וויסקונסין, המוכרת בדרך-כלל בארה”ב כמדינת ‘ראשי גבינה’, היא גם מדינה של איגודים חזקים שבה נוסדה הפדרציה האמריקאית של עובדי מדינה, ראשויות מקומיות ועיריות. האיגוד הזה הוא הגדול ביותר של עובדי ציבור ואחד מאיגודי העובדים הגדולים בכלל בארה"ב. אין פלא אפוא שוויסקונסין מובילה כיום את מאבק הכוחות על עתיד העבודה המאורגנת בארה”ב. זהו מאבק הרה גורל לא פחות מהמהלכים נגד מדיניות הרווחה בתקופת קלינטון או מן הגזרות הניאו-ליברליות בעידן רייגן; מאבק כה גדול עד שהניו-יורק טיימס שאל: האם וויסקונסין היא התוניסיה של המשא ומתן הקיבוצי?
ובכל זאת, 'ראשי גבינה'. בבחירות האחרונות שהתקיימו בנובמבר לסנאט ולבית הנבחרים ניצחו הרפובליקאים במדינת וויסקונסין, כמו גם בארה"ב בכלל, והמושל הנבחר, סקוט ווקר, יזם קמפיין בקריאה: “וויסקונסין פתוחה לעסקים”. בקמפיין הזה הוא מתיימר להציל את המדינה ממשבר כלכלי על ידי עידוד אנשי עסקים להשתקע בה באמצעות יצירה של תנאים אידיאליים לעסקים, למשל: פטור גורף ממיסים והסרת ההגנות על העובדים.
לפני כשבוע העלה ווקר להצבעת בזק בפרלמנט תיקון לחוק התקציב לשנה הנוכחית מטעמי “חירום”, זאת על אף שלמדינה אין כלל גירעון תקציבי השנה. למעשה, כפי שהעירו פרשנים רבים, הסיבה לגירעון צפוי נובעת מהפטור ממיסים שהעניק אותו מושל עצמו לתאגידים. התיקון המוצע מכיל גזירות דרקוניות על עובדי המגזר הציבורי וביניהן, קיצוץ בשכר, העלאת המיסוי והגדלת הפרשות העובדים לפנסיה ולביטוחי בריאות. אולם הגזירה החמורה ביותר היא הפגיעה האנושה באיגודי העובדים המרכזיים במדינה, למעט מספר קטן של איגודים המייצגים עובדים בתעשיות “בטיחות” – במיוחד המשטרה ומכבי האש – שהם אותם האיגודים שהעניקו לווקר את תמיכתם בתקופת הבחירות.
אם ניכנס לפרטים, מדובר על ביטול החוזים הקיבוציים של עשרות איגודים מקצועיים במדינה ועל הפקעת זכותם של האיגודים למשא ומתן קיבוצי בכל נושא שאינו שכר הבסיס. במילים אחרות, לא יהיה בכוחם של האיגודים להתדיין בסוגיות של תנאי עבודה, שעות עבודה, פיצויים שאינם כספיים וכיוצא באלה זכויות שביטולן יחשוף את העובדים לניצול מוחלט. בשפה פשוטה, מדובר בניסיון לסרס לחלוטין את כוחם של איגודי העובדים – שהם גם בסיס התמיכה של המפלגה הדמוקרטית במדינה – ולא במהלך 'תקציבי' גרידא. לסיפור הזה יש גם היבט מגדרי, היות שאיגודי המשטרה ומכבי האש מייצגים בעיקר גברים בעוד שהארגונים הנפגעים, כמו ארגון עובדי ההוראה, מייצגים בעיקר נשים.
בתגובה להצעת החקיקה של ווקר התארגנו במהירות איגודי העובדים המותקפים. ברחבי וויסקונסין נסגרו בתי ספר למשך ימים שלמים בשעה שהמורות נסעו למדיסון כדי להראות נוכחות. ואילו איגוד עוזרי ההוראה באוניברסיטה הודיע על לימודים מחוץ לקמפוס. האיגודים זוכים לתמיכה הן מצד הסטודנטים בבתי הספר ובאוניברסיטה (היוצאים למצעדים יומיים לקפיטול), והן מבעלי עסקים פרטיים ומועסקים עצמאיים המתנגדים לחקיקה המוצעת בקריאה: עובדי הציבור הם הלקוחות שלנו, אל תפגעו בהם.
חשוב לציין, שחלק מן הארגונים של עובדי ה'בטיחות' כבר הביעו חרטה על תמיכתם בווקר והם מתייצבים בעצמם להפגנות תמיכה בשאר עובדי הציבור, אף שהחקיקה לא תפגע בהם. אחד מן הארגונים הללו עומד על סף פיצול בעקבות הוויכוחים הפנימיים בנושא. ההתגייסות ההמונית למען העובדים עוררה גלי מחאה שלא נראו במדינה כבר כמה עשורים. ההפגנות בבניין הקפיטול ומחוץ לו נמשכות כבר כשבוע ובשבת הגיע מספר המפגינים לכשבעים אלף.
בזירת החקיקה הצליחה המחאה לעכב לפי שעה את ווקר בשני בתי הפרלמנט: יו”ר בית הנבחרים הרפובליקאי הסכים לפזר את המושב עד יום שלישי 22 בפברואר, ואילו בסנאט נמנעה ההצבעה במהלך מפתיע כשכל חברי הסנאט הדמוקרטים הסתלקו בחשאי מהמדינה. בינתיים התפשטו ההפגנות למדינות נוספות ולכולם ברור שמדובר בתופעה משמעותית ברמה פדרלית. הנשיא אובמה כבר התבטא בחריפות וטען שמדיניות המושל מהווה 'התקפה', אולם מאזן הכוח במדינה הוא הקובע, כך שבינתייםֿ פעילים מצד אחד, ופוליטיקאים מצד אחר, מחכים לראות מה ילד יום בוויסקונסין.
היכן נמצאת, לעזאזל, 'כיכר תחריר' האמריקאית?