בשבוע שעבר נחתם הסכם קיבוצי למגזר הציבורי הכולל תוספות שכר. ההסכם נחתם שעות ספורות לפני תחילת השביתה הכללית. אמנם נכון, השביתה היא אמצעי ואינה מטרה ויו"ר ההסתדרות, עופר עיני, מתגאה בכך שהוא מנהיג אחראי ומדגיש בכל הזדמנות שהוא מצדד ב"שולחן עגול" בהשתתפות הממשלה, המעסיקים וההסתדרות.

זכורה לכולנו תמונת העבר המלבבת של לחיצות הידיים בין ראש הממשלה, בנימין נתניהו , נשיא התעשיינים, שרגא ברוש, ועיני. אך הפעם השולחן נעלם. האם הבין יו"ר ההסתדרות שבלי הכרזה על שביתה ארצית העניינים לא מתקדמים? שהקומבינה עם המעסיקים הפרטיים והציבוריים אינה נושאת פרי?

ככל שהתקרב מועד השביתה כך התקדם המשא ומתן בין האוצר להסתדרות. אך נדמה שהמשחק היה מכור: הממשלה רצתה לתת תוספת שכר של חצי אחוז לשנה ועיני דרש 3.5%. שארו בנפשכם שהממשלה הייתה מציעה להוריד מהשכר אחוז אחד. אז היה ה"הישג" של עיני גדול יותר.

אך האמת היא אחרת. תוקפו של ההסכם שנחתם בשבוע שעבר הוא לשלוש וחצי שנים, עד 2013. בחישוב הסופי של התוספות נעלמו  שנתיים: 2009 ו-2010. השנים שנכללו בדרישה המקורית של ההסתדרות. בשנתיים האלו לא היה הסכם, למרות שהאינפלציה עלתה ביותר מ-3%. חשוב להזכיר שמזה עשור (!) העובדים לא זכו תוספת יוקר למרות האינפלציה. זהו עשור שבו נשחק שכרם של העובדים, ובעלי ההון הרוויחו מיליארדים (של דולרים). כך שהתוספת שהושגה בהסכם של השבוע שעבר מתגמדת כאשר לוקחים בחשבון את היעדר הפיצוי בעקבות העליה במדד המחירים בעשור אחרון – כולל השנתיים "שנעלמו" מן החישוב הסופי.

כמו כן, יש מידה לא מבוטלת של אחיזת עיניים כאשר דוברי ההסתדרות מציינים שהושגה תוספת שכר של 6.2 אחוז ל-3.5 שנים. בהסכם שנחתם ההסתדרות הסכימה להגדיל את ההפרשה לפנסיה מ-17.5% ל-19.5% מהשכר. אותו סכום שיצטרכו העובדים לשלם הינו  כאחוז משכרם. מכאן שהתוספת היא למעשה רק 5.2%!

איך אפשר לדאוג לבעלי השכר הנמוך

במהלך המשא ומתן דוברי הממשלה שבו והדגישו שהם "דואגים לעובדים בעלי השכר הנמוך". כאילו השכר הנמוך במגזר הציבורי היא גזירה משמיים או כוח עליון. אם הממשלה באמת ובתמים היתה רוצה לדאוג לשכרם של העובדים ברמות השכר הנמוכות (ואולי יש לכתוב לשכרן של עובדות ברמות השכר הנמוכות), הפיתרון הוא פשוט. הממשלה יכולה לקדם חקיקה לפיה מצמידים את שכר המינימום המשולם לעובדים רבים ל-60% מהשכר הממוצע. כך שכל עליה בשכר הממוצע במשק תעלה גם את שכר המינימום.

ועוד. ערב הדיון על ההסכם דאג הממונה על השכר באוצר לפרסם דו"ח על פערי השכר  בשירות המדינה. בתרגיל השקוף הזה, דווקא ערב שביתה, הובלט שכרם הגבוה של מספר מצומצם של רופאים, מהנדסים ובעלי מקצועות חופשיים מסויימים בשירות המדינה.

אבל המציאות הינה שונה. כאשר קוראים את כל הדו"ח (ולא רק את ההודעות לעיתונות שהאוצר דאג להפיץ) עולה תמונה שונה ומדאיגה: 31% מעובדי המגזר הציבורי נזקקים להבטחת הכנסה ומשתכרים פחות משכר המינימום העומד כעת על 3.850 ש"ח לחדש. שלא לדבר על עובדי קבלן ששכרם הממוצע אף נמוך יותר מזה והם כלל לא נכללו בדו"ח.

מעיון בדו"ח עולה עוד, שברשויות המקומיות יותר ממחצית העובדים משתכרים פחות משכר המינימום. לאחרונה התפרסם שאף 54% מן המורים משתכרים פחות מהשכר הממוצע במשק. שכרם הממוצע עומד על 6.714 שקל (שכר ברוטו) ובכללם מורות ומורים בעלי ותק של עשרות שנים ובעלי השכלה אקדמית. זה גם מצבם של העובדים הסוציאליים (שאינם חתומים על ההסכם) ושל האחיות.

מצבן של הנשים במגזר הציבורי הוא הקשה ביותר. רוב רובם של העובדים ברמות השכר הנמוכות הן נשים. אבל תוספת חד-פעמית ומזערית שניתנה במסגרת ההסכם האחרון לאימהות של ילדים קטנים המועסקות במגזר הציבורי הוצגה כ"הישג מרשים". הגדיל לעשות הכתב של ערוץ 10, מתן חודורוב, שהתגאה ב"הישג" של עיני ובמהדורת החדשות הציג לדוגמה עובדת המשתכרת 9,000 שקל לחודש, אשר לפי ההסכם תקבל מאות שקלים נוספים. כמה עובדות משתכרות כך בין האחיות, המורות והעובדות הסוציאליות?

ההסכם של שלוש וחצי שנים עד 2013 מבטיח שקט תעשייתי במגזר הציבורי ומהווה תרומה משמעותית של עיני להמשך כהונת הממשלה הימנית של נתניהו וברק. עיני נמנה עם שושביניה של הממשלה הימנית ועתה הוא דואג להמשך כהונתה הרת אסון. המסר של עיני הוא ברור: עד הבחירות לכנסת הבאה העובדים לא יפריעו את מנוחתם של השליטים. כדאי לתת לעובדים כמה פירורים כדי שהממשלה הזאת תמשיך לרמוס את זכויות העובדים ולשרת את ההון. ניתן לשער שאילו הייתה פורצת שביתה ההישגים של העובדים היו משמעותיים יותר.

Share on Facebook