ספרו של שלמה זנד "מתי ואיך הומצא העם היהודי?", יצא רק לפני שנתיים בעברית ומיד עורר הד רחב. הספר כיכב שבועות בראש רשימת רבי המכר. לאחר מכן תורגם הספר לצרפתית וגם שם הפך לרב מכר. רק לפני כחודשים תורגם הספר גם לאנגלית (בידי חברתנו יעל לוטן ז"ל).
כצפוי, עורר הספר הדים ביקורתיים רבים כאן ובחו"ל. העיתונות היומית (כמו ה"ניו יורק טיימס") אף היא הקדישה לו מקום. בשעה שרוב הביקורות בחו"ל התייחסו ברצינות רבה, ובחלקן באהדה ובהסכמה, הרי שבארץ הביקורת הייתה צוננת עד עוינת, כפי שאפשר היה לצפות מספר המתעמת עם ההיסטוריוגרפיה הציונית. זנד הרי "סרק את ההיסטוריה כנגד כיוונה" לפי מצוותו של ולטר בנימין. הוא האיר את ההיסטוריה שאם לא הועלמה ממש, נדחקה לקרן זווית אפלה.
"המצאת אומות"
כותרת הספר "מתי ואיך הומצא העם היהודי" קוממה ותמשיך לקומם רבים אשר עבורם הדבר יישמע כחילול הקודש. יתכן שיש לציין מיד, ש"העם היהודי" נמצא בחברה טובה, הוא איננו הראשון והיחיד ש"הומצא". המצאת עמים, אומות והלאומיות בכלל, הייתה כמעט העיסוק האירופאי המקובל במאה ה-19. עם זאת הדבקות במדומיין הלאומי אצלנו היא אובססיבית יותר מאשר באומות מודרניות אחרות.
את השימוש במילה "המצאה" במובן זה פיתח אריק הובסבאום בספרו המפורסם, "המצאת המסורת". האוקסימורון בכותרת זו כבר מעורר עניין אצל כל חובב היסטוריה. ואכן קורא הספר בא על שכרו. הנה אנו למדים כי אהבת העם האנגלי את מלכיו ומלכותיו היא סך הכל המצאה, כבר מהמאה ה-19, כאשר החלו לארגן תהלוכות ומצעדים מלכותיים מפוארים. עוד במאה ה-17 חששו מלכי בריטניה לצאת עם מרכבותיהם לרחובות לונדון מפחד הביצים הסרוחות שיישלחו לעברם. הפואמה הגדולה "אוסייאן", המפארת את עברם של הקלטים הסקוטים, התגלתה כהמצאה. ואפילו החצאיות הסקוטיות המפורסמות, המסווגות את הסקוטים לפי השבטים השונים משחר ההיסטוריה, אינן אלא ניכוס וחיקוי של בגדים שאומצו בשירות בהודו. אך מעבר להמצאות של מנהגים, מסורות וטקסים, ההמצאות הגדולות באמת הן המצאות "ה"היסטוריה" שלא הייתה ולא נבראה.
ואכן, כבר אמר ארנסט רנן במסתו המפורסמת "מה היא אומה?", שהדבר הראשון שעם חדש עושה הוא להמציא לעצמו היסטוריה. גם הסופרת הנודעת ג’יין אוסטין, שכלל לא הייתה היסטוריונית, שאלה בקורט של הומור: "למה ההיסטוריה משעממת כל כך, הרי ידוע שהיא כולה בדיה?"
גם פטריק ג’. גירי, בספרו המרתק "המיתוסים של האומות: המקורות הימי-ביניימים של אירופה", מספר לנו כיצד נולדו מיתוסים כאלה או אחרים לתפארת האומה המדוברת (והנה מתחלפות לה המילה "המצאה" במילה "מיתוס", ואכן המרחק אינו גדול והמטרה בשימוש בשניהם דומה). שירת רולנד למשל, האפוס הלאומי הצרפתי המכונן, מקורה לא היה יותר ממסע שוד לא גדול במיוחד בדומה לאיליאדה של הומרוס, שיש בה הד למסעות שוד מהסוג שהיו מקובלים אז כשהקרקעות לא הספיקו לפרנסת תושביהן.
אך נושאו המרכזי של הספר הוא תיאור העירוב הגמור של העמעמים והשבטים השונים באירופה, בשלהי האימפריה הרומית המערבית ועירובם הגמור, כך שמוצא האומות השונות גם הוא מומצא ואינו מתבסס על היסטוריה או על עדויות היסטוריות.
יוצא אפוא ששלמה זנד לא היה צריך להמציא כלל את "ההמצאות". הן כבר היו ידועות ואף מקובלות.
ובכל זאת יש הבדל. הלאומיות והאומות באירופה משלהי המאה ה – 18 "הומצאו" על בסיס ועבור ציבור שהיה מרוכז לרוב בטריטוריה והיו לו מאפיינים אתניים משותפים או דומים (לרוב שפה, אבל לא בהכרח). לעומתם, היהודים בארצות השונות שבהן הם חיו חסרו את המאפיינים הללו. הציבור היהודי היחיד שאפשר היה להבחין בו בסימנים אתניים משותפים היו יהודי מזרח אירופה, שאחת השפות המשותפות שלהם הייתה היידיש. את הציבור הזה מכנה זנד "עם האידיש". אך גם הציבור הזה – או העם – לא שאף לעצמאות, אלא דרש לעצמו אוטונומיה תרבותית במסגרת רוסיה הצארית של אותם ימים.
נכון, הלאומיות האירופית הייתה צריכה להמציא את התודעה הלאומית, את ההיסטוריה הלאומית וגם את הסמלים הלאומיים כגון דגל, המנון, בולים, מדים וגם את הגיבורים הלאומיים ומצבותיהם (לרוב בפוזה של גיבור אמיץ רכוב על סוס שועט). ולעתים גם שפה חדשה. אצל היהודים היה צורך להמציא את העם עצמו – את העם היהודי. באירוניה שבהיסטוריה עם כזה (לאומי) לא היה קיים מעולם. עד שלבסוף מצאו אותו ההיסטוריוגרפים הציונים מתחת לאף: הם הפכו את העם הישראלי שנוצר כאן לעם יהודי – וכך הפכה מדינת ישראל למדינת העם היהודי.
הסיפור הציוני / או מה רוצים שנאמין
את הסיפור הציוני שקנה לו שליטה כמעט מלאה בתודעה הישראלית מתאר זנד כך: "בזיכרונם המושתל של הישראלים טמונות לכאורה אמיתות קשיחות ומדויקות, רובם ככולם יודעים שמאז נתינת התורה בסיני קיים בבטחה עם יהודי, אשר הם צאצאיו הישירים והבלעדיים, הם משוכנעים שעם זה ‘יצא’ ממצרים, התנחל וכבש את ‘ארץ ישראל’ שהובטחה לו כידוע, על ידי האל, הקים לו את מלכויות דוד ושלמה המפוארות". וזנד ממשיך: הם גם בטוחים שעם זה הוגלה לאחר רגעי התהילה הממלכתיים לא פעם אחת , אלא ‘פעמיים’. עם חורבן בית ראשון במאה ה-6 לפנה"ס, ובפעם השנייה בשנת 70 לספירה לאחר הרס המקדש השני. עוד לפני מאורע זה הצליח העם הייחודי להקים לו את ממלכת החשמונאים העברית שסילקה את השפעת המתייוונים המרושעים בארצו. הם סבורים שעם זה, כלומר ‘עמם’, שלכל הדעות הוא הקדום ביותר, נדד בגלות קרוב לאלפיים שנה, וחרף שהייה ארוכה זו בקרב הגויים הוא נשמר היטב מן ההתערות ומן ההתבוללות בהם. העם התפזר בפזורה רחבה, חתר והגיע במסעותיו המיוסרים לתימן, מרוקו, ספרד, גרמניה פולין ורוסיה הרחוקה, אך תמיד עלה בידו לשמר קשרים הדוקים בין הקהילות הרחוקות, וכך ייחודו של העם לא נפגם, אבל ממשיך זנד , "רק בסוף המאה ה- 19 בשלו התנאים שהולידו את הזדמנות הפז הנדירה שבה העם הזקן נעור מתרדמתו הארוכה ויכול היה להכין את עצמו לקראת חידוש נעוריו ושובו ל’מולדתו’ העתיקה שהוא אמנם החל לחזור אליה בהתלהבות בהמוניו. אלמלא הטבח הנורא של היטלר, כך מאמינים עדיין ישראלים רבים, ‘ארץ ישראל’ הייתה מתאכלסת במהירות במיליוני יהודים שהיו ‘עולים’ אליה ברצון, מכיוון שחלמו עליה אלפי שנים. ואילו הארץ הריקה והבתולית ייחלה לעם שיבוא ויפריח אותה. אמת, במולדתו התיישבו מספר אורחים לא קרויים, אולם הואיל והעם ‘שמר’ לה אמונים ככל ארצות פזוריו’ במשך אלפיים שנה היא הייתה שייכת רק לו ולא לאותם ‘מעטים’ חסרי ההיסטוריה שנקלעו אליה במקרה. לכן מלחמותיו על הכיבוש הארץ של העם הנודד היו צודקות, התנגדותה האלימה של האוכלוסייה המקומית הייתה נפשעת […]".
מטרת ההיסטוריוגרפיה הזו לפי זנד היא לבסס את ‘צדקת דרכנו’ ולהוכיח שוב את זכותנו על הארץ כלפי אלה הצרים עלינו. אך גם ואולי בעיקר, כלפי פנים – כשכנוע עצמי.
ספרו של שלמה זנד הוא מסע מרתק שבו הוא מפריך אחד לאחת את כל ‘העובדות’ האלו ומעמיד אל מולן קווים של תולדות היהודים המבוססים על מקורות היסטוריים ובפרשנותו ההיסטורית.
אפשר להבין את הכעס ואת התסכול של ציונים רבים וטובים, ודווקא באקדמיה שעמלה כה רבות לאישוש ההיסטוריוגרפיה הציונית, כאשר נשחקות אבני הבניה של המיתוס הציוני בזו אחר זו. אברהם לא יצא מאור כשדים, אין גם יציאת מצרים, הים כנראה לא נחצה וסוס ורכבו לא טבעו בו; לא הייתה הגליה בכוח של היהודים מארצם, לא נמצאה כל עדות לממלכות המפוארות של דוד ושלמה חרף הפיכת כל אבן ירושלמית בידי צבא הארכיאולוגים (יהודים ונוצרים – באותה המטרה להוכיח את ההיסטוריות של התנ"ך). אין געגועים במשך שנות אלפיים לארץ אבות ואין גם עם יהודי גלובלי. מה שנשאר הוא דבר פשוט ולא מרנין במיוחד: ייסוד מדינה בסיוע הקולוניאליזם הבריטי, ומאז קיומו – בצל הסוכך האימפריאלי האמריקאי. ועדיין האידיאולוגיה שיחקה תפקיד מינורי למדי כמנוע. רק מעטים הגיעו בעקבותיה. ההמונים הגיעו מתוך ברירת מחדל. מרצונם החופשי יהודים תמיד העדיפו להגר לאמריקה ולמערב אירופה.
וגם בזה אין ייחוד לישראל. קולוניות רבות הולידו עמים ואומות בלי עזרה אידיאולוגית. כך נוצרו אומות כארה"ב, קנדה, מדינות רבות בדרום אמריקה, אוסטרליה, ניו-זילנד, חלק של דרום אפריקה ועוד.
שלמה זנד פורש יריעה רחבה המבוססת על נתונים רבים להוכחת משנתו. אין כאן מקום לחזור על עושר טיעוניו ושלל דוגמאותיו. נחזור אפוא רק על נושא אחד שהוא מרכזי בספרו: המושג של "המצאת" העם היהודי. זה נשמע כמושג פרובוקטיבי בקריאה ראשונה. כאשר הובסבאום מסביר את המושג בהקדמה לספרו שהוזכר למעלה (‘המצאת המסורת’) הוא מסביר: המצאת המסורת הוא ניסיון ליצור "המשכיות עם העבר, והיכן שאפשר ליצור עבר היסטורי "מתאים". הובסבאום ממשיך ומסביר כי, "המיוחד בניסיון להתקשר אל עבר היסטורי הוא שעבר זה לרוב לא היה קיים כלל". במקרה שלנו מה שלא היה קיים הוא העם היהודי והיה צריך להמציאו כדי שיתאים להיסטוריוגרפיה של התנועה הציונית החדשה.
אלפיים שנה התפללו לציון?
אחת הטענות המנצחות כביכול של האידיאולוגיה הציונית לקיומו של העם היהודי במשך הדורות היא טענת הכמיהה והגעגועים לציון במשך אלפיים שנה. מאז חורבן בית המקדש התפללו במאה גירסאות לשיבת ציון – "ותחזינה עינינו את שובינו לציון", ו"השיבנו לציון" ו"בשנה הבאה בירושלים". אלו תחינות שעליהן חזר היהודי בתפילותיו חמש פעמים ביום תוך שהוא פונה לכוון מזרח. הרי תפילות אלו, כמו גם הפיוטים הרבים של משוררים, וכמובן גם קריאת התנ"ך, היא ההוכחה הנצחית של רצון השיבה וגם אישור זכותנו על ירושלים. כלומר, את הרצון לשיבה לירושלים לא היה צריך להמציא כי הוא נמצא בכל ספר עברי שהופיע במהלך ההיסטוריה הארוכה של העם היהודי. השאלה הנשארת כאן היא, אם כן, מדוע באמת לא שבו לציון? הרי היהודים נדדו ממקום למקום וחלקם חיו במרחבי האימפריה העות’מאנית שכללה גם את ארץ ישראל?
התשובה היא מאוד פשוטה: לכל התקוות האלו לא היה כל תוכן "לאומי" או גשמי. אלו היו תפילות דתיות, והשיבה לציון נתפסה כגאולה וכביאת המשיח. המושגים "עם ישראל" ו"עם עולם", מסביר שלמה זנד, נתפסו על ידי המתפללים כמושגים דתיים. (אפשר גם לשאול, האם הדבקות בדת של יהודים כנוצרים הייתה באמת כה עמוקה, כפי שאנחנו מוזמנים להאמין? האם הדת והתפילות לא היו במידה רבה עניין של שיגרה והמאמינים לא ייחסו חשיבות כה רבה למלים שמלמלו?)
בעניין זה היהודים לא היו שונים מסביבתם רק דתם הייתה אחרת. גם הנוצרים התפללו בלי שהייתה לזה משמעות גשמית. הם יכלו לחזור במשך אלף שנה על מצוות "הגש לחי שניה", או להתפלל אל השילוש המקודש ולהאמין בכך בלי שזה שינה את חייהם באופן ממשי. הדבר החברתי החשוב היה להשתייך לקהילה אחת עם הייררכיה דתית. הטקסט ומשמעות התפילות היו חשובים פחות. העם כלל לא הבין כי הם היו בשפה זרה להם (וגם לרוב הכמרים). את ה"ביבליה" עד מרטין לותר היה בכלל אסור לתרגם, וכמה מתרגמים שילמו על כך בחייהם. כך שהטקסטים עצמם לא היו חשובים כל כך. חשובה הייתה האמונה באלוהים היחיד או המשולש; הכמיהה למשיח שכבר הופיע וזה שמתמהמה.
הציונות נוצרה על בסיס ההשכלה והמודרנה. את הרעיון הלאומי לא שאבה מן העבר אלא מן ההווה הלאומי האירופאי. את העבר היא יצאה להמציא כמו העמים האירופאים בסביבתה. היא הייתה חלק מן התקופה האירופית החדשה שהלאומיות לא הייתה באה לעולם בלעדיה.
הלאומיות באה במידה רבה במקום הדת ולכן גם הסתייגה ממנה, בעיקר על ידי הפרדת הדת מהמדינה, אבל גם מכל האידיאולוגיה הדתית. אצל היהודים המצב היה דומה מאוד. הדת לא קיבלה את המודרנה ולא את הלאומיות והיא התנגדה לציונות. נוצר מצב פרדוקסלי שלפיו הדתיים, שכביכול ציפו לשיבת ציון, מאסו בציונות. ואילו היהודים המודרנים, שעזבו את הדת, החלו להאמין במה שכתוב בתפילות.
במילים פשוטות ולמרבה האירוניה: המתפללים לא היו ציונים, וציונים לא היו מתפללים. אפשר אפילו לטעון, שהיה יחס הפוך בין הכמיהה הדתית לשיבת ציון ובין האידיאולוגיה הציונית: יותר תפילות לשיבת ציון ו פחות ציונות. יותר ציונות – פחות תפילות לגאולה. כל התפילות לשיבת ציון לא גרמו לציבור הדתי להפוך לציונים. ידוע הסיפור כיצד ביקש הרצל בקונגרס הציוני הראשון שיימצאו כמה רבנים "עם זקן וקפטן", ושיושיבו אותם על הבמה, על מנת להוכיח כי יש גם דתיים אדוקים ציונים.
דוגמה טובה לכך הם יהודי המזרח. אלה היו מסורתיים שהתפללו לשיבה לציון. אבל הם לא הולידו תנועה ציונית, כי זו יכלה להיוולד רק באירופה החילונית. וצחוק הגורל: את הציונות הם קיבלו מן האשכנזים הכופרים.
היו אלה האידיאולוגים הציונים שהפריחו לתוך התפילות והמסורות תודעה לאומית, וכך המציאו את העם היהודי באופן רטרואקטיבי. אפשר כמובן לטעון, שהיו סממנים אחרים שהצביעו על היהודים כעל "עם". אך בכך נדון במאמר הבא.
סליחה על ההתפרצות לדיון עם ציפור,
כפי שהיה נוהג לומר הפרופ’ לייבוביץ’, זה שיהודי או יהודים מסויימים פיתחו השקפה מסויימת (למשל "לאומית") אין להסיק מכך על היהדות. שנית, גם אם קיימות בחיים "זיקות" אין מתחייב מזה מימושן בכל מחיר. נניח שמחר יגיע לכדור הארץ חללית עם יצורים אנטילגנטיים הרבה מעבר למצוי בנו – ויספקו לך הוכחות חד משמעיות (מדעיות) ששרצו על הכדור הזה בכל חלקיו ונאלצו לעזוב לגלקסיה אחרת לפני 3 מיליארד שנים, וכעת בשלו התנאים לחזרתם ארצה – הם יבקשו מהמין האנושי להסתלק מכאן בגלל "זיקתם" לכדור הארץ מה תענה להם? ההיסטוריה יצרה מצב שבו מאות רבות של שנים חיו כאן פלסטינים (בלי להתווכח על המוצא האמיתי שלהם ו\או דתם המקורית). נוצרה בפלסטין-ישראל מציאות פלסטינית ערבית שאי אפשר להתכחש אליה. להפוך אותם כיום לפליטים נרדפים ומנושלים – אין זה קשור עם היהדות אלא עם ברבריות שתוצאותיה הן הרס וודאי של המדינה והעם היהודי. על מה יש כאן לההתפאר?
רביעית,בקשר להתנחבלות הערבית מוסלמית שאתה מדבר עליה.נניח ואתה צודק,אז מה? האם זו הסיבה להצדקת התנהגותנו הנואלת בימינו אלה?והרי על זה הפלוגתא.אם היחסים בין יהודים וערביים היום היו מתנהלים על מי מנוחות את מי היה מעניין באמת מה אמר הרמב"ן (שדיבר בלשונם של בני זמנו),או מה הניע את הרצל (כנ"ל).אלא שהמצב איננו כך:
ה"תנאים הידועים" של הרמב"ן הפכו "לבלתי ידועים" בעליל (כלומר התנחבלות מנומבזת, שחצנית ואלילית יהודית) ויצרו מלחמת חורמה שאבוי לצרה,גרמה ל"בית היהודי המוגן" להיות המקום היחידי עלי אדמות אשר בו עדיין יהודים נהרגים מדי יום רק משום שהם יהודים.
חמישית,וזו הנותנת,שמשום שהעלייה לארץ האבות והזיקה אליה ולמורשתם ההומנית של נביאי התנ"ך,נוכסה לטובת הכידונים הקולוניאלים ושילטון האוליגרכים,כך גם מספר התורה הציוני,נשארה רק הפרוכת,המעטפת המצויצת, והקליפה הריקה מתוכן של "גאולת" חבלי ארץ נרחבים ללא הגשמת החזון ההומני.שהרי אם "שקולה" מצוות ישוב ארץ ישראל כנגד שאר המצוות כולן,עדיין אין זה אומר שהיא מהווה היתר לקבורתן קבורת חמור וגושפנקא לביצוע פשעים כנגד האנושות.
לאחר היובש המזעזע בכל ערוצי ההומור בתקשורת הישראלית,שלוחות לך מכאן תודות.
אנשים פה שוכבים על הרצפה ומשתנקים מרוב צחוק…(נשבע לך).
איו לי דבר וחצי דבר במשותף עם דעותיו של עודד ישראלי אך אני מניח כי גם הוא מעוניין בדיון פורה. מי שאינו מעוניין בדיון פורה הוא ממיין התגובות באתר זה, המפרסם תגובות כמו:"מ.ש=ציפור=עודד ישראלי.כן, הוא עד כדי כך לא שפוי", ובכך הוא מבזה הן את הכותבים באתר (במקרה זה שמואל אמיר) והן את המגיבים למאמריו.
ממיין התגובות בגדה השמאלית=ממיין התגובות בעיתון מעריב\ידיעות\הארץ. כן. הוא עד כדי כך ציוני.
הבאת יופי של ציטוט מפי זחאלקה, רק חבל שהוא לא ענה לשאלה שנשאל ("באיזו מדינה ערבית יש דמוקרטיה?") ובמקום להודות בברור מאליו – (אין דמוקרטיה במדינות ערב) – הוא בחר לתקוף את המקום שהכי קרוב לדמוקרטיה באזור.
זחאלקה גם טועה לחלוטין בעניין הטרנספר, וזאת משלושה טעמים:
1. הוא מתעלם לחלוטין מהעובדה שהערבים הכריזו מלחמה כוללת על היהודים בישראל, ולכן תרומתם לטרנספר (אם היה כזה) היא עצומה.
2. רוב הפליטים ברחו מתוך פחד חסר בסיס ולא גורשו.
3. הוא עצמו נשאר כאן יחד עם עוד מאות אלפי ערבים, מכאן שהטרנספר, אם היה, היה מאוד מרושל וכושל.
קודם כל תודות לבדרן ש"גילה" שיש לי פיצול אישיות. באמת התעוררתי מהבלק-אאוט ולא ידעתי מה קרה… תודה גם לדרור על ההגנה. אל תיקח את זה קשה, הן בפורים כל המרבה בשעשוע ושמחה הרי זה משובח! בסופו של דבר, חברים, אני גם שמח שלפחות אנחנו מדברים כבר לעניין, ולא עוסקים ב"המצאה" הדמיונית של שלמה זנד…
אז השאלה האמיתית בעצם היא למי יש יותר "זכות" על הארץ – האם לצאצאי הכובשים ושאר מהגרים ערבים שהגיעו לפה בחסות הכיבוש האימפריאליסטי האסלאמי, או שמא לעם היהודי העתיק שנוצר בארץ הזו לראשונה, ושכאן עוצבה דמותו הלאומית והרוחנית, ושכאן עמדו מקדשו ומלכו מלכיו, ושכאן כתב את ספר הספרים ואת המשנה והתלמוד הירושלמי ואפילו את שולחן ערוך, ושכאן הקים את בתי הכנסת ובתי המדרש הראשונים, ושמכאן התפזר בעולם ושלכאן התפלל לחזור ולחדש פה את עצמאותו.
מצד אחד, באמת לא הייתה שום הצדקה שהיהודים ימשיכו לשבת בגלות, להתפלל לשוב לארץ אבותיהם ולסבול מרדיפות, רק בגלל שכמה פולשים ומהגרים החליטו להתמקם דווקא בחבל הנידח הזה של האימפריה העצומה שכבשו אבותיהם. ומצד שני גם חלק מאותם צאצאי פולשים אכן חיו פה מאות שנים, וכאן ביתם, וצריך להתחשב ברצונם…
התשובה שלי היא, אפוא, שלשני העמים שנוצרו פה – העתיק והחדש – יש זכויות: גם זכות לחיות פה, וגם זכות להגדיר את עצמם ולהנות מעצמאות לאומית – ושלכן צריך לחלק את הארץ לשתי מדינות.
לציפור: אני לא חושב שצריך לבדוק לכל יהודי שרוצה לחיות במדינה עצמאית משלו כמה מצוות הוא ממלא. אם הוא מספיק יהודי להרדף ולהיזרק לבורות הריגה וכיבשנים אז הוא מספיק יהודי גם בשביל מדינה בארץ אבותיו אם ירצה.
כתבת ש"זחאלקה לעולם לא טועה" ורק בזה יש בכדי להכתים את תגובתך, שהרי אין אדם שאינו טועה.
או שאולי יש כאן מגמה?
"זחאלקה לעולם לא טועה",
"בל"ד לעולם אינם טועים (ובכלל זה דרור בל"ד)
וכו’ וכו’ החכמים מכל אדם מחד, ושאר האווילים מאידך. נו שוין.
בכל מקרה למה לי להתווכח עם בני מוריס?
הוא עצמו טוען שלא היה טרנספר מתוכנן ומובנה, אלא פעולות ספורדיות שנעשו ע"י כאלו שראו במלחמת 48 הזדמנות לסילוק הערבים מישראל.
רוב הערבים הרי ברחו מטעם עצמם מתוך פחד, והטרנספר שהיה נכשל במבחן התוצאה, ואם אתה לא מאמין – סע לאום אל פאחם.
"שכתוב ההסטוריה", אגב, קורה בצד שלך (אם אפשר לקרוא לזה כך) לא פחות מאשר בצד שלי.
והרי לך שני נסיונות לשכתוב ההסטוריה:
1. תיאודור כץ ועבודתו השקרית הנושא הטבח בטנטורה.
2. הטענות השקריות לגבי טבח בג’נין במהלך מבצע "חומת מגן".
In your answer to Oded Israeli you claim that the Jews living in Israel
were ALWAYS invaders and conquerors.
Well, as far as I remember, Jews were also enslaved in Egypt, and exiled TWICE from
Israel .
So I think we all agree that your comment above in a perfect example to the term: "selective memory".
אין מחלוקת לגבי תגובתך הראשונה: "הפתרון של המצב דהיום אינו קשור למוצא היהודים ומוצא הפלסטינים".וכן לשאר התגובה.
כאן מתחילה הבעייתיות: "את הדמוקרטיה המושלמת לא תמצא באף מקום ולכן לא צריך להתרגש יותר מידי מהסתירה בין ציונות לדמוקרטיה. ראה למשל את החוקים האחרונים בצרפת ובשוויץ…".למרות שלא תימצא דמוקרטיה מושלמת, יש לחשוש מהציונות אפילו יותר ממשטרים לא דמוקרטים בעליל, היות וכאן התעמולה הציונית מצדיקה את הלגיטימיות של המשטר הציוני בהיותו לכאורה דמוקרטי. גם ההשוואה לשוויץ אינה במקומה, היות והפלסטינים פה אינם מהגרים נכון ל48. על הסיבות המוצדקות לחששם של הפלסטינים להגדרת המדינה כמדינה יהודית ראה:
— קישור —
זחאלקה לעולם אינו טועה:
1. הערבים הכריזו – זו הראקציה הערבית. עיסאם מח’ול מונה אותה, יחד עם האימפריאליזם ועם הציונות, כשלושת הגורמים שרק חבירתם יחדיו גרמו לנכבה הפלסטינית.
2. לך תתווכח עם בני מוריס על שכתוב ההיסטוריה.
3. בטרנספר גורשו 711 אלף ילידי המקום. גם אם הטיעון כי היתה מלחמה וכו’ משמש כמעין תירוץ, עדיין ישראל מנעה מהפליטים, לאחר שנגמרה המלחמה, לחזור לבתיהם ולאדמותיהם.
לו היה ניתן לכתוב תגובות ארוכות יותר, אני מניח כי הדיון היה פורה יותר.
"אז השאלה האמיתית בעצם היא למי יש יותר "זכות" על הארץ"……שוב הסיפור הרגיל…
מה אתה נדבק לזכויות של "עם"?
מה זה "עם"? מה זה זכויות? תסביר לי מה זה?
זכויות = רצון = זכויות.
קודם כל קיים הרצון.
כדי לבסס אותו מחפשים מתחת לאדמה "זכויות"
זה לא יעבוד השיטה הזו. כי זו שיטת המלחמות.
אל תביא את התנ"ך למדינה.
הבא את התנ"ך רק לבית הכנסת. זה לא מספיק טוב?
1. יש יהודי ויש ערבי.
2. הם שווים.
3. עליהם ללחוץ יד ולחיות יחד.
עזוב אותך מעמים וזכויות. זה לא יתן לך כלום. שכח מנחלות קדושות. קח את המדינה האומללה הזו. תן לכולם אזרחות שווה. ותקיים את חייך היהודיים בלי הפרעה. תחגוג את חגיך במדינה יהודית-ערבית דמוקרטית במזרח התיכון ותן (אולי) לחיות בשקט! מה התענוג הזה שמתעורר בך ממילים כגון "עם יהודי" או "מדינה יהודית" מה זה נותן לך? בלי בית מקדש במדינה יהודית לא תוכל לחיות חיים מלאים ומספקים? רדו מהעננים כבר! נמאס!
"מדינה יהודית" זה מרשם לברדק. עוד לא הבנת את זה?
זה נכון שישראל מנעה מהפליטים לחזור לבתיהם לאחר המלחמה. וכי מה היתה אמורה לעשות – לפנות לכל הפליטים ולהודיע קבל עם ועולם: "פליטים יקרים, אנחנו לא כועסים עליכם שניסיתם לחסל אותנו ,בואו תחזרו לבתיכם ולכפריכם ואולי בפעם הבאה תצליחו יותר".
שתי הערות:
ראשית,תיקון קטן: את התנ"ך יש להביא לבית הכנסת…אשר נמצא במתנ"ס.כלומר לימודי דת (וגם לאומיות) והעיסוק בהם,אסור להם שיהפכו לאלטרנטיבות חינוכיות ממלכתיות ובטח לא להתארגנויות פוליטיות.זה אלף בית!!!
שנית,תיקון גדול-הגיע הזמן לזנוח את המושג: "כולם שווים".
באמת,אין דבר כזה שיוויון בין בני אדם,לא בצורה וגם לא בזכויות/חובות.כלומר השוויון (אם כבר) קים כביכול רק בחקיקה עצמה,שהיא כביכול מכוונת לכולם,אך זו היא כמובן הכללה אוילית,משום שכל אחד/ת כאמור שונה מרעהו/רעותו.לכן הגיע הזמן (לפחות כאן) לדבר נכונה ונכוחה:
כל אחד/ת ח-ש-ו-ב/ה כרעהו/רעותו-וכולם חשובים באותה מידה:
everybody’s important the same
נושא זה משמעותי,משום שהוא שומט את אחד היסודות,הנגועים ביותר בחקיקה ה"דמוקרטיה" הקימת, זה המונע טיפול שיפוטי הולם והוגן לגופו של ענין ואזרח.ברור גם למה זה כך,משום שה"דמוקרטיה הלא מושלמת" (כדבריכם),עסוקה בעדרי אדם ענקיים והמנהיגים היחידים הרועים אותם,כאשר כ-ו-ל-ם שקועים עמוק עד צואר בתוך חשיבותם העצמית…כלומר כל אחד מנסה להיות חשוב יותר…איזו בדיחה עצובה.
עוד מעט חיים בן פסח יפורסם פה.
למה לא?
תתפלא לדעת,אבל אם מדינת ישראל הייתה נוקטת בדרך ההומנית וההוגנת,כלפי הפלסטינים והפליטים.ממזמן היה כאן כבר שלום.הא ראיה שמדינת ישראל לא עשתה כך והיא חווה כל הזמן מלחמות ואיום קיומי מתמיד.כלומר מדובר בשתי ספקולציות ביחסנו עם הפלסטינים:
האחת,זו שנוסתה ומנוסה מהנכבה ועד לרגע זה ושברור לכולם שהיא מסוכנת והרת אסון. והשניה שלא נוסתה עדיין,ואשר יש עימה הבטחה גדולה לשלום.גם הסכנות שהיא כביכול טומנת בחובה אינן כה מאימות,משום שהעוצמה הצבאית הישראלית לא תפגע ממימושה,נהפוך הוא.
בקיצור אפשר להגיד שזה הכל ענין של דמוגרפיה פרנואידית, יהודית.אבל גם את זה סלח לי אנני קונה.יש כאן מישהו (או משהו) שגוזר קופון מהמצב העוין המתמשך ואנשים כמוך משרתים אותו ביודעין או שלא ביודעין,זו האמת.
זחאלקה לעולם אינו טועה – סוג של אירוניה עצמית. אל תיקח את זה ברצינות.
לגבי הגירוש\בריחה. ישנן עדויות רבות לגירוש. היתה גם בריחה היות והתושבים חששו מטבח המוני (חששות מוצדקים או לא – אך היו חששות). סבא של י סיפר לי כי במלחמת 48 הם ירו פגזים באויר כדי להפחיד את האוכלוסיה כדי שזו תברח. הוא גם סיפר לי על חלקו בגירוש, ועל חיילים שונים (הוא לא מביניהם)שחיסלו סתם כך תושבים. (סבא שלי היה בלח"י – הוא לא כל כך אהב ערבים…). לגבי טרנספר מובנה או לא – הדעות חלוקות. לגבי סגירת הגבולות לאלה שרצו לחזור לאדמותיהם אחרי המלחמה – כאן ישנה מדיניות ציונית ברורה של בן גוריון וכנופייתו.
שכתוב ההיסטוריה קורה גם בצד "שלי". אין ספק. יחד עם זאת, לגבי ג’נין אני לא מאמין לגרסתו של דובר צה"ל. הראה לי אדם הגון אחד בכל העולם כולו שכן מאמין לו. לגבי הטבח בדיר יאסין ובכפר קאסם- בן גוריון שיקר במצח נחושה והדברים ידועים.
אתה לא מאמין לדובר צה"ל?
על זה נאמר "eat your hat!"
האו"ם דווקא תומך:
— קישור —
מה שמלמד אותנו שלפעמים אפשר להאמין לציונים ומותר לפקפק בגרסת הערבים.
שאלה לי למתדיינים אם אפשר.
בא נניח לרגע, רק נניח, שכל אי ההסכמות בין הישראלים לפלסטינים נפתרו ואין עוד ולו נקודת מחלוקת אחת בינהם. כל המנהיגים משני הצדדים ניהלו פגישה סודית הגיעו להסכמה מפורטת ומלאה וקיבלו תמיכה מקיר לקיר במשאל עם. כמו כן כל סכסוכי הגבול עם הלבנונים והסורים נפתרו. כל הצדדים מוכנים לחתימה בכל רגע על הסכמי פתרונות הקבע וכל הנוגעים ישירות לבעיות שלמים ושמחים.
האם הצדדים יוכלו כעת להתחיל לנוע ליישום השלום באופן עצמאי ללא התערבות אמריקאית בהסכמים ותוכנם?
חג"ש
אתה בהחלט צודק. לזה התכוונתי. השאלה שאנו עוסקים בה היא באמת למי יש "יותר "זכות"" (המרכאות במקור נועדו להדגיש את המילה ההפכפכה והמאוד סובייקטיבית), באוד שהשאלה העיקרית *צריכה להיות* בדיוק כפי שאמרת: האם ראוי שעם אחד יאכל את כל העוגה ולא ישאיר דבר לעם האחר?
גם בעניין התויות המלאכותיות אתה צודק. לאומיות זה דבר "מדומיין". עניין נרכש – תולדה של חינוך. מבחינה ביולוגית כל האנשים מבני "העמים השונים" זהים, ואם נחליף תינוק של קניבאלים משבט הבולובולו עם תינוק של זוג ג’נטלמנים אנגלים, אז התינוק האנגלי יגדל להיות קניבאל בולובולי, והתינוק הבוליבולי יהיה ג’נטלמן אנגלי (וככה גם תינוק יהודי וערבי).
אלך איתך יותר רחוק. הבן של בני בגין צודק. כל לאומיות, דגל וסמל, זה עניין מדומיין שמוביל בסוף לאלימות. כל אידיאולוגיה ו"רעיון" זה בסוף אלימות. כל ערך נורמה וחוק זה אלימות. גם "לא תגנוב" וגם "לא תרצח" זה אלימות. "משמעות החיים" זה עניין מדומיין שמוביל בסוף לאלימות. הסלידה מאלימות היא עניין מדומיין שמוביל לאלימות. לחיים אין משמעות אמיתית, לאלימות אין משמעות, כולנו בסוף נמות, כדור הארץ ימחק בוקר אחד על-ידי אסטרואיד ענק, וליקום לא יהיה אכפת.
עם-זאת, כולנו אורגניזמים עם דחף כימי מטופש "לשרוד" (ע"ע דוקינס "הגן האנוכיי"), ובאותה מידה אנו גם מפתחים בנתיים חברות שונות עם תרבויות ושפות שונות, וזהויות שיבטיות מטופשות עם נרטיבים שונים, ועם אידיאולוגיות שונות וערכים ואמונות ותפישות עולם שונות, ולפחות בנתיים אנשים לוקחים את זה די ברצינות. ואפילו אני (לכן העולם צבעוני). ובנתיים, ההבדלים בין יהודים וערבים-פלסטינים מהותיים, וחייבים להתחשב בזה ולהקים שני קיבוצים איחוד ומאוחד. אולי בעוד מאה שנה יתאחדו לאחד.
הולך?
אשרייך!
חבל שלא היית פה לפני שבעים שנה לספר את זה לגרמנים: "יש גרמניה, ובגרמניה חיים יחד גרמנים נוצרים וגרמנים בני דת-משה, וההבדל היחידי בניהם זה שחלק הולכים לכנסיה וחלק לבית כנסת"… אותו דבר היית צריך לספר לאוקראינים ולפולנים ולצרפתים האנטישמים…
אה כן, חבל גם שלא היית ביוגוסלביה לפני עשרים שנה – אולי היית מונע את פירוק המדינה ואת מלחמת האזרחים העקובה מדם שם…
אני גם מציע לך לרוץ עכשיו מהר מהר לעירק ולשכנע את הסונים והשיעים שם שכולנו רק בני אדם וצריך לחיות ביחד באותה מסגרת – ואותו דבר תסביר גם לכורדים שם, שכל הזמן מתעקשים על עצמאות…
הייתי יכול להמשיך בזה עוד ועוד – עם האירים והאנגלים, צ’צ’נים ורוסים, גרוזינים ואוסטים, צרפתים וגרמנים, ספרדים ובסקים, ועוד ועוד ועוד – אבל נדמה לי שכבר הבנת את הפרנציפ…
את הניסוי הדו-לאומי האוטופי שלך עם היהודים והערבים אתה מתבקש להשאיר לסוף – נדמה לי שסבלנו כבר מספיק (לא?)…
איש לא דורש מהצכים להחזיר את הגרמנים שגורשו מחבל הסודטים,איש לא דרש מברה"מ להחזיר את מיליוני הפולנים שגורשו ממזרח פולין( שלא להזכיר את העובדה שאותה "מזרח פולין" כבר לא קיימת יען כי ליטא וביילורוסיה שולטות כיום בשטח), איש לא דורש מהודו להחזיר את מיליוני המוסלמים שגורשו משטחה או מפקיסטן להחזיר את ההינדים, לא נדרש מתורכיה להחזיר את היונים שגורשו מאסיה הקטנה ב1922 ,איש לא מצפה מקרואטיה שתחזיר את הסרבים שגורשו משטחה בעקבות פרוק יוגוסלביה( שהיו כמעט 20% מאוכלוסיית קרואטיה וירדו לאפס),ומה עם האינדיאנים בארה"ב והאבורג’ינים באוסטרליה,ועוד לא דיברנו על הטיהור האתני שמתקיים בימים אלו בסודן ואין פוצה פה ומצפצף.
ניתן היה לראות בכך מחמאה, דהיינו שהסטנדרטים הנדרשים מישראל הם כל כך גבוהים בגלל רמתם המוסרית הגבוהה של היהודים, אבל האמת היא שמי שדורש מישראל לעמוד בקריטריונים שאף אחד בעולם לא נדרש לעמוד בהם, דורש ממנה להתאבד.
מעדיף אנוכי לסבול "בניסוי" כזה מאשר לסבול את הניסוי הציוני שלך. הצרה שהניסוי הציוני איננו רק בעיה פנימית ישראלית אלא כלל עולמית.
הניסוי הציוני מנוצל ע"י אמריקה למטרותיה האימפריאליסטיות. הסכסוכים המבעבעים מתוך התבשיל הציוני מכוונים להמשך ולהמשך בגלל שאמריקה סומכת על סייענים תמימים כעודד הישראלי שאינו מקבל (כנראה) תשלום מזומנים ועל סייענים כשליטי מצרים וישראל שמן הסתם בוודאי כן מקבלים ובעין יפה מאד.
האינטרס האסטרטגי והחומרי שיש לאמריקה באיזור גורם לקיבועו של מצב מלחמתי מתמיד והתמימים שותים את הרעל שמטופטף להם דרך ימי זכרון ומוזיאונים על "זכויות הסטוריות" ועל "עמים" חמודים ועל "שיבה למולדת" ועל "תקומה לאומית" ועל רקודים ומחולות.
אף לא אחד שואל מי מרוויח מהמצב הזה?
המושחתים הישראלים והערבים והאמריקאים צוחקים כך הדרך לבנק והאזרחים מקבלים במתנה מסיכות אב"כ. אם זה לא היה עצוב זה היה מצחיק. תמשיכו לחלום על ההיסטוריה הלאומית מלפני 2000 שנה והאמריאים ימשיכו לחלוב כל דולאר שאפשר מהסכסוך הבלתי נגמר הזה.
הסכסוך לא מסובך כלל – צריך לעקוב אחרי הכסף.
לא אלאה אותך בויכוחים,למשל,ש"סלט" הדוגמאות שהבאת,מאופין בעיקר בתופעות המגובות בהסכמים מדיניים. למי שצמח על מכות,שוד וגזל יהיה קשה להסביר שויתור, החזרת שלל,פצוי והליכה בתלם אנושי,לא יתפרשו כסימן חולשה.גם ללכת ולהסביר שהעובדה,שקיימים גנבים גדולים ממך,עדיין לא נותנת לך שום גושפנקא לנהוג כמותם,עייפתי מטחון.אופצית הגירוש והנישול הפלסטיני כבר מוצתה עד תום האנושיות של ישראל.ראה בעצמך את השחתת המידות בתוכה.כלומר חיבים לבחון גם את האופציה השניה,למרות שלא נוסתה עדיין.אך למעשה גם דרישה זו הינה נאיבית,משום שקימים בשטח כוחות המפיקים תועלת מהמצב המלחמתי המתמשך.הם מנפנפים מעל ראשך את חרב האיום הקיומי,היה ותהיה "חלש",היה ו"תוותר",ומונעים ממך ומאחרים את היכולת להתארגן באמת. הם גורמים לך להאחז באלטרנטיבה המלחמתית שהם מציעים לך כבמוצא יחיד ואינם משאירים כל סיכוי לשלום: הם אויביו המוצהרים.תחושת החידלון מתעצמת כאשר ברור,שעמל ימים רבים של שלום,ירמס חיש קל ובמשך שניות ספורות, ע"י רגלם הגסה.כלומר אין ביננו כלל ויכוח ובעיני אינך שונה מכל שמאלן רדיקלי החובט מצחו בקיר התסכול.אני פשוט מנסה להסביר לך (וגם לו)שאם לא נבנה מערכת חברתית חדשה במקביל לזאת הקימת,אחד דיננו: מלחמה בלתי פוסקת.ומשום שאין סכוי שאכן תבצעו את עצתי…נאלץ להשאר עם החרב המאכלת (עם הויכוחים או בלעדיהם).
סה-לה-וי.ושיהיה לך חג שמח.
השאלה שאתה שואל היא שאלה קיומית ממש.אענה בקיצור.השליטה האמריקנית שהיא למעשה שליטת הטייקונים הגלובלית,אננה מאפשרת כבר ברגע זה את ההליכה לשלום.משום שהוא עומד בניגוד אינטרסים גמור למטרותיה.שלום כאן,זו תמיכה עצומה בשלום העולמי.שלא לדבר על פריחה והתארגנות סוציאלית.אז מה רצית שהם ילכו ויכריזו שהם בעד המלחמה הממושכת? הם לא פראיירים,בשביל זה יש להם את בובמה שמצליח לתסכל נאיבים כמו אורי אבנרי ואחרים.
כלומר תתעורר! המצב ה"היפוטטי" שלך מתרחש כבר ברגע זה.זה בדיוק מה שקורה עכשיו.הרי כל כך הרבה אנשים חולמים כאן על השלום,איך זה יתכן שהוא עדיין לא מתרחש? נו באמת…קוו בונו?
בוודאי שאני מאמין לציונים:
— קישור —
תגיד, מה יש לך? מה האובססיה הזאת עם "הנכבה"? מה, אתה פריק של נדל"ן וזכויות קניין? אז הייתה מלחמה שלא היהודים פתחו בה; והיהודים היו מאוד לא נחמדים לאלו שרצו לשחוט אותם, וגם לא לבני משפחותיהם ושכניהם; והיהודים אפילו התעקשו לא רק לחיות אלא גם להקים לעצמם, סוף-סוף, מדינה עצמאית על חלק קטן מארץ אבותיהם; וכך קרה שכמה מאות אלפי ערבים איבדו את זכויות הקניין שלהם על כמה בתים ואדמות באזור זעיר במיוחד מן המרחבים העצומים והאדירים שכבשו אבותיהם עבורם בכוח החרב. ביג דיל! בהודו פונו שטחים גדולים יותר עבור טיגריסים.
אין מאבק ראוי שאין לו קורבנות – גם לא שחרור העבדים באמריקה. והנכבה וכל "פשעי הציונות" גם יחד, זה ממש כלום לעומת דברים אחרים שעשו עמים אחרים במסגרת המאבקים הלאומיים שלהם. הרשה לי להביא לך פה קישור לשני מאמרים חשובים ביותר של בן-דרור ימיני, העוסקים ב"נכבות" האחרות (כולל של יהודים), ובצביעות האנטישמית שחוגגת סביב נושא הפליטים הפלסטינים – חומר קריאה חובה(!) לכולם כאן:
— קישור —
— קישור —
הרשה לי גם להזכירך שכשהציונות "פרצה" בסוף המאה ה-19 סך-כל האוכלוסיה בארץ ישראל "השלמה" היה 300,000 ערבים בלבד (והם לא הגדירו עצמם "פלסטינים" או כ"עם" בכלל). זה רק 3% מכלל עשרה מליון התושבים שחיים כיום על אותו שטח(!). הציונים לעומת-זאת ראו עצמם כפועלים למען יותר מ-16 מליון יהודים שחיו אז בגולה(!). ועוד הרשה לי להזכירך שעד 1948 היהודים לא "כבשו" בכח כלום והסתפקו בקניית אדמות ועיבודן – ושהערבים לעומתם הם שפתחו בפרעות ובמלחמה.
אינשאללה, בקרוב תקום מדינה פלסטינית רשמית, והמדינה הזו תדאג לחלק להם ולצאצאיהם אדמות חלופיות במרחק קילומטרים ספורים מביתם הישן ההוא.
לא הבנתי מה הבעיה הנובעת מהכתבה אליה מפנה הלינק שצירפת: "צה"ל אומר שנהרגו 200 פלסטינים מאז תחילת המבצע…".
למה בדיוק אתה לא מאמין כאן?
לא ברור לי גם מה זאת אומרת "בוודאי שאני מאמין לציונים", בהנחה כמובן שהמשפט הוא משפט ציני.
יש ציונים שקרנים בדיוק כמו שיש ערבים שקרנים או תומכי בל"ד שקרנים.
הציונות כתנועה לא ממש צריכה תרבות שקר, העובדות ההסטוריות די ברורות והבעיה היא בבחירת העובדות החביבות עליך ובפרשנות,
ולכן הייתי ממליץ לך לשנות את האמירה מ"להאמין לציונים" ל"להסכים לפרשנות הציונית להיסטוריה ולהווה".
תאר לך שהייתי מפרט עכשיו מחקרים על תרבות השקר וההגזמה הנפוצה בחברה הערבית, והייתי מסיק מכך שאסור להאמין לערבים… אני משוכנע שהיית מצרף בתגובתך עשרות לינקים למאמרים זועמים של הח"כים של בל"ד…
לצערי הז’ארגון שלך רחוק מאוד מלהיות הומני ומודרני.
מה שם המשפחה שלך?
לקורא אנגלי,אתה כותב פה בקביעות,כמעט באובססיביות,בעברית באתר ישראלי,בעוד גופך נמצא באנגליה מולדתך-ומטיף/מסית/מהגג על חורבן,הרס,חירוף (ועוד כל מיני מילות שלילה) על המדינה שאתה לא יכול להתנתק ממנה..למה אתה ממשיך לחיות פה בנפשך? במדינה הנאצית/פאשישטית/רוצחת/בוזזת/רעה/גרגמלית/מגאטרונית (אם יש עוד מילות רוע אפשר להוסיף כיד הדימיון הטובה.)מה יש פה שממלא את נפשך שאין במדינת השלמות "אנגליה"?
ימינאי (על משקל בעלי המלאכה)= מי שעוסק לפרנסתו בתורת הימין ומוציא את מחיתו ממשנתה.
תארו לכם שאני פולש למיטתו של מישהו ומסלק אותו ממנה,נרדם בתוכה ומתעצבן כאשר הוא מעיר אותי.תארו לכם שאני גונב ממישהו כסף וכאשר הוא תובע אותו בחזרה,אני צורח עליו שהוא אננו מתחשב בכך שאני עני ומרוד.וכאשר גם אחרים מעירים לי על הגזילה אני רץ ומספר שיש גנבים גדולים ממני ושאם אחזיר את הבז שבזזתי,אחוסל כלכלית ושבכלל הנגזל הוא מניאק שיפרש את החזרת הגזילה כחולשה שלי וישמידני.כאשר גם זה לא עוזר,אני טוען שהכסף שגזלתי עבר פעם בארנקו של הסבא שלי,ושגנבתי את הכסף משום שהנגזל בכלל הרים עלי יד (כאשר באתי לגנוב, נכון,אבל מה,לא הייתי צריך להחטיף לו? ובכלל זה הוא שהתחיל ובלה בלה בלה).
על ראש הגנב בוער הכובע,לכן אין צורך לתמוה שבכל הזדמנות הוא מנסה להשתין לעצמו על הראש.
עוור לעולם לא יבין מהו צבע התכלת,לא יועילו ההסברים.
זה בכלל ענין של מוסר:
או שיש לך את זה או שאין.
ציפור נואש.
בעניין "הניסוי הציוני": אתה בכלל לא חייב לסבול. יש לך 99.9% מכדור הארץ שאינם נמצאים בתחומי המדינה היהודית, ואתה בהחלט חופשי ורשאי למכור את נכסיך, לצרור את מטלטליך, ולצאת לעולם הרחב כמו יהודי-נודד טוב. גם יש לך 22 מדינות ערביות רחבות ידיים, ואפילו כמה רפובליקות איסלאמיות, שאתה יכול להגר אליהן ולחיות בין אהוביך אם אתה כל-כך רוצה – אתה ממש לא חייב להביא אותם לפה, על חשבון המדינה היהודית הזעירה היחידה, ועל חשבון כמה מליוני יהודים שלא מתחשק להם להיות מיעוט (כנראה נרדף ומושמד) במדינה ערבית-איסלאמית.
בעניין "הבעיה העולמית" שיוצרת כביכול הציונות – יש בעיות הרבה-הרבה יותר גדולות ומסוכנות בעולם, והעולם שותק:
— קישור —
— קישור —
(חובה לקרוא!)
בעניין "הקונספירציה": תפסיק להיות יהודי כמו מארקס. הכסף זה לא אלוהים. האלוהים האמיתי זה החייזרים ששולטים באמריקה מאז הנחיתה ההיא ברוזוול – ועוד הרבה לפני זה הם כבר עבדו מול היהודים והמוסלמים… הרי ברור לך שלא האמריקאים התגלו לאבותינו וגרמו לכתיבת התנ"ך ויצירת הזיקה בין עם ישראל לארצו. והרי ברור לך שלא האמריקאים התגלו למוחמד במערה וגרמו ליצירת הג’האד העולמי ולכיבוש ארץ ישראל – ועוד שליש תבל… ומי ומה לדעתך היה ישו, שהביא לעולם את האנטישמיות הנוצרית שהחזירה את היהודים לארצם בדיוק בתיזמון הנכון (ושעכשיו מסתתר מאחורי האוונגליסטים האמריקאים אוהדי ישראל)???
לדעתי יש פה מזימה חייזרית, שנרקמת במשך אלפי שנים והולכת ומתקרבת אל קיצה המפתיע ממש בקרוב. הכינו את הממחטות…
למושון – קשה לי להבין על מה אנחנו מתווכחים. על הגדרת המושג "טבח"? על כמה פלסטינים נרצחו וכמה נהרגו כלוחמים? בעיני הפלסטינים כולם שהידים, למרות שאתה מתעקש להבדיל ביניהם. אני מקבל את הצעתך היעילה (ללא ציניות) ומצהיר בזאת: איני מסכים לפרשנות הציונית להיסטוריה ולהווה.
לעודד – גם איתך אין לי ויכוח. אפילו ידידינו המשותף, מר אחמדינג’ד הצהיר: "התומכים של הציונים, שצועקים סיסמאות בזכות זכויות אדם ונגד הטרור, תומכים למעשה בשלטון הכיבוש", גם בשארה מתייחס לצביעות של העולם המערבי, ובעיקר לפשעי המלחמה של ארה"ב ושל בריטניה במאמרו suing for war crimes אל אהרם. על מעלליה של הודו – עוד מדינה המגדירה עצמה כדמוקרטיה – לאזרחיה תוכל ללמוד מספריה של ארונדאטי רוי.
לעניין הנכבה – אני רואה בהכרה בה תנאי הכרחי לדו קיום כלשהו. אם אתה תומך ביוזמה הסעודית בהכרזתך על רצונך במדינה פלסטינית – דע כי זו גם עמדתה של בל"ד. ראה עוד על הכלת הטרגדיה של הצד השני: — קישור —
"אסונה של כל קבוצה הופך טעם להסתגרותה ולהפניית העורף לאסונו של האחר. למרות הסכנה שבהתרכזות בחורבן ובאסון, בהבטה אל התהום והפצע, אנו בוחרים לפתוח את סדרת גיליונות "לרוחב" ברגע הזה. אולי מתוך תקווה כי הדיבור הישיר על נוכחות "החורבן" בתוך התרבות יאפשר להקשיב לאסונות שונים ולאפשרויות המצויות מעבר להם".
מה שם המשפחה שלך?
הארץ מתפרקת ועודד ממשיך לעודד כאן באקסטזה.
מדוע אתר הגדה השמאלית צריך להוות במת ריקודים לרקדנים באטרף לאומי? האם השלטונות הציבו זאת כתנאי להמשך הפעילות? לא מבין.
ציפור יקר, המשל אינו מדוייק. במקרה זה הנשדד הוא בן לחמולת שודדים מאוד עשירה שירש את מיטתו וארנקו מאבותיו השודדים, והאנשים ששדדו אותו הם מצאצאי אלו שהמיטה והארנק פעם היו שלהם. ולנשדד הזה יש לו עוד מיטה אחת לפחות (ויש יאמרו 22 מיטות רחבות) שיוכל לישון בה אם ירצה, וגם ארנק נוסף, ולאנשים ששדדו אותו באמת לא היה כלום והם הסתובבו ברחובות וחיזרו על הפתחים, וספגו השפלות ומכות, וחייהם היו הפקר, וגם קרוביו של הנשדד האומלל (ואף הוא עצמו) טבחו בהם לא פעם (ויש לציין שגם השוד המדובר התחיל בזה שהשודדים ביקשו לפדות לעצמם בכסף מלא איזה צריף בחצר של הנשדד אך הוא ניסה לרצוח אותם).
וכמרקסיסטצ’יק מתון אתה ודאי גם יודע שאם הפרוליטריון רעב אז הוא שודד את משפחות האצולה העשירות והמשעבדות – ובמקרה זה ענף אחד בחמולה של שודדים קצת נפגע. היהודים הרויחו בית קטן (שהיה פעם של אבותיהם, אגב) ומיטה צנועה בדמות מדינה משלהם, והערבים בפלסטין איבדו קצת נדל"ן. ברם, לערבים הפלסטינים עוד נשאר בית ומיטה, והם עוד יכולים לחיות במדינה עצמאית משלהם, לידנו. והאובדן של קצת נדל"ן לפני 62 שנה אינו מהווה הצדקה מוסרית לשדוד מחדש את הבית היחיד והמיטה היחידה של היהודים ולהפוך אותם שוב למיעוט נזקק המחזר על פיתחי אחרים ומתחנן לקצת "אמנסיפציה".
לדרור, מה שכתבתי לציפור מסביר גם מה שכתבתי לך לעיל. זכויות הנדל"ן הפלסטיניות שמלפני שישים שנה לא הצדיקו ולא מצדיקות את שלילת הזכות הקולקטיבית של היהודים למדינה לאומית זעירה משלהם על חלק קטן מארץ אבותיהם. לאחמדינג’אד שמטיף מוסר אני מציע לקשוט את עצמו ומשטרו תחילה:
— קישור —
לציפור בודד (נואש),
להערכתי הימין הגיע מתי שהוא (לא מזמן) לשיאו. כאשני אומר לשיאו אני מתכוון לשיא שאותו העולם מוכן לקבל (בקושי רב) כדבר נורמלי. הימין חצה את הקו הזה.
מכאן הימין נחשב (בצדק) כמטורף!
כלומר הימין נמצא בדעיכה של ממש.
ניתן לראות זאת בהיסטריה "האנטישמית" שתוקפת אותו וכמו כן במסעי ההסברה המטופשים וההתנהלות הליברמנית האחוזת בהם.
שאני אומר דעיכה – זה עדיין לא אומר שלא נחזה במופעי ראווה של טירוף – אנחנו מן הסתם עוד נראה כאלה, אבל הדעיכה היא כנראה עובדה. כמו כן הטירוף פוסט טראומטי הקולקטיבי בו שרוי חלק גדול של העם לא יעלם מייד, זה יקח עשרות שנים עד שיעלם אם בכלל.
אולם בשל דעיכה זו הימין נדחק לפינה כמו חיה פצועה – ולכן הוא מסוכן ביותר(!) בשעה זו ואין לדעת כיצד תיראה דעיכתו. האם זו תהיה דעיכה בקול ענות חלושה או שהפסיכופטים שלהם יעשו מעשי טירוף בסדר גודל שעוד לא חזינו בהם עד היום. אין לדעת על מי יכלו את זעמם שיעלה על גדותיו בשעת תסכולם הגובר והולך.
אשר לנסיונך הנואש לדבר הגיון אל הימין הזה, אני מאחל לך בהצלחה אבל (הרבה) יותר קל יהיה לנסות להעיר פגר.
לעניין הנכבה
אני באמת לא לגמרי ערל לב. ברור לי שמה שהיום הוא בגדר "אובדן של כמה זכויות נדל"ן וקניין מלפני 60 שנה" היה, בזמנו, בגדר אסון וטרגדיה להמון אנשים שאיבדו את בתיהם ואדמותיהם, ושקהילותיהם חרבו, ושהורחקו ממחוז ילדותם.
זה שאני מצדיק את המאבק הציוני להקמת בית לאומי ומדינה יהודית עצמאית בארץ ישראל, וזה שאני חושב שהאמצעים הקשים בהם נקטו היהודים במסגרת מלחמת השחרור היו מוצדקים לאור האיומים והסיטואציה שיצרה הריאקציה הערבית (אגב, תזכיר לעמוס מקדמה שגם הריאקציה הערבית החלה בתקופת המנדט, בזמן הפרעות וה"מאורעות"), זה לא אומר שאני לא מסוגל להבין גם את סבלם של אלו שנפגעו מהעניין. השאלה היא האם יש בצד היהודי מספיק אנשים שהם מספיק אינטיליגנטים להכיל את סבלו של הצד השני בלי לשלול את ההצדקה למעשים שעשה הצד שלהם – ולהיפך: כאלו בצד השני שמסוגלים להבין את צדקת השאיפות של היהודים ואת סבלם, בלי לשלול את הסבל שהם עצמם עברו.
הפתרון היחיד שיכול לשים קץ לסבל הוא הקמת שתי מדינות לאום עצמאיות יהודית ופלסטינית שכל אחת מהן גם תוכל לקלוט את פליטיה ונידחיה שבתפוצות. הבעיה עם ההצעה של הליגה הערבית ושאר ההצעות שהציעו הערבים והפלסטינים עד היום, היא שהן כוללות דרישה לזכות השיבה ושוללות את הגדרת ישראל כמדינה יהודית. שני הסעיפים הללו הם למעשה דרישה לכניעה ולהתאבדות לאומית (לדעתי גם פיזית, אגב) של היהודים ולא הצעות להסדר של שלום.
דווקא מחבריך בבל"ד, שלא נהנים לחיות כמיעוט אפילו במדינה דמוקרטית-ליברלית שמעניקה להם שוויון זכויות אזרחי מלא, הייתי מצפה להבין מדוע גם ליהודים נמאס לחיות כמיעוט בארצות של עמים אחרים והם דורשים מדינה "שלהם".
מהחיפוש אחר העם היהודי עולות 2 אפשרויות לגבי הציונות: (1) היא מזיקה או(2) היא מיותרת.
אם הציונות ותוצאתה (מדינה יהודית) היא המסגרת ללאומיות העם היהודי, והתוכן היחידי שמשותף לכל היהודים אשר כעת בה יכול להיות רק המדינה עצמה, (הציונות לא צמחה מן הדת ואיננה מבטאת דתיות), אז במידה ואנו מניחים שהעם היהודי קיים הציונות מקבלת את המשמעות באפשרות (1).
ואם מחמת קושי למצא תכנים משותפים ליהודים החיים בעולם כיום עולה ספק לגבי עצם הגדרתם כעם (ע"ע גם שלמה זנד) אזי הציונות מיותרת ממילא (2).
כעת נותר לבחור בין (1) ל (2), והמהדרין יבחרו בשתי האפשרויות גם יחד.
לכאורה תגידו רגע גם לו היתה מדינת אזרחיה יכלה אף היא להביא גם כן למצב שבו הערך המשותף היחידי בין האזרחים יהיה המדינה בלבד ואז לא שיפרנו כלום. נכון אבל אפשר לקוות (דגש על "לקוות") שעם כינון דמוקרטיה "אמיתית" תהיה מושתת התרבות שתתפתח במשך הזמן על מציאות אחרת שתיצור גם זהות חדשה.
במילים אחרות הציונות הצליחה אבל ממנה אף אחד לא יצא בריא. וד"ש לשר ההסברה.
ראשית,הרשה לי להביע את סלידתי מתגובתו של ק.א. אני שמח לכתיבתך ולדיון שבעקבותיה.
שנית,לתגובתך מה28-2-10 זו המסתיימת במילה "הולך" עניתי כבר אז,אך משום מה היא לא נקלטה במערכת,ובכן אחזור עליה:
אתה מביא בסוף דבריך את הדוגמא של הקיבוצים, אך בפועל המצב הפוך,בהתחלה היה קיבוץ אחד, אח"כ הם התפצלו והיום מה יש? הפרטה?…אתה מנסה למצוא פתרון בעזרת הכלים שגרמו להווצרותה של הבעיה,לא תצליח.
כלומר לא הולך!
בנית היחודיות,העשיה למען העצמי,החשיבות העצמית והנסיון ללהבדיל בין חשיבותם של הפרטים בחברה מחד והראיה המלאכותית כאילו כולם שווים מאידך,יכולה להביא את האורגניזם העל אנושי,את החברה שלנו,רק אל מצב צבירה אחד-מות.הא ראיה,גם בגוף האנושי בשלב הגסיסה,התא הבסיסי פוסק מפעול כחלק משלם (געשטאלט) ועושה זאת רק למען עצמו.כלומר חייבים לדלג על המשוכה הגנטית: משוכת העדר.אם רוצים שהחברה האנושית תוכל להתפתח ולהתנער מהמוות והגסיסה העוטפים אותה מכל עבר.
אפרט:אמנם כבודדים אנחנו מפגינים יכולות אנושיות,אך כחברה אנו עדיין יותר קרובים לבעלי החיים מבחינת ההתנהגות העדרית.
אם אתה חושב שגופו נמצא באנגליה,
אני לא יודע באיזו פלנטה נמצא גופך.
נטרול תופעות כטשטוש הזהות,מדרגות החשיבות והיחס המספרי העצום בין הפרטים המונהגים למנהיגים היחידים חייב להתבצע במקביל למצב הקים ע"מ להמנע מעימות ישיר עם כוחניותם הדורסת של העדרים השועטים בעקבות המנהיגים.זה כמו לקבל איזו תרופה אימונית שתוכל לנטרל את מפגעי הגוף,ללא פגיעה ברקמות החיוניות.
את זאת נוכל לעשות ע"י שדרוגה של הדמוקרטיה. זה קשה,אך אני מבקש ממך וגם מהאחרים להבין שהכלים לפתרון הבעיה אינם נמצאים בתוך הבעיה. כלומר פתרון הבעיה הישראלית פלסטינית איננו נמצא אצל מי שצודק יותר,חכם יותר,הומאני יותר,חשוב יותר,חיוני יותר או חזק יותר.
הוא גם איננו נמצא בתוך סידור כזה או אחר בתנוחות העובריות של שתי הישויות זו לצד ע"י גורם ("אימהי")חיצוני אוכף.
הפתרון יתקיים ר-ק בהכרה ששתי הישויות מלאכותיות,כמו כל שאר הישויות ה"דמוקרטיות" בעולם כולו.כלומר כשל התארגנותי כולל של החברה האנושית.זו כנראה גם הסיבה שהאבולוציה הניחה הבעיה זו,דוקא לפתחינו: משום שבקונסטלציה ספציפית זו,נאלץ להדחק אל עבר המוצא הנכון (שהרי זה טיבו של האדם, נעבעך, שככל שהחרב מהודקת יותר לצוארו,כך הוא פועל טוב יותר וחושב ביעילות יתרה),מילים אחרות: אין לנו "ברירה" טבעית אחרת…
וחוץ מזה שאנני מרקסיסטצ’יק (אם כבר תוכל לקרוא לי אנרכיסטצ’יק (צולע אך עדיין נחשב להולך,לא?).
זה רק תחביב. להכיר בשקרי הדורות הקודמים, בהתפתלויותיהם ובתכסיסיהם ובתעמולתם – שעדיין נמשכים – ולנסות להיות משקל (ולו הקטן והזעום שביכלתי) נגד מגמה מזיקה שיוצאת ממולדתי ושיש להבינה, ואם צריך לגנותה.
אם תרצה ע"י כך לומר (לעצמי) שאני (למרות מוצאי) אינני חלק מזה.
בשום אופן אינני יחיד בכך.
לא בארץ ולא בחו"ל.
אני נדחף לזה (כמעט נגד רצוני) קודם כל מכיוון שאני מכיר את התופעה ממקור ראשון, וכן מהחרפתה המשמעותית של הבעיה בתקופה האחרונה כפי שזה בא לידי ביטוי בארועים החדשותיים המגיעים דרך כל ערוצי התקשורת לכל בית ברחבי אנגליה ובשאר העולם. מלחמת עירק, אפגניסטן, טירור, אירן, ועוד היד נטועה.
זה מרגיז אותך, מתמיה אותך?
אוקיי אני אשתדל לכתוב כאן פחות.
לאחמדינג’אד שמטיף מוסר אני מציע לקשוט את עצמו ומשטרו תחילה:
–השתלחויותיהם של אחמדינג’ד, נאסראללה ואחרים לא זוכים כאן לביקורת עניינית, אלא נדחות מפאת אופיים של הדוברים. גם אם ברור כי המשטר האיראני אינו יכול להסתמך על המאבק באימפריאליזם המערבי להצדקת משטרו הנפשע, הרי הביקורת עצמה, ללא קשר לזהות המבקר, הינה במקומה. ראה תגובתי בהרחבה (ובוא להעיר הערותיך) אצל גלי וינשטיין – "שבוע האפרטהייד הישראלי: הרס הסיכוי לשלום".
— קישור —
חבריי מבל"ד מבינים בדיוק את עמדותיך. הם גם מוכנים לדון במלוא הרצינות בתביעותיך, אם רק תשכנעם שהציונות אינה גזענות.(גם אם לא תשכנעם, עדיין הם שואפים למצוא פתרון בטוח לקולקטיב היהודי על מנת שיחיה כאן, לא באלסקה ולא במימי הים). מדינה יהודית? מדוע לא תלך בדרך אברהם אבינו ותקבל את הסכם החלוקה של 47? הפלסטינים הודו בטעותם ההיסטורית (ראה הכרזת אש"ף ב88), הציונים עדיין מתעקשים כי טעות זו היא עילה לכל עוולות הציונות מאז.
מתנה לילדים?
— קישור —
ברשותו של דרור אמשיך את הרעיון ("דרכו של אברהם אבינו"),מכיוון אחר:
בפני הציונות עמדו ועדיין עומדות,כביכול,שתי דרכי הגשמה בא"י:
האחת זו של אברהם אבינו שהקב"ה בכבודו ובעצמו הבטיח לו נאמנה שהוא וזרעו ירשו את הארץ.
והנה איש צדיק זה הולך וקונה לו כאן נחלה בכסף מלא.
והשניה: דרכו של יהושוע שכבש את א"י בכוח הזרוע והאביד עמים שלמים על טפם וזקנם גם כן במצוות האל אך לא באופן ישיר (משה רבנו לא זכה לחצות את הירדן ולראות בגאולה)…
והנה היום מתנחבלי הימין,מעדיפים משום מה את דרכו של יהושוע וזונחים עד עפר את מורשת אברהם.
יתרה מזו: ההגיון וההגינות אומרים שהאמת היא שהיהודים סולקו מכאן לגלות במצוות האל ובעקבות זעמו הקדוש,נכון?
מי אם כך שמם למחליטים במקומו גם על הגאולה (שהרי כתוב שהוא ורק הוא יאספם אחד לאחד) ואף גרוע מכך,גם על דרך ביצועה…(כדרך יהושע ולא כדרך אברהם).
יש כאן זילןת נוראה באל ויותר מסימן היכר למשיחיות שקר נלוזה ועבודת אלילים נתעבת!!!!
מה שם המשפחה שלך?
התכוונתי לבראשית יג:
ז ו?י?ה?י ר?יב ב??ין ר?ע?י מ?ק?נ?ה א?ב?ר?ם ו?ב?ין ר?ע?י מ?ק?נ?ה לו?ט ו?ה?כ??נ?ע?נ?י ו?ה?פ??ר?ז??י א?ז י?ש??ב ב??א?ר?ץ. ח ו?י??אמ?ר א?ב?ר?ם א?ל לו?ט א?ל נ?א ת?ה?י מ?ר?יב?ה ב??ינ?י ו?ב?ינ?יך? ו?ב?ין ר?ע?י ו?ב?ין ר?ע?יך? כ??י א?נ?ש??ים א?ח?ים א?נ?ח?נו?. ט ה?ל?א כ?ל ה?א?ר?ץ ל?פ?נ?יך? ה?פ??ר?ד נ?א מ?ע?ל?י א?ם ה?ש???מ?אל ו?א?ימ?נ?ה ו?א?ם ה?י??מ?ין ו?א?ש??מ?א?יל?ה
אברם, תומך בל"ד, תופס את המריבה כסכסוך רועים שגרתי על שטחי מרעה וכיוצא בכך, והוא מציע את ההצעה המתבקשת (י"ג, ט): "ה?לא כ?ל ה?א?ר?ץ ל?פ?נ?יך?… א?ם ה?ש???מאל ו?א?ימ?נ?ה ו?א?ם ה?י??מ?ין ו?א?ש??מ?א?יל?ה" – הארץ פרושה לאורך מצפון לדרום, ומסתבר אפוא שאף חלוקתה בין בעלי עדרים גדולים תהא בין צפון (שמאל) לדרום (ימין). אולם לוט, הציוני, אינו חפץ לא במרחבי הצפון ולא במרחבי הדרום. הוא מאס באורח החיים הנוודי כרועה צאן, ואינו חפץ להמתין לנסיבות היסטוריות שאולי יפילו את הארץ בחלקו של זרעו בעוד כמה דורות. ‘החוויה המצרית’ מביאה אותו לשאת את עיניו ולחפש: היש חלקת ארץ הדומה למצרים שבה יוכל להתיישב? והוא מוצא חלקת ארץ כזאת לא בצפון ולא בדרום אלא במזרח. כיכר הירדן אשר כולה משקה נראית לו ללוט כגן עדן, כארץ מצרים שבתוך ארץ כנען – "פ?ה א?ש??ב כ??י א?ו??ית?יה??". ואף היות אנשי סדום – ציונים בעליל – "ר?ע?ים ו?ח?ט??א?ים ל?ה’ מ?אד" אינו מרתיע אותו מבחירתו.
הפרדה של לוט מעל אברם מבטאת קרע רוחני עמוק שאינו ניתן לאיחוי. זהו הנתק שבין רדיפת ה’עכשיו’ קצרת הרוח והנחפזת לבין הסבלנות השלווה הצופה פני עתיד רחוק; בין בדידותו של הקורא בשם ה’ מקדם לבית אל לבין ההתחברות לאנשי סדום הציונים; בין הישיבה באוהלים וההליכה אחר הצאן לבין בניית הבית וההשתעבדות לשדה. לא בכדי פירשו-דרשו חז"ל בבראשית רבה (מ"א, ז) את המילים הקשות בפסוק יא "ו?י??ס??ע לוט מ?ק??ד?ם ו?י??פ??ר?דו? א?יש? מ?ע?ל א?ח?יו" – "הסיע עצמו מקדמונו של עולם: אי אפשי (=איני רוצה) לא באברהם ולא באלוהו".
— קישור —
לאנגלי מאיש עם שפם,דבר ראשון אתה מאוד משעשע,ואני ישמח עם תכתוב יותר אפילו (ואני ציוני עד העצמות)ביחד עם ציפור ודרור,ומ.ש כמובן,אבל זה באמת מעניין לא בעקצנות,קשה לי להבין,אוקי,כל הדעות המובאות באתר זה אפשר לסכם בציונות=הדבר הכי נורא\מזויע\מטורף\אכזרי בתולדות האנושות בטוח ואולי בכל הגלקסיות כולם,עד כן הכל טוב,אבל אתה כבר לא פה ! ואת דעתך (שאת סיכומה בכל נושא ציינתי)העברת,מה עכשיו? לחפש איזה אתר שמוכר חולצות בעברית ? להזדעזע מכל שטות כי אלו הציונים הנוראים? היהודים+הערבים+תיירים מדובר בכל ישראל/פלסטין השלמה ב11-12 מיל’ איש,היו קרבות בהסטוריה שנהרגו בהם יותר אנשים מבכל המלחמות כולם ישראלים+ערבים ,מה אתה כלכך מחובר לפה? אם אתה לא מרגיש שיש לך משהו מיוחד למקום המקום הזה שולי בכל פרמטר..
לציפור – האמת, עושים גם וגם. משתמשים גם בכסף. הצרה היא שבעלי הקרקעות הם לא תמיד מי שיושבים עליהן, ומזה צומחות עוולות.
לגבי השאר זה ויכוח ישן של הדתיים עם הציונות שרלוונטי אולי לכמה נטורי-קרתא.
לפחות אברהם לא חשב שהוא מוצב קדמי של התרבות האכדית מול המצרים ושבגלל שהוא נרדף על-ידי נמרוד מגיע לו.
לאני מוחה במרץ.לא רק שאנני רואה עצמי כאנטי ציוני אלא אני ציוני גמור היוצא למלחמת חורמה בהתנחבלות המנומבזת,הנשענת על כידוני האימפריליזם והעוטפת עצמה בטלית הציונות ומנפנפת בה כבדגל חסר משמעות אנושית ומנכסת לעצמה שם קדוש זה בעזרתך ובעזרת אחרים כמוך וגם שלא כמוך (ימינאים ושמאלאים כולם עסוקים בהכפשתה והשחרת שמה,האינך רואה?).
ראשית,אברהם אבינו קנה את הקרקעות מעפרון החיתי ולא נישל אדם בשל זאת,שלא כמו כמה "גואלי קרקעות" בני העת החדשה,מה שכן,אפשרי מאד שדוקא משם,מאלה ש"חצו" את קווי ההוגנות וקנו קרקעות אך העלימו עיניהם מהוסלים המדוכאים,יצתה אש ההתנחבלות וההתנערות.
שנית,היתכן שהצלחתו של אברהם כאן בארץ דוקא כן נבעה מהעובדה שנרדף ע"י נמרוד?…זה משתלב היטב עם מלחמות האלים כפי שמסופר במיתולוגיות העתיקות (לפי כתביו של זכריה סיצין):
אחרי המבול היה קרב גדול בין האלים (נמרוד וורסוס מורדוך) ושלאחריו המרכז של חייזרים אלו,בני האנונקי, עבר משומר ומזופוטמיה למצריים ולישראל: לפירמידות,הר סיני,בעל בק והר מוריה (לא לפני שהתרחשה במרחבי סיני ואולי גם בסדום) מלחמה נוראית וגרעינית, שהסתימה בנצחון מורדוך ובעלית האמפריה המצרית נמרוד יצג את שומר),כלומר אלוהין של אברהם ניצח.לאחר מכן עזבו האנונקי את כדור הארץ,ע"מ לחזור אליו כאשר ישוב ניבירו כוכב הבית שלהם להתקרב למערכת השמש (במחזוריות של 3600 הוא עושה זאת ,כך לפי המתולוגיה השומרית).