עדיין מוקדם לעמוד על המשמעות המלאה של ניצחונם של הרפובליקאים ובעלת הברית החצי-פשיסטית שלהם, תנועת מסיבת התה, בבחירות אמצע הכהונה, שהתקיימו ב-2 בנובמבר. ברק אובמה הצליח לקבור את קואליציית התקווה עמוק באדמה. אפלה ריאקציונית יורדת על הזירה הפוליטית האמריקאית. תמימים ליברלים ימשכו בכתפיהם תוך קבלת דין הבוחר כאילו מדובר בהליך דמוקרטי. אך תוכן ההכרעה לפני שבוע אינו דמוקרטי כלל וכלל. הימין על גווניו הבטיח לשריין את זכויות היתר של המעמד הבינוני הגבוה על חשבון מחוסרי העבודה והמפונים מבתיהם על פיגור בתשלום המשכנתא. הקופה הציבורית הוחרמה, והיא תנוצל רק לעידוד ההון ולהוצאות צבאיות, ותימשך ההתקפה על שרידי מדינת הרווחה. מי שהיה אמור להוביל את המאבק נטש בשלב מוקדם ביותר את תומכיו, והפקיר אותם לייאוש ולדיסאוריינטאציה גמורה.
ארה"ב נמצאת במשבר. נחזור בהזדמנות אחרת לעיין בשיטות הבחירה המבטיחות בתנאים כאלה תוצאות לטובת ההון. נאמר רק שיש דמיון רב בשיטות ההתחברות שבין 'הון ושלטון' בכל מדינות המערב "החופשיות". אך כרגע, כשניצבת השיטה הרכושנית לפני דילמה אדירה עלינו לבדוק את העצות השונות והמשונות הנזרקות לחלל הזירה המדינית.
עצות מתונות מאנשים מתונים
שני עיתונאים, האחד מ"הארץ" והשני מ"הוושינגטון פוסט" כתבו לאחרונה מאמרים "מאירי עיניים" על מצבו של אובמה. על מעמדו של עיתון "הארץ" אין צורך להרחיב את הדיבור. הוושינגטון פוסט, בנוסף ליוקרתו בתחום העיתונות החוקרת, הוא ביטאון הליברליזם הקלאסי המקורב לשלטון. אחד הפרשנים המובילים בעיתון הוא דוד ברודר, הנחשב להוגה דעות ליברלי מרכזי. ברודר תומך באובמה ומחפש דרך להבטיח שייבחר מחדש. ברודר מבין שאובמה איננו מסוגל להשפיע על הכלכלה, שמצבה הוא תוצאה של תנודות בשווקים בלתי נשלטים. אך אל דאגה, לברודר יש תוכנית. "אובמה צריך לחתור לעימות עם איראן. רק זה יציל אותו משקיעה פוליטית. הקונגרס הרפובליקאי והציבור יתמכו בו, וההכנות למלחמה ימריצו את הכלכלה האמריקאית. ואם אובמה יבלום את השאיפות הגרעיניות של איראן, העולם יהיה בטוח יותר והוא ייזכר כאחד מהנשיאים המוצלחים בהיסטוריה". (הארץ, 6 בנובמבר 2010).
ה"מתון" המקומי, אלוף בן מ"הארץ", מתלהב מהאוראקל מנהר הפוטאמאק. בן מסרטט באהדה גלויה את הקווים לעסקה המתרקמת. "סיכול האיום האיראני תמורת עצמאות לפלסטינים ופירוק ההתנחלויות בגדה המערבית. איתמר תמורת ננתאז, לווינגר וקצובר תמורת אחמדינג'אד וחמנאי." (שם)
סגנון זה של שני "המתונים" מזכיר את תאוות המלחמה של הניאו-שמרנים למיניהם בעת ההכנות למלחמת עיראק. פאול וולפוביץ, ניאו שמרן ששימש סגן שר הביטחון של ממשל בוש, הבטיח לקראת פתיחת מלחמת עיראק ש"המלחמה תממן את עצמה". מדוע המתונים שלנו מתנבאים בימים אלה בתוכן ובסגנון שיוחסו בעבר לגורמים הריאקציוניים ביותר בזירה הפוליטית האמריקאית? מדוע מתונים רואים צורך ואפילו זכות להמליץ על יציאה למלחמה עקובה מדם שעלולה לעלות במאות אלפי קורבנות? אין זה אלה משום שגם המתונים נואשים ופוחדים עקב המשבר הכלכלי ההולך ומעמיק. אין זה אלא משום שכל החוגים, כולל הליברלים, חוששים להתעמת בעוצמה עם ההון ומסתמכים על תרופת הפלא העילאית – מלחמה תוקפנית – לריפוי חולייו של המשק.
לקחי אובמה
מנהיג המבקש למשול מהמרכז, ייקבר במרכז. הריאקציה התארגנה במסגרת "מסיבת התה" וירדה לרחוב. לאובמה ולדמוקרטים היו בשלב התחלתי זה די כוחות עממיים שהיו מוכנים לרדת לרחוב נגד הימין. אולם מרוב "איסטניזם" הפקיר אובמה את הרחוב לימין.
אובמה הפר ברגל גסה התחייבות לסגור את בית הסוהר בגוואנטנמו הידוע לשמצה. בכך הפגין לכל העולם שהוא 'לחיץ'. כמו כן, נטש מיד את ההתחייבות לקדם חקיקה להקל על התארגנות של איגודים מקצועיים.
אובמה רץ להציל את הבנקים והתאגידים. אלה השתמשו בחלק ניכר מהסובסידיות שהעניק לממן את קרן הבחירות של יריביו בנפש. ככל שביקש את חסדיהם של אדירי ההון, האשימו אותו במדיניות נגד המסחר והעסקים (ANTI-BUSINESS.)
החוגים סביבו "חגגו" על חשבון השמאל והאשימו את הכוחות הנאמנים ביותר של המחנה של אובמה ב"שמאלנות" ובהעדר תפישות מעשיות.
אובמה השפיע מחמאות ושבחים על אנשי הצוות האינטימי שלו כאשר הם נטשו (כמו עכברים) את ספינתו הטובעת ימים ספורים לפני הבחירות.
המאבק על שינוי אינו יכול להתבסס על נאומים יפים או על אישיות מושכת. שינוי יתכן רק על בסיס של תנועה המונית עצמאית ולוחמת. אין קיצורי דרך.
יישר-כח לראובן קמינר על ניתוחו החד כתער והמסקנות בעקבות נצחונם של הרפובליקאים ותנועת "מסיבת התה" הפאשיסטית בארה"ב והשלכותיהם על ישראל.
אכן, המאבק על שינ וי ייתכן רק על בסיס של תנועה המונית עצמאית, מהפכנית ולוחמת למיגור הפאשיזם!
ראובן, כמוך, כמוני גם אני אזרח אמריקאי ומצוי אנוכי בעניני אמריקה. לי ברור כי אובמה מתעב את ביבי ואינו מאמין למילה כלשהי היוצאת מפיו. אני בהחלט מאמין, לכן, שבעוד כחצי שנה סוף סוף תוכלנה לחזות עינינו בהנאה בהרדתן של התנחלויות ולהנות גם מבכיתיהן של המתנחלות.
אלוף בן,מתון…פעם בתקופת המיתון כאשר הממשלה המליצה על מיתון והידוק החגורה ל"טובת" המדינה וכו' רצה בדיחה: "מה זה מיתון?…מיתון זה מיטונישט געלט… מיטונישט ארבייטען (אין כסף אין עבודה) …זה מיתון".אז גם אצל האלוף המתון שלנו הכל זה מיתון מלשון מיטונישט…
אוה בחייך, מה אתה מאשים את אובמה בכל?
הראה-נא לי, עוד נשיא אמריקאי *אחד*, מאז פ.ד.ר., שעשה כה רבות בנושאים חברתיים – תוך השנתיים הראשונות לכהונתו!!
העביר רפורמת-בריאות גדולה, שמעולם אף נשיא לא העז….הוציא חלק נכבד מן הלוחמים מעיראק…
וכולה שנתיים!!!
באמת, למה ציפית? שאובמה יניף את שרביטו ואופס!! ארצות-הברית מדינה סוציאליסטית, פציפיסטית ונאורה?
בהתחשב בקשיים, שניצבו מולו, הוא דווקא עשה עבודה מצויינת.
לו היה מנסה לעשות יותר, אין לי ולו צל-צלו של ספק, שפשוט היו מתנקשים בו וקוברים, לחלוטין, את כל שינוייו ותכניותיו יחד עמו.
גם כך, זה ממש אינו רחוק.
הנשיא האמריקאי, אינו כל-יכול!! יש לו קונגרס על הראש, יש חוקים ותקנות, יש מנהגים רבי-שנים…
המאמר שלך, צר לי לומר, הוא פשוט מאד ילדותי, בסגנון: הכל – או לא כלום – וכאן ועכשיו!!!
לקמינר וקלטי:
יש אפשרות להסכים עם שניכם?
לדעתי שניכם צודקים בביקורתכם.הקטע הוא שכל אחד מכם רואה פנים שונות של אותו ענין מורכב.
תעשו שולם.
ראובן שלומות , סופ כל הסופים אני מסוגל לענות! במקרה דנן הכולבויניק די צודק אמנם נכון האידיאולוגיה לצדך אך מה מה תעשה המציאות נחיה ונראה .
אם יפעל בהתאם לדרכך יפגוש את הנשיא קנדי עוד בקדנציה זאת , באם יתמרן בזהירות בין האראלים ובין המצוקים יתכן ויצליח להיות עמנו עד לעוד שנתיים
אמנון נוימן