בסוף חודש אוקטובר 2010 ימלאו 54 שנה לטבח בכפר קאסם. היום האמת כבר ידועה: היה שם טבח ולא "אירוע מקרי", היה שם רצון להמשיך את נישול הערבים והצגת המעשה כ"בריחה" והיה שם ניסיון להשתקת הסיפור ואח"כ (משנחשף) – לטיוחו. העצוב הוא שכל הסיפור אירע פחות מעשור אחרי זוועות השואה המרה והמבצעים היו אלה שהתיימרו לייצג את העם היהודי. זה עצוב וכואב ולרבים זה גם לא מובן, אבל לדידי אין בכך שום פרדוקס, ומדוע ?
הציונות, מרגע בואה לעולם (בסוף המאה ה-19) , חפצה בהקמתו של עם חדש ועל כך לא חלקו מעולם פלגי הציונות איש על רעהו. כולם רצו עם חדש ומחוספס. עם שידמה לאומות העולם האגרסיביות יותר. עם שישיל מעליו את רכרוכיות שומרי המצוות, שעקרון הציות לאומות העולם היה טבוע בו כציווי תורתי. עם שיוכיח לשאר האומות כי גם היהודים החדשים יכולים להיות כובשים ולא רק תלמידי חכמים או סוחרים. עם בעל צבא של כיבוש שיעשה לנכבשים החדשים את מה שאומות העולם עוללו ליהודים. ואנשי בית"ר אף הרחיבו בדמיונם וייחלו ל"עם אכזר". הרעיון הזה קרם עור וגידים בקונגרס הציוני הראשון בבזל, המשיך ביישום מעשי על יהודים תימנים לפני קום המדינה (גניבת ילדים , התעללויות פיסיות בהם וכו'), פרשיות עלומות בתקופת השואה,"קליטת עליה" בדרכי אפליה וטרור ועד מבצע גירוש ערביי ישראל תחת סיפור "הבריחה". הסיפור של כפר קאסם היה רק המשך טבעי להמשך הרעיון הציוני של "גזע גאון ונדיב ואכזר" עם סמלי הקקטוס וה"סברס" העוקצניים לבניו החדשים. המחשבה הציונית הפוכה ממה שדרשו חז"ל -"מה ששנוא עליך אל תעשה לחבריך"; המחשבה הציונית החדשה אומרת – "מה שעשו לך עשה לחבריך , וביתר שאת". כך זה היה אז וכך זה ממשיך היום. יהודי אמיתי- שומר תורה ומצוות – חייב להתנער מהרעיונות החייתים והכופרים הללו. התפיסה הזו שקיימת למעלה ממאה שנה רק הולידה דם יזע ודמעות והרבה קורבנות אדם ששום עבודה זרה בעולם לא הצליחה להתחרות בה, אף עם קורבנות האדם שהועלו על ידה.
המקרה של כפר קאסם הוא חמור כי היה זה תחת ריבונות של מדינה רשמית ועם הכשר רשמי לכך. המקרה הזה חמור משום שניסו להשתיק את העניין בהוראה ממלכתית ולאיים בטרור על אלה שהתנגדו למעשים ולהשתקה. המקרה של כפר קאסם הוא כה חמור גם משום ששנים רבות ניסו למנוע מאבלי הטבח להקים אנדרטה לקורבנות בכפרם. הטבח בכפר קאסם אינו יכול להסתתר מאחורי "ימין סהרורי ושולי" או לטעון כי "החיילים היורים היו בסכנת חיים". רצח כפר קאסם היה אמנם "ראשית צמיחת גאולתנו" עבור העם החדש –"גאולה" הנמשכת עד ימים אלה. והמקרה של כפר קאסם נעשה תחת איפול של משטר צבאי ששלט בסקטור הערבי(עד 1966) ב"דמוקרטיה היחידה במזה"ת.
קצת מוזר בעיני שאירועים כ"יום האדמה", "סברה ושתילה" או פרוץ מלחמות לבנון לדורותיהן מצאו איזכור רציני למה שאירע בהן ואילו בפרשת כפר קאסם איש אינו מתאמץ לגרור ל"יום השנה" יהודים ככל האפשר ולהוכיח "אחווה יהודית ערבית". בכל אופן באותם ימים אפלים, כשמפא"י היתה מפא"י עם חור בגרוש (שלאחר הגירוש…), וכשהש"ב, המשטרה והמפלגה היו היינו הך, בלטו שניים שגלגלו את האמת החוצה. אחד מהם היה בחור צעיר בשם לטיף דורי ממפ"ם (שמפלגתו קיבלה ממנו את המידע אך העדיפה לשתוק), והשני היה עיתונאי צעיר בשם אורי אבנרי שעקף את הצנזורה הציונית והסתכן בחייו כשהעביר את המידע לעיתונות החוץ. להם אני מציע להעניק את "פרס ישראל לשלום", כפי ש"יד ושם" מעניק פרס דומה ל"חסידי אומות העולם" שנחלצו לסייע ליהודים או לחשוף מעשים דומים (לכפר קאסם) ולמנעם. ודרך אגב, מדוע הפרשה איננה מופיעה במלואה על פרשניה ומפרשיה, בספרי הלימוד ב"חינוך הפתוח" ו"הדמוקרטי" בישראל ה"נאורה"?
אני מתנצל על הבוטות, אבל אתה חוטא לאמת. כל המאמר מלא בשקרים (או במקרה הטוב עיוותים היסטוריים) שאין לך בעיה לספר כדי להפיץ את השנאה הגלותית שלך למפעל הציוני.
הטבח בכפר קאסם היה אירוע נוראי,שאכן טוייח על ידי הממשלה בזמנו.
מעבר לזה,(כמעט)כל שאר הדברים שכתבת – שקר.
הכשל במאמר של הרב קאופמן הוא בהצגת שתי אפשרויות בלבד: או יהודי חלש, צייתן ושומר מצוות (אלוהים יודע מה הקשר בין "שומר מצוות" לכל זה, אלוהים והרב קאופמן כמובן), בקיצור – יהודי כקורבן.
ומצד שני יהודי אכזר ואגרסיבי – "עם בעל צבא של כיבוש שיעשה לנכבשים החדשים את מה שאומות העולם עוללו ליהודים".
אם אלו שתי האפשרויות שרואה הרב קאופמן לנגד עיניו אז באמת לא ברור איזו אפשרות עדיפה, אבל האמת היא שזה כלל לא נכון, והציונות בראשיתה היתה רחוקה מהכיוון עליו מצביע קאופמן.
אם היתה אפשרות כזו אז הייתי מתערב עם קאופמן שעל כל ציטוט מיליטנטי של מנהיג מראשית ימי הציונות אני יכול להביא שני ציטוטים שיראו שהכיוון היה לדו-קיום עם ערביי ישראל.
אין פלא שקאופמן נזקק לציטוטים של בית"ריסטים, כדאי רק לזכור את מקומם וחלקם המזערי (עד כדי לא קיים) בשלטון בראשית ימי המדינה.
יש לציין גם שהמאמר מלא באמירות ורמיזות דמגוגיות: "התעללות פיסית בילדי תימן"? "פרשיות עלומות מתקופת השואה"? מה זה אומר "פרשיות עלומות"?
אם אתה יודע מהן – ספר ופרט, אם לא – אנא החרש.
אנני מסכים עם רוב דבריהם של שני הכותבים מעלי.משום שהמאמר עוסק רק בעובדת טבח כפר קאסם ותו לא (מגיב א').נושא ילדי תימן והפרשיות ה"עלומות" אכן,אינו מגובה דיו ופוגם במבנה המאמר.אך זהו פרט שולי בתכלית, משום שלב המאמר ועיקרו עוסקים בהגיגים,שבעבורי,הם נכונים ביותר (מגיב ב').במיוחד נכון עד כדי כאב הקטע העוסק ב"גזע גאון ונדיב ואכזר",במחי יד אחת קרע לפני הרב קאופמן צוהר להבנת המתרחש בנפשם של כמה משכני,שמעבר להיותם שונאי ערבים גזעניים,תומכי התנחבלות ממאירה,גם יחסם לשכניהם היהודים ואפילו בינם לבין עצמם,הינו מרושע,אכזרי,גאון ונדיב.ממש כך.אלו הם גם הסופרלטיבים הרצים ביניהם,בעיקר: "גאון אכזר" בצמידות ו"נדיבות" כלפי הקורבן המובס והמושפל.הסלוגן: "מה שעשו לך עשה לחבריך , וביתר שאת",פנטסטי ומצייר במחי מכחול אחד את כל המציאות של הצד המכוער במפת הנפש הישראלית.
בקצור,לדעתי,המאמר חזק,פשוט וממצה,משום שהוא שופך אור בהיר על פן חשוך.גם הדרישה בסייפאתו,להעניק לאבנרי ולדורי (ולאחרים) אותות הוקרה מטעם השמאל הישראלי על פועלם,נכונה,משום שטכסים ופעולות כאלה יכולים רק לתרום לאיחוד מחנה השמאל המפורר שלנו ולגיבושו.
גם המגיב "כלבויניק" וגם כותב המאמר מתעלמים מהעובדה שההתבטאויות הקיצוניות שהם מצטטים מיוחסות למיעוט קטן מקרב התנועה הציונית.
על זה נאמר "רואה צל הרים כהרים".
גם השיח הפתוח בנושא פשעי הציונות המנוהל ע"י אנשי השמאל העיקבי וערביי ישראל מדבר בעד עצמו (גם בעיתונות וגם בפרלמנט). אני לא יודע איזו במה היה מקבל שיח שכזה בקרב אחת מהמדינות השכנות לנו.
אז כנראה שהמצב לא עד כדי כך גרוע.