אנו נמצאים בתחילתה של המאה ה-21,  בראשיתו של עידן חדש, תקופת הקפיטליזם הגלובלי, עידן  הגלובוקרטיה. אצל אנשים רבים קיימת הנטייה הטבעית כשלעצמה לכנות תופעות היסטוריות חדשות בכינויים של תופעות העבר. כך למשל ראובן קמינר במאמרו "אימפריאליזם?  מה פתאום? (על תנאי מעבר מרודנות לדמוקרטיה)"שפורסם באתר "הגדה השמאלית" נותן תיאור מדויק למדי לתופעה חדשה של המציאות הגלובלית שבה אנו נמצאים ומכנה אותה "אימפריאליזם", מונח שנלקח מתקופה קפיטליסטית אחרת שחלפה כשמדינות קפיטליסטיות שונות שאפו להתפשטות כלכלית, פוליטית וצבאית והוגדרו בצדק כמעצמות אימפריאליסטיות.

כפי שידוע, האימפריאליזם גרם במחצית הראשונה של המאה ה-20 לשתי מלחמות עולם.

קמינר, כאמור נותן תיאור מדוייק לתופעה חדשה של המציאות הגלובלית אך מכנה אותה במונח כבר לא רלבנטי, מונח  שעבר עליו הכלח וכך הוא כותב: "אין קץ לבלבול בנוגע לטבעו של האימפריאליזם בכלל ולגבי גרסתו הצפון-אמריקאית בפרט. כולם עוקבים אחר הדיונים השוטפים והויכוחים הקשורים לתפקידה של ארה"ב בזירה הבינלאומית. אבל איכשהו, ישנה נטייה לשכוח שהדיונים בנוגע למדיניות זו או אחרת מתרחשים על רקע של סטרוקטורה ענקית שכוחה ונוכחותה הם העובדה המובהקת ביותר בחיים הבינלאומיים. הניסיון מראה שיש לנו קוראים הטוענים שמדובר הקטגוריה ריקה מתוכן. על כן נעמוד בקצרה על עיקר תוכן המושג. סטרוקטורה זו מורכבת מכוחות מזוינים של כמעט שני מיליון חיילים, גברים ונשים רובם בשירות פעיל ומיעוטם בשירות מילואים. ואין לשכוח את החילות הפרטיים המיוחדים של הקבלנים העצמאיים הפעילים לצד הצבאות במדים אלה קרוב לאלף בסיסים צבאיים המפוזרים מעל פני הגלובוס, כוחות מזוינים שמבחינת כוח אש ויתרונות טכנולוגיים הם בליגה משלהם מדובר כאן בשליטה או השפעה מכרעת בכמעט כל הארגונים המדיניים והכלכליים הבינלאומיים החשובים".

לדבריו "האימפריאליזם פועל באמצעות מערך צפוף של בריתות צבאיות, כלכליות ופוליטיות מקומיות – המבוססות על שותפות של אינטרסים מעמדיים וכמות לא זעירה של שחיתות ושוחד תכלית המנגנון הענק הזה היא לשמר משטר בינלאומי של Unequal Exchange – חליפים בלתי שווים. מה הפרוש? ארה"ב ובעלות בריתה משלמות עבור גלם, כוח עבודה, שירותים וכדומה מחיר שהוא מתחת לערכם. מבנה זה מצדיק את עצמו בכך שהוא יוצר משטר של ניצול בין כוחות בלתי שווים ומזרים לקופות ההון סכומים אגדתיים החורגים ממה שיכלו להרוויח במטרופולין", עד כאן דברי קמינר.

כאמור, מה שראובן קמינר כתב,אכן נכון אך חסרה בהגדרתו עובדה יסודית אחת: לאחר קריסתה של ברית המועצות נותרה ארה"ב המעצמה העולמית היחידה. פירושו של דבר שכיום אין יותר אימפריאליזם , ישנה אימפריה עולמית אחת האימפריה הצפון אמריקאית  השולטת ישירות או בעקיפין על כל כדור הארץ אבל בעורפה של ארה"ב נושפת  כבר מעצמה כלכלית חדשה הנמצאת בתהליך התהוות מהיר ועלייה תלולה. המעצמה הכלכלית החדשה הזאת היא סין שזנחה את הסוציאליזם.

בשנת 1978, שנתיים בלבד לאחר מותו של מאו צה טונג, יזמה ההנהגה  החדשה  של המפלגה הקומוניסטית הסינית,בראשותו של דנג שיאופינג סדרה של רפורמות כלכליות מרחיקות לכת. במסגרת רפורמות אלה  בוצעה דה-קולקטיביזציה של החקלאות והקומונות העממיות פורקו,  מפעלים ממלכתיים לא רווחיים נסגרו או הופרטו, והונהגה ליברליזציה נרחבת ביחס ליוזמה הפרטית. כתוצאה מרפורמות אלו ,הפכה סין תוך כמה שנים למעצמה כלכלית המתחרה עם ארה"ב על המקום ראשון בכלכלת העולם.

אך במישור החברתי הייתה תוצאת הרפורמות האלו הרת אסון. בעקבות המהפך אמנם נוצר "מעמד בינוני" בורגני חדש, המהווה כ-10 אחוז מן האוכלוסייה הסינית ונהנה מרמת חיים גבוהה יותר. ובתנאים של סין מדובר בכל זאת בציבור מרשים של לפחות 100 מיליון בני אדם!

אך מצבם של  90 אחוז מן העם הסיני המונה יותר ממיליארד בני אדם  התדרדר בצורה החמורה ביותר בעקבות המהפך אמנם נוצר "מעמד בינוני" בורגני חדש, המהווה כ-10 אחוז מן האוכלוסייה הסינית ונהנה מרמת חיים גבוהה יותר. ובתנאים של סין מדובר בכל זאת בציבור מרשים של לפחות 100 מיליון בני אדם!  אך מצבם של  90 אחוז מן העם הסיני המונה יותר ממיליארד בני אדם התדרדר בצורה החמורה ביותר.

סין "העממית" אומנם מתחרה בהצלחה יתרה במישור הכלכלי עם ארה"ב  אך בעתיד הנראה לעין העליונות הצבאית האמריקאית נשארת בלתי מעוררת,  פירושו של דבר שארה"ב תמשיך עוד זמן ממושך להיות המעצמה העולמית היחידה השולטת בעולם.

שני עשורים לאחר קריסתה של ברית המועצות וכישלון הסוציאליזם בגרסתו הסובייטית, השמאל עדיין נתון במשבר רעיוני וזהות עמוק הדיסקרדיטציה המוסרית של רעיון הסוציאליזם בהתגלמותו הסובייטית ושל הדמוקרטיות העממיות באירופה המזרחית לאחר קריסתה המפתיעה הלא-אלימה של ברית המועצות היא עובדת יסוד שעימה עלינו להתמודד פוליטית ואידיאולוגית רעיון הסוציאליזם כאלטרנטיבה לשיטה הקפיטליסטית ירד לשפל המדרגה  בעיני ההמונים. אין אפשרות להתעלם מן העובדה המכרעת שלאחר 1989 שנת נפילתה של חומת ברלין וקריסתן של ה"דמוקרטיות העממיות" העליונות המוחלטת  של הקפיטליזם במישור היעילות הכלכלית של הייצור התעשייתי, הטכנולוגיה והמדע על פני השיטה הכלכלית של משק ממלכתי עם תכנון מרכזי היא  למרבה הצער, ברורה וחד-משמעית והוכחה בזמנו  ע"י בריחתם  ההמונית של אזרחי הארצות הסוציאליסטיות ש"הצביעו ברגליהם" בעד הקפיטליזם ונגד הסוציאליזם.

המפלגות הקומוניסטיות פשטו רגל מבחינה  מוסרית ושקעו למדרון של חוסר חשיבות פוליטית. המפח  הזה לא פסח גם על השמאל הרדיקלי המרקסיסטי על כל גווניו ללא יוצא מן הכלל הנתון אף הוא במשבר רעיוני עמוק. מאמר זה אינו עוסק בנסיבות קריסתה של ברית המועצות וכשל כל "הדרכים לסוציאליזם" של הדרך הסובייטית, הסינית, הקמבודית, היוגוסלבית, הרומנית והאלבנית, זה נושא לדיון נפרד מעמיק ויסודי.

נקודת המוצא ההכרחית של דיון פורה יסודי ומעמיק על המשבר של השמאל, הוא להעמיד מול הגלובליזציה הקפיטליסטית גלובליזציה שמאלית במישור הרעיוני,פוליטי והארגוני  ואסור גם לשכוח עובדת יסוד אחת : הקפיטליזם במהותו הוא שיטה כלכלית,חברתית  המבוססת על אי-צדק סוציאלי המתאפיין ע"י ניגודים מעמדיים חריפים בין עשיר לעני של  שלטון מיעוט על רוב מדוכא ומנוצל  בקפיטליזם האינטרס הפרטי מועדף על פני טובת הכלל המאפיינים המרכזיים של הגלובוקרטיה (הקפיטליזם הגלובלי).

המאפיינים והתוצאות הבולטות של המהפכה הטכנולוגית והתפשטות הגלובליזם בשלושים השנים האחרונות : הופעתה של אליטה כלכלית עולמית-הגלובוקרטיה השולטת בקונצרנים והתאגידים הבינלאומיים, החרפה משמעותית של הניגודים הסוציאליים בארצות המתועשות של המערב (דוגמה אחת בלבד: בארה"ב 80% של ההכנסה הלאומית שייכת לאחוז אחד בלבד של האוכלוסייה), הרחבת הפער כלכלי בין "המערב" לארצות  "העולם השלישי".

תוצאה ישירה של הגלובליזציה היא נדידת ההון למקומות עם הרווחים הגדולים ביותר והנדידה ההמונית של עובדים מארץ לארץ בחיפוש לאחר מקומות עבודה, הניגודים הסוציאליים מקבלים אופי גזעני, לאומני ואתני דבר שפוגע קשות בסולידריות הבינלאומית

של העובדים מארצות מוצא שונות.

Share on Facebook