ש', ילידת הארץ בת 64, היא אשה מצפונית. אחת לשבוע היא נוסעת במכוניתה למחסום ארתאח (שער אפרים) שמדרום לטול כרם, המשמש גם למעבר פועלים פלסטינים וסחורות לישראל. בשעה 5 בבוקר היה שער הברזל המסתובב ("קרוסלה") סגור עדיין. החייל המפעיל אותו בשלט רחוק לא נראה בשטח. תור של כמאתיים גברים, נשים וילדים נדחק בין הגדרות. קולות מחאה של פועלים החוששים לאבד עוד יום עבודה בגלל העיכובים התכופים במעבר התערבבו בצווחות ילדים שנמחצו בזרועות אימותיהם הלחוצות כנגד השער. ש', המתעדת כבר כמה שנים את מה שמתרחש במחסומים, יכלה לדמיין לעצמה את אווירת הכאוס שתשתלט על המקום עת ייפתח השער. היא כיוונה אליו את מצלמתה.

בתמונה שהועלתה בהמשך היום לעמוד הפייסבוק של הארגון שבו היא פעילה אפשר לראות שלט קטן שעליו מתנוסס שמה של חברה ישראלית המספקת ציוד אלקטרוני מתוחכם למחסומי הצבא בגדה המערבית. החברה פועלת באחד מאזורי התעשייה שהוקמו בהתנחלויות, ונחשבת ליצואנית מצליחה שהביקוש למוצריה בענף חברות האבטחה בעולם עולה משנה לשנה. בחלוף כמה ימים פירסם ארגון הולנדי קטן של מתנגדי הכיבוש הישראלי עצומה הקוראת להחרים את מוצרי החברה, בהסתמך על התצלום שצילמה ש' במחסום ארתאח.

במשפטה טענה ש' שכל מעשיה נעשו מתוך מחוייבות אנושית לזכויות אדם. היא עצרה בעצמה ולא דיברה על הזכות והחובה להתנגד לכיבוש, והעירה באירוניה רכה שאפילו קציני צבא בכירים משבחים (לפעמים) את פעילות הארגון שאליו היא משתייכת. הרי אנחנו משגיחות בשביל המדינה על "צלם אנוש" במחסומים, אמרה בניסיון אחרון לשכנע, אך לא הצליחה להפריך את טענת החברה הנפגעת שפעילותה מעודדת חרם על מוצריה ונקנסה ב-30,000 שקל. השופט התחשב במצבה הכלכלי של ש' (מורה בגימלאות) ופרש את הקנס לתשלומים נוחים.

אם סופו של הסיפור נראה לכם בדוי או הזוי אזי התכוננו לדבר האמיתי שצפוי לעלות לדיון ביום שלישי הבא (15 בפברואר) בוועדת חוקה, חוק ומשפט. כוונתי להצעת חוק איסור הטלת חרם התש"ע-2010 הנמצא בהכנה לקריאה ראשונה. החוק מגדיר כ"עוולה נזיקית" כל פעילות של אזרחים ותושבים ישראלים שאפשר לפרש אותה כיוזמה לחרם על ישראל, עידודו, סיוע ליוזמיו או פירסום מידע במטרה לקדם חרם. העבריינים יסתכנו בהרשעה פלילית שעונשה המירבי הוא קנס בגובה של 150,000 שקל או מאסר, וכן יהיו חשופים לתביעות של חברות עסקיות. בית המשפט יהיה רשאי לפסוק לטובתן פיצויים בסך ,00030 שקל ללא הוכחת נזק (עם הצמדה למדד בכל 16 בחודש), או פיצוי הולם לפי הוכחת נזק.

המונח "חרם" נתון לפי הצעת החוק לפרשנות רחבה. אך בל נטעה, הכוונה אינה לחרם צרכנים על רשת שחנויותיה פתוחות בשבת, או על חברת קוסמטיקה המנסה את מוצריה על בעלי חיים אומללים. מאחורי הערפול המכוון בהגדרת המונח מסתתרת כוונת המחוקק לפגוע ביוזמות לחרם פוליטי, תרבותי ואקדמי כאופן של מאבק בלתי אלים בכיבוש. גם צילומי אוויר של מאחזים שהוקמו באישון לילה על קרקע פלסטינית פרטית, או פרסום דו"ח על ניצול עובדים פלסטינים במפעלים או במטעים השייכים לישראלים בהתנחלויות, יוכלו להיחשב כסיוע לחרם או כמסירת מידע ליוזמות חרם. לך תוכיח שלא התכוונת לעודד חרם על ישראל; לכי תטעני שכל הפעולות שההצעה הנדונה מטילה עליהן עונשים אינן אסורות בחוק הישראלי ושבעולם הדמוקרטי הן משמשות כאמצעים לגיטימיים ומקובלים להבעת מחאה פוליטית ולאקטיביזם חברתי. הצעת חוק איסור הטלת חרם, יחד עם הוועדה הפרלמנטרית המקרתיסטית לבדיקת מקורות המימון של ארגונים לזכויות אדם ומתנגדי הכיבוש, וחוקים נוספים הנמצאים כיום בסדר יומה של הכנסת, עתידים לפגוע אנושות בחופש הביטוי שלנו ובזכות המחאה הבלתי אלימה נגד תופעות של עוול פוליטי או חברתי.

איך להסביר לעצמנו את התהליך העובר עלינו במהופך למציאות המתהווה כיום במזרח התיכון? בשעה שהעולם הערבי מתרגל לקול אזרחי פוליטי הקורא לקץ הרודנות והטרור השלטוני, תובע דמוקרטיזציה ומצליח להשפיע על שינוי המציאות, אצלנו מתחרים חברי וחברות כנסת מן הימין עד המרכז בהגשת הצעות חוק דרקוניות שמטרתן להפחיד, לאיים ולשתק את החברה האזרחית הפוליטית. בלהיטותם ל"הגן" על המדינה מפני ביקורת ומחאה לגיטימיות הם מחפשים מקלט בפטריוטיות לאומנית שאין בינה לבין בטחון המדינה ולא כלום. אי אפשר להפריז בנזק שעריצות הרוב עלולה להמיט על המיעוט הפוליטי בישראל ולפגיעתה הרעה בחרויות היסוד המקיימות חברה דמוקרטית, ולכך עלינו להתנגד בכל תוקף.

Share on Facebook