עקרונות יסוד במשנתו הכלכלית של קרל מרקס הם תיאוריית העבודה של הערך והנטיה לירידת שיעור הרווח. מאז ימיו של מרקס ועד היום שתי הסוגיות זכו לביקורת רבה. אך הביקורת שנמתחה עליהן לא פגעה בתוקפן.
תיאוריית הערך של העבודה פותחה לראשונה על ידי אבי הכלכלה הקלאסית אדם סמית’, בספרו "עושר העמים". בספרו המפורסם, הסביר סמית’ ש"המחיר האמיתי" של כל חפץ הוא המאמץ הנדרש להשגתו. סמית’ הסביר עוד שלמושג "ערך" יש שני מובנים: האחד כערך שימושי והאחר כערך חליפין.
מכאן נשאלת השאלה, מתי ערך הסחורות שווה למחירן? מחירי השוק, בדרך כלל, אינם משקפים את ערכם "האמיתי" של הדברים. מרקס, בביקורת על הכלכלנים שהסבירו מצבים כלכליים על ידי התוצאות ולא הסיבות שגרמו להיווצרותם, כתב ש"אם הביקוש וההיצע למוצר או הטובין יהיו בשווי משקל, המחיר (של המוצר) יהיה שווה לעבודה הנדרשת לייצר אותו מוצר או טובין". הכישלון הגדול של הכלכלה הניאו-קלאסית הוא בכך, שבחיפושיה האין-סופיים אחרי שווי המשקל בשווקים היא "שכחה" מהקשר בין מחיר לערך, ובכך נקודת שיווי המשקל בין היצע לביקוש בשווקים חמקמק, ולא ניתן להשגה.
אגב, בשוק ההון מוכרת התופעה של חוסר התאמה בין "ערך" החברות הנסחרות בבורסה ובין מחיר מניותיהן. חברה כושלת, יתכן שמניותיה עולות, בשעה שחברה מצליחה מניותיה יורדות. ה"הסבר" לפיו הסיבה היא ספסרות הינו שטחי ולא מספק. דבר דומה אפשר להגיד על התפוצצות בועת הנדל"ן האחרונה: הפערים בין המחירים ל"ערכים" במחירי הנדל"ן הגיעו למימדים כאלה שההתפוצצות הייתה בלתי נמנעת. מתעוררת השאלה ,איך קורה שפערים בין מחירים לערכים הינם כה גדולים? מה גורם לכך? האם ספקולציה הוא הסבר מספק?
על הנטייה לירידת שיעור הרווח
מרבית הכלכלנים מסכימים שבענפי ייצור מסוימים יש עודף ייצור, או שעודף זה נוצר ממצב של חוסר התאמה בין הביקוש להיצע. ישנם הטוענים גם שעודף ייצור זה הוא הגורם לשפל כלכלי ואף למשברים. לדעתי, הם מסבירים את המשבר לא לפי הסיבות שגרמו לכך, אלא על פי תוצאותיו. מעטים מהם נותנים מענה לשאלה מהן הסיבות למשברים כלכליים, מדוע נוצרים מצבים כאלה.
משברים כלכליים לא נוצרים "בגלל" עודף ייצור או עודף היצע. הרי ברחבי העולם מאות מיליוני אדם שלא מסוגלים לרכוש בית או מכונית. על כן, אין עודף ייצור של מכוניות או בתים. הייתכן שהבעיה המרכזית איננה נעוצה בייצור אלא בחלוקת העושר? במילים אחרות: בארה"ב יש כעת "עודף" של בתים בעקבות המשבר, אבל מאות מיליוני אנשים מתגוררים ברחובות ברחבי העולם – גם בארה"ב! בעיית ה"חלוקה" של העושר, היא גם בעיה כלכלית, על אף רצון הכלכלנים להתרחק ממנה כי בעיניהם היא "בעיה פוליטית".
מרקס הסביר שעם התפתחות הטכנולוגיות והתיעוש, הרכב ההון בהשקעות בייצור משתנה. בגלל התחרות הגוברת, היצרנים מחויבים לשדרג טכנולוגיות ישנות לעיתים תכופות: יותר מיכון אוטומטי, יותר ציוד, יותר מבנים, יותר רכישת ידע. כתוצאה מכך, כמות ההון שיש להשקיע בהון קבוע זה (ההון "המת"),הולכת וגדלה ביחס להוצאות משתנות ותשלומי שכר עבודה (ההון "החי").
על דעת הכלכלה הקלאסית, וגם לפי מרקס, ערכן של הסחורות נקבע על פי העבודה המושקעת בהם; מקור הרווח בייצור נובע מעודף הערך של המוצרים שלא משולם לעובדים, וככל שההשקעות בתיעוש ובטכנולוגיות גדלות שיעור הרווח בייצור ילך ויקטן. בתקופת הקפיטליזם המאוחר ענפי הייצור הינם "רווחיים" פחות מענפי מסחר וספקולציות בורסאיות.
כדי לפצות על הפסד הרווח השולי, היצרנים חייבים להגדיל את הכמות המיוצרת. במילים אחרות, הם חייבים להחזיר את החובות לבנקים שנלקחו למימון הציוד החדש והטכנולוגיות החדשות. נחיצות זו, יחד עם ניצול גובר של העובדים, העלאת הפריון והיעילות בייצור והחלוקה הבלתי צודקת של העושר, הם הגורמים למשברים שאנו חווים ולא "עודף הייצור" כשלעצמו. מובן שזו אינה מגמה הבאה לידי ביטוי כל הזמן ובכל מקום. על כן מרקס הגדיר תופעה זו כ"נטיה" ולא כמצב יציב וקבוע.
מרקס התכוון לכך שבחברה הקפיטליסטית המבוססת על תחרות ועל עקרון הרווח הנטיה הכללית תהיה לירידת שיעור הרווח ליחידת ההשקעה. הכלכלן היפני נבואו אוקישיו, שהיה יו"ר איגוד הכלכלנים בארצו, ניסה ב-1961 לפסול את העמדה הזאת בטענה, שאם הטכנולוגיה החדשה תוזיל את הוצאות הייצור בשיעור מספיק גדול שיעור הרווח בייצור לא יקטן. מה שאוקישיו שכח הוא שבגלל התחרות אם הוצאות הייצור יקטנו והרווחים יעלו, או לא יקטנו, מתחרים חדשים יכנסו לשוק, מצב שיביא לעודף ייצור כללי ולירידת מחירים ולמשברים כלכליים חדשים ובלתי נמנעים. תופעה זו בולטת מאוד בטכנולוגיות החדישות וקל לראות את ירידות המחירים במחשבים ובטלפונים הניידים שבהם השינויים הטכנולוגיים תכופים.
כך שעקרון הנטיה לירידת שיעור הרווח מסביר תופעות רבות בכלכלה בין היתר, המחזוריות בין שפל לגאות, המעבר של בעלי הון מענפי ייצור לענפים ספקולטיביים, התאוצה במחזוריות התנודות בשווקים והתקצרות "אופק ההשקעות" לטווחים הולכים ומתקצרים, העמקת הגלובליזציה, וכמובן – גידול בפערי ההכנסות, ריכוז ההון, תחלואים רבים של החברה ואף המלחמות על שווקים ועל שליטה על אוצרות הטבע.
עכשיו נחזור לנקודה שבה הפסקנו קודם בשאלה, האם תופעות של עוני, אי צדק, מלחמות, משברים כלכליים, הרס כדור הארץ, גלובליזציה, אגואיזם וניצול עובדים, האם כל זה מושרש ב"טבע האדם"? האם זהו מצב שלא ניתן לשנותו ועלינו להסתגל אליו ולקבלו מחוסר ברירה?
בתמציתיות אנסה לענות על שאלה מורכבת זו.
המודלים התיאורטיים בתורת המשחקים, כמו בכלכלה הניאו-קלאסית, מכוונים לפתרון של השגת מצב של "שיווי משקל" בשווקים. כל מצב שמחוץ למצב של שיווי משקל איננו יציב ואיננו רצוי. במשחק המפורסם בתורת המשחקים "דילמת האסיר" שבו שני אסירים נדרשים להחליט אם להודות בפשע או לשתוק, ה"פתרון" ה"רציונלי" המוצע בתורת המשחקים אינו הטוב ביותר עבור שני האסירים.
קיים, כמובן, פתרון שונה מזה המקובל: שתיקת שני האסירים בשיתוף פעולה סולידרי מביא לתוצאה רצויה יותר, עדיפה ואף יעילה יותר. מרקס פתר פרדיגמה זו 150 שנה קודם לכן. הפתרון היעיל של "משחק" האנושות הוא בסולידריות ולא בתחרות. גורלו של כל פרט ופרט תלוי בגורל האנושות כולה. פתרון זה נעשה היום דחוף יותר מאי פעם, ואם לא – ה"עונש" הצפוי יהיה גדול מהמצופה, והפעם לא מדובר במשחק.
* עיקרי הרצאתו של אשר פרוליך על הרלוונטיות של מרקס במשבר הנוכחי בכנס מרקס השלישי שהתקיים במאי 2009. פרוליך ינחה סדנא על כלכלה מרקסיסטית בקורס מיוחד של מכללת הגדה השמאלית, החל ביום שלישי הקרוב, 23 בפברואר.
הינה שוב המשחק של אסירים ואיתו הפתרון של סולידריות הכלל-אנושית.
לא אתעכב על אי-דיוקים במאמר הזה. למרקס היה חשוב לגלות את החוקיות שמנהלת את התפתחותם של החברות האנושית ושל התנאים בהן. גילוי זה ממשיך להיות חשוב גם לנו, המרקסיסטים של ימינו. ולמה זה? פשוט מאוד! ככה אנחנו מסוגלים לתכנן את המהלכים שלנו בהתאם לשינויים המתחוללים לפנינו.
בכדי שהמהלכים שלנו יכוונו לפתרון הסולידריות הכלל-אנושית של אשר, ראשית אנחנו חייבם להפסיק להיות מרקסיסטים, ז.א., להפסיק לעקוב אחרי השינויים האלה בעזרתם של הגילויים שלנו עודות לחוקיות הנ"ל. ולמה זה? כי החוקיות הזו לא מפסיקה לנפנף מולנו את הכרחיות המשברים הקפיטליסטיים בהצבעה מתמדת לשורשים שלהם: עודף הייצור!
הייתי מת לפרוס בפניכם את חשיפת השורשים האלה על-ידי מרקס, אבל אין סיכוי שאני יורשה לעשות את זאת. לכן אני אסתפק בכך:
"הייתכן שהבעיה המרכזית איננה נעוצה בייצור [יתר] אלא בחלוקת העושר?" לא ייתכן! זו היא החלוקה הקפיטליסטית! חלוקה אחרת שייכת לשיטה כלכלית אחרת! כלומר, שפתרון הבעיה נעוצה בהחלפת השיטה מיסודה. בטח לא בסולידריות כלל אנושית, שזה פתרון אידיאליסטי, וגם, בגלל כך, אנטי-מרקסיסטי (גם במהות הריאקציונית).
את העובדה שיש "ברחבי העולם מאות מיליוני אדם שלא מסוגלים לרכוש" זה מוכיח כי הם חיים בחוסר או בהמתנת ביקוש מול שפע מצרכים. ולהיפך, שי שפע של מצרכים מוצעים ללא קונים לנגד "מאות מיליוני אדם שלא מסוגלים לרכוש". אפשר לקרוא לזה ‘מאות מיליוני אדם שלא מסוגלים לרכוש’; או ‘עודף ייצור’; הינו הך מול אותו הדבר. את העובדה "שלא מסוגלים לרכוש" הופך את הסחורות, המוצעות לקנייה, לעודף ייצור. מרקס הוכיח שעודף זה, במידות מוגבלות, המתרחש לטובת הסוציאליזם כעתודה, גורם למשברים בקפיטליזם. ואין מנוס (או פתרון) מעודף ייצור בכלכלה מודרנית.
אחד המאמרים היותר מבריקים שקראתי בזמן האחרון.רק הערה קטנה:
ההכרזה כי סולידריות (בין שני אידיוטים למשל) תוביל לתוצאות טובות,היא כוללנית מדי-הלא כן?
בכל מקרה ראוי לשנן את הפסוק הבא (המעיד על החיים בכלל ובדיעבד גם על גדולתו של המאמר):
"משחקים מובילים לתחרויות ותחרויות מובילות למלחמות ומלחמות מובילות למוות.".
הטענה שהתחרות היא הגורם לירידת שער הרווח היא טעות נפוצה בפרשנות של מרקס. עפ"י מרקס, הירידה בשעור הרווח כתוצאה מתחרות, היא תוצאה של המשבר הכלכלי. הירידה הרגילה בשער הררוח היא תוצאה של הצבר ההון עצמו, כפי שטען מרקס הקאפיטל הוא האויב הגדול ביותר של עצמו.
ההשקעה בהון המת, באמצעי היצור, הינו תוצאה של יצירת עודף ערך, ולא של התחרות. עודף ההון לאחר שיערוכו מושקע באמצעי היצור מה שגורם לירידה בשער היחסי של
הניצול, לירידה בשער הרווח.
זהו אם כן המקור לנטיה לירידת שער הרווח. נטיה זו מאוזנת ע"י מספר גורמים, חלקם כלכלים וחלקם פוליטים.
כנראה שהגיע הזמן של כיתה אלף,אין ברירה: הכסף הלא הוא הממון או המטבע,הינו השמן המניע ומשכלל את שוק החליפין-שוק החליפין הינו תולדה של חברה לא מוצלחת,כושלת,חמרנית אשר בה כל פרט עסוק רק בטובתו העצמית וגם שיתוף הפעולה בין הפרטים הוא אינטרסנטי נצלני ותחרותי.לכן כסף בבסיסו הינו דבר שלילי ורע מאד,ילדים.
כל מי שחושב שלהתעסק עם כסף זה מדע ועוד מדע מדויק עושה שגיאה לא רק עם נפשו כי אם גם עם חברתו ועתידה…והנה בזה כולכם עסוקים,מי מבפנים ומי מבחוץ,מי ששולל גישה חמדנית וחמרית אחת ומי שמחייב אחרת.הלא תבושו!
השאלה היא מתי יתפקח המין האנושי ויזרוק את הממון לכל הרוחות.אומר לכם מתי,כאשר אנרגיה ידידותית וזולה להפקה תתחיל להיות מיוצרת.או אז לא יהיה כבר טעם לתמחר מוצרים.הפקת אנרגיה כזו מונחת על כף ידינו (אנרגיה גיאוטרמית) אך "כוחות השוק" דואגים לגנוז אותה לטובת הדלקים הפוסיליים המניעים את השוק המוניטרי,על גלובליזציתו וכ-ו-ל-ם משתפים פעולה.לא נורא,בקרוב תתעוררו כולכם לשחר חדש ותגידו בוקר טוב לאדם החופשי ולמכונות המשוכללות המשרתות אותו.
לא טענתי שהתחרות היא הסיבה לירידת שיעור הרווח.
טענתי שעל פי מרקס,הנטייה הזו נובעת משינוי ביחס בין ההון הקבוע להון המשתנה,
טענתי שמתנגדים לעמדה זו,"מסבירים" ששעור הרווח לא חייב לרדת במצב שהפיתוח הטכנולוגי מהיר יותר מהשינויים בהרכב ההון כאמור.
גם טענתי,כנגד טענות אלה,שיש לקחת בחשבון שלפיתוח הטכנולוגי יש שלב ראשון של פריצה,בו שיעור הרווח אף עולה,אבל בשלב מאוחר יותר,כשמתחרים נוספים ה"מריחים דם"(או "דמים=כסף")נכנסים לאותו ענף,בסופו של דבר,שיעור הרווח גם בענף הטכנולוגי החדש ירד.
צר לי שלא קוראים נכונה מן הכתובים.
בכל מקרה,הנושא יידון בהרחבה במסגרת בית הספר למרקסיזם המתקיים בימים אלה.
קודם כל תיאורית ערך העבודה לא היתה תיאוריה של מרקס אלא של ריקרדו.
דבר שני פונקציית היצור שאנחנו מכירים במשק כוללת בתוכה הון ועובדים, ולכן אין מה לדבר על עובדים שמייצרים לבד או הון שמייצר לבד. כל אחד מהגורמים נצרך וביחד הם יוצרים תפוקה.
דבר שלישי בכלכלה הניאו קלאסית אין דבר כזה רווח אלא רק שכירות הון. והסיבה שיש שכר להון – לו אנחנו קוראים ריבית – נובעת מכך שיש אלטרנטיבות שימוש להון כפי שכתב כבר מיל ב1852. אלטרניטיבות השימוש יוצרת תחרות בין היצרנים על ההון, כמו שיש תחרות על עובדים, שבתורה יוצרת שכר להון. רווח קיים רק בחידושים טכנולוגיים, כפי שכבר כתבו לך ואתה עצמך כתבת, שמתאימים לטעם הצרכנים.
דבר רביעי כמות שעות העבודה, בין של הון בין של עובדים, לא יוצרת ערך כמו שהעבודה שלי בלחפור את ההר ליד הבית ספר שלי בכיתה ה בזמן ההפסקות לא יצרה ערך. ערך נוצר רק מהאלטרנטיבה הקיימת לעבודה – מה שמכונה עלות אלטרנטיבית – אך מכך נובע שבעבודה לבדה לא ניתן לקבוע ערך, שהרי אתה יכול לעבוד בזה או בזה (מה שמכונה עקומת התמורה), ולכן צד ההיצע בלבד איננו מספיק. הגורם היחידי שיכול לקבוע ערכים זה צד הביקוש כפי שרואים בתיבת אדג’ורת’ במקרה של כלכלת חליפין או המפגש בין היצע וביקוש במקרה של כלכלת יצור.התיאוריה של צד הביקוש נקראת תיאורית התועלת השולית.
דבר חמישי שוק ההון זהו שוק שבו חוסכים משכירים הון בתמורה לשכר ההון הנובע מהתפוקה השולית שלו (שנובעת בתורה מהעלות האלטרנטיבית שלה כפי שראינו), ואין לזה קשר לתנודות פיננסיות הנובעות ממדיניות מוניטרית כזו או אחרת.
דבר שישי כל הדברים הללו ידועים כבר יותר ממאה שנה מאז מרשל (וקודמיו כמובן, מיל, ג.ב. קלארק, מנגר, וג’יוונס).
דבר שביעי ניתן למצוא אותם בכל ספר מבוא למיקרו כלכלה כמו למשל הספר שהוצא על ידי אורון, מארק ועופר בהוצאת עמיחי. על תיאורית התועלת השולית ניתן ללמוד בספר תורת המחירים חלק א – תורת הצרכן מאת דוקטור יוסי מעולם ודוקטור יהודה גבע.
לאנג’לו:
מצטער אבל לא הסברתה מה האי-דיוקים,כביכול,במאמר,ואתה מוזמן לעשות זאת.
סליחה גם שלא הבנתי מה כתבתה ומה הקשר למה שאני אמרתי.אינני מציע פתרון דרך תורת המשחקים.כל מה שאני עושה הוא להוכיח שפתרונות תחרותיים על פי תורת המשחקים אינם מביאים לתוצאות אופטימליות,בהשוואה לפתרונות על בסיס סולידריות,ה"יעילים יותר"עבור כל השחקנים.הדבר נתן להוכחה גם תיאורתית וגם אמפירית.הוכחה זו חשובה מאוד בגלל שתורת המשחקים הפכה לאחרונה לתורה מרכזית בכלכלה ורצוי להתמודד עם תורה זו כשהיא משמשת לבקורת המרקסיזם בימים אלה.
ל"צפור בודד":
מי אמר שכסף הוא טוב??(אני טוען שאפילו לזה שהכסף נמצא בידו בשפע,גם לו,לא טוב.מפנה להסבר מפורט אצל ERIC FROMM (בין היתר)
ל"י.ד.":
לצערי אינני יכול לענות על כל הטענות שלך באריכות במסגרת זו,ואתה מזומן להרצאות בנושא הכלכלי במסגרת בה"ס למרקסיזם.בכל זאת אענה בקצרה על נקודה אחת חשובה מאוד:
נכון שריקרדו דבר לראשונה על תיאורית הערך של העבודה,אבל "שכח" לדון בנקודה החשובה ביותר שהיא האופי הנצלני של העבודה על ידי הבורגנות,קרי,גזילת עודף הערך של העבודה בידי בעלי ההון,וזו הייתה התרומה המכרעת של מרקס.
מרקס הסביר באופן ברור שההון לא נוצר "מעצמו",או יורד מן השמיים לבעלי מזל,ואף לא מהווה את "תוספת הערך"בתהליך הייצור של ה"יזם",המנהל,בעל ההון(הרי זו TAUTOLOGY).ההון הוא למעשה הצבר של עודף הערך הנגזל בדרך זו או אחרת מהעובדים.זה לא משאמר ריקרדו.
הטענה שלך ש"ערך נוצר מהאלטרנטיבה לעבודה,מה שמכונה עלות אלטרנטיבית",היא לא רק שגויה ביותר,היא גם מבלבלת בין מושגים שונים,כגון עלות,מחיר אלטרנטיבי,שאלה דברים שונים לחלוטין.
מאוד ממליץ לך לבדוק שוב משפט זה שלך ואחרי בתגובתך,ושוב מזמין אותך להרצאות על כלכלה מרקסיסטית,שם אולי,תוכל להסביר את עצמך טוב יותר.
בכל מקרה,אם אתה מחפס את האמת בכנות,תמיד טוב לשמוע דברים אחרים.
אבל המעוניין לקדם אשליה של פיתרון (של הסולידריות הכלל-אנושית, למשל) חייב לפסול את תוצאות הבדוקות של עודף הייצור. איך? ראשית עדיף לו ניסוח אחר ולשים במקום ‘עודף ייצור’, הניסוח הנוח יותר "מאות מיליוני אדם שלא מסוגלים לרכוש".
זאת היא הפעם השנייה שאתה כותב כאן על אותו הנושא. הפעם הקודמת כתבת עליו תחת הכותרת ‘הרלוונטיות של מרקס במשבר הנוכחי’ (מאמר שהתפרסם ב17 למאי השנה). גם שם קבעת כי עודף ייצור לא מהווה את הסיבה למשברים של השיטה הקפיטליסטית. גם שם ביססת את הקביעה הזו על אותם היסודות. למשל (רק דוגמית, כפי שאתה אמרת בהרצאה האחרונה): מה שאז היו שני *נושאים* "מרכזיים במשנתו הכלכלית של מרקס", מופיעים היום כשני *עקרונות* "יסוד במשנתו הכלכלית של קרל מרקס".
בטח שאני לא מתכוון ללמד אותך איך לקרוא את עבודת המחקר של מרקס והתוצאה שלה, כלומר, גילוי החוקים שמנהלים את הכלכלה והתהליכים הפוליטיים הקשורים. אבל, אני כן מתכוון להיאבק בהפיכת העבודות המדעיות של מרקס לסוגיות פילוסופיות, כלומר, לפירושים הנובעים מהשקפתו של הוגה דעות.
המטריאליזם ההיסטורי הוא מדע ולא פילוסופיה; הוא תוצאה של עבודה מאומצת בדרגות מדעיות גבוהות ביותר; הוא הנשק הפרולטארי הכי יעיל ששימש את הנהגת האיחוד הסובייטי בבניית החברה הסוציאליסטית הראשונה משך שלושים שנה ההתחלתיות שלה. בלעדי הנשק הזה האידיאולוגיה הקומוניסטית הופכת לקרקס כזה שמייעד אפילו מעצמה דומה לברה"מ להתפרקות. על אחת כמה וכמה במקרה שלנו, בו אנחנו מתלבטים לא יותר מאשר על הדרך לעבר כינונה של חברה סוציאליסטית. בוודאי ובוודאי כאשר אנחנו לא מסוגלים להבחין בדבר כל כך פעוט כמו חוקיות המשברים בקפיטליזם. אמרתי ‘דבר פעוט’, כי רוב העבודה כבר נעשתה על-ידי מרקס.
בנוגע ל-"תורת המשחקים" או, נכון יותר, ל-"משחקים בתורת הכלכלה הפוליטית", גם לתת יד למשחק הזה הופך את המרקסיזם לקרקס. הרי שהמשברים בקפיטליזם ימשיכו להרוס ולקטול עד להכנעתו.
להכנעה זו, משמשת הסולידריות בין המדוכאים לבין עצמם!
בטח לא "לפתרונות …ה"יעילים יותר" עבור כל השחקנים". מי הם *כל* השחקנים? "כל השחקנים" הם רק המעמד השולט! הם רק אלה שעלינו להכניע!
"אם הביקוש וההיצע למוצר או הטובין יהיו בשווי משקל, המחיר (של המוצר) יהיה שווה לעבודה הנדרשת לייצר אותו מוצר או טובין"
מהיכן הציטוט?