להעמיד אירוניה וספק אל מול ההיסטוריה
בשנת 1965 כתב הפילוסוף היהודי ג’ורג’ שטיינר במאמרו "מעין ניצול" את הדברים הבאים: "היהודי המתייצב נגד אותה צרות- אופק וברוטליות, שבה מתגלגלת הלאומיות כל כך בנקל (ובהכרח), פורע חוב ישן. אירוניה אכזרית ועמוקה של ההיסטוריה היא שהמושג של ‘עם- בחירה’, של אומה הנעלה על יתר האומות בתוקף יעודה המיוחד, צמח דווקא בעם ישראל. באוצר המילים של הנאצים היו יסודות של פרודיה נקמנית על טענת הבחירה היהודית… מכאן שביחסו האובססיבי של הנאצי ליהודי היה גרעין זעיר אבל נורא של היגיון".
בדברים המאתגרים האלה, רוצה ג’ורג’ סטיינר לומר שאת רעיון הנבחרות שאלו הגרמנים דווקא מאיתנו, אבל הלאומנים הגרמנים נתנו פרשנות כוחנית- רצחנית למושג, ואם אנו מתעקשים לדבוק בנבחרותנו, מוטל עלינו אתגר גדול ואולי גם בלתי אפשרי: לתת למושגי הבחירה והנבחרות פרשנות של הוויה קיומית אחרת- לא כוחנית, הוויה מוסרית והומניסטית. וממשיך וכותב שטיינר: "…היהודי- בכל מקום שהוא יכול להתקיים, בכל מקום שהוא יכול לבחון מחדש את היחס שבין המצפון וההתחייבות הרעיונית, הוא מקפיד על נאמנותו הלאומית ומתייחס אליה עם זאת בספקנות ובאנושיות- ולכן הוא עשוי לשמש מעין סם גירוי רב חשיבות". (ג’ורג’ שטיינר, "מעין ניצול")
נדמה לי שאחד הדברים שחסרים ביותר ליהודי שנעשה ישראלי, זה אותו "סם גירוי רב חשיבות" כנגד הלאומנות שעולה ופורחת כבר בכל ערוגות החברה הישראלית. האם ישנם בנו עוד כוחות שיוכלו להעמיד אירוניה וספקנות אל מול הייעוד ההיסטורי? כבר לא כל- כך קל להשיב על כך. אבל זהו בעצם לב ליבו של הדיון.
הנפש הישראלית האפלה
אין לי ספק בכך שקיימים אצלנו היום כוחות המממשים את נבחרותם, כפי שהם גורסים אותה, בלי ספקנות ואם אפשר אז גם בכוח ובברוטליות. את האדוות של היהדות הישראלית הזאת אפשר לפגוש ביחס לזר כפי שהוא עולה מניבכי נפשה האפלים של החברה הישראלית במקומות בהם היא נפגשת עם "האחר" הנכבש. הדבר קורה בדרך כלל במעברים ובמחסומים- שם הערבים, הנתונים למרותנו, מושפלים כיד הדמיון הרעה של בנינו ובנותינו המשועממים- אבל גם במקומות אחרים. ובגלל שאין בנמצא במציאות האנושית קרום לא חדיר שימנע את העברת הניסיון הרע הנרכש במעברים ובמחסומים למקומות אחרים, עובר הניסיון בחדווה מרובה אל חיק המשפחה ואל התור בבנק, אל מגרש הכדורגל ואל הכביש והרחוב. ולכן כך אנו נראים בכל אשר נפנה- אלימים, חסרי סבלנות וסובלנות וממהרים להרים את הקול ואת היד על זולתנו.
להרוג סתם גוי
נדמה לי שמי שהיטיב להגדיר את סוג היהדות הכוחנית הזאת- המתרחשת בכל רחבי מדינת ישראל ובשטחיה הכבושים, באלפי סיטואציות קיומיות אנושיות קטנות ומרושעות- היה הרב עידוא אלבה מקריית- ארבע, שבעקבות הטבח במערת המכפלה, שנעשה ע"י הרופא ברוך גולדשטיין, הוציא פסק הלכה (שהתפרסם בספר שיצא לזכרו של הרוצח ונקרא "ברוך הגבר") ובו הוא כותב בין השאר: "איסורים של ‘לא תרצח’ ו’שופך דם האדם’ אינם שייכים ביהודי שהורג סתם גוי, ואין בזה איסור מדאורייתא (מהתורה) כלל".
הרב עידוא אלבה גורס ששני הצווים הגדולים האוסרים עלינו לשפוך דם אדם, אינם חלים על יהודי שהורג "סתם גוי". ובכך הרב עידוא אלבה (למרות שלא לכך התכוון) מוציא אותי, כיהודי, ממשפחת כלל האדם. ותאמינו לי שלא הוצאתי את דבריו של כבוד הרב עידו אלבה משום הקשר שהוא לא היה רוצה שיהיה להם. אפילו שהוא נשען על הרמב"ם.
על פרשת דרכים
אנחנו נמצאים כבר הרבה שנים בנקודת הכרעה בלתי מוכרעת. ועל השאלה, איזו מדינה אנו חפצים להיות, ומהו האור שאנו רוצים להאיר בו לגויים, אנחנו מתווכחים, מרביצים ולפעמים גם רוצחים ראשי ממשלה. האיכות של המעשים והעמדות שננקוט במציאות הקשה המתרחשת סביבנו, יקבעו בעתיד את דמותה של מדינת ישראל לשבט או לחסד. או שבצער רב נחדל מלהתקיים.
הסירוב הוא אמצעי – או על הסכין
בתוך כל אלה נמצא גם מעשה הסירוב. לעניות דעתי, מעשה הסירוב הוא סוג של אמצעי, וככזה- הוא נטול כוונות. הכוונות מובאות אליו ע"י המשתמש. בואו וניקח לדוגמא סכין.
הסכין גם הוא אמצעי, חפץ נטול כוונות. בעזרת הסכין ניתן להציל חיים, כאשר הוא משמש את המנתח בחדר הניתוחים. ואפשר ליטול באמצעותו חיים, כאשר המשתמש בו הוא רוצח ברחוב. כזה הוא גם הסירוב- הוא כשלעצמו נטול כוונות. הכוונות מוטענות בו על ידי המסרב.
קורט שוויטרס מסרב
ולפני שאנחנו באים לעסוק בהווה המטושטש והמעורפל, הבה ונרחיק עדות אל העבר הברור תמיד. בשנת 1943 כאשר מדינת גרמניה נמצאה במצב של מלחמה עם כל העולם שהיה פעם תרבותי, קצין גרמני צעיר בשם קורט שוויטרס מסרב למלא את חובתו לאומה ואף מגדיל לעשות ועושה מעשה של "התנערות מסולידריות אנושית אלמנטרית" כשלא היה מוכן בשום אופן לשמור במחנה-ריכוז בו הושמדו יהודים בשיטת הסרט הנע.
"החינוך שקיבלתי והערכים בהם אני מאמין אינם מאפשרים לי לשתף פעולה עם השמדת בני אדם, אפילו שהם יהודים", אמר קורט שוויטרס במשפטו. בעקבות סירובו הנ"ל נידון קורט למאסר עולם עם עבודת פרך, ורק חסד עשו עמו שלא הוציאו אותו להורג כראוי לבוגד שכמותו המסרב לפקודה בשעת מלחמה.
פרידריך שטרסה מסרב
כעבור כמה שנים, בשנת 1947, הקורפורל פרידריך שטרסה מסרב לפנות את חבל הסודטים. "אני לא מבין למה מי שכן מניח כי קיימת זכות גרמנית לבית לאומי בסודטים, קורא בשם "כיבוש" לדבר שהוא מימוש של אותה זכות. אדם איננו כובש במולדתו ההיסטורית, אפילו אם הוא גרמני", התרגש הקורפורל פרידריך במשפטו "זוהי אדמת אבות! שילמנו מחיר יקר כדי לשוב אליה, מולדת לא מפנים בשום פנים ואופן, וחוץ מזה הם התחילו" המשיך לטעון בעוז ובמידה רבה של צדק, הקורפורל פרידריך שטרסה, ואף הוסיף שאלמלא הסירוב של קורט שוויטרס משנת 43′ כלל לא היה עולה על דעתו לסרב פקודה. "אינני מוצא שום הבדל בינינו, הסירוב של שנינו הוא אותו הסירוב"- צרח פרידריך שטרסה בהתרגשות גדולה- "ההבדל היחידי, אם בכלל, הוא שאני עושה את זה ממניעים לאומיים והוא סתם הומניסט שמאלני מניאק".
לא משנה מה העונש שקיבל הקורפורל פרידריך שטרסה במשפטו, אבל נדמה לי שגם ללא המידע החסר הזה, ההבדל בין שני הסירובים ברור די והותר. האחד נובע ממניעים אנושיים והומניים ומכונה סירוב מצפוני, והאחר ממניעים לאומניים והיסטוריים. ועכשיו תיבחרו איזהו הסירוב שלכם.
כוח, יעילות ויעוד היסטורי
נראה שבכל זאת ישנו הבדל בין "סירוב טוב" הנובע ממניעים אנושיים, הומניים ואף הייתי מוסיף דמוקרטיים, לבין "סירוב רע" המתפרץ ממניעים לאומניים והיסטוריים.
את העניין הזה הבהיר היטב הפילוסוף אלבר קאמי בשנת 1946, מיד עם תום מלחמת העולם השניה, כאשר נשא את הדברים הבאים לפני סטודנטים באוניברסיטת קולומביה: "עתה כשהיטלר נעלם, אנו יודעים כמה דברים בוודאות: ראשית שבית- הסוהר שהרה את ההיטלריזם לא חוסל – הוא מצוי בכל אחד ואחד מאתנו. כל מי שמדבר על הקיום האנושי במושגים של כוח, יעילות ו’יעוד היסטורי’ מפיץ את המגיפה. הוא למעשה רוצח בכוח או בפועל, משום שאם בעיית האדם מתדרדרת לאיזשהו ‘יעוד היסטורי’, למעשה אין הוא עוד אלא חומר (אובייקט) ביד ההיסטוריה וכל אחד יכול לעשות בו כרצונו.
דבר נוסף שלמדנו הוא, שאין אנו יכולים לקבל שום השקפה אופטימיסטית בקשר לקיום האנושי, שום "happy ending ". אבל אם לדעתנו אופטימיות משמעה טיפשות, אנו יודעים גם כעת שפסיביות בקשר ליכולת הפעולה, לאי- התערבות האדם במעשי עוול המתרחשים בקרב בני אדם אחרים, היא פחדנות.
אנו מתנגדים לטרור ולאלימות מפני שהם מכריחים אותנו לבחור בין לרצוח או להירצח. האלימות איננה מאפשרת שום קומוניקציה אמיתית בין בני- אדם, ומשום כך אנו מתנגדים לכל אידיאולוגיה שמתיימרת לתפיסה כוללת על כל חיי האדם".
על החיים ועל המוות
הוויכוח ארוך ומתמשך והוא ניטש בינינו כבר כמה עשרות שנים. ההכרעה, אם תהיה בכלל כזו, תקבע אם נהיה או נחדל. והיא בהחלט לא פשוטה. והיא בהחלט מורכבת, אך בעיקר היא מאוד קיומית. ובשום פנים איננו רשאים למנוע עצמנו מלקיים את הדיון הזה.
כי בסופו של דבר רק בנו תלוי אם תתקיים כאן ישות שעדיין תהיה דמוקרטית.
כל אופציה אחרת, מבחינתי, איננה עומדת כלל על הפרק.
ואני לא מתכוון חס וחלילה שהצחקת אותי ע"י האירוניה הצולעת במאמרך (עליו אומרים ביידיש ("איבר חוכם").
אני מתכוון דווקא בתגובתך ל"שומר חומות האקדמיה":
אתה טוען שהוא יכול לכופף את מרומי קומתו התרבותית והנשגבת (יעני אמרת לו: "רד אל העם, פלצן אקדמי שכמותך")
ואז אתה מפנה אותו לקרוא, לא פחות ולא יותר: "מסה נפלאה שכתב הפילוסוף הפולני לשק קולקובסקי"! מי שישמע!!
על זה נאמר: לאחוז את החבל בשני קצותיו.
נראה לי שמישהו פה התבלבל, המלחמה נגמרה ב1945, ולאחריה התבצע גירוש התושבים הגרמנים של חבל הסודטים על ידי הצ’כים.
הצבא הגרמני פורק וחדל להתקיים ב1945 למשך כמה שנים.
כך שלא מובן לי באיזה צבא שירת פרידריך שטרסה ואת מה הוא סירב לפנות, אולי הוא סירב לדרישת השלטונות הצ’כים לעזוב את ביתו, אם כך זו לא דוגמה שקשורה כל כך לעניין שעוסקת בו הכתבה.
חבל הסודטים היה באמת גרמני, למעשה אלפי שנים, מלפני התקופה הרומית. מה כל כך יפה בלפנות שטח השייך לעמך בדין? קומוניסט אמיתי אינו בוגד בעמו ובקניין הטריטוריאלי שלו. המאמר יפה, אני אוהב את ג’ורג’ שטיינר (שאגב, עמד על כך שספריו לא ימכרו בישראל – מעין חרם מוקדם על הנישוליות הישראלית והלאומנות הטוטליטרית עוד של בן גוריון), אך אילו הייחי קומוניסט גרמני, לא הייתי מוותר על הסודטים, שניקרעו מגרמייה במלחמה אימפריאליסטית מובהקת – מלחמת העולם הראשונה.
פרידריך שטראסה – רח’ פרידריך. רחוב ניצב לשדרות אונטר דר לינדן בברלין. שטראסה = רחוב. פרידריך במקרה זה – המלך פרידריך השני מפרוסייה. הטקסט המושם בסירבול בפיו של הרחוב המפורסם, הוא טקסט אופייני של מתנחל ישראלי. אין חיה כזאת "בית לאומי בסודטים" המושג בית לאומי הוא מושג מהצהרת בלפור הקשור להגירה היהודית לפלסטין בחסות בריטניה, ואין לו כל זיקה לגרמניה, שעמה יושב שם מאז ומתמיד. חבל הסודטים היה חלק מגרמנייה לא פחות מהמחוזות נורטריין וספאל או באדן וירטמברג.
יש גבול לכל ישראבלוף.
— קישור —
המשפט הניזכר כאן לא היה ולא ניברא. אגב, רק חיילי ס.ס. שמרו במחנות ריכוז.
אגב, באיזה ספר של ג’ורג’ סטיינר מופיע המאמר "מעין ניצול" ומה שם המאמר באנגלית? לא מוכר מאמר כזה, אם כי הטקסט דומה בדוחק לרוח דבריו של סטיינר. מאידך יש מאמר של פרופ’ הילל שטיינר "תאוריה ליברלית של ניצול".
יש גבול לכל ישראבלוף, ובורות ועצלות אינן יכולות להסוות עצמן כסוג של פארודיה.
א. קודם כל – המילה "קומוניסט" לא מופיעה במאמר אפילו פעם אחת, לכן לא ברור לי מדוע אתה מדבר על כך ש"קומוניסט אמיתי אינו בוגד בעמו"?
ב. אם כבר ציינת ש"קומוניסט לא מוותר על טריטוריה לגיטימית", אז מה דעתך על קפיטליסט שלא מוותר על טריטוריה לגיטימית?
מה בנוגע ללאומן שלא מוותר על טריטוריה לגיטימית?
מה זה בכלל משנה מהי תפיסת עולמו של אותו אדם שלא מוותר על טריטוריה לגיטימית?
ג. ונניח שאתה קומוניסט ולמדינתך יש טריטוריה שאתה רואה אותה כ"לגיטימית".
קרה המקרה ומדינה שכנה הנמצאת במצב מלחמה איתך חושבת שהטריטוריה שייכה דווקא לה ולא לך,
האם תעדיף את המשך המלחמה רק בגלל שאתה קומוניסט? (כי הרי "קומוניסט לא מוותר על טריטוריה לגיטימית"…)
קל מאד להיתלות באילנות גבוהים כמו הרב אלבה כדי להוכיח עד כמה הישראלים רעים, גזענים ובעלי נטית רצחניות. באותה מידה אפשר לצטט את ז’אן מארי לה פן ולהסיק ממנו עד כמה הצרפתים גזענים, לאומנים ופשיסטים. הרב אלבה מייצג מיעוט זעיר וקיצוני, ולהפוך אותו לאיש קש כדי להוכיח משהו על העם היהודי או הישראלי זה פשוט מגוחך.
ואם כבר מזכירים, אז בישראל יש אולי עוד חמישה עד עשרה רבנים כמו הרב אלבה. אצל הפלסטינים יש אלפי מטיפים נוטפי ארס ושנאה שלעומתם הרב אלבה הוא חיית מחמד, ומיליוני מאזינים נלהבים לדבריהם. אז קצת פרופורציה לא תזיק.
דבריו של המבקר אותי, מתרחשים ללא כל הקשר, במנותק, לכאורה בחלל מופשט, אך למעשה, במרחב בו האדמות, משאב החיים של ההמונים, הופכות לפסיק נטול משמעות נותנת חיים, לסחורה העוברת מיד ליד, לשורה התחתונה במאזן, ומשמשות לספסור בעלי ההון, או לליבוי מתיחות ומלחמות בין עמים בשרות המעמדות השולטים, ברוני ההון הפיננסי.המבקר אותי לכאורה אינו יוצא מכל הנחות, אך למעשה הוא מבטא גישה ליברלית תלושה הניזונה או מתרפסת להון הפיננסי, שהיתה אומרת להמוני מוסקווה במלחמה"ע השנייה (או להמונים בביג’ינג או בהאוונה): "מה איכפת לכם סטלינגרד או וולדיווסטוק, עשו חיים במוסקווה, אין דבר כזה מולדת".
אדמות האומה אינה השורה התחתונה במאזן ההון הפיננסי: הן רכוש ההמונים, נועדו לדיור לכל נפש (ולא לבועות נדל"ן שניפחו בעלי ההון), לחקלאות להמונים עמלים, לשטחי טבע להמונים – יערות, אגמים וכד’ (מימד הטבע חשוב לאדם יצרני. בעל ההון חי רק בעולם מלאכותי, סינטטי, אורבני, דו מימדי). אין זה אינטרס של העובדים באומה אחת לשדוד אדמות אומה אחרת, דהיינו עיקרון המלחמות הלא פוסקות ומעבר אדמות מיד ליד מאומה לאומה, וזאת בשרות רווחי אדוני המלחמה, ברוני ההון. ההמונים לא יספסרו באדמותיהם להשגת זכיונות בכלכלה הגלובלית.
מעניין.
כבר הרבה זמן לא נכתב בגדה השמאלית מאמר כל-כך שטחי ומלא חורים כרימון.
כותב מר פלמה כך:
"את האדוות של היהדות הישראלית הזאת אפשר לפגוש ביחס לזר כפי שהוא עולה מניבכי נפשה האפלים של החברה הישראלית במקומות בהם היא נפגשת עם "האחר" הנכבש"…
ובכן, ישנם כמה כובשים שעושים זאת הרבה יותר גרוע מהיהודי-ישראלי, למשל הכובש בדארפור.
שהרי מה שעובר הנכבש הפלסטיני הוא קייטנת נופש בסגנון "הכל כלול" לעומת הנכבש הסודני.
לא שאני מצדיק את הכיבוש הישראלי, אבל המושג "פרופורציה" הוא משהו שכנראה זר לחלוטין לדודו פלמה שטוען משהו על "הנפש הישראלית האפלה".
הפיסקה "פרידריך שטרסה מסרב" היא ממש פארסה.
הטענה לפיה קורפורל גרמני כלשהו היה בכלל במסגרת צבאית גרמנית ב-1947 לא נשמעת הגיונית, וספק רב אם היה צבא גרמני אז.
גם אם היה צבא גרמני אזי פינוי חבל הסודטים לא היה כלל בשליטתו, ולכן לא ברור מהו ההקשר של אותו סרוב.
תשובתי מעניינת ועקרונית, ומעבר לנקודות שהעלית, אך היא לא פורסמה, כהרבה תגובות רציניות שלי (לא ארוכות במיוחד), שמוצנעות, בעוד מוצגות כמעט תמיד רק תגובות סנסציוניות (רייטינג או גם סיבה נוספות?) דבר התורם לנשלני מתרומתי התאורטית ומציגני כאיש לא רציני, ומעורר יצרים נמוכים ואף ליצניים כלפי.יש גבול לכל סאוב.
קשבנו בברלין דודו פלמה הודיע לנו שצייר הדאדא קורט שוויטרס מונה לתפקיד "קצין גרמני צעיר", וזאת בגיל 56.
"החינוך שקיבלתי והערכים בהם אני מאמין אינם מאפשרים לי לשתף פעולה עם השמדת בני אדם, אפילו שהם יהודים"! כך מצוטט הצייר לאחר שחזר במפתיע מגלותו בלונדון, והוצב למגינת ליבו לשירות מילואים במחנה השמדה.
עוד מודיע לנו קשבנו הדייקן ומהימן, שרחוב פרידריך ("פרידריך שטרסה" בלע"ז) לבש מדים אף הוא והתנדב לשורות הוורמאכט. שירותו בוורמאכט נמשך עד שנת 47, כשנתיים אחרי המפלה הגרמנית(!).
ע"פ הדיווח – כה להוט ודבק היה במשימתו בחבל הסודטים עד שנאחז שם בציפורניו בסלע הממוקם באמצע האזור וצרח בהתרגשות גדולה "אני עושה את זה ממניעים לאומיים ואתם סתם הומניסטים שמאלנים מניאקים!" (ממש ככה – "שמאלנים מניאקים!")
כל גייסותיו של סטאלין ניסו לנתקו במשך זמן רב מאחיזתו בחבל אך ללא הועיל.
לבסוף ויתר רב"ט שטראסה שלנו, וחזר לייעודו המקורי – רחוב בברלין.
ומי שלא מאמין שישאל את דודו פלמה.
תקנו אותי אם אני טועה, אבל הציטוטים מפי הגרמניים הם פרי דמיונו של הכותב, לא ?
אדון פלמה החביב,
אתה מצטט לדבריך את ג’ורג’ סטיינר. איני בטוח שקיים המאמר שאתה נוקב בשמו.השם הקרוב ביותר למאמר שנקבת הוא A kind of survivior מ-1965 (בספרLanguage and Silence, 1967 , Faber & Faber , ע"מ 119 ) שלא ניזכר בו כלל דבר מהדברים ששמת בפיו של סטיינר. סטיינר אמנם מדבר על exploitation of language , אך אין לכך כל קשר לדבריך. עליך להבין אותנו: יתכן שבמכללת אורנים הוירטואוזיות המילולית שלך מרשימה הן עמיתים וכמובן סטודנטים, אך אין לך להשתמש בשיטת הנלוזה של הסתמכות שרלטנית על בורותו היחסבית של הזולת, להחדיר למוחו בשם אילן דגול מסרים שלך עצמך (שאגב, אינם שלך אלא שהוגים אחרים אמרו זאת מצויין, בנושא "המחשבה החופשית והמשוחררת מתבניות דוגמטיות של היהודי". גם אם אינך זוכר מי אמר זאת, ומאיפוא לקחת ציטוט כלשהו, אל נא תטעה את קוראיך, והשקיע מאמץ כלשהו בברור. עליך להבין אותנו, אנו כותבים זאת מתל אביב, בה כל מלצרית בת 21 יכולה לגלגל דברים מבריקים, והעבודה עם הפה והגילגול בלשון באופן מושכל זה נחלת כל דילטנט כאן. כאן, בתל אביב, בירת התרבות הישראלית, איננו מתרשמים מהחריזמה כביכול, שיש כאן לכל אדם שלישי. השקע עבודה רצינית ואל תעשה חארטות (כפי שמכנים זאת כאן), תוך טימטום והטעיית קוראיך. תודה.
מ.
נ.ב. הטקסט שאתה מביא בשמו כולל יסודות פוסט מודרניסטים בנוסח דרידה, שכל תלמיד לקולנוע ותקשורת לומד בקורס מבוא קצר כאן, עניין שסטיינר לא היכירו כלל, בתקופתו. דוגמא לכך מ"הציטוט" שהבאת:
"בכל מקום שהוא יכול ***לבחון מחדש את היחס*** שבין המצפון וההתחייבות הרעיונית, הוא מקפיד על נאמנותו הלאומית ומתייחס אליה עם זאת בספקנות ובאנושיות- ולכן הוא עשוי לשמש מעין סם גירוי רב חשיבות". (ג’ורג’ שטיינר, "מעין ניצול")
הוא כתב "קורפורל שטראסה" בשביל ליצור אסוסיאצייה עם "הקורפורל הקטן" אדולף מיודענו. נו טוף, רק היטלר לא מחזיר שטחים שהיו גרמניים מדורי דורות, סין, קובה, הפלשתינאים, וייטנאם, שוודיה, בריה"מ בזמנה (במאבק הגבורה של עמיה כנגד הפשיזם הנאצי)ספרד, כן מספסרות באדמות מולדת לגיטימיות, למטרות מדיניות וכלכליות שונות (הטבות בכלכלה הגלובלית למשל).
מה הבעייה כאן? הבעייה שהכותב מטשטש את ההבדלים בין "אדמות מולדת לגיטימיות" ואדמות כבושות לא לגיטימיות (למטרת העברת אוכלוסיה לשטחי כיבוש, בניגוד לאמנת ז’נבה הרביעית).
מ.
בתגובתך הנוגעת בחשיבות האדמה לאדם היצרני לא הסברת מה עניין קומוניזם לכאן, ובפרט לא הסברת מדוע אמרת ש"קומוניסט לא מוותר על טריטוריה לגיטימית" ולא "אדם לא מוותר על טריטוריה לגיטימית".
הדוגמא שלך לגבי בריה"מ במלחמת העולם השניה אינה רלוונטית. הרוסים נלחמו בגרמנים בעיקר בגלל ששלטון האימים של סטאלין הכריח אותם להלחם.
אתה מציג זאת כאילו האדם הרוסי הפשוט נלחם בנאצים מפני שהוא ראה בהם סוחרי נדל"ן…
תזכיר לי איזה סכסוך אדמות היה בין גרמניה לרוסיה?
הדבר האחרון התמוה שציינת באמת דורש התייחסות מיוחדת: "מימד הטבע חשוב לאדם יצרני. בעל ההון חי רק בעולם מלאכותי, סינטטי, אורבני, דו מימדי".
ממתי עולם אורבני הוא דו-מימדי ואינו יצרני?
אם תאסוף את כל היצרנות והיצירתיות שבאו לידי ביטוי בערים הגדולות בעולם לאורך ההיסטוריה (אתונה, רומא, פרספוליס, קונסטנטינופול, פריז, לונדון, פראג, ניו-יורק ועוד) תגיע לכמות יצירה הגדולה פי כמה מזו שפותחה "בטבע". לכן אתה מתבקש לנסח את הטיעון מחדש או לחזור בך ממנו.
מציע לכל הכותבים ההיסטוריוניים הסופר-רציניים לעיין לא בערכים בוויקיפדיה על ציירים אוסטריים ורחובות ברלינאים, אלא בערך "פארודיה".
כתב הספורט של "הגדה השמאלית" – חזקל מוסרי,
הרחיק עד ברלין הקרה והרי לכם דיווחו:
"משחק הכדורגל הסתיים בעוד הפסד צורב של מכבי חיפה בשיעור 1:0, הפעם לבאיירן מינכן.
את השער היחיד במשחק הבקיע חלוץ באיירן – דודו פלמה, שאמר לאחר המשחק בראיון לרשת טלויזיה מקומית: "הבקעתי את השער הזה ברגשות מעורבים. אין לי שום קשר לעם היהודי ואיני יודע מה עשה סבי במלחמת העולם השניה, אבל פעם מצאתי במגירה שלו טבעת זהב ועליה הכיתוב "למירל’ה באהבה, כהן". מאז אני מרגיש קירבה לעם היהודי ולישראל בפרט, למרות שמעולם לא ביקרתי שם".
למיכאל שרון: ולהמונים צריך להיות איכפת מאיזו בירה רחוקה מנהלים את ענייני אדמותיהם: זו שבפראג או זו שבברלין? רק אם רוצים לעודד אותם להלחם זה בזה למען בעלי ההון. בעלי ההון אסירי תודה לך על כך שאתה עוזר להם בזאת; בתמורה הם ירדפו אותך כבוגד, כדי שתוכל להתרברב ברדיקליות שלך.
אתה מתבלבל. קצת לןגיקה אלמנטרית לא תזיק. בעיר חיים אנשים רבים, ורק חלקם הם בעלי ההון. חלק מהחיים בעיר יוצרים, חלק עובדים וחלק קצת טפילים על הקיום האורבני המוגן, דהיינו ניזונים מהמשאבים של אחרים בלי לפתח כישורים אוטונומיים אישיים. אדם יכול לחיות בעיר מתוך זיקה רוחנית לעולם תלת מימדי הכולל את הטבע (וגם בעיר יש פאונה – ציפורים, חתולים קיפודים וכד’). מתוך האמירה שעולמם של בעלי ההון הוא סינטטי ודו מימדי, לא נובע לוגית שכל החיים בעיר – זה עולמם. הזיקה לטבע אינה רק נחלתם של החיים בטבע, הטבע הוא בנפשנו, בתורת אנשים בני מינם, וטבוע במוחנו מתקופות קדומות באבולוציה שלנו.
חלק – עולמם הנפשי מעט התעוות, למרבית הדאבה.
נו טוב. תמיד נחמד לגלות מחדש את החלחלה שאוחזת ב"אנשי בירת האקדמיה והתרבות" נוכח "חוסר הדיוקים המופיעים במאמר".
ליבי ליבי לכם.
אני באמת ממליץ, במיוחד לך "שומר חומות האקדמיה", לכופף את מרומי קומתך התרבותית והנשגבת ולחפש מסה נפלאה שכתב הפילוסוף הפולני לשק קולקובסקי הנקראת "אגדת הקיסר קנדי", ואז לשוב ולקרוא את דבריך ןלהתגלגל מצחוק…
האם אפשר לקבל קצת פרטים לגבי קיבוץ כפר הנשיא — על אילו אדמות הוא יושב למשל?
קיש מיר טוחעס. לך תראה הסרט של משה איבאגי "סיפורי בית קפה" ותפוס ראש. עשה לי את זה.
גם שולמית אלוני בדיכי
— קישור —
המאמר יכול לעמוד בזכות הרעיונות שהוא מביא ולאו דווקא בזכות הציטוטים ההיסטורים הנכונים או לא.
הכותב העמיד יפה את הסרבן בעל האידאולוגיה ההומנית \ אוניברסלית לעומת הסרבן בעל האידאולוגיה הלאומנית \ פרטיקולרית.