אשרת שטנגל, אנלין קיש, רותם קינברג, דנה פרנק, רענן פורשנר, נמרוד עברון, סרגיי סנדלר, מרים הדר, בלהה גולן, אמיר גבעול ורוני ברקן. על בתיהם הפרטיים ודירותיהם השכורות "פשטה" המשטרה – ככה היא ניסחה את זה – בשבע בבוקר, בערב יום הזיכרון, בהפקה חריגה, ראוותנית. הכאילו-מבצע הכאילו-נועז הזה הציב מייד את האנשים האלה וגם אותי, ועוד הרבה אחרות בתפקיד של סוכנים סמויים ברשת מסוכנת.
הם, אני, אנחנו, תנועת פרופיל חדש חשודות וחשודים, לטענת המשטרה והיועץ המשפטי לממשלה, בעבירת "הסתה". זו עבירה שלא נאכפה ולא נדונה מעולם בבית משפט בישראל כי החוק שאוסר אותה נחשב בעייתי ומעורפל. אבל הרשויות לא הסתפקו בשליפת עבירה תמוהה; ליתר ביטחון, מחשידים אותנו גם בהדרכת צעירות וצעירים לשקר לצבא במטרה להשיג פטור. הם פורסים רשת רחבה ולא מוגדרת בכוונה; לא קשה לדמיין אותה לוכדת משהו, איזו מלה או משפט שנתלש מתוך הקשר זהיר, כפי שחוו כבר חלק מהנחקרות.
אנחנו תנועת התנגדות פמיניסטית פתוחה, עתירת מלים, ניסוחים, עמדות מאתגרות,
חשיבה ביקורתית-אזרחית לא מקובלת, התבטאויות פומביות נחרצות. מובן שמחשידים אותנו בפשעים מילוליים, אלא מה? בהסתה לכאורה, בשקרים לכאורה. פשעים מילוליים שעונשים די כבדים בצידם. אבל החשד המגוחך שטופלים עלינו הוא לא הסיבה האמיתית להנחיותיו של היועץ המשפטי, או ללחצים שהפעיל הצבא, או למופע התיאטרון המנופח של המשטרה. מה שהניע את כל אלה הוא לא השקר, אלא דווקא האמת שאנחנו דוברות; האמת שאנחנו מציגות בכל ערוץ אפשרי כבר יותר מעשר שנים; אמת על מדינה ששבויה בדגם פעולה צבאי ועל חברה שמכורה לדפוס חשיבה כוחני.
אנחנו מספרות אמת על שכבה של בעלי אינטרסים שמרוויחים – והרבה – ממצב מתמשך של מלחמה-על-אש-קטנה ולפעמים על אש גדולה. אנחנו מצביעות על זה שחלק מהם
הם אותם אלה בדיוק שמגדירים עבור כולנו – כל השאר – מה זה ביטחון; אלה שמזהים ביטחון עם כוח צבאי, עם כוח וכסף לארגון הצבאי, ועם כוח, כולל הרבה מאוד כוח פוליטי, לאנשי הצבא. אנחנו גם מדווחות על תנועה גדלה והולכת של בני ובנות שמונה-עשרה שלא מתגייסים, רובם הגדול מבלי ששמעו אי-פעם את שמנו. את האמת הזאת, שהיא תופעה חברתית רחבה, אנחנו מציגות למי שמוכנה להקשיב, לדיון מכבד, רציני. אנחנו מגנות ניסיונות מצד הממסד להכפיש ולמחוק את המציאות הזאת בהצגת אלה שיוצרים אותה כאנשים לא נחשבים: סתם סהרוריים כביכול, או קיצוניים או מופרעים, לא מאוזנים, או – בעיקר – "משתמטים".
חלק מהתנועה החברתית הזאת מסרבת בגלוי ומתנגדת לשרת מדיניות אלימה של דיכוי ונישול וכיבוש. פרופיל חדש תומכת בזכותם לכך בעזרה מעשית. למשל, לינון הילר
שכבוד השופטת דליה דורנר השתתפה בעבר בבג"צ שהוביל אותו לפטור משירות ב-2003.
או, למשל, ממש בחודשים האחרונים, לשורה של סרבניות מצפון שישבו בכלא הצבאי.
עוד מחזור של שמיניסטים נחושים למרות שנים של הפחדה וכליאה מצד הצבא.
אני רוצה להזכיר: אין בישראל הכרה חוקית מפורשת בחופש המצפון. אין הסדרה חוקית של הזכות לסרב מטעמי מצפון. זה מצב מאוד חריג בחוג המדינות שקוראות לעצמן דמוקרטיות.
כמו הרבה עוולות אחרות של ישראל, שגם נגדן פרופיל חדש פועלת, הוא מתאפשר בחסות המנטרות המושרשות: "אין ברירה", "איום קיומי" ו"סיבות ביטחוניות".
חלק אחר מתנועת ההתנגדות לגיוס, מסה גדולה מאוד של אזרחי ואזרחיות העתיד, פשוט לא מתגייס; נמנע משירות. אני לא אטען בפשטנות שכל הצעירות והצעירים האלה מביעים במעשה שלהם עמדות שמאליות. ההתלבטויות, הקשיים והמניעים האישיים שלהם שונים ומורכבים. יחד עם זה, אפשר להגיד בבירור, שחלק משמעותי מהם לא מאמין כבר בקיומו של איום כל-כך גדול, ומיידי, ובהול עד שכל גוף צעיר חייב להתייצב מולו. חלק מהם, בבירור, גם לא סומך על מי שמפעיל את הצבא, לא מאמין שישתמשו בחיים או בבריאות שלו או שלה רק כשבאמת אין ברירה. פרופיל חדש מכירה כבר שנים בתנועה הזאת ונפגשת בחלק קטן מאלה שמהווים אותה, בין היתר, משום שאנחנו יוצרות מרחב לחשיבה, לדיון פתוח, חופשי, בטוח, בשאלות שלא תמיד קל לבטא אותן בבית או בשכונה. צעירות וצעירים מוצאים בתנועה מרחב לתהליך החלטה אישי. למי שמבקשת, אנחנו מספקת גם מידע מפורט על זכויותיה החוקיות, על תהליכים שונים שהוא עומד לעבור על פי חוק. במקביל, אנחנו בונות ידע על המגמה הזאת.
גם אנחנו, ועכשיו – ככה מסתבר – גם ראשי הצבא-המדינה, רואים בתופעה הזאת ערעור אפשרי, משמעותי על הסדר הקיים. זה מה שמדאיג אותם. זה מה שמוביל אותם לשימוש פוליטי מובהק במשטרה. האמת הזאת, לא השקר שטופלים עלינו.
הפעילות הפתוחה, הנראית, של פרופיל חדש מספקת להם שעיר לעזאזל, במה נוחה להפקת מיצג הפחדה "למען יראו וייראו" עשרות אלפי בנות ובני שמונה-עשרה. איזו השלמה מעולה לקמפיין שעסק לא מזמן במכירת המותג של חובת הגיוס.
תנועת ההתנגדות לגיוס נפוצה כבר בכל השכבות, היא צברה בהדרגה לגיטימיות בדעת הקהל, היא מפוררת לנגד העיניים את מצג השווא של "כל העם צבא". היא כנראה כבר מפקיעה חלקית מידי הצבא את השליטה החופשית, את הבלעדיות, בניפוי ומיון והחלטה מי ישרת, מי לא, ואיפה. אבל אולי יותר חשוב, היא מאיימת להפקיע מהפוליטיקאים שולחי הצבא, שימוש מובטח באמצעי הפחדה כדי להשתיק ולהסיט הצדה פעילות אזרחית ממשית נגד הכישלונות שלהם, נגד השחיתות שלהם ונגד העוולות הקשות שלהם. נראה שהם טופלים עלינו שקר כדי לשמר את חופש השקר שלהם.
בדרום אפריקה ב-1985, הרשויות התחילו לרדוף את התנועה לביטול הגיוס, גם היא תנועה פמיניסטית מונהגת-נשים. הם אסרו את פעילותה והורידו אותה למחתרת. חמש שנים אחר-כך נפל משטר האפרטהייד.
* רלה מזלי, סופרת ופעילה בתנועת פרופיל חדש, נשאה את הדברים האלה בערב עיון שהתקיים ביום חמישי 14 במאי באוניברסיטת תל אביב בנושא, חופש הביטוי – בין הלכה למעשה. הדיון נערך ביוזמת פורום הסטודנטים של החוג למדע המדינה באוניברסיטה.
משטרים חשוכים תמיד פוחדים יותר מהאמת מאשר מהשקר
אין לי מאום נגד פרופיל חדש, אין גם כלום בעדם. יותר מ30 אחוז מהצעירים בגיל גיוס בישראל אינם מתגייסים לצה"ל. חלקם מטעמי מצפון(דתיים, דתיות) חלקם מטעמי לאום(ערבים) חלקם מטעמים פוליטיים(סרבנים) חלקם מטעמים כלכליים, אישיים, סוציאלים, רפואיים, מנטליים ועד כהנה וכהנה סיבות. אין בכך שום רע, זכותו של אדם שאינו מעוניין לשרת בצבא לא לעשות זאת. יש להבין עם זאת שעם הרווחים המתקבלים מהבחירה הזו(שלוש שנים פנויות ללימודים, עבודה וכו.) ישנם גם הפסדים, בעיקר חברתיים אך גם אחרים.
עם זאת, אני אינני חושב שארגון כמו פרופיל חדש אמור לעסוק בהדרכת צעירים בדרכים להונות את צה"ל. מי שאינו רוצה לשרת בצה"ל לא ישרת, אין צורך בתרגילים מטופשים ותחמנויות אינפנטיליות ויוכיחו אלפים שאינם מתגייסים מדי שנה.
מה שמטריד אותי יותר הוא הסאבטקסט לפיו למי שלא שירת ולמי שכן שירת מגיעות אותן זכויות. אדם ששירת בצה"ל תרם מעצמו לחברה, גם אם התרומה אינה נראית למישהו, זו תרומה משמעותית שלה מחיר אישי כבד. מי שלא שירת, שירת בעיקר את עצמו, ישנן מסגרות רבות בהן אפשר לתרום, לא ראיתי את הסרבנים עושים שירות לאומי בדימונה או ירוחם, מתנדבים במתנ"סים או תורמים לחברה. הסרבנות עצמה בוודאי אינה תרומה לחברה, הבעת דעה פוליטית, אזוטרית ככל שתהיה לא נחשבת. הם רובם כולם סטודנטים אם אני לא טועה, כלומר תורמים לעצמם בעיקר.
מי שתרם לחברה, ראוי שיקבל מהחברה. הטבות בלימודים, מענקים, הלוואות ולא פחות חשוב הערכה וטפיחה על השכם. פרופיל חדש בטח לא אמורות להתבייש במה שהן עושות, אבל הרבה במה להתגאות גם אין.
השלטון בארץ חושף לאט לאט עוד מאפיינים פאשיסטים במדיניותו. מי שעוקב אחרי דרכי הפעולה האכזריות שהשלטון הזה מפעיל בגדה עשרות שנים, לא יכול להיות מופתע מהזליגה של הנורמות האלה לתוככי הקו הירוק, בתחילה מול ערביי 48, וכעת גם נגד שמאלנים.
לפרופיל 21 צריך להזכיר שהבחירה הערכית לסרב לשרת בצבא האפרטהייד האלים (וללכת בעקבות כך לכלא) איננה בחירה שנובעת משיקול זניח של עוד 3 שנים של פנאי להרוויח הון במשלוחים או בשירות לקוחות. אלה שבוחרים גם אינם "מונים" את הצבא, אלא אומרים את האמת הכואבת. שירות בצבא אינו תרומה כיום, אלא סיוע לאחזקת שלטון אפרטהייד בשטחים, וסיוע לביצוע מסיבי של פשעי מלחמה. אלה שהולכים לכלא על הסירוב בהחלט ראויים להרגיש גאווה. גאווה על עמוד השדרה המוסרי והחשיבה העצמאית שגילו מול עדר הכבשים הצייתניות שרק ממלאות פקודות.. ואני אומר זאת בתור מי שבגיל 18 לא היה לו לא עמוד השדרה ולא העצמאות הזו.
חקירת פרופיל חדש היא אכן איוולת כי כמה עשרות שוטים לא מסכנים את המדינה. לעומת זאת אני בספק אם הלוחמת הדגולה לחופש הביטוי מוכנה לתעמולה למען גרוש כל הערבים מישראל. איכשהוא יש לי רושם שהיא היתה נגד מצעד המתועבים באום אל פאחם. יושר אינטלקטואלי לא היה אף פעם הצד החזק של "השמאל".
לידיעתך, רובם הגדול של אלו שאינם מתגייסים מסיבות בריאותיות כן משרתים בשירות לאומי. אבל גם אלו שלא, הם לרוב אנשים פעילים ותורמים יותר לקהילה מאשר אלו שמתגייסים לצבא, עושים את השלוש שנים והופכים לאפתיים ואגואיסטים.
כן, השעה שבע בבקר (או קצת לפניה), חביבה במיוחד, על אנשי-החושך האינקוויזטוריים הללו – הצדים פעילים פוליטיים והוגי-דעות, שכל פשעם הוא, שהעזו לחשוב אחרת… כי מה, זה הרי עומד בניגוד, לכלל: ההסכמה עם השלטון = קרי: חשוב מה שתרצה, בתנאי שמחשבותיך, לעולם לא יעמדו בניגוד, לדעה המקובלת – בין אם בנושא זכות-השביתה, זכויות בעלי-חיים, ביטול "גיל ההסכמה" או הימנעות (חלקית או מלאה), משירות בצבא…
וכפי שכבר כתבתי, למחרת האירוע החמור דנן:
ערב יום העצמאות – התנקשות נוספת, ב"דמוקרטיה הישראלית"
אתמול, יום א’ ה-26 לחדש אפריל, שנת 2009, ספגה הדמוקרטיה הישראלית הרעועה מהלומה נוספת, מידי חילות הפשיזם הימיביניימיים והחשוכים, המתכנים "צבא-ההגנה לישראל" ו"משטרת ישראל".
שבעה פעילים – אשר כל חטאם הוא, שהעזו – שומו-שמיים!!! – לקרוא ליצירת שינוי בספר החוקים הישראלי ולהימנעות, מלקיחת חלק בפשע-הכיבוש – עוכבו ע"י המשטרה, הושפלו בחקירה משטרתית ורכושם נלקח מהם. בשל הבעת דעה מצפונית!! בשל מתיחת ביקורת, על סעיפים מסויימים, בספר-החוקים הישראלי וקריאה לשינויים!!!
מדינה, בה מתרחש כדבר הזה, איננה "דמוקרטיה", איננה "ליברלית" ואיננה "נאורה" – כי אם היא רפובליקת-בננות טוטאליטארית, פשיסטית וחשוכה.
כמובן, הדבר אינו צריך להפתיע איש מאיתנו! כבר מזה שנים, שהזהרתי חזור והזהר, כי דיכוי-הפגנותיהם, של פלשתינים ושל סטודנטים; כניסת נורמות חשוכות, של קבלת החרמתם המשטרתית, של חלקי-מחשבים, בתור פעולה לגיטימית(!); מתן לגיטימציה, לאלימות של בריוני-רחוב, כנגד מפגיני-שלום; ועוד ועוד – דינם, שיובילונו לקראת מצב, של אומה פשיסטית וחשוכה.
גם אין לנו לצפות לשיפור במצב, עם שנמסר, הטיפול באכיפת-החוק, לידי מפלגת חולי-הנפש, ברשותו של העבריין והגזען העלוב, הר אדולף ליברמן.
יחד-עם-זאת, אני תקווה כי לפחות, מקרה חמור זה, יפקח עיניהם, של חבריי בשמאל – שיבינו, שדיכוי-דעות והתנכלות-משטרתית, חד-המה, בכל מקרה ומקרה וכל המשלים, עם צנזורה נגד פדופילים – יתעורר למחרת בבקר, עם מעצר לפציפיסטים…
אני מסתכל על העניין מנקודת מבט אובייקטיבית, מבלי לומר אם צבא זה טוב או רע, וזה הניתוח שלי:
המדינה הזו פועלת עקום כמעט בכל אספקט אפשרי. כשרוצים לעודד אנשים לנסוע בתחבורה ציבורית מה עושים? מטילים מיסים על אחזקת מכונית, רוצים להפוך את איילון לכביש אגרה ורוצים לגבות אגרה על כניסה עם רכב לתל אביב. שדרוג התחבורה הציבורית הקיימת? בניית רכבת תחתית? הצחקתם את השלטונות, הרבה יותר קל לתת קנסות.
גם בנושא הגיוס לצבא ההתנהלות דומה. המדינה רוצה שצעירים יתגייסו לצבא, אז מה עושים? מחפשים איך להעניש את אלו שלא רוצים להתגייס. מנסים לשלול את רשיון הנהיגה מסרבני גיוס, מנדים אמנים שלא התגייסו, מנסים לשלול מאלו שלא התגייסו את הזכות ללמוד רפואה עד גיל 21 ועוד עשרות צעדים נלוזים אחרים. לתגמל כראוי את אלה שכן רוצים להתגייס? להבטיח להם לאחר השירות משהו מעבר לעבודה מועדפת? הצחקתם אותם.
הן בתחבולות תעשה מלחמה.אז מה אם אסור לסוע תשעים קמ"ש על כביש עירוני,זה עדיין לא אומר שבגלל זה אני אעמוד באמצעיתו ואנפנף בידי למנמיכי הטוס…למרות תחושת הגאוה בעשית פעולה צודקת.
מי שמסרב לשרת בצבא הכבוש או מטיף לכך,צריך להבין שזה מה שיקרה.כלומר במלחמה כמו במלחמה.
הרי עבורם זה איננו כיבוש כי אם השרדות כנגד אויב ערבי אכזר. לגביהם אתם אינכם מטיפים כי אם מסיתים הגרועים אף מעריקים מול קרב.עובדה שדעת הקהל המקורנפת עומדת לצידם.אנני בא לחלוק על צדקתכם,אלא על דרך הפעולה הנאיבית.
מילים אחרות-צפו לבואם של הרוטויילרים וחכו להם עם עיתונות אוהדת (רצוי זרה),או סתם עם מצלמה הפתוחה ישירות לאינטרנט.אך עליכם להבין את הסיכון ולא ל"התבזבז" סתם כך.ובכלל יש עוד דרכים בהן ניתן להגביר את המודעות לכיבוש,לעודד צעירים לפציפיזם או אי שרות מטעמי מצפון ואפילו פוליטיקה,מבלי שתהפכו בעצמכם לעברינים מסיתים.אני יכול לפעול למען הלגליזציה גם בלי לעשן גוינט מול תחנת המשטרה,מה לא ברור כאן?
תקבעו אתם את סדר היום מתוך הבנת ה-האו האו.
חשוב וצריך לשרת בצבא אבל…..
חשוב וטוב שיש בני אדם-במלוא משמעות המילה,
ששמים ראי מול עניינו,ומזכירים לנו שגם"בצד השני"יש בני אדם בעלי זכויות אדם.
לגורמים ידועים,לא נח אם האמירות האלה,לכן מפעילים שיטות בלתי סבירות כדי לבלום את ההתעוררות!
אם לא יהיו שומרי חומה אלה,עד אנא ועד מתיאפשר להגיע.