ההדלפות מוויקיליקס הן בעלות השפעה שונה מארץ לארץ. הקאדר האינטלקטואלי מפרש את החומר המודלף. שתי תגובות מקומיות לתופעת וויקיליקס ראויות לעיון. מדובר במאמריהם של פרופ' שלמה אבינרי וכתב החצר ארי שביט (כל המובאות שלהלן הן ממאמריהם שהופיעו במדור האנגלי של "הארץ" מיום 3 בדצמבר 2010).

שביט נהנה להעליב את ג'וליאן אסאנג', מייסד וויקיליקס, ולהוקיע את הפרוייקט השנוי במחלוקת. במאמרו הוא מסית לאלימות נגד הפרויקט ומייסדו. הוא מכנה את אסאנג' "פושע מסוכן", "סייבר-טרוריסט", "אנרכיסט הזוי" ו"מגלומן חסר עכבות". מייד לאחר ששביט מוכיח את נאמנותו למחנה שוללי וויקיליקס ומשמיציהם, הוא מחליט שאסאנג' ביצע, ללא כוונה, שירות גדול עבורנו. מסתבר שלמרות מגרעותיו, אסאנג' "ניפץ את הדוגמה השלטת… הקובעת שהבעיה העיקרית במזרח התיכון היא הסכסוך הישראלי-פלסטיני, הכיבוש, ההתנחלויות". שביט ביקש לבנות פרדיגמה חדשה על מנת להחליף בה את הדוגמה המקובלת הישנה. הוא הרגיש את הצורך לנצל את הנוכחות הערבית בקואליציה האנטי-איראנית על מנת לקדם את הקו החדש שלו, כיוון שהממסד הישראלי מבקש לכפות פרשנות "חדשה" על בסיס הדלפות וויקיליקס.

שביט מסביר שאין עתה שום יסוד לטענה בדבר המרכזיות של הסכסוך הישראלי-פלסטיני. לגרסתו, האמת היא שהערבים אינם מודאגים לנוכח הסבל בפלסטין. למעשה הם אף זקוקים לישראל כדי לחזק את משטריהם הרקובים. אפילו אבו-מאזן והרשות הפלסטינית מבינים שלא יוכלו לשרוד אל מול עליית איראן. זו הסיבה שהם קשרו את גורלם בשיתוף פעולה צבאי ואסטרטגי עם ארה"ב ובעלות בריתה באזור. תגליות וויקיליקס, ממשיך שביט, מוכיחות לכולם שהטענה כי יש למצוא פיתרון לסכסוך הישראלי-פלסטיני טרם פיתרון הבעיה האיראנית, חסרת כל בסיס. שביט וחבריו הם אלו שטיפחו במשך שנות דור את התזה שהסכסוך הישראלי-פלסטיני עומד במרכז ההתפתחויות באזור. דוגמה זו עזרה להם לקדם את הפיקציה כאילו עומדת ישראל לבדה ומבודדת נגד העולם הערבי כולו המאוחד בשנאת ישראל וברצון להכחידה.

לשמאל היה ברור מראשית הסכסוך הישראלי-ערבי שהסכסוך עצמו הינו תוצאה של סיבות עמוקות ורחבות ממנו. אפשר וצריך לנתח את סיבות ההתפתחויות באזור במונחים הבאים: התופעה המרכזית והקובעת באזור הינה המאבק של ארה"ב, הפעילה למען האינטרסים האימפריאליים שלה, לשמר את שליטתה ברזרבת הנפט שבאזור. לצורך מטרה זו ארצות-הברית מתחזקת מבנה של ארצות "ידידותיות" שיגנו על האינטרסים שלה.

אם להתייחס להתפתחויות האחרונות, אין אף פרשן שמאלי רציני שלא שם לב שהארצות הערביות המכונות "מתונות", הפכו לחוליה אינטגרלית בהכנות של ארה"ב וישראל למלחמה נגד איראן. המשטרים במצרים, ערב הסעודית ובירדן מושחתים וחסרי תמיכה עממית ממשית. קיום אלטרנטיבה להגמוניה האמריקאית – המבוססת על העוצמה הכלכלית והפוליטית של איראן, טורקיה ולבנון (וכוחות פוליטיים רבים) – מהווה סכנה מוחשית ומיידית למשטרים הבלתי אהודים הללו. התלות של המדינות "המתונות" האלה בארצות-הברית, שמה ללעג את תמיכתן המוצהרת בעניין הפלסטינים. הממסד הישראלי מנצל את גילויי וויקיליקס כדי להבהיר לדעת הקהל העולמית שאין ממש בטענה כי יש לטפל בדחיפות בשאלה הפלסטינית, שהרי אפילו אצל הערבים הנושא לא עומד על סדר היום.

נכון הדבר, הקואליציה הגזענית של ביבי והמשטר הפונדמנטליסטי של ערב הסעודית רתומים למנגנון המלחמה האמריקאי ומזמרים את אותן הזמירות: קדימה לטהרן. המטרה היא פשוטה: שינוי המשטר באיראן. הרי אין טעם בהפצצת מספר מתקנים גרעיניים שניתן לשקמם במספר חודשים. דינה של איראן הוא חורבן גמור או כיבוש.

הבשורה החדשה השנייה המתפשטת באזורנו קובעת, שאובמה חלש ומתחלש עם הזמן. העדות לכך היא בסימנים המתרבים כי ההגמוניה האמריקאית מתפוררת, וכי כל יועציו של הנשיא האמריקאי עומדים נבוכים אל מול השאלה כיצד ניתן לשנות המגמות מגמות אלו. הפרשנים הישראלים מסיקים מכך שאם אובמה נחלש – ביבי מתחזק. לגבי הדיון על ההקפאה מסתבר שאין מי שייאבק למען העניין הפלסטיני. הילרי קלינטון אינה צריכה לבזבז את מרצה ולסיים את כתיבת המכתב שאמור היה לדון במה שהיא וביבי הסכימו או לא הסכימו בפגישת שבע השעות המפורסמת שלהם. בלשון החבר'ה, ביבי יכול על אובמה. מכאן, רוב הישראלים משוכנעים כי הוצא העוקץ מהלחצים האמריקאים, וכי לדיפלומטיה האמריקאית נותרה רק אופציה אחת באזור: אופציה צבאית נגד איראן.

אך ה"הצלחה" הזו אינה בת-קיימא. אם ביבי מרגיש שהוא בעלייה אל מול הירידה של אובמה, הוא דומה לאותו נוסע העולה במעלית בספינה שמתחילה לשקוע. כדי לשמר את השפעתם באזור, שוקלים ביבי והפטרונים האמריקאים פתיחת מלחמה חדשה – שהיא כולה מעשה של ייאוש. ישראל וארה"ב מתפתים להימור בגורלם של מיליוני בני אדם, גברים, נשים וטף. העובדה שזו מדינה יהודית אשר מובילה בעיוורון את האזור לשואה חדשה, היא עדות להשחתה מוסרית איומה, הבאה כתוצאה ממשטר שהוא יהודי בשמו, אך למעשה נעדר כל שורש בפילוסופיה של צדק. משטר הבנוי על שוביניזם, גזענות וכיבוש.

מי עומד מאחורי וויקיליקס?

הזעיר-בורגני המצוי מבטא את חוסר הביטחון של המעמד שלו על-ידי סלידה וחשדנות כלפי כל ערעור בצורך בשליטה ובסדר. הרי ברור לו שלא מתקבל על הדעת שאנשים חסרי סמכות יסתובבו תוך כדי השמעת – דברי אמת. פרופ' אבינרי זועם על כך שארה"ב אינה מסוגלת לשמור סוד, על רמת המודיעין הנמוכה האמריקאית, על דיווחים רשלניים וכדומה. אבינרי מבכה במיוחד את חוסר היכולת המשווע של אובמה להבין את האזור שלנו שבו, "מדובר בתרבות פוליטית שונה מהמקובל אצלנו ובדמוקרטיות מערביות. עם כל הרצון לחיות בשלום עם שכנינו, זה לא בדיוק העולם שאנו מבקשים – או צריכים – לנסות להשתלב בו מוסרית או ערכית: לא נעים לומר זאת, אך כדאי להכיר בכך". אמנם מדובר בפרופ' בעל שם עולמי, אך הגזענות שבדבריו בולטת. אבינרי אינו אוהב דו-פרצופיות, אך הוא מגלה את גישתו הגזענית דווקא בשבוע שבו כל העולם לומד את הלקח של וויקיליקס לפיו כל המעצמות הן דו-פרצופיות. כלומר, כאשר תכונה זו היא הכלל ולא היוצא מן הכלל.

אבינרי מודאג כיוון שאינו יודע מהי בדיוק משנתו הפוליטית של אסאנג', אך הוא בטוח שמשהו בה מריח רע. הוא מזהיר אותנו ש"מדובר באדם בעל מטרות ברורות – ועד היום איש לא הצליח להתחקות אחריהן" (!!). והוא שואל, "האם אנו בטוחים שאין מאחוריו שירות מודיעין של מעצמה כלשהי? מותר לפקפק בכך שהכל מעשה ידיו של זאב בודד אחד, מוכשר. כדאי יהיה לנסות להשיב על השאלה הזאת בשבועות הבאים". אבינרי בוודאי יודע שלא קיימות יותר מדי אפשרויות. אל-קעידה עם מחשב נייד במערה? הצפון-קוריאנים הנלחמים ביניהם על השלטון? הסינים המסתירים את כוונותיהם? באמת…

אם פרופ' אבינרי היה עושה את המאמץ המינימלי לקרוא על עבודתו ועל משנתו של ג'וליאן אסאנג', הוא היה יכול להיות מופתע מהעובדה שההשראה הפוליטית העיקרית של אסאנג' היא הטקסטים הליברליים המוכרים. הוא מצטט כמורי הדרך שלו אנשים כמו לך ואלנסה ואלכסנדר סולז'ניצין. הוא מבהיר היטב את מניעיו:

"באופן דומה, כאשר אנו רואים את הדרך בה מדינות כארה"ב – שבעבר החזיקו מסורת גאה של חופש העיתונות – יורדות, עלינו לשאול האם הן עדיין מחזיקות בערכים אלה ומה עלינו לעשות בעניין. היות שאם אין לנו מדינות מערביות כמגדלור לערכי הנאורות, אילו מדינות נשארו להחזיק את אותם הערכים?"

כל הציטטות הן מנאומו של ג'וליאן אסאנג' בפורום החופש של שטוקהולם במאי 2010.

כפי שקרה יותר מפעם אחת, אנו מוצאים ליברלים מרומים ומפוכחים שמגנים על מבצרי החופש, לאחר שהבינו שמשהו לא בסדר עם מערך  הכוחות ברגעים המכריעים של המלחמה הקרה. אז אנא סלחו לי על הציטוט הארוך והמרתק הזה:

"[עלינו] להבין שהברית שהייתה קיימת בין הליברלים והליברטריאנים לבין הקומפלקס התעשייתי הצבאי בהתנגדות לפגיעות הסובייטים בזכויות האדם במשך המלחמה הקרה – כבר איננה. כאשר פעם, אנשים שנלחמו על ערכי נאורות בביתם, במדינות המערביות; שנלחמו על זכויות אדם וחופש העיתונות בביתם, במדינות המערביות: ליברלים, ליברטריאנים וגם המדיה – כל אלו היו בברית טקטית עם מחרחרי מלחמה. הם היו בברית עם אנשים שהתנגדו לבריה"מ מסיבות גיאופוליטיות בלבד. התכלית של הברית הזאת היתה להרים מקל מוסרי ולהכות את בריה"מ על הפרות זכויות האדם הנוראות ועל הצנזורה. הממשלה והצבא במערב הצטרפו לברית זו מתוך זיהוי הערך הגיאופוליטי של הברית בתור אותו מקל מוסרי אשר איתו יכו את בריה"מ על התעללותה הנוראית…

נכון ל- 1990 – 1991 ברית מלאכותית זו, ברית זמנית זו התפוררה, ואנחנו נסוגונו לרמה שונה שבה האינטרסים הטבעיים של השלטון, של סוכנות הביון ושל הצבא כרוכים יחדיו בהחנקת דיווח עיתונאי על הפרות זכויות האדם, כפי שהן  מתחוללות בארצות המערביות.

מה שאנו מנסים לעשות זה לבנות תיעוד היסטורי אינטלקטואלי של כיצד הציוויליזציה שלנו פועלת למעשה. כעת, מבפנים, בכל מקום, בכל ארץ מסביב לעולם, מבפנים.

כיוון שכל ההחלטות הפרטיות והמדיניות מתבססות על הידע שלנו, האנושיות אינה אלא הידע העומד לרשותנו. אפשר לסלף ידע ולהשחית אותו במהירות הבזק. גבולות היכולת שלנו מבוססים על הידע שלנו. על כן, כדי לבחור באסטרטגיה פוליטית מסוימת עלינו לדעת את מצבנו לאשורו. אם איננו יודעים היכן אנו נמצאים, לא ניתן לדעת לאן אנו הולכים. כמו כן אי אפשר לתקן הפרות זכויות אדם אלא אם אנו יודעים שהן אכן מתרחשות…

יש סיבה שתכנון סודי הוא סודי. אם הפגיעות בזכויות חשופות יש התנגדות. מכאן שתפקידנו לאתר את הפגיעות הסודיות המתוכננות ולחשוף אותן לפני שניתן יהיה לבצען: הרי אם הן נחשפות לאחר מעשה, על ידי אלה שנפגעו מהתעללות, אזי ההתעללות כבר בוצעה ואנו איחרנו. מי ששולט בשרתים באינטרנט שולט בתיעוד האינטלקטואלי של האנושות."

נשוב לאבינרי. פעם הפרופ' הטוב שלנו הבין דבר בקשר לסתירות ולמגבלות השלטון, אך כיום הוא לקח על עצמו להיות אפולוגטיקן לישראל. במקום להתייחס לוויקיליקס באמצעות דיון ענייני וחילוקי דעות שכלתניים, הוא מצטרף ללהקת הצבועים האורבים לדמו של ליברל ישר.

הקאדר הרעיוני של הממסד הישראלי מתנפל על המידע שהוא שאב מוויקיליקס ומפרשו בהתאם למטרותיו האסטרטגיות של המשטר: "הערבים" (אפילו אם מדובר אך במשרתים של ארה"ב בתוכם) הם לצידנו! כעת אנחנו יכולים לטפל בפלסטין ובפלסטינים ללא התערבות מבחוץ, ולהתחיל לטפל באופן רציני באיראן.

*       *       *

במהלך כתיבת מאמר זה, התבשרנו כולנו שג'וליאן אסאנג' נעצר באנגליה. למרות שהוא התייצב מרצונו החופשי, בית המשפט סירב לשחררו בערבות. הדעה הרווחת בחוגים רחבים ביותר היא שההאשמות נגד אסאנג' בעבירות מין, הן עלילה או עיוות גס. על-כל-פנים, מסתבר שמי שמבקש לפגוע בממסד משלם על כך מחיר. לכשעצמי, אני מזדהה עם אלה התובעים את שחרורו המיידי.

Share on Facebook