החברה הרב-לאומית "אינטל" צפויה לסגור ב-2013 את מפעלה בקרית גת המעסיק כיום כ-1,600 עובדים, אם לא תקבל מענק הרחבה מהמדינה. כך פורסם בשבוע שעבר, על פי מקורות ממשלתיים המקורבים למגעים לאישור המענק ל"אינטל". לדבריהם, אם יאושר המענק וההרחבה תתבצע, תמשיך "אינטל" להעסיק אותו מספר עובדים עד 2016, ולאחר מכן מספרם ירד בהדרגה.
המקורות ציינו, כי נתונים אלה עולים מדו"ח שנכתב על ידי מרכז ההשקעות במשרד התמ"ת והתקבל בימים האחרונים במשרד האוצר. מרכז ההשקעות במשרד התמ"ת, בראשות חזי צאיג, תומך עקרונית במתן מענק מיוחד ל"אינטל", על אף שהחברה לא תקלוט עובדים נוספים תמורת המענק. כך ממשלת ישראל מוסיפה לסבסד את ההון הזר מכספי האזרחים.
באפריל עדכנו ראשי "אינטל" ישראל את משרד האוצר ומשרד התמ"ת, כי בכוונתם לבצע הרחבה במפעל החברה בקרית גת בהשקעה של 1.6 מיליארד דולר. בגין ההרחבה ביקשה "אינטל", בשלב זה באופן לא רשמי, מענק של כ-135 מיליון דולר. החברה הבהירה, כי ה"הרחבה לא תניב תוספת תעסוקה", אך תאפשר לשמור על היקף התעסוקה הנוכחי למשך ארבע שנים נוספות לעומת תוכנית המפעל הנוכחית, כלומר, עד 2016.
מדי כמה שנים, החברה הרב-לאומית סוחטת עוד ועוד כספי ממשלם המסים. הכל החל בסוף שנות ה-90. אז פנו ראשי החברה הרב-לאומית למשרד התמ"ת בבקשה הראשונה, לקבלת מענק והטבות במס. בתמורת להזרמת כספים, ענק ההיי-טק התחייב לקלוט עובדים רבים. בייחוד בקרית גת מוכת האבטלה. המענק הראשון היה של 440 מיליון דולר. למענק זה נוסף עוד אחד: 525 מיליון דולר. ועוד הטבות במס – הנאמדות על ידי מקורות ממשלתיים במאות מיליוני שקלים. קרי: תאגיד אחד, ולאו דווקא מהעניים בעולם, קיבל סובסידיה בעשור האחרון בכ-5 מיליארד שקל. כך יוצא שעל כל מקום עבודה שבמפעל הדרומי, המדינה העניקה סבסוד של כשלושה מיליון דולר או יותר מ-15 מיליון שקל. פרט למסים המשלמים אותם עובדים – בייחוד עובדי "אינטל" בעלי השכר הגבוה ולאו דווקא עובדי הקבלן המועסקים על ידה, היא לא גובה מס מן החברה וקיימת מחלוקת גדולה בין התאגיד לבין עיריית קרית גת לגבי גובה הארנונה.
האזרח-משלם-המסים רשאי כמובן לשאול את השאלה, האם מיליארד דולר שקיבל תאגיד זר אחד הינו סכום גבוה במיוחד? השאלה אינה חדשה, ואף בסוף שנות ה-90 העלה אותה שוב ושוב ח"כ תמר גו’זנסקי מעל דוכן הכנסת. בממשלת ההון והשלטון השאלה היא מיותרת. הרי המדינה אמורה לשרת את ההון. אבל אם התאגיד אכן יממש את איומיו לסגור את המפעל הגדול בקרית גת בעוד כשלוש שנים, או לכל היותר בעוד כשבע שנים, שאלה זו מקבלת משנה תוקף. אגב, הון ושלטון, בוועדה המייעצת למעוצה הכלכלית-חברתית שליד משרד ראש הממשלה שמונתה לאחרונה ניתן למצוא את יו"ר חברת אסם דן פרופר, מנכ"ל חב’ מכתשים-אגן ארז ויגודמן, מנכ"לית אינטל ישראל מקסין פרסברג, יו"ר חברת הביטוח הראל יאיר המבורגר ומנכ"לית קרן אייפקס ויו"ר חברת תנובה זהבית כהן-יוסף. פרסברג וכהן-יוסף בוודאי ידאגו לשמור על האינטרסים של מעסיקיהן הזרים.
איום הסגירה של המפעל בקרית גת מטיל אחריות כבדה כלפי אלפי עובדיו, גם עובדי "אינטל" וגם עובדי הקבלן. הם עלולים להימצא, ותוך פרק זמן של מספר שנים, בין הממתינים בתור בלשכת התעסוקה בקרית גת. והתור כבר עתה הולך ומתארך. הצעד הראשון כדי למנוע זאת, הוא להתארגן. יש להקים ועד עובדים ולחתום על הסכמים קיבוציים שיבטיחו תעסוקה. עובדי "אינטל" המועסקים בניקיון, שמירה ושירותים בארה"ב – בסיליקון ואלי – כבר התארגנו. כך שזה לא בלתי אפשרי. אבל האחריות היא גדולה הרבה יותר כי העובדים צריכים לשמור על מקום עבודתם, אבל גם על כספי המדינה. במילים אחרות, אם החברה תממש את איומיה לסגור את המפעל בקרית גת, נציגות העובדים צריכה לנקוט בצעדים מעשיים כדי למנוע פירוקו ולדאוג הפעלתו מחדש – בבעלות המדינה ותוך ניהול העובדים. אין דרך אחרת.
ומה סבור שר האוצר, ד"ר יובל שטייניץ? במסגרת כתבה אוהדת למדי שפורסמה בסוף השבוע בשבועון השמרני הבריטי "אקונומיסט" הוא אמר: "מדינות אחרות יעלו מסים ישירים כדי לכסות גירעונות בדיוק בזמן שאצלנו המסים יורדים. בתוך חמש או שש שנים, שיעור מס החברות בישראל יהיה נמוך יותר מזה של אירלנד. ‘אינטל’ וחברות אחרות יחשבו על כך היטב כאשר הן יחליטו היכן להשקיע". לא ברור מה תעשה "אינטל" בעתיד הקרוב והאם היא תסגור את המפעל בקרית גת. מה שברור הוא שצריך למצוא יעדים אחרים להשקעות הממשלה, לכסף של משלם המסים, בכל הנוגע ליצירת מקומות עבודה.
מאמר מצוין. דוידי צריך לפרסם יותר.
מנושא לנושא: בסקר שנערך לאחרונה נמצא כי 70% מעובדי תעשיית הטכנולוגיה (ו-45% מהמנהלים!) היו רוצים להקים ועד במקום עבודתם. לתשומת לבם של אנשי ההסתדרות ו"כוח לעובדים".
האמת אין לי ויכוח עם אפריים על כך שהתשלומים שאינטל מבקשת מהמדינה הם סחיטה. יחד עם זאת אין במאמר מספרים על החשבון הכולל. אם בסופו של דבר המדינה קיבלה את הסכום בחזרה, אם ע"י יצירת מקומות עבודה ואם ע"י משיכת השקעות זרות כפי שפורסם בהארץ, הרי שעינינו לא צריכה להיות צרה בכך, על אף שאינטל אינה חברה ענייה, כאמור.
כמה דברים בקשר להצעה שהעלה המחבר: הכסף נועד לשדרוג הטכנולוגיה מ-45 ננומטר ל-22 ננומטר (שוב, אליבא דהארץ). שדרוג כזה הוא הכרחי על מנת לייצר מעבדים עתירי יכולת, ולשם כך הכסף דרוש (תוך שנתיים אין יותר מה לעשות עם מפעל שמייצר ב-45 ננומטר כי זו טכנולוגיה שמתיישנת). מעבר לכך פורסם כי אינטל בעצמה מתכוונת להשקיע 1.5 מיליארד דולר בשדרוג (לעומת 135 מיליון שאינטל סוחטת מהמדינה), כך שהסיכון הוא לא רק עלינו (למעשה רובו לא עלינו).
דבר אחרון – ההצעה להשתלט על המפעל ולייצר שם בבעלות ממשלתית הוא חסר כל בסיס: אינטל לא מייצרת שם צמיגים למכוניות. עיקר ההשקעה בייצור מעבד הוא במחקר ובפיתוח, ואילו הייצור של המעבד הוא דווקא החלק השולי. למדינה לא יהיה מה לעשות במפעל כזה ללא הידע.
לכן, אין טעם בלהילחם בתשלומים אותם אינטל דורשת, אלא לעשות טוב טוב את החשבון אם בשורה התחתונה ההשקעה מחזירה את עצמה, ואם כן ללכת על זה. אני מאד מתקומם כנגד הדרישה, אך איני סבור כי הצעתו של אפריים עומדת במבחן המציאות. ואני מאד אשמח להתבדות..
אני מקווה שלפחות בהסכם של המדינה עם אינטל נקבע שאת הציוד של חדרי היצור הם לא יכולים להוציא מהמדינה. ככה גם אם הם יסגרו את המפעל אפשר יהיה להשתמש בתשתיות לפתיחת המפעל מחדש.
(ציוד של מה שקרוי "חדרים נקיים" שווה מליארדי דולרים).
"במילים אחרות, אם החברה תממש את איומיה לסגור את המפעל בקרית גת, נציגות העובדים צריכה לנקוט בצעדים מעשיים כדי למנוע פירוקו ולדאוג הפעלתו מחדש בבעלות המדינה ותוך ניהול העובדים. אין דרך אחרת."
לא הבנתי איך מר דוידי חושב להפעיל את המפעל מחדש?
מדובר במפעל שמייצר רכיבים קנייניים של חברת אינטל, אי אפשר להפעיל אותו ע"י גורם שאינו אינטל בלי הסכמת החברה.