במסיבה נאה שנערכה בתל-אביב ביום שישי שעבר, לכבוד ספרו החדש של אחי עוזי ברעם "אין אהבה בעיר", פגשתי עשרות רבות של בני עירנו, שחלקם עברו להתגורר בגוש דן, ובעיקר בתל-אביב עצמה. כמה חברים ותיקים שפגשתי שם הם בני גילו של אחי, אבל את כולם זכרתי מבית חינוך ע"ש חיים ארלוזורוב במרכז העיר ומקן התנועה המאוחדת ברחוב נרקיס. זו הייתה חוויה מרגשת במיוחד. בני הדור הזה כיכבו בספר, והם נושאים עִמם גם את הניחוחות של תקופת המנדט וגם את עולם הערכים של הדור שבא מיד אחרי דור תש"ח, אנשים שהיו בצבא בתקופת מבצע סיני באוקטובר-נובמבר 1956.
מוזר היה להיווכח שוב עד כמה שמרו בני הדור הקונפורמיסטי הזה אמונים ל"תנועת העבודה", וזה נכון גם לגבי המיעוט שהצביע מרצ בשנים האחרונות. יהיה קשה מאוד לשכנע אנשים כמוהם שהמשימה הדחופה של ימינו היא להרוס את מפלגת העבודה עד תום, כדי שיקום משהו אחר במקום הישות החולה הקיימת עתה.
אבל לא רק חברים ותיקים מהתנועה ומבית הספר הגיעו לאירוע של אחי. כמה שעות אחרי שהתפרסם הטור של השבוע שעבר ב"כל העיר", נתקלתי ברבים מגיבורי מסע ההוקעה שלי נגד מתקרנפי מפלגת העבודה, ובהם השר בנימין בן-אליעזר, המכונה "פואד", שעליו מתחתי ביקורת קשה באותו בוקר עצמו. ראיתי שם עוד גיבורים בעל כורחם של טורים קודמים, ובכללם עסקנים מנוסים ומשופשפים כמו בייגה שוחט, יולי תמיר ו"חברים" אחרים מאותו זן. כאחד הדוברים באירוע, לצד השרה לשעבר תמיר, חוויתי רגשות מעורבים. מצד אחד, בשום פנים לא הייתי דג מחוץ למים, שכן האנשים האלה הם חלק מסביבתי הטבעית, כאילו בשר מבשרי; אבל מצד שני ידעתי ששר האוצר שוחט מהתנועה המאוחדת לשעבר פעל בחריצות להרס הסוציאל-דמוקרטיה בישראל, להרחבת הפערים ולהשלטת הניאו-ליברליזם של פקידיו על המשק; שר החינוך תמיר זנחה את פעילותה רבת השנים במחנה השלום ותמכה באויב הראשי של הנאורות והקידמה במדינה, אהוד ברק; ושהאחרים תמכו בכל המלחמות הרצחניות והנואלות של ישראל בשלושת העשורים האחרונים, שהמיטו על ישראל אסונות צבאיים, נסיגה כלכלית ואובדן שארית שמה הטוב של המדינה בעולם.
האירוע בתל-אביב היה סמלי מבחינות רבות. הוא התקיים בבירת התרבות החילונית בישראל, שהפכה גם לביתם של רוב הנאספים. 80 אחוז מהם היו כאמור ממוצא ירושלמי, אבל רק מעטים עדיין גרים בעירנו. שמעתי הרבה דיבורים קשים בגנות עירנו האהובה. רבים מהוותיקים האלה סבורים שירושלים היא מבצר הריאקציה הימנית-חרדית בארץ, ואינם קולטים כלל שהווייתם החדשה היא בית היוצר של המרכז הלאומני, שאליו הם שייכים ברובם הגדול. אנשי העבודה עברו תהליך של התברגנות והתרחקות מכל הזדהות עם השכירים ועם האיגוד המקצועי המאורגן, מלווה באורח חיים ובמערכת ציפיות, שעירנו לא מתאימה ליישומם. זה לא מקרה שמנהיגם ברק הגיע למגדלי אקירוב, על אף הרקע הקיבוצניקי שלו. ביתו המפואר של ברק מייצג בעצם את האידיאל האפלטוני של רבים מחסידיו.
ברק מגלם בגופו וברוחו את כל התהליכים שעברו על אנשי תנועת העבודה לשעבר, ומכאן ההתייחסות הדואלית כלפיו במפלגתו. העובדה שהוא מקיים אורח חיים מושחת על חשבון הציבור מקוממת ומושכת אותם בעת ובעונה אחת. אנשי השורה מנסים לחקות אותו, וגם זורקים עליו את רגשי האשמה שלהם על התכחשותם למחוזות נעוריהם. הטינה הפוריטנית על ההשתוללות ההדוניסטית של ברק בפאריס, למשל, היא רק חלק ממערכת ההתייחסויות הסבוכה כלפיו. אבל לנו בשמאל העקבי הוא מגלם את הגרוע מכול. ברק הוא רוצח המונים מושחת, שחדר כמו סוס טרויאני ל"מחנה השלום הציוני", קעקע אותו מפנים, הרס את יחסיו עם האזרחים הערבים, חיבל בתהליך השלום, וממשיך לעודד בניית התנחלויות חדשות וחיזוק התנחלויות קיימות יחד עם שני שותפיו הטבעיים בממשלה, השרים אביגדור ליברמן וישראל כץ.
השבוע בישר לנו "הארץ" שברק, השליט האמיתי של השטחים הכבושים, מנצח עתה על בנייתן של אחת-עשרה התנחלויות חדשות, חרף ההתחייבויות של ראש הממשלה ביבי נתניהו לממשל האמריקאי. לכן ניתן לקבוע, בלי שמץ של הגזמה, שברק מוביל את תומכיו מהמרכז הלאומני אל הימין הקיצוני. כבר עתה ברור שכל מי שהצביע לעבודה ולא ל"קדימה", הלך ימינה. "קדימה" גרועה דיה, כמובן, ודו"ח גולדסטון הצודק והמתון הוקיע אל עמוד הקלון את אהוד אולמרט וציפי לבני מ"קדימה", ואת אהוד ברק מהעבודה. כיוון שגם ישראלים מתונים מבינים שההתנחלויות הן המכשול העיקרי לכל התקדמות במשא ומתן (אפילו להסדרי ביניים) הרי שלתמיכתו הנלהבת של ברק במתנחלים יש אופי פוליטי חד-משמעי.
ההתנערות של חלק מסיעת העבודה מברק היא חלקית, ולא מגובּה בנימוקים רעיוניים ופוליטיים ברורים. החבורה שתומכת בו, בראשות השרים בן-אליעזר ושלום שמחון, עברה תהליכים בלתי הפיכים של הסתאבות, ואין לצפות מהם לשום מהלך חיובי ובונה בזירה הפוליטית שלנו. אבל גם המורדים בתוך סיעת העבודה בכנסת אינם מעיזים לצאת נגד הקונספציה, ולכן מתנגדים בעיקר למהלכים שמשמעותם הפוליטית היא שטחית. גם במרצ חולמים בעיקר על השתלטות מחדש של פת"ח על כל השטחים, כולל עזה, ומכאן האמונה שלהם במנהיגותו של מרואן ברגותי. הם אולי צודקים, אבל כמו כולנו מנהלים את הוויכוח כלפי העבר ולא כלפי העתיד.
זוהי אולי התסמונת הבולטת ביותר בתרבות הפוליטית שלנו. הדיון הציבורי אינו רלבנטי למה שיקרה בשנת 2041 , 32 שנים מעכשיו, אלא למה שקרה מאז 1977, 32 שנים אחורנית. לכן אין לנו שום נכונות לבדוק מחדש את התשתיות הרעיוניות שלנו, להכין את עצמנו למצב שיתהווה בעתיד, ויעסיק מאוד את ילדינו ונכדינו. עד 2041 נעבור ככל הנראה עוד כמה מלחמות, שיגבו מחיר גבוה גם מהעורף. המאבק בין החלק המתון של הציבור והקיצונים יעשה חריף, אלים ועתיר טראומות, נאבד את תמיכת רוב יהודי העולם והם עצמם יאבדו השפעה בארצות הברית ובאירופה. אם לא נצליח להתפייס עם העולם המוסלמי, יתייצבו מולנו מאות מיליוני בני אדם שיאמצו בינתיים טכנולוגיות חדשות, רמת חיים גבוהה יותר ומערכות חינוך טובות יותר. כדי להתכונן לימים הקשים שיבואו אנחנו זקוקים לאופוזיציה נחושה וחזקה שתתייצב נגד הממסד, ולא יהיה סיכוי להקימה בלי מפלגה מרכזית מתונה, שתחדש את הברית עם השמאל ועם האזרחים הערבים. כדי להשיג את היעדים האלה יש לקעקע את מפלגת העבודה במתכונתה הנוכחית, ולדחוק את ברק לשולי ההיסטוריה.
* התפרסם ב"כל העיר".
תיקון עובדתי: מאז שהתמנתה לשרת חינוך (קרי, מאז 2006) יולי תמיר היא אחת המתנגדות החריפות לברק במפלגתו.
אין צורך לקעקע
הם עושים את זה לא רע בעצמם
מפלגה מרכזית מתונה? – מרץ?
אולי נכון יותר לכרות בריתות לפי נושאים:
רווחה עם ש"ס הגזענית
ושלום עם מי שיש (ולצרף ערבים ימנים)
חוקה דמוקרטית ואיכות סביבה עם ליבראלים
אם יש איזשהו דבר אופטימי באופק הרי זו קריסתה הקרובה של מפלגת העבודה.
הקריסה הזאת נראית כיום בלתי נמנעת והיא כנראה תקרה אפילו אם אף אחד לא יפעל במודע למען הדבר הזה.
פשוט ה"מנהיגות" של אהוד ברק גורמת לזה להתרחש באופן טבעי.
אם אכן יתרחש פיצול במפלגת העבודה, אז כבר בבחירות הקרובות, המפלגה של ברק (אחרי הפיצול) לא תעבור את אחוז החסימה ולא משנה איך יקראו לה.
שכחו ישראל להכרית ולהשמיד את כל זרעו של עמלק,אהוד ברק לא שכח.וכשמלך שאול אמר לו אהוד:"עתה לך והכית את עמלק"(אהוד א’ טו 3).
לקח שאול את כל אנשי המלחמה ויצא לקראת עמלק וכשבא שאול אל אמצע הדרך עמד מהרהר בליבו, שנאמר:"ויבוא שאול עד עיר עמלק וירב בנחל" (שם).אמר שאול:אם האנשים חטאו- הנשים מה חטאו,אם הנשים חטאו-הילדים מה חטאו?אם הילדים חטאו-בהמה מה חטאה?יצא שמעון פרס ואמר לו:שאול,אל תהיה צדיק יותר מקונך".
(פרקי דרבי אליעזר,פרק מד)
בספרה "מימרה מגיה מיתוס-פרקי דרבי אליעזר לאור מחקר הספרות העממית"(הוצאת מאגנס) עומדת דינה שטיין על התהוותם של שתי סוגיות עיקריות בפרק מד:עמלק והזכרון.(הקשר תמטי רחב:עמלק וזכרון,עמ’ 98-110).מתוכו:
"עמלק הוא האויב הנצחי,הזר המוחלט,שהקב"ה נשבע עליו ש’אם יבואו גרים מכל אומות העולם אני מקבלן וזרעו של עמלק איני מקבלן לעולם’(תנחומא הנדפס,כי תצא יא).דמותו של עמלק כרוכה גם באחד הנושאים התרבותיים העומדים במרכז הדיון המקראי:הזיכרון.[…]להזכרות בעבר מתלווה גם היבט מאיים:במה להזכר וכיצד?הזכרון הקולקטיבי חייב לבחור את תכניו ואת אופני ההיזכרות המפעילים אותם,שאם לא כן יישמש הזכרון חרב פיפיות שתחתור תחת הזהות הקוהרנטית,במקום לאשש אותה"(שם,עמ’ 98).
הדיון ארוך וחשוב,ובלתי אפשרי לתמצתו(מומלץ ביותר לקרוא,אחד מטובי ספרי המחקר בספרות היהודית,לטעמי).בסופו ממלאת שטיין את חובתה האזרחית ומפנה את הקוראים לעיון במחקרה של י.זרובבל בהתווית הזכרון במפעל הציוני
Y.Zrubavel,Recovered Roots:Collective Memory and the Making of Isreali National Tradition,Chicago and London 1995
"פדר"א אינו מספר הכול.הוא חייב לבחור מה לספר,וחשוב לא פחות-באמצעות אילו סוגי מבע,אילו ז’אנרים,לעשות כן".(שטיין,עמ’99)
עדי אופיר,בספרו ‘עבודת ההווה’,מראה מה מספרים הציונים ומה אינם מספרים,וחשוב לא פחות,אילו דרכי מבע בחרו להם הציונים כדי לספר את סיפורם,שאינו אלא הסחת הדעת וזריית חול בעיניים.רק כך ניתן להבין את ליקוי המאורות בו לקו הציונים(להלן:שפעת הציונים), מוכי הסנוורים,בהצדקתם את פשעי המלחמה בהם מואשם אהוד ברק,ואת סירובם העיקש להסגירו, בין מרצון ובין בכפייה,לבית הדין הבינ"ל לפשעי מלחמה בהאג.
לעומת הנרטיב הציוני,הרי הנרטיב הפלשתינאי רואה את ברק כעמלק.אמרתו כי אין פרטנר גרמה לאיבוד האמון,וע"י כך לאיבוד כל תקווה,לשלום.
פרעות אוקטובר 2000 נחרטו בתודעת הפלשתינאים כאיבוד אמון מצדם במערכות הצדק של מדינת ישראל,וזו החליפה את שמה למדינת כל גזעניה.
לכן,כל המבקש שלום,וגם אלה הרוצים להגיע לפשרה מציאותית כלשהי,אינם יכולים להרשות לעצמם שאותו עמלק יסתובב חופשי.זהו אינטרס ראשון במעלה הן של מדינת ישראל(על כל אזרחיה),והן של העולם כולו,החרד מהתפשטות הסכסוך הציוני-פלשתינאי אל עבר המזה"ת כולו.
לא רק רדיפת צדק הירואי יש כאן,אלא אינטרס
בטחוני לאומי ממדרגה ראשונה.אמון הפלשתינאים בציוני-ישראל יחזור אם ורק אם אהוד ברק יישפט ויירצה את מלוא עונשו-המגיע לו,כמובן-בבית הכלא לצידם של מילושביץ’ ושאר אנשים כדמותו."בקש שלום ורדפהו" אינו אלא "בקש אהוד ברק והסגירהו
ברכות לאחיך על ספרו החדש שיהיה במזל טוב.
האם חיים ברעם ציוני ?
מפלגה מרכזית מתונה? זה מה שחסר? מה עם אלטרנטיבה מעמדית אמיתית? מפלגת עובדים רחבה חדשה? משהו בכיוון של דה לינקה בגרמניה או הפ-סול בברזיל, שתוכל למשוך אליה את ההמונים בארץ שמאסו בפוליטיקה הממסדית.
דורי
מפלגה מרכזית מתונה דרושה לזירה הפוליטית הישראלית וגם לאנשים כמוני, שלא מעלים כלל על דעתם להצביע בעדה.מלחמת עזה המזוהמת הוכיחה, שהעבודה הימנית וקדימה אינן מסוגלות לכתף את המשא הזה.
בגלל הוואקום במרכז קשה לשמאל להיות אפקטיבי.
א) אני שותף מלא לביקורתו של חיים ברעם על הקפיטליזם החזירי של אהוד ברק! לפיכך אין לראות את הסעיף הבא כדבר הגנה על ברק, אלא כדבר הגנה על האמת, כפי שאני מכיר אותה באמצעות חושיי המוגבלים.
ב) ברעם מחזיק בתאוריית קונספירציה אודות הליכתו של ברק לקמפ-דיוויד. עדויותיהם של כל המתווכים (מי שאינם ישראלים או פלסטינים) אשר היו שם סותרות לחלוטין תיאוריה זו. במקום להתעמת עם הדברים או להציג עדויות חלופיות, בוחר ברעם לחזור על האשמותיו שוב ושוב מבלי לטרוח כלל לגבותן.
ההתחמקות של ברעם מדיון רציני איננה מכבדת את האינטלקט.
פה אחד (פשוטו כמשמעו) הועד מברך את הח’ דרור על המניפסט הנאה שחיבר.
איש שמאל ציוני לא יכול להיות יחד עם
ברעם באותה מפלגה
במהלך עופרת יצוקה הוצאו להורג עשרות
אנשי פתח על ידי החמס באשמת שיתוף פעולה
עם ישראל
בלי משפט ובלי הוכחות
ברק הלך לק"ד כאשר באמתחתו הצעה ראשונית המדברת על החזרת כ-80 אחוז משטחי 67′. זוהי, כאמור, הייתה הצעה ראשונית בלבד שמטרתה להוות עמדת פתיחה נוחה למו"מ. במהלך הפיסגה ובסדרת המפגשים שאחריה, גדלה ההצעה הישראלית מ-80% ל-97%. עיקר המחלוקות לא היו סביב שאלת אחוז השטחים שיוחזרו, אלא סביב שני נושאים אחרים לגמרי: העיר העתיקה וזכות השיבה. שני העניינים האחרונים הם שהביאו לסירוב פלסטיני מוחלט (מוצדק או לא מוצדק) לכל הצעה ישראלית, ואי העמדה של הצעה נגדית.
לא סתם תלו בלייר וקלינטון את מירב האשמה בכישלון ק"ד בפלסטינים. הם ראו והעריכו את מאמציו הכנים של ברק להגיע להסכם אל מול העקשנות הפלסטינית. אולי אם היו מעט יותר רגישים, ויודעים כמה הדבר חורה לחיים, היו משפצים קצת את האמת שלהם, כך שלא תסתור באופן כה מובהק את תיאוריית הקונספירציה המופלאה שלו.
מאות ואלפי עמודים נכתבו אודות ק"ד על ידי האנשים השונים שהיו שם. להציג מפה אחת ולטעון שבה טמונה הסיבה לכישלון המו"מ, זה פשוט בדיחה.
פטריוט, אמנם לא חידשת לנו שום דבר בנושא ק"ד, אך לפחות הדגמת לנו היטב רדידות מהי.
לשגיא
היום אפילו איתן קבל ממפלגת האבודה אומר שברק ימני יותר מהליכוד! ברק לא פינה אף התנחלות ומאפשר לבנות מאחזים והתנחלויות בשטחים. קלינטון ובלייר הם מייצגים את חברות הנשק של המערב שמאוניינות בכיבוש כדי שיפרצו יותר מלחמות כדי לקדם את המכירה של התוצרת שרצחת בני אדם. אם יהיה שלום במזרח התתיכון. לא יהיה צורך בייצור גדול כזה של נשק. המפה של ברק מראה לכולם את הפרצוף האמיתי שלו ושל מפלגת הימין הקיצונית שלו. דווקא בגלל שקדימה ומפלגת האבודה פתחו בשתי מלחמות, אני שמאלני רדיקלי הצבעתי בבחירות האחרונות עבור ישראל ביתנו בראשות ליברמן. אני עשיתי זאת כדי שלממשלה שבונה התנחלויות ופותחת מלחמות יהיה פרצוף ימני קיצוני ולא מסכה שמאלית!!!
אני שמח שכך הצבעתי. מוברק לא רוצה לדבר עם שר החוץ הציוני! אם דרך הבחירות לא ניתן לשנות את הדרך המדינית והחברתית של הממשלה, אז אפשר לשנות את הפרצוף של המשטר הציוני. ליברמן חשף את הפרצוף האמיתי של הציונות.
ולמי שרוצה להפסיק את הכיבוש אני קורא: צאו לרחובות בהמונים בדרך של מרטין לותר קינג ותמשיכו להפגין עד שממשלת ישראל תקבע תאריך לפינוי התנחלויות תוך כדי הדברות עם אבו מאזן. סירוב של ממשלת ישראל לפנות התנחלויות תוך כדי הדברות עם אבו מאזן מחזק את החמאם ולכן ברק הוא חמסניק!
מפלגת העבודה היא הימין הקיצוני ביותר בישראל שמשתמש תחת המסכה של שמאל. ברק הציע בקמפ-דיוויד לפלסטינים את הגדה המערבית המבותרת בהתנחלויות שמחלקת את הגדה לפחות לשלושה מובלעות והוא אמר שהוא "נותן להם מדינה" בתמורה לסיום הסכסוך. הינה הקישור למפה של "ההצעה הנדיבה" של ברק וזה קישור לאתר של יוזמת ז’נבה, שהיא תנועה ציונית:
— קישור —
לכן העבודה היא המפלגה הימנית הקיצונית ביותר שבנתה את ההתנחלויות ופתחה כמעט את כל המלחמהות. ליכוד לפחות פינה את ההתנחלויות מסיני ומעזה ותודה לליכוד. גם קדימה לא פינתה שום התנחלות ולכן היא ימנית יותר מהליכוד. ביבי בתקופת שלטון הראשונה שלו לא פתח בשום מלחמות וברק ואולמרט בתקופת שלטונם פתחות במלחמות ואינתיפאדות עקובות מדם! לכן כל מפלגה שנמצאת באופן רשמי שמאלה מהליכוד וימינה ממר"צ ומחד"ש היא ימין קיצוני בפועל והם חייבים להעלם. (מרכז הוא כינוי קונספירציה של ימין קיצוני). כמו כן לפני שברק עלה לשלטון לא היה שום סכסוך בין יהודים לערביי ישראל והיום הזרם המרכזי בפוליטיקה מדבר בגלוי נגד ערביי ישראל. לכן את ברק חייבים להעמיד לדין כמה שיותר מהר, רק אז יבוא שלום!
אף פעם לא תהיה מפלגה עם דעות דומות לאלו של מר ברעם שתוכל להקרא מפלגת מרכז… שכן אז מה יהיו מפלגות השמאל?
גם לניתןחים הפסיכולוגים של השלכת כעסים שמר ברעם טוען להם כלפי ברק יש גבול. כאילו שלפני ברק הכל היה טוב?
להזכיר למר ברעם שועידת קמפ דיויד התקיימה כבר לאחר שלרבים היה ברור שאוסלו זה הסכם מת, רק שהם עוד לא ידעו כמה מתים אמיתיים יהיו.
אז למה אוהבים לשנוא את ברק? מפני שכל מי שמעמיד מראה מול פרצופך ואתה לא יכול להמשיך להתכחש לזה שאתה מכוער, תשנא אותן….
עוד הערה.
המפה הזאת מראה במפורש שברק הציע לפלסטינים גדה המערבית מבותרת לשלוש מובלעות ובתמורה ביקש לחתום על סיום הסכסוך. כל אדם שפוי יגיד שעל הסכם הזה אף מנהיג פלסטיני לא יחתום. אם יהיה חמנהיג שיציע לפלסטינים את מה שנקבע בהסכם ז’נבה, השלום יגיע מהר לאזורינו. אבל מנהיגי ישראל לא אימצו את יוזמת ז’נבה, כיוון שהם תומכים בהתחזקות של החמאס, שהוקם על ידי הציונים כדי לפגוע באש"פ. גולדה מאיר אמרה שאין עם פלסטיני והיא התעלמה מאנשים שחיים בשטחים ללא אזרחות: לא ישראלית ולא של המדינה הפלסטינית. המשטר שמקיים מערכת חוקים נפרדת ליהודים ולפלסטינים בשטחים הוא משטר לא דמוקרטי אלא קולוניאליסטי והוא ייפול כמו שנפל משטר כזה באלג’יריה ובדרום אפריקה. התחזקות של הימין ומגמת הירידה המתמדת למפלגת האבודה מאז 1996 מראה לכולם את הפרצוף האמיתי של הציונות. אם "השמאל" מקיים את המדיניות הימנית, הציבור מעדיף את הימין שלא מתחזה תחת המסכה של "שמאל"!
לא עולה על דעתי לתמוך בשום מפלגת קונסנזוס. דיברתי רק על הצורך האובייקטיבי של החברה הישראלית (וגם של השמאל הרדיקלי) שאת מקום העבודה הסופר-ימנית תתפוס מפלגה נאורה יחסית. זה הכל. אבקש שוב לקרוא לפני שמגיבים. תודה.
אומר זאת שוב, באופן יותר ברור:
המפה שהצגת לא משקפת את ההצעה הסופית של המשלחת הישראלית בק"ד !!!
ההצעה הסופית הועידה לפלסטינים כ-97% (שהם למעשה 100% אם מחשיבים את המעבר הבטוח) משטחי 67′ (גושי ההתנחלות הגדולים תופסים כ-3.5% משטחי הגדה, ותמורת השארתם הציע הצד הישראלי חילופי שטחים).
לפיכך, המפה הנ"ל חסרת כל ערך, ובוודאי אינה יכולה לשמש כראיה לסיבות אשר גרמו לכשלון המו"מ.
אינני סניגורם של קלינטון, בלייר או ברק. אם אתה משוכנע שעולמנו הוא כ"כ ציני ואכזר, אז אני יכול לנסות לעודד אותך באמצעות הידיעה שכנראה מצאו מים על המאדים, ואולי תוכל להגר לשם עוד בימי חייך. במידה ותעשה זאת, אנא הקפד על יחס הוגן לילידים.
אם אתה אומר שהמפה הזאת חסרת ערך, אז תמצא את המפה השניה של הצעות ברק ותשלח לכאן קישור. גם העובדה שברק בנה את ההתנחלויות ולא מפנה אף אחת מהן, חושפת את פרצופו האמיתי.את יוזמת ז’נבה פלסטינים קיבלו, אך דווקא המזטר הציני לא מקבל. למזלנו יש היודים מוסריים שלא ציונים וחיים ביחסים טובים עם הילידים והם טלי פחימה, סרבני שרות בשטחים כמו אנשי אומץ לסרב ויש גבול ובעיקר בקרב החרדים כמו נטורי קרתא וחסידי סטמאר. מספר חרדים כאלה הולך וגודל והיום בארץ כ-50 אלף ילדים לומדים במוסדות לימוד שלהם. מספר ציונים חילונים דווקא פוחת. ב-YNET כתבו לאחרונה שבעשור האחרון ירד מספר התלמידים ב-3% אחוז ובאחוזים ירד מספרם מ 46% מכלל התלמידים בקרב אזרחי ישראל ל 39%. אחוז החרדים עלה בעשור ב-50%. מספר דתיים לאומיים עולה אך אחוז שלהם באוכלוסיה ירד ביחס לחרדים וערבים. זאת אומרת שחסידי סטמאר ובני בריתם מן העדה החרדית עוד יצאו להתעמת עם הציונים על ההנהגה של העם היהודי והציונות תיפול! כך יחזרו היחסים בין יהודים לערבים למצב שהיו לפני שנלד הרצל – הקולוניאליסט.
לכל העוקבים אחר התגובות בדיון זה: מומלץ להיכנס לקישור של ‘פטריוט’,להגיע לדף הבית של אתר זה (אתר הסכם ז’נווה), ולראות עוד קצת מפות המופיעות שם. כך תיווכחו לדעת איזה מידע בחר ‘פטריוט’ להסתיר מהקורא ההדיוטי.
פטריוט, אם זה הזלזול שאתה מפגין כלפי האמת, מה לך כי תלין על "סוחרי הנשק" הידועים, קלינטון את בלייר.
אני לא מסתיר שום מפה, כל אחד יכול להיכנס לאתר ולראות את כל המפות. עם המפה של יוזמת ז’נבה, גם אני וגם הפת"ח מסכימים. מדוע הממשלה לא אימצה את המפה של התנועה שנותנת לפלסטינים מדינה עם רצף טריטוריאלי?
הנה המפה של יוזמת ז’נבה שאיתה אפשר לעשות שלום! אין שלום אם אריאל שנמצא בלב האוכלוסייה הפלסטינית. למען שלום אריאל חייב להצטרף לאופירה (השם הציוני של שארם א’ שייח).
— קישור —
פטריוט, בחייאת, אל תתעסק בנושאים שאתה לא מבין בהם שום דבר!
לידיעתך:השיחות בטאבה היו המשך של ק"ד- אותן משלחות סביב אותם נושאים.
אולי עכשיו יקל עליך לאתר את המפות שאני מדבר עליהן. הן נמצאות שתיים או שלוש שורות מתחת למפה שהצגת בקישור.
לגבי יוזמת ז’נבה-
כתבת:"את יוזמת ז’נבה פלסטינים קיבלו…"
סלח לי על הקטנוניות, אבל יש לי תיקון קל: את יוזמת ז’נבה פלסטיני קיבל. סרי נוסייבה שמו. לא ידוע לי דבר על כך שההנהגה הפלסטינית קיבלה הסכם זה. אם יש לך מידע בנושא, הפנה אליו.
לגבי חזונך העתידי-
כדאי שתתבגר!
הינה המידע על כך שהפלסטינים קיבלו את היוזמה. כאן יש שמות של בכירים באש"ף שקיבלו אותה.
— קישור —
אבל ממשלות ישראל מסרבות לכל הסכם כדי לחזק את החמאס ולהחליש את אש"ף. לכן ממשלות ישראל הן חמאסניקיות! בניה בהתנחלויות = חיזוק החמאס. כל ההנהגה הציונית, פרט לגוש שלום, אומץ לסרב ויוזמת ז’נבה הם חמאסניקים!
גם בשיחות טאבה ברק הציע לשמור להשאיר את ההתנחלויות באריאל וקדומים שזה נמצא בלב האוכלוסיה הפלסטינית. את השיחות טאבה ברק יזם כי עלה תאנה לפני הבחירות כדי שהשמאל יבחר בו אבל השמאל לא נפל למלכודת שלו ונבחר אריאל שרון שפינה את ההתנחלויות העזה ותודה רבה לאריאל שרון! ברק וכל הרשע ממפלגת האבודה לא פינו אף התנחלות ולכם מפלגתם חייבת להעלם!
אם הפלסטינים קיבלו את היוזמה, אז גם הישראלים קיבלו אותה. לא ראית את הרשימה של הישראלים שתומכים בהסכם? גם בה יש ח"כים, שרים ואנשים נכבדים אחרים. מה ההבדל?
עם כל הכבוד ליאסר עבד רבו וטרי בולאטה, ערפאת הוא זה שקבע בעבר, ואבו מאזן הוא הקובע היום. ביוזמה יש סעיפים שערפאת התנגד להם בכל תוקף ולעולם לא היה מסכים לקבלם, והוא הדין גם לגבי אבו-מאזן. כך, למשל, נושאי הפירוז, הפליטים וירושלים.
המנהיג העליון **היחידי**, הן בצד הפלסטיני והן בצד הישראלי, שהסכים להסדר הקרוב (מאוד) במהותו ליוזמת ז’נבה הוא לא אחר מאשר……………….אהוד ברק.
פטריוט, ניכר מתגובותיך שאתה לא בקי בתחום שעליו בחרת להגיב. אינך מכיר את היררכיה השלטונית של ההנהגה הפלסטינית, ואינך יודע מה הם נושאי הליבה של הסכסוך או מה היא עמדתם של המנהיגים השונים ביחס לנושאים אלה.
עצה לי אליך: מוטב שתלמד מעט בטרם אתה מגבש עמדה כ"כ נחרצת.
אם ממשלות ישראליות היו מעוניינות בשלום עם הפלסטינים הן לא היו בונות את ההתנחלויות, שאין להן כל עתיד.עצם הקיום ההתנחלויות הוא זה שחושף את הפרצוף האמיתי של המשטר הציוני ושל מפלגת האבודה בפרט. בכל מקרה: אין להתנחלויות כל עתיד ואם הציונים לא יפנו אותן עכשיו, הם יצטרכו לפנותם אחרי המלחמות העקובות מדם כפי שפונה סיני אחרי מלחמת יום הכיפורים ובעזה שהיה בעקבות אינטיפדת אל-אקצה. לא יעזור לך להטיל על הפלסטינים את האשמה בכך שאין שלום. עצם הבנייה בהתנחלויות חושפת את הפרצוף האמיתי של השמאל הציוני שהולך ונעלם! לא סתם העיתונאים ב"הארץ" יוצאים היום נגד אהוד ברק!
אורי אבנרי מכיר אותו אישית וגם הוא מאשים את ההנהגה הציונית בכישלון במשא ומתן עם הפלסטינים. עצם הקמת החמאס, בנייה בהתנחלויות, רדיפה אחרי פלסטינים מתונים חושפת את הפרצוף האמיתי של הציונות. אם ישראל הייתה מציאה לפלסטינים את המדינה בשטחי 1967 מזמן כבר היה נחתם ההסכם. עצם העובדה שברק שקיבל רק 13% מקולות הבוחרים וממלא את התפקיד שר הבטחון מראה שהוא סתם אינטרסנט. היום ישראלים רבים כועסים עליו שהוא מסרב לפנות את המאחזים. בבחירות הבאות תקבל האבודה מספר המנדטים החד סיפרתי וכך יבוא סוף למפלגת ההתנחלויות והמלחמות!
"ההסכם" שהציע ברק הוא בכלל לא קרוב להסכם ז’נבה. הסכם ז’נבה קורה לפנות את כל ההתנחלויות שנמצאות בלב האוכלוסיה הפלסטינית כולל אריאל. וגם בהסכם ז’נבה אין שטחים שברק מציע ל"חכירה ישראלית ארוכה" וכך הוא מבתר את הגדה לשלושה חלקים. יוזמת ז’נבה נגד הבנייה ב -E-1, בשטח שחוצה את הגדה כמעט לשניים. אתה כנראה תומך בכיבוש במסווה של הצעת הסכם לערבים. מזרח ירושלים יהיה בירת פלסטין ולא יעזור שום דבר לכיבוש. "היהוד" של מזרח ירושלים ייפול כמו שנפל גוש קטיף!