בשבועות האחרונים כותרות העיתונים התחלפו. לא עוד משבר. מעתה יש להגיד "יציאה מן המשבר". ברק אובמה הרגיע: "נצא מן המשבר", ויש כלכלנים ופרשנים הסבורים ש"כבר יצאנו מן המשבר". ה"הוכחות" הן רבות: עלייה מסויימת ב"מדד אימון הציבור" או קפיצה של כמה אחוזים בבורסות ברחבי העולם. אבל העובדות הן עקשניות: המשבר הקפיטליסטי העמוק טרם חלף. לפעמים נדמה שפוליטיקאים, בעלי הון ופרשנים כלכליים מחפשים (… ובזכוכית מגדלת) את הנתון הכלכלי החיובי שבאמצעותו ניתן יהיה להסביר מדוע "המשבר מאחורינו". חבל רק שמיליוני העובדים החדשים המצטרפים מדי חודש למעגל האבטלה ברחבי העולם – טרם שמעו על כך.
אם האבטלה הוא "המדחום" של משבר הקפיטליסטי, או כעומק האבטלה – עומק המשבר; המשבר עדיין עמנו, ולזמן ארוך. על פי נתונים ארגון העבודה הבינלאומי שפורסמו בסוף השבוע, לקראת ועידת הארגון השנתית שתפתח השבוע בג’נבה, יש לצפות שעד סוף השנה מספר המובטלים יגיע עד 239 מיליון! זאת, על פי התחזית המחמירה. על פי התחזית המקלה, מספר המובטלים יהיה בסוף 2009 "רק" 210 מיליון. בהשוואה לנתוני התעסוקה בעולם של טרום המשבר הקפיטליסטי בקיץ של 2007, מדובר על תוספת שבין 39 ל-59 מיליון מובטלים. כך, שמדי חודש נוספים ובממוצע כשני מיליון מובטלים ברחבי תבל. ולא מדובר רק על מדינות העולם השלישי. על פי התחזית, בספרד צפוי בסוף השנה שיא בשיעור האבטלה: 20 אחוז, אחד מכל חמישה עובדים יהיה מובטל. על פי תחזיות ארגון העבודה, האבטלה במזרח התיכון תעלה עד סוף השנה ב-25 אחוז לעומת הקיץ של 2007. עד עכשיו אחד מכל שלושה עובדים במזה"ת מועסק במה שמוגדר על ידי חוקרי הארגון כ"מקום עבודה פגיע" – קרי: הוא נתון לסכנת סגירה או להורדה משמעותית בשכר. העובדים ב"מקומות עבודה פגיעים", העניים ביותר, יהיו מעתה ארבעה מכל עשרה. ועוד: עובדות נפגעות יותר מעובדים מהשילוב בין שכר נמוך לסכנת פיטורים. גם כאן, במזרח התיכון, ובכל העולם.
האם המגמה להעמקת האבטלה תרשם בכל העולם? על פי תחזית מומחי ארגון העבודה, כפי שנמסרו בדו"ח המיוחד "מגמות תעסוקה בעולם", רק בחלקה המזרחי של אסיה – קרי: סין, וייטנאם והודו, צפוי "גידול מתון" בתעסוקה. זאת, חרף הקשיים הגוברים של המפעלים שרוב תוצרתם מיועדת לייצוא.
אם נקודת המוצא לבחינת מגמות התעסוקה בעולם היא שנת 1991, תחילת עידן הגלובליזציה הקפיטליסטית, אז שנת 2009 "תהיה הגרועה ביותר בכל הנוגע להעמקת האבטלה, סגירת מקומות עבודה, התרוששות עובדים והעסקה בשכר נמוך", כדברי מחברי הדו"ח. האם ניתן לעשות דבר מה מול העמקת המשבר? במסיבת עיתונאים שנערכה עם הצגת הדו"ח אמר חואן סומוביה, מנכ"ל ארגון העבודה: "בכל הנוגע לתעסוקה המפתח הוא בידי הממשלות. ככל שהממשלות ישקיעו יותר ביצירת מקומות עבודה, בהכשרה מקצועית, בגיוס עובדים חדשים – גם לשורותיהן, כן ניתן יהיה לספוג טוב יותר את תוצאותיו ההרסניות של המשבר. בעתות משבר שוק התעסוקה מתאושש רק כעבור ארבע עד חמש שנים. כך עכשיו הוא הזמן לפעול. אין להמתין ולצפות לבשורות טובות ואין לסמוך על כוחות השוק. ההחלטה היא בידי הממשלות". אגב, סומוביה אינו דובר עברית ולא מתח ביקורת על המדיניות הכלכלית והחברתית של ממשלת ישראל. הוא פשוט לא יודע שאצלנו, בביבילנד, הכלכלה מתנהלת אחרת.
אל הדו"ח המלא (52 עמודים, בשפה האנגלית):
http://www.ilo.org/wcmsp5/groups/public/—dgreports/—dcomm/documents/publication/wcms_106504.pdf
כשאומרים "המשבר חלף" מתכוונים "המשבר חלף בבורסה".
מבלי להתפס לרואה שחורות,קיימים סימנים עובדתיים שלא רק שאין יציאה הנראית לעין של המשבר,אלא שהמשבר הנוכחי עוד יחריף.
כמובן שהכל תלוי איך מגדירים משבר ועבור מי.כפי שנאמר במאמר,מליוני מובטלים נוספים מדי חודש למליוני המובטלים שכבר חודשים,ואף שנים,לא מוציאים עבודה.אבל מובטלים חדשים אלה הם מסוג אחר:לרוב,אקדמאים או בעלי השכלה
טכנית או אחרת,ומקצועיים.קיים תהליך של פרולטריזציה של שכבות ביניים שעד לזמן קצר "הסתדרו" לא רע בחברה,עם בית,מכונית,עבודה "קבועה".שכבה זו הולכת ונדחקת לתחתית החברה.רבים לא מפסידים רק מקום עבודה,אלא גם בית,קורת גג וביטחון לעתיד.
המשבר הנוכחי אינו משבר "רגיל",חולף ומתקן את הטעוית של ההשתוללות שהקדימה אותו.
המשבר הנוכחי הוא שינוי כוון כללי שהתוצאות ההרסניות שלו עדיין ממתינות להגיע,ונראה אותן,לצערנו, בשנים הבאות.
אנני בא לחלוק על דבריו של דוידי קטונתי.
אך מדוע אי אפשר לראות את המשבר העולמי האחרון כמקדם התפכחות נאו-ליברלית.כלומר תאגידי הענק הזרימו את עודפי ריווחיהם לבועות סבון בורסאיות שמטיבן אמורות לפקוע ברגע מסוים.כלומר צניחה טוטלית ביכולת הקניה של הציבור שגם כספו מונח באותן בורסות,ירידה ביצור ואבטלה.
ההתפכחות הנאו ליברלית אותה מוביל ומתווה עכשיו מיודענו ברק אובמה בארה"ב כענק אמיתי ושיש לה הדים גם בארצנו אפילו אצל ביבי שכולם אוהבים לשנוא,מתבטאת בהגברת הקשר שנזנח בין המוסדות הכלכליים וארגוני העובדים והשלטון.כלומר שנוי מגמת הרגולציות של השלטון מהקטנה להגדלה ואת מגמת ההפרטות מהגדלה להקטנה.יותר מעקב על רווחי היצור והשקעתם במפעלים עצמם,יותר הלאמות,קביעת תיקרות שכר ומיסוי גמיש (מי שמרוויח יותר ישלם מס הרבה יותר) ויצירת לובי של אפיקי השקעה שאינם בועתיים.זהו תהליך ארוך והדרגתי שעשוי בסופו להוביל אותנו אל תחום החפיפה בין הכלכלות הסוציאליות והליברליות,מצב רצוי לכל הדעות.
כלומר ברגע זה וכנראה עוד לאורך זמן נוכל עדיין לראות את פניה הרעות של הקריסה שהייתה,אך במקביל מתרחש השינוי ואת ניצניו ניתן לראות כבר עכשיו.חייבים להביט לכל הכיוונים.
כמו שחלפו כל המשברים הקודמים?
כשייווצרו עשרות מיליוני הג’ובים החדשים כמו שהם נוצרו בעשרים השנים שקדמו למשבר הנוכחי? וכשתבוא המהפיכה הטכנולוגית החדשה העומדת כבר בפתח ותצעיד את הקפיטליזם לעשרות שנים נוספות של שגשוג?
בקיצור: מה יעשה דוידי אם גם עכשיו לא תגיע ה-מ-ה-פ-כ-ה ??????????????