הבנק העולמי עדכן לאחרונה את תחזית הצמיחה שלו לשנת 2009, והוא צופה כי המיתון הגלובלי יהיה עמוק וממושך יותר מן התחזית שפורסמה מטעמו אך לפני חודשים ספורים. גם הארגון לשיתוף פעולה ולפיתוח כלכלי (OECD) האופטימי יותר, חוזה התאוששות כלכלית איטית ביותר, לפחות עד שנת 2010. באופן בלתי מפתיע בעליל, התאוששותן של המדינות המתפתחות והעניות בעולם צפויה להיות חלשה וכואבת בהרבה מזו של המדינות המפותחות. במצב של משיכת השקעות זרות, צמצום בתיירות ובייצוא הסחורות, מתחזקת הישענותן של הכלכלות העניות על התשלומים המועברים אליהן מן המערב על ידי בני ארצם, מהגרי העבודה.
על פי ממצאי ארגון ההגירה העולמי IOM)), חיים כיום מחוץ למולדתם 192 מליון בני אדם, שהם כ-3 אחוזים מאוכלוסיית העולם. בשנת 2008 העבירו מהגרי העבודה לארצות מוצאם כ-305 מיליארד דולר. הבנק העולמי צופה ירידה של כ-8 אחוז בהעברות הכספים בשנה הנוכחית. השלכות המשבר הכלכלי העולמי על תנועת העובדים והעובדות ברחבי עולם לא התבררו עד כה. הן תלויות בעומק המשבר ובמשכו. השלטון המרכזי בסין עסוק כיום בחיפוש פתרונות תעסוקה לכעשרים מליון מהגרי עבודה פנימיים השבים מן הערים, שהבנייה נעצרה בהן, אל כפריהם מוכי האבטלה; אירלנד ובריטניה מתרוקנות ממהגרי עבודה שנהרו אליהן בשנות התשעים ממזרח אירופה. בפולין נשמעות קריאות להעדפה מתקנת בהעסקת העובדים החוזרים. ובמדינות המפותחות, מצביעים סקרים על תפנית ביחס הציבור להגירת העבודה. בתקופות של מיתון ואבטלה מהגרי עבודה הופכים באחת מהזדמנות לבעיה. השלטונות מתרגמים את ביטויי הגזענות העממית למדיניות הגירה קשוחה ולחקיקה פוגענית במהגרים.
גם בארץ מתארגן הממסד לטיפול מערכתי כולל בהגירת העבודה, באמצעות הרשות החדשה למינהל אוכלוסין, שתתחיל לפעול בתחילת יולי השנה. ב-19 ביוני פורסם ב"הארץ" ריאיון שערכה נורית וורגפט עם יעקב גנות העומד בראש הרשות החדשה. גנות זכור לנו כמי שהקים ב-2002 את מינהלת ההגירה, שנודעה במבצעי הגירוש הברוטליים שלה.
מרבית הריאיון עוסק בפליטים ובמבקשי המקלט בישראל, הלקוחות החדשים של מינהל האוכלוסין. מספרם עומד כיום על כ-17 אלף איש ואשה. על דעת עצמו גנות קובע כי, 99.9 אחוזים ממבקשי המקלט בישראל הם למעשה מבקשי עבודה. קביעתו מנוגדת לנתוני נציבות האו"ם לפליטים לשנת 2008, על פיהם לחייהם של מרבית הפליטים נשקפות סכנות ממשיות בארצות מוצאם. גם בגלל רעב, שמקורו במלחמות מתמשכות ובשחיתות פוליטית. הנציבות רואה בהם בני אדם החיים ב"מצבים דמויי פליטות".
אך מי כגנות יודע שסיווגם של בני אדם מעצב את תודעת הציבור כלפיהם. קראו לקבוצת אנשים פליטים ומבקשי מקלט והם יעוררו בציבור אמפטיה ורצון לסייע. קראו לאותה קבוצה עצמה מהגרי עבודה בלתי חוקיים, "בעיה ביטחונית" או מסתננים לא עלינו, והאמפטיה תהפוך באחת לעוינות. מאז הזהיר ראש הממשלה לשעבר, אהוד אולמרט, מפני "צונאמי של פליטים", הוחזר החוק למניעת הסתננות, משנותיה הראשונות של המדינה, לחיים. עם טעמי ביטחון לא מתכווחים גם כשהם מצדיקים שימוש בנשק נגד מבקשי מקלט בגבול ישראל מצרים, ומעודדים חקיקה דרקונית הרומסת את זכויותיהם ומכוונת להרתיע ישראלים מהגשת סיוע הומניטרי.
אם מבקשי מקלט ופליטים עוד מסוגלים לעורר מעט אמפטיה במצפון הציבורי, הרי כעובדים הם נמצאים כיום במקום הנמוך ביותר בשוק העבודה. אני כותבת את הדברים האלה בהסתייגות מה, מפני שבניגוד למהגרי עבודה המוזמנים לעבוד בישראל, מבקשי מקלט הם אנשים חופשיים. הם אינם משועבדים למלווים בריבית קצוצה בשוק האפור בארצם ולא כבולים למעסיקיהם בארץ. רוב מבקשי המקלט מוגנים מפני גירוש, על פי האמנה הבינלאומית בדבר מעמדם של פליטים משנת 1951, לפחות עד שתתאפשר שיבתם לארצותיהם. הם מודעים לכך ולכוח המיקוח המסויים שהפליטות מקנה להם.
עד שהם נתקלים באותם מעסיקים שתופשים בחושיהם העסקיים החדים את גודל הפוטנציאל הכלכלי הגלום בהעסקתם של עובדים ועובדות המוכנים לכל עבודה וכמעט בכל תנאי. ניצולם באדיבות המדינה קשור בהתנערות הרשויות מאחריותן למתן שירותים ואפשרויות קיום לפליטים ומבקשי מקלט. בניסיון להמאיס עליהם את החיים בישראל פרסם משרד הפנים במרץ 2008 את ההנחיות הידועות כנוהל חדרה-גדרה. על פיו, למרבית הפליטים מותר להתקיים ביישובים שמצפון לחדרה או דרומית לגדרה (להוציא את אילת). אולם רבים מהם מעדיפים לחיות במרכז הארץ, שבו יש ביקוש רב לעובדי ניקיון, מטבח ועבודות כפיים קשות בענפים נוספים. כאלפיים פליטים מאריתריאה וכמה מאות סודאנים קיבלו פטור מן הנוהל הזה.
שיטת ההעסקה הנפוצה היא באמצעות קבלני עבודה, שכל מה שידוע עליהם הוא שמם (הפרטי, בדרך כלל) ומספר בלתי קבוע של טלפון נייד. למעסיקים נוח להאמין ששיטה זו פוטרת אותם הן מן האחריות לעובדיהם והן מן החשש שיואשמו בהעסקה בלתי חוקית. במקרה הטוב הם מעבירים את שכר העובדים לידי הקבלנים תמורת חשבוניות (פיקטיביות, בדרך כלל), ואינם מתעניינים בשאלה אם השכר שולם לעובדים. במקרה הרע הם עצמם מלינים את שכר העובדים, ואפילו נמנעים מתשלום שכרם או מלוא השכר. על שעות נוספות, תלושי שכר מסודרים או תנאים סוציאליים אין מה לדבר. שעות עבודה ארוכות, לפעמים 12 ואף יותר ביום או בלילה, לא נרשמות. ואם נעשה רישום, הרי שברוב המקרים הוא חלקי בלבד. מעסיקים שמודעים לעובדה שפליטים חסרי מסמכים מתקשים לפתוח חשבונות בנקים, מתעקשים לשלם להם את שכרם דווקא בצ’קים "למוטב בלבד", שאי אפשר לפדותם. במקרים אחרים נמסרים לידי העובדים צ’קים חסרי כיסוי. עובדים שמקבלים את שכרם במזומן חושפים את עצמם למעשי שוד ולגניבות. הם מכנים את עצמם בציניות, "כספומטים מהלכים" *.
הרשות למינהל אוכלוסין אמורה לרכז גם את ההגנה על זכויות הפליטים ומבקשי המקלט העובדים. אולם בהתייחס לדברים שהעומד בראשה כבר הספיק לומר עליהם, אפשר להעריך שהדאגה לאכיפת חוקי העבודה על מעסיקי הפליטים לא תעמוד בראש סדר העדיפויות שלה. זכותם של מבקשי המקלט לעבודה ולקיום בכבוד כלל לא תעמוד על הפרק. הרשות מתכוונת להתמקד באכיפה מוגברת של נוהל חדרה-גדרה. אך גירושם לפריפריה דן אותם לאבטלה באזורים שבהם גם התושבים עצמם מתקשים למצוא פרנסה נאותה. כך, שלא זו בלבד שהנוהל הזה מפר באופן בוטה את זכויות האדם של פליטים ומבקשי מקלט, הוא גם מזמין גילויים של שנאה וגזענות כלפיהם ושסע חברתי נוסף.
* כל התחבולות האלו ועוד אחרות מפורטות בדו"ח פליטים ומבקשי מקלט – 2008, שכתבה נריה מרק מקו לעובד:
http://www.kavlaoved.org.il/media-view.asp?id=2248
הוא עצמו-כדי להתרפס בפני עליזה אולמרט בשעתו הצהיר-שהוא עובד יומם ולילה כדי להעניק להם אישורי שהייה ועבודה בישראל.גנות לא הפעיל מערך בדיקה ובקרה למיהות ‘הפליטים’-למרות שהיה ברור לעין כל שמרביתם היו ‘מהגרי עבודה’. הוא אישר שהייתם גם כדי לספק לקבלני-העבדים כוח אדם נוסף ! הכל לרצונם גם של רבי פשע בישראל. על מדיניות הגירוש הצפוייה ו’הדלת המיסתובבת’ בעקבותיה בתגובה נוספת.
הרבה חברות כח אדם נמצאות היום בידי עבריינים ואפילו מה שנקרא "משפחות הפשע", דבר המונע מפקידים/חוקרים ממשלתיים לפקח עליהן בלא מורא.
מבחינתי אפשר אפילו לשסות את השב"כ בחברות כח האדם, העיקר שהעניין ייחקר ויוסדר ללא פחד מאותם פושעים כפולים (גם מנצלים עובדים וגם מאיימים על מי שבא לדרוש מהם את קיום החוק).
הענישה והאכיפה כנגד עברייני כח האדם חייבות להיות מוגברות ומיושמות כמו במאבק נגד תאונות הדרכים.
העניין הזה הוא בנפשנו!
היתמנותו לא נעשתה על פי ההתווייה של וועדת רכלבסקי שהחליטה על דרכי המינוי והפיקוק על ראש הרשות.
למיטב ידיעתי-לא נעשה המינוי גם לא ע"י החלטת ממשלה. והרי גנות יעקב שולט באימפרייה של 1800 עובדים והיקף סמכויותיו-ללא פיקוח גדול ממפכ"ל המשטרה – התפקיד ממנו הסיר המועמדות בשל הלחץ הציבורי.
הדלת המסתובבת- הגירוש לא ייעשה מן השטח אלא לפי מודיעין כדי שיסננו ואת המקורבים לצלחת -אותם בעלי עבדים את עבדיהם לא יגרשו כי הרי לא מגרשים ישירות מי שייתפס או/ו לחלופין דווקא יגרשו ומייד ישפיעו רבי הפשע להם קישורים בקבלני העבדים, מייד ישיגו אישורי ייבוא להמונים חדשים ! ויעשו ‘קופה’ על כל עובד חדש -המשלם כעשרת אלפים דולרים ומשעבד בחו"ל ביתו, משפחתו, אדמתו וכוח עבודתו . אותם אלפים-דולרים מהם יקצו ללובי הפוליטי עסקנים, ח"כ שרים וועדות…שחידשו האישורים והללו הרי זקוקים לשוחד;שלמונים; אתננים…עבור המפלגה, הבחירות המקדימות, הכלליות והמקומיות…
נוסף מדוע לא בוצעו גירושים משך השנים האחרונות ?
כל הכבוד לדבריך.
לא צריך את השבכ .אם המשטרה הייתה שמה על השולחן מה שהיא כבר יודעת הכל היה מזמן נפתר.
פעולות הגירוש העתידיות משרתות את אנשי הפשע כי הן תתנה לגיטימציה להכנסת עוד עונדים ולגריפת מליוני דולרים כדמי תיווך והמדינה תוציא מליונים נוספים לגירוש כדי לשרת אותם