הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-25 בפברואר, 2010 56 תגובות

לפני יום-יומיים פגש אותי מכר ותיק, אובססיבי לענייני ארכיאולוגיה, כמעט ברמה של התמכרות, ובפיו ההתרסה הכמעט-מקובלת בדו-שיח בינינו: אתה רואה, קטן אמונה שכמותך, מצאו סוף-סוף אישור למלכות שלמה בירושלים. מיד הבינותי במה מדובר, וכמו כל פגישה מסוג זה, גמזתי את תאורייתו בשלושה-ארבעה נימוקים שמיד אציג אותם בפני הקוראים. אך ראשית כל אציג את הנתונים כפי שנתפרסמו לאחרונה בכלי התקשורת.


קטע חומה באורך 70 מ’ ובגובה של 6 מ’ נחשף בירושלים והוא מתוארך למאה העשירית לפנה"ס, ולכל הדעות מדובר במימצא מרשים ביותר. בקטע המדובר משולבים מבנים שונים כגון בית שער מורכב, מבנה ממלכתי ומגדל פינה. הארכיאולוגית הראשית שצוותיה חשפו את המימצא המדובר הינה ד"ר אילת מזר (בתו של הארכיאולוג המקראי המפורסם, הפרופ’ בנימין מזר) מחזיקה בטענה, כי מדובר בפרויקט שמאחוריו עמד המלך שלמה, וזאת על שום התיארוך הנ"ל – המאה העשירית לפנה"ס (על פי המימצא הקראמי במקום). ד"ר מזר מציינת בבהירות, כי זו הפעם הראשונה שנחשף מבנה שעשוי לעלות בקנה אחד עם המסופר במקרא. ד"ר מזר מציגה גם את החשיבות בגודל הבניה, באיכותה ובדיוקה, כדי לבסס את התיאוריה הממלכתית ולקשור זאת למפעלי המלך שלמה.

כמו כן, מצרפת הארכיאולוגית את הנתונים הבאים לשלל מסקנותיה: חשיפתם של קנקנים גדולים, טיבוע חסר על אחד מהם, בנוסח של "לשר האו…" וטביעות חותם של "למלך". לטענתה, לפנינו ממצא מלכותי אשר, כאמור, מתאים לפרויקט של המלך שלמה בסיועם של האדריכלים והבנאים הפניקים.


אין ספק שלפנינו ממצא מרשים ורב חשיבות אך, עם כל הצער והכאב בכך, אין לייחסו בהכרח למלך שלמה. זה מספר לא מבוטל של שנים, שהארכיאולוגית המכובדת, ד"ר מזר (ובלא שמץ של התנסחות צינית כלפיה), ובסיוע עמותת אלע"ד ("אל עיר דויד") מבקשת, כמו גם ארכיאולוגים רבים החופרים בירושלים ובמקומות אחרים, למצוא את ההקשר הנחפץ והמקווה בין האבן ובין השורה המקראית. כתוצאה מכך מקבל כמעט כל ממצא בירושלים הבזק מיתולוגי בוהק ומחשמל.


עבדכם הנאמן הינו היסטוריון, שמוצא את עצמו קרוע בין חזונו הפוליטי-חברתי הליברלי מזה ובין נוקשותו וקיבעונו ההיסטוריוסופי מזה. חקר ההיסטוריה הינו לעיתים מזומנות אכזרי שאין כדוגמתו. ובמה מדובר? בשיווי מעמד מחקרי לבית המשפט המבקש לפסוק את דינו של נאשם ואף לגזור את עונשו, והכל במסגרת החוק ובעיקר, דיני הראיות. לא יפסוק שופט את דינו של נאשם על יסוד פירורי מידע ושברי ראיות, ובוודאי שלא יכריע את הדין לנוכח עדות שמיעה, בשעה שהאליבי של המוחשד לא קרס על ידי טיעוני התביעה.


עד כאן האליגוריה ומכאן – הפשרה. הממצאים שנחשפו בירושלים יכולים להעיד לכל היותר על פרויקט גדול ורב-חשיבות. אך הדרך לקשור אותו עם המלך שלמה הינה רחוקה מאוד. היינו מצפים, על מנת לקשור בין הדברים, למצוא כתובת מוצקה שעליה יופיע שמו של אחד המלכים – דויד או שלמה. היינו מצפים, על מנת לקשור בין הדברים, למצוא פריט ארכיאולוגי שיצביע על זיקה ארכיטקטונית למלך שלמה.


השאיפה למצוא תימוכין ארכיאולוגיים למסופר במקרא מעוורת לעיתים אף עיני חכמים. לדאבוננו, רובם המכריע של השמות במקרא, ובעיקר האירועים השונים, אין להם כל זכר ארכיאולוגי או היסטורי, והם נשארים בחזקת מיתוס נרטיבי.


רעה חולה עשתה עמנו הציונות, הלוא היא התנועה הלאומית היהודית. תוך שהיא משתמשת בטכניקות המקובלות על תנועות לאומיות אירופאיות היא ביקשה להחיות תופעות היסטוריות קדומות, תנ"כיות ואחרות, כדי להוכיח את קדמותו של עם ישראל ואת הזיקה בין הציונות לבינו. עיקר שאיפתה היה לבסס את הזיקה ההיסטורית בין העם לטריטוריה, מה שידוע בכינוי "הזכות ההיסטורית". כדי לאשש את הקשר ולשמרו, ולייצר פטריוטיזם מועצם, נרתמה מערכת החינוך של מדינת ישראל, בפרט מרגע הקמת המדינה,  לפרויקט. ילדי ישראל נחשפו לחוויות היסטוריות דרך שיעורי התנ"ך, ההיסטוריה ואף הספרות וכן דרך אין-ספור טיולים ומסעות, כדי שאירועי עבר יקבלו מימדי חיות ואמיתיות.   


מדינת ישראל הצליחה אפוא להפוך את סיפורי הבית הראשון והבית השני לעובדות היסטוריות, והיכן? במוחם של בני התשחורת. כאשר מבקשים לאחרונה מספר היסטוריונים לצאת חוצץ כנגד האמיתות הז’דנוביסטיות ולזעוק – "המלך עירום", וזו האמת לאמיתה, מיד הם מוקעים אל עמוד הקלון בטענת "אל תהרגו את משיחנו". אשר על כן כותרת בעיתון בנוסח, "נחשפה החומה שבנה המלך שלמה בירושלים" מציתה מיד את הדימיון במוחם של הקוראים טשא גם בלי לקרוא את הכתבה הם בטוחים שאכן עוד נדבך היסטורי הוכח כנכון ואמיתי.

תגובות
נושאים: מאמרים

56 תגובות

  1. Mike to Dr Sorek הגיב:

    In your comment to Joseph you say something about "the anti-jewish arguments".

    What is exactly "an anti-jewish argument"?

  2. ד"ר יחיעם שורק הגיב:

    Dear Mike

    Prior to the mid of 19th century, that is prior to the anti-semitic trend/movement, wheras racial elements emerged into the anti-Jewish arguments, the above approach was called anti-Jewish arguments

  3. עודד ישראלי לד"ר שורק הגיב:

    אני מבין אותך, ואף הסכמתי איתך שהתנ"ך אינו דיווח עיתונאי אובייקטיבי ושסביר שחלק ניכר מסיפוריו הם אגדות וחצאי-אגדות. ואף-על-פי-כן, המקרא מבוסס בחלקו על דמויות וארועים היסטוריים אמיתיים מימי בית ראשון, וחוץ מאגדות יש בו גם כרוניקות יבשושיות שמוסרות רק פרטים היסטוריים וכרונולוגיים על מלכים ואישים כאלו ואחרים ודברים שעשו באמת בימי בית ראשון. ולפעמים גם צריך לשאול את עצמך מה היה האינטרס לספר חצאי-אמיתות על כל-מיני מלכים אמיתיים, ואז פתאום "להמציא" לגמרי מלך מסויים שכלל לא היה ולהדביק דווקא לדמותו הפיקטיבית כל-מיני מעשים קונטרברסיאליים כמו שעשו דוד ושלמה. והרי, אם כבר ממציאים דמות לצורך אינטרס פולטי או משהו, הגיוני יותר שתהיה חד-מימדית: טובה לגמרי או מרושעת לגמרי. ומה ההגיון בלהמציא מלך חכם ומוצלח כשלמה, בונה המקדש, ואז ליחס לו גם הקמת אתרי פולחן אלילי מתועבים?

    אז בסופו של דבר, אתה צודק. טרם נמצאה הוכחה שהיה מלך ספציפי בשם שלמה ולכן יתכן שדווקא הוא לא היה קיים, או שהיה טיפש ועני ובנה את החומה עסיקינן רק כראש עיר וכיו"ב. אך בכל-מקרה, חשוב לנו כיהודים לבחון את ההיסטוריה והמיתוסטוריה שלנו בעין המחקר המודרני, גם אם לא כל השערותיו עומדות במבחן בית-משפט (ושלך?). וממילא לנרטיב הציוני זה לא משנה כלל אם שלמה היה רק ראש-עיר טיפש ועני, או שלא היה בכלל, שהרי עדיין תקפה הטענה במגילת העצמאות: "בארץ-ישראל קם העם היהודי, בה עוצבה דמותו הרוחנית, הדתית והמדינית, בה חי חיי קוממיות ממלכתית, בה יצר נכסי תרבות לאומיים וכלל-אנושיים והוריש לעולם כולו את ספר הספרים הנצחי". אז על מה המהומה?

  4. עודד ישראלי לד"ר שורק הגיב:

    אני מבין אותך, ואף הסכמתי איתך שהתנ"ך אינו דיווח עיתונאי אובייקטיבי ושסביר שחלק ניכר מסיפוריו הם אגדות וחצאי-אגדות. ואף-על-פי-כן, המקרא מבוסס בחלקו על דמויות וארועים היסטוריים אמיתיים מימי בית ראשון, וחוץ מאגדות יש בו גם כרוניקות יבשושיות שמוסרות רק פרטים היסטוריים וכרונולוגיים על מלכים ואישים כאלו ואחרים ודברים שעשו באמת בימי בית ראשון. ולפעמים גם צריך לשאול את עצמך מה היה האינטרס לספר חצאי-אמיתות על כל-מיני מלכים אמיתיים, ואז פתאום "להמציא" לגמרי מלך מסויים שכלל לא היה ולהדביק דווקא לדמותו הפיקטיבית כל-מיני מעשים קונטרברסיאליים כמו שעשו דוד ושלמה. והרי, אם כבר ממציאים דמות לצורך אינטרס פולטי או משהו, הגיוני יותר שתהיה חד-מימדית: טובה לגמרי או מרושעת לגמרי. ומה ההגיון בלהמציא מלך חכם ומוצלח כשלמה, בונה המקדש, ואז ליחס לו גם הקמת אתרי פולחן אלילי מתועבים?

    אז בסופו של דבר, אתה צודק. טרם נמצאה הוכחה שהיה מלך ספציפי בשם שלמה ולכן יתכן שדווקא הוא לא היה קיים, או שהיה טיפש ועני ובנה את החומה עסיקינן רק כראש עיר וכיו"ב. אך בכל-מקרה, חשוב לנו כיהודים לבחון את ההיסטוריה והמיתוסטוריה שלנו בעין המחקר המודרני, גם אם לא כל השערותיו עומדות במבחן בית-משפט (ושלך?). וממילא לנרטיב הציוני זה לא משנה כלל אם שלמה היה רק ראש-עיר טיפש ועני, או שלא היה בכלל, שהרי עדיין תקפה הטענה במגילת העצמאות: "בארץ-ישראל קם העם היהודי, בה עוצבה דמותו הרוחנית, הדתית והמדינית, בה חי חיי קוממיות ממלכתית, בה יצר נכסי תרבות לאומיים וכלל-אנושיים והוריש לעולם כולו את ספר הספרים הנצחי". אז על מה המהומה?

  5. יוסף לדר’ יחיעם שורק הגיב:

    קודם כל – צר לי ש"נלאית" מלנסות ולהבהיר את עמדתך (שהיא כלל וכלל לא "עמדת ההיסטוריון" כפי שניסית להכליל).
    כנראה שעמדה מפוקפקת גוררת ביקורת רבה ולכן אין לך להאשים אלא את עצמך.

    עכשיו לעניין עצמו ולשורש הבעיה בעמדתך:
    מה שאתה עושה הוא בעצם "קרב מאסף" באיצטלה של קרב מכריע.
    עמדתך המרכזית היא הוקעה של הנסיון הציוני להוכיח את "הזיקה ההיסטורית בין העם לטריטוריה",
    אבל מעשה שטן (או מעשה אלוהים….) – אותה זיקה היא זיקה מוכחת! גם לשיטתך! (ז.א. קיום עוד ממצא בנוסף לכתוב בתנ"ך).
    קיומם של לפחות שנים-עשר מלכים עבריים של ישראל או יהודה מוכח בהסתברות גבוהה, ולכן לצערך אתה מנהל קרב מאסף בלבד שאין בו דבר מלבד ספקנות גרידא:

    יאמרו לך שהיה מלך – תאמר "אין הוכחות לקיומו" (אבל גם אין הוכחות לאי-קיומו…).

    יאמרו לך: הרי לך הוכחה לקיומו של המלך -ואתה תאמר "נכון, אבל אולי היה הוא רק ראש מועצה מקומית ולא מלך".

    שים לב שגם אם היו רק 12 מלכים ולא 40, וגם אם כולם היו רק ראשי ערים, עדיין היו אלו מושלים עבריים שמשלו על ערים עבריות…
    ולא נותר לי אלא להוסיף "מ.ש.ל" אחד גדול לגבי טענת הציונות על הזיקה לא"י.

  6. ד"ר יחיעם שורק הגיב:

    לעודד שלום

    ראשית – יותר ממרומז מדבריך כאילו המקרא רווי באירועים היסטוריים מאוששים ומתושתתים, ורק פה-ושם חבויים אירועים בעייתיים. התמונה חביבי הינה הפוכה לחלוטין, ורק לצאת מנקודת מוצא כי הספרים עברו עריכות רבות וחתימות לא מעט, ושלא לדבר על מיעוד העריכה והחתימה, מה שידמה היום כמו קריאה בעוד כאלף שנה, ורק בעוד כאלף שנה, על אירועי היום בחדשות, הרי כבר בכך נעוצה בעיית האמינות ההיסטוריוסופית וההיסטוריולוגית.

    שנית – מה בין שמיטה לכלי מיטה? מהי הזיקה בין היהדות לבין חקירה היסטורית. דווקא השיוך וההתניה הזו מביאה את המתעניין לדימיוניזציה מובנית ומכוונת.

    שלישית – מה בין המגילה לעניין ההיסטורי, שערכה רגשי בלבד? האם ידוע לך, ואף במצטבר כמה שנות קוממיות ממלכתית היתה באזורנו.ומאימתי יצר העם המדובר יצירות לאומיות, וזה אלפי שנה לפני לדת הלאומיות?

הגיבו כאן

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים