תוכנית הסאטירה "ארץ נהדרת" ביום שישי שעבר הייתה גרועה ומאכזבת, וכמו תמיד במקרים כאלה חשתי מבוכה עזה. ממש התביישתי בגין דלות החומר חרף הביצוע המקצועי והטוב. רק במחשבה נוספת הגעתי למסקנה, שהמחברים והתסריטאים פשוט פיגרו בהרבה אחרי המציאות. "ברק" שעיצבו בתוכנית היה רק צל חיוור של התופעה המפלצתית האמיתית; המתנחלת "רוחל" (רווחחחל) וחברתה "יוקנת" (שמות אדירים, עלי להודות) אינם אלא חיקוי דל של הדבר האמיתי.
בשבוע האחרון ניסו רבים לתאר את התרגיל הנבזי של אהוד ברק כהתפרצות פתאומית של מעין מחלת נפש שקיננה בו. הנחת היסוד הזאת היא שטחית, לטעמי. ברק פשוט הגשים תוכנית, שעוּבּדה במוחו ביום שבו החליט להצטרף לזירה הפוליטית. נכון שכמו כל נוכל במבצע עוקץ, ברק בנה על צוות פעילים מתחלף, שיקנה את הסחורה שלו לזמן-מה. בשולי הזירה הפוליטית מתנהלים בשארית כוחם עשרות ואולי מאות עסקנים, מנהלים, פקידים ויחצנים שנתנו אמון במנהיגות של ברק, וסופם שנזרקו לצדי הדרך. נכון יהיה לומר, שברק רתם את התנהלותו הסוציומטית למטרותיו.
זוהי טעות לחשוב, שברק פעל רק למען האינטרס האישי שלו. היו לו גם מטרות פוליטיות ברורות. עם זאת, הוא ידע להסוות אותן, לפי הצורך. עברתי השבוע על קטעי עיתונות מסוף שנות התשעים, ומצאתי שאמיר אורן מ"הארץ", למשל, האמין שברק הוא סוציאל-דמוקרט. זה היה ונשאר חסר שחר. ברק הוא ניאו-ליברל, ממש כמו ביבי נתניהו, אבל כאשר ניסה לגבש את שלטונו בתוך מפלגת העבודה ידע לשחק על הסנטימנטים של חברי המרכז, ולשווק את עצמו כממשיך דרכם של מקימי ההסתדרות. כיוון שהיה קיבוצניק, דרכו הייתה סלולה: בפוליטיקה הישראלית עדיין ייחסו חשיבות לסמלי העבר, וכל התנהלותו של ברק התבססה על סקרים ועל יחצנים. אם התגלה צורך בכך, ניפק התנצלות בפני המזרחים או נשבע בשמו של דוד בן-גוריון.
במשך השנים הרגזנו קוראים רבים בשל האזכורים התכופים של התהליכים בזירה הפוליטית הישראלית וזיקתם להיסטוריה של עליית הפשיזם באירופה בין שתי מלחמת העולם. גם ידידים טובים אומרים לנו שלא רצוי בינתיים להשוות ישראלים לנאצים, חרף העובדה שעולם האסוציאציות שלנו הוא עשיר ולקחיו תוססים בתוככי נפשנו. הזיכרון הקולקטיבי היהודי מכיל הרבה חוויות קשות שעברו בני עמנו תחת שלטון גזעני-ימני בגרמניה ובארצות אירופה, שנכבשו על ידי הנאצים במלחמת העולם השנייה. יש לנו, העיתונאים, קווים אדומים ואנחנו מודעים לכך שיש להבחין בין ההשמדה והחורבן שאדולף היטלר ואנשיו המיטו על ארצם, על העולם ועל יהודי אירופה, לבין פעילותם של הנאצים ברפובליקת ויימאר. לכן אנחנו נזהרים, נמנעים מהכללות נגד עולי ברית המועצות לשעבר, ומסרבים להעניק ניצחון מוסרי לגזענות בעצם הכפשתה של עדה שלמה בישראל. אלא שעם כל הזהירות המתבקשת, עלינו להציג שאלות נוקבות למסיתים נגדנו, למתירי דמנו, ולשר הבכיר שנתן לפשיסטים מהזן הקיצוני ביותר אור ירוק להשתולל.
מה תאמרו על העלונים בתפוצה המונית, שמגיעים לרוב בתי הכנסת של הציונות הדתית, ומוקיעים את אנשי הדת שהתקוממו נגד "מכתב הרבנים" הגזעני, שאסר על מכירת והשכרת דירות לאזרחי ישראל הערבים? מאמר שעבר עריכה של רבנים ידועי-שם בביטאונם "מעייני הישועה" הזהיר את הרבנים המתונים, לבל יתקוממו כאשר נשלח את "עמלק" למחנות השמדה. המאמר, מזהיר את המתונים שלא ירהיבו עוז להיות "פוליטיקלי קורקט" ומעלה את השאלה מה הם יעשו אם ירכזו את העמלקים במחנות ההשמדה. כותב המאמר, וכל אלה שנותנים לו אישור ו"הסכמות" בנוסח הדתי, אינם אלא נאצים לכל דבר. לא איכפת לנו אם הרב שמואל אליהו, מחותמי מכתב הרבנים המקורי (שמצהיר שלא כתב את המאמר על ההשמדה) טוען ש"מחנות השמדה זה לא חלום רטוב של אף אחד מאיתנו". זוהי ההסתייגות ממי שמציע להקים כאן טרבלינקה חדשה ל"עמלק", שאינו אלא שם קוד ידוע בחוגים הכהניסטים לערבים?
אחרי שקראנו את הידיעה הזאת של יאיר אטינגר הגענו גם למאמר שכולו שמן זית זך אופייני של עמיתי לשעבר יאיר שלג. באותו גיליון של "הארץ" שלג בעצם מזהיר אותנו שנביא על עצמנו את הפשיזם על כל מוראותיו, אם נמשיך להילחם בדרכנו נגד הכיבוש, נגד הזוועות שצה"ל ביצע בעזה ונחפש לעצמנו שותפים לדעה גם בחוץ לארץ. הוא בעצם אומר: תהיו שקטים ואחוזי פחד, אל תתנהגו כאילו אתם חיים בדמוקרטיה ליברלית ובכך אולי לא תזמינו את פלוגות הסער של הימין להתעמר בכם.
לדעתי, אנשים המשתייכים למחנה שניתן להגדירו כ"ימין שמרני" מתחילים להבין שהאדמה בוערת תחת רגליהם. לכן השתתף מאיר שטרית בהפגנת השמאל הדמוקרטי בתל-אביב במוצאי שבת. הוא לא הפך ליונה צחורה. שטרית היה תמיד מתון יחסית לחבריו בליכוד, אבל בעִתות חירום חרג לפעמים לשפה מתלהמת כלפי הפלסטינים, בדומה לצחי הנגבי או עוזי לנדאו. שטרית הוא ניאו-ליברל כלכלי-חברתי, פחות או יותר בצבע של בנימין נתניהו וחבריו, אבל הוא מזהה את האינטרס הבורגני בריסון יסודות אלימים וגזעניים בחברה הישראלית, שיגרמו לבידודה של ישראל. לא השמאל ימיט על ישראל חרם כלכלי ותרבותי, אלא ליברמן ונתניהו.
תזכורת: שני אישים מרכזיים בגרמניה של תחילת שנות השלושים עמדו בפני דילמה דומה: קורט פון-שלייכר ופרנץ פון-פאפן הכירו איש את רעהו בבית ספר לקצינים בשנת 1900. ההיסטוריון הבריטי ריצ'ארד ג'יי אבנס מיטיב לתאר את גורלם בטרילוגיה שלו על הרייך השלישי. בשנת 1932 פון-פאפן העדיף ברית עם היטלר; פון-שלייכר ניסה לבנות קואליציה שתעקוף את היטלר. בסופו של התהליך ניצח זמנית פון-שלייכר (נובמבר 1932) אבל חברו לשעבר עשה כמיטב יכולתו לחבל בממשלתו, והיטלר נעשה ראש ממשלה (קאנצלר) בינואר 1933, חרף העובדה שלא זכה לרוב מוחלט בבחירות ושרק שלושה שרים נאצים שירתו בקבינט הראשון שלו.
יום הנקם והשילם הגיע ב"ליל הסכינים הארוכות", בשלושים ביוני 1934. היטלר חיסל אז את כל הנהגת האס-אה ופיקד אישית על הרג המוני, שבמהלכו נרצחו גם יריבים פוליטיים אחרים. פון-שלייכר ואשתו נרצחו בביתם. פון-פאפן, חברו לנשק של הנרצח, לא העז לפצות פה. בעיצומה של המלחמה מצא את עצמו באנקרה, כשגריר גרמניה הנאצית בתורכיה. גם מבלי להשוות בפשטנות יתר בין פוליטיקאים ישראלים ללאומנים בגרמניה הוויימרית, אנחנו מזהים דילמה הרת גורל: אם השמרנים לא ירסנו את הפשיזם בעוד מועד, הוא יהפוך אותם למשרתים נרצעים או לחילופין לקורבנות.
* התפרסם ב"כל העיר".
מי שיכול שיציל את עצמו ! או לפחות את בני ביתו מהפורענות המתקרבת .
עשירי הארץ שועיה ופרות בשנה מוכנים כבר ליום הדין -יש להם פתחי ודרכי ואמצעי מילוט מוכנים.
המאמר של יאיר שלג באמת הזכיר לי שיר של קורט טוכולסקי בשם "נשק את הפאשיסט" שכתב קורט טוכולסקי ב1931. הנה תרגום לאנגלית שמצאתי באינטרנט
you have to treat them nice & gentle
do nothing rash, they’re sensitive
you must be somewhat sentimental
respectful of the way they live
don’t let your dogs attack them on the street
embrace the fascists where you may meet
if they should call for hate or violence
just let them talk, it is their right
& keep your protestations silent
you wouldn’t want to start a fight
for fighting is what they do best
embrace the fascists & you’ll be blessed
& if they fire their guns upon you
is life so precious in your eyes?
you would be sheep with wolves around you
why not be gladly victimized?
& if you feel inside your guts
the Nazi dagger’s blade
embrace the fascists that you have made
~ kurt tucholsky, 1931
ובביצוע של ארנסט בוש
http://www.youtube.com/watch?v=NdFvZgDpqKc
עם שעבר רדיפות והשמדה המונית צריך היה ללמוד את הלקח שכל גזענות סופה פורענות
והסבל צריך היה לגרום לנו לחנך את ילדינו לשמירה על כבוד האדם ולהבנה שהזכות לחיות ללא השפלה
מגיעה לכולם, יהיה מוצאם אשר יהיה.
כל עוד המשפט "אסור להשוות את…..לשואה" ישאר אכסיומה קדושה, לא למדנו דבר.
(גם במשפחתי נספו רבים)
הלקח המעוות שלמדנו הוא – להיות חזקים כמטרה המצדיקה כל אמצעי –
וכך השקענו את רוב האנרגיה במה שקשור לצבא וכוחנות ואיזו חברה נוצרה כאן ?
חברה שבה האלימות והגזענות הולכות ומתגברות והמשפט "מוות לערבים"
נכתב בחוצות העיר כבר לפני שנים ורבים חלפו על פניו ללא זעזוע…….
"ארץ נהדרת" בניגוד ל"ניקוי ראש" האגדית הופכת הכל למגוחך אך לא ליותר מכך והיא בילוי
ערב שבת של רבים הרואים בה "בידור" ותו לא.
פון פאפן חבר להיטלר, משום שחשב שכסגן קאנצלר יוכל לנטרלו, להשפיע עליו ולכוון אותו בכיוון שרצוי היה לאצולה השמרנית הגרמנית. בכך הוא נכשל, משום שלא שיער את גודל התעוזה של היטלר, ויכולתו להפוך את המיעוט – כ-1/3 מהרייכסטאג לדיקטטורה ברוטאלית תוך פרק זמן קצר.
ולהבדיל אלף ואלפי הבדלות – גם במפלגת העבודה מאז השתלט עליה ברק (למעשה מ-1999),היה בכל פעם ח"כ תורן שחשב שיצליח להשפיע על היו"ר לשנות את דרכו ולכוונו למימוש מורשת תנועת העבודה, החל מברוורמן, דרך פואד בן אליעזר,איתן כבל, וכלה באופיר פינס. את כולם הוליך ברק שולל. והרביעיה שאיתו הולכת למעשה להתאבדות פוליטית, ובינתיים כולנו אוכלים את פרי הבאושים – במקום "שחר של יום חדש" קיבלנו "שקיעה של זבל ישן".
הסכנה האמיתית גלומה במשפט הבא ואני מצטט מהמאמר לעיל:
"תהיו שקטים ואחוזי פחד, אל תתנהגו כאילו אתם חיים בדמוקרטיה ליברלית ובכך אולי לא תזמינו את פלוגות הסער של הימין להתעמר בכם".
וזה בדיוק מה שקרה בגרמניה בשנות ה-30 של המאה ה-20 והמיט עלינו את אסונות הנאציזם.
האם נלמד הלקח…??? ימים יגידו.
ארץ נהדרת היא תוכנית איומה שמציגה את כל מי שלא חושב כמו "בעלי הדעות הקובעים" בתקשורת כמפלצות.
מי שרוצה לראות סאטירה אמיתית, בה צופים גם בבלגיה, על הדברים המגוכחים שיש כמה פתיים שעוד מאמינים, ילך לאתר הסאטירה הימני:
http://www.latma.co.il