החוק החדש שעומד נתניהו להעלות הוא עוד מחטף לאומני, ללא קשר ליהדות, שהציונים מחזקים באמצעותו את גזענותם, ובו בזמן מחליקים על בננה רקובה. אם אמנם יקבע בחוק הציוני החדש, ש"מדינת ישראל" היא "מדינה יהודית" וכל מתאזרח יהיה חייב להישבע על כך, אזי יחל לזרום ים של בג"צים בנושא מיהו יהודי, מהו המושג יהודי והאם משטר דמוקרטי רשאי לכפות לאומיות-לאומנות לעולמים גם אם הרוב יחשוב ויבחר אחרת. עבורי הרעיון החדש לא מפתיע משום שהוא כבר החל בשלילת חלק מזכויותיה של ח"כ זועבי לאחר פרשת המשט. אני מעריך שבאופק כבר טמונה ההשבעה על "מדינת ישראל" כמדינה ציונית והפעם יאלצו להצביע על כך גם האזרחים הישנים. קוראים יקרים אל תתפלאו כשזה יקרה.
אבל ביבי לא לבדו ברעיון הזה. השמאל הציוני צריך לעשות חשבון נפש אם הוא לא הוביל לרעיון הזה, אך לא קיבל בתמורה את הסחורה שלה יחל. מאז כיבושי 1967 מקשקשים בשמאל הציוני לדורותיו כי צריך להקים שתי מדינות כדי שלא תהיה כאן מדינה דו לאומית. הסיסמא, "מדינה יהודית ודמוקרטית" דווקא איננה מבית היוצר הרוויזיוניסטי – שם דיברו על מדינה אחרת – "שתי גדות לירדן – רק כך". לא פעם ביקרו חוגי שלום את אותם אלה שדיברו על הצורך במדינה פלסטינית בשטחים הכבושים כדי ש"מדינת ישראל תישאר יהודית". במילים אחרות, גם השמאל הציוני בישראל רצה להיפטר מרוב הערבים ומשום כך הסכים להגדרתם הלאומית. באחרונה עלתה גם "קדימה" על הסיסמא הזאת, וכעת ביבי פשוט מיישם אותה אך בלי הגדרה עצמית בתמורה לפלסטינים.
לפלסטינים מגיעה מדינה כי זו זכותם להגדרה עצמית. הם יבחרו את אופיה ללא תנאים רעיוניים וקונסטיטוציוניים מבחוץ. גם אם הפלסטינים לא היו אלא מיעוט קטן יותר אך עם בסיס לאומי ורצון להגדרה עצמית, עדיין מגיעה להם מדינה. אך בחלק מהשמאל הציוני חשבו כי ע"י סיסמאות שלום מהולות בקצת גזענות יצטרפו יותר יהודים למחנה השלום. והנה קרה ההיפך- מעט מן החושך גירש הרבה מהאור והימין רוקן מתוכן את הסיסמא כקמפיין לשתי מדינות והותיר רק את "המדינה היהודית" בבסיס התביעה.
ה"מדינה היהודית" של נתניהו וגרי החלומות הלאומנים של ליברמן, איננה כלל וכלל בעלת מהות יהודית ויהדות אלא עוד שלב של ההמצאה הלאומנית החדשה להגשמת החלום הבית"רי – "בדם וביזע יוקם לנו גזע גאון ונדיב ואכזר". ע"י חוקי פרלמנט חילוני מגשימים הציונים חלום הרצליאני ישן ודוחה, ומשנים את חוקי הדת היהודית לצורך הלאומנות הזו בעזרת המשת"פים של "הרבנות הראשית", המוצגים לכל ככבשים של "סובלנות דתית", אך נחבאים בעור הזאב הלאומני. אני רוצה לראות מחר כיצד החרדים ( אלה ששותפים לנתניהו ) ישבעו אמונים כאשר ביהדות אסור להישבע אפילו לענייני קדושה, ועוד יאלצו הללו להישבע ל"מדינה יהודית ודמוקרטית", שהרי ביהדות אין מושג של "דמוקרטיה" ועוד כשהוא מהול ב"יהדות". ה"יהודי" עפ"י הציונות איננו קשור ליהדות, אלא הציונות קושרת את מה שמוצא חן בעיניה ביהדות ללאומנות. אני מציע ליהדות החרדית לא לשמוח לאידם של הערבים כי מחר יתחברו יחדיו נתניהו, ברק ולבני ויסבירו למה הם התכוונו במושג "יהודי". אח"כ הם יחוקקו זאת בחוק, ומי שמהחרדים לא יקבל זאת סופו שתישלל אזרחותו. אגב, בהיסטוריה כבר היו דוגמאות "דמוקרטיות" כאלה.
באשר לערבים, זו הרי חוצפה לבקש מהם ל"התגייר" לציונות ועוד לקרוא לכך "דמוקרטיה". כנראה שליברמן לחש על אוזנו של נתניהו כי רק כך הם ימנעו את שיבת הפליטים ואולי יצליחו להביא להגירת ערבים מישראל. ומי אמר שביבי וליברמן אינם מתואמים?!
1. בעניין ח"כ זועבי – לא ברור לי הקשר בינה ובין נושא המאמר.
כאשר דובר על "שלילת הזכויות" שלה, הייתה הכוונה לשלילת זכויות יתר להן היא זוכה כחברת כנסת, ולא זכויות כאזרחית ישראלית.
מדובר כמובן בסנקציה קטנה וסמלית בלבד למי שהשתתפה באופן פעיל בפעולה המסכנת חיי חיילי צה"ל, לא עשתה כלום כדי למזער אלימות
ואז שיקרה במצח נחושה אל מול כל אמצעי התקשורת ("לא ראיתי, לא שמעתי, לא ידעתי").
2. בעניין שתי מדינות לשני עמים "כדי שלא תהיה כאן מדינה דו-לאומית": הנושא מועלה במאמר כתלונה על כך שיש רצון גם השמאל הציוני "להיפטר מרוב הערבים".
זהו ניסוח דמגוגי לרצון לגיטימי לו שותפים גם הפלסטינים – לפיו כל עם יחיה במדינה משלו. לאחר עשרות שנות כיבוש ועויינות נראית ההפרדה בין העמים כפתרון טוב, ודווקא רעיון המדינה הדו-לאומית הוא רעיון עוועים.
אם בבסיס שתי המדינות עומד העקרון הנכון של הפרדה בין העמים, הרי שיהודי ירצה מדינה פלסטינית כדי שבישראל יהיה רוב יהודי, ופלסטיני ירצה מדינה יהודית כדי שבפלסטין יהיה רוב ערבי.