ממשלת ישראל, במהלך חגיגי שהחל בוועידת דה מארקר שהוקדשה לעתיד המדינה, הזמינה "חברות ייעוץ אסטרטגי בעלות ניסיון בינלאומי ייחודי להציע את שרותיהן לסייע לתהליך גיבוש אסטרטגיה חברתית-כלכלית כוללת למשק הישראלי ל-15 השנים הקרובות".
הוגי הרעיון, יש להניח, כבר חיברו את הבריף למכרז היועצים. הוא אמור לתאר את מצבה הנוכחי של המדינה ואת החזון העתידי שלקראתו ראוי לקדם אותה.
ומאחר שתכנון לעתיד חייב להתבסס על הבנה של מצב המוצא, לפני שישטחו את הרעיונות שעשויים לקדם את מדינת ישראל מכאן והלאה, חברות הייעוץ היוקרתיות שיציעו את שירותיהן לממשלתנו עמוקת הכיסים אמורות לבחון את השאלה, מה הביא את הקליינטית שלהם עד הלום.
הבריף לא יסתיר שהמצב החברתי-פוליטי הנוכחי של ישראל מאופיין בסל עשיר מאוד של מאפיינים שליליים. לא צריך להסתמך על תחושות בטן ועל כותרות העתונים. די בסקרים השגרתיים שמפרסם בין השאר ארגון המדינות המפותחות OECD כדי לזהות שהחינוך, הפערים החברתיים, הרווחה והביטחון האישי בישראל, שלא לדבר על תדמיתה בעולם, ממצבים אותה אי שם בתחתית הדירוגים.
היועצים הפוטנציאלים יצטרכו לעשות בדיקה ראשונית שבה יתגלה להם פרט שהבריף ממשרד האוצר מן הסתם לא ירחיב עליו את הדיבור. המשטר שפנה לבקש את עצתם מעוניין למצוא דרך לפתח את הכלכלה והמשק לכיוונים החדשניים ביותר, אך לקיים אותם במגבלות הקשיחות של מודל לאומי-דתי מיושן ויוצא דופן. כל המוחות המזהירים שעסקו במאות השנים האחרונות באסטרטגיה מדינית ובעיצוב דמותן של מדינות מודרניות קבעו פה אחד שהמודל הזה שגוי ומועד לכשלון.
תזכורת לכך בעברית פשוטה אפשר למצוא בתרגום הראשון להגותו של הפילוסוף האמריקאי הפופולרי ג'ון רולס שיצא לאחרונה בהוצאת ידיעות ספרים. רולס התחבט במינון הנכון בין חירות לשוויון שיבטיח צדק כהוגנות, כשם ספרו החשוב. אך על הדרך הוא לא שכח להזכיר מה שמובן מאליו לקוראיו בעולם החופשי של המאה הקודמת: "חברה דמוקרטית איננה, ואינה יכולה להיות, 'קהילה". כמובן, בניגוד גמור לדוקטרינת היסוד הישראלית, שבנתה מבנה פוליטי וצבאי אדיר כוח כדי להגן על עליונותה של הקהילה היהודית וזכויות היתר שלה באיזור הגיאוגרפי (הבלתי תחום עדיין), שעליו היא תובעת בעלות.
ללא פלורליזם סביר לא ייתכנו חיים פוליטיים סבירים, מזכיר רולס. הוא מן הסתם היה מתפלץ – כמו שמתפלצת כיום הקהילה הבינלאומית כולה מול הקולקטיב היהודי-ישראלי הנעלב עד עמקי נשמתו – מהרעיון של "דמוקרטיה" המפלה לרעה חלק מהאזרחים שתחת שלטונה, בגין מוצאם הדתי והאתני.
הרבה לפני שיגרדו מומחים בפדחתם וינסו להציע פתרונות לסבך הבלתי אפשרי של מצוקת המגזרים המקופחים, התדמית הבעייתית והשסעים טעוני הזעם של החברה הישראלית, שלא לדבר על גיבנת הכיבוש וההתנחלויות, ראוי שיעיינו בעצם הגדרת השאלה מיהו ישראלי, כלומר מי אמורים להיות הנהנים הישירים מהייעוץ האסטרטגי שהם אמורים לספק. הם ללא ספק יופתעו לשמוע שזה כ-13 שנה נאבקת מדינת ישראל בקבוצה קטנה של אזרחיה התובעים להגדיר את הלאום שלהם כ"ישראלי" – במקום "יהודי", "ערבי", "דרוזי" או "בורמזי" כפי שמאלץ אותם החוק הקיים. לדעת יועציה המשפטיים של מדינת ישראל, לאום ישראלי המבוסס על תושבות במקום הזה ונקי מסממנים של מוצא ודת מהווה "חתירה תחת אושיות היסוד" של המדינה (עתירת "אני ישראלי" עא 8573/08; www.ani-israeli.org).
אין לצפות כי יימצא אסטרטג בשכר (הפרוייקט מתומחר ב-3.5 מיליון שקל) שיתנדב לנסות ולשכנע את ממשלת ישראל – בנוסח הפילוסופיה הליברלית של ג'ון רולס – כי, "טעות חמורה היא שלא להבחין בין הרעיון של חברה פוליטית דמוקרטית לבין רעיון הקהילה", או להזהיר שהמשך הנסיון לעצב את המבנה הפוליטי לפי צרכיה של קהילה אחת עלול לאלץ "שימוש דכאני בכוחו של המימשל, אשר אינו מתיישב עם חירויות היסוד הדמוקרטיות". הפרדה מלאה בין דת ומדינה היא אמנם פטנט ששום משטר מערבי מתקדם אינו מסוגל להתקיים בלעדיו, אך בחברה הישראלית-יהודית זהו טאבו מוחלט, אחיו התאום של רעיון "מדינת כל אזרחיה" השנוא.
יועץ הגון יצטרך לברר מדוע אנרגיות ומשאבים כה אדירים של המדינה המתייעצת בו מושקעים בחסימה ואיטום של קהילות שלמות שהיא שולטת עליהן, ובירידה יומיומית ודכאנית לחיי אזרחיהן, שלא נמצאו ראויים לחירויות יסוד דמוקרטיות בשל מוצאם האתני והשתייכותם הדתית. יועץ נבון יגלה מהר מאוד שהנסיון למדר ולגדר את משאבי היסוד ואת המרחב כולו לטובת עדה דתית אחת כבר גרם מספיק נזק, וכדאי לשקול שלא יהיה חלק מהאסטרטגיה החברתית-כלכלית לחמש עשרה השנים הבאות. מה שבטוח, יועץ כזה, אם יחשוף את תובנותיו, לא ישרוד את סיבוב ההדחה הראשון במכרז.
"מדוע אנרגיות ומשאבים כה אדירים של המדינה המתייעצת בו מושקעים בחסימה ואיטום של קהילות שלמות שהיא שולטת עליהן" ?
שאלה יפה שגוררת מבחן רב-ברירות:
מהי התשובה הנכונה ביותר?
1) האשמה היא באקלים המדברי.
2) הגורם האנושי שבאזרחים אחראי.
3) פשוט כי זה בגדר האפשרי.
4) זה בגלל לחץ שמופעל מבחוץ.
5) כי ישנם פושעים שמרוויחים הון מכך.
6) כי זוהי מהותה של מדינה זו.
7) כל האפשרויות הנ"ל יחד.
לאחר קריאת 7 האפשרויות בעיון אני מתלבט בין 5 ל 6, עם נטייה ל 6.
(אם ישנה ברירה נוספת שהושמטה נא לתקן).
Ofra, again thank you for your thought provoking article. you were one of the first to open my eyes to a situation that is although very comfortable to me as an israeli-jew is very much against my values .
מדינה אינה קהילה, אבל במדינה יכולות להיות קהילות כמו גם התארגנויות שונות. אבל הבסיס שלה כפי שכותבת בצדק המחברת הוא היות המדינה מסגרת פוליטית של ועבור כל האזרחים המהווים את הלאום שלה. המדינות כיום הן מדינות לאום טריטוריאלי, וישראל מבחינת תפיסת הפוליטיקאים והאקדמיה שלה( ברובה) מתעקשת שלא להיות מדינת לאום, דמוקרטית ורפובליקה של כל אזרחיה.ואכן זה עלה ויעלה לנו בדמים…
לא ברור אנה מועדות פניו של כור ההיתוך החברתי-נפשי-תודעתי של אוכלסיית ישראל.
האם לקהילות מתבדלות, העוינות זאת את זאת, או למדינה מלוכדת הנוהגת בשיוויון לכל אזרחיה.
מצד אחד אני אופטימי. וחושב כי הזמן יעשה את שלו וכולם בסופו של דבר יתערבבו זה בזה.
מצד שני אני פסימי. וצורח כי אין כל כך הרבה זמן.