סיליבה איילה היא חברת פלרמנט מסיעת "האיחוד הדמוקרטי", התנועה השמאלית היחידה שהשיגה ייצוג פרלמנטרי. ה"איחוד הדמוקרטי" נמנה עם הכוחות המתנגדים להפיכה הצבאית וחבריו נמנים עם ראשי ההפגנות והמחאות שפרצו עם גירושו של הנשיא מנואל סלאיה מן המדינה ב-28 ביוני האחרון. כתבת העיתון הצרפתי "הומניטה", קטי סייבה, שוחחה עם איילה כדי לברר האם המחאה נגד ההפיכה פסקה.
ש. אתמול אמורים היו להיפגש בקוסטה ריקה הנשיא סלאיה והנשיא החדש, הבובה של הקושרים והצבא. מה את מצפה ממפגש שכזה?
ת. דרישת המינימום שלנו מסתכמת במשפט: יש להחזיר את סלאיה לכס הנשיאות. זו נקודת ההתחלה בכל הידברות. אגב, ההידברות נכפתה על הקושרים בעקבות המחאה העממית שאינה מפסיקה מאז השעות הראשונות של ההפיכה. המשטר החדש ניצב במצב קשה במיוחד: אין לו לגיטימציה "מן השטח", בארצו; אבל גם בזירה הבינלאומית, אף מדינה לא הכירה בו. הוא אינו מצליח לשכנע איש ואז הוא נאלץ לנהל משא ומתן כדי לנסות ולשרוד.
ש. נדמה כי ימיו של המשטר החדש ספורים. מדוע הוא מוכן להיכנס למו"מ?
ת. ייתכן שהם רוצים לשמור על חירותם, לאחר שובו של סלאיה. הרי הם ביצעו אין ספור פשעים תוך פרק זמן קצר מאוד: השתלטות על בית הנשיא, כליאתו, גירושו מן המדינה, הדחתו באמצעות הקונגרס, בניגוד לחוקה המקומית, הפצת "מכתב התפטרות" שלא היה ולא נברא, הכולל את החתימה המזויפת של סלאיה. יתכן גם שחברי הפרלמנט שתמכו בהפיכה, ידרשו, יחד עם שובו של הנשיא, לשמור על מושביהם באין מפריע.
ש. רצון למו"מ כלפי חוץ, אבל הדיכוי בהונדורס נמשך…
ת. … אכן, הדיכוי נמשך. העוצר הורחב והוא נמשך שעות רבות מדי יום. ברוב מוסדות המדינה שולטים אנשי צבא. מעסיקים אף גררו את עובדיהם לעצרת למען השלטון באיומים: עובד שלא יתייצב לעצרת, יאבד את מקום עבודתו. אבל אלה התגובות של הממסד כלפי מחאה שלא נפסקת, אלא אף גדלה ומוסיפה מגזרים נוספים אל ההפגנות. אתמול היו החקלאים שהפגינו נגד ההפיכה. היום אמורים להפגין בני העמים המקוריים. חזית ההתנגדות הולכת ומתרחבת מדי יום ואף אשתו של סלאיה, שיכלה לבחור לצאת עם הנשיא אל מחוץ לגבולות המדינה, החליטה להישאר כאן כדי לעמוד בראש המוחים.
ש. את טוענת שהמחאה מתרחבת … האמנם?
ת. זו לא מליצה וזו איננה סיסמא. ההתנגדות להפיכה היא עתה מאורגנת יותר וחזקה יותר. מערכת החינוך, למשל, משותקת מאז ההפיכה, מבתי הספר היסודיים ועד לאוניברסיטאות – כולם שובתים. גם חלקים נרחבים של מנגנוני המדינה. בניין משרד החינוך, למשל, ננטש על ידי עובדיו – כולל הפקידים הבכירים, יממה לאחר ההפיכה ואיש לא שב למקום עבודתו. נשיא הקושרים רוברטו מיצ’לטי – המכונה על ידי המוחים "פינוצ’טי" – מפרסם מדי יום קריאה ובה דרישות לחזרה ל"חיים השלווים". הוא דורש מן העובדים שישובו למקום עבודתם. הקושרים אינם מסוגלים להפעיל את מנגנוני המדינה.
ש. ממשלת הקושרים טוענת כי היא פועלת בגיבוי הפרלמנט…
ת. … הפרלמנט משותק. אין בו דיונים. מדי פעם מכנסים אותו כדי לאשר צו זה או אחר של השלטון. הסיעה שלנו מחרימה את דיוני הפרלמנט עד לשובו של סלאיה. ששת חברי הפרלמנט שלנו נמצאים ברחובות – עם המוחים. זה מקומם כעת. אבל גם 13 חברי פרלמנט של המפלגה הליברלית של הנשיא המודח ושל נשיא הקושרים אינם יכולים להיכנס למשכן הפרלמנט כי הם מתנגדים להפיכה. כך, שהפרלמנט מתכנס ומחליט – רק בהשתתפות חבריו המצדדים בהפיכה.

אז אנשים כאן מגינים על הפיכה צבאית, שבמסגרתה הנשיא מוגלה, הצבא משתלט דה-פקטו על המדינה, מפגינים נורים ברחובות וזכויות אדם בסיסיות מבוטלות, בשם החוקה?
זה באמת שיא חדש.
כמה עובדות:
– הנשיא המודח סלאיה רצה לערוך משאל עם שיאפשר לו לשנות את חוקת המדינה.
– הקונגרס דחה את ההצעה. בנוסף, בית המשפט העליון של המדינה קבע שהמשאל מנוגד לחוקה ואינו חוקי.
– סלאיה התעלם, החליט שהמשאל יתקיים בכל זאת, וייבא את פתקי ההצבעה המיועדים מוונצואלה.
– הצבא, שאחראי על הלוגיסטיקה של הבחירות בהונדורס, סירב לשתף פעולה עם סלאיה בגלל פסיקת בית המשפט בנושא. פתקי ההצבעה הוכרזו רכוש של משרד התובע הכללי.
– בתגובה, סלאיה פיטר את הרמטכ"ל. יום למחרת בית המשפט העליון פסק פה אחד שהפיטורים לא חוקיים וקבע שהרמטכ"ל יוחזר לתפקידו.
– סלאיה יצא בראש תהלוכה של כמה מאות מתומכיו אל בסיס הצבא שבו נשמרו הפתקים והחרים אותם.
– משרד התובע הכללי הוציא צו מעצר לסלאיה, בית המשפט העליון אישר אותו, וכמה ימים אחר כך הנשיא נעצר ע"י הצבא וגורש מהמדינה (בצורה שלא מתיישבת עם צו בית המשפט והיא ככל הנראה לא חוקית).
– ממלא המקום המיועד לפי החוקה (מהמפלגה של הנשיא המודח) הושבע לנשיא זמני, ופורסמה הודעה שהבחירות הבאות יערכו במועדן בינואר 2010.
כל אלה הן עובדות שעד כמה שאני יודע אין עליהן שום מחלוקת. לצייר את סלאיה כאביר הדמוקרטיה ואת כל שאר הממסד השלטוני, המשפטי והצבאי כ"קושרים" זה זלזול באינטלגנציה של הקוראים. מגיע לקוראים (וגם לאתר) יותר מהראיון המתרפס הזה (המראיינת אומרת "…הנשיא החדש, הבובה של הוקשרים והצבא". ראיון נשכני כזה לא ראיתי מאז הפעם האחרונה ש"במחנה" ראיין את גבי אשכנזי)
שואלים באמריקה הלטינית, ‘מדוע אין הפיכות צבאיות בארצות הברית?’
התשובה: ‘כי אין שם שגרירות אמריקאית!’
במקרה זה לא בטוח שלשגרירות האמריקאית היתה יד בהפיכה הצבאית בהונדורס – אם כי יתכן שמאייש אותה צוות מן הממשלים הקודמים בוושינגטון שדגלו בשיטה הזאת. אבל אין ספק שהצבא בהונדורס, שראשיו קיבלו את הכשרתם בארה"ב – כמו ראשי הצבא בכל אמריקה הלטינית למעט קובה – משוכנע שזו הדרך להבטיח את מעמדם ועושרם של בעלי האדמות וההון בארצם, שיטה שהוכיחה את עצמה שוב ושוב. מאמצי התיווך העדינים של אוסקר אריאס, נשיא קוסטה ריקה, לא ישיבו את הנשיא הנבחר סלאיה למקומו. רוב הסיכויים שהפשרה תבוא על חשבון הדמוקרטיה.
לאלי –
יש לזכור את העובדות הבאות:
בית המשפט העליון מונה על ידי הדיקטטורה הצבאית, ועדיין הוא מייצג את האינטרסים של האוליגרכיה הוותיקה; הקונגרס אף הוא עדיין מלא נציגים מאותה תקופה. כאשר סלאייה נבחר האלמנטים האלה היו שאננים, כי חשבו שהוא ישרת אותם, כמו קודמיו. הם נחרדו לגלות שסלאייה נוטה לדאוג לשכבות החלשות. סלאייה ביקש לקיים משאל-עם על עצם האפשרות לבצע שינויים בחוקה – מבלי להציע שינויים ספציפיים. החוקה בצורתה הקיימת גם היא תוצר של התקופה האפלה והלא-דמוקרטית. (זה כאילו גרמניה היתה משמרת את החוקה הנאצית ואת שופטיה, ומגרשת את כל מי שמעלה את הרעיון שמותר לבצע שינויים.) שאל את עצמך, מדוע הם פוחדים ממשאל-עם כזה? ולמה הצבא חטף את הנשיא באישון לילה והיגלה אותו מן הארץ – כדי לשמור על הדמוקרטיה?
סוף
הלינקים יצאו שבורים משום מה. נסיון נוסף.
— קישור —
— קישור —
תשובה לאלי:
כל ה’עובדות’ שציינת אינן מדוייקות, והן מטעות ומתעתעות. הרי קישור למאמר מצויין ומפורט מאת פרופ’ סטיבן זונס על הנושא הזה, בו הוא מתאר את השתלשלות העניינים כהווייתם:
— קישור —
לצערי אין לי פנאי וכוח לתרגם את המאמר, אבל אני ממליצה עליו בחום.
(תיקון קטן להודעה קודמת- משאל העם המיועד היה אמור לאשר כינוס של וועדה שבסמכותה לשנות את החוקה, ולא כמו שכתבתי בסעיף הראשון ברשימה הקודמת)
יעל- תודה על ההפניה, קראתי בעיון ובעניין. המאמר אינו עוסק ברקע המיידי להפיכה אלא ברקע ההיסטורי ובמעורבות של ארה"ב באמריקה הלטינית בעשורים האחרונים. תמיד נחמד לקרוא ולהשכיל אבל לא הצלחתי למצוא במאמר שום טענה שסותרת או מתנגשת עם עובדה כלשהיא (עם או בלי מרכאות) שפירטתי. הדבר הכי קרוב לכך הוא טענה שמשאל העם אינו סותר את החוקה- זה ייתכן, אני לא משפטן ולא מכיר את חוקת הונדורוס, אבל העובדה היא שבית המשפט העליון פסק אחרת, הקונגרס הצביע נגד ההצעה לקיים משאל, וסלאיה ציפצף על כולם והחליט שהמשאל יתקיים בכל זאת.
אפשר לקרוא פה-
— קישור —
/8120161.stm
— קישור —
/americas/02coup.html?_r=1
אפשר להתווכח על הפרשנות לעובדות, אבל לא ראיתי עדיין שום ידיעה בכלי תקשורת רציני שסותרת אותן. אם פיספסתי משהו, אני אשמח לראות.
יעל-
ראשית, כתבת בהודעה קודמת שכל העובדות שהבאתי אינן מדויקות, אבל עוד לא הבאת שום סימוכין או עובדות שסותרות אותן, או אפילו אחת מהן. רק כדי להבהיר, לא התיימרתי להציג תמונה כוללת של מה שהתרחש ומתרחש בהונדורס אלא לסתור את התחושה הכוזבת שעולה מהראיון שמדובר במלחמת בני חושך אנטי-דמוקרטים ("הקושרים"- כלומר כל הממסד השלטוני, המשפטי והצבאי) בבני אור דמוקרטים (הנשיא המודח ותומכיו).
שנית, אני לא יודע מאיפה את משיגה את המידע שלך על החוקה, ביהמ"ש העליון והקונגרס בהונדורס, אבל חיפוש מהיר בגוגל וקריאה בוויקיפדיה מעלים נתונים שונים לחלוטין.
בנוגע לטענות שלך, אלא הנתונים שאני מצאתי (קישורים למידע בסוף) :
חברי הקונגרס נבחרים בבחירות דמוקרטיות כל ארבע שנים, אז קשה לי להבין את הטענה שלך שהקונגרס מלא בנציגים מהדיקטטוריה הצבאית שהלכה לעולמה בתחילת שנות השמונים של המאה הקודמת. בצורה דומה, שופטי בית המשפט העליון ממונים לתקופה של 7 שנים ע"י הקונגרס (אותו אחד שנבחר בבחירות כלליות דמוקרטיות), כלומר שופטי בית המשפט לא מונו ע"י הדיקטטוריה.
בנוגע לחוקה: בנוסף לעובדה שהיא נכתבה ואושרה ע"י הקונגרס ב-1982, אחרי הבחירות הדמוקרטיות הראשונות שלאחר סוף הדיקטטוריה, בוצעו בה לא פחות מ-22 תיקונים עד היום. כלומר לא מדובר פה על נסיון להגן על החוקה משינוי כלשהוא, אלא להגן על החוקה משינוי בדרך לא חוקית.
קישורים:
על המערכת הפוליטית והשלטונית בהונדורס
— קישור —
על בית המשפט העליון
— קישור —
על החוקה
— קישור —
שוב, אם יש לך מקורות אחרים שסותרים את הכתוב לעיל, אני אשמח לראות אותם.
את שואלת למה הם פוחדים ממשאל העם שסלאיה רצה לערוך. אני לא יודע אם הם אכן פוחדים או לא, והאמת שזה בכלל לא רלוונטי. יש סיבות טובות לבלמים ומגבלות על ראשי מדינה במשטר דמוקרטי, והם חשובים אפילו יותר בדמוקרטיה צעירה במדינה עם עבר דיקטטורי, אבל סלאיה פשוט החליט שהוא מתעלם מהם.
תארי לך שמחר ביבי יודיע שהוא עורך משאל עם כדי לאשר חוק יסוד שיאסור על הקמת מדינה פלסטינית ביהודה ושומרון ויחייב כל ממשלה שתקום בעתיד. בג"ץ כמובן יזרוק אותו מכל המדרגות. האם זה בגלל שבג"ץ "מפחד" ממשאל כזה?
לסיכום- לא בא לי בטוב ראש מדינה שמחליט שהוא מעל החלטה של קונגרס שנבחר באופן דמוקרטי, ןמעל פסיקה חד משמעית של בית המשפט העליון. לא אוהב ראשי מדינה שחושבים שהם מעל לחוק- אפילו אם הם באים מהצד השמאלי של המפה הפוליטית ומחוקקים הרבה חוקים שמיטיבים עם השכבות החלשות.
למי שלא הבין- אולי אם תקרא שוב תבין.
אני לא מגן על שום הפרה של זכויות אדם, ובטח שלא על ירי על מפגינים.
מעצבן אותי שמציגים נושא מורכב בדרך כל כך חד צדדית שמתעלמת מעובדות לא נעימות, ומעצבן אותי שזורקים ססמאות מוכנות מראש (אמריקה אשמה, הנשיא נאבק בדיקטטוריה ולכן בעלי ההון והאוליגרכיה אירגנו הפיכה) בלי שום כיסוי- עדיין אין שביב של של מידע שתומך במילה אחת שיעל כתבה. ומה שהכי מעצבן זה שאנשי שמאל מוכנים למחוא כפיים לשליט שנבחר באופן דמוקרטי ואחר כך מתחיל להרוס את הדמוקרטיה, כל עוד הוא שייך למחנה הנכון.