אמת מטרידה – An inconvenient truth
(בעקבות כשלון ועידת האקלים בקופנהאגן)
אֲבָל קֹדֶם, כְּמַתָּנוֹת קְטַנּוֹת, יֶלֶד, הָאֲדָמָה תִּפְרֹשׂ לְרַגְלֶיךָ
אֶת הַקִּיסוֹס הַמִּזְדַּחֵל וְאֶת הַנֵּרְדְּ וְאֶת הַקּוּלְקָס הַמְזוּגִים
בִּצְחוֹקוֹ שֶׁל הָאָקַנְתּוֹס.
(ורגיליוס)
מֵאָז הִמְצִיא יוֹהַן גּוּטֶנְבֶּרְג אֶת הַדְּפוּס נִדְפְּסוּ כָּל כָּךְ
הַרְבֵּה סִפְרֵי תָּנָ"ךְ, סִפְרֵי קְרִיאָה, סִפְרֵי הַדְרָכָה, הַסְבָּרָה,
פִּרְסוֹמוֹת, מִסְמְכֵי מְדִינָה, רַבֵּי-מֶכֶר, עִתּוֹנִים, כִּתְבֵי-עֵת,
נִכְתְּבוּ כָּל כָּךְ הַרְבֵּה שִׁירִים, נִכְתְּבָה כָּל כָּךְ מְעַט שִׁירָה.
גַּם יָדִי שֶׁלִּי הָיְתָה בַּמַּעַל, בְּיַעֲרוֹת הָעַד כָּרְעוּ
גִּזְעֵי הָעֲנָק רוֹמְסִים בְּכָבְדָּם הַמַּצְמִית עֲצֵי
גּ’וּנְגֶל וְחַיְתוֹ יַעַר, בְּחֶבְיוֹן אֳנִיּוֹת גְּדוֹלוֹת
וּמִתְנַכְּרוֹת שָׁטוּ עַל גַּלֵּי הַיַּמִים וְהָאוֹקְיָנוֹסִים
סוֹפְגִים אֶל תּוֹכָם הַמִּתְכַּלֶּה אֶת שִׁירַת הָרוּחַ
וְדִמְעַת הַסְּעָרוֹת, הַזְּמַן יָבַשׁ בְּעוֹרְקֵיהֶם
הַמִּתְכַּוְּצִים עֵת נִטְחַנּוּ עַד דַּק בְּמַסּוֹרֵי-עֲנָק
וּבְמַעֲגֵלוֹת עַד שֶׁהָיוּ לְדַפֵּי שִׁיר זֶה.
עַכְשָׁו הָעוֹלָם בָּא, בִּצְרִיחַת קַרְחוֹנִים מִתְרַסֶּקֶת
וּבְקִינַת אֶל נִינְיוֹ, לִתְבֹּעַ אֶת עֶלְבּוֹן זַעֲקַת
הַדַּפִּים הַמַּבְאִישָׁה וְלִמְחוֹת אֶת צַחֲנַת עָרֵינוּ
הַמְּעַשְּׁנוֹת עַצְמָן לָדַעַת דֶּרֶךְ הַחוֹר שֶׁבָּאוֹזוֹן.
בְּסוֹפוֹ שֶׁל חֶשְׁבּוֹן מַה שֶּׁיִּשָׁאֵר יִתְפּוֹרֵר
לְאָבָק בֵּין עָרִים מִתְכַּסּוֹת בְּהַרְרֵי בּוֹץ
בִּדְרוֹם אָמֵרִיקָה לִשְׂרֵפוֹת עֲנָק מִצָּפוֹן
לִנְיוּ-סָאוּת’ וֵילְס אוֹסְטְרַלְיָה. מִי שֶׁיִּשָׁאֵר
יִמְצָא עוֹלָם גּוֹסֵס וּמִתְנַוֵּן, מִתְחַמֵּם
וּמִתְקָרֵר, נִשְׂרָף בְּלַהַט אֵשׁ הַשְּׂרֵפוֹת
וּמוּצָף בְּנַחְשׁוֹלֵי מַיִם עֲנָקִיִּים. אֵיזוֹ מַשְׁמָעוּת
לַעֲזָאזֵל תִּהְיֶה אָז לַשִּׁירִים שֶׁל ר’ יְהוּדָה
הַלֵּוִי, וֶרְגִּילְיוּס וְצַ’ארְלְס בּוּקוֹבְסְקִי שֶׁיֵּרָקְבוּ
לָהֶם בַּסִּפְרִיּוֹת הַצִּבּוּרִיּוֹת כְּשֶׁהֵם הוֹלְכִים
וְנִסְפָּגִים לְאַט בַּמַּיִם הָעֲכוּרִים. הַטֶּבַע נָתַן
וְעַכְשָׁו הוּא בָּא לָקַחַת בַּחֲזָרָה אֶת הַדַּפִּים
הַמֻּשְׁחָתִים שֶׁל סֵפֶר תּוֹלְדוֹת אָדָם, לְסָפְגוֹ
אֵלָיו, לְדַשֵּׁן בּוֹ אֶת מְעֵי הָאָרֶץ הַטּוֹבָה שֶׁתָּקִיא
אוֹתָנוּ מִתּוֹכָה וְלֹא תּוֹתִיר לָנוּ כָּל זֵכֶר לְדֵרָאוֹן עוֹלָם.
אֲבָל קֹדֶם, כְּמַתָּנוֹת קְטַנּוֹת, יֶלֶד, הָאֲדָמָה תִּפְרֹשׂ לְרַגְלֶיךָ
אֶת הַקִּיסוֹס הַמִּזְדַּחֵל וְאֶת הַנֵּרְדְּ וְאֶת הַקּוּלְקָס הַמְזוּגִים
בִּצְחוֹקוֹ שֶׁל הָאָקַנְתּוֹס…
יופי של שיר. האמנם אנו דור החתימה?! קחו את האייפון וההייטק והאייקיו ותנו לנו בחזרה קצת מן הקיסוס המטפס על קיר ה"שפריץ" והלטאה הרובצת בשמש וריח הקיץ המשכר.
פואמה כמו תנ"כית כתובה היטב המתאימה לדת הירוקה החדשה הקוראת תגר על המסורת של הדתות המונותאיסטיות ושל ההומניזם אשר שמו את האדם במרכז.
הירוקים כמו הפאגנים של פעם מעלים על נס את הטבע ולא את האדם.
שיר מרגש. תודה על החויה השירית .