערבים בראש הרשימה, לא דברה על ערבי יפו באסיפותיה ובהסברתה. הכול בשם "אחדות יהודית ערבית". מה תגידו על אחווה שכזו!
תל אביב-יפו היא לא חיפה, עכו, ירושלים, ב"ש או רמלה-לוד. תל אביב-יפו היא בקושי עיר מעורבת. 96% מתושבי ת"א-יפו יהודים. היצוג של הנושא הערבי בעיר לכולנו הוא פרופורציונלי לחלוטין למספרם באוכלוסיה. הבעיות שהעלתה עיר לכולנו מעסיקות את הרוב המוחץ של תושבי העיר הרבה יותר משמעסיק אותם הנושא הערבי. אין שום הגיון בלרוץ ברשימה ערביה כמעט לחלוטין בעיר יהודיה כמעט לחלוטין, ולדבר באופן כמעט בלעדי על צרותיו של המיעוט הערבי.
אבל כמובן שאתכם זה לא מעניין. אתם השמאל הטהור והקדוש והאותנטי, ומי שזז מילימטר ימינה (או כל מה שנראה לכם ימינה) הוא בוגד ארור ציוני-ימני. אתם פשוט אוהבים להיות מעט, כי המעטים והחלשים הם תמיד הצודקים והצודקים הם תמיד מעטים וחלשים. מוסרניות דתית-נוצרית במיטבה.
לי נראה דווקא שהמיעוט המקופח האמיתי בתל אביב הם מהגרי העבודה. האם ליאפא יש אג’נדה שכוללת אותם? או שהם חלק מהפרויקט הציוני הנבזי?
אין דבר כזה חברה. יש רק ערבים ובני משפחותיהם.
ומה אתה אומר על המצע של "יאפא", שלא ממש נגע בנושאים שאינם ערבים…?
שלום חבר’ה שוב חזרתי. ממש קשה למצוא כאן אינטרנט קפה עם כל הבוליס ברחובות, ועוד להכנס לאתרי אינטרנט ציוניים.
רק רציתי לומר לפוליטיקאים שלנו – חזק ואמץ במאבקכם הצודק. לא יעלה על הדעת שיבואו כמה ציונים וינסו לכתוב מחדש את כללי המאבק, לנסות להכניס אלינו כל מיני נושאים שנוגעים להם ורק להם – כמו תחבורה ציבורית ודיור ציבורי. הרי מה זה הציבור הישראלי, בינינו? זאת פיקציה של השב"כ ומשרד הבטחון. כפי שכתבתי בספרי על הנאורות, הציבוריות היא הגדרה דכאנית של האתנוס השולט. הרי יעלה על דעתו של מישהו שמאבק בנאצים בגרמניה יכלול גרמנים? הם הרי האויב. כפי שכתב פראנץ פאנון, תהום פעורה ביני לבין מדכאי. לא נוכל לשתף איתם פעולה לעולם, בטח שלא על חשבון האג’נדה שלנו ורק שלנו. מי שמדבר על תחבורה ציבורית רוצה לסלול את הכבישים על גבי שבילינו, ומי שרוצה דיור ציבורי רוצה לבנות בתים על גבי כפרינו. לכן אני אומר – הקץ לציבוריות הציונית, והקץ למדכאים הציוניים, לא משנה מאיזה מעמד הם. הערבים תמיד נדפקים ותמיד היחידים להידפק. זה אפילו בתנ"ך.
אחד המגיבים כותב שכבר נמאס לו להסביר בפעם המיליון שהערבים בתל אביב הם מיעוט קטן. הם רק 4% מן האוכלוסייה. כמובן שלא עולה כלל בדעתו לשאול כיצד הם הפכו למיעוט כזה. הלא יפו הייתה עד 48 עיר ערבית גדולה. המגיב הזה לא מרגיש כלל בלאומנות ובכוחנות שלו כלפי התושבים הערבים. ראשית הוא מסביר להם, אתם מיעוט! ושנית, מה הנכבה נוגעת לנו היום זה היה לפני כל כך הרבה שנים. עזוב אותנו, אנו עוסקים בדברים חשובים יותר, יש לנו כאן בחירות! הכוחנות הלאומנית הזאת חוזרת על עצמה גם במישור הארצי כאשר מדובר בזכות השיבה. גם זה קרה לפני כל כך הרבה שנים (אבל את השואה נזכור תמיד). הנודניקים של השמאל המזכירים את הזכויות מן העבר הם שקועים פשוט "בבעיות הלאומיות" כפי שכותב מגיב אחר. אנחנו הסוציאליסטים של "הפוליטיקה החדשה" התגברנו כבר על העבר. אבל מה לעשות הפלסטינים הישראלים עדיין פה, ביפו ובכל מקום אחר והם דורשים את זכויותיהם כאן. גם ביפו! שמאל אמיתי יקשיב ויראה בהתייצבות לימינם חובה סוציאליסטית.
והשאלה איך הם נהיו מיעוט קטן רלוונטית להיסטוריונים, לא לתפעול של רשות מקומית.
אם בשביל להחליף נורה בפנס רחוב שרוף, או לתקן ביוב סתום, חיוני והכרחי להחליט מה בדיוק קרה בתחילת המאה העשרים, ומי "אשם" בזה, אנחנו נשב כל החיים בחושך, טובעים עד הצוואר במי-שופכין.
לתשומת לבך, גם כשעוסקים בהיסטוריה, אי אפשר להתחיל את ה"ספירה" בנקודה שנוח לאדוני, לרשום רק את האירועים שמתאימים לו, ולהתעלם מהפרטים הלא-נוחים.
לאזרחים הישראלים הערבים יש זכויות. אבל הזכויות שלהם לא עדיפות או גוברות על הזכויות של אזרחים הישראלים יהודים.
בנוסף, לזכויות "לאומיות" אין בכלל מקום ו/או רלוונטיות במישור המוניציפאלי.
באשר למחויבות של "שמאל אמיתי" – היה עדיף אילו היית מגדיר את קני המידה לפיו נשפט שמאל אמיתי, ולא מתיימר לכתוב את פסק הדין.
האם למעשים, לאידאולוגיה ולמטרות העל של מי שהוא אמור להתייצב לצידו אין שום מקום בהחלטה?
עצם האיזכור של השואה באותה נשימה עם גירוש\בריחת חלק מערביי יפו – די בזה בכדי להוכיח שהתגובה שלך פשוט דמגוגית ולא רצינית.
אבל גם אם נתעלם מפליטת הקולמוס הנ"ל נוכל לראות מיד את האבסורד שבדבריך: אתה בעצם רוצה שכל קבוצת אנשים המתיישבת יחדיו תדון אך ורק בנושא שיבת הערבים אל תוככי ישראל. כי גם אם נושא הכינוס המקורי לא נוגע כלל לערבים – הרי שהערבים הם תמיד נוכחים-נפקדים בין אם הם שם ובין אם לאו.
אני מתקשר מיד להתאחדות לכדורגל ולמערכת העיתון "אוטו" בכדי לעדכן אותם.
אם אני לא טועה אתה הולך אפילו יותר רחוק מכותב המאמר שהציע "אוטונומיה חלקית
לערביי יפו", אתה בכלל רוצה שהמצע של רשימה מוניציפלית יהיה זכות השיבה… לי זה נשמע קצת הזוי.
אי אפשר בעזרת פנס רחוב להתחמק משאלות.אדוני חושב שיש סתירה בין פנסי רחוב לבין זכויות ערבי יפו?
אדון הזה גם כותב כי לזכויות הלאומיות אין רלוונטיות בתחום המוניציפאלי. ואילו סגן ראש העיר הצהיר שמטרתו לייהד את יפו.
אין להתפלא שאדון זה שואל מה זה שמאל.. אמיתי.
ראה האנלוגיה על אוסטרליה והאבוריג’נים.
(למרות שבינינו ההשוואה הזאת לא עושה צדק עם האבוריג’נים שסבלו הרבה יותר מהפלסטינים והושמדו במספרים עצומים)
אני דורש את זכות השיבה של ערביי יאפא ושייח מוניס לאלנבי ושינקין!
בדיון הזה יש מספר הנחות יסוד שאני לא מסכים איתן בכלל. קודם כל, זכות שיבה? סליחה? אני לא תומך בשום זכות שיבה, לא במישור הארצי ולא במישור העירוני. אולי חזרה של כמה כפרים סמליים, אבל בשום פנים ואופן לא חזרה מאסיבית לתוך ישראל. די ברור שכפי שזה יעשה היום, הדבר יביא חורבן על שני העמים. שנית, אני לא חושב שתושבי יפו מופלים לרעה, יחסית למצב החברתי-כלכלי שלהם. הריסת בתים היא תופעה נאלחת שמתרחשת בדרום העיר בכלל, והזנחת תשתיות, חינוך וכו’ יש גם בפלורנטין ובאזור הזה. זה שהם נפגעים יותר מהג’נטריפיקציה, רק אומר שצריך להלחם בג’נטריפיקציה, ולא בפגיעה בקבוצה זו או אחרת.
במאמר מוסגר אני כמובן חושב שצריך להכנס באופן ספציפי ונקודתי בגופים פרטיים וציבוריים מפלים, כולל מנהל מקרקעי ישראל וחברת חשמל.
במישור המוניציפאלי, בוחרים באיש שיחליף נורות שרופות בהתאם לכישורים שלו להחליף נורות, ולא בהתאם לעמדותיו בנושא "מי אשם בנכבה".
אם האיש בעל דעות "נכונות" לשיטתך, אבל בעל שתי ידיים שמאליות, ואין לו מושג מאיפה מתחילים להסתכל על הנורה האמורה, הוא לא יבחר, ולא צריך להבחר.
אין דבר כזה "זכויות ערביי יפו"
יש דבר כזה "זכויות תושבי תל אביב יפו" – ללא הבדל מין, דת ואתניות.
לטענה בעניין אמירותיו סגן-ראש-העיר –
מי האיש? אפשר לבבקשה ציטוט מדוייק מדבריו, וקישור למקור?
בכלל לא מובן למה לדעת הליצן הזה צריך "ליהד" את יפו. הרי יפו ברובה יהודית.
אם כבר, אם הבנתי נכון את מצע יאפא היא דורשת "לסערב" את יפו, לא? זה תקין בעיניך?
לא ראיתי בשום מקום במצעים הפורמליים של הרשימות שהתמודדו בבחירות (בוודאי לא ברשימה של חולדאי) דרישה "ליהד" את יפו.
כן ראיתי במצע של יאפא התבוססות והתמקדות בעניין האתני על חשבון כל הנושאים האחרים.
מי שממהר כל כך לצווח "גזענות", רצוי שיסתכל טוב-טוב על הדבשת הענקית שהוא סוחב על הגב. זה כבר לא סתם גמל עם דבשת, אלא דבשת שנספח אליה גמל…