קריסתה של בריה"מ לשעבר (על האנדרלמוסיה הפוליטית שהתלוותה לפירוקה ותפקודן הבעייתי של 14 הרפובליקות שקמו במקומה), היתה עבור הציונות תקופת עדנה דמוגרפית בכל האמור להבאת אוכלוסיה חדשה, לבנה וכמובן לאומנית- ציונית. לא לחינם לחמו הציונים במשך עשרות שנים תחת הסיסמא "שלח את עמי". ה"עם" שכה ציפו לו החל להיכנס בשערי "ארץ הקודש". ה"עם" הזה היה אמור לשנות את הדמוגרפיה המאיימת של העתיד: צמיחת האוכלוסיה הערבית, הגידול בשיעור האוכלוסיה החרדית והעליה במספר המזרחים ובמיוחד בקרב מקבלי ההחלטות במדינה. בימין הציוני שמחו על בואה של עליה זו מעצם היותה לאומנית עד פשיסטית ממש, ואילו ב"עבודה" ובשמאל, שכמעט התייאשו מעליה לישראל מארצות הרווחה, שמחו על הגעתה של אוכלוסיה לבנה אירופאית שחלקה הגדול הוא לא יהודי וכמובן היא רחוקה מהדת.
במחצית השניה של שנות ה-90, כשהשר לשעבר משה שחל חש כי חלומו להפוך לראש ממשלה מזרחי ראשון במדינה (דרך "מפלגת העבודה") הפך לדמיון , הוא חשף שיחה שפורסמה על ידו בעיתונות הכללית בין שני ראשיה של מפלגת העבודה דאז בעניין ה"עליה מחבר העמים". השניים התווכחו ביניהם לגבי המשמעות הפוליטית של "עליה" זו. אחד מהם העלה את החשש כי "עליה זו היא לאומנית ותסייע לליכוד , לצומת ולמולדת, בעיקר". ואילו השני טען כי זוהי עליה ברוכה, משום שהיא משנה לטובה את הדמוגרפיה בציבור האשכנזי מול עליית המזרחיים בדמוגרפיה". רק אז נחה דעתו של הספקן הראשון מבין השניים והוא חייך בסיפוק. שחל המשיך לספר כי לא רק שנדהם מגזענותם של שני ראשי מפלגתו (באותה ידיעה גם צויין כי שחל הוסיף כי "אחד מהם כבר לא בחיים מסיבות לאומיות –טרגיות"), אלא מכך שדיברו על כך בגלוי לידו, כמזרחי. מששאל בתמיהה על כך הם ענו לו בפשטות: "זה בסדר, אתה משלנו"…
בעשור שנות ה-90 התאזרחו מאות אלפי עולים יהודים ולא יהודים, בין אם ע"י "חוק השבות" האמורפי, ובין אם ע"י מסמכים שלא היו מסמכים. הרבנות הראשית גמגמה, כמובן, חלטורות, אך בסופו של דבר הגרים, או מסמכי היהדות של העולים נכפו עלייה כהר על גיגית לטובת "העליה", ה"יהדות" ועוד מילים חסרות תוכן, שאינן אלא תחליף לשינוי דמוגרפי מתמשך בחסות הכיבוש הציוני וגרוריו "הדתיים" וללא קשר להלכה היהודית הסדורה. חרדים לא ממושמעים הושתקו בשיטת המקל (איומים על זריקתם מהקואליציה) והגזר (העברת כספים ייחודים).
בעשור האחרון גם הבאר הדמוגרפית של חבר העמים החלה להתייבש. מיצוי ה"עליה" הפך למקסימלי. אחרים מחבר העמים החלו לנוע למערב אירופה (בעיקר לגרמניה) ולארה"ב. חלקם מהגר מישראל. מנגד, שיעור הילודה הערבית והחרדית עולה ואז חייבים פתרונות הגירה ציוניים ויצירתיים יותר. פה ושם ניסו חוגים ציונים לאומנים-מזרחיים להעלות רעיונות "מהפכניים" כמו הבאת "עשרת השבטים" (הרב ה"סרוג" אליהו אביחיל החל ביוזמה) מהודו, סין, בנגלדש, בורמה, פקיסטן ואפילו אפגניסטן (שבטי ה"פתנים"). מלבד עשרות מ"שבט מנשה" (ה"שילונג") שבין הודו, בורמה ובנגלדש ש"הועלו", העניין ירד מהפרק, שהרי מזרחיים עם נטיות דתיות ועוד בסדר גודל של עשרות מיליונים לא בדיוק הלהיבו את הציונים. במקום זאת הואץ עניין "הגיורים" מחבר העמים. מכוני הגיור הפכו למכבסות גיור ובטלוויזיה הישראלית של ראשית שנות האלפיים לא התביישו להציג כיצד מורים אורתודוכסים משתפים פעולה עם קונסרבטיבים ורפורמים ב"מכונים" האלה והמתגיירים – רובן נשים – כלל אינם מחוייבים במצוות עתידיות ביהדות. מסתמא שהכסף, השמועות על דרישת הפלסטינים לחזור לארץ והפיכת האורתודוכסיה לכלי ציוני, עשו את שלהם ברוב חלקי השדרה החרדית. עליית כוחו הפוליטי של ליברמן עשתה את שלה בהמשך. ליברמן הצליח היכן ש"ישראל בעליה" לא הצליחה. הוא הצליח לכפות הסדרים וגיורים כרצונו ולנצח את המפלגות החרדיות. לא אכנס לסיבות לכך, אך ליברמן עושה כל שביכולתו לבנות את ישראל הבאה עפ"י תבנית נוף מולדתו תרתי משמע: לאומנית, סלבית ואגרסיבית. לא לחינם הוא הגיש תוכנית ל"חוק גיור" כרצונו.
והנה, הרשויות החרדיות ההלכתיות מגמגמות כשחוק גיור דתי מובא לאישור בפרלמנט הכללי. בנתיים הצבא "מגייר" עולים על שמאל ועל ימין ללא קשר לדרישות דתיות מהם בעתיד, ולא פעם אף בניגוד לרצונם. ממש כפיה מיסיונרית שאין לה כלל מקום ביהדות! כיום מדברים על כ- 4500 גיורים כאלה, אך מסתמא המספר גבוה בהרבה. עמדת הרבנות הראשית מדהימה בצביעותה. שנים על שנים מילאו הללו פיהם מים על אותם "גיורי סרק" והנה פתאום – בחסות "המדינה", הרה"ר מערערים על כך. אין ספק שכמה רבנים אורתודוכסים, שלפתע הבינו כי הפכו לחותמת גומי של "רושמי נישואין " בחסות הציונות, הם אלה שגרמו לסער. ברבנות הראשית נקטו בשתי תגובות: א. עיגלו פינה עם ה"רעיון הציוני" והודיעו כי רב שיסרב יוחלף ב"רב הראשי" ציוני או בפקיד "רבני" אחר שיאשר את האסור הילכתית. ב. מנגד, ערכה הרה"ר הצגה קטנה וטענה כי "מגויירי" הצבא החלו בו רק הליך שלא יכול להסתיים שם מחמת אי הכשרת דיינים צבאיים. העניין הוא אמנם בדיון משפטי, אך ההצגה הזאת תסתיים, שהרי הרה"ר ידעה על כל אותם "גיורים צבאיים" ומעולם לא מחתה על כך. רק עכשיו חייבים הרבנים הראשיים לערוך הצגה בעולם הדתי ואח"כ הם ימנו דיינים צבאיים או ימצאו דרך לא דרך אחרת להמשיך את "גיורי הכיבוש הציוני".
לצד רעיונות "גיורי הכיבוש" עלו גם רעיונות נוספים, כמו של העיתונאי דן מרגלית, להקים "מכוני גיור" בארה"ב , קנדה ומערב אירופה. אין ספק שבמאבק "על צביון המדינה" מרגלית מעדיף מדינה מערבית מקורית על פני הלבנטינית הקיימת או הסלבית של ליברמן. אבל עמיתו של מרגלית משכבר הימים – ירון לונדון – הביע לפני חדשים אחדים ב"ידיעות אחרונות" עמדה חדשה ומקורית יותר. הוא הציע לגייר את העובדים הזרים ב"מכוני גיור" בארץ במקום לרוץ רחוק לארה"ב של מרגלית. לונדון, כמרגלית וכליברמן, מדבר על אזרחים חדשים עם "הכרת הטוב למדינה", על "חיילים עתידיים שישמרו על בטחון המדינה" ועוד מיני קלישאות לאומניות ומליטריסטיות שתחתן גרים בכפיפה אחת ה"שמאלן" הציוני לונדון, איש "המרכז הציוני" מרגלית והלאומן הציוני ליברמן. אך לונדון לא נשאר זמן רב לבד. את רעיונו אימץ אחד הפובליציסטים ה"סרוגים" בערוץ 7. מיד אח"כ הצטרפו לרעיון גם כותבים ו"רבנים" דתיים לאומיים. והנה, לפני מספר שבועות בלבד באה הזיה חדשה ל"עולם הגיורים" הלאומני. בשבועון הימני-לאומני-דתי ששמו "שבע", הופיע טור של איש ימין קיצוני בשם דודו אלהרר, אשר כ"מסורתיים" לאומנים כמותו לוקח מהיהדות את מה שנוח ללאומניות שלו. והנה אותו "היסטוריון" ללא תואר וחקר – אלהרר – מגלה לנו שהערבים בישראל, ובמיוחד הפלסטינים בגדה המערבית הם צאצאים של יהודים קדומים. אלהרר, במאמרו, לא מבין מדוע "היושבים בציון" יוצאים לרחבי הגלובוס לחפש יהודים או סתם נוכרים ולגיירם, בזמן "שאף אחד לא בדק בחצר האחורית שלנו", כדבריו של "המיסיונר החדש" מה"יהדות החדשה" שקמה באימפריה הציונית. הייתי שואל את מר אלהרר לגבי הדרך שלו ל"גייר" את הפלסטינים בא"י, שהרי קשה לי להניח שהללו ירשמו מרצונם ל"מכוני הגיור" שתקים הסוכנות הציונית בשיתופו של משרד הקליטה של "ישראל ביתנו" בראמאללה , כפר יאטה, חברון, ג'נין, מזרח י"ם, כמובן, ואולי גם בשפרעם (יש שם בית עלמין ובית כנסת יהודי), כפר יאסיף (גם שם יש בית עלמין יהודי) וכו'. ההזיות של אלהרר אינן חדשות, וכבר הועלו בעבר ע"י ציונים גדולים כמו דוד בן גוריון ויצחק בן צבי לגבי הבדואים בגליל ובנגב. לא מעט ציונים לאומנים אחרים העלו ומעלים שוב ושוב את הרעיון להבאת צאצאי אנוסי ספרד ופורטוגל מחצי האי האיברי, דרך האיים הבאלריים ועד "ערבות הפמפס" בארגנטינה ויערות העד בבראזיל. מעניין מה היתה תגובת היהודים בעולם אילו רוסיה, גרוזיה ופולין היו טוענות כי יש, חס ושלום, לנצר את יהודיהן משום "שמדובר בכוזרים שהתגיירו בכוח", או שמרוקו היתה טוענת שיהודיה הם "ברברים שהתגיירו".
כל אותם הבלים אינם חלק מן היהדות ומן ההלכה אך הם הפכו לנכסי צאן ברזל של הציונות בגיבוי "הכיפות הסרוגות". עם כל הביקורת שלי לחרדים הציונים, הרי ההלכה עדיין מחייבת אותם, ותמיד יקום איזה רב שרמן שירים קולו גם נגד מקום העסקתו "בבתי הדין של המדינה". בעוד שה"סרוגים" תמיד יקפצו ל"הקל" ביהדות כשמדובר בסיבה לאומנית וביצירת "רוב דמוגרפי" נגד ערבים ואפילו נגד חרדים או מזרחים. אין ספק, שאנשי שמאל אמיתיים יאלצו לחשוב היטב כאשר סוגיית "הגיורים" תרבוץ לפתחם. לאמיתו של דבר, השימוש באורתודוכסיה יהודית מזוייפת לא בא דווקא מן הציבור החרדי או ממוסדותיו הרוחניים, ובודאי שאינו משרת אותו. הציונות הקלסית מן האגף השמאלי עד הימין הסהרורי שלה, היא זו שהמציאה "אורתודוכסיה יהודית חדשה" למטרות לאומניות בלבד, והיא ממשיכה את "הברית ההיסטורית" עד ימינו אנו. לכן אין פלא בעיני שבכל מינוי רבני מצדדים אנשי "השמאל הציונים" בלאומני ה"כיפות הסרוגות" ואילו חכ"י ועסקני מרצ ו"שינוי"(לשעבר) לא הרימו מעולם את כפפת פירוק "הרבנות הראשית" על בתי הדין שלה, הכשריה המפוקפקים ובמיוחד – "בתי הדין לגיורים" מטעמה. מנגד, ה"סרוגים" תמיד מצטרפים למתקפות השמאל הציוני נגד החרדים. כדאי לאנשי השמאל הלא ציונים לשים לב למאמר הזה, משום שעניין "הגיורים" וה"ליברליות" שיצקו לתוכה ציונים ממרצ עד ליברמן איננה באמת זועקת לליברליזם דתי כבחו"ל, אלא ללאומנות ציונית החפצה להנציח רוב כובש על עם נכבש בדרכים מלאכותיות.
חלקו הראשון של המאמר התפרסם ב"גדה השמאלית" ב-14 בספטמבר.
עבר אליהו קאופמן היה רושם כאן שהוא בעל תואר שני בסובייטולוגיה ככזה היה עליו לדעת כי ברה"מ התפרקה ל15 מדינות ולא 14 כפי שכתב ( הפדרציה הרוסית , אוקראינה , בלרוס , מודלבה , ליטא ,לטביה ,אסטוניה , גרוזיה , ארמניה , אזרביזן , אוזבקיסטן , קזחסטן , קירגיסטן , טורקמינסטן , טז'יקיסטאן ) .
רב המהגרים אשר הביאה הציונות לחיזוק שליטתה והדיכוי על העם הפלסתיני מוכרים כיהודים על ידם וגם על ידי הממסד הדתי ריאקציונרי .
אמנם יש לעיין האם קיים בכלל עם יהודי אבל זאת נשאיר לפרופ' זנד .
"מאמר" כזה מלא שגיאות עובדיות הינו שרות דב של ממש לשמאל .