יו"ר ההסתדרות עופר עיני קרא בסוף השבוע לחברי ועידת מפלגת העבודה להצביע בעד הצטרפות לממשלת הימין בראשות בנימין נתניהו. בראיון לערוץ 1 אמר עיני, כי כדי להתמודד עם "הצונאמי הכלכלי" יש להקים ממשלת אחדות יחד עם נתניהו, ליברמן וישי, וכי "רוב הציבור" מעוניין בממשלה כזו. עיני הוא איש המעשה, ולכן בניגוד לדעת רוב סיעת מפלגתו בכנסת, הוא נבחר על ידי היו"ר אהוד ברק כדי לעמוד בראש צוות המו"מ עם ראש הממשלה המיועד נתניהו. זהו גם האיש שנבחר לפני שנתיים (וברוב גדול) לראשות ארגון העובדים תחת הסיסמא "למען הסתדרות ללא פוליטיקה".
"יש היום משבר כלכלי קשה", הסביר עיני במשדר. "מאות אלפים צריכים את העזרה שלנו. זו מלחמה כלכלית מבחינתי, וכאן ודנים בטובת המפלגות. מה עם טובת האזרחים? רוב הציבור רוצה ממשלת אחדות. רוב הציבור רוצה לאחד כוחות. צריך לאחד כוחות ולעבור את הצונאמי. על הפוליטיקאים להתעלות על האגו והסיסמאות ולשבת יחד כדי לעשות מה שטוב לעם ישראל". לא נתווכח כאן בשאלה "מה הציבור רוצה", כי הציבור הצביע ברובו למען ממשלה ימנית וימנית קיצונית. השאלה היא מה עיני רוצה. והכוונה איננה במישור האישי. אלא כיו"ר הארגון החברתי בגדול בישראל, מה בדיוק מציע עיני לעשות כדי להתמודד עם המשבר הקפיטליסטי, שאינו "צונאמי" (כוח טבע שאין איש יכול לשלוט בו ולעמוד בדרכו) אלא תוצאה ישירה מהסתירה המהותית הקיימת בחברתנו הקפיטליסטית בין המעטים הגורפים הון על חשבון עבודת הרוב, עבודתנו.
עד עתה ולנוכח משבר שהחל בעולם ביולי 2007 (לפני כשנה וחצי!) לא העניק עיני לארגונו כל תכנית פעולה. זולת הצעה אחת: הקמת קרן שתמומן מכספי העובדים כדי להציל את מעסיקיהם. קודמו של עיני, ח"כ עמיר פרץ, אף הוא הציע הצעה דומה בתחילת העשור בעת המשבר הקפיטליסטי הקודם – שהיה מתון יותר מהנוכחי. אז, מי שהביא את עיני לראשות הארגון ללא בחירות, ויתר על חלק משכר העובדים "כדי להבריא את הכלכלה". כמובן, נשאלת השאלה מי צריך נציגי עובדים שכאלה, כי הם נבחרו לתפקיד כדי להגן על הכנסות העובדים. אבל השאלה המהותית יותר היא האם למפלגת העבודה, על כל אגפיה (בעד ונגד ממשלת הימין) יש מה להציע כיום לעובדים, שלושה מיליון במדינת ישראל וזאת מבלי לקחת בחשבון בני משפחותיהם.
בעת המו"מ על הרכבת הממשלה וערב כינונה של הממשלה החדשה פרסם מרכז אדוה לקט מאמרים קצרים המתמקדים בלקחים הכלכליים והחברתיים שניתן להפיק מן המשבר הקפיטליסטי העולמי. ברחבי העולם, המשבר מלווה בדיון ציבורי שמתמקד לא רק בשאלה כיצד ניתן להיחלץ מן המשבר אלא גם בשאלה, כיצד ראוי לשנות את המשטר הכלכלי-חברתי על מנת למנוע משברים שכאלה בעתיד, או לצמצם את נזקיהם.
המאמרים מעלים הצעות רבות ומגוונות ובהן: רענון ושדרוג חלקים רבים של המנגנון המדינתי, שנשחקו מאוד מאז 1985, על רקע הטיעון כי "המגזר העסקי יודע לנהל טוב יותר מן המגזר הממשלתי". מלבד משרד האוצר ומשרד הביטחון, מרבית המשרדים זקוקים להחייאה; מדיניות אקטיבית לשיפור מעמד העובדים באמצעות התאגדות; הנהגת מדיניות של שכר מחיה בכבוד; שינוי הנוסחה לעדכון סל שירותי הבריאות ואימוץ "עדכון אוטומטי" של 2% לשנה; וחיוב קרנות הפנסיה להבטיח לחוסכים ריבית מינימלית של 4% + מדד לשנה.
המשתתפים בלקט הם עו"ד נוגה דגן-בוזגלו, ד"ר יוסי דהאן, ד"ר עמי וטורי, יעל חסון, פרופ’ יוברט לו-יון, ד"ר דניאל ממן, ברברה סבירסקי, ד"ר שלמה סבירסקי, ולריה סייגלשיפר, ד"ר יצחק ספורטא, ד"ר דני פילק, ד"ר זאב רוזנהק, פרופ’ אורי רם, פרופ’ מיכאל שלו וכותב שורות אלה. שפע של רעיונות לשימושם של ראשי ההסתדרות הנעדרים הצעות מעשיות לחילוץ העובדים מן המשבר.
לעיון במסמך המלא (61 עמודים):
http://www.adva.org/UserFiles/File/economic%20crisis%20israel%20heb.pdf
מישהו סמך על עיני?
את רשימת הסיבות לכך שמעולם לא סמכתי עליו – אפשר למצוא במצע מפלגתו. מפלגת העבודה בעיניים. אפשר לשים לב לכך שבבחירות האחרונות הם קטנו ואנחנו גדלנו. אפשר גם להמשיך בפעילות למען המשך הגדילה שלנו. אני די סומכת על הציבור שמבין לאן נושבת הרוח, אבל צריך לקוות שהימין (שעוד הולך ומקצין ימינה) לא ימשיך לסחוב אליו את הציבור.
יש כאן מאבק בין שני מרכיבים עיקריים של הפוליטיקה, ובהם כדאי להתמקד, בלי להזניח את השאר. זה התחום הכלכלי – חברתי, לצד התחום המדיני – בטחוני. וזה בגדול. אז עכשיו הזמן להגדיל את הפעילות שלנו בהסתדרות – ולהמשיך לפעול בכל תחומי החינוך, הרווחה, זכויות העובדים ושאר עניני זכויות האדם והחברה. כולל הציבורים המדוכאים השונים.
זה לצד התחום הבולט יותר, שהימין מנסה להתמקד בו ולהעלים את הקודם. התחום המדיני – בטחוני. וכאן הנושא הוא לדיון אחר, מבחינה תוכנית. אבל צריך להדגיש את ריבוי ההתעסקות בו, ומיעוט העיסוק בנושא האנושי הסוציאליסטי.
כאנרכיסטית אני רואה בנושא זה חלק חשוב יותר מחיינו. זה המשותף העיקרי ביני ובין הקומוניסטים. זו הסיבה העיקרית לכך שאני כאן ולא נמנעת מהצבעה, כמו אנרכיסטים רבים. כדאי שנמשיך ונגביר את פעילותנו החברתית. כנכה, כאמנית וגם כפעילה פמיניסטית אני פעילה גם בארגונים לא מפלגתיים בנושאים הספציפיים שלי. אני פעילה, ביחד עם חברות/ים רבות/ים אחרות/ים, גם בארגונים רבים נוספים, בתחומים שונים. אני שואפת להכניס לחד"ש את הפעילות למען השינויים שדורשים הארגונים האלו, ואני משתדלת להיות עקבית.
אני קוראת לכל פעיל ופעילה לפעול ביחד למען שינוי החברה הישראלית בכל התחומים, וזה כולל הכל. לא רק את זכויות העובדים, אבל בהחלט גם אותן – ומנקודת מבטי האנרכיסטית אני קוראת לנו לפעול באופן אקטיביסטי, כלומר לקחת בכח את המגיע לנו בזכות, מידי השלטון של מחזיקי ההון.
כל האמצעים הלא אלימים כשרים. וכאן צריך להגדיר מההי אלימות. צריך גם להיזהר לא להפנות אותה בטעות לכיוונים אחרים. וכאן הויכוח המר והקשה שלי עם רוב חברינו. לשביתות, הפוגעות בציבור העממי הפשוט ולא ב"בוסים", מחזיקי ההון. כן להמון אמצעי מאבק אחרים. בואו נפתח במאבק אמיץ וחסר פשרות כנגד מחזיקי ההון הקפיטליסטים. בואו נקים קואופרטיבים, בואו נקח מהם את השלטון!
ע"מ לחזק את דבריה של אורנה הייתי רוצה להזכיר לכולם על איזה רגליים נשען השולחן הקומוניסטי המהפכני (לידיעתכם-רק שולחן עם שלוש רגליים לא יתנדנד):
1.יצירת שורשי העשב אותן קהילות קטנות שמהן מתחיל הכל.
2.סילוק הבורגנות מעמדות השלטון והכוח.
3.אינטרנציונל.
אם נמשיך בדמוי של השולחן-נכון אמנם ששולחן כזה לא יתנדנד,אך אם רגל אחת תהיה ארוכה בצורה משמעותית משתי רעותיה (נניח המאבק בבורגנות),השולחן יטה על צידו בצורה כזו שכל מה שאמור להיות מונח עליו יחליק ארצה.
לדעתי, מה שאכל את ברק, זה שהוא לא ינצח על המלחמה הבאה. האיש בונפרטיסט ושוחר מבצעים צבאיים עד עמקי נישמתו.
בתוך ההוייה האזרחית של "העבודה", ניסתר טיבו האמיתי של האיש: שוחר קרבות ומלחמות. כזה היה עוד מתקופת מלחמת ההתשה, כשעשה גיחות לאי גרין וכל מיני מבצעים לא שגרתיים. האיש פשוט מכור למבצעים צבאיים. ועכשו מצטיירת המלחמה הגדולה מכולן: אירן, אולי גם סוריה והחיזבאללה. לפי דו"ח אמנסטי מלפני חודש, היגיע לישראל נשק בתקופת אולמרט בכמויות שמעולם לא היו דוגמתם. האיש ניסה את הנשק הזה, במלחמת עזה. אבל זאת תוך ציפייה למלחמה בהא הידיעה. הכל זה מעין הסוואה של אזרחיות נינוחה: מגדלי אקירוב, דבריו ל"חברים" בעבודה. אבל האמת שהאיש הזה פשוט חי, ניזון ושוחר מלחמות באופן שדוקטור סטריינג’לב ניראה לידו כמו מרי פופינס. בשביל זה, הוא ימכור את נישמתו לשטן (אם לא עשה זאת כבר), ולא רק לביבי.
אני לא אוהב להגיד "רק בישראל…" או "באיזו עוד מדינה ראיתם ש…"
אבל אני מקווה שבאמת אין עוד מדינה אחרת על פני כדור הארץ ובכל הכוכבים האחרים שבה ראש ארגון עובדים אומר שבמצב כלכלי קשה צריך לחזק ממשלה שמנצלת את המצב הקשב להעמקת פערים, להפרטה טוטלית ולהמשך חיסוך העבודה המאורגנת.
ושאלה לדוידי:
אני רוצה לדעת פעם אחת ולתמיד: סיעת חד"ש בהסתדרות היא בקואליציה או באופוזיציה?
אני לא מנסה להתחכם או להקניט, אני באמת רוצה לדעת.
כמה פעמים שאלו אותי ולא ידעתי לענות.
לחבר יובל, שלום! מאז הבחירות האחרונות להתסדרות, רק סיעה אחת נותרה באופוזיציה בהסתדרות: סיעת חד"ש. החברים ג’יהאד עקל ואפרים דוידי, שהיו חברים בהנהגת ההסתדרות עד לבחירות, כבר לא שם!
תודה.
אבל חדר המבצעים הוא שלנו. כל האקשן בא מאיתנו. כמעט כמו אנרכיזם במיטבו…