ראש עיריית ניו יורק, מייקל בלומברג, החליט שנמאס לו מהבלגן בפארק זוקוטי, שם נמצא מרכז הפעילות של תנועת "לתפוס את וול סטריט". התנועה, שהתפשטה בינתיים למאות ערים ברחבי ארה"ב, מעצבנת את התאגידים, ולכן שליחיהם מזדרזים לעשות שריר מול פעילי המחאה.

מפגינים בניו יורק חוגגים את ניצחונם על ראש העיר בלומברג

השראת ראש העיר וחבריהם בוול סטריט, הבעלים הפרטי של פארק זוקוטי, חברת הנכסים ברוקפילד, הודיע בסוף השבוע שעבר לפעילים, כי עליהם להתפנות מייד מהכיכר. עד כאן הדמיון בין מה שקרה בניו-יורק להתנכלות של עיריית ת"א-יפו למתחמי האוהלים ברוטשילד ובמקומות אחרים.

אך כאן ההיסטוריות מתפצלות: בעוד שבת"א, לאחר מאבק משפטי שלא עצר את הפינוי, הגיעו הפקחים של העירייה, מלווים בשוטרים ובעובדי קבלן, ופינו את האוהלים על כל תכולתם מרוטשילד, בניו-יורק הפינוי לא התרחש. סוד ההצלחה בניו-יורק הוא ההתגייסות הציבורית הרחבה לטובת פעילי המחאה בפארק זוקוטי. עם היוודע איום הפינוי, הגיעו אל הפארק ב-14.10 כ-5,000 פעילים, במטרה להגן על המקום שזכה לתואר "כיכר החירות". במקביל, התרחש מסע מחאה חסר תקדים ברשתות התקשורת. תוך כמה שעות, חתמו מאות אלפים על עצומות וגם טלפנו למשרדו של ראש עיריית ניו-יורק.

תרומה חשובה למערכה על ההישארות של הפעילים בפארק תרמו הפדרציה של האיגודים המקצועיים AFL-CIO וקבוצות חברתיות נוספות, שארגנו מסע נגד הפינוי וגייסו את חבריהן לתמוך בו. ריצ'רד טרומקה, נשיא פדרציית העובדים, פרסם הודעה המגנה את האיום בפינוי המפגינים (מישהו שמע שעופר עיני עשה משהו דומה?). בהודעה הודגש, כי AFL-CIO עומדת לצד "לתפוס את וול סטריט" ועם 99% מהאמריקאים, המנסים לשנות את מגרש המשחקים הכלכלי-חברתי, שהוא כה בלתי שוויוני.

המסע הציבורי, בתמיכת איגודי העובדים, עשה את שלו: ראש העיר בלומברג נסוג מהודעת הפינוי, ואילו חברת הנכסים ברוקפילד הודיעה שהיא דוחה את הפינוי, בהאמינה כי ביכולתה להגיע להסדרים עם פעילי המחאה. החברה גם הודתה כי בעצם לא הייתה לה אפשרות לפנות את הכיכר, מאחר ששהו בה אלפים רבים.

פעילי פארק זוקוטי נשמו לרווחה, למרות שגם הם יודעים שעוד יהיו התנכלויות. הם נשמו לרווחה, משום שהמחאה שהתחילה בפארק הזה ב-17 בספטמבר הקיפה כבר מאות אלפים בתוך חודש. ביום המחאה העולמי, לא הייתה מדינה בארה"ב שלא אירעו בה הפגנות ואסיפות מחאה תחת הכותרת הנפלאה: "אנו ה-99%".