אחרי הבחירות הכלליות שנערכו ברפובליקת ווימאר בשנת 1928, חשו רוב הגרמנים, שעידן של יציבות ממשמש ובא. האינפלציה הגדולה, שהגיעה לשיאה בדצמבר 1923, שככה כתוצאה מסיוע חוץ גדול מארצות-הברית. מדיניות החוץ והפנים המתונה של המנהיג הבכיר ברפובליקה, גוסטאב שטרזמן, הניבה גם קשרים טובים יותר עם מערב-אירופה. לכן זכתה המפלגה הנאצית בראשות אדולף היטלר רק ב-12 מנדטים בבחירות לרייכסטאג (פרלמנט) לעומת 131 לסוציאל-דמוקרטים ו-54 לקומוניסטים. היטלר ושותפיו נקלעו למשבר, אבל מותו של שטרזמן (הלאומן לשעבר שהפך לחתן פרס נובל לשלום) בשנת 1929 והמשבר הכלכלי העולמי שינו את המצב. בספטמבר 1930 כבר זכו הנאצים ב-107 מנדטים, אבל גם אז כוחם התגמד לעומת הנציגות הגדולה של הסוציאל-דמוקרטים (143) והקומוניסטים (77). היטלר טען שכוחו יתעצם כבר בעתיד הקרוב וביולי 1932, חצי שנה לפני שנעשה קנצלר גרמניה, הוא עמד בראש המפלגה הגדולה ברייכסטאג, עם 196 נציגים, לעומת 121 סוציאל-דמוקרטים ו-100 קומוניסטים.
בכל התקופה הזאת בלטו גם מפלגות מרכז וימין שמרניות, כמו המפלגה הקתולית והמפלגה הלאומית, בתפקיד הפחדני שמילאו כלפי היטלר. המנהיג הנאצי הבין שהוא יוכל להיות הכוח הדומיננטי בתוך המחנה הלאומי הגרמני מול השמאל החזק, ונערך לנצל את האופקים הצרים, תאוות הבצע והצימאון לכוח בקרב שותפיו, שאותם התכוון כבר אז לחסל או לקנות. כל פרשת מעשיו אחרי שעלה לשלטון, והשתמש בשריפת הרייכסטאג כדי לחוקק חוקי חירום ולבטל בהדרגה את האופוזיציה ואת חוקתה המתקדמת של רפובליקת ויימאר, חרותים בתולדות העמים. הקרקע בגרמניה הוכשרה לעלייתו של ימין גזעני ושונא זרים, שאומר בגלוי את מה ששותפיו במרכז הלאומני חושבים בסתר לבם.
ייתכן שהישגם המרשים של הגזענים הגלויים שלנו בבחירות שנערכו השבוע הוא צנוע, יחסית לפחדים שקיננו בלבו של כל אחד מאיתנו, אבל עדיין היקף התקרנפות הוא עצום, אם מביאים בחשבון שאביגדור ליברמן מטיף בגלוי נגד האזרחים הערבים, ושיש בימין הקיצוני, בש"ס, בליכוד ואפילו בקדימה אנשים שחושבים כמוהו או לפחות מוכנים להעלים עין מעמדתו כלפי הערבים במדינה. ליברמן איננו היטלר, בוודאי שלא מתוך פרספקטיבה הכוללת גם את מוראות מלחמת העולם השנייה, אבל התהליכים הקשים בחברה על רקע משבר כלכלי הולך ומחמיר, מפחידים מאוד. צריך לזכור שהפשיסטים הגרמנים והאיטלקים, שסיבכו את בני עמם במלחמה איומה (אמנם בתמיכה עממית גדולה) הביאו אסון לא רק על אויביהם אלא גם על עצמם ועל מדינותיהם.
ליברמן לא קיבל עשרים מנדטים כפי שקיווה, אלא רק 15. אבל אפילו שר האוצר ממפלגת קדימה "המתונה" רוני בר-און, הציע לו אתנן של שותפות קואליציונית בכירה ואמר בגלוי שזה יקדם את שאיפתו הישנה של "איווט" להיות ראש המחנה הלאומי וראש הממשלה. ליברמן רואה ב-15 המנדטים שלו היום קרש קפיצה לשלושים ח"כים בבחירות הבאות, ורק שינוי אדיר במפה החברתית-פוליטית של ישראל, ביחסי הכוחות באזור ובמדיניות ארצות הברית של ברק אובמה, עשוי לחולל מיפנה ולמנוע הידרדרות לקראת עימות בין ישראל לכל העולם הערבי והמוסלמי, בלי תמיכת אירופה ועל רקע של קרירות אמריקאית כלפיה.
אין להקל בהישג של ציפי לבני ושל היחצנים שלה, בעיקר בשל הסקרים שניבאו ניצחון ברור לביבי נתניהו (כל הפרשנים, וגם אני, היו משוכנעים שמח"ל תקבל את מספר המנדטים הגדול ביותר) אבל בוויכוחים שנערכו בכל האולפנים בין אנשי קדימה הצוהלים לבין דובריו הנבוכים של הליכוד צדקו דווקא הליכודניקים: ניצחון במנדט אחד לפני ספירת קולות החיילים איננו מבטיח כלל את ראשות הממשלה. אין סיבה לקבל את הצהרותיהם של הפוליטיקאים בתקשורת כעובדות נחרצות. השקרים הפכו שם לטבע שני, והם כבר אינם חוששים להעליב את האינטליגנציה שלנו. זה ממש מגוחך שאיש רציני כמו שר האוצר בר-און מתבונן בסקרים וטוען שהם מוכיחים ש"העם רוצה את לבני". הרי היא זכתה רק ב-28 מנדטים בכנסת המונה 120 נבחרי ציבור! זה אומר שיותר משלושה רבעים מכלל הבוחרים לא רצו בה, ושיש באמת לנתניהו (27 מנדטים) סיכוי סביר להרכיב ממשלה. במקורותינו כתוב "אין הבור מתמלא מחולייתו", כלומר, אין אפשרות לחפור בצידי הבור ולמלא אותו עד תום. לבני ריסקה את מפלגה העבודה, הישג מרנין בהתחשב באורחו וברבעו של איש הדמים בראשה, אבל בכך היא רק מיצתה את הניעות בתוך המעמד הבינוני האשכנזי ברובו מהעבודה לקדימה. הזליגה התחילה בבחירות הקודמות, אבל הפעם גברה עוד יותר. היא לא לקחה קולות מן הימין, אלא נהנתה מן העובדה שליברמן זינב קצת בליכוד.
שום דבר דרמטי לא קרה בבחירות האלה, למעט הישגו הידוע מראש של ליברמן. אבל קשה לראות את מפלגת העבודה שהובילה את היישוב ואת המדינה משנת 1935 עד 1977, ושוב משנת 1992 עד 1996, בחרפתה הגדולה. לזה יש להוסיף, כמובן, גם את כהונתו האומללה של אהוד ברק בין שנת 1999 לתחילת המאה הנוכחית בשנת 2001 . אז פיזר האיש על אדמת ישראל את הזרע הרע שהניב את פרי ההילולים שמפלגתו קוצרת היום: הוא שבר את הברית עם האזרחים הערבים ושיכנע את הישראלים שאין סיכוי לשלום עם הפלסטינים ועם הסורים.
בחודש האחרון היו ברק ואנשיו זחוחי דעת וסברו, שדמם של ילדי עזה שימן את דרכם להישג אלקטוראלי גדול. אחרי 13 מנדטים עלובים (פרס נכשל עם 47 בשנת 1981!) הגיע הזמן שהם יבינו, שעליהם לעצב חלופה אחרת, שתגבש מחנה מתון בנושאים המדיניים ונאור בנושאים האזרחיים והחברתיים-כלכליים. כדי להתקדם לקראת היעד החשוב הם חייבים להדיח את מנהיגם האטום, המנותק וחולה שיגעון הגדלות, שעלול בלאו הכי לערוק לממשלת ביבי, כפי שעשה ב-1977 משה דיין. הם יצטרכו לשבת באופוזיציה ולהקים מחדש את מפלגתם לאור את הלקח העיקרי מהעשור הנוכחי: אין סיכוי להקים חלופה לליכוד וללאומנים החילונים והדתיים בלי האזרחים הערבים. כל פעילותם בעתיד חייבת להיות מודרכת על ידי השיקול הזה.
מרצ התרסקה בשל נטישת מצביעיה בעיקר ללבני אבל גם לחד"ש, שהצליחה מאוד בנסיבות הקיימות. המחנה הדמוקרטי הציוני הסתבך בסתירות קשות בין יומרותיו לבין עמדותיו, וחלק מתומכיו מאסו במפלגה התומכת בכל המלחמות בשלבים הראשונים שלהן. אבל השמאל כולו ספג מכה קשה, וישראל זלגה מהמרכז הלאומני אל הימין. בשל הרכבה האישי של רשימת קדימה יתוגבר כוחו של ביבי בתנאים מסוימים, כי מי שהצביע בעד לבני קיבל את שאול מופז ועוד ח"כים קיצונים.
* התפרסם ב"כל העיר"
מאמר מצוין.
שימו לב למשפט האחרון, שנכתב, כמו כל המאמר, ביום רביעי בבוקר. הוא בקושי נהנה מאוויר העולם, וזאב בוים ושאול מופז כבר פתחו במצעד לזרועותיו של ביבי. לא ייאמן? בעצם, כן ייאמן.
לחיים ברעם ולכל יושבי האדמה שלום, ברכת איזיס ואוזיריס על כולכם.
המאמר שלך מעניין מאד. ההשוואה שלך את המצב בארצכם למצב ברפובליקת ויימאר מאירה עיניים אבל הפואנטה קצת מבלבלת. עד היום היה מקובל אצלנו בכוכב האדום שליברמן הוא היטלר, אבל כעת אתה טוען שהוא לא. האם תוכל להסביר את ההבדל?
נקודה נוספת שלא ברורה לנו כל כך, היא מעשיהם של היהודים כלפי הגרמנים. אנו מבינים שהיהודים הכריזו על רצונם לזרוק את הגרמנים לים הכספי וגם נקטו בצעדים מעשיים לשם כך, כמו שילוח מתאבדים לרכבות ובתי קפה וכיוצא בזה. מכאן מובן גם רצונו של היטלר להיפטר אחת ולתמיד מן היהודים, וגם מובנת התמיכה שהוא זכה לה בקרב העם. אבל לא מצאנו סימוכין למעשיהם של היהודים בהיסטוריה החיצונית. האם עלינו להסיק מכך שבספרי ההיסטוריה התערבה יד נעלמה כתוצאה מקונספירציה אמריקנית-יהודית?
למעשה, כשאנו חושבים על כך, תוקפנות בלתי מובנת זו של היהודים כלפי מיטיביהם הגרמנים גם מסבירה כנראה את ההבדל בין היטלר לליברמן. בניגוד להיטלר, שחרד חרדה אמיתית לגורלו ועתידו של העם הגרמני, מניעיו של ליברמן להשמדה הסופית של הפלסטינים נובעים מגזענות טהורה.
אני מבקש מחילה וסליחה, אבל אם התוצאה מבולבלת קצת בשבילכם הדבר נובע רק מדרך הסקת המסקנות שלנו כאן במאדים, שבנוסף להיותה שונה משלכם (באופן טבעי) היא מסתמכת רק על פרסומי השמאל בישראל ובעולם. אשמח לנהל דיאלוג כדי להבהיר את הנושא.
בברכת הצלחה בכל –
בשם צוות המחקר של אוניברסיטת צפון מאדים, מכתש רזינגן, תו דואר אינטרגלקטי 315A.
זה מוזר שאתה מתגולל על הנאצים בהתחשב בכך שמנהיג המפלגה הקומוניסטית הגרמנית למאן היה בובה של סטלין(איש לא פחות גרוע מהיטלר)ותיכנן להפוך את גרמניה לדיקטטורה סטליניסטית אז מה כול כך טוב בזה ברעם? מעבר לכך אני לא בטוח שאתה במצב לחלק ציונים על מוסר כאשר אתה מעריץ את נועם חומסקי שהיה אוהד גדול של פול פוט.
במאמרו "נמאסת" ב"העוקץ" מלפני כשישה שבועות מבקר אורי וולמן את עמוס עוז:
"אה כן, דבר אחד מצליח עוז לראות, אפילו מבלי להיזקק למשקפיו והוא כמובן הכיבוש. כאילו כל תחלואיה הכלכלים של מדינת ישראל נעוצים במילת הקסם, שרק אם תבוא אל קיצה מזור וברכה ישטפו את המדינה. "
תגובתי הייתה: עקרונית, צודק עמוס עוז!
תארו לכם אדם מובא לחדר מיון לאחר תאונת דרכים קשה. רוב צלעותיו, ידיו ורגליו שבורות וזאת בנוסף לחתכים ופגיעות שטח בחלקים רבים של גופו. בנוסף לכל הנ"ל אחד העורקים החשובים קרוע ומדמם.
כיצד ינהגו רופאי חדר המיון?
בשלב הראשוני, שלב חדר המיון, הרופאים כלל לא יתעסקו עם השברים השונים, אלא ישקיעו את כל מאמציהם בעורק המדמם המהווה סכנה מיידית לחייו של הפצוע.
ההתנחלויות, חברים, הן הן העורק המדמם של מדינת ישראל!
כל בעיותיה האחרות של ישראל יפתרו בקלות יחסית לאחר שיחוסלו ההתנחלויות.
לצערי, צבור גדול של אנשים טובים הוא בעל השקפה שמאלית בנושאים החברתיים-דתיים-ירוקים אך חסר כל השקפה בנושא העקרי – ההתנחלויות. חלקם אמנם מתנגד להתנחלויות אך אינו רואה בהם את בעיתה מספר אחת של ישראל. בישראל 2009, טוען אנוכי,הקריטריון לשמאליות הוא העדיפות הברורה הנתנת לבעית ההתנחלויות ועל כן נחמיה שטרסלר, לדוגמה, הוא הרבה יותר שמאלי בעיני משלי יחימוביץ.
מוגזם ופשטני לאמר זאת, אך ברמה העקרונית נכונה הקביעה שההתנחלויות הן הן בעיתה ה-י-ח-י-ד-ה של ישראל. .
1. במה עדיפה אג’נדה לאומית פלסטינית (חד"ש?) על אג’נדה לאומית ציונית (מר"צ)?
2. מה הקשר בין קומוניזם לבין אג’נדה לאומית כלשהי?
3. מדוע התנגדות למלחמה בכל תנאי מגדירה שמאל? (האירופים יכלו להרשות לעצמם פציפיזם אחרי מלחמת העולם ה-2 כי האמריקאים עשו להם את העבודה המלוכלכלת) איכשהו לשאר העולם זה לא עובד משהו.
4. היות שה"עם" הוא גזען ולאומן אולי אלה המנהיגים שהוא ראוי להם?
תילי תילים של פרשנות, ספקולציות, השוואות, וחפירה בהיסטוריה כשמדובר בבחירות בישראל.
אבל כשמדובר בבחירה של הפלסטינים בחמאס? דום שתיקה. מקסימום: אני לא מתייחס לזה.זה חסר משמעות.
פוליטיקה פלסטינית היא חסרת משמעות מעשית ואין ללמוד ממנה דבר וחצי דבר על הפלסטינים, על עברם ועל עתידם.
פוליטיקה ישראלית- לעומת זאת – הרת עולם.
נו.
לבני ניצחה משום שהמפלגה בראשותה היא המפלגה הגדולה ביותר בכנסת, זו משמעות של נצחון בבחירות ואין בלתו.
ביבי הפסיד את הבחירות, אין לו שום דרך ריאלית להקים ממשלה וכל הדיבורים על כך הם אחיזת עניים, ביבי לא יקים ממשלת ימין קיצוני שתשתק אותו ואם כן, נפגש שוב בבחירות תוך שנה, ואז לקדימה יהיו יותר משלושים מנדטים. אגב, חברי קדימה לא ינטשו את המפלגה אם הם חפצי חיים פוליטיים.
מפלגת העבודה סיימה את תפקידה ההסטורי במתכונתה הנוכחית, כעת עליה להטמיע את מר"צ ולהפוך למפלגת שמאל ציוני גדולה שתהווה משקל נגד לליברמניזם ולחרדים.
לאיש מאדים: אומר לך את מה שאני אומר תמיד על תגובות מהסוג שלך:
הלוואי שמדינת ישראל היתה מתייחסת גם לפלסטינאים שהם אזרחיה ועוד יותר מזה לפלסטינאים שנשלטים על ידה בשטחים כמו שרפובליקת וויאמר התיחסה ליהודים אצלה!!!!
ההמראה של ליברמן וההתרסקות של השמאל הציוני הם שני צדיה של אותה תופעה. לעבודה ולמרץ לא תהא תקומה לא באופוזיציה ולא בכלל, ואילו הימין הקיצוני, הן הדתי ובעיקר החילוני, יוסיפו להתחזק ולגדול. הכנסת שאחרי הכנסת הזאת (אם לא נחווה בינתיים ניעור ברוטלי מבחוץ) תסריח מלאומנות עד כדי כך שעוד נתגעגע לשרות (וו שרוקה) החינוך של לימור לבנת… אכן, השמאל היהודי הרדיקלי יתחזק במקצת ויתפקד כנצר או קרן תקווה שממהם עשויה אולי (אולי!) להבנות מחדש הדמוקרטיה הישראלית לאחר הצונאמי שיעבור עלינו. הרי הציבור היום כלל אינו מתבייש בלאומנות ובשנאת הזרים ויש לה הד גם אצל הפוליטיקאים וגם בקרב רוב אנשי התקשורת וגם אצל מובילי תרבות הרייטינג וגם במסדרונות האוניברסיטאות ובתי המשפט. לאומנות וגזענות מציצים אלינו מכל חלון וכמעט אין אנשי ציבור המסוגלים לעמוד מולה ולהוקיעה באומץ לב כתועבה גמורה. בהסתכלות הסטורית, זו התפתחות טבעית והכרחית של מפעל הטרנספר הבנגוריוני (שהחל לפני 48 וממשיך עד היום) והעדר הנכונות להכיר באחריותנו לנכבה. אני פסימי לחלוטין.
לאיש המאדים,
תגובה נחמדה. תמשיך לכתוב בפיקוח צמוד של אנשי מקצוע
כשאתם רואים ימני* הולך ברחוב, אם תסתכלו היטב תוכלו להבחין מבעד למעיל בזנב, מבעד לכובע בקרניים ומבעד לחולצה בפרווה סמיכה, ואם הוא גם יחייך תראו את שיני הערפד שהוא מסתיר.
ואחרי זה נאמר כולנו: יחי המאבק בגזענות!!
* או ערבי, או יהודי, או כושי, או שמאלני
לאלעד דקר – נו זה בדיוק מה שאנחנו טוענים. יחסה של ישראל לפלסטינים בוודאי גרוע יותר מיחסה של רפובליקת וימאר ליהודים, מעצם העובדה שרק הנאצים גרועים מהיהודים. אבל לפי אותן פרופורציות, מה שהיהודים יעשו לפלסטינים אחרי נפילת הרפובליקה בידי ליברמן יגמד את פשעי הנאצים למימדים של תאונת אופנוע קלה (בכל אופן, זו דעתו של פרופ. נ.).
לחיים ברעם – אני מנסה לקלוע לכוונתך. במילה "נחמדה" אתה מתכוון שהתיזה שהעליתי נכונה? כי אם לא, אז לא הבנתי. בקשר ל"אנשי מקצוע" – הראיתי את התגובה לעוזר מחקר שבקי יותר ממני בניואנסים של החשיבה הארצית, והוא אמר לי משהו כמו "וירוס של אדם אחד". לא הבנתי מה הקשר, אבל הוא אמר שכשאגדל אבין.
ליגאל – תודה על המחמאה. גם אני חושב שברעם לא הרים את הכפפה, אבל אני קצת מפחד לומר לו את זה.
בפירוש *לא תיקו אפס*
נתעלם לרגע מההשוואה הנלעגת של ליברמן למפלגה הנאצית (האם זו תכליתו של המאמר?), ואתמקד בכותרת: ניצחון חד משמעי לימין.
קדימה שמרה על כוחה ע"י תזוזה מסיבית של בסיס המצביעים שלה, ממאוכזבי ליכוד ומעריצי שרון בבחירות הקודמות, לתומכי שמאל.
עתה, אין אפשרות הגיונית שציפי לבני תהיה ראש ממשלה, אלא אם תתכחש לעבודתה במו"מ מול הרשות הפלסטינית, שכן אין שום אפשרות שנתניהו יחבור לממשלה שתמשיך בקו זה, או כל מפגלה מימינה לו.
אי לכך – האפשרות היחידה היא ממשלת ימין צרה, עם אופציה של קדימאים ועבודה ימניים (מופז, בוים וברק?).
לאיש המאדים – חבל שברעם לא מרים את הכפפה ומגיב להערותיך, שהם תמצית השיח. ולוואי וניחנתי אני בקמצוץ מיכולת הכתיבה שלך ולהמשיך את דבריך… ישר כוח.
סבתא (ליברמן) בשלה מרק
התמיכה בימין הישראלי יש לה כנראה מקור אבולוציוני עתיק. זו מן משיכה קופית אל הקוף הגדול והחזק. בשביל ימני כוח ועצמה אינם רק כוח ועצמה. יש בכוח ובעצמה איזה מימד מרטיט שהופך את כל התבשיל הימני לפיקנטי עבורם.
ניחוחות המרק הימני מתוקים להם.
הם רק לא מבינים שהם עצמם הם חלק מהתבשיל שבושל. הם לא הרגישו שהסלרי והפטרוליזיה שהכיניסו למרק הפכו להיות חלק מהם.
לכן שאתם רואים ימני הולך ברחוב אם תסתכלו טוב תוכלו להבחין פה ושם מאחורי המעיל מגיח גבעול פטרוזילה. מהשרוול מציץ ענף שמיר ריחני. בכיסים יש להם בצל ושום וכנף של עוף. ומאחור תקוע גזר גדול.
האוכל מוכן ילדים.
ליברמן מיד מגיש לשולחן.
מהרו מהרו שהמרק לא יתקרר….
כשעושה ברעם אנלוגיה רלוונטית בין עליית הנאציזם בגרמניה לתהליך הפאשיזציה בישראל, יוצאים מגיבים ימניים מכליהם (לא איש ממאדים אלא טיפש מכאן).
לא צריך תאי גזים ולא מלחמת עולם שניה כדי לראות שההשוואה שעושה חיים ברעם מציאותית. ישראל אינה גרמניה ואינה מעצמה אלא בתמיכת ארה"ב ויהודי ארה"כ. לכן מדיניות האפרטהייד הגזענית של כל ממשלות ישראל מצופה תמיד "בכוונות טובות" במלל של שלום "סוציאל דמוקרטי" או "לאןמי ליברלי". המדיניות הזאת יוצרת תודעה מזוייפת כאילו הפלסטינים המתגוננים נגד הנישול הציוני הם הם היטלר (השוואה מאוד מקובלת "במאדים"). מדיניות זו סופה שתוציא את השד הגזעני הפאשיסטי הגלוי מהבקבוק. התייחסות כל המפלגות הציונית (למעט מרץ שהתמעטה) לתופעת ליברמן מוכיחה שהקול קול עשיו אבל הידיים אותם ידיים.
חיים, יפה שאתה מזכיר את תקופת ווימאר, אבל כדאי לך לדייק – הבחירות שבהן זכו הנאצים ל196 צירים ברייכסטאג היו בנובמבר 1932; בבחירות של יולי 1932 הם קיבלו 230 צירים.
חוץ מזה, אני מסכים איתך ברוב הנקודות שאתה מעלה, אם כי אני חושב שאחד הלקחים שיש ללמוד מתקופת ווימאר הוא לא רק שיתוף הפעולה של הימין השמרני עם האנצים, אלא גם השאננות היתרה שהייתה בשמאל, שלא היה ערוך כלל למה שקרה ב1933, שלא לדבר על הדוגמטיות העיוורת ששררה אצל הקומוניסטים, שהעדיפו להלחם בסוציאל דמוקרטים במקום לשתף איתם פעולה נגד הנאצים.גם הצבעה לחד"ש (שהייתה עבורי האפשרות היחידה בבחירות) לא פותרת אותנו מאחריות להקמת גוש רחב יותר של תומכי הדמוקרטיה.
נראה לי שלכל המגיבים דבר אחד משותף עם אביגדור ליברמן: כולם משוכנעים שהעלייה של ישראל ביתנו מ-12 ל-15 תוביל כנראה ל-30 מנדטים בבחירות, וזה בכלל לא בטוח. בעצם די בטוח שלא יקרה, ממש כמו שלגימלאים אין 10 מנדטים.
מכיוון שכולם כאן עוסקים בספקולציות לגבי העתיד, יורשה גם לי לנחש מה יקרה, גם לאור ההתפתחויות של הימים האחרונים: תקום ממשלה בראשות הליכוד עם קדימה, ש"ס ואולי עוד מפלגות. תוך זמן קצר הממשלה הזאת תעשה ויתורים מדיניים משמעותיים, עקב לחץ של קדימה מבפנים ושל אובמה מבחוץ. ואז יהיה עוד קרע בליכוד – לכאן או לכאן – בבחירות הבאות הימין בראשות ליברמן באמת יקבל 30 מנדטים, והכותבים בגדה יצעקו : געוולד, פאזשיזם!
אלא שגם זו תהיה טעות, כי זה פשוט אומר שרוב הציבור השלים עם חזרה לקווי 67.
בהתחשב בכך שגם תל-אביב, חיפה ובאר שבע, ראשון לציון ואשדוד, שלא לדבר על עכו לוד ורמלה הן התנחלויות, הרי ברור שאלה הבעיות האמיתיות של ישראל, אילמלא היו קיימות לא היו בעיות למדינת ישראל.
ההיסטוריה הישראלית מלמדת שרק אירועים מהפכניים, דרמטיים ומכוננים כמו מלחמת יום כיפור, האינתיפאדה הראשונה או ההתנגדות האמריקנית לממשלת שמיר הצליחו לשנות את המאזן בין השמאל לימין.
אם ברק אובמה ירצה להפיל את נתניהו – הוא יוכל לעשות את זה. יש לו את הכוח להודיע לממשלת ישראל שאם היא לא מפנה התנחלויות, הוא יפסיק לתמוך בישראל.
מבחינתי, האדם היחיד שחשוב בפוליטיקה הישראלית כיום הוא ברק אובמה. לאף אחד אחר אין הכוח לשנות את המפה הפוליטית. אם הוא לא יעשה כלום, ה"סטטוס-קוו" יימשך עוד לפחות 4 שנים.
חיים, איש יודע היסטוריה שכמוך? האם אתה באמת מתכוון ברצינות למה שאתה כותב? הביטו למשל על המשפט הבא:
"לכן זכתה המפלגה הנאצית בראשות אדולף היטלר רק ב-12 מנדטים בבחירות לרייכסטאג (פרלמנט) לעומת 131 לסוציאל-דמוקרטים ו-54 לקומוניסטים."
חיים מנסה להציג זאת כאילו השמאל עמד בגבורה מול הנאצים, אל מול המתקרנפים ממפלגות המרכז והימין, אבל למעשה- המציאות היתה שונה מאד. גוסטב שטרזמן, אויבם המושבע והיעיל ביותר של הנאצים, היה מנהיג מפלגת ימין מתונה (מפלגת העם הגרמני). גם ד"ר היינריך ברונינג, ראש הממשלה החזק האחרון של רפובליקת ויימאר, שהנאצים עשו ככל שביכולתם להפיל ולהרוס (ואף ניסו לרצוח בסופו של דבר) היה איש מרכז, מנהיג מפלגת המרכז הקתולית.
הסוציאל-דמוקרטים היו אמנם יריביהם העיקריים של הנאצים, אך נכנעו בקלות מבישה ולא ניסו אף לגייס את הפועלים כנגד יריביהם
והקומוניסטים? הקומוניסטים היקרים? חיים לא אמר אף מילה על כך, שהם ואדוניהם ממוסקבה שיתפו פעולה עם הנאצים בחדווה בהרס הרפובליקה עד 1933. למשל- הם עבדו עם הנאצים ביחד בשביתת עובדי התחבורה בפרוסיה ב-1931, והסיתו כנגד המנהיגים הסוציאל-דמוקרטים באומרם ש"הם לא טובים מן הנאצים". למעשה, הקומוניסטים כיוונו לעליית הנאצים לשלטון, כי האמינו שמיד לאחר מכן תפרוץ מהפכה קומוניסטית ספונטנית.
נכון שרבות ממפלגות הימין (ובמיוחד המפלגה הלאומית) שיתפו פעולה עם היטלר, והמרכז התקרנף מולו, אבל הקומוניסטים סייעו לו באופן פעיל עד 1933. כל מי שלא מזכיר את זה מעוות את ההיסטוריה.
איש מאדים יקר,
העיון במסמכי התקופה מעלה תמונה לפיה היהודים ברפובליקת ויימאר היו גרועים פי כמה וכמה מהפלסטינאים בישראל של 2009. שהרי מה הן המתקפות הנקודתיות שלרוב גורמות בעיקר נזק לרכוש לעומת הנסיון להשתלט על העולם. לא רק גרמניה לבדה, אלא העולם כולו! הנאצים אומנם עשו מאמץ לצרוב את תודעתם של היהודים באמצעות חקיקה, אך לאחר שהנסיונות החוזרים והנשנים עלו בתוהו היה ברור כי אין עם מי לדבר.
אין להטיל דופי במהימנות המסמכים הללו, שהרי התמונה הנשקפת מהם חוזרת ונשנית באין ספור מקורות. יתרה מכך, העובדה הזאת מתוקפת במחקרים מדעיים. הן מחקרים בתחום מדעי הטבע, המוכיחים מעל כל ספק כי יהודים הם גזע נחות, והן מחקרים בתחום מדעי החברה, המעלים שהמדובר בקהילה מעוותת, בה החמדנות והשקר הינם ערך עליון, חברה מלוכלכת המפיצה מחלות המאיימות על בריאותה של אירופה, ואשר מתרבה בקצב מבהיל.
ברצוני להדגיש שוב, אין ספק כי זה אכן היה מצב הדברים, שהרי הרוב המוחלט של בני התקופה אכן לא הטילו ספק בעובדות אלו.
אתה מבריק.
אתה רציני? אם כך המצב עוד הרבה הרבה יותר חמור מכפי ששיערנו.
אם הדברים יימשכו כך, עוד יסתבר לנו בסוף שהנאצים לא היו נאצים, והתואר המקורי מגיע כולו ל…
לא. אני אפילו לא מעז לחשוב על כך.
די לגניבת הדעת.
אפשר לחשוב שישראל היא המקום היחיד מאז מלחמת העולם הראשונה בו בבחירות דמוקרטיות ניצח הימין.
ברעם נוקט דמגוגיה לכל תרועות הקהל האנטי-ציוני.
את הרישא של המאמר הנ"ל אפשר לכתוב אחרי בחירות בכל מדינה, ועצם זה שהמגיבים כאן ממשיכים לדון ברצינות בהשוואה בין ישראל לגרמניה של שנות השלושים מעידה על צרות אופקים שדווקא היא מזכירה לי כמה הלכי רוח אפלים בתולדות האנושות.
גזענים יש בכל מקום ואין כמעט מדינה מערבית שלא כבשה ונישלה ורצחה במאה ה-20.
ההבדל בין גרמניה הנאצית לכל האחרים (כולל ישראל) לא דורש הסבר, אבל אם מישהו יבקש אז אפשר לפרט את הברור מאליו למי ששכח.
די בזה שאומר שבמשטר הנאצי היו כותב המאמר וכל המגיבים התומכים בו נשלחים למחנה ריכוז.
מוג’אקורה – מעולם לא שמעתי על נסיון לרצוח את ברינינג ומעניין אותי לדעת איפה קראת על כך.
מה שכן ידוע לי הוא שברינינג אמנם התנגד לנאצים, אך לא פסל שיתוף פעולה איתם (היו גישושים להשיג את תמיכתם בממשלתו במהלך 1932). בכל מקרה, יש לזכור שהוא היה ראש הממשלה שהחל להשען על צוי חירום במקום על תמיכה פרלמנטרית, מתוך כוונה לכונן שלטון אוטוריטרי שמרני, מה שסייע בסופו של דבר להרס החוקה עוד לפני שהיטלר הגיע לשלטון.
אשר לסוציאל דמוקרטים, הם עשו שגיאות רבות (כמו כל המחנות הפוליטיים באותה תקופה ובתוכם גם הקומוניסטים), אך הם היו היחידים שהצביעו נגד חוק ההסמכה ברייכסטאג ב23 למרץ 1933, שהעביר את סמכויות הפרלמנט לממשלה ושבו תמכו כל יתר המפלגות (חוץ מהקומוניסטים שהיו עצורים), כולל ברינינג ומפלגתו.
אני ממליץ לכל מי שמתעניין באירועים שהביאו את היטלר לשלטון לקרוא את ספרו של הנרי אשבי טרנר HITLETR’S THIRTY DAYS TO POWER שמתאר בצורה מרתקת איך ולמה הביאו פאפן וחבורתו את היטלר לשלטון ואיך נכשל שלייכר למנוע זאת.
עופר – הטעות שלך ושל רבים היא שלא משנה מי נמצא בשלטון, העיקר החזרה חקו הירוק, שאמורה לקרות מתוך איזה ‘דטרמניזם הסטורי’ (ומשעשע ועצוב להזכר כמה אנשי שמאל נאחזו בזה בתקופת ההתנתקות ומאז בניית גדר ההפרדה).
איש לא יודע בוודאות לאן נגיע ובינתיים הכיבוש רק מעמיק. גם אני רוצה להאמין ששלטון הימין (שאגב, הוא המסקנה הברורה מהבחירות ושום ספין וטריק לא יועילו לשנות זאת) יהיה צפוי ללחץ מבחוץ ואולי אפילו מבפנים, כמו בימי שמיר ונתניהו. אבל הבעייה עמוקה יותר: ליברמן ותומכיו (גם במפלגות אחרות ואנשים כמו ארנון סופר ודן שיפטן) מוכנים לסבול מדינה פלשתינית , לפחות תיאורטית, רק כדי לצמצם את מספר האזרחים הערבים בישראל וצירוף ההתנחלויות אליה. הבעייה הבסיסית של ישראל – הסתירה שבין מדינה דמוקרטית למדינה אתנוצנטרית- רק תלך ותחריף במצב כזה ושום נסיגה לא תועיל.
התמקדות קבוצתך כלפי כל פעולה שהימין מבצע עברה את גבול ההגיון, לא כל דבר אמור להזכיר לכם את המאורע המחריד, השואה, בשנים 39-45. אם אלך לפי שיטתכם ואזרום איתה, גם הילדה הבלונדינית בגן שהחרימה אותי בגלל התבלטות מוצאי ע"י שיריה המתארים את גוון עורי ותכונותיו תזכיר לי משטרים חשוכים, נו באמת? תתבגרו! החיים אינם שחור ולבן, רומנטיקה פוליטית אדומה קיימת רק בספרים, הקומוניזם והמרקיסים נכשלו כישלון חרוץ והלוואי שלא, לצערינו המציאות שונה, המין האנושי מורכב יותר מתפיסה עולם זו או אחרת. אם כבר עסקינן בליברמן האיש מזכיר במעט (אני מדגיש מזכיר לא דומה) בדעותיו את בניטו מוסולני, לא היטלר. מפלגת הימין הקיצונית של ליברמן גולשת לנאו-פאשיזם לא גזענות, נכון חלק ממרכיביה נתפסו בגזענותם כמו אנסטסיה מיכאלי אבל שאר חבריה לא קרובים בכלל להגדרה של גזענים ולמעשה הינם אנטי-גזעניים שמסכימים על הצהרת נאמנות המכפיפה את כולם לאזרחים שווים מהמניין. דרך אגב דעותיו יותר מאיימות על העם שבו הוא חי בו וחורגות מהסטטוס קוו המקובל, מאשר סכנה לערבים שאיתם הוא הסכים על חלוקת ירושלים וחילופי שטחים, תתמקדו במציאות לא בסיסמאות ריקות, כאיש מרכז שנוטה בזמנים אלה ימינה אני לא מחבב אותו, הדרך היחידה לגרום לקריסתו מבחינתנו (הימין)להדגיש את ניכורו מהמסורות והחברה היהודית ולהבליט את רצונו בחלוקת ירושלים, מבחינתכם (השמאל), אם לא ידעתם, כלכלית הוא נוקשה (תאצ’ריסט) כלפי המעמדות היותר חלשים בחברה, למה על זה לא התמקדתם בבחירות הנוכחיות? אתם נרדמתם ונירדמים בשמירה, לא אנחנו. תנסו לקלוע יותר לקול ההמונים. בכלל חיים נורמאליים של אנשים במדינה זו סובבים סביב עניינים של מחייה והישרדות, לרובנו אין את הלוקסוס והזמן לדון בעניינים ברומו של עולם, רובנו לא נוסע לחו"ל כמוכם וכמובן לא פוגש אינטלקטואלים מהשמאל, אני מנחש שאתם דיי נבוכים מולם ופעילותכם ממוקדת יותר בנושאים מדיניים מאשר חברתיים נובעת משיקולים גלובאליים אלה, הבעיה היא שהמערב הוא רק חלק מהגלובוס ולא כולו, אתם אינכם חיים בבועה אלא בתוך עמכם אתם יושבים, ההתנכרות וחוסר הסולידריות כלפיכם בגלל דעותיכם היא שיטחית, בסיסה העמוק יותר שוכן בנאמנותכם למערב מאשר לעם היושב בציון, אינטלגנציה חברתית מפותחת לא נחותה משכלתנות של המעמד האקדמאי ולעם ישראל היושב בפרולטריון יש אותה בכמויות לא קטנות. ליברמן מבחינה אישית לא פוליטית, הייתי אומר לא מתאים להיות מנהיג בגלל אופיו הבעייתי ואפילו הנוטה טיפה לסוציופטיות, רוב בוחרי הימין מודעים לכך.
מילה אחרונה לציטוט: "המעמד הבינוני האשכנזי ברובו", אחוז התמיכה של ליברמן בקרב העולים מברה"מ לשעבר הינו הגדול ביותר, מה דעתך על כך? גם תרבות קומוניסטית ‘נאורה’ (בציניות גמורה), היא לא מתכון לליברליות ואולי להיפך, ‘מרוב עצים לא רואים את היער’ ובמקרה שלכם אפילו אי אפשר לנשום כל 4 שנים, סולידריות חברתית היא המפתח.
למודי,
למיטב ידיעתי, הנאצים ניסו לרצוח את ברונינג בליל הסכינים הארוכות. הוא קיבל על כך הודעה בזמן וברח מהמדינה. אני לא בטוח כרגע בנוגע למקור שבו קראתי את זה במסגרת מחקריי על התקופה, אבל אני יכול לבדוק אם יש בכך צורך. נראה לי שהעובדה הזאת תופיע בכל ביוגרפיה שלו.
נכון, מדיניותו של ברונינג בסופו של דבר הזיקה לרפובליקה, בעיקר הסתמכותו על צווי חירום. אבל צריך לזכור שמטרתו העיקרית היתה להגן על הרפובליקה, שבה תמך בכל לב. הוא ניסה בכנות לעצור את היטלר – למיטב זכרוני הוא היה אחד הארכיטקטים של האיסור על הס"א, שכמעט גמר על המפלגה הנאצית. נכון שהוא הצביע מתוך עיוורון בעד חוק ההסמכה, מתוך מחשבה שכך יציל את מפלגתו. זו היתה טעות מרה, אך בסופו של דבר הקריירה שלו היתה זו של יריב עיקש ומר של הנאצים. טעויותיו היו גדולות, אך אלו של הסוציאל-דמוקרטים גדולות לא פחות. הוא לא התכוון להקים שלטון אוטוריטרי, אלא רק ניסה לשרוד בתנאים פוליטיים קשים מנשוא. מי שבאמת רצו להקים שלטון אוטוריטרי היו פאפן ושלייכר. לעומתם, הקומוניסטים והנאצים רצו לחסל את הרפובליקה לחלוטין ולהקים תחתיה שלטון טוטליטרי.
יש להדגיש כי בניגוד לסוציאל-דמוקרטים, שנאבקו בנאצים באופן בלתי אפקטיבי, הקומוניסטים שיתפו פעולה עם הנאצים ביודעין בהרס הרפובליקה. לפיכך, למפלגה הקומוניסטית הגרמנית אחריות כבירה לעליית הנאציזם. ניסיונו של חיים להציג אותה ככוח העיקרי שנלחם כנגד הנאצים לפני 1933 הוא מגוחך במקרה הטוב ומטעה במקרה הרע.
ברכת העולמות על כולנו
תגובה קודמת שלי לא עברה משום מה, אני מקווה בעטייה של תקלה במרחב הפלנטרי ולא בשל חדוות גמיזה פתאומית של הצנזורה.
אני מבין בהחלט את הבעיה שלכם עם זה שאנשים לא מקבלים את העובדה שהם נאצים. אבל מצד שני אפשר להבין את התופעה עצמה. אני יכול לתאר לעצמי שזה לא כל כך נעים לאדם שניצל, נניח, מאושוויץ, לשמוע שהמדינה שהוא מצא בה מפלט היא נאצית, והצבא שהוא חשב שמגן עליו גם הוא נאצי. אבל לדעתי הסברה נכונה וסבלנית תוכל לעשות פלאים. בסופו של דבר אם זו האמת אין סיבה שאנשים לא יקבלו אותה, וניתן לצפות אפילו מניצולי שואה או ילדיהם לקבל את עובדות החיים בהשלמה, ואולי אפילו במאור פנים ובשמחה.
משפט מסוים בתגובתך עניין מאד את צוות המחקר שלנו. עשוי להשתמע ממנו שהנאצים היהודים לא הקימו תאי גזים. זה אושש את השערתנו המוקדמת שהם אכן לא הרחיקו לכת עד כדי כך, אבל כמובן שאין זה בגדר הוכחה חותכת לעניין זה, ולכן נשארנו קצת עם סימן שאלה.
איני יודע מאין שאבת את הקביעה כי בכוכב הלכת שלנו מאשימים את הפלסטינים המתנגדים לנישול שהם היטלר. אני יכול להבטיחך נאמנה שתועבה מוסרית כזו לא עלתה מעולם על דעתנו. אנו אנשים נאורים, ואיננו נוהגים לכנות אנשים בביטויים נוראים כאלה או להאשים אותם באשמה בזויה כזו, מה גם שהם בכלל לא יהודים.
אולם פרט לכך, תגובתך תרמה הרבה להארת הנושא מצדדים נוספים.
אגב, הגיעו למשרד שלנו מסוכנות הידיעות האיראנית שתי בדיחות, אבל מאחר שכפי שכבר סיפרתי לכם אנחנו מטבענו איננו מבינים את מה שמכונה על האדמה "הומור", איש מאתנו לא הבין מה מצחיק שם. בהזדמנות אשלח אותן. אני משער שבניגוד אלינו אתם בודאי תיהנו מהן.
בברכת איחוד העולמות במהרה,
יואכים, איש מאדים
אה, ועוד דבר, לחיים ברעם:
מה שהתכוונתי לומר בתגובתי הוא תודה על המחמאה, אם זו מחמאה, ולא, אני לא מהשב"כ או משהו כזה. דיברת כבוד.
מה שבין ההתקפות הנקודתיות של הפלסטינים והנסיון היהודי להשתלט על העולם הוא שההתקפות הנקודתיות (והלא כל כך נקודתיות) של הפלסטינים הן אמיתיות, בעוד שהנסיון של היהודים להשתלט על העולם הוא פיקציה.
דרך אגב, אם בנסיון להשתלט על העולם עסקינן, אדוני מוזמן לעיין באמנת החמאס.
לאיסלאם, כמו לנצרות, ובניגוד גמור ליהדות, יש שאיפות גלובליות מוצהרות בריש גלי, כולל שליטה בטריטוריות ומשאבי טבע גדולים, ומספר אנשים גדול בהתאם. מדובר בדת מסיונרית עם קבלות על התפשטות ורצון להתפשט יותר ולהרחיב שליטה.
אין צורך לזייף מסמכים ונתונים,כמו שעושים האנטישמים ביחס ליהדות, ולהמציא עלילות על "לשכות סודיות" ושליטה לכאורה מאחרי הקלעים.
הכל גלוי ופתוח, וכל הקלפים על השולחן.
בשני דברים אתה צודק: ראשית, הימין ניצח בבחירות האחרונות שהרי חשוב גודל הגוש ולא המפלגה, והיו מקרים במשטרים פרלמנטריים בעולם שבהם ראש הממשלה הגיע מהמפלגה השנייה, השלישית ואפילו הרביעית בגודלה. שנית, אף אחד לא יודע מה יהיה בעתיד ואפשר רק לשער על סמך תהליכים בעבר.
עד היום ויתר הימין על כל סיני ב-79, על שטחים ניכרים בגדה ב-98 בהסכם וואי ועל חלק מרצועת עזה ב-2005. שניים מהמקרים האלה גם כללו הורדת התנחלויות.לעומת זאת, ממשלות העבודה-מרץ לא הורידו אף התנחלות וויתרו על שטחים קטנים יחסית בהסכם אוסלו ב-93. וכמעט מיותר להזכיר את דה-גול באלג’יריה אות ניקסון בווייטנאם.
ואגב, ישנה באמת השאלה מה יהיה אם וכאשר נגיע לשלב האחרון- כלומר מה יקרה לאחר פינוי הגולן והמתנחלים שמעבר לגדר, אבל בשאלה זו כבר טמונה התשובה, מכיוון שהתוואי הנוכחי של הגדר דומה למדי לתוואי הגבול כפי שהוצע בהסכם ז’נווה:
— קישור —
— קישור —
לאיש מאדים
אתה מתחזה. אסביר לך איך גיליתי.
אם אתם ניזונים רק מדברי השמאל אז, כמו שאמרת, אתה בטוח שבישראל יש נטייה לנאציזם.
אם כך למה אתה מודאג מבדיחה איראנית שאותה לא הבנת בדבר איומים להשמדת ישראל?
אמפתיה מוזרה כלפי עם גזעני שכמונו.
מכאן נובע שאתה סותר את עצמך, ואינך בן מאדים אלא חבר בתרבות הצבועה של כוכב צדק האיום.
לתרבות זו, אגב, צופן גנטי זהה לזה של ליברמן ותומכיו (כך נודע לי מפי סוכנים שלהם).
שלך, גר בארץ נכרייה.
ל"גר" – הבורא של הגר המקורי היה מעדיף את חוש ההומור של המאדימן כל יום בשבוע…
אתה בטוח שאתה בעצמך לא צדיקיסטאני אתני? משהו במבטא…
"אין דבר כזה – ארוחות חינם"
שלומות וברכות לכולכם
אתה אומר שאני מתחזה לאיש מאדים ולמעשה אני איש האדמה. למען האמת, בשבועות האחרונים גם אני עצמי מתחיל, ברגעי חולשה, להאמין בכך, מה גם שפיתחתי כמה תסמינים מדאיגים. הסימן המדאיג ביותר נוגע דווקא ישירות לנושא התגובה שלך. גיליתי לחרדתי שהתחלתי לפתח את התכונה הבולטת ביותר של יושבי האדמה – חוש הומור. לפני יומיים נזכרתי לתומי בשתי הבדיחות האיראניות שדיברת עליהן, ופתאום הבנתי מה מצחיק בהן! זה היה באמצע ישיבת המערכת. סצינה כזו לא נראתה מעולם על כוכב הלכת שלנו. פרופ. נ. כמעט שהורה לאשפז אותי.
אז במובן מסוים אתה צודק. אני חושש שהקשרים שלי עם אדמתכם עלולים לעורר בי משבר זהות די רציני.
בניגוד לרושם שקיבלת, הבדיחות דווקא לא הדאיגו אותי. לפחות כל עוד לא הבנתי אותן. לא התרשמתי שיש בהן משום איום להשמדת ישראל. אחרי ש"נפל לי האסימון" (האם הביטוי במקום?), התחלתי אמנם להבין יותר את הסכנה האיראנית, אבל למרות החוויה הטראומטית האישית שלי לא צריך להגזים בעניין. אף אחד עוד לא מת מצחוק.
אגב, אתה מתבלבל בין צדק למרקורי. אולי בהזדמנות ארחיב על מעלליהם של שליטי מרקורי והאסונות, הפיננסיים בעיקר, שהם המיטו על מערכת השמש.
ברכת אלף השמשות של זאוס על כל הארצות
יואכים
אני לא מבינה באסטרונומיה, אבל אתם מספקים לי חומר מרתק ליצירת אמנות כלשהי.
מה שאתה כותב לגבי הכוונה לרצוח את ברינינג מעניין ובהחלט חידש לי. לגבי היתר, אמנם נכון שברינינג יזם את האיסור על הס.א. והס.ס. שאולי אף תרם לנפילתו זמן קצר לאחר מכן, אבל רפובליקני גדול הוא לא היה – כוונתו המקורית הייתה להחזיר את המונרכיה לאחר שתוארך כהונתו של הנשיא הינדנבורג. עצם מינויו לתפקיד הקנצלר ב1930 כבר בישר מעבר לשלטון האוטוריטרי – הוא התחיל להשתמש בסעיף 48 המפורסם עוד בטרם גבר כוחם של הנאצים ומתוך כוונה ברורה לעקוף את הפרלמנט.
לגבי הסכם וואי, אין שום משמעות לויתורים שהוא כלל (והוא לא כלל שום ויתור על ‘שטחים ניכרים’ אלא מקסימום הגדלה זעירה של המובלעות הפלשתיניות המנותקות) כי הוא לא קוים למעשה, למרות שהחתימה עליו הייתה תחילת הסוף של ממשלת נתניהו הקודמת.
ההתנתקות מ2005 אכן הביאה לפינוי ההתנחלויות מעזה, אבל כמו הנסיגה מסיני, נועדה לשמר, לא לפרק, את רוב רובן של התנחלויות הגדה (שם פונו עד עצם היום הזה רק 4 מהן ואני בכלל לא בטוח שהן לא יוקמו מחדש), להפוך את עזה למשהו בסגנון הכלא של פנמה שאפשר לראות ב’נמלטים’ עונה 3 (שפונה מסוהריו אבל הם נשארו מסביב) ולגנוב כמה שיותר משטח הגדה בחסות הגדר, זאת שאתה טוען שהתוואי שלה ‘קרוב לזה של ז’נבה’.
לאור העובדה שהאפרטהייד והגזענות הולכים ומשתלטים גם על צידו המערבי של הקו הירוק ומצדו השני לא מוקמת ולא עומדת לקום מדינה פלשתינית ריבונית, ספק רב אם הויכוח ‘מי פינה יותר התנחלויות’ בכלל משנה משהו; כבר עדיף בעיניי שהמתנחלים ישארו (ללא הצבא וללא מעמדם הקולניאלי) בשטחים והפלשתינים יזכו למלוא הזכויות שלהם ולחופש תנועה מלא בכל השטחים, מהם ואליהם ושיוקם בהמשך גוף פוליטי משותף ושוויוני לכלל ישראלים ולפלשתינים, מאשר להמשיך בסגנון מרצ ושלום עכשיו להאבק על פינוי מאחזים ‘לא חוקיים’ ועל תוואי הגדר, שרק משמרים את האפרטהייד ומנציחים את המשך הסכסוך.