הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-11 בפברואר, 2009 44 תגובות

בטרם נודע על מפלת מרצ בבחירות שנערכו אתמול, פרסם אחד מאנשי מרצ המרכזיים: יאיר צבן (לשעבר יו"ר מפ"ם) ב"דה-מרקר קפה" פניה הפונה למתלבטים בין מרצ לחד"ש. בפנייתו של יאיר צבן הועלו טענות כלפי חד"ש וברצוני להגיב לטענות אלה.


ההתנהגות הבעייתית של מרצ, ומפ"ם ורצ לפניה, שמתבטאת ביישור קו עם הלאומנות בזמני מלחמה, והכאה על חטא זמן מה לאחר מכן, לפעמים זמן רב – כמו מלחמת ששת הימים ותוצאותיה (תנועת השומר הצעיר אף הקימה את היאחזות "נצרים" ברצועת עזה), מלחמת לבנון הראשונה והתמיכה בה שבשתיקה, תמיכה במבצעי צה"ל בתקופת האינתיפאדה השנייה לאור האמון בקונספציית ה"אין פרנטר" של ברק, תמיכה במלחמת לבנון השנייה ובמבצע האחרון בעזה ועוד – ההתנהגות הזו מאפיינת לאורך ההיסטוריה את הסוציאל-דמוקרטים. הדוגמא הבולטת ביותר לכך היא תמיכתם במלחמת העולם הראשונה, בעוד התנגדות הקומוניסטים נחשבה לבגידה. כולנו מבינים היום, כ-90 שנים לאחור, כי היה זה האינטרס של בעלי הכוח, ובירור לא של העם, לצאת למלחמה מיותרת זו.

דווקא מעניין שמר צבן מזכיר את רפובליקת וויימאר כדוגמא ליריבות בין סוציאל-דמוקרטים לקומוניסטים. אכן זו עדות מעניינת נוספת להתנהגות הבעייתית של הסוציאל-דמוקרטים לאורך ההיסטוריה.בשעה שרוזה לוקסמבורג, קרל ליבקנכט ותנועת הספרטקיסטים ניסו להביא למהפכה סוציאליסטית בגרמניה – דיכו אותה הסוציאל-דמוקרטים בעזרת הצבא והפרייקורפס, גדודי מיליציה פאשיסטית. ספק רב אם הנאצים היו עולים לשלטון בקלות כה רבה לולא התנהגות זו של הסוציאל-דמוקרטים.


אין זו מתקפת-פתע של חד"ש על מרצ התמימה. לאורך כל העשורים האחרונים מפ"ם ורצ, ולאחר מכן מרצ, הביעו אומנם התנגדות לכיבוש, אך עשו זאת בצורה מגומגמת למדי. התנגדותם הבלתי מסוייגת לסרבני המצפון, הכרתם בכינון מדינה פלסטינית באיחור משמעותי (במהלך שנות ה-80), תמיכתם במבצעים צבאיים שכיום במבט לאחור ברור לנו כי לא קידמו דבר בהגנה על בטחון ישראל, ורק קידמו את דיכוי האוכלוסייה הפלסטינית בשטחים הכבושים, וכעת – כאשר לפני מבצע "עופרת יצוקה" דובר בבירור ע"י יו"ר התנועה על הנחתת מכה קשה וכואבת לחמאס – כל אלו יוצרים מצב בו הקונצנזוס הלאומי ביחסנו לפלסטינים, שגם כך אינו מכיר בלגיטימיות של רעיונות שהם שמאלה למרצ, מתחזק. בחד"ש אנחנו מנסים לבנות שמאל רציני, שלא מפחד להגדי דברים שאינם פופולרים – לא במגזר הפלסטיני ולא במגזר היהודי. מספר רב של מצביעים למרצ תומכים בעמדותינו, אבל אינם מודעים לאופציה להצביע לנו, שכן חד"ש נחשבת כאמור מחוץ לגבולות הלגיטימיות האידיאולוגית. ולכן, על-מנת לחזק את המחנה הבלתי-מגמגם, הוחלט להבהיר לבוחרים פוטנציאליים אלו שביתם הטבעי הוא אצלנו, בחד"ש, ולא באכבות החוזרות ונשנות שנופלות עליהם במרצ.


אותה "תגובה צבאית מדודה וקצרה", בניגוד לפנטזיות של אנשים כגון חיים אורון ועמוס עוז, אינה יכולה במציאות המדינית של ימינו להישאר כזו, והיה ברור לכולם – גם לנו, ולדעתי גם למר אורון ועוז, שאינם תמימים ומכירים את התנהלותה של ישראל – כי היא תגרר לכדי מתקפה קרקעית. וגם אם נתעלם לרגע מעניין זה – אותה "תגובה צבאית מדודה וקצרה" מחקה מעל ל-250 פלסטינים מעל לאדמה, ביניהם שוטרי תנועה במסדר סיום, בני משפחותיהם וילדים רבים שסיימו בשעת פתיחת המתקפה את לימודיהם. וגם אחרי שהתבררו מימדי הזוועה, והיה ברור כי מבצע זה מטרתו שבירת העם הפלסטיני בעזה, ולא "הגנה על ביטחון ישראל", לא ראינו השתתפות רשמית של בכירי מרצ, שלדבריהם התנגדו לכך, בהפגנות הנגד, אלא כשבועיים לתוך המבצע.


לדב חנין, כמו לשאר חברי חד"ש, יש בעיה מוסרית גדולה מאד עם הירי על האוכלוסייה האזרחית הבלתי מעורבת ביישובי עוטף עזה. כך יצא שחברי הכנסת של חד"ש יצאו לביקור הזדהות עם תושבי שדרות לפני מספר שנים, ואף השתתפו בהלוויתה של פאינה סלוצקר ז"ל, תושבת העיר שנהרגה מפגיעת קסאם. לבד מן העובדה כי לאורך שמונה השנים האחרונות ישראל לא הבליגה על ירי הקסאמים מרצועת עזה – רק בשנה שעברה נהרגו מעל כ-120 פלסטינים במתקפה ישראלית על הרצועה , וחבל לי שמר צבן חוזר על הטיעון הפופוליסטי והשגוי הזה – כל הפגנה של חד"ש והשמאל העקבי כנגד הכיבוש, המצור על רצועת עזה ואף ההתנגדות לתוכנית ההתנתקות כפי שבוצעה, תחת סיסמאות כגון "בעזה ובשדרות ילדים רוצים לחיות", כל אלה בהחלט מעידים על בעיה מוסרית עם ירי הקסאמים. אבל התשובה לכך, בניגוד לעמדה הרווחת אותה מרצ אימצה לפני המלחמה בחדווה, איננה תגובה צבאית, ולעולם לא תהיה. הפתרון האמיתי ביצירת מצב בו תושבי עזה יוכלו לחיות חיים סבירים, בניגוד להיום. והסיבה שהם לא יכולים איננה נובעת מטעות תמימה של מדינת ישראל – אלא ממדיניות מצור מוצהרת, שבאה לאחר כ-38 שנים של ממשל צבאי מדכא וגזל אדמות.


כנראה שמר צבן אינו דובר ערבית, ואינו עוקב אחר פעילותיהם של נציגי חד"ש במגזר הפלסטיני בפרט, ובשפה הערבית בכלל. או-אז הוא היה מגלה כי מירב האש שמושכת אליה חד"ש מצד תנועות לאומיות פלסטיניות, כגון בל"ד, הוא על שיתוף הפעולה שלו עם יהודים, והסתייגותו המלאה מהטרור הפלסטיני ולא רק מזה הישראלי. למשל, בראיון עימו בערוץ אל-ג’זירה:


http://www.youtube.com/watch?v=Cj5cUWaoLec&feature=related


או בנאום פתיחת הקמפיין של חד"ש:


 http://idov.co.il/?p=624#comments


הביקורת של חד"ש על הטרור, ובייחוד על הטרור האיסלמי, היא חזקה מאד. כדאי פשוט להציץ מעבר לדפי התקשורת הישראלית בכדי לשמוע אותה. ההתנגדות של חד"ש לציונות אינה נובעת מאי הכרתה ביהודים אזרחי ישראל כבעלי זכות טבעית למדינה.


הבעיה היא שהתנועה הציונית, על כל פלגיה – ואף השמאליים שבהם, דגלה הלכה ומעשה במדינה יהודית על חשבון העם הפלסטיני. עד כמה שזה מצער שהעולם אינו מושלם, וארץ ישראל שכל-כך חלמו עליה הייתה רחוקה מאד מלהיות ריקה בסוף המאה ה-19, אין זה אומר שניתן להתעלם מהמציאות. במקום לקדם מדינה משותפת, תוך כדי הבנה כי ההגירה היהודית איננה דבר מובן מאליו לפלסטינים תושבי המקום, קידמה הציונות על כל פלגיה מדינה טהורה אתנית, ליהודים בלבד. העדות המשמעותית ביותר לכך היא הנכבה, בה בצורה מכוונת גורשו מהארץ כ-700,000 פלסטינים, לא בטעות ולא על-מנת לחזור ולטבוח ביהודים, ואח"כ ב-67′ אזרחים פלסטינים בשטחים הכבושים לא קיבלו אזרחות. ואכן, עד היום מדברים על "בעיה דמוגרפית" בלי בושה. לזה חד"ש מתנגדת בתוקף. מציאות בה עמדות לא-ציוניות "מוציאה [אותם] מחוץ למגרש הפוליטי הרלבנטי להכרעות העתידיות של ישראל?" היא מציאות בעייתית מאד, ומר צברי, בעל העבר הסוציאליסטי, אמור להבין כי דעות שאינן עומדות בקו אחד עם התפישה הלאומית בבסיס מדינה כלשהי, אינן בלתי-לגיטימיות. להיפך. בניתוח המעמדי עמדות אלה מאחדות את מעמד העובדים ומונעות מצב של שיתוף פעולה עם הלאומנות, כפי שהתנועה הרעיונית של מר צבן עשתה, כמו שצויין למעלה.


בעניין המילה "התנגדות" – האם מר צברי מתנער מהציונות, שכן בעיני הרבה מאד אנשים מילה זו משמעה טיהור אתני וטרנספר של התושבים הפלסטינים? אני בספק. קשה ליהודי ישראלי לקבל זאת, אני יודע, אבל משמעות המילה "מוקוומה" בערבית היא התנגדות, הגם שחלק בציבור זה רואים בהתנגדות זו אלימה בהכרח. אבל, גם התמיכה בסירוב מצפוני בשירות בצבא היא "התנגדות לכיבוש", וגם הפגנות נגד הכיבוש, כאלה שמר צברי בוודאי לקח בהן חלק. לצערנו, אין מילה בערבית שמשמעותה "התנגדות-לא-אלימה-שמכירה-בזכות-העם-האחר-לחיים-סבירים", אלא רק "התנגדות". בדיוק כשם שאין מילה בעברית שמשמעותה "ציונות-מוסרית-שאינה-גזענית-ואינה-פועלת-לטיהור-אתני" אלא רק "ציונות".


בכלל, הנטייה של יהודים שאינם מכירים את החברה הפלסטינית בישראל לדמות לחד"ש התנהלות דו ערכית תלוש במידה מסוימת. קודם כל – בעיותיו של ציבור זה רבות הרבה יותר מהציבור היהודי, ובראש ובראשונה הוא נלחם על הלגיטימיות שלו להתקיים כאן. עניין בסיסי ביותר. לא ניתן לצפות שהנושא הסביבתי ייקח חלק משמעותי כשם שהוא לוקח בציבור היהודי, אשר יכול להרשות לעצמו להתעסק בעניינים אלה יותר. ובכל זאת – חנא סוויד, מספר שתיים ברשימת חד"ש, הוא פעיל סביבתי ותיק במגזר הפלסטיני, בעל תואר דוקטורט מהטכניון לתכנון ערים וסביבה. אני מאמין שדברים אלו שבאים מפיו של מר צבן נובעים במקרה הטוב מתמימות, ובמקרה הרע מסוג סמוי של גזענות , שהרי אחרת איך יכול הוא לפספס את ההתנהלות הירוקה של חד"ש גם במגזר הפלסטיני ("בהפגנות של חד"ש ברחוב הערבי ה"ירוק" היחידי הוא זה שבדגל הפלשתינאי" כדברי).


בימים עברו אכן מק"י לא ראתה בעיה בדגל כפי שהוא היום, ובהמנון כפי שהוא היום. עם הזמן, ההבנה כי סמלים אלה הינם בעיתיים התגבשה יותר ויותר. ההמנון "בלאדי" לעומת זאת, משקף רצון לעצמאות של עם שמעולם לא קיבל את הזכות לממשה. קל ליהודים לראות סוג של שוויון בין "התקווה" ל"בלאדי", אבל אין המציאות כזו. בשישים השנים האחרונות בהן מר צברי יכול היה לשיר את המנונו בקול ובגאווה, נאלצו הפלסטינים, על כל פלגיהם ותפוצותיהם, לשיר את המנונם בשקט במקרה הטוב, ולהשתיקו מפחד דיכוי אלים מצד ממשלים צבאיים למיניהם במקרה הרע.


חברי מק"י (אגב, אינני נמנה עליהם ובוודאי שאינני מרקסיסט-לניניסט) מתנערים היום בצורה מובהקת מבריה"מ. דב חנין ואביו דוד היו במחנה שטען בוויכוח הגדול ב-1992 כי בריה"מ נכשלה לאור חוסר הדמוקרטיה שבה. תמר גוז’נסקי, שאותה מזכיר יאיר צבן כאחת אשר תמכה ברעיון השני, שינתה מאז את עמדותיה ותמכה במחנה הנ"ל אליו השתייכו החנינים. אכן, תמיכתה של מק"י בבריה"מ בעייתית, ולדעתי יש עוד רבות לדבר על כך, אך מעבר לעובדה כי חד"ש איננה רק מק"י, נושא זה אינו רלוונטי היום, כמעט שני עשורים לאחר התמוטטה של בריה"מ, וסדר עולמי חדש. אכן, אין ארגון מושלם, ואין מפלגה חפה מטעויות. חבל רק שהטעויות של חד"ש אינן רלוונטיות למציאות הישראלית כיום, בעוד הטעויות של תנועתו של מר צברי רלוונטיות לכך מתמיד.


לינק אל המאמר שפורסם על ידי יאיר צבן:


http://cafe.themarker.com/view.php?t=877709

תגובות
נושאים: מאמרים

44 תגובות

  1. אלעד דקר הגיב:

    למרות שזה לא הדבר החשוב ביותר עכשיו אני מרגיש מחויב להגיב על השורה הבאה:
    "תוך כדי הבנה כי ההגירה היהודית איננה דבר מובן מאליו לפלסטינים תושבי המקום"
    קודם כל גם הפלסטינאים היו "מהגרים" לפני שניהיו ל"תושבי המקום" חלק מהם לפני 1000 שנה (ואני לא מקבל נקודת זמן בהסטוריה שרק אחריה מותר להסתכל) וחלק מהם בין השנים 1880-1948. והעובדה שהם היגרו לכאן היא במידה רבה בזכות הציונות.
    דבר שני העובדה שאתה "תושב המקום" לא נותנת לך זכות לקבוע את כל מה שיקרה באיזור הגיאוגראפי שבו אתה מתגורר.
    אם בשנת 1900 היתה מדינה פלסטינאית היתה לה זכות מוחלטת למנוע הגירה אפילו של יהודי אחד לפלסטין, אבל לא היתה מדינה פלסטינאית.

  2. חברתי הגיב:

    הבעיה שלי עם מר"ץ היא לא עם תפיסתה הפוליטית, אלא עם תפיסתה החברתית.
    מר"ץ לעולם לא מתערבת במאבקי עובדים ולא היה תוכנית במצע לבחירות הנוכחיות לגבי העלאת שכר המינימום.
    עזבו אותכם מהנושא הפוליטי (בינינו, הפלסטינאים לא היו באמת כאלו תמימים), מה שהורס את מר"ץ זה שהיא לא באמת סוציאליסטית.

  3. בעיה של מינוח הגיב:

    לחד"ש יש "בעיה מוסרית" עם ההתקפות של החמאס על אוכלוסיה אזרחית. הגדרה טובה, אבל עדיין מכבסת מילים כשמסתכלים מצד שני על התבטאויותיה חסרות הפרופורציה של חד"ש על הרג חפים מפשע בצד הפלסטיני. אי אפשר מבחינה מוסרית לדרוש מצד אחד להעמיד לדין "פושעי מלחמה" לדעתכם, ומצד שני להתייחס לפושעי מלחמה מוצהרים כ"בעיה מוסרית" אזוטרית, רק משום שבפושעי המלחמה האלה אתם תומכים פוליטית.

  4. איתן. הגיב:

    יאיר צבן מטביע אותנו באוקינוס של מלים, כמו מה עשו מנהיגי מק"י בעבר. האם נהגו נכון כלפי אמיל חביבי, או האם שרו את התקוה בועידה זו או אחרת, איך התיחסו לעיוותים המצמררים שהיו בברה"מ.
    באמת כל השאלות האלו הם מאוד "רלוונטיות" כיום בויכוח איך בונים שמאל בישראל.
    יאיר צבן החליט לברוח מויכוח על נושאים שהם היום על הפרק, ולספור את כל המלים בדו"ח
    של מק"י. לספור כמה פעמים היא גנתה את הפגיעה הבלתי מוצדקת באזרחים יהודים, והאם מספר הפעמים עונה לטעמו של מר צבן.
    אם אני עכשיו אגרור את יאיר לדיון בתמיכה הנפשעת של יערי וחזן במלחמת 1956 בטענה שנפל ה"פור". האם הדיון הזה הוא עכשיו מענין את מישהו.
    צבן, עלית על שרטון של יהירות והתנשאות כלפי תופעה מרעננת , שמוביל אותה דב חנין. תופעה המפיחה רוח צעירה, רוח רעננה בשמאל.
    אני מאחל ליוזמה שמוביל דב בהצלחה. ובאמת גם כואב את מה שקרה למרץ.
    נ.ב
    אני מציע לך להעזר בלטיף דורי ,שיקרא בפניך מתוך העתונות הערבית את סדרת ההתקפות של בל"ד ורע"ם על חד"ש , המאשימים את חד"ש על שהיא שמה את כל יהבה על שותפות יהודית ערבית.
    ההתקפה שלך מימין ושל בל"ד משמאל רק מעורר תמיהות

  5. סליחה, אבל מה רע ב"הנחתת מכה קשה וכואבת לחמאס"? הגיב:

    סליחה, אבל מה רע ב"הנחתת מכה קשה וכואבת לחמאס"? או שמא צריך להתרגל לכל מה שהוא עושה בשם התמיכה בשחרור הלאומי?

  6. ג’ו הגיב:

    מה שבאמת בלתי נסבל בהתנהלות של מרצ זו ההתבכינות הבלתי פוסקת. זו מערכת בחירות ובמערכת בחירות תוקפים את היריבים הקרובים אליך, מהם מגיעים התומכים שלך.

    למרצ פטנט אחר, הם תוקפים את ליברמן פייגלין וביבי, כל מה שלא רלוונטי לגבי הבוחרים שלהם, ובכך הופכים עצמם לא רלוונטיים. לאחר מכן הם מתלוננים.

  7. יובל הלפרין הגיב:

    אחרי הבחירות אומר זאת בגלוי:

    אני הצטרפתי לחד"ש במטרה להיאבק בציונות. אמנם הקביעה הזאת אינה מופיעה במפורש במצע חד"ש, אבל הדברים שחד"ש נאבקת בהם (גזענות, מלחמה, קפיטליזם) מקורם בציונות, וכל עוד הציונות מתקיימת תהיה ידנו במאבקים אלה על התחתונה.

    בוויכוח עם אנשים הרואים עצמם שמאל ציוני, כמו יאיר צבן, יש להתמקד במחלוקת על האידיאולוגיה הציונית, ולא להתחמק מהוויכוח הזה כדי לצרף אלינו תומכים יהודים בגלל הפעילות הפרלמנטרית הענפה של דב חנין.

    אני לא מדבר על המאמר הזה (הטוב), אלא על מגמה כללית בקו ההסברה בעברית של חד"ש בבחירות האחרונות, המתייחסת לוויכוח "כן ציונות לא ציונות" בסרקזם מלגלג, כאילו מדובר בעניין לא רלוונטי או קנטרני שנועד לנגח את חד"ש, בעוד שזהו העניין האקטואלי ביותר בחברה הישראלית כיום.

    אם זה "שמאל חדש", אני מעדיף "שמאל חד"ש", או "שמאל ישן".

    אם צריך לבחור בין הגידול המשמעותי שקיבלנו באוכלוסייה היהודית (ועדיין אנחנו 2.3 ממנה), על פני הכרעה במאבקנו עם רע"ם-תע"ל כגורם המוביל של הציבור הערבי במדינת ישראל (כעת רע"ם-תע"ל קיבלה 32% מקולות המגזר הערבי, וחד"ש 27%) – אני מעדיף את האופציה השנייה (ולדעתי לפי שעה צריך לבחור!).

  8. ליובל הגיב:

    אז מה אתה מציע, מבחינה פרקטית? להפסיק לחוקק חוקים חברתיים-סביבתיים ולהעביר את כל האנרגיה למאבק לשינוי ההמנון לבילאדי? חד"ש היא כלי של המפלגה הקומוניסטית, בראש ובראשונה. המפלגה הקומוניסטית אמורה להביא לסוציאליזם דרך מאבק מעמדי. במקרה, הציונות (בביטויה ההיסטורי הספציפי) לא עומדת בקו אחד עם המאבק המעמדי. אבל אסור לשכוח שמדובר רק בקונטינגנטיות היסטורית, ולא בקביעה אידיאולוגית חסרת פשרות.
    אני הייתי רוצה לראות את המפלגה הקומוניסטית\חד"ש פועלת לארגון מהפכני של העובדים בישראל, יהודים וערבים כאחד, על מנת להלחם בשיטה הכלכלית. זו לדעתי המטרה המרכזית של המפלגה, ודעה זו מגובה במסמכי היסוד שלה.

  9. יובל הגיב:

    חס וחלילה, להמשיך לחוקק חוקים חברתיים ולתמוך במאבקי עובדים בלי קשר לדעותיהם (וזה לא בדיוק מה שנעשה. הקהל שפנו אליו במערכה האחרונה הוא של הסועדים, לא של המלצרים…).

    אבל הכול צריך להיעשות ברוח של התנגדות לציונות, שהאפרטהייד בישראל והתלות המוחלטת במעצמה הקפיטליסטית מספר 1 נובע מהאידיאולוגיה הציונית ומטרותיה.

    יהודים וערבים יחד, בהחלט, אבל לגבי היהודים שגדלו על ברכי הציונות המסר הוא "על חשבון" הרגש הלאומי, בעוד שלבי הציבור הפלסטיני המסר הוא שינוי בכיוון ובמגמה של הרגש הלאומי, אבל בפירוש לא ריסונו.
    תראה לי מאבק מעמדי מנצח שלא היה גם לאומי? בקובה המהפכה המעמדית ניצחה כי היא עקפה את כולם ברגש הלאומי-פטריוטי שלה.
    מאבק מעמדי הבא על חשבון הלאומיות נכון רק לגרעין הקשה של הארצות הקפיטליסטיות העשירות ביותר ולשלוחות שונות שלהן, כמו הציבור היהודי-ציוני בארץ.
    אפילו בצרפת אתה לא יכול לנהל מאבק ממשי לסוציאליזם אם לא תשכנע את הקהל שאתה שונא כל דבר אמריקאי (שונא, שונא, לא סתם מתנגד) וסולד מביטויים אנגליים החודרים לשפה הצרפתית, יותר מכל הלאומנים הימניים גם יחד.

    עקרונית יש לי חשש מגידול מהשקעה בגידול מהיר בציבור היהודי (מעיר ומקרע מסוים בדרך כלל), כי הוא ממילא מוגבל בפוטנציאל שלו ולדעתי בא על חשבון הצורך שלנו לחזור ולהיות גורם מוביל בחברה הפלסטינית בישראל, ששם המאבק לשוויון לובש צורה לאומית, אין מה לעשות.

  10. לדעתי הגיב:

    אין בכלל טעם להאבק על קהל המצביעים של תנועה גדולה כמו רע"מ-תע"ל, או על תומכי התנועה האיסלמית. הם לעולם לא יעברו לגוף שמאורגן סביב המפלגה הקומוניסטית, בדיוק כמו שתושבי מאה שערים לא יהפכו לבונדיסטים מהיום למחר. את אנשי בל"ד יש אולי מה לנסות לשכנע, ואכן "סחבנו" מהם כמה קולות בבחירות האחרונות, אבל תהליך כזה קרה יותר בגלל ההתמוטטות של בל"ד מאשר בזכות קמפיין ממוקד של חד"ש. בקיצור, לדעתי במגזר הערבי הבאנו את כוחנו לרוויה. המאבק הראשי במגזר צריך להיות נגד רעיון ההחרמה הקונה לו לבבות, אבל את זה מנהלת גם בל"ד וגם רע"מ לא פחות מאשר חד"ש.

    על חד"ש לפרוץ כמה שיותר לציבור היהודי. לא חשוב אם הוא תל אביבי ממעמד מאוד מסוים (לא הסועדים, אבל אולי המלצרים שמממנים עם הטיפים את לימודי הסוציולוגיה). למגזר הזה לא רק שיש כוח מספרי בלתי מבוטל, אלא יש לו גם מה שאינטיליגנטים נוהגים לקרוא "הון חברתי", שיכול לבוא לעזר רב בקמפיינים הבאים. במקביל צריך גם לעבוד בקרב הנדכאים והחלכאים היהודים, דרך פעילות איגוד-מקצועית ובקרב ארגוני שכונות ומובטלים. המאבק הזה לא רק שלא מוצה אלא אף לא התחיל.

  11. ליובל ולליובל הגיב:

    לליובל
    אין מאבק לסוציאליזם של פועלים יהודים וערבים
    תתפקח כבר מזה. הפועלים היהודים קשורים בטבורם לממסד הציוני שנותן להם פריבילגיות ששום שתפות מאבק עם פועלים ערבים יכולה לתת להם.
    ליובל
    שתי מדיניות היא הפורמולה היחידה שבה הציונות יכולה להתקיים כקולוניאליזם גזעני. לכן לא מתיישבת ההעדפה שלך על מאבק בציונות עם התמיכה שלך ושל מק"י-חד"ש בפתרון שתי המדינות

  12. תיקון ליובל הגיב:

    חד"ש אמנם הכפילה את כוחה במגזר היהודי, אבל קיבלה בו כ-10,000 קולות שהם כ-0.2 אחוז ממגזר זה ולא כפי שנכתב.

  13. אור שי הגיב:

    יובל הלפרין,

    גם אני מתנגד לציונות – אני חושב שהיא תנועה קולוניאליסטית שפוגעת בפלסטינים, שהיא אירופוצנטרית ומפלה כלפי יהדות המזרח, ולמען האמת – שהיא לקחה חלק מרכזי בפרוייקט של חיסול תרבות אשכנז והאידיש, למרות שזה הרבה פחות משמעותי מן הסתם.

    אבל למה לדעתך לגנות את הציונות בצורה הכי חריפה זאת המשימה הפוליטית העיקרית שלנו כרגע? לא עדיף להתרכז בנושאים קונקרטיים יותר, שמורגשים יותר בשטח?

    יש הרבה אנשים שמסכימים איתנו פוליטית, אבל בכל זאת מכנים את עצמם "ציונים", משום שהם מגדירים בצורה שונה את המלה ציונות. השאלה היא האם הדבר הכי משמעותי בעולם זה להיכנס איתם לויכוח על "מה זה ציונות?", או שיותר חשוב למצוא שאלות שיותר חשוב לשתף עליהן פעולה – איך יוצאים מהשטחים? איך מצילים את הסביבה? איך משיגים שוויון בין יהודים וערבים, גברים ונשים, אשכנזים ומזרחיים? שאלות פוליטיות מאוד חשובות, שהתשובות להן נובעות בשבילי מהאידיאולוגיה הקומוניסטית, אבל בשביל אחרים לא.

    כמדריך בבנק"י, חשוב לי שהחברים בתנועה יבינו מה זה ציונות ומה רע בה. אבל כחד"שניק? זאת חזית פוליטית, לא אידיאולוגית.

    ולגבי רע"ם-תע"ל, הבעיה שלנו מולם בעיני נובעת מזה שרוב הפעילות שלנו מרוכזת בערים הגדולות (אום אל-פחם, תל אביב-יפו, חיפה, נצרת) בהן השגנו הישגים מרשימים, ופחות בכפרים, בהם נכשלנו פחות או יותר. זה עניין ארגוני לא פחות מאשר פוליטי.

  14. יובל הגיב:

    לאור,

    נכון שחד"ש היא חזית פוליטית, אבל גם הציונות היא תנועה פוליטית ולא רק אידיאולוגית, ואי אפשר להתעלם ממנה גם בפוליטיקה השוטפת. היות שמק"י מופיעה בציבור החיצוני רק במסגרת חד"ש, מהגישה החדה שלך י?צא שביקורת על הציונות תישמע רק בזירות הפנימיות שלנו ובדיונים תיאורטיים, ויתבטא רק בטקסטים.

    בעניין רע"ם-תע"ל, תודה על המידע. אשמח לקבל עליו נתונים מספריים אם יש לך. אני הייתי ביום הבחירות רק ביפו ובתל אביב. יפו היא ללא ספק עיר והייתה שם נוכחות מסיבית מאוד לרע"ם-תע"ל.

    ל"ליובל" וכו’
    לא מסכים אתך לשני הדברים. שביתת המורים הארוכה למשל הייתה יהודית ערבית, וזו רק דוגמה אחת. עם זאת ברור שגם במאבקי עובדים אסור לגלוש למעמדיות וולגארית המבוססת על הבנה שטחית של המרכסיזם, ולא להתעלם מהאפליה הגזענית החוצה גם את מעמד העובדים והשכירים ומקשה לאין שיעור על המערכה האיגוד מקצועית בארץ.

    בעניין שתי המדינות, כתבתי על כך לא פעם. לסיום הכיבוש בשטחים שנכבשו ביוני 67′ יש לחתור בין אם הציונות נמשכת ובין אם לאו. כשם שאי אפשר לקום ולהכריז כיום על מהפכה סוציאליסטית, אי אפשר לקום ולהכריז כיום על ביטול הציונות בכל שטח שהציונות שולטת בו.
    בשטחים הנ"ל השלטון הציוני זוכה ללגיטימציה נמוכה בהרבה (גם בקרב ציונים), ולכן יש לו קיום עצמי בסדר היום האסטרטגי שלנו. הססמה "שתי מדינות לשני עמים" היא לבוש טקטי למציאות זו.
    לפי דבריך אין לדרוש גם נסיגה ישראלית מרמת הגולן הסורית, או מדרום לבנון בכל פעם שהיא נכבשת שוב.

  15. למגיב ליובל ולליובל הגיב:

    הפריבילגיות שאתה מדבר עליהן הולכות ומתכרסמות בעשורים האחרונים. כבר מזמן לא מדובר בעובדים יהודים מסודרים עם קביעות לעומת פלאחים ופועלי בניין ערבים שמנקים להם את השירותים.

  16. חשבונאי הגיב:

    אני מנסה להבין מה גורם לכל המתווכחים כאן לקבל כמובן מאליו שהציונות היא קולוניאליזם, שליחה של אמריקה שנועדה לגרש, לנשל ולנצל את הפלסטינים בשם האידיאולוגיה הקפיטליסטית האמריקנית.

    כמה ציונים אתם מכירים שחיים בתחושה שהם שליחי מצווה של הקפיטליזם האמריקני שנועדו לנשל את הפלסטינים ולהוות מושבה אמריקנית? יותר ממספר הפלסטינים שמרגישים שהם שליחי קודש של איראן והאימפריאליזם הפונדמנטליסטי האיסלאמי?

    ואם הציונים מרגישים כך, כיצד קורה שהם לא שואלים את עצמם בכל השנים האלה מדוע הקולוניאליזם האמריקני לא שלח אותם לאוגנדה, לטנזניה או לגיברלטר כדי לנשל את יושבי הארצות הללו, והחליט להתאנות דווקא לפלסטינים המסכנים? וכי מה רעה עשו הפלסטינים לארצות הברית, שזו שלחה דווקא אליהם את הקלגס הציוני, ולא שלחה אותו לנשל את עמי ג’יבוטי או קונגו?

    בקיצור, התאוריה על הציונות כקולוניאליזם אינה מחזיקה הרבה מים, ונראה יותר שהיא נועדה להציב מין דחליל שילהיב את רוח הלחימה של החבר’ה, אשר מצווים, למרבה המבוכה, לתמוך בגורמים לאומיים שהנורמות והמטרות הפוליטית שלהם לא מי יודע מה, והקירבה שלהם לאידיאולוגיה הסוציאליסטית היא בערך כמו הקירבה של מרגרט תאצ’ר להוגו צ’אבס. זאת לעומת המדינה הציונית, שבשלושים שנותיה הראשונות שלטה בה ללא מיצרים מפלגת העבודה הסוציאליסטית.

  17. ג’ו קלום – לניצן אביב הגיב:

    שום דבר.
    אם את חשה שמדינת ישראל היא באמת מדינת אפרטהייד-לאומנית-ימנית קיצונית,גזענית, פאשיסטית, כובשת, מנשלת, עושקת, מנצלת ונתעבת אז חובה עלייך כאדם מוסרי להתקומם נגדה בדם ואש.

    הסיבה שהרבה אנשים כלכך בזים לכם ולדעותיכם בגדה הרדיקאלית היא שאתם לא מוכנים לעשות שום דבר בקשר אליהן, וזה נהיה סתם מלל.

    אם אני יודע על אדם שמתכנן לרצוח ולאנוס מישהי, חובה עלי לעצור אותו בכל מחיר, אחרת דמה על ידי. לבקש ממנו יפה ולגנות אותו אחרי המעשה לא ישנה כלום, ולא ינקה אותי – לא באמת פעלתי לעצור אותו, לא סיכנתי את עצמי, לא התנגדתי ברצינות. דיברתי קצת וחזרתי לחיי. כך גם אתם כאן, מדברים ומדברים ומדברים. אם מדינת ישראל היא נאציזם, חובה עליכם לעצור אותה, באלימות אם צריך. חובה. כל דבר אחר הוא התחמקות מהחובה האנושית הבסיסית ביותר, הגנה על חפים מפשע, הגנה על אלו שלא יכולים להגן על עצמם מפני אלו שינצלו את חולשתם.

    אז, אין שום דבר רע בלהכות את ישראל מכה כואבת, בתנאי שתיאורייך אותה נכונים. למעשה, הימנעות ממכה כואבת היא הרוע, היא היא ההתחמקות מאחריותך לחלשים.

    הגיע הזמן שבאמת נדון בצורה כנה על השימוש באלימות ובלחימה. אין אפשר להביס את הרשע, את התאווה הפראית לניצול וטבח וכיבוש בפרחים, תהה תאווה זו של הפלסטינים או של היהודים. כי אם אתם מאמינים שישראל היא באמת מדינת אפרטהייד-לאומנית-ימנית-קיצונית,גזענית, פאשיסטית, כובשת, מנשלת, עושקת, מנצלת ונתעבת, אז כל רגע שבו אתם לא קמים על הכנסת באש הוא רגע שבו אתם נותנים לרוע המוחלט לנצח.

  18. אורנה לביא – ליובל הלפרין ולמגיבים שלו למיניהם הגיב:

    היי חבר’ה.

    נראה לי שרובנו מסכימים על האישיו העיקרי\ רק נותנים לו שמות שונים. רק באים מכיוונים אידיאולוגיים שונים.

    אני הצטרפתי בזמנו לחד"ש כי זאת התנועה הלא לאומנית (ציונות היא לאומנות יהודית) ולא דתית. היחידה בארץ, כך שלא היו לי התלבטויות.

    כאנרכיסטית, יש לי ויכוח מר עם הקומוניזם, אך אני משאירה אותו בצד באופן זמני. פרקטית, באופן עכשווי יש בינינו דמיון רב, כמעט שוויון מוחלט. מ מההבדלים הלא משמעותיים אני לא מתעלמת, אני רק שמה אותם בצד ודוחה את המאבק עליהם לזמן מאוחר יותר.

    רוב האנרכיסטים לא מצביעים, אלו שמצביעים – רובם מסכימים אתי ומצביעים חד"ש. אני הפעילה האנרכיסטית היחידה, עד כמה שידוע לי. ולגבי ההבדלים, נדחה את הדיון המעמיק אודותיהם לזמן אחר.

    כרגע צריך לשתף פעולה, כדי למגר את הרשע הציוני, עם כל מה שזה אומר, עם כל כותרות המשנה של זה.

  19. ניצן אביב הגיב:

    ל"סליחה, אבל מה רע…":

    סליחה אבל מה רע ב"הנחתת מכה קשה וכואבת לישראל?" או שמא צריך להתרגל לכל מה שהיא עושה בשם התמיכה במדינת אפרטהייד-לאומנית-ימנית קיצונית,גזענית ופאשיסטית, כובשת, מנשלת, עושקת ומנצלת נתעבת?

  20. לחשבונאי הגיב:

    כן, וגם ברודזיה היו איגודים מקצועיים. זה לא אומר שהשלטון שם לא היה קולוניאליסטי, מנשל וגזעני.

  21. יובל הגיב:

    0.8% (ראו "תוצאות לפי מגזרים", "סך הכול יהודים"

    — קישור —

  22. פלג ספיר הגיב:

    עוד נקודת מבט בעניין הודעתו של יובל:

    אני מרגיש שאנשים הרבה פעמים שוכחים לפעמים שאנחנו חיים בעולם פרקטי. הדומגה הלא-פוליטית החדה ביותר שאני יכול לתת היא מתחום הלימוד שלי – פיזיקה. זה נחמד לדבר על מודלים מתמטיים מדויקים שמתארים מערכות פיזיקליות והם מאד יפים וכו’ – אבל המציאות בשטח תמיד שונה, ותמיד יש לעשות התאמות, והזנחות ולוותר על דברים כרגע – כדי להגיע לכדי תיאור מוצלח יותר מערכות כאלה ואחרות. אם הפיזיקאים היו נוקטים בשיטה שלך – סוג של טהרנות אידיאולוגית לטעמי – הם לא היו מצליחים לקשר כראוי בין המתמטיקה המופשטת למציאות הפיזיקלית. ובחזרה לנמשל: אין ספק שהציונות היא תנועה קולוניאליסטית, ועניין זה הוא הבסיס לכל התנהלות הפוליטית של ישראל ובישראל. אבל האם בשל כך אלינו לנטוש מאבקים חשובים שעל הפרק, כגון זכויות עובדים למלצרי הקופי-בין, נניח? או חוק מזהם-משלם? (וכו’ וכו’). הם בשל התעקשות על הצדק, עלינו להריח בעלי ברית פוטנצילאיים? הדבר הנהדר ש"עיר לכולנו" יצרה, על כל מגרעותיה, הוא החיבור הזה בין אנשים כמו אהרון מדואל ורחל וולנר. מקום ממנו אפשר למנף (ולדעתי בבחירות כלליות אלה זה גם הוכח) מאבקים אחרים.

  23. ניצן אביב הגיב:

    לג’ו קלום:

    א.תגובתי האחרונה [ל"סליחה מה רע"…]נכתבה בכוונה כניגוד מתבקש לדברי השיטנה של המגיב ונשמט ממנה הכינוי "מדכאה בכוח הזרוע".

    ב.בתגובתך לדברים שלי המתריסים אתה מציע: "להתקומם בדם ואש", לא פחות ולא יותר!
    זוהי עמדה כוחנית-מיליטריסטית, שאני שוללה לחלוטין, השוררת בבסיס המדיניות הלאומנית-ימנית-כוחנית של השלטון, שקבלה עידוד וגיבוי, למגינת-לב, בבחירות האחרונות,

    ג.אני מציע, לחילופין,לכולנו:
    לאבד/להיפטר [ובכוונה אני נמנע מלהשתמש בביטויים כוחניים] מוירוס השינאה ומוירוסי הכוחנות והשליטה על העם הפלסטיני, קרי: סיום הכיבוש הנורא, הנמשך זה למעלה מ-60 שנה!

  24. לניצן אביב הגיב:

    יכול להיות שאין רע ב"הנחתת מכה קשה וכואבת" על ישראל, ומבחינתך צריך בכלל להשמיד אותה, והחמאס אמנם ניסה ומנסה לעשות זאת. אבל בינתיים הוא זה שחטף את המכה הקשה ויחד אתו כל תושבי עזה. ומשום שהחמאס מסרב להכיר בעובדה שדרך השלום עדיפה על דרך הרצח וההרג, ומאחר שהוא מחזיק את תושבי עזה כבני ערובה להרפתקאותיו התוקפניות, כנראה שהוא, ובעיקר הם, ימשיכו לסבול.

  25. ל"לחשבונאי" הגיב:

    ברשות הפלסטינית – שלא לדבר על עזה – אפילו איגודים מקצועיים אין. העניין בפיסקה זו אינו כל כך במה שקיים או לא קיים בישראל, אלא במה שאין ובעיקר במה שיש באותם ארגונים וממשלים שזוכים בידידותו המופלאה של השמאל.

  26. יובל הגיב:

    איגודים מקצועיים ברשות הפלסטינית???
    חה חה חה, מה פתאום.

    — קישור —

    לגבי הסטטיסטיקה, בקישור שנתתי לא היה כתוב "מגזר יהודי", אלא "סך הכול יהודים".
    תהיה בטוח שמי שחישב זאת לא לקח בחשבון את עכו או את רמלה, אף שיש בהן כיום רוב יהודי ויש לנו שם מצביעים יהודים.
    אני לא סטטיסטיקאי ואין לי כמעט נתונים, אבל במקרה אני יכול להפריד בין יפו לתל אביב כי יש לנו שני סניפים. ביפו נמנו 1,200 קולות ובתל אביב יותר מ-4,000.
    יש מצביעים ערבים בתל אביב ויש מצביעים יהודים ביפו, כך שזה מתקזז פחות או יותר.

  27. ליובל: טעות אופיינית הגיב:

    אם חד"ש קיבלה 0.8% ב’מגזר היהודי’ אז פירוש הדבר עשרות אלפי קולות. זה נכון גם לגבי רע"ם-תע"ל ובל"ד שקיבלו יחד ב’מגזר היהודי’ 0.7%, שגם זה רבבות קולות.

    אבל השטן נמצא כידוע בפרטים: ‘המגזר היהודי’ כולל כמובן את הערים המעורבות. כך קיבלה חד"ש בת"א-יפו 2%, כאשר מדובר בעיקר בקולות הערבים ביפו. אותו הדבר בחיפה – 4.1%. בערים יהודיות שבהן כמעט שלא מתגוררים ערבים קיבלה חד"ש פחות מפרומיל.

    מס’ היהודים שהצביעו חד"ש לא עולה ככל הנראה על 5000, וכניראה אפילו פחות – בסביבות ה-3000, פחות מפרומיל.

  28. יובל למבהיר (יורם מ"ח?) הגיב:

    אתה לא מדבר עם מישהו שמסיק מההתחזקות בציבור היהודי מסקנות אסטרטגיות.
    אני לא חסיד הפרויקט המכונה "שמאל חדש" שפירושו השקעה בהתרחבות מהירה בציבור היהודי בלא קשר לעמדות של המצטרפים לגבי חד"ש וייחודה.
    אני סבור שגם היהודים וגם הפלסטינים בחד"ש צריכים להתנגד לציונות אולם לראות בפטריוטיזם הערבי-פלסטיני מרכיב חיוני – לא רק במאבק לשוויון האזרחי, אלא גם במאבק לסוציאליזם ולאנטי-אימפריאליזם.
    כנ"ל לגבי מק"י. בגילויי הדעת שאני קורא אצל מפלגות קומוניסטיות במזרח התיכון מופיע רגש פטריוטי ששום איש בל"ד לא היה מתבייש בו.
    גם אילו היינו מקבלים מנדט שלם בציבור היהודי הייתה לי אותה עמדה.

    אבל עובדתית וסטטיסטית הבחירות הללו אינן הבחירות הקודמות ולא אלה שקדמו להן.
    אם ברעננה קיבלנו 70 במקום 30 אין סיבה לייחס את כל הצמיחה בערים מעורבות רק לקולות ערביים.
    בשתי הערים יפו ותל אביב המידע שלי הוא ממקור ראשון ולכן אני סומך עליו יותר מפילוח נתונים מוועדת הבחירות.
    סניף יפו מנה כ-1,200. סך הכול "תל אביב-יפו": 5,200. בעל פה אני יכול למנות לך שמות של עשרות יהודים שהצביעו ביפו ממש. יפו המצומצמת והמקוצצת שהעירייה המספחת מסמנת כ"רובע 9″ ולא יפו המנדטורית. יפו בלי שפירא ובלי נווה צדק ובלי כרם התימנים ובלי מערב פלורנטין ובלי מנשייה (עם תל כביר).

    — קישור —

    אתה קצת מזכיר לי את אלה שלא רצו לקבל את העובדה שיאפא בבחירות המקומיות קיבלה 570 קולות בתל אביב וכ-500 קולות של יהודים ביפו (מתוך 3,700 קולות סך הכול). כשכתבתי כאן שיאפא תקבל אלפי קולות של יהודים שאלו אותי אם אני רוצה "להתערב על זה".

  29. שוב: תיקונים ליובל הגיב:

    א. בקישור שהבאת מ-YNET יש כיתובית שנקרא ‘התוצאות במגזרים’. כשלוחצים עליה נפתח חלון שבו יש נתונים שונים ביניהם ‘סה"כ יהודים’, ‘סה"כ ‘מיעוטים’ וכד’. ברור על כן שמדובר ב’מגזר יהודים’.

    ב. התוצאות מתבררות כשבודקים ישוב ישוב וקלפי קלפי. באתר הכנסת

    — קישור —

    יש פירוט של כל האזורים וכל הישובים בכל אזור. בנוסף לכך יש פירוט לפי הקלפיות.

    ג. אם בודקים את הישובים (הערים) מסביב לתל-אביב מתגלה תופעה מוזרה, לכאורה: בעוד שבת"א (כולל יפו) חד"ש מקבלת 2.3% הרי בישובים שמסביב היא מקבלת מפרומילים בודדים ועד לפחות מפרומיל.

    ד. אם בודקים את תוצאות ההצבעה ע"פ הקלפיות מתגלה אכן התמונה שתיארתי: קולות בודדים בקלפיות באזורים היהודיים, קולות רבים באזורים הערביים. אין שום ‘מתמטיקה’ שבעולם שתיתן לך בת"א העברית ‘יותר מ-4000′ קולות. זה נכון אגב גם לגבי רע"מ-תע"ל שקיבלה ב’תל אביב’ 1.1%, בל"ד (0.3%) או דע"מ. הרוב המכריע של הקולות היו באזורים הערביים.

    — קישור —

    ה. אותו הדבר אנחנו רואים באזור חיפה. באזור חיפה-כרמל קיבלה חד"ש 0.51% מהקולות, יותר ממחציתם בדאלית אל-כרמל. בישובים היהודיים (קריות וכו’) מדובר בכפרומיל אחד. לעומת זה בחיפה העיר קיבלה חד"ש 4.11%, והסיבה ברורה: מדובר בעיקר בקולות ערביים. אם רוצים אז אפשר לעבור קלפי קלפי. תוצאות דומות יש גם למפלגות הערביות האחרות.

    ה. בקיצור: הטענה שכאילו חד"ש קיבלה רבבות קולות בין היהודים (0.8%) היא הונאה עצמית וניסיון להונאת אחרים.

  30. אופיר תמיר הגיב:

    בתור חובב היסטוריה ונצר למשפחה שהגיעה בעליה הראשונה.ברצוני להגיב הסוציאל דמוקרטים בגרמניה נאלצו להגיב למתקפה קומונסטית שאורגנה בידי ברית המועצות אגב קומניסטים שלא חוסלו בגרמניה חוסלו אח"כ ברובם אצל סטאלין כמו רוב מנהיגי הקומוניסטים במרכז ומערב אירופה.
    בנוסף הציונות כוללת בתוכה מרכיבים רבים ובהם לאומיות ודמוקרטיות את הארוך המסע לארץ ישראל נכלל בפרעות של ערביי ישראל ,הקמת יחידות SS בראשות המופתי ,גירוש מליון יהודי ערב ללא פיצוי.
    לדברי הסבים שלי משני הצדדים שהבינו והיכרו את תרבות המזרח (אשכנזים דוברי ערבית) ערביי ישראל תמכו באופן שקט אבל באהדה רבה בנאצר.
    גם אני מפחד מליברמן אך רוב הציבור היהודי וכולל סטודנטים מהמתונים ביתר שואלים למה אנו מסכני את חיינו וחלומותינו בצבא.בעוד שסטודנט ערבי משלם שכר לימוד כמונו ואף מתחיל את המרוץ קדימה (אין ספק שישנה אפליה מוסדית בקבלה לתפקידים בשירות הציבורי כלפי ערבים ,אם כי זה משתנה).
    חלק גדול ממשפחתי נהרג במלחמות ישראל ובניגוד "לאנו באנו" הם החזיקו את הנחלות _לא התנחליות) בעצמם תוך ויתר על הפנסיה ושאר הטבות (אגב הם לא היו שיכים לשלטון השמאל הציוני אם כל ההטבות).
    התנהגות המתנחלים מצערת ומסוכנת,כך גם המפלגות החרדיות ותומכהים בימין.
    אך איני מוצא פסול ורע בעולם מורכב כזה משילוב סוציאל דמוקרט או מדינה יהודית דמוקרטית.
    ואגב הפחד מפני הערבים לפי המוטיבים התרבותים,עוצמת השנאה של אחמד טיבי,בשארה ומרעיו זמננו ספור.
    אין ספק שהציבור הערבי מופלה (ואגב חד"ש אם חברי הכנסת הערבים (לא יהודים) לגיטמית ואף צריכה להיות בממשלה כמייצגת מיעוט שפוי .
    בקשר להודים מאסכולה שלך (היסטוריונים חדשים ,חרדים,חרד"ל וכדומה ) עליכם לתת ללמוד את היסטוריה הציונית והדמוקרטית מהשקפת עולם יודו נוצרי-דמוקטי .
    אגב המאמר כתוב בצורה מקיפה כולל היסטרית מדוייקת.

  31. ליובל הלפרין הגיב:

    ליובל הלפרין
    אין בציונות שום שנאה
    מהותה של הציונות היא אהבה לעם היהודי
    כאשר אתה אוהב אתה מעדיף אחד על פני האחר
    זו טבעה של האהבה וברור שאין פה גזענות

    לגבי ערכים אוניברסליים ואהבת כל האנושות
    הצורה הזו של אהבה מתאימה אך ורק למשוררים
    ומשוררים כידוע הם אנשים אומללים
    שלעולם לא מגיעים לאושר
    מסתבר שרק אלוהים יכול לאהוב את כל האנושות
    והיומרה לערכים אוניברסליים היא היומרה להיות אלוהים (דמותו של ישו בנצרות)

  32. ליובל הגיב:

    אשמח אם תרחיב את הביקורת שלך על פרויקט "השמאל החדש". אני מקווה שלא מדובר בנראטיב הישן-נושן של השמאל שמנסה להתחבב על יהודים על ידי דחיקת העניין הפלסטיני, כי זה יהיה תיאור ממש לא מדויק. אם היית בגדה השמאלית אתמול (נדמה לי שראיתי אותך, אבל היה צפוף מאוד אז אולי טעיתי בזיהוי), היית רואה מאות אנשים, רובם ככולם יהודים, אשר מוכנים להירתם למשימה הפוליטית של שותפות יהודית-ערבית ומאבק בכיבוש ובגזענות. אם חלקם עושים זאת מתוך ראית העניין החברתי או הסביבתי כמדברים אליהם יותר, אדרבא. חד"ש היא תנועה רבגונית ומסוגלת להכיל כל מיני אנשים זרמים, כל עוד הם מקבלים את עיקרי המצע, שלדעתי מקובלים גם עליך.

  33. ל-יניב ר. וגם להלפרין הגיב:

    ליניב
    ההבדל בין סוציליזים לבין פאשיזים הוא
    במילה אהבה
    הפאשיסט מאמין שהמציאות נשלטת על ידי מאבק
    בין פרטים והחזק הוא ששורד
    והסוציאליסט רואה במציאות את
    הקשר בין גבר לאישה ורצון לחיות בתוך חברה
    הפאשיסט מצביע על המאבק בטבע
    והסוציאליסט על קיום אהבה בטבע
    ליובל הלפרין
    אין ערכים אוניברסליים
    קיום ערכים אוניברסליים הוא פיקציה
    כמו שכתבתי זה קשור לדת ולאלוהים
    אין ערכים אוניברסליים בטבע
    אין ערכים אוניברסליים בהיסטוריה
    תמיד כאשר ערך אחד משתלט קם מול אותו
    ערך ערך מנוגד על פי הדיאלקטיקה של הגל
    אהבה לעם ישראל אינה מחייבת אותי לאהוב אותך
    מספיק שאני אוהב 51% מהאנשים
    על פי תורת הקבוצות

  34. שאלה ליובל הגיב:

    מס’ הקולות הכשרים בבחירות היה 3373490. אתה טוען שחד"ש קיבלה 0.8% בין היהודים שזה כ-27 אלף קולות. רע"מ-תע"ל ובל"ד קיבלו ע"פ ‘סה"כ יהודים’ 0.7%, כלומר כ-23.600 קולות.

    במילים אחרות, אתה טוען ששלוש המפלגות הנ"ל קיבלו בין היהודים כ-50 אלף קולות.

    אם זו דעתך אז אני לא חושב שאנחנו חיים באותה המדינה.

  35. יובל הלפרין הגיב:

    תשים לבש אתה הראשון שמזכיר כאן את המילים "שנאה" ו"אהבה".
    אני לא דיברתי על זה או על זה. דיברתי על שוויון. שוויון לא תלוי באהבה שלך. זה שאני אוהב אותך או לא לא מקנה לי זכות לקפח ממך מה שאני דורש לעצמי.
    הכמיהה לערכים אוניברסליים היא היומרה להיות אדם, ואהבה היא לא ערך, היא רגש.

    להבדיל בין אדם לאדם פירושו לחשוב רק על עצמך. למה זה נעצר ביהודים? מי שמחליט שהוא "קרוב" יותר למישהו רק משום שהם בני אותו עם, בסופו של דבר "קבוצת האהובים" שלו תלך ותצטמם עד שיישארו הוא עצמו בצד אחד וכל היתר בצד אחר.

    אהבה היא באמת תחושה סובייקטיבית שלא יכולה "להתפזר" אדם לא יכול להחליט לאהוב מישהו מתוך "ערכים", הוא אוהב את מי שהוא אוהב, בדרך כלל בן/בת זוגו, צאצאיו, הוריו וחבריו.
    למה אני צריך לאהוב אותך מפני שנינו יהודים? אני מכיר אותך? אני יודע מי אתה? אני חייב לכבד את זכויותיך כי אני חייב לכבד את זכויותיך. נקודה. אל תחבק אותי, אל תקרא לי "אחי", ואם אתה רואה לעצמך זכות לקפח את קצה קציה של זכות מאדם מסוים רק בגלל מוצאו האתני או הלאומי, אני מודיע לך בזאת שאהיה בצד שלו ולא בצד שלך.

  36. למען הדיוק הגיב:

    השאלה כמה קולות קיבלה חד"ש בדיוק במגזר היהודי היא נושא למחקר מפורט שיבדוק או ידגום קלפי אחר קלפי. אם למישהו יש זמן וסבלנות לעשות זאת הוא מוזמן לערוך את הבדיקה.
    אבל מבדיקה מדגמית שעשיתי בערים הגדולות נהגדולו בישראל כפי שפורסמו, כלומר הערים בגודל 4-13 (ללא 3 הערים הדולות שבהן יש אוכלוסיה ערבית ניכרת), הגעתי למסקנה שמספר הקולות שקיבלה חד"ש במגזר היהודי בבחירות האלה הגיע ל-10,000 לערך לעומת 5,000 בבחירות הקודמות, וזוז אמנם עלייה גדולה אבל לא בהתחשב במספר הקלות הכללי, הן לחד"ש והן לכלל המפלגות.
    ומפרסומים קודמים כולל באתר זה נראה שמספר הקולות שקיבלה חד"ש במגזר היהודי היה כדלקמן :
    עד 1999 – 5,000 קולות
    2003- 3,000 קולות
    2006 – 5,000 קולות
    2009- 10,000 קולות

  37. אכן הגיב:

    יאפא לא קיבלה אלפי קולות של יהודים. לומר ש-1,200 זה "אלפי" זה כמו לומר ש-500 זה "0.5 אלפים".

  38. יניב ר. הגיב:

    ברור, גם פאשיזם זו אהבה.
    אהבה לעם, אהבה לארץ, אהבה למנהיג…
    מה רע בקצת אהבה?

  39. לגבי ה"שמאל החדש" הגיב:

    לזה שביקש ממני הסברים על הסתייגותי מפרויקט "בונים שמאל חדש":

    ובכן, אני לא ממש מתנגד לו, אלא חושש מהשלכות מסוימות שלו. אכן הייתי בגדה השמאלית ושמחתי לראות את האנשים הרבים שגדשו אותה.
    אבל בכל פרויקט ובכל תופעה יש זרמי עומק שלא מוצהרות בטקסט ובהכרזות הגלויות.

    זה לא סוד שחד"ש, כמו גם מק"י, נחלקת למגמות שונות. זה קיים בכל מפלגה ובכל חזית וזו לא בושה. יש לכך ביטויים רבים, אביא שניים:

    "מסמך החזון של ועדת המעקב".
    מבין מנסחיו החשובים היו אנשי חד"ש בולטים ומובהקים, כמו שאוקי חטיב שהיה אז יו"ר ועדת המעקב,
    ובשורות חד"ש בתל אביב התייחסו אליו בעוינות, וככל שהפעילים היו פחות בולטים בציבור ולפיכך הרשו לעצמם להתבטא בחופשיות, הם הדביקו לו כל מיני תוויות בוטות("בדלני", "לאומני" וכו’) וחששו שהוא "יבריח מאתנו יהודים".
    (גם אני לא מתלהב מכל מה שכתוב שם, אבל רואה בו משמח חשוב שיש בו כדי לתרום למאבק באפרטהייד הציוני).

    הבחירות המקומיות בתל אביב-יפו,
    חד"ש התפצלה לשתי רשימות: יהודית (עיר לכולנו) ויהודית-ערבית (יאפא).

    "בונים שמאל חדש" אין פירושו "הזנחת הנושא הפלסטיני", ודאי לא כשמדובר בשטחים הכבושים. אבל לדעתי מי שיזם אותו אכן מעוניין למתן או לעמעם את התנגדותן של מק"י וחד"ש לדמוקרטיה האתנוקרטית ("ציונות" בלעז) השלטת במדינת ישראל, כדי להקל על צירופם של פעילים יהודים שגדלו על ברכי הציונות.

    מבין החד"שניקים החדשים בהחלט ניתן למצוא כאלה שאתה מוצא מתווכח א?תם על דברים שעד עכשיו התווכחת עם יהודים שנמצאו מחוץ למסגרת חד"ש, במרצ ובמה שנקרא "שמאל ציוני".

    "אני רוצה להניף את דגל ישראל"
    "בישראל אין אפרטהייד"
    "אני ציוני לא פחות מאף אחד בימין"
    "ההבדל בין חד"ש לבל"ד זה זכות השיבה"

    אמירות כאלה נשמעות כעת בתוך חד"ש, ואם דיונים שאמורים להיות מחד"ש החוצה יחצו את חד"ש עצמה, ואם הצטרפות לחד"ש (בעיקר מקרב הציבור היהודי) לא תהיה כרוכה בחציית המכשול תודעתי-פסיכולוגי שנוצר עקב פרישה מהקונצנזוס הציוני העוטף והחם ואימוץ קונצנזוס אלטרנטיבי המאחד יהודים וערבים,
    אם אנשים יפעלו בחד"ש מתוך רצון ליצור כאן סוציאל-דמוקרטיה נוסח מערב אירופה תוך התעלמות מהתנאים הייחודיים של ארצנו –

    אזי חד"ש כבר לא תהיה חד"ש, ו"שמאל חדש" יהיה שם קוד לשמאל ציוני ישן.

  40. למען הדיוק? בוא נדייק הגיב:

    הבה נבדוק את ההצבעה לחד"ש בערים יהודיות ה’בלתי מעורבות’, שבהן מס’ התושבים הערבים קטן עד זעום:

    דימונה-0.05%, שדרות-0.28%, אשקלון-0.06%, אשדוד-0.05%, רחובות-0.22%, חולון-0.16%, בת ים-0.19%, בני ברק-0.04%, גבעתיים-0.59%, רמת גן-0.41%, רמת השרון-0.54%, הרצליה-0.35%, פתח תקווה-0.11%, כפר סבא-0.27%, רעננה-0.22%, אריאל-0.09%, נתניה-0.08%, חדרה-0.18%, אור עקיבא-0.06%, קרית אתא-0.12%, ק’ מוצקין-0.12%, ק’ ביאליק-0.06%, ק’ ים-0.11%, נהריה-0.23%, עפולה-0.07%, צפת-0.11%, קרית שמונה-0.14%.

    יש להניח שבכמה מערי גוש דן חד"ש השיגה קצת יותר קולות מאשר הממוצע בין היהודים מכיוון שיש בהן אוכלוסיה ערבית מעל לממוצע בישובים יהודיים.

    בישובים יהודיים קטנים שבהם אין כמעט ערבים אחוז ההצבעה לחד"ש שואף לאפס.

    הנתונים מתבססים על תוצאות ההצבעה המפורטות לכל ישוב באתר הכנסת.

  41. ליובל הגיב:

    תודה על התשובה המנומקת.

    לדעתי, תמיכה של יהודים בחד"ש היא כבר חציית אותו מחסום תודעתי. נכון שיש הרבה עמדות לגבי הנכבה, לגבי זכות השיבה, ואפילו לגבי מקום היהודים במאבק הערבי-פלסטיני לזכויות, זה לא רע וזה פלורליזם. אני אישית מברך על כך. אבל חשוב לזכור שמי שתומך בחד"ש עושה זאת כאשר הוא יודע כי מדובר במפלגה לא-ציונית עם עמדות שהן, בסופו של דבר, מחוץ לקונצנזוס היהודי-ציוני. אף אחד מהמצטרפים היהודים החד"שים, לדעתי, לא רואה בחד"ש סוג של "מרצ פלוס", אלא בסיס אמיתי לשותפות יהודית-ערבית, מעבר להגיון הציוני.

    מעבר לכך, חשוב גם לזכור שהרבה מהמצטרפים החדשים לא עושים זאת בראש ובראשונה מתוך דחף אנטי-ציוני, אלא בגלל שלל הנושאים שבהם עוסקת חד"ש. אחרי הכל, הם בוחרים בחד"ש, ולא בבל"ד, וזה חשוב.

    בנוסף, לדעתי הויכוח העיקרי בין הזרמים בחד"ש-מק"י, עד כמה שהוא אמיתי ומשמעותי, הוא בסופו של ויכוח על האסטרטגיה שצריך לנקוט, ולא על האופק הפוליטי הסופי, שהוא חברה שוויונית מבחינה לאומית, עדתית וחברתית, במסגרת פתרון שתי המדינות וחברה אזרחית בישראל.

  42. אורנה לביא הגיב:

    אוקיי, יש עימות. היה לי היום דיון מעמיק עם שכן שלי, ולדימיר טושקולניקוב, ציוני בכל רמ"ח אבריו. ליברמניוקי. הוא לא רואה את ההבדל בין האנרכיזם לקומוניזם, והוא בא מבוכרה.

    אם הוא לא רואה את ההבדל, לדעתי עלינו לעשות חריש עמוק ולכתוב את הדברים. עלינו להעביר לציבור את הידע, כי מסתבר שהציבור אינו יודע באמת כלום על אידיאולךוגיות. לחלקו הגדול נדמה שאין זמן, אנשים עסוקים בהישרדות. בעולם הקפיטליסטטי, כמו בזה הסוציאליסטי, צריך להתפרנס.

    אני לא יודעת איך צריך לעשות זאת. סדנאות, הרצאות, חומר מודפס, העברת הידע בבתי הספר… באוניברסיטאות… ומי צריך לקחת את האחריות?

    אולי כדאי לשלב את הדרכים הנ"ל. כדאי שנתחיל לחשוב על זה ברצינות, ואולי כדאי להתחיל מבחירת ועדות משלנו, שיכללו בתוכן את מגוון א/נשינו משני המינים ומן האידיאולוגיות והזרמים השונים בחד"ש.

  43. אלון. הגיב:

    יאיר צבן אתה אחראי שמרץ לא קיבלה את המנדט הרביעי.
    למרץ היו חסרים כ-2500 קולות כדי לקבל את המנדט הרביעי.
    הגידול של חד"ש ברחוב היהודי חובק בחובו אותם 2.500 קולות, שבבחירות האחרונות הצביעו מרץ.
    היהירות של צבן, קלדרון ודומיהם שהחליטו להזנות את עטם בהתקפות על חד"ש רק העבירו קולות ממרצ לחד"ש.

  44. אביב. הגיב:

    כאשר ניכרת באופק התחממות סביב חד"ש. היא מתחילה להיות כתובת לצעירים יהודים, הרי אדמורי מרץ מאמצים את כל הבליסטראות ויורים נגד חד"ש.
    כך עשה נסים קלדרון בסיוע של שלי יחימיבוביץ מהעבודה בבחירות המוניציפאליות. וההתקפות המרושעות בסופו של דבר רק עזרו לנציג מזוהה עם חד"ש לצבור אהדה.
    כך עשה הפעם יאיר צבן. ההתקפה מרושעת,מלווה בטונות של יהירות, רק עזרה להכפיל את כוחה של חד"ש בקרב צעירים בתל אביב ובירושלים.
    מה שמצער אותי שמרצ מצטמקת ואדמוריה ,לצערי, רואים בחד"ש אויב ולא בעל ברית למחנה של השמאל.

הגיבו כאן

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים