פרופ’ נוסייבה אמר בראיון לעיתון "הארץ", כי כיוון שפתרון שתי המדינות המועדף עליו נראה פחות ריאלי, הוא שוקל לעבור לאוריינטציה של פתרון מדינה אחת עם שוויון זכויות וזכות שיבה. הדיכוטומיה הזו במחשבתו של פרופ’ נוסייבה היא שגויה. פרופ’ נוסיבה יוצא מתוך נקודת הנחה סמויה למחצה שדרישת מדינה אחת בידי הפלסטינים תפגע בפתרון שתי המדינות. מבלי לדון בשאלה מהו הפתרון העדיף, לדידי, דווקא דרישת זכות הצבעה בידי הפלסטינים במדינת ישראל תשפר את הסיכוי של פתרון שתי המדינות. זאת לפחות אם הדרישה תועלה בצורה הדרגתית.

לכאורה, פרופ’ נוסייבה צודק. הרי פתרון שתי המדינות מנוגד לפתרון המדינה האחת. אם יהיו יותר אנשים שיתמכו בפתרון המדינה האחת, הרי שיהיו פחות אנשים שיתמכו בפתרון שתי המדינות. אם התחרות היא בין שני הפתרונות הללו, הרי שחיזוקו של האחד מחליש את  האחר. כמו כן, אולי יהיו מי שידחו הסכם של שתי מדינות לאחר שתקודם אופציית המדינה האחת. בנוסף, לכאורה, בהסכמה למדינה אחת הפלסטינים מוותרים על זכותם להגדרה עצמית ומקבלים עליהם את עול הטענה ש"אין עם פלסטיני", ומכאן ייטען שמה להם כי ידרשו מדינה אחת. אך אני סבור, שהדעה שהצעת פתרון המדינה האחת תסכל את פתרון שתי המדינות בטעות יסודה. טענתי היא, שנהפוך הוא: העלאת פתרון המדינה האחת בצורה הדרגתית, למצער, דווקא תגדיל את הסיכוי להשגת פתרון שתי המדינות. (איני דן כאן בשאלה אם ייתכן שהיא תוביל גם לדברים רעים אחרים).

מדוע, אפוא, הדרישה לזכות הצבעה תעלה את הסיכוי של פתרון שתי המדינות? הסיבה לכך היא שברגע שישראל תאמין שאם היא לא תצא מן השטחים ותסכים למדינה פלסטינית, אזי תהא הסתברות משמעותית למדינה דמוקרטית אחת (שתנוטרל בידי יציאה מהשטחים) –  הרי שישראל תבחר לצאת מן השטחים. אם הפלסטינים יציגו את פתרון המדינה האחת כאלטרנטיבה לסטאטוס קוו, הרי שהסיכוי שישראל תסכים לפתרון שתי המדינות יגדל. זאת כיוון שרובם המכריע של הישראלים מעדיף את פתרון שתי המדינות על פתרון המדינה האחת עם זכות הצבעה לפלסטינים – גם בלי זכות שיבה. רוב הישראלים יעדיפו אפילו את פתרון שתי המדינות בצורתו הקשה ביותר עבורם – נגיד נסיגה כמעט מלאה לגבולות 67′ בלי להותיר אף התנחלות, אלא בירושלים ובסביבותיה, על פני פתרון של מדינה אחת עם זכות הצבעה בצורתו הקלה ביותר עבורם. ומאי נפקא מינה לכך? כאשר הפלסטינים דורשים מישראל שתי מדינות במתווה שנוח להם, הישראלים בוחרים ליטול את ההימור של המשך הסטאטוס קוו. הם אומרים לעצמם, שלכל היותר ייכפה עליהם הסדר של שתי מדינות במתווה שנוח לפלסטינים. לכן אין להם הרבה מה להפסיד מהמשך הסטאטוס קוו. הם, כמובן, מפסידים בני אדם שנהרגים בסכסוך, אך כיום הם גם קטני אמונה בכך שנסיגה מהשטחים תוביל ליותר ביטחון להם. החשש מניצחון צבאי ערבי שיטרוף את הקלפים גם הוא נתפש כרחוק מכדי להילקח בחשבון. האנשים בשמאל הציוני – דוגמת יוסי ביילין, הנלהבים לפתרון של שתי מדינות, אכן מטעימים את רצונם בהסכם מחשש שהפלסטינים יהיו לרוב וידרשו זכות הצבעה. לעומת זאת, אם הישראלים יידעו שהאלטרנטיבה להסכם של מדינה אחת היא כבר הסתברות מסוימת להמשך הסטאטוס קוו והסתברות מסוימת לפתרון המדינה הדמוקרטית האחת, הרי שכעת יהיה להם יותר מה להפסיד מסירוב לפתרון שתי המדינות.

ולכן, הסיכוי שישראל תסכים לפתרון שתי המדינות יגדל, כאשר יותר פלסטינים ידרשו מדינה אחת. מכאן, שראשית אם הפלסטינים יהיו נעולים על פתרון של מדינה אחת, עד שיידחו את ההצעה של פתרון שתי המדינות, כלומר יעדיפו התנגדות על פני הסכם שאינו של מדינה אחת, המסקנה שהסיכוי לפתרון שתי המדינות יגדל תהא חלשה הרבה יותר. ייתכן שגם אז ישראל תוכל לנטרל את דרישת המדינה האחת באמצעות נסיגה לקווי 67′ ולכן היא תיסוג לקווי 67′. שנית, אפשר מאוד שישראל, שתהא מודעת לכך שהפלסטינים עלולים להינעל תסכים לפתרון שתי מדינות עוד בטרם שהם יינעלו על פתרון המדינה האחת, תוך דחיית פתרון שתי המדינות. שלישית אפשר שהעלאת פתרון המדינה הדמוקרטית האחת תציע חלופה אחרת למי שהתייאש מהמשא ומתן לשתי מדינות, מאשר שקיעה בתהומות המיליטנטיות החמאסניקית, ואותה קבוצת אנשים שבה מדובר לפחות תפריע פחות לפתרון שתי המדינות.

אם הפלסטינים ידרשו זכות הצבעה במדינה אחת, הסיכוי לפתרון שתי המדינות יגדל, כיוון שאת דרישת זכות ההצבעה קשה יותר לבטל מבחינה מדינית.  נראה, שמצפונו של העולם מזועזע יותר, ובצדק, משלילת זכות הצבעה על יסוד אתני מאשר מאי הכרה בזכות הקולקטיבית להגדרה עצמית. אפשר שדרכה של ישראל להתמודד עם הטענה תהא בהצעת מדינה פלסטינית עצמאית.

למעשה, לפלסטינים יש גם אופציה נוספת על פני מעבר מדרישת מדינה עצמאית לדרישת זכות הצבעה. הם יכולים לומר פומבית לישראל כך: או שתכירו בזכותנו להצביע בבחירות לכנסת או שתכירו בזכותנו למדינה בגבולות 67′. ממה נפשך? אם תמצי לומר שהשטחים הם שלכם/ חלק מישראל, העניקו לנו אזרחות. לעומת זאת, אם תמצי לומר שהשטחים אינם שלכם/ חלק מישראל, צאו מהם. במלים אחרות, הפסיקו לבלבל לנו את המוח שדעתכם היא שמדובר ב "שטחים שנויים במחלקות", אלא הציגו את דעתכם במחלוקת וכבדו את זכויותינו בהתאם. בהצעה זו – יחסית לדרישה למדינה אחת –  הפלסטינים  יחזקו מחד את הטיעון המוסרי שלהם, ומאידך יפחיתו את עלות הסטטוס קוו לישראל בהיבט אחר –  חששה של ישראל מכך שתיכפה עליה זכות הצבעה לפלסטינים יקטן. אולם, גם הסיכוי שהפלסטינים  יינעלו על פתרון המדינה האחת יקטן. ניתן גם לערב בין הפתרונות השונים, אך על כך אני פוסח, שכן מטרתו של מאמר זה אינה להציע אסטרטגיה אופטימלית, אלא להצביע שהעלאה של דרישת זכות ההצבעה – לפחות בצורה הדרגתית כמו על דרך של השתתפות בבחירות שמתקיימות בירושלים, דווקא תשפר את הסיכוי לפתרון שתי המדינות.

Share on Facebook