המשפט החשוב ביותר שנכתב השבוע בישראל אבד בהמולה הכללית של מאורעות מסעירים.
מסעירים באמת: במעשה-נבלה סופי, המתאים ליתר מעשיו לאורך כהונתו במשרד ראש-הממשלה, הפקיר אהוד אולמרט את החייל השבוי, גלעד שליט.
אהוד ברק החליט שעל מפלגת-העבודה להצטרף לממשלה הימנית-קיצונית, הכוללת פשיסטים מובהקים.
וגם זה: נשיא-המדינה לשעבר הועמד לדין באשמת אונס.
בקקופוניה הזאת, מי ישים לב למשפט שכתבו משפטנים במסמך שהוגש לבית-משפט?
הדיון המשפטי נסב על אחד ממעשי-החקיקה המחפירים ביותר בתולדות המדינה.
נקבע בו שבת-זוגו של אזרח ישראלי (ולהפך) אינה רשאית לחיות עימו בישראל אם היא תושבת השטחים הפלסטיניים הכבושים או מדינה ערבית אויבת.
אזרחי ישראל הערביים שייכים לחמולות, החורגות במקרים רבים מגבולות המדינה. מקובל אצל ערבים להתחתן בתוך החמולה. מנהג עתיק ומושרש בתרבותם, ויתכן שנועד במקורו לשמור על רכוש המשפחה. התנ"ך מספר שיצחק נשא לאישה את בת-דודו, רבקה.
"הקו הירוק", שנקבע באופן שרירותי על-ידי אירועי המלחמה ב-1948, חוצה משפחות. כפר אחד נותר בישראל, הכפר הסמוך נותר מחוץ לישראל, חמולה אחת גרה בשניהם. הנכבה גרמה גם לפזורה גדולה.
אזרח ערבי ישראלי המבקש לשאת אישה מבנות משפחתו המורחבת – היא החמולה – ימצא אותה לעתים קרובות בגדה המערבית או אף במחנה-פליטים בלבנון או בסוריה. האישה תצטרף בדרך כלל לבעלה ותיקלט במשפחתו בישראל. להלכה יכול הבעל להצטרף אליה ברמאללה, אך רמת-המחייה שם הרבה יותר נמוכה, והרי כל חייו – עבודתו, משפחתו הקרובה ולימודיו נמצאים בישראל. בגלל ההבדל הגדול ברמת-החיים, גם גבר בשטחים הכבושים הנושא אישה בישראל יצטרף אליה ויקבל אזרחית ישראלית.
קשה לדעת כמה צעירים וצעירות פלסטיניים הגיעו בדרך זו לישראל וקיבלו ב-41 שנות הכיבוש אזרחות ישראלית. משרד ממשלתי אחד מדבר על 20 אלף בסך-הכול, משרד ממשלתי אחר על יותר ממאה אלף. לכן חוקקה הכנסת חוק ("זמני" כביכול) למניעת התופעה.
כרגיל במקומותינו, זה נומק בטעמי-ביטחון. הרי הערבים המתאזרחים בישראל עלולים להיות "מחבלים". אמנם, מעולם לא פורסמה סטטיסטיקה המגלה כמה מקרים כאלה אירעו בפועל – אם בכלל – אבל ממתי יש צורך להוכיח אצלנו טענה "ביטחונית"?
מאחורי הטעון הביטחוני מסתתר, כמובן, השד הדמוגרפי. הערבים מהווים כיום כ-20% מאזרחי ישראל. אם תוצף המדינה בכלות ובחתנים פלסטיניים, האחוז הזה עלול לעלות. אולי – אלוהים ישמור! – אפילו ל-22%. איך תיראה אז המדינה היהודית?
העניין הגיע לבית-המשפט העליון. העותרים, יהודים וערבים, טענו שהחקיקה פוגעת בחוקי-היסוד, המבטיחים שוויון לכל האזרחים. תשובת משרד-המשפטים מוציאה את המרצע מן השק. היא קובעת בפעם הראשונה, ובמלים חד-משמעיות:
"מדינת ישראל נתונה במלחמה עם העם הפלסטיני, עם מול עם, קולקטיב מול קולקטיב."
כדאי לקרוא את המשפט הזה כמה פעמים, כדי לעמוד על מלוא משמעותו. זה הרי לא משפט שנפלט לפוליטיקאי ומתנדף כהבל פה. את המשפט הזה ניסחו משפטנים זהירים, השוקלים כל אות.
אם אנחנו לוחמים בעם הפלסטיני, משמע שכל פלסטיני באשר הוא מהווה אויב. זה כולל את תושבי השטחים הכבושים, את הפליטים הפזורים בעולם וגם את האזרחים הערביים של ישראל עצמה. פועל-הבניין בטייבה שבישראל, הפלח בשומרון, שוטר הרשות הפלסטינית בג’נין, לוחם חמאס בעזה, תלמידה במחנה-פליטים בצידון, סוחר שהתאזרח בניו-יורק. "קולקטיב מול קולקטיב".
מובן שהמשפטנים לא המציאו את העיקרון הזה. הוא מקובל מזמן בחיי היומיום, וכל שלוחות הממשלה פועלות על פיו. הצבא עוצם עין כאשר מאחז "בלתי-חוקי" עולה על אדמתם של פלסטינים, ואף שולח חיילים להגן על הפולשים. בתי-המשפט מטילים על נאשמים ערביים עונשים חמורים יותר מאשר על יהודים המורשעים באותה העבירה ממש. חיילי יחידה של צה"ל מזמינים חולצות-טי שבהן מצוירת אישה ערבית הרה כשרובה מכוון לבטנה והכתובת אומרת: "שתי פגיעות בירייה אחת" (כפי שפורסם השבוע ב"הארץ").
יתכן שמגיעה תודה לאותם משפטנים עלומים על שהעזו לנסח בצורה משפטית את המציאות שהוחבאה באלף צורות.
המציאות הפשוטה היא ש-127 שנים אחרי בוא הבילויים לארץ, 112 שנה אחרי לידת התנועה הציונית, 61 שנה אחרי הקמת המדינה, 41 אחרי ראשית הכיבוש, המלחמה הישראלית-פלסטינית נמשכת לאורך כל החזיתות ובמלוא התנופה.
המטרה המהותית של המפעל הציוני היא להפוך את ארץ-ישראל – לפחות עד הירדן – למדינה יהודית הומוגנית. בכל מהלך ההיסטוריה הציונית-הישראלית לא ננטשה מטרה זו לרגע. כל תא באורגניזם הישראלי נושא בתוכו את הקוד הגנטי הזה, ועל כן הוא פועל על פיו, מבלי שיהיה לו צורך בהוראה מפורשת.
בדמיוני אני רואה את התהליך הזה כשאיפתו של הנחל להגיע לים. נחל החותר אל הים אינו מכיר בשום חוק, חוץ מחוק הכבידה. אם השטח מרשה זאת הוא יזרום באפיק ישר, ואם לא – יפרוץ לו אפיק חדש, יתפתל כנחש, יפנה ימינה ושמאלה, יעקוף מכשולים. אם יש צורך, האפיק יתפצל לאפיקי-משנה, מפעם לפעם יצטרפו אליו יובלים נוספים. ובכל רגע ישאף אל הים.
מובן שהעם הפלסטיני מתנגד למהלך זה. הוא מסרב לזוז ממקומו, מקים סכרים, מנסה להדוף את הזרם. זה יותר ממאה שנה הוא נמצא אמנם בנסיגה מתמדת, אך מעולם לא נכנע. הוא נלחם עכשיו בעקשנות שאינה נופלת מזו של הנחל הזורם.
כל זה התנהל בצד הישראלי תוך הכחשה עיקשת, תוך שימוש באלף ואחד תירוצים, אמתלות, סיסמאות צבועות ודברי-שקר. אבל מדי פעם נדלק בטעות זרקור ומאיר קטע של ההתרחשות האמיתית.
כך קרה השבוע, כאשר אחת המכינות הצבאיות ערכה כנס של בוגריה, רובם חיילים בשרות פעיל או במילואים, ועודדה אותם לספר על חוויותיהם. מכיוון שרבים מהם השתתפו זה עתה במלחמת-עזה, והדברים בערו בעצמותיהם, התגלו דברים מדהימים, שמצאו את דרכם אל התקשורת ופורסמו ברבים.
לקוראי טור זה לא היו אלה גילויים מפתיעים. כתבתי עליהם בעבר, בין השאר במאמרי "דגל שחור" (31.1.09). עמירה הס וגדעון לוי אספו עדויות רבות מפי תושבי עזה, המספרים על אותם הדברים. אבל יש הבדל: כאן מדברים הלוחמים עצמם, שהשתתפו במעשים או היו עדי-ראייה.
צה"ל נדהם. הופתע. נרעש. שקרן צה"ל, הנושא בתואר המרשים "דובר צה"ל", הכחיש בעבר את הכול מכול כול. עכשיו הוא מבטיח שצה"ל יחקור כל מקרה "לפי הצורך". הפרקליט הצבאי הראשי הטיל על מצ"ח לפתוח בחקירה. מכיוון שאותו פרקליט התפאר בעבר שנציגיו ישבו במהלך המלחמה בכל המפקדות שפעלו בשטח, דרושה נאיביות רבה כדי להתייחס לדבריו ברצינות.
אפשר לסמוך על צה"ל ששום דבר ממשי לא ייצא מהחקירה. צבא החוקר את עצמו – כמו כל גוף החוקר את עצמו – הוא פארסה. במקרה זה הפארסה גרועה אף יותר, מפני שהחייל יצטרך לפתוח את פיו ולספר כאשר מפקדיו מסתכלים בו וחבריו-ליחידה מקשיבים. בכנס-הבוגרים דיברו החיילים בחופשיות, מכיוון שהאמינו שרק הנוכחים ישמעו. גם כך היה דרוש אומץ-לב רב כדי לגלות את אשר גילו. מכיוון שכל אחד ידע לספר רק על מה שהתרחש בסביבתו, סיפרו רק על מקרים בודדים. צה"ל מתכוון לחקור רק את אלה.
אך התמונה רחבה הרבה יותר. שמענו על מקרים רבים מאותו הסוג, וברור שהם היו תופעות נפוצות. אישה וילדיה שגורשו על-ידי החיילים מביתם בקו האש נורו מטווח קצר על-ידי חיילים שקיבלו הוראה לירות בכל מה שזז בשטח. זקנים וילדים שהסתובבו בשטח הפתוח נורו בדם קר על-ידי צלפים שראו אותם בבירור, אך שנאמר להם שכל מי שמסתובב בשטח נחשב ל"מחבל". בתים נהרסו סתם ככה, מפני שהיו שם. תכולת דירות הושמדה סתם כך, "מפני שהיא של ערבים". סיסמאות בנוסח נאצי צוירו ושרדו על קירות הדירות שנתפסו על-ידי חיילים. חיילים חתכו במעברי-הגבול שקים של מזון, שנשלחו על-ידי האו"ם לאוכלוסייה הרעבה, מפני ש"זה נועד לאויב".
אני יודע שדברים כאלה קורים בכול מלחמה. כתבתי על כך ספר שנה אחרי מלחמת 1948 בשם "הצד השני של המטבע". צבא לוחם כולל גם פסיכופאתים וסדיסטים, בצד חיילים הגונים. אבל גם חלק מהחיילים הרגילים עלולים במהלך קרב לאבד את עשתונותיהם ולהסתגל לרוח היחידה, אם היא כזאת.
משהו מתדרדר בצה"ל. מפקדיו אוהבים לקרוא לו "הצבא הכי מוסרי בעולם", והדבר הפך לשם-מותג כמו "העם החליט קפה עלית". אבל מה שקרה במלחמת-עזה מעיד על הידרדרות מאסיבית.
הידרדרות זו היא חלק מהמלחמה, כפי שהוגדרה על-ידי המשפטנים במסמך שהגישו לבית-המשפט העליון. מסמך זה צריך לגרום לזעזוע ולהוקעה, ולשמש קריאת-התעוררות לכל אדם שעתיד המדינה יקר לו: את המלחמה הזאת צריך להפסיק. את הנהר הזה צריך לתעל לאפיק אחר, כדי שמימיו יביאו חיים ושגשוג. לפני שנתבהם סופית בעיני עצמנו, ובעיני העולם כולו.
צדקנות יתרה ותו לא.
במדינה שנמצאת במלחמה עם בני אותו עם, על פיסת הארץ הזו – כל הדברים ידועים, ולהפוך את העניין לתהום של פשיזם רשע זה לכל הפחות היתממות, אם לא זדוניות וקריאה לאינפנטיליות של הקוראים.
בסה"כ לא אשרו על רקע לאומי – מה הביג דיל?
האם איראן תאפשר ליהודי לא איראני, שאולי אף היה קצין ב"צבא הכיבוש", להתחתן עם יהודיה יראנית?
נו באמת..
לא שאנני מסכים איתך,נהפוך הוא,אבל תראה לבד:
אתה מצר על התהום המוסרית ההדרדרות הרוחנית והנפשית שהאווירה המלחמתית והלחץ החברתי שנוצר בעקבות כך,גורמים.
ובכן הנה איתמר בן גביר וברוך מרזל חברו הנאלח,יצאו להפגנה פרובוקטיבית ומשפילה.נוסח אחרון מסעות השלהוב מטעם הקוזקים הנגזלים.אכן סיבה מוצדקת לכנס את כוחות השמאל הרדיקלי ולצאת שלובי זרוע עם ערביי אום אל פחם כנגד מניפי דגלי הלאומניות המתגרים.
לאחר שצנח לו ענן האבק נספרו בשטח פצועים שאינם שייכים לימין הקיצוני.הושגה הכרה בתקשורת שלא לדבר בתחום החזוק העצמי וגאוות היחידה הפשיסטית,שאכן מרזל ובן גביר נחלו נצחון. הציבור הערבי הזועק מכאב ועלבון הוצג שוב כערב רב וכאספסוף מתלהם וכוחני.הלא כן?
מה היה נורא כל כך לו חדלתם גם אתם לרגע מדרך הזעם,הכוחניות,ההתלהמות,האבנים ותמרות העשן (שככל והיו צודקות בעיניכם,יש לזכור שגם הצד המתגרה חש צודק במעשיו,שהרי אחרת לא היה עושה את מה שעושה) ובוחרים בדרך אחרת שפויה בהרבה,מוסרית לאין שיעור.וחכמה ממש באופן אין סופי ביחס למה שחשבתם לנכון לעשות?
אני מתכוון כמובן לכך,שהייתם כן מקבלים אותם בסבר פנים יפות.מכינים להם במה בה יוכלו לדבר ולשאת את דברם העילג.מחלקים להם אפילו מיץ.בקצור מציגים אותם בעירומם,ככלי ריק,והכל בהומור,רוח טובה ודרך ארץ.
תגיד לי אוטופיה הזויה.
אומר לך הא ראיה.יש כאן מכות ומי שיותר חזק מנצח.התבהמות כוללת של כל דרכי המאבק וירידה לרמת הכוחניות.שזה הוא טיבה של המלחמה היא מדרדרת את כולם וגם אותנו.
אה,ויש כמובן מי שגוזר קופון מכך.
ציפור בודד.
אני מציע שמדינת ישראל תאמץ את העקרון הנ"ל שמציע יגאל כעיקרון קטגורי שתקף בכל תחומי החיים של אזרחיה. מה שלא הייתה מתירה ממשלת איראן, לא תתיר גם ממשלת ישראל. גאוני.
עכשו בתקופת התפוררות המדינה – יש מאבק על משאבים
להלן מאמר פוקח עיניים של נחמייה שטרסלר
— קישור —
בארה"ב לראשונה מאז 1968 ממשל ערביסטי החותר למעורבות איזורית פעילה, תוך סולידריות עם האומה הערבית ואירן. הפשע, עליית השחיתות והפשיעה הכלכלית, כל אלה מבשרים שגם אם ישראל תמשיך עוד להתקיים זמן מה, יהיה זה תחת מערכות קורסות. כאן גובר האינסטינקט היהודי של הגלות והרדיפות, של התכוננות להתיישבות במדינות חדשות. אנשי הימין נחושים לא לאפשר לאליטה המסורתית להעביר את כספי "המדינה" לחו"ל, להבטחת נחיתה רכה להם ומקורביהם. גם אנשי הימין רוצים לעשות בדיוק את זה. לכן צפוייה הדרה קשה של האליטה המסורתית, והימין יעביר לרשותו ככל האפשר מקורות ומשאבים, לאפשר לאנשיו להגר לחו"ל בבוא יום פקודה.
מה שקורה כיום זה מאבק על משאבי המדינה בין אליטה מסורתית לכוחות חילופיים, מי יעביר לרשותו יותר מקורות, למטרת הברחת הכספים לחו"ל. יגבר השוד הבירוקרטי והצרכני, השוחד והפרטיקולריזם והפשיעה הכלכלית יהיו עכשו עיקר העניין מאחרי פסאדה של פטריוטיזם אולטרה לאומני במדינה גוועת
מיכאל שרון
נחתם הסכם ברק-ליכוד. פרשנות: כמו הסכם ריבנטרופ-מולוטוב
ברק ונתניהו היגיעו להסכם
— קישור —
פרשנות:
הסכם מדהים, של כוח ציני, כמו הסכם ריבנטרופ-מולוטוב ב- 1940 .
כמוהו הוא יביא אסון למפלגת העבודה ולמדינה. חזות ההסכם היא כאילו ברק קידם אינטרסים של המרכז הליברלי בישראל ואינטרסים חברתיים. מבחינה בינ"ל הדבר יראה כאילו השמאל הציוני בישראל אינו אלא גרורה של הימין, ומבטא אינטרסים דורסניים לאומניים מתנחליים. כלומר האיצטלה ניקרעת/נחשפת – והדבר יאפס כל חזות של אופוזיצייה נאורה בישראל, ויקל על מהלכים בינ"ל לצמצום הסיוע הזר לישראל, לדחיקתה משווקים בינ"ל ולבידודה בעולם, כישות הומוגנית גזענית, כובשת ומדכאת, המחוללת מהומות במזרח התיכון, ומשחקת לידי הפונדמנטליזם המוסלמי כנגד השילטון במדינות ערב.
מבלי משים מצדיק אורי אברי את הנישואים התוך-משפחתיים במגזר הערבי, הגורמים למחלות תורשתיות רבות ולעתים נעשים בשידוך מוסדר ("בדל") ללא הסכמת הנישאים עצמם.
ואמנם חוק האזרחות בניסוחו הנוכחי הוא אמנם מזיק קיצוני מדי, מכיוון שאינו משאיר כמעט שום אופציה להתאזרחות או תושבות מכוח נישואים לתושבי השטחים ומדינות ערב, אבל שיקול דמוגרפי בחוקי הגירה הוא לגיטימי על מנת לשמור על חלקה היחסי של קבוצת הרוב במדינה.
רק להזכיר לאורי אבנרי שאי מתן אישורי הגירה לאזרחי האויב במלחמה היא אקט מקובל, או לפחות היה מקובל עד שהדברים נוגעים לישראל (לה אסור, כמובן).
למען האמת, גם באספקט זה, כמו ברבים אחרים, יחסית להתנהגות של מדינות שנחשבות נאורות בעת מלחמה, היחס של ישראל לפלסטינים הוא ללא תקדים. בעת מלחמת העולם השניה בריטניה לא זו בלבד שלא איפשרה לאף אזרח גרמני להיכנס לתחומי הממלכה המאוחדת (כולל פליטים יהודים שאותם שלחה חזרה אל מותם) אלא שהיא אף עצרה וכלאה במחנות מעצר כל אזרח גרמני ששהה באותה עת בבריטניה. ארצות הברית נהגה בדיוק באותה צורה, ואף גרוע יותר, באזרחים יפנים תושבי ארה"ב. אז כנראה שגם כאן אנחנו יכולים להיות אור לגויים, ודווקא באיפכא מסתברא לכוונתו של אורי אבנרי.
וכן, עלי להודות שבניגוד (או אולי בדומה?) למר אבנרי, קיים בי מזה כמה שנים חשד אינטואיטיבי עמום שאנו נמצאים במלחמה עם הפלסטינים. לא שהאישור המשפטי לכך הקפיץ אותי מהכסא, אבל אם הוא כל כך חשוב לאבנרי, אז הנה, גם זה בא.
מעניין לראות איך אבנרי רואה את המצב מתוך פריזמה צרה וחד-מימדית.
כל הנקודות "הנכונות" עולות במאמרו אבל מכל נקודה יוצא אבנרי עם מסקנה הפוכה לחלוטין מזו המתבקשת:
אומר אבנרי: "אם אנחנו לוחמים בעם הפלסטיני משמע שכל פלסטיני באשר הוא מהווה אויב".
ובכן, לא נעים לחשוב כך אבל בקביעה הזו יש משהו אמיתי ונכון,
קודם כל מפני שיש פלסטינים רבים הרואים בכל ישראלי אויב, כמו גם כל יהודי באשר הוא.
עובדה היא שיש התגברות של מקרי האנטישמיות בעולם עקב המבצע בעזה למשל,
וכאן נשאלת השאלה: אם הם נוהגים כך מדוע אנחנו ננהג אחרת?
אומר אבנרי ש"המטרה המהותית של המפעל הציוני היא להפוך את ארץ-ישראל לפחות עד הירדן למדינה יהודית הומוגנית. בכל מהלך ההיסטוריה הציונית-הישראלית לא ננטשה מטרה זו לרגע".
דבר זה לא היה נכון פעם ואין זה נכון היום. רוב הציונים כבר אינם מעוניינים במדינה "עד הירדן" ובטח שלא "לפחות עד הירדן" (אמירה דמגוגית העושה דה-לגיטימציה לציונות)
חבל לקלקל מאמר מעניין עם עובדות שאינן נכונות.
אבל גם אם זה היה נכון עדיין זה לא נורא כל-כך מפני שגם על הפלסטינים ניתן לומר דבר מקביל: גם הם מעוניינים במדינה פלסטינית "לפחות עד הירדן" וגם הם לא נטשו מטרה זו לרגע.
כמו שאומרים: "אם כבר (דמגוגיה) – אז כבר".
ניתן לומר גם שאותו תהליך שאבנרי רואה ב"שאיפתו של הנחל להגיע לים" ניכר גם בשאיפתם של הפלסטינים להביס את יהודי ישראל בצורה דמוגרפית.
מוזר ביותר שאבנרי רואה זאת אצל היהודים ולא אצל הפלסטינים. ניכרת כאן דה-לגיטימציה ברורה של צד אחד בסכסוך ללא יכולת לראות את ההקבלה בין שני הצדדים.
לומר על העם הפלסטיני ש"יותר ממאה שנה הוא נמצא בנסיגה מתמדת" זה סתם לא נכון (עניין החוזר עם עצמו במאמר).
גם ערביי ישראל וגם אלו הגרים בפלסטין גיבשו במהלך השנים את זהותם הלאומית.
"העם הפלסטיני" חדר לתודעת העולם וניתן רק לזכור בגיחוך את דברי גולדה מאיר על כך שאין בכלל עם כזה. אם כבר בזכרון עסקינן אז בטוחני שאבנרי זוכר את מצב הפלסטינים אחרי 48 או במהלך שנות הממשל הצבאי.
בקיצור: מי שאומר שהפלסטינים נמצאים בנסיגה מתמדת פשוט הוזה או סתם משקר.
חבל שאבנרי שתמיד הצטיין בראייה מפוכחת ומציאותית החל ללכת בדרכי מיכאל שרון.
באמת חבל.
בוודאי! איך יכולנו לחשוב אחרת?
איך טחו עינינו ולא הבנו מיד שהסכם ברק-ליכוד הוא גלגול מודרני (לא פחות ולא יותר) של הסכם ריבנטרופ-מולוטוב!
אז רגע, האם ברק הוא ריבנטרופ או שמא נתניהו הוא סטלין? ומי מבין השחקנים הראשיים ערב מלחמת העולם השניה הוא המקבילה של עופר עייני?
האם חלוקת חמישה תיקים למפלגת העבודה כמוה כחלוקת פולין???
מי משני הצדדים מתכוון להפר את ההסכם כפי שעשתה גרמניה ב-41?
כמה פעמים אפשר לכתוב את התאור "דמגוג הזוי" בהקשר של מיכאל שרון?
חלק מהנואשות של ברק-ביבי לקואליצייה משותפת, נעוצה בהבשלת הרעיון שישראל תאלץ לצאת למלחמה איומה נגד אירן, שאליה אולי יצטרפו סוריה והחיזבאללה, שתגבה, לראשונה אי פעם בתולדות המדינה, קרבנות של רבבות אזרחים. (יתכן אגב שיהיה מומנטום של הידברות עם סוריה, לבודד את אירן)
לשם כך דרושה חזות של ממשלה מקיר אל קיר. ציפי ליבני סרבה להצטרף לאוונטורה הצבאית המהמרת והמסוכנת ביותר בתולדות ישראל. להבנתם, הדבר הוא אילוץ קיומי מכריע בתולדות הציונות. ברק היה המקדם המרכזי מאז היבחרותו לראש המפלגה ב-13 יוני 2007, של אותה גישה פטריוטית אולטרה שוביניסטית השדוררת כיום. ברק הוא גם קטליזטור מרכזי בנושא ההתנחלויות. ברק הוא המקדם העיקרי של הטענה שאין פרטנמר לשלום ("הפכתי כל אבן בשיחות עם עראפת"…)
ברק קידם גם את הגישה המהמרת בישראל, שביטוייה הנחרץ ביותר הוא טבח עזה ("נוריד את השלטר, נכבה להם את האורות, ונראה אם העסק יעבוד".ניסגור את המעברים, ונראה אם… ניטבח בהם בשיטת בעל הבית השתגע, וניראה איך העניין עובד.
בנושא הגישה המהמרת בישראל, האזינו בנושא מאמרי על השלכות המשבר הכלכלי לראיון איתי בתוכנית "צהרים עם רן אדליסט" בתחנת "כל השלום" (הראיון נימצא בשליש האחרון של התוכנית, כלומר הזיזו אט אט את סמן התקדמות ההשמעה לשליש האחרון)
— קישור —
הראיון מעניין, אבל עדיין חסר כל קשר להסכם ריבנטרופ-מולוטוב.
מה שלא יהיה, התעשרנו ברמז נוסף שכל מה שקורה בישראל – מטיגון חביתה ועד לתככים פוליטיים – דומה או אף זהה למה שקרה בגרמניה הנאצית. נו טוף.
כבר מזמן אני טוענת שאין הרבה הבדלים מהותיים בין כרק ונתניהו, ובכלל בין הליכוד ושאר הימין לבין מפלגת העבודה בעיניים ושותפיה – שכבר אינם נמרצים, אולי הזדקנו. כל החבר’ה האלו הם ציוניים, רק שלכל אחד מהם יש פרצוף אחר במקצת. בעצם הפרצופים הללו מאד דומים, אבל הם מסתתרים מאחורי מסכות מגוונות. די ברור היה שכל החבר’ה ילכו ביחד לקואליציה, הרי יותר נחמד שם. יש פחות עבודה, אפשר ללכת יותר לנופש, כולל ברחבי חו"ל. אפשר לגנוב יותר כסף מהציבור העיוור, שהרי יצביע אותו דבר גם בבחירות הבאות.
מתי יתעוררו כל העיוורים האלו, שהולכים לקלפי כשאומרים להם, ממש כמו הילדים בסרט "החומה" של הפינק-פלויד, ושמים תמיד אותם פתקים בקופסת הקרטון המלאה אשליות, כמו קופסת ההפתעות של חג המולד?
עלינו להפעיל בכל הכח את האזעקות, כי עוד לא מאוחר מדי, אם כי זה דחוף – כל רגה של עיכוב המהפכה גובה קורבנות נוספים, מן העם הפשוט – שאלו אנחנו, כולל אותי… הנה אמרתי את זה: מאבק למען זכויותינו הוא גם מאבק אגואיסטי…
מישהו חשב אחרת? מה, לא ברור שבחברה סוציאליסטית, שבה זכויותינו לא יירמסו, שבה החינוך, הרווחה והבריאות שלנו יינתנו לנו בזכות ולא בחסד – האם לא ברור שבחברה כזו חיינו יהיו טובים בהרבה?
כנ"ל לגבי התחום המדיני – בטחוני, הרי ברור שחיינו יהיו טובים בהרבה באם לא נחיה במצב תמידי של כיבוש ומלחמה.
שני התחומים הללו קשורים ותלויים זה בזה. לכן עלינו לפעול בשני הנושאים במקביל ובמשולב. זה מתבטא בראשי התיבות של שמנו: חד"ש – חזית דמוקרטית לשלום ושוויון.
האזנתי לשידור ואכן הראיון איתך מרשים ומומלץ לכל מי שאוזנים לו וגם משהו באמצע.
ישר כוח.
ציפור בודד
בהודעה בה מופיע הקישור לראיון עם מיכאל שרון, אין זכר להסכם ריבנטרופ מולוטוב. יוצא שהמגיב לא רק משקר, אלא בחפזונו לשים שוב ושוב מילים בפי מושאי פורענותו, הוא משרבב לכל דבר, כמוצא שלל רב, את המילים "גרמנייה" "נאצים" ו"שואה" אף אם איזכור כלשהו המתקשר אליהם על דרך האסוסיאצייה הופיע הרבה קודם לדבר אליו הוא מתייחס, ואף אם ניזכר שר החוץ הגרמני ולא היטלר ימ"ש. ואף אם ניזכרת רק מפלגה כלשהי בישראל ברגע מסויים, ולא מדינת ישראל כולה או ה"יהודים" כולם.
תודה, ציפור בודד היקר.
מיכאל שרון
צודק!! צודק!! אורי אבנרי הוא שמאלן אבל צודק
כל גבר פלשתינאי ישראלי זכותו להקים מישפחה בישראל ולכן זכותו לפי המסורת היהודית והערבית לקחת לביתו את בחירת ליבו ולהביא צאצאים.ילדים אלה יגדלו בישראל יחונכו בישראל יהיו נאמנים למדינת ישראל ויקבלו אזרחות ישראלית אך אימם תישאר אזרחית הרשות אבל בישראל תקבל את כל התנאים האזרחים מילבד זכות להישתתף בבחירות לכנסת !!!!!!
כך נוכל להבין שהמטרה היא לא לאומנית פאשטית.
כמו כן גבר פלשתינאי יקח לביתו .כמו שנהוג במקומותנו אהבה צריכה לנצח ולא הגבולות!!!!
וכמובן לא רמת החיים בישראל .אנחנו לא אשמים שהכלכלה שלנו טובה מהכלכלה אצל הערבים……
גם בסעודיה לא מקבלים אזרחים חדשים וגם ילדיהם לא מישתתפים בעשר הסעודי!
ללא רוב יהודי ושילטון יהודי תהפך מדינת-ישראל למדינת העולם השלישי ללא דמוקרטיה כמו בכל מדינות ערב וכמו ברשות וכמו בשילטון החמאס בעזה.
לכן צריך אורי אבנרי שמאלן אמיתי ומהפכן לנסות ןלשנות את היתיחסותם של הפלשתנאים לדמוקרטיה לנסות לידאוג שעזה תהיה חילונית ןלידאוג לזכויות האדם הפלשתינאי במדינתו(עזה והרשות)ואז ישמע גם קולם של האזרחים הפלשתינאים שהם נגד פיגועים(לפי הסקרים כימעט 50%)ובעד שלום לפי" שלש מדינות לשלש עמים "
הציפור הזו אכן בודד(ת),
מאוד בודדת.