במאמרו "אובמה – משכין השלום במזרח התיכון?" סובר ד"ר לאון הדר, עיתונאי ומשקיף בוושינגטון:
At the end of the day, if the two sides want a fragile peace to work, they will make it work—with or without U.S. involvement. And if they fail, they will have no one to blame but themselves
http://worldpolicy.org/wordpress/2008/12/18/leon-hadar-obama-the-mideast-peace-maker
במאמר מעניין זה, נותן הפרשן הוושינגטוני קדימה מכרעת למוכנות 2 הצדדים כאן לעשות שלום (רופף ככל שיהיה). אבל קובעי המדיניות בישראל אינם מוכנים לשלם את מחיר השלום. בניגוד לדוגמאות שהובאו במאמר, ישראל היא המדינה היחידה שנוכחותה מבוססת על הפרה בוטה של תחושות הצדק הטיבעי של מאות מיליוני ערבים ואנשים בעולם. זו מדינה שניבנתה הן על חורבות עם אחר, והן על הפרת תחושת ההומוגניות ההיסטורית והגאופוליטית של מה שמכונה האומה הערבית. המחיר הוא לפחות פיצוי הפלשתינאים והכרה בעוולות שניגרמו להם.
אך ההנהגה המדינית בישראל והפריפריה התרבותית שלה עוסקים במקום בתקיפה רדיקלית של שורשי הסכסוך, עוסקים בהכחשה רבתי. גרמניה בניגוד לכך השתלבה אחרי מלחמת העולם השנייה במקום מצויין במסגרת הקהילייה האירופית, עקב נקיטתה במדיניות הפוכה להכחשה – הודאה באשמתה, ופיצוי.
ישראל מאידך אינה יודעת אשמה מהי, ומחליפה אותה בצדקתנות, שעובדת מצויין אצל קהלים שמרנים וצרי אופק בארה"ב. והנה, האבסורד הישראלי הזה, לא רק שאינו מגלה מוכנות לשילוב איזורי, אלא גם מקבל תמיכה לא פחות אבסורדית מבחינת תחושת השרירות – מבחוץ. הדבר הזה גם פועל הפוך לגורם נוסף של יכולת גרמנייה לרהביליטצייה איזורית אחרי 1945 – חולשה כלכלית ויצרנית של ישראל, הניבנית על סיוע מבחוץ, בעוד גרמנייה פתחה יכולת מרשימה כלכלית וטכנולוגית באופן אוטונומי.
יש לזכור שכמו גרמנייה, גם ישראל עברה שלב של "תוכנית מרשל" – והמדובר בפיצויים שקבלה מגרמנייה של אדנאאואר. אך בניגוד לפרוייקט של התעצמות כלכלית ותרבותית – הישקיעה ישראל את הכספים הללו בהתחמשות ויזימת מלחמה שהפרה עוד יותר את האפשרות לרהביליטציה איזורית – תוך קביעת אוריינטציה של תוקפנות איזורית לעתיד – והכוונה למלחמת סיני 1956 (שכירי חרב האימפריאליזם).
http://www.global-report.net/msharon/?l=he&a=35459
ישראל זקוקה לתפנית רדיקלית למטרת רהביליטציה איזורית, אך כל מערכותיה החברתיות, הכלכליות והתרבותיות, פועלות בכיוון הפוך לכך, ומחוזקות מבחוץ. על ממשל אובמה להבין זאת.
ראשית מתוך שמו של " הפרשן" ברור שהוא ישראלי לשעבר אכול שנאה עצמית כמו כותב מאמר זה. שנית ההשואות מופרכות לחלוטין. ראשית, ישראל לא תפסה את מקומו של שום עם פשוט משום שכאשר הגיעו לכאן הציונים הראשונים וקנו את האדמות בכסף מלא לא היה כאן שום עם אלא מעט מאד ערבים שכינו עצמם ערביי דרום סוריה וגם במלחמת השחרור שפרצה כתוצאה מטפשותם של הערבים לא היתה מלחמה עם הפלשתינים שעדין לא הגדירו את עצמם ככאלה. תחושות הצדק הטבעי של המוסלמים טוענות שגם ספרד ובריטניה הן אדמות מוסלמיות ולמרבה הפלא ממשלות מדינות אלה אינן חושבות אפילו לתת את השלטון למוסלמים , למרות הפגיעה האנושה בחוש הצדק שלהם. הדרישה להתאבד עפ"י בקשת המוסלמים באה משום מה רק מישראל ומהיהודים. גם ההשואה לתכנית מרשל הזויה לחלוטין – גרמניה היתה זו שפתחה במלחמה ולכן טיבעי הוא שנדרשה ממנה "חזרה בתשובה". ממש מאותה סיבה דרושה חזרה בתשובה מהערבים שמזה מאה ועשרים שנה מנסים לרצוח יהודים ללא סיבה. ואחרון חביב – לא רק שישראל לא היתה מתחמשת אם הערבים לא היו מנסים להשלים את מה שהמופתי של ירושלים לא השלים יחד עם היטלר ידידו אלא שהפלשתינים קיבלו הרבה יותר כספים מישראל ולעומת ישראל שלמרות המלחמה שכפו עליה הצליחה להתפתח ולהיות אחת המדינות המפותחות בעולם הרי שהפלשתינים נשארו אותם ברברים צמאי דם וחסרי דעת שמנהיגיהם גונבים את כספם ומפנים את השאריות למטרות רצח ממש כמו שהיו לפני קבלת הכספים.
התחלתי לקרוא את מאמרך ותוך כדי קריאת הציטוט ממאמרו של לאון הדר חשתי תחושת התחדשות ומקוריות עקב ההדדיות המבוטאת בו –
האם יתכן שסוף סוף אתה מכיר באחריות הפלסטינים למצבם ויכולתם לשפרו?
כמובן שאז בא ההמשך הצפוי והשטחי.
שוב פעם ההשוואות לגרמניה (האם מישהו יכול לכתוב מאמר ב"גדה" מבלי להעלות את גרמניה על ראש שמחתו?),
שוב פעם "תחושות הצדק הטבעי" של "מאות מיליוני ערבים"!
וואלה, מאות מליוני ערבים… ומאיזה מדינות הם בדיוק באים? כמה מהן דיקטטורות? כמה מהן תומכות בגלוי ומפעילות טרור? כמה מהן מפרות זכויות אדם באופן בוטה ומחריד?
אין לי ספק שתחושת הצדק של אותם מאות מליונים היא מה שנקרא "הדבר האמיתי"….
ומהו אותו שילוב איזורי אליו אתה כל-כך עורג?
הפיכת ישראל לדיקטטורה כמו סוריה ומצרים?
זכויות נשים והומואים כמו באיראן וסעודיה?
מדינת טרור מעורערת כמו לבנון?
מה בדיוק יש להם שאתה כל-כך רוצה שיהיה לנו, כדי שנוכל לומר ש"השתלבנו באזור"?
תקשורת כמו בסוריה?
ריבונות פנים כמו בלבנון?
פונדנמטליזם דתי כמו באיראן?
דבר, אני מקשיב….
למגיב.
1) מה זה "מעט מאד ערבים"? בשנת 1917 לאחר 35 שנות התיישבות יהודית (העלייה הראשונה והעלייה השנייה) היו כאן 700 אלף פלשתינאים ו-70 אלף יהודים. באמצע המאה ה-19: חצי מיליון פלשתינאים ו-7000 יהודים, בעיקר בירושלים ובגליל.
2) איך אתה יודע שערביי פלשתין כינו עצמם "דרום סוריה"? לא היה ולא ניברא. אמנם, תועמלנים ו"מסבירים" בקומה השנייה והשלישית בבית סוקולוב בת"א כתבו בתחילת שנות ה-70 הבל זה, אך להד"ם.
3) ומה זה חשוב איך הם היגדירו את עצמם אז? ראשית, העם הפלשתינאי לא עסק כלל בשאלות אלה, אלא מדובר באנשי עמל, שישבו על האדמה הזאת וחיו פה, עד שהיתחילו להיות מגורשים משטחי מחייתם ומהאדמות שעיבדו לאחר 1882. ולאחר שנת 1905 (העלייה השנייה) גם התחילו להפוך דוכני מכירת ירקות ופירות של חקלאים ערבים, ולחבוט במקלות ואגרופים בפועלים פלשתינאים (אנשי העלייה השנייה כינו את מכות הרצח הללו "כיבוש העבודה").
תשובה "שמאלית" אופינית. הם לא היו עם? נעשה אותם בכח לעם. אני יודע שהם קראו לעצמם ערביי דרום סוריה כי בכל המסמכים שההנהגה הערבית כתבה בתקופה ההיא היא קראה כך לעצמה. שנית כמה ערבים היו כן מענין כי שלושה אנשים הם לא עם אפילו אם הם רוצים וכאמור הם אפילו לא רצו.ושלישית טענותיך על הגירוש גם הן כרגיל שקר. מצד אחד היהודים קנו בדרך כלל את האדמות שאף אחד לא הצליח לעבד ולכן לא היו עליהן ערבים יבוסים או פריזים כמו אדמות עמק חפר. בגלל זה היה צריך את מפעל יבוש הביצות שאני בטוח שלא שמעת עליו כי עובדות לא מענינות אותך. שנית, האנשים "שגורשו" לא היו בעלי הקרקע אלא אריסים. אז אני מבין שבמדינה האידאלית שלך אסור ליהודים לקנות קרקעות או להיות בעלי רכוש (כמו על פי חוקי נירנברג למשל) אבל לשמחת העולם שוטים כמוך לא קובעים דבר. לכן כשהיהודים קנו קרקע מבעלי אדמה היתה זו זכותם המלאה לשבת עליה ולעבד אותה. יכול להיות שאתה חי אחרת. קונה דירה, נגיד, שמישהו גר בה בשכירות ואז לא גר בה כי לא מוציאים מהדירה מישהו שגר בה. בעצם כשאני קורא את מה שאתה בד"כ כותב נדמה לי שאתה כל כך מנותק מהמציאות שאין לך יכולת להרוויח כלום ואתה כנראה חוסה במוסד שבו המדינה שאתה כל כך שונא מטפלת בך ודואגת לכל צרכיך.
בעוד לבני שולחת ערב קריסטמס איגרת "הסברה" לאו"מ על פשיטה רחבת מימדים שישראל עומדת לעשות בעזה, פשיטה שמשמעותה אחת, על רקע זעקות התיקשורת אודות מאות המנהרות וסיבוכי הקרבות הצפויים בסימטאות – משמעותה אחת – זריעת חורבן ענקית ורצח עם פשוט – יש לזכור:
החורבן ורצח העם הם המשך המצור וכליאת מליון וחצי אנשים תוך הרעבה והתעללות באמצעים אחרים.
סרטון: העולם ועזה – האם זה קריסטמס?
— קישור —
מ.ש.
עם או לא עם, זו שאלה משנית.
העיקר שהיו כאן איכרים שעצם הגשמת הרעיון הציוני מחייב את נישולם באמצעות שילוב בין חרב להון, ובשיתוף עם בעלי הון פרטי ולפחות מעצמה אימפריאליסטית אחת.
אני כותב בעבר אבל התהליך הזה הוא בגדר "עבר מתמשך להווה" (בלשון העברית אין לנו צורת זמן כזאת).
עיסקאות מכר עם בעלי הקרקעות שעשקו אותם קודם רק מעמיק את האופי הנשלני והקולוניאלי של "גואלי הקרקעות",
וכדי להגביר את כוח ההתנגדות של אותם איכרים לנישולם אין מנוס, בין השאר, גם מהעלאת תודעתם ה"לאומית". כשם שכוחות הריאקציה יוצרות זהויות לאומיות ורגשות לאומיים כדי לגייס את ההמונים למטרותיה, כך רשאים וחייבים לעשות גם הכוחות המתקדמים.
שוב מסכת הצדקנות-שקרנות הציונית (ובמקרה שלך לא קשה לזהות- פשיסטית) הרגילה.
בקשר לאריסים-
נכון, זה הטיעון הציוני הקלאסי- זו זכותנו המשפטית לגרש אותם. אבל מכאן ועד לטעון שזה כמו לגרש דייר שכיר צריך לעשות הרבה מאוד שמיניות באויר ולשקר לעצמך (רציונליזציה…).
מדובר באיכרים שיושבים בקרקע מדורי דורות, הם חיים שם, עובדים שם, הם המעבדים של האדמה, ורק בגלל ניכוס אלים של הקרקע ע"י קומץ אדונים, הם נאלצים להעלות להם קורבן- ככה וככה מהתפוקה.
כשקונים את האדמה ומגרשים את האריסים אומנם פועלים במסגרת החוק המקומי, אבל מכל בחינה מוסרית עושים פשע מתועב.
מגרשים אנשים מבית הקבע שלהם והמקום היחידי שהם מכירים וגם שוללים מהם את הפרנסה.
ממש לא גירוש דייר שכיר.
בקשר ללאומיות, והשקר הציוני הידוע על הארץ השוממה, באופן לא מפתיע השיח הציוני לא חורג מה-ד’ אמות של השיח הקולוניאלי-גזעני-מתנשא של תקופת האימפריאליזם.
העמים המזרחיים (או עמי העולם השלישי בכלל), ברברים שכמותם, לא פיתחו תעשייה, חיו בעיקר בכפרים בישובים די דלילים (אולי חוץ מאזורים כמו הנילוס, או בהודו-סין). לפי הטיעון הזה לא היה בכלל קולוניאליזם באפריקה, כי אפריקה היתה בעלת ישוב דליל. זה שהארץ מיושבת בדלילות (במונחי ימינו) לא נותן הכשר לכל אירופאי להתיישב שם. באותו אופן היית צריך לתת הכשר להתיישבות של פליטי סודן בנגב, כי הנגב דליל…
אין עם פלשתיני-
כמובן שאותם עמים ברבריים לא היו עמים במובן המודרני של המילה עד המשא ומגע שלהם עם האימפריאליזם. כמו שעמי אירופה לא היו עמים במובן המודרני עד המאה ה-19 (וחלקם עד המאה ה-20) וגם העם היהודי לא היה בעל תודעה לאומית מודרנית (גם ערב מלחמת העולם השנייה רוב יהודי העולם לא היו ציונים).
אבל לא בתאוריה עסקינן, כי לא את חוכמת העיון אתה מבקש, כי אם למצוא צידוקים לנישול של האיכר הפלשתיני מאדמתו, של העם הפלשתיני מארצו, וכמובן לדיכוי בן ימינו של עם זה.
It appears at this point that purposeful and forceful IMMEDIATE enhancement of the Peace Process by US should be emphasized, since the lingering is no more to be tolerated – deeply undermining any trust and potential appeasement by bitter sentiments of being ripped off and of susceptibility to power-oriented malicious absurdities arbitrarily implanted into this region in a way seemingly hampering any regional true development.
At this very moment harsh Nationalism seems to take over in here. Is it due to basic despair of the impoverishing middle classes and due to accumulative effect of all the maladies of this society – increasing the lust for a "strong leadership"?
שוב תגובה פבלובית "שמאלית". הם לא היו עם מכמה סיבות – לא היתה להם שפה יחודית להם לא תרבות יחודית להם לא הנהגה פוליטית יחודית להם לא שום דבר אחר יחודי להם והם בנגוד ל"שמאל" לא ראו את עצמם עם בשום מובן. הם ראו את עצמם סורים. באירופה גם לפני התעוררות הלאומיות היו עמים בעלי יחודיות וקבוצות יחודיות אלה התגבשו למדינות (מדינות ולא עמים כי עמים הם היו לפני כן). לך יש תפיסה לאומית כמו לאנגלים ולצרפתים בתחילת המאה ה-20. כזכור הם לקחו מפה שרטטו גבולות והחליטו שבתוך גבולות אלה יושבים עמים וכך יצרו חלק מהאסונות שממשיכים עד היום. גם ה"שמאל" מחליט בשביל אחרים שהם עם ואפילו היה לפני כמה חודשים באתר זה אידיוט שהצהיר שהערבים הם היהודים האמיתים. לגבי האיכרים האומללים שגורשו מביתם אלה שוב דיברי הבל במחילה. לפני שהגיעו לכאן הציונים ימ"ש האוכלוסיה היתה דלילה כל כך שתירים שהיו בארץ באמצע המאה ה-19 העידו שאפשר לשוטט בארץ ימים ושבועות בלי לפגוש אדם. כלומר, האיכרים האומללים היו גם הם מהגרים שהגיעו לארץ רק שנים מעטות לפני הציונים ואגב, חלק משמות המשפחה שהשתמרו עד היום מעידים על מוצאם מהארצות השכנות. לכן הם כן דומים למשכיר דירה שנמכרה. יותר מכך, התעלמת כמובן מהעובדה שהציונים קנו בעיקר קרקעות שהערבים לא ידעו לעבד ולכן בעצם עד למלחמת השחרור כמעט לא נושלו ערבים, מסכנים או לא, מהאדמה עליה ישבו. אבל אני מבין שבהמשך לתרבות הסוביטית המפוארת גם ה"שמאל" הישראלי משכתה את ההיסטוריה ותולש ממנה דפים שלא מתאימים לתיאוריה. מענין מתי יתחיל ה"שמאל" הישראלי להכחיש את קיומם של אישים לא "ראויים" כמו שעשו באמא רוסיה.
מיכאל שרון לא מייצג אותי.
אם הפלסטינים אינם עם "במובן המודרני" אז השימוש במושג "כיבוש" פשוט לא נכון.
כיבוש הוא מה שרוסיה עשתה עם צ’כיה, סין עם טיבט או ארה"ב עם עיראק. דהיינו פלישה והחזקה צבאית של מדינה אחת בתוך טריטוריה של מדינה אחרת.
מכיוון שגם אתה מודה שהפלסטינים לא היו עם שהחזיק במדינת פלסטין- אזי לא ניתן לומר "כיבוש".
אנחנו פשוט היגרנו לכאן כמו הארופאים ליבשת צפון אמריקה, בהבדל אחד – הערבים עשו הכל בכדי למנוע את ה"רהביליטציה האיזורית" (ע"ע הכותרת של מיכאל שרון) ולהתקבע בתודעתינו כאויב. ומכאן נגזר עתידם.
כל עניין הגירוש והנאכבה הם כבר תוצר של אלימות שהיתה, כזכור לכולנו, יזומה על-ידיהם.
מיכאל שרון מייצג אותי.
מיכאל שרון מייצג אותי.
למיכאל שרון,
אתה צודק.ישראל קמה על הפרה בוטה של מתחושות הצדק הטבעי של מאות מיליוני ערבים ואנשים בעולם, ועל הפרת תחושת ההומוגניות ההיסטורית והגיאופוליטית של האומה הערבית. באמת לא יפה מצדנו. כעת לא נותר לנו דבר לעשות אלא לרצות מחדש את תחושת הצדק ואת ההומוגניות ההיסטורית בכך שניעלם מהמפה באופן קולקטיבי, ובאופו אינדיבידואלי נקפוץ כולנו לים ונטביע את עצמנו.
מעניין רק היכן היתה תחושת הצדק הטבעי של כל אותם מיליוני ערבים ומוסלמים כאשר הנאצים טבחו ששה מיליון יהודים בשואה. למיטב ידיעתי (וידיעתך) הם ישבו וחיככו ידיהם בהנאה, כאשר מנהיגם מפציר בהיטלר להשלים את המלאכה.
דבר מופלא הוא, שהפלסטינים מצליחים תמיד לעורר במוסלמים ובאנשי שמאל רדיקאלי תחושות של צדק טבעי. מה יש בפלסטינים האלה שאין לטיבטים שחיים כבר 50 שנה תחת כיבוש סיני אכזרי המלווה בג’נוסייד דמוגראפי, לתושבי חבל דרפור שנטבחים בידי ערבים בסיוע המשטר הסודני, לתושביהם של כמאתיים כפרים באלג’יריה שנרצחו בידי המחתרת המוסלמית, ל-80,000 כורדים שנרצחו בידי סדאם חוסיין כדי לנסות את יעילותו של נשק כימי, לכ-4 מיליון קמבודים שנטבחו בידי אנשי החמר רוז’ ולעשרים אלף נפש שקיפחו את חייהם בשבוע אחד באל חמה בידי אסד האב, אם להביא רק מדגם מייצג? מה יש בהם, בפלסטינים האלה?
אה, נזכרתי. הם הרי נלחמים בגמד הציוני הקולוניאליסטי הבזוי, עבדו הנרצע של האימפריאליזם האמריקאי.
נו, זה מסביר הכל.
במאמר ניכתב: "והנה, האבסורד הישראלי הזה, לא רק שאינו מגלה מוכנות לשילוב איזורי, אלא גם מקבל תמיכה לא פחות אבסורדית מבחינת תחושת השרירות – מבחוץ. הדבר הזה גם פועל הפוך לגורם נוסף של יכולת גרמנייה לרהביליטצייה איזורית אחרי 1945 – חולשה כלכלית ויצרנית של ישראל, הניבנית על סיוע מבחוץ, בעוד גרמנייה פתחה יכולת מרשימה כלכלית וטכנולוגית באופן אוטונומי".
נרחיב מעט בנושא:
מה מאפשר את מצח הנחושה? האם איתנות הכלכלה הישראלית, כפי ההצהרות החגיגיות של ראשי המשק עם פרוץ המשבר הכלכלי? אתמהה.
ראשית, דווח מצד מנתחים כלכליים שהצמיחה תרד השנה ל-2%. אבל בינתיים מתברר בסקר של מרכז אדווה שהצמיחה הגבוהה בישראל לא היתה ולא נבראה, אלא ישראבלוף היתה.
המיתוס נישבר: הצמיחה בישראל מהנמוכות בעולם.
— קישור —
נו טוב, אז מספרים לנו שהמערכת הפיננסית, דהיינו בעיקר הבנקים – איתנה.
רק מה, הם קצת גונבים, נו טוב, לא רק את כספי הפיצויים של ניצולי השואה ויורשיהם, לא רק עמלות-פרע, אלא אפילו את ההפרש בין שער הריבית שהורד על ידי בנק ישראל, ובין הריבית על אשראי מטעמם.
– סטלי פישר נוזף בבנקים: הבנקים לא הורידו את האשראי מטעמם
— קישור —
– גאידאמק מגלה את אמריקה: הבנקים הם גנבים ונוכלים. הקהילה העיסקית והבנקים בישראל הם לא הגונים
— קישור —
אז איך היתה כאי_ללו צמיחה?
פשוט: עקב גורמים אקסוגניים (חיצוניים) – ערבויות עתק של הממשל האמריקני למלוות ישראליות בשווקי הון בעולם, כתוצאה מהם הוצף המשק באשראי זול. ועקב סיוע חוץ ענק. אך לא עקב גידול בר-קיימא בייצור.
כתבה החושפת דבר או שניים על כלכלתנו:
קדחת במקום רווחת האזרח
— קישור —
מסתבר גם, במחקר מקיף של ד"ר דן בן דוד (התוואים הכלכליים-חברתיים של מדינת ישראל) כי בשנות השפע, בין השנים 1973-2004 כאשר כלכלות העולם צמחו בקצב מסחרר, צברה ישראל מצידה נחשלות כלכלית מעמיקה, כאשר כלכלתה דישדשה בקצב גידול שנתי ממוצע של 1.4% לשנה.
חוליי המשק הישראלי במבט רחב: ההעברות למשק הישראלי כמחוללות כבידה בולמת יצרנות
— קישור —
נו, באמת הפלשתינים לא היו לפני מאה שנה נגיד עם במובן המודרני, וכמו רוב עמי העולם השלישי הם נהפכו לעם כזה כתוצאה מהמגע שלהם עם האימפריאליזם. אמרתי את זה בתגובה הראשונה, אם כבר מדברים על פבלוביות…
מה שאתה בצורה נלוזה מנסה לעשות זה לומר-
הם לא היו עם = הנישול שלהם מוצדק
המנשלים אומרים:
– הם לא דיברו אלא ערבית (ולא איזו "שפה יחודית") – לכן גזילת קניינם הקרקעי וגירושם – מוצדקים
– החקלאים והפועלים הללו לא היו בעלי השכלה עילית ותרבות "יחודית" – לכן, נשלו אותם אחים יהודים, גיזלו-נא.
במאמר מוסגר: מה זה תרבות "יחודית" – וכי לא היו בעלי אנושיות, הליכות תרבות שלוות ולא צעקניות-היסטריות-נוורוטיות, נימוסי בני אנוש המושרשים על אדמתם דורות רבים, רומנטיקה קסומה לאור הסהר, ליד הים התכול והבתולי, אמנות יפה, וכבוד בסיסי לאדם, וכי לא היו בעלי דת גדולה המטיפה לצדק חברתי וצדקה, וכי לא קראו עיתונים שיצאו ביפו ובחיפה, או ספרים שיצאו בקהיר, בבירות בחיפה וביפו?
– קנינו את האדמות בכסף, גם אם בצרור נקוב מהאפנדים הללו בביירות, באמרנו להם: "אם לא תמכרו – תפסידו. השילטון איתנו. כתב המנדט שניתן לאדונים מבריטניה, אומר: עליכם להקים בפלשתין בית לאומי – ליאהוד. האדונים הללו, ממילא לקחו את פלשתין בשביל לתת אותה ליהודים. לכן, אין לכם ברירה אלא למכור, וכמה שתקבלו – עדיף על כלום".
לכן, אחינו בני ישראל, גרשו-נא את היושבים עליהם מאות שנים, המעבדים אותם דורות רבים. סלקו מהשטחים הללו. ירוש נוריש.
פלשתין תחת השילטון העותומני. קראו בפרט את דברי נציג הוועד הערבי העליון ב-12 ינואר 1937 לפני ה- Palestine Royal
Commission sent by the British mandatory Power.
— קישור —
היסטוריה של הבעייה הפלשתינאית – פירסום של האו"מ
— קישור —
מיכאל שרון
כרגיל לשמאל יש בעיות בהבנת הנקרא. לא אמרתי שהנישול היה מוצדק. אמרתי שהאגדה על הנישול היא בפשטות שקר. והשמאלני יכול להרגע. שרון מיצג בערך שלושה אנשים שהם "שמאל" ולא מיצג אף אחד שהוא באמת שמאל.
כמו שסוריה "נושלה" מרמת-הגולן עקב תוקפנות מיותרת כך נושלו הפלסטינים שהינם פליטים היום.
מישהו הבטיח להם ב-48 שמלחמה היא הפתרון לבעיה שנוצרה בא"י והם בחרו באופציה הזו.
כנ"ל לגבי סוריה שמתבכיינת היום על רמת הגולן הכבושה.
דווקא כאן בגדה השמאלית אני תמיד קורא שלתוקפנות יש מחיר, אך משום מה תוקפנות ערבית תמיד עוברת בשתיקה אצל אנשי המצפון בעלי תחושות הצדק הטבעי.
אבל אני לא מתפלא, אותה תופעה בדיוק באה לידי ביטוי ב"הבדלים" כביכול בין כיבושי סין ובריה"מ לעומת כיבושי ארה"ב.
ככה זה: כאשר לתוקפן קוראים מוחמד, אנדריי או צ’אנג אז הוא לוחם חרות או מארכסיסט משחרר, לעומת זאת כאשר קוראים לו מושיק או דייויד אז הוא קלגס אכזר.
כי מיכאל שרון בעצמו אינו פועל שחור, והוא גם לא מי יודע מה סוציאליסט או מרקסיסט. תפיסת העולם שלו נשענת על הוקעת כל מה שקשור בישראל, כולל מערכת הרווחה שלה (אני זוכר את נאומו חוצב הלהבות בעד הורדת מיסים). הוא פשוט מיזאנתרופ מצוי שאוהב לעשות "דווקא".
האם זה אותו מקרה של הפועלים השחורים שמצביעים לליברמן ולביבי?
מיכאל שרון בהחלט לא מייצג אותנו.
לא אמרתי כי הפלשתינים אינם עם במובן המודרני.
בסוף המאה ה-19, תחילת המאה ה-20 הם לא היו עם במובן המודרני.
כיבוש לא צריך להניח תודעה לאומית של הנכבשים, מה גם שהכיבוש של 67′ בהחלט מהווה כיבוש של עם מגובש לכל דבר ועניין (באותו היגיון מעוות כשלך אפשר להסיק גם כי לא היה כיבוש איטלקי של אתיופיה או איזו דוגמא אימפריאלית שלא תבחר…).
מה זאת אומרת "לא עם שהחזיק במדינת פלשתין"?
הם כן היו עם במובנים מסויימים, ולא במובנים אחרים. מה זה חשוב אם אתה קורא לזה "החזיקו" או גרו, או מה לא? העובדה היא שהציונות נישלה אותם מאדמתם.
אתה רוצה להדציק את הנישול הזה, אז אתה מתחיל לבלבל את השכל אם הם היו עם או לא, כאילו ההגדרה של מדע המדינה מהווה הופכת נישול של איכרים וגירוש של כפרים למעשה יותר מוסרי. אין לי כוונה להפריע לך בזה ואני לא מצפה לשכנע אותך. כל בנאדם רוצה לחשוב שהוא מוסרי ומצדיק באינסוף דרכים את הפעולות הלא מוסריות שלו ("הם לא היו עם" נו באמת).
מה שחשוב להבין, אנחנו לא מתווכחים ויכוח תיאורטי סתם, אלא ויכוח פוליטי מאוד, כי ע"י התאוריה אתה מנסה להצדיק גירוש וכיבוש, בטענה המוזרה שהמגורשים "לא היו עם".
כידוע אנשים כמוך לא מסוגלים להיכנס לראש של היריבים שלהם, בין היתר בגלל הדה-הומניזציה שהם העבירו אותם, אבל בכל זאת, תדמיין שאתה ערבי ב-48′.
האו"ם נותן חצי מהארץ למיעוט באוכלוסיה, ולא סתם מיעוט, אלא מיעוט קולוניאליסטי שהגיע בדור-שניים האחרונים, תוך נישול העם הפלשתיני מאדמתו,דחיקתו מהעבודה,אדמה וכו’.
זה באמת כזה לא סביר לא להכיר בתוכנית הזאת?
מיכאל שרון בהחלט מייצג אותי
המנשלים אומרים:
– הם לא היו עם כלל – לא היתה להם שפה יחודית, תרבות יחודית, זהות כעם. ובכלל, כשהתיישבנו, היו כאן מעט מאד ערבים, הארץ היתה כמעט ריקה.
שעל כן מעולם לא נישלנו.
אבל, מה זה "מעט מאד ערבים"? בשנת 1917 לאחר 35 שנות התיישבות יהודית (העלייה הראשונה והעלייה השנייה) היו כאן 700 אלף פלשתינאים ו-70 אלף יהודים. באמצע המאה ה-19: חצי מיליון פלשתינאים ו-7000 יהודים, בעיקר בירושלים ובגליל.
ומה זה חשוב איך הם היגדירו את עצמם אז? ראשית, העם הפלשתינאי לא עסק כלל בשאלות אלה, אלא מדובר באנשי עמל, שישבו על האדמה הזאת וחיו פה, עד שהיתחילו להיות מגורשים משטחי מחייתם ומהאדמות שעיבדו לאחר 1882. ולאחר שנת 1905 – העלייה השנייה – גם התחילו להפוך דוכני מכירת ירקות ופירות של חקלאים ערבים, ולחבוט במקלות ואגרופים בפועלים פלשתינאים. אנשי העלייה השנייה כינו את מכות הרצח הללו "כיבוש העבודה", בצד, כמובן "כיבוש הארץ".
המנשלים אומרים: הם לא דיברו אלא ערבית (ולא איזו "שפה יחודית") – לכן גזילת קניינם הקרקעי וגירושם מוצדקים.
המנשלים אומרים: החקלאים והפועלים הללו לא היו בעלי השכלה עילית ותרבות "יחודית" – לכן, נשלו אותם אחים יהודים, גיזלו-נא.
במאמר מוסגר: מה זה תרבות "יחודית" – וכי לא היו בעלי אנושיות, הליכות תרבות שלוות ולא צעקניות-היסטריות-נוורוטיות, נימוסי בני אנוש המושרשים על אדמתם דורות רבים, רומנטיקה קסומה לאור הסהר, ליד הים התכול והבתולי, אמנות יפה, וכבוד בסיסי לאדם, וכי לא היו בעלי דת גדולה המטיפה לצדק חברתי וצדקה, וכי לא קראו עיתונים שיצאו ביפו, בירושלים ובחיפה, או ספרים שיצאו בקהיר, בביירות בחיפה וביפו?
המנשלים אומרים: קנינו את האדמות בכסף, גם אם בצרור נקוב מהאפנדים הללו בביירות, באמרנו להם: "אם לא תמכרו – תפסידו. השילטון איתנו. כתב המנדט שניתן לאדונים מבריטניה, אומר: עליכם להקים בפלשתין בית לאומי – ליאהוד. האדונים הללו, ממילא לקחו את פלשתין בשביל לתת אותה ליהודים. לכן, אין לכם ברירה אלא למכור, וכמה שתקבלו – עדיף על כלום".
לכן, אחינו בני ישראל, גרשו-נא את היושבים עליהם מאות שנים, המעבדים אותם דורות רבים. סלקו מהשטחים הללו. ירוש נוריש.
לקריאה נוספת:
פלשתין תחת השילטון העותומני. קראו בפרט את דברי נציג הוועד הערבי העליון ב-12 ינואר 1937 לפני ה- Palestine Royal
Commission sent by the British mandatory Power.
— קישור —
היסטוריה של הבעייה הפלשתינאית – פירסום של האו"מ
— קישור —
חבל מאוד. קרא קצת את הגיגיו וחשוב אם הוא עדיין מייצג אותך.
לאור,
השאלה אם הפלסטינים היו "עם" או שלא היו, באמת משנית. מה שמשנה היא העובדה שב-47 הם היו אלה שפתחו בהתקפה על ה"ציונים" יחד עם מדינות ערב (אפילו מעט לפניהן), במטרה להשמיד את ה"ישות הציונית". העובדה שנכשלו בכך והעובדה שיכלו לצפות זאת מראש, היא חלק מהאחריות העצמית שלהם להחלטותיהם וחלק מהנשיאה בתוצאות החלטותיהם.
העניין המהותי הוא העובדה שגם בין 47 ל-67 לא התקיים עם פלסטיני. בתעמולה הערבית דובר רק על "פליטים" או "בעלי הבית", כניסוחו של קול הרע"ם מקהיר בעברית. הפלסטינים הוכרזו כעם רק בעקבות ולאחר מלחמת 67. מדוע דווקא אז? האם משום שהערבים הכירו לפתע בקיומם של הפלסטינים כעם? האם בגלל שהפלסטינים קמו בוקר אחד וראו שהם עם, כמאמר השיר? לא מניה ולא מקצתה; הסיבה היחידה להכרזתם של הפלסטינים כעם שבועיים לאחר יוני 67 היתה נעוצה בעובדה שלאור המצב החדש שנוצר הגיעו מדינות ערב למסקנה שהצגת העניין בצורה כזו תשרת אותם טוב יותר במטרתם – קרי השמדת ישראל. יוצא איפוא שאלה הטוענים כי עצם הכרזתם של הפלסטינים על עצמם כעם היא קריאת תיגר על קיומה של המדינה היהודית, אינם רחוקים, למרבה הצער, מן האמת. אין בכוונתי לומר בזאת כי יש לשלול מכל וכל את קיומו של העם הפלסטיני, ולטעון כי אינו קיים, כל קבוצה אתנית רשאית להכריז על עצמה כעם, גם אם הדבר נובע מקוניונטורה פוליטית. אך יש להכיר בעובדות, גם אם אין הן נוחות למישהו
כתוצאה מנסיבות הכרזתו כעם, יש לעם הפלסטיני למעשה סעיף אחד, וכמעט יחיד, באג’נדה הלאומית שלו: השמדת המדינה היהודית (זה שמשתמשים במונח המכובס "זכות השיבה" אינו מעלה ואינו מוריד לעניין זה). כל מנהיג פלסטיני, מערפאת ודרומה, ראה עצמו מחוייב לסעיף זה באג’נדה הלאומית הפלסטינית. אגב, זו הסיבה שאף מנהיג פלסטיני, מאז ומעולם, לא ראה כחלק מתפקידיו לדאוג לשלומו, לרווחתו ולקידומו של עמו. הדבר בלט אצל ערפאת, ובולט באורח מובהק בשלטון החמאס בעזה,שקיבל שטח נקי מכיבוש ישראלי עם נכונות ישראלית ועולמית לסיוע כלכלי רחב היקף לתכנית שיקום לעזה, אך העדיף את דרך התוקפנות והמלחמה על פני שיקום וקידום עמו. הוא לא היה מסוגל להשעות, ולו זמנית, את השאיפה להשמדה מיידית של ישראל. היוצא מן הכלל היחיד (באספקטים מסוימים) הוא אבו מאזן, ויחסם המזלזל של הפלסטינים אליו לעומת הערצתם לחמאס מוכיחים בדיוק את נכונות הדברים שנאמרו לעיל.
הפלסטינים אינם מצליחים להשתחרר מהמשוואה הדיכוטומית: מדינת לאום פלסטינית = השמדת המדינה היהודית. כמובן שניתן להאשים את הכיבוש גם בכך, בנוסף לדברים האחרים שבהם הוא מואשם (לעתים בצדק), אך יש לזכור כי:
1. כאשר הפלסטינים מדברים על "שחרור האדמות הכבושות" הם אינם מתכוונים לגבולות הכיבוש של 67, אלא ל-47, ואף רחוק מכך, לתחילת המאה העשרים.
2. יש גבול עד כמה ניתן למתוח את האשמתו של הכיבוש בכל מעשה או מחדל של הפלסטינים – ראה דוגמת החמאס שהובאה מקודם, וההזדמנויות שניתנו לערפאת, למרות הכל, בהסכמי אוסלו.
אני טוען כי הפתרון היחיד למצב זה הוא שתי מדינות לשני עמים. מי שטוען שהצדק ההיסטורי מעניק הצדקה לפלסטינים לשאוף להשמדת ישראל ואף לבצע זאת – זכותו. אך לפחות שיביא דברים כהווייתם, לא ישתמש בהיסטוריה משוכתבת מבית מדרשו של אילן פפה ולא יסתתר מאחורי מילים ריקות ונבובות כמו "קולוניאליסטים", "אימפרליאליסטים" ו"נישול", בכל פעם שהעובדות ההיסטוריות אינן מתיישבות עם האידיאולוגיה הפוליטית שלו.
אפרופו דה-הומניזציה: שטיפת המוח שעוברים ילדים פלסטינים, והדה-הומניזציה שנעשית מגיל אפס ועד לאוניברסיטה תוך הצגת היהודים כבני הכלבים והחזירים, ועוד כהנה וכהנה פנינים, גדולה ועצומה פי אלף מכל דה-הומניזציה שנעשית כאן לפלסטינים.
אבל כמו שהגדיר מישהו מאד יפה באתר זה – אם יהודי שונא ערבי סימן שהוא גזען; אם ערבי שונא יהודי, סימן שהיהודי עשה משהו רע שבגללו הערבי שונא אותו.
ןלהשומע ינעם.
כמו כל ה"שמאלנים" אתה ממציא עובדות כדי להצדיק את השטויות שלך. אבל בענין נישול – ארץ ישראל הובטחה לעם היהודי. לא רק זה, אם אתה לא רוצה להסתמך על ההיסטוריה ועל מיתוסים בני אלפי שנים אלא על אגדות עם בנות שבועים כמו העם הפלשתיני העתיק אפשר ללכת לתחילת המאה. בהצהרת בלפור הובטחה לעם היהודי כל ארץ ישראל כולל מה שהיום הוא ירדן. במהלך השנים נקרעו מהבטחה זו הגדה המזרחית והגדה המערבית של הירדן. בעברית פשוטה, העם היהודי נאלץ לוותר על כ-90% מהשטח שהגיע לו לטובת הערבים. עכשיו צדיקים כמוך רוצים שהוא יוותר על כל היתר. אם היית בן דת אחרת הייתי אומר שאתה סתם אנטישמי שלהוט לסיים את מלאכתו של היטלר ואם אתה יהודי אני יכול רק להשתתף בצערך על מחלת הנפש הקשה שלך שמביאה אותך לנטיות התאבדותיות. המופרעים שקוראים לעצמם שמאל לא צריכים להתרגש. בענין אחד דעתי כדעתם, יש להקים מדינה פלשתינית בעזה ואיו"ש אלא שזה אינטרס ישראלי כדי לא לשלוט בעם אחר ולא בגלל שהפלשתינים כאלה צדיקים שמגיע להם. לפי מעשיהם לא מגיע להם כלום ולו העולם היה פועל על עקרונות של צדק הם לא היו מקבלים כלום.
תעשייני תועמלנות הנישול וההפקעות, וכי אתם מנסים למצוא עילות נוספות לנישול הפלשתינאים מקניינם הקרקעי? וזאת בנוסף לעילה ש"אינם עם", לעילה ש"הם מוסלמים", לעילה ש"הם לא דמוקרטים", לעילה ש"אין להם שפה ותרבות יחודיים.." ושאר העילות?
וכי אתם מנסים, במקביל, למצוא עילות לחמקנות מפיצוי הניגזלים והעוולות שגרמנו להם?
והנה לפנינו סדרת העילות הנוספות שהבאתם כאן בשנים האחרונות, ל"הצדקת" הנישול, ההפקעות ההתעמרות, הירידה לחייהם והגרוש, תוך חמקנות מתשלום פיצויים.
למשל: באירן רודפים הומוסקסואלים. לכן, יש הצדקה לגזל אדמות הפלשתינאים וגרושם.
"מסביר" יקר, מעניין אם גם אצל שכנך אתה נובר כך, לראות מה יחסו לאישתו לצורך גזילת דירתו. ומעניין עוד יותר אם טענתך שבן דודו של שכנך אינו נותן מספיק זכויות לאשתו, תהיה קבילה בבית המשפט, לצורך "הצדקתך" מדוע הסגת את גבול שכנך, פרצת לדירתו, וזרקת אותו מהדירה לאחר ששיכנת שם את בנך וקרובי משפחה נוספים.
וכי אין גבול לצדקתנות המשמנת את הנישול והגזל?
לאומר: "הפלשתינאים אינם עם, אין להם זהות יחודית".
אתה אומר דבר ועושה את היפוכו המוחלט. מחד, אתה אומר "הם אינם עם, אין להם כל יחוד", אבל בניגוד לכך, כל רגע ורגע אתה במו חוקיך הגזענים יוצר עבורם זהות הניבדלת מזהות היהודים והמסופחים אליהם במדינתך.
כבר סארטר היצביע על התופעה הזאת, באמרו, שהאנטישמי (דהיינו הגזען האנטי-יהודי) הוא המגדיר את היהודים כעם. האנטישמי בגזענותו האנטי יהודית, מזכיר בכל רגע ליהודי שהוא "עם שונה" או "בן ישות ניבדלת" וואפילו אם קרבן הגזענות חפץ לברוח מהגדרה עצמית כזאת, הרי האנטישמי מקבעו סביבה בגזענותו.
וכך בדיוק אנו נוהגים בחוקינו הגזענים, בפרקטיקה הגזענית שאנו נוהגים, ובבחירת קורבנות הגזל הקרקעי וההתעמרות – אנו מצידנו במו גזענותנו מצהירים בפועל ובקול גדול ובוטה וצורם על הפלשתינאים כבעלי זהות יחודית.
מיכאל שרון
אני מניח שמיכאל שרון מייצג אותך כמו שהוא ייצג את "בובה שחורה" בזמנו, אם אתה מבין למה אני מתכוון.
כמו שנאמר: "אם אין אני לי, מי לי".
אם היתה אפשרות אז הייתי מהמר שגם המגיב המתכנה "איש שמאל רדיקלי ופעיל שלום" שייך לאותה אסכולה פסבדונימית של שרון.
האו"ם נתן
הבריטים נתנו
סבתא של יוחנן נתנה
הכל שטויות.
האו"ם לא יכול לתת דבר למישהו שאיננו מחזיק ומסוגל להמשיך להחזיק בו *בעצמו*.
הדבר היחידי שהאו"ם יכול לתת (או לא) זו הכרה פורמלית למצב קיים.
גם לנתינה הזו אין משמעות מעשית מיוחדת, והיא בעיקרה טקסית, משום שהמדינות החברות בארגון רשאיות להכיר או לא להכיר בישות המדוברת, לקיים אתה יחסים דפלומטיים ומסחריים או לא לקיים, וכן הלאה, לפי החלטתן העצמאית.
עובדה שהאו"ם "נתן" מדינה לפלסטינים, ובפועל אין מדינה לפלסטינים.
אין מדינה לפלסטינים כי (למרבה הצער) אין *ובעיקר לא היתה* לפלסטינים יכולת לקיים מדינה.
עם כל היתרון המספרי שהיה להם, הנוכחות שלהם בטריטוריה, וההחזקה שלהם כפרטים וחמולות ביחידות שטח, לא היתה להם תודעה מגובשת של עם (ערבות הדדית למשל) וגם לא ארגונים ומוסדות פרה-מדינתיים שיכלו לקחת על עצמם ניהול של מדינה מרגע שהבריטים עזבו.
המקסימום שהפלסטינים מסוגלים כנראה, זה להפריע ולהרוס למישהו אחר. לבנות לעצמם – חלילה וחס.
כנופיות יכולות להצליח בייצור טרור ואנארכיה.
הצלחה בקיום מדינה זה משהו אחר לגמרי.
צר לי לבשר לך שגם לא תהיה לפלסטינים מדינה אם הם לא יצליחו לארגן לעצמם סדר עדיפויות שמתחשב במצוי ובאפשרי, ולא רק ברצוי.
תעשה רגע ניסוי מחשבתי – האו"ם עלק "נתן" מדינה ליהודים. אם הערבים היו מנצחים אותנו במלחמה ב 48, האו"ם היה שולח לפה צבא בכדי לדאוג שגם נקבל מה שהוא "נתן"?
באמת, אנשים, תתבגרו קצת. היללות האלו מתאימות לתינוקיה.
שתו לי, אכלו לי, מגיע לי, אמאאא!!!! למה הוא קיבל ואני לא?
והנה ראייה אחת מרבות: ההשקעה רבותי, ההשקעה, העבודה המפרכת והבלתי מסתיימת.
— קישור —
וכן, אני בבחינת פלשתינאי, אולי אולטרה- פלשתינאי, אותו גורל ממש, אותה עבודה מפרכת, אותו עמל.
ואותו נישול..
ובאותו עניין, מה ששכחתי להזכיר בנושא תרבותם היחודית והשכלתם הלא "עילית" של בני העם הפלשתינאי: רבים מספור מהם, אולי לא ידעו לצטט אז, בזמנים הקריטיים, את ניטשה ואת טולסטוי ופושקין וכיום גם לא טקסטים בנושא תקשורת המונים, דרידה, פוקו. אבל הם, המונים מהם, יודעים לבנות את ביתם במו ידיהם, בעלי ידע וכושר אילתור בכל מלאכה, אוטונומיים מאד בנגרות, פחחות, בישול, חשמלאות, אינסטלצייה, מכניקה. ונוטים לחריצות רבה. אוטונומיה דומה היא גם דרך חיי שלי. גם במקרה הפרטי וגם במקרה הכללי, זה של צרת הרבים, העשוקים, המדוכאים, תכופות בעלי המצויינות המושכחת והמועלמת – שכיח עניין היותך מושא לנישול וניכוס, המשומנים על ידי נאוץ.
ולחתימת התמונה. אביא רשימה אחת מתוך סדרת הניספחים למאמרי (ישראל נגד רהביליטציה איזורית). והמבין יבין גם מה שלא נאמר במפורש..
— קישור —
שיטת המכחישנות: לא הפרכה אלא נאוץ
אתה מכחיש דברים מוכרים וידועים. שיטת ההכחשה שלך אינה הפרכת העובדות שארעו, אלא שימוש נירחב במלל צדקתני ומאשים.
גם הנשיא קצב, בבצעו מעשי אונס האשים את הנאנסות בסדרה של האשמות – זו פסיכית, זו משוגעת, זו זונה וזו סחטנית, וזו פעלה בשרות מכפישי שמו העלומים.
שים לב שאין כאן הפרכת העובדות מצד קצב ומבצעי פשעים ועוולות אחרים, אלא הכפשת הקורבן. לכן גם כה מרבים לנאץ כאן את דתם של הניגזלים.
להשלמת התמונה, קרא את המאמר הכתוב בלשון עממית: הכל – במקום להכניס את היד לכיס ולשלם.
— קישור —
מתוך המאמר:
זה ככה פה, עושים חיים, וכשצריך לשלם, לתת פיצוי, עושים הכל, הכל בשביל לא לעשות דבר פשוט: להכניס את היד לכיס, להוציא את הארנק, ולשלם מה שמגיע. זה – לא. בורחים מזה כמו ממגיפה, כמו מחולירע. למה מה, לא לקחו את כל אדמותיו של העם הזה ואותו זרקו מפה ב-48 לחלק קטן מארצו, עזה וכאלה, מחנות פליטים בלבנון וכל השאר, ועכשו, במקום לתת פיצויים, עובדים אצלנו עם הפה (בהכפשה) ועם נשק מתקדם (בטבח)? והרי אפילו הגרמנים נתנו פיצויים, היו נאצים, רשעים, צוררים, אבל בסוף שילמו כמו שצריך. אז מה, אנחנו גרועים מהגרמנים?
מיכאל שרון
רק לקרוא את ההסבר למה הפלשתינים היו עם ולהתפוצץ מצחוק. סליחה, להגיד בענין פלשתינים להתפוצץ זה מסוכן.
הפועלים השחורים מצביעים חלקם הגדול למפלגות הימין משום שהשמאלנים בגדו בערכי הסוציאליזם האמיתיים והעדיפו סולידריות בינם לבין עצמם ולא סולידריות עם הפועלים השחורים למרות צבע עורם.
מיכאל שרון הוא פועל שחור בנשמה ואומר דברים צודקים במנותק לדיברי ההתחסדות המקובלים על השמאלנים הגזענים .
מערכת החינוך והתקשורת שוטפת המוחות עושים
מניפולציות לאומניות ופופוליסטיות להטיית קולות הפועלים השחורים ימינה והשמאל האשכנזי מוחא כפיים ומרוצה מתהליך זה שמנציח את הפערים הגזעניים.
הייתי אומר ששנאת הפועלים השחורים לשמאל המזוייף מוצדקת משום פרוייקט השקר של השמאל
על כל זרמיו.
הרבה חברים, יחס חם. אשה טובה, יפה ורומנטית – הן ניראות כמו המדונה עם הרעלה. אוניברסיטת קהיר – רפואה, הנדסת כימייה, משהו כזה, ולא תקשורת וקולנוע ומלה של אבהל’ה האמיד והמרושת לאיש הנכון להשגת ג’וב, כמו שהיה קורה אילו הוחזר לישראל. חיים אמיתיים, חום, מצפון, ולא קיום מרפרף עם האח הגדול, קיום של בוכטות וקליקות.
גם ככה ממשלת ישראל לא יוצאת מגדרה להחזירו, ונוקטים במקום זאת ב"גמביט רון ארד" הקמת אירגונים שונים ומשונים התולים ססמאות בחוצות – כמו אז, "רון ארד לחופש נולד", ועשיית קולות של "עושים כל מאמץ" – פנייה למזכיר האו"מ, אנגלה מרקל, טוני בלייר, מטיפים נוצרים , והכל כתחליף לדבר פשוט – שחרור אסירים פלשתינאים.
גלעד, קח אומץ להשאר שם, ולנטוש לתמיד את תרבות ישראבלוף, המתבטאת יותר מכל במאמצי הדמי ל"שיחרורך".
קודם כל אני לא יודע לכמה פועלים שחורים בישראל יש חיבור לאינטרנט. כנראה הם לא כאלה שחורים, אולי אפורים. מה שבטוח הם לא גרים בכפר בלתי מוכר או בעיירת פיתוח. לא שיש לי משהו נגד כמובן, אבל שתהיה אמת בפרסום.
חוץ מזה, הייתי אומר שאתה מיכאל שרון, אבל הוא לא מסוגל לכאלה הודעות שנונות והפוך-על-הפוך כמו שאתה עושה.
ולעניין – מיכאל שרון לא מייצג אף אחד בציבור הישראלי ובשמאל הישראלי. אולי בשמאל החו"לניקי, בעיקר הבריטי, שקורא להחרים את ישראל וכל מה שקשור אליה, בלי הבדלים בין בתוך ומחוץ לקו הירוק, מרכז ופריפריה, תנועת שלום והתנחלות. הוא איזה מדען (כנראה טוב, כך שמעתי) משועמם, שחוטא גם בכתיבה פוליטית. אבל אין לו שורשים בשמאל. הוא לא היה במצפן או סירב לשרת בצבא, או אפילו היה בארגונים חברתיים משמעותיים. הוא אחד שאוהב לצעוק ולצווח ולמרק כך את עצמו, עם הרבה לינקים מהאינטרנט. הוא מערבב באופן מתמיד בין הפרטי לבין הציבורי, אבל לא מתוך איזה מודעות אלא מתוך צורך בתראפיה. סיפורים על פקידים גרועים יתערבבו עם מאבק בכיבוש ובציונות, תלונות על השכנה שלא זורקת את הזבל יתערבבו עם הנכבה. אני זוכר אפילו שהוא פרסם כאן את הציורים שלו מבית ספר יסודי במאמר של אורי אבנרי. הוא פשוט מחפש תשומת לב וקצת חום אנושי, זה הכל.
על החתום
חוקר מ"ש
שכחת שעומר סואעד היה מוסלמי מלידה, וזה לא שינה את גורלו מזה של עדי אביטן ובני אברהם.
אבל אם אתה מאמין שהתאסלמות היא הדרך אל האושר, למה שלא תנסה אותה בעצמך?
לכל הדמגוגים מדושני העונג הנושאים את שם השמאל
לשווא;
מבין כולכם מיכאל שרון הוא היחיד שאוחז את השור
בקרנים ומעיז להביע אמיתות שהן בניגוד לאתוס
השמרני גזעני של הסמול האשכנזי.
ההתנשאות שלכם כיחידים וכקולקטיב על כל מי שאינו בצלמיכם מורידה כל ערך מדברי הגרפומניה
שאתם מפיצים למען הנצחת המצב הקיים.
פועלים שחורים אינם זקוקים לכל הבעה של הסכמה
או אי הסכמה על זכותם להתבטא.
פועלים שחורים אינם יכולים להנות מהלוקסוס של
התבטאות בשמם האמיתי כי אז יהפכו למובטלים
שחורים או יצונזרו באופן גורף לאור שמותיהם
בעלי הצליל הבילתי אהוב על קוראי הגדה
הדמוקרטיים.
עד עכשיו מיכאל שרון הוא שמייצג אותי יותר מכל הגזענים הגלויים והסמויים הממלאים את החלל של הגדה השמאלית הצנזוריאלית .
מה שברור שה "שמאל האשכנזי" לא מייצג פועלים
ואינו מכיר בזכויות של פועלים שחורים בשל
צבע עורם ושייכותם הלאומית לעם שנמצא בעימות
היסטורי ומעמדי עם העם האשכנזי.
שני עמים אנחנו ומלחמת עד בינינו.
הייתי, לפי סדר כרונולוגי:
בתנועה הטרוצקיסטית אוונגארד; שותף ב-72 במרד הפנתרים השחורים בירושלים. ליברטריאן אנרכיסטי ופעיל בחוגים שונים שלקח חלק בשנים 73-75 ופעל רוחנית בזרם שהקים בישראל משה קרוי על בסיס תורתה של איין ראנד – כתמריץ להעמקה בהמשך בספרות הליברטריאנית האנרכיסטית, אך תוך פילוס נתיבים עצמאי, ואישית -כתמריץ למחשבה עצמאית ואינדיוידואליסטית ולתפעול מדיניות אפיסטמולוגית של זיהוי יישים במציאות; פעיל באגודה ליהדות חילונית הומניסטית של השופט חיים כהן – הינחיתי בין היתר סדנאות בנושא בקיבוצים; לוחם בשחיתות, ו"טופלתי" בעצמי בזמנו באירגון מושחת כחושף שחיתויות. כתבתי בנושאי שחיתות, פשע ופשיעה כלכלית בעיתונו של מר יואב יצחק, אחד מגדולי חושפי השחיתויות בישראל. חבר בתנועה למען איכות השילטון בישראל. עסקתי בקראטה, במחשבה מזרחית, ב"עבודה" של גורדייב-אוספנסקי, וגיליתי זיקה קרובה לנצרות. מפעלי הרוחני הוא רב-תחומי.
אני איש רוח ואיש עמל, וזאת לא פראזה.
תחת השלטון העותומני, פלשתינה (א"י) היתה חלק מנפת סוריה הדרומית. לא רק הערבים, אלא גם היהודים שחיו בארץ ראו עצמם כתושבי סוריה הדרומית.
הבעייה אינה "מפות ישנות" לא "שמירה על זהות לאומית", לא "דתיות איסלאמית", לא "חוסר דמוקרטייה" ולא "רצון לדגל משלהם" – אמירות אלו הן למעשה מעשה נכלים של גזלנים, שיהלטטו בלשונם ויעשו שמיניות באויר, בשביל להתעלם ולחמוק מתוצאותיו של דבר פשוט:
נישול. נ י ש ו ל.
עבור נישול יש לפצות, לתת משהוא ממשי, ולא דיגלון לנפנף בו.
פיצוי. פ י צ ו י .
גם ברגע הנוכחי, הציבור, המריע למעשה האלימות הגואל, גם כאן הציבור בארץ פשוט אינו ברובו יודע את האמת.
טבח 270 אנשים חסרי ישע, מורעבים ומוכי גורל וקלגס על ידי צבא המצוייד במיטב מערכות הנשק, אינו דבר זעיר. גם המצור על מליון וחצי איש וכליאתם בכלוב עופרת אינו דבר זעיר.
צריך לפ צ ו ת את האנשים האלה במקום לפוצץ אותם,
צריך להכיר בעוולות ההיסטוריות שחוללנו, כתנאי ראשון לממוש פיוס איזורי.
מיכאל שרון
בקשר להצהרת בלפור-
איך בדיוק הצהרה של מעצמה אימפריאליסטית שנתנה אותה במסגרת האינטרסים האימפריאליסטים שלה נותנת לציונות תוקף מוסרי?
הסכסוך כלל אינו ללא מוצא, והוא כזה רק כאשר מרמים את הציבור באמירה שכל מה שהצד השני צריך הוא דיגלון פלשתינאי לנפנף בו, וריבונות ב-20% מפלשתין. אבל יש דבר פשוט, אלמנטרי, יקר אמנם, שחמקנו ממנו באופן שיטתי: מדובר בפיצוי למגורשים מפלשתין, עפ" החלטת העצרת הכללית של האו"מ, מס’ 194 מה-11 דצמבר 1948. ברצוננו לחמוק מהפתרון היקר הזה [ראה מאמר מאיר עיניים: הכל – במקום להכניס היד לכיס ולשלם — קישור — ] ברצוננו לחמוק, הדגשנו את רכיב השיבה, שאינו קביל על ציונים, וטישטשנו את עניין הפיצויים. כך גם באוסלו.
אבל אנשים הם יצורים חומריים, הבנויים מרקמות חומריות, והם נוטים לשנוא שינאה רצחנית, ובמקרה של יהודים – להעצים גם שנאה אנטישמית ארסית במיוחד, כלפי מי שמרמה את קיומם הממשי על האדמה הזאת, בדחפו להם ליד חרוזי זכוכית ודיגלונצ’יק, כמו לאינדיאנים -עבור גרושם מאדמתם.
מהטעם הזה הגרמנים פיצו את העם היהודי על השואה, והשתלבו היטב בקהילייה הבינ"ל במקום של כבוד עקב זאת.